חודש: מאי 2025

קטין ישראלי בן 16 תושב אזור השפלה נעצר בחודש מאי 2025 בחשד לביצוע עבירות ביטחוניות חמורות, כך נמסר היום (שישי) בהודעה משותפת של שב"כ ומשטרת ישראל. המעצר בוצע במסגרת פעילות משותפת של שב"כ ויחידת ההונאה והפשיעה המקוונת במחוז מרכז של המשטרה.

מחקירת הפרשה עלה כי הנער החשוד קיים קשר רצוף במשך מספר חודשים עם גורמי טרור איראניים שפעלו ברשת האינטרנט. הקשר נוצר לאחר שהגורמים האיראניים פנו לנער וביקשו ממנו לרכוש טלפון סלולרי חדש ולהתקין עליו אפליקציה ייעודית לצורך המשך ההתקשרות ביניהם.

במהלך הקשר הממושך, ביצע הנער בהנחיית מפעיליו האיראניים שורה של משימות שונות ומגוונות, וביניהן הטמנת סכומי כסף במקומות שונים, צילום של אתרים שונים, הדפסת כרזות בעלות תוכן מסוים, ואף ביצוע פעולות סמליות כמו שריפת דף ושטר כסף שעליהם כיתוב בגנות ראש הממשלה – כל זאת בתמורה לתשלום כספי שהועבר אליו ממפעיליו. בנוסף, במהלך חופשה ששהה הנער בחוץ לארץ, הציעו לו מפעיליו האיראניים להיפגש עמם פנים אל פנים.

על פי הודעת שב"כ והמשטרה, החשוד אמנם דיווח בשלב מסוים לרשויות על קיומו של הקשר עם הגורמים האיראניים, אולם חרף פנייתו זו, הוא המשיך ביודעין לשתף פעולה באופן פעיל עם אותם גורמים עוינים שמטרתם לפגוע בביטחון מדינת ישראל, במיוחד בתקופה של מלחמה. במהלך המשך הקשר, התבקש הנער לבצע משימות בעלות "אופי מובהק של פגיעה בביטחון המדינה", כדוגמת הצתה של מתקנים, הדפסת כרוזים בעלי תוכן מסית וצילום של אתרים שונים, תוך שהיקף פעילותו הלך והחריף באופן מתמיד.

גורם ביטחוני בכיר הדגיש בהתייחסות למקרה כי "רשויות הביטחון ממליצות באופן חד משמעי להורים לתדרך את בני הנוער מפני הסכנות הטמונות בגלישה ברשת האינטרנט ועמידה בקשר עם גורמים זרים הפונים אליהם בבקשות שונות לקבלת מידע או בהצעות לביצוע פעילויות ומשימות שונות בעבור קבלת תמורה כספית".

בצהריים (יום שישי) התקבל דיווח על מטוס קל שהתרסק בים סמוך לחוף תאיו בבת ים, ובעקבות זאת הוקפצה יחידת החילוץ האווירי 669 של חיל האוויר לזירת האירוע. על המטוס הקל שהו שני אנשים – הטייס ונער כבן 15.

צוותי מד"א שהגיעו למקום דיווחו כי הטייס הצליח לחלץ את עצמו מהמים ומצבו מוגדר כקל. לעומת זאת, הנער נלכד בתוך המטוס הקל, אשר שקע במהירות במים. לאחר מאמצי חילוץ מורכבים שכללו צוללנים, חולץ הנער מהמטוס כעבור זמן קצר. צוות מד"א שהמתין על החוף החל מיד בפעולות החייאה מתקדמות ופינה את הנער לבית החולים וולפסון תוך כדי המשך מאמצי ההחייאה, כשמצבו מוגדר כאנוש.

חובשי רפואת חירום במד"א, ערן כרמל, חגי נתני ואופק אלזם, סיפרו על הרגעים הראשונים בזירה: "קיבלנו קריאה ממספר אזרחים על כך שראו מטוס קל בתוך המים. הגענו לקו החוף במהירות באמצעות אמבולנס 4X4 ואופנועים כבדים. ראינו את המטוס שקוע בתוך המים. חילצו אלינו גבר כבן 60 שהיה בהכרה מלאה, ולאחר דקות הוציאו אלינו נער כבן 15 שהיה לכוד. הוא היה מחוסר הכרה ללא דופק וללא נשימה. מיד התחלנו בביצוע פעולות החייאה שכללו עיסויים הנשמות ומתן תרופות ופינינו אותו בניידת טיפול נמרץ של מד"א לבית החולים כשמצבו אנוש".

מעטפה חשודה שהגיעה אמש (חמישי) לביתו של חבר הכנסת יצחק קרויזר (עוצמה יהודית) במושב נטור שברמת הגולן עוררה בהלה והובילה להזעקת כוחות גדולים של משטרה, חבלנים ואנשי מד"א למקום.

על פי הדיווחים, המעטפה, שעוררה חשד בשל מראה או תכולה לא מזוהה, התגלתה על ידי בני הבית. עם קבלת הדיווח, הוזעקו למקום מיידית צוותי חבלה של המשטרה, יחד עם ניידות משטרה וכונני מד"א וכב"ה, כנהוג בפרוטוקול לאירועים מסוג זה מחשש לחומרים מסוכנים או אמצעי חבלה.

החבלנים החלו בבדיקה יסודית של המעטפה תוך נקיטת כל אמצעי הזהירות הנדרשים. כוחות מד"א נערכו בקרבת מקום למקרה שיידרש טיפול רפואי עקב חשיפה לחומרים או מצב לחץ.

טרם פורסמו פרטים רשמיים לגבי תכולת המעטפה, אך מדיווח ראשוני עולה חשד לקיום חומרים מסוכנים במעטפה. חקירה ראשונית נפתחה על מנת לאתר את שולח המעטפה ולברר את נסיבות האירוע. ח"כ קרויזר ומשפחתו לא נפגעו באירוע.²

ח"כ קרויזר הגיב לאירוע ואמר: "קיבלנו מעטפה חשודה לביתנו, אירוע שהדאיג מאוד את בני המשפחה.³ אנחנו סמוכים ובטוחים שכוחות הביטחון יעשו את עבודתם נאמנה ויגיעו לחקר האמת במהרה, כדי להבין מי עומד מאחורי המעשה ולמה. אני רוצה להודות מקרב לב לכל כוחות המשטרה, החבלה, כב"ה ומד"א שהגיעו במהירות עצומה, פעלו במקצועיות רבה וטיפלו באירוע ברגישות ובאחריות."

הבוקר (שישי) הביאה עינב צנגאוקר, אמו של החטוף מתן צנגאוקר, בשורה משמחת ומרגשת. במהלך אירוע "שישי-תרבות" של משען, עדכנה האם כי בעקבות שחרורו של החטוף עידן אלכסנדר משבי חמאס במהלך השבוע האחרון, התקבל אות חיים חדש מבנה, מתן. "מה שאני יודעת לומר הבוקר שבעקבות שחרורו של עידן אלכסנדר קיבלנו אות חיים על מתן. מתן עדיין בחיים", אמרה עינב צנגאוקר בקול רועד מהתרגשות.

במקביל לבשורה המשמחת על מתן, המרכז הרפואי תל אביב ע"ש סוראסקי (איכילוב) עדכן הבוקר כי שורד השבי, עידן אלכסנדר, שוחרר היום (שישי) מבית החולים לאחר שהשלים את כל הבדיקות הרפואיות המקיפות והנדרשות. שחרורו של אלכסנדר מבית החולים מסמן שלב נוסף בהחלמתו הפיזית והנפשית לאחר תקופה ארוכה בשבי.

שב"כ ומשטרת ישראל עצרו ארבעה אזרחים ישראלים תושבי ריינה שבגליל התחתון, בחשד למעורבות בעבירות אמל"ח חמורות וסיוע לפעילות טרור ביהודה ושומרון. הארבעה, מג'ד פקהא, מצטפא פקהא, איברהים פקהא ואיברהים בצול, שאבותיהם מתגוררים בעיר טובאס, נהגו להיכנס תדיר לשטחי יהודה ושומרון.

במסגרת חקירה משותפת של שב"כ וימ"ר צפון נחשפה פעילות חמורה שביצעו החשודים. עלה כי חלקם העבירו מידע רגיש על מיקומי כוחות הביטחון באזור טובאס, ביצעו תצפיות על תנועותיהם ואף סייעו לפעילים אחרים לחמוק ממעצרים.

חקירת שב"כ העלתה כי חלק מהחשודים אף השתתפו בתהלוכות אלימות באיו"ש כשהם חמושים ברובי סער ארוכים. בנוסף, מג'ד פקהא סייע בהעברת עשרות אלפי שקלים לפעילי טרור, כשהוא מודע לכך שהכסף ישמש למימון פעולות טרור.

במהלך החקירה התגלה כי חלק מהחשודים ניצלו את העובדה שהם מחזיקים בתעודות זהות ישראליות, המקנות להם חופש תנועה ומעבר חופשי במחסומים, כדי לבצע העברות של כלי נשק ותחמושת לטובת פעילים בשטח.

בנוסף לארבעת העצורים, צפוי להיות מוגש כתב אישום גם נגד אזרח ישראלי נוסף, תושב עילוט, אשר עלה כמעורב בעבירות אמל"ח במהלך חקירות הארבעה.

גורם ביטחוני בכיר התייחס לחומרה הרבה של המקרה ואמר כי "מדובר בפעילות חמורה של תושבי הצפון, אזרחי מדינת ישראל, אשר בפעילותם הביאו לסיוע ממשי לגורמי טרור באיו"ש, תוך שחלק מן החשודים אף ניצלו את מעמדם כאזרחים ישראלים הנהנים מחופש תנועה, מעמד אשר זכו לו בעקבות נישואים לתושבות בישראל".

גורמים ביטחוניים בכירים התייחסו הבוקר (שישי) לפיגוע הקטלני בשומרון והביעו תסכול עמוק מהכישלון במניעתו. לדבריהם, הושקעו מאמצים מיידיים בשטח: "למקום הוקפצו שש פלוגות הכשרה – שזה שווה ערך לארבעה גדודים". הם הדגישו כי "הכוחות יישארו עד שהתמונה תשתנה" וכי נעשים מאמצים מרוכזים "לזהות את המפגע ולמנוע פיגועים נוספים".

מתחקיר ראשוני שנערך בצה"ל עולה כי לוחמת בעמדת תצפית זיהתה את המפגע רק כשהחל לירות, והכריזה מיד על "פטיש חם" – המונח הצבאי לפיגוע בהתרחשות. המפגע הצליח להימלט במהירות מהזירה, וכעת מתנהל מבצע איתור נרחב לתפיסתו.

מערכת הביטחון הגבירה את הנוכחות באזור והציבה מחסומים נוספים. "אנחנו עושים הכול כדי שאירוע כזה לא יחזור, כולל מחסומים על פי צרכים מבצעיים והיכן שיש לכך תפוקה מבצעית", הסבירו גורמי הביטחון. "חיזקנו את מאמץ ההגנה… הכוחות עובדים מסביב לשעון כדי להגיע למחבל ואל מחבלים נוספים".

פעילות מודיעינית ומבצעית אינטנסיבית מתנהלת במקביל לאיתור המפגע. גורמי הביטחון פירטו: "אנחנו מנהלים מעקב, פושטים על דירות, מנהלים כבר תקופה ארוכה מלחמת חורמה בשטחים גם באיתור אמצעי לחימה וגם במעצרי מחבלים עם תוצאות שלא היו לפחות עשר שנים".

הערכה מקצועית במערכת הביטחון מצביעה על כך שהמפגע הינו בעל כישורים גבוהים ומודעות לשיטות זיהוי פלילי, מה שמקשה על לכידתו. צוותי המודיעין מגבירים את מאמציהם לאתר רמזים שיובילו אליו, במקביל להגברת הנוכחות הצבאית בשטח.

במקביל למאמצי הלכידה המתמשכים, במרכז הרפואי שאליו פונו בני הזוג, הצוותים הרפואיים ביצעו ניתוח חירום בו הצליחו ליילד את התינוק. כעת נמשכים המאמצים להצלת חייו. חננאל, בעלה של צאלה, נפצע באופן קל באירוע.

אתמול התקיימה הלוויית צאלה גז, בהשתתפות רבים שבאו לחלוק לה כבוד אחרון. בעלה חננאל ספד לה במילים נוגעות ללב: "אני עומד כאן ולבי קרוע, אבל אני מלא באהבה. אני מודה להשם שזכיתי להיות איתך 11 שנים. אתמול בערב לא ידעתי שזאת תהיה הפעם האחרונה שלנו יחד. המילים לא יוכלו לתאר את מה שהיית בשבילי ובשביל הילדים שלנו. הקדשת את חייך לריפוי נשמות, אמרת שזה דיני נפשות".

מערכת הביטחון ממשיכה בפעילות מוגברת בשטח, מתוך החלטה נחושה למנוע הישנות של אירועים דומים ולהביא ללכידת המפגע האחראי לאסון. כשברקע עומדת השאלה האם מדובר באירוע בודד או בתחילתה של מגמה חדשה

איזה שבוע היה לנו… הבשורה המשמחת ביותר היתה זו של שחרורו של החייל החטוף עידן אלכסנדר. יש שהרימו גבה והביטו בעין עקומה על כך שאלכסנדר שוחרר בשל היותו אזרח אמריקאי. דעתי היא שמהתופת צריך לשחרר כל אחד שאפשר בלי קשר לתירוץ למה הוא משתחרר. כך, ראש הממשלה, נתניהו, נפגש לפני זמן מה עם ראש ממשלת הונגריה ויקטור אורבן ובסיום הפגישה ציין נתניהו שדיבר עם מנהיג הונגריה על "החטוף ההונגרי".

מסתבר שאחד החטופים הוא בן לאם ממוצא הונגרי. לדעתי, אם ראש ממשלת הונגריה היה מצליח לבוא בדברים עם החמאס בדרך ישירה או עקיפה ולהביא לשחרורו של אותו חטוף – היה צריך לברך על כך בשתי ידיים.

עם ובלי קשר לכך השבוע נצבע בפעילות האמריקאית האינטנסיבית במדינות האזור, כאשר גולת הכותרת היתה ביקורו של נשיא ארה"ב, טראמפ. טראמפ פועל בכלים לא קונבנציונליים, בדרכי פעולה בלתי קיימות בכלל בעולם המדיני והדיפלומטי. זה נראה לאנשים מאד משונה, אבל מצד שני יתכן שזו אולי הדרך להצליח.

אנחנו נצטרך להמתין ולראות למשל האם טראמפ מצליח להביא הסכם עם איראן בנושא הגרעין ואם כן האם יהיה זה הסכם שבאמת בולם את הסכנה שאיראן תשיג נשק גרעיני. בנוסף, טראמפ קידם מהלך מול סעודיה וחתם איתה על אספקת נשק בשווי של למעלה מ 140 מיליארד דולר, טראמפ גם ביצע מהלך מול מנהיג סוריה ג'ולני, נפגש איתו והוא הכריז שהוא מנסה לצרף אותו ל"הסכמי אברהם", טראמפ גם קידם מבחינתו הסכם מול החות'ים בתימן, הסכם שלפיו החות'ים לא יפעלו נגד כלי שייט אמריקאים, טראמפ גם קידם את יחסיו עם מנהיג טורקיה ארדואן.

בישראל נשמעות ביקורות על כך שטראמפ בעצם עקף את ישראל ולא התחשב בה ולא קיבל את הסכמת ישראל למהלכים כאלו ואחרים. אנשים שוכחים שטראמפ נבחר על ידי מדינה בת 350 מיליון אמריקאים כדי לשמש כנשיאה, והוא בשום פנים לא נבחר לשמש כמנהיג ישראל. כאשר הוא נבחר היתה במחוזות הימין הישראלי אופוריה, תחושה שהגיע קוסם שיגשים את כל משאלותינו. לי היה ברור שאין זה כך.

נכון, טראמפ תמך ותומך בישראל, הוא מעניק לנו חימושים בלי הגבלה והוא לא עוצר אותנו מבחינה צבאית ואם יעלה צורך הוא גם יטיל וטו במועצת הבטחון של האו"ם על החלטות נגד ישראל. אבל, הוא חושב "גם" על האינטרסים של ארה"ב. ובשורה התחתונה יתכן שבסוף היום אם טראמפ יכפה בדרכו על ישראל לבצע מהלכים שייראו בתחילה כמנוגדים למדיניות הישראלית – יכול להיות שזה מה שישראל צריכה, יכול להיות שזה מה שיביא לנו פתרונות מדיניים וצבאיים, ובראשם שחרור כל החטופים והחזרת השקט למדינת ישראל. רק אולי. ימים יגידו. בואו ניתן לזה צ'אנס.

זה הזמן לספר על מי שנודע בכינוי 'סבא הזקן'.

בפי רבים, הוא נקרא ר' יענק'ל מלמד, אך שמו המלא היה רבי יעקב יצחק קלמנוביץ זצ"ל. הוא היה מגדולי ירושלים של פעם ומראשי חבורת 'העובדים' בשטיבל של ברסלב במאה שערים. על ברכיו ומורשתו צמחה משפחה ענפה וגדולה. יש רבות לספר על דמותו המאירה, אך הסיפור הבא הוא דווקא סיפור שהוא עצמו מעולם לא שיתף. הוא גם לא הסכים לאשר או להכחיש, ולמעשה התעלם מכל השמועות שהועברו מדור לדור במשפחה.

הייתה רק פעם אחת בה אמר בחצי פה דבר מה, וזה נתן אישור למעשה שככל הנראה התפרסם מאוד בירושלים הקטנה של אותם ימים. דבר מוזר ניכר במראה החיצוני של בני הזוג. רעייתו, 'סבתא שאשע', הייתה אישה נמוכת קומה באופן בולט, לעומתו שהיה גבוה, בעל קומה זקופה והופעה מרשימה ביותר עד יומו האחרון.

סיפורם מתחיל בערב חורפי אחד בחצר החורבה שבעיר העתיקה בירושלים, שם ניצבה החופה הישנה שתחתיה נישאו דורות רבים. הכלה כבר ישבה מכוסה על כיסא הכלה והמתינה לאות, המבשר כי החתן כבר עומד תחת החופה והיא יכולה לצאת עם שושבינותיה להקיף אותו כמנהג האשכנזים. ההמתנה התארכה, ולאוזנה של הכלה נלחש כי החתן ביקש לצאת להביא דבר חשוב ששכח להביא לחתונה, אולי את הטבעת או את המתנה לחדר הייחוד.

הכלה ניצלה את הזמן לתפילות נרגשות, בלי לדעת על הדרמה האמיתית שהתרחשה בעזרת הגברים. שם, המחותנים כבר ידעו שהחתן לא הלך להביא דבר, אלא נעלם מבלי לשוב, מחוסר רצון לשאת את הכלה המיועדת.

כמנהג הפרושים באותם ימים, החתן והכלה לא נפגשו כלל, מלבד דקות ספורות לפני החופה, אז קיים את מאמר הגמרא שאסור לאדם לקדש אישה עד שיראנה. לאחר שהחתן פגש את האישה שיועדה לו זה שנה ארוכה, הוא יצא משם במהירות ובתדהמה. "זו כלה נמוכה מאוד, ואיני מוכן להתחתן עם כזו!" אמר בנחרצות. וברגע אחד, לפני שמישהו הספיק לנסות לשכנע או לעורר את מצפונו, הוא כבר לא היה שם…

דקות נוספות חלפו, החיפושים אחר החתן הנעלם נמשכו בקדחתנות, ובצד השני של בית הכנסת, על הכיסא המעוטר, הבינה מישהי שמשהו אינו כשורה. זה היה לא נעים בלשון המעטה… בחתונות של אותם ימים, כאשר כל היישוב בירושלים מנה משפחות מעטות, כולם נכחו. מרבניה הגדולים של ירושלים ועד אחרון העניים. כולם היו עדים לדרמה. כאשר השקט המתוח הפך ללחשושים, ואלה הפכו לדיונים סוערים, נשמעה דפיקה על השולחן.

אחד מגדולי ירושלים [במשפחה יש דיון על זהותו] הכריז בהתרגשות: "אני מבטיח! מי שיציל בת ישראל מבושה יזכה לשלום בית כל ימיו ולאריכות ימים מופלגת!" מקצה האולם יצא בחור, עולה חדש יחסית לירושלים עיר הקודש. ליבו הרגיש לא עמד במצב. לבחור קראו יעקב יצחק קלמנוביץ. הוא ניגש אל מסדר הקידושין, אמר את אשר אמר, סידרו את אשר סידרו, שטריימל ישן הובא והחליף את הכובע הישן שעל ראשו, ובשאלת פיהם ואמרו הן, ניגשו אל החופה כדת משה וישראל.

הם חיו כאילו נולדו יחד, שנים רבות היו זוג מיוחד במינו. והנקודה היא שמעולם, אבל ממש מעולם! הוא לא הסכים לדבר על הסיפור. אותה פעם יחידה בה אמר דבר מה הייתה לאחד מצאצאיו שניסה בפעם המי יודע כמה להוציא מפיו אישור כלשהו למעשה המפורסם. שניה לפני שהעביר את הנושא כהרגלו, הוא אמר לו: "ממה נפשך? אם זה נכון, אין שום היתר לבזות בת ישראל גם אחרי שנים רבות…"

כששאלו את הסבתא עליה השלום על פרטי הסיפור ועל אמיתותו, היא הדגישה: "את הסיפור עצמו מעולם לא הצלחנו לאמת מפיו, אף על פי שהיה מפורסם בכל ירושלים. אבל עם רוחו חיינו כל הזמן, את המסר הוא העביר כל ימיו בכל דרך שיכול היה. סיפור כזה מתאים לאיש שכל ימיו ראה רק טוב בזולת, לאיש שמעולם לא התלונן על דבר ותמיד שמח בחלקו. גם גילו היה לשם דבר, הוא נפטר קרוב מאוד לגיל מאה בצלילות הדעת עד יומו האחרון, כשזכה לראות ולגדל על ברכיו עשרות רבות של בני נינים במשפחה ענפה ומסועפת המשתדלת ללכת לאורו ולנהוג תמיד כבוד זה בזה."

"כִּ֚י אִם־לִשְׁאֵר֔וֹ הַקָּרֹ֖ב אֵלָ֑יו" [ויקרא כ"א, ב'] רש"י: 'שארו זו אשתו'.

אמרו בגמרא יבמות דף סב: "תנו רבנן: האוהב את אשתו כגופו, והמכבדה יותר מגופו".

מסופר על רבי משה פיינשטיין זצ"ל: פעם הוא שב לביתו מתפילת שחרית בשבת והיה מוכן לקידוש, אך הרבנית עדיין לא הייתה מוכנה. רבי משה לא בזבז זמן, פתח גמרא והתחיל ללמוד, תוך כדי המתנה לרבנית. אחרי עשרים דקות הגיעה הרבנית ואמרה לו: "אפשר לעשות קידוש".

כהרף עין הוא סגר את הגמרא ומיד ניגש לקדש על היין. שאל אותו אחד התלמידים: "מדוע כשהרבנית באה סגרת את הגמרא מיד, הרי מן הסתם היית באמצע עניין, ואם כבר חיכית עשרים דקות, מה היה קורה אם היית מתעכב עוד שתיים-שלוש דקות, כדי לסיים את העניין שאחזת בסוגיית הגמרא?" השיב רבי משה: "זו גמרא מפורשת במסכת יבמות [ס"ב ע"ב]: 'והמכבדה יותר מגופו'. מה זה מכבדה יותר מגופו? על ידי שאני דורש מעצמי כלפיה יותר ממה שאני דורש מעצמי כלפי. במה דברים אמורים: כשהשני קורא לי לבוא ואני אומר לו: 'רגע, אני כבר בא' – יש בזה נימה של זלזול. מי שמכבד את השני, כשהשני קורא לו הוא בא."

היסוד בנשיאת עול אישה הוא שימת לב אליה, ואל כל ענייני הבית. ובמדרש [איכה רבה ג, ט] נאמר: "טוב לגבר כי ישא עול בנעוריו עול אשה". הפעולה הראשונה שהבעל צריך לקבל על עצמו בבואו להקים את ביתו, היא לקבל על עצמו את עול אשתו, דהיינו לשאתה בכל מצב ובכל זמן, ולא לפרוק לעולם את העול הזה מעל כתפיו.

עול זה, כותב הגר"ש וולבה זצ"ל, מתבטא לפעמים בדברים קטנים, כאלה שהם ההיפך מטבעו של איש, אבל הם כל תוכן חייה של האישה. עול זה דורש שימת לב תמידית, האישה לובשת בגד חדש, ומצפה למילה טובה. מתעטפת במטפחת חדשה ומקווה שתמצא חן בעיניו, ואם אינו רואה כלל, ולא אכפת לו אם המטפחת כחולה או ירוקה, מתאימה או לא מתאימה – היא מאוכזבת. האישה מבשלת ארוחת צהריים, וטורחת שתהיה לפי טעמו, והנה הוא חוזר הביתה, ובולע את האוכל, ובקושי נזכר מה בא לפיו, וממילא אינו יכול לומר לה מילות שבח וקילוסים על טוב טעמה. זה שוב אכזבה בשבילה.

יש צורך בתיקון כלשהו בבית, והוא אינו שם לב לזה. היא תלתה תמונה על הקיר, הניחה עציץ על השולחן והכל בשבילו, והוא אינו רואה מאומה. לאט לאט היא נוכחת לדעת שבעלה אינו מעוניין כלל בדברי הבית, שהם עבורה תוכן חיים ממש. כך, מדברים קטנים כאלה, נוצר במשך הזמן ריחוק ופירוד, וכל אחד חי את חייו לעצמו – ה' ישמרנו מזה!

הוי אומר, היסוד הראשון בנשיאת עול אישה – שימת לב אליה. אל ענייני הבית, אל עמלה ועבודתה! מהו כבוד? סיפר תלמיד על רבו הגאון רבי משה שמואל שפירא זצ"ל: "באתי פעם ללוות את ראש הישיבה לחתונת אחד מתלמידי הישיבה. הוא ישב בביתו מוכן לנסיעה. שאלה הרבנית אם אפשר לחכות לה כמה רגעים עד שתהיה מוכנה. השיב לה רבי משה שמואל מיד, בלשון הזו: "כל זמן שאת לא מוכנה, זה לא שאנו מחכים, אלא אם את לא מוכנה, זה אומר שעוד לא הגיע הזמן לצאת"…"

אומר רבי חיים ויטאל: "כי מידותיו של אדם נמדדות אך ורק כפי יחסו אל אשתו. אדם העוסק בגמ"ח עם המון אנשים, מלווה ונותן, מבקר חולים, מנחם אבלים, משמח חתן וכלה – בוודאי ישחק ליום אחרון בבוא עת פקודתו, ויחשוב כי זכויות רבות לו במעשי חסד. אך יידע נאמנה, כי בשמים בודקים איך התנהג עם אשתו! אם גם עימה גמל חסד כל ימיו – אשריו וטוב לו. אך אם אותה הקניט והזניח, בביתו כעס והקפיד ללא רחם, ללא חסד ונשיאת בעול, הנהגה זו תכריע את דינו, ולא יזכרו לו מאומה מכל חסדיו שעשה עם אחרים."

אנו נמצאים בימי ספירת העומר שציווייה נמצאים בפרשתנו ומחוברים בקורות דברי הימים עם ההתחזקות בכבוד כל אחד מישראל. האבל על אלפי תלמידי רבי עקיבא שנפטרו בימים אלו בגלל שלא נהגו כבוד זה בזה, מעורר אצל כל אחד את ההזדמנות לחשוב ולהעמיק את נושא כבוד הזולת והדרך לשפר עוד ועוד.

בשעה ששורות אלו נכתבות אמור הנשיא טראמפ, לסיים את ביקורו במדינות המפרץ ולחזור לוושינגטון. עם סיום הביקור ייכנס האזור לסחרור. על הפרק: עסקה או מלחמה עצימה.

מחד, ניצבת עסקת חטופים משופרת במתווה השליח ויטקוף, בה ישוחררו עשרה חטופים חיים תמורת 40-50 ימי הפסקת אש, שחרור אסירים ומו"מ על סיום המלחמה, כשבסופו ישוחררו כל החטופים החיים והמתים. אם זה לא יקרה, צפויה ישראל לצאת לתמרון מלחמתי רחב היקף במסגרת מבצע "מרכבות גדעון", שאושר כבר על יד הקבינט והכנתו הושלמה בידי הצבא. מדובר אפוא בימים מכריעים שיקבעו לאן האזור צועד.

ימים מכריעים גם בפוליטיקה ובעתיד הקואליציה: אם חוק הגיוס יתקדם, יש ממשלה. אם החוק יתעכב ללא נכונות להסדיר את מעמדם של תלמידי הישיבות, אין ממשלה. באופוזיציה צופים מהצד ומחככים ידיים בהנאה, תוך שהם משגרים מסרים לחרדים: "תפסיקו לאיים, צאו כבר מהקואליציה"! תקוותם ברורה: מה שאנו לא מצליחים לעשות מאז הטבח, למרות כל המחאות ולמרות כל הגיבוי התקשורתי, תעשו אתם עבורנו.

בשבוע שעבר התייחסו לכך כאן בהרחבה סגן השר הרב אורי מקלב ויו"ר ועדת הפנים ח"כ הרב יעקב אשר, שהסבירו באופן פרטני ומדוקדק את הסוגיה ואת עניין "האלטרנטיבה". השניים הדגישו כל אחד במילותיו שאין מקום לשאלה – מהי האלטרנטיבה. "הכול יכול לקרות. אנו מבצעים את שליחותנו כפי הוראות גדולי ישראל ועושים את כל המוטל עלינו כשאנו מאמינים ומתפללים שהקב"ה יעשה את הכול לטובה גם הלאה".

גם המצב הביטחוני נמצא בגדר של ימים מכריעים. המשך השיגורים של החות'ים, מכניסים שוב ושוב מיליוני תושבים עם עצבים רופפים למרחבים המוגנים. כתוצאה מכך חברות התעופה משהות, או מבטלות את טיסותיהם לישראל. חלק מהחברות זכו לסיור מודרך במרכזי יירוט הטילים, כדי שיוכלו לראות כיצד ישראל פועלת ליירט את הטילים. לא כולם השתכנעו והמצור האווירי נמשך. בישראל יודעים שהמצב הזה לא יוכל להמשיך עוד זמן רב וגם כאן נדרשת הכרעה – כיצד אפשר לגרום (אם בכלל) לחות'ים להפסיק את השיגורים.

ימים מכריעים גם בסוגיה העזתית. בשעה ששורות אלו נכתבות טרם התקבל אישור רשמי האם מוחמד סינואר אכן חוסל, וכיצד הדבר אמור להשפיע על ביצוע עסקת החטופים (נרחיב לקמן).  

לצערנו הרב גם החזית הפנימית אינה שקטה והטרור ביו"ש גבה השבוע מחיר כבד. מחבל צמא דמים רצח את צאלה גז הי"ד מהישוב ברוכין בשומרון בדרכה לחדר לידה. בעלה שהיה לצידה נפצע קל. מצבו של העובר קשה אך יציב. השאלה עתה האם בעקבות הרצח הנתעב, יגביר הצבא את פעילותו במרחב יו"ש נגד קיני הטרור – פעילות שכבר מתבצעת במסגרת מבצע "חומת ברזל".  

וכך בין מבצע "מרכבות גדעון" שמרחף באוויר, ל"חומת ברזל" שכבר מתנהל בצפון השומרון, מתנהל האזור באי ודאות תוך ציפייה להכרעה בכל התחומים.  

חידת טראמפ 

כל האירועים הנ"ל התרחשו השבוע בצל ביקורו של הנשיא טראמפ במדינות המפרץ, כשהוא חותם על עסקת ענק חסרת תקדים בין ארה"ב לסעודיה, שבמרכזה אמצעי לחימה מתקדמים שעלולים להוות איום על מדינת ישראל.

בד בבד נפגש טראמפ עם נשיא סוריה החדש אחמד א-שרע, "ג'יהדיסט בחליפה", שעדיין מוגדר בארה"ב כטרוריסט, והכריז על ביטול הסנקציות על סוריה. שושביני הפגישה היו יורש העצר הסעודי והנשיא הטורקי הצורר ארדואן, וזה כבר אומר הכל.

בידי טראמפ נמצא גם המו"מ עם איראן, שטורד את שנתם של הצמרת הישראלית. אמירתו אתמול, "אני חושב שאנחנו קרובים מאד להסכם עם איראן", הכניסה את המערכת המדינית ללחץ. האפשרויות לא מרנינות: עסקה שפרטיה אינם ברורים בין ארה"ב לאיראן. או תקיפה ישראלית ביכולת מוגבלת ללא סיוע אמריקאי.

כל זה מביא לשאלה: האם באמת טראמפ התהפך על ישראל ועל נתניהו, או שמדובר בתרגיל ענק, שפרטיו עשויים להתברר תוך תקופה קצרה.

בינתיים התנהל לו השבוע וויכוח מדיני, שעבר מהר מאד לפסים פוליטיים, האם היעדרותה של ישראל מהחגיגה שהייתה במפרץ, טובה ליהודים, או להפך. האם עדיף להיות  "נפקד ונוכח",  או "נוכח ונפקד". פירוש: ישראל לא הייתה בפועל בשיחות שקיים טראמפ במדינות המפרץ. נתניהו לא היה שם וגם לא איש מאנשיו. אולם בכל השיחות עלה שמה: נפקדת אבל נוכחת לגמרי.

מנגד, יריביו של נתניהו היו מעדיפים לראותו נוכח בפועל במפגשים, אבל נפקד, קרי שלא יספרו אותו ואף יבזו אותו. אבי בניהו, שאינו נמנה על תומכי נתניהו, ביטא זאת השבוע בצורה נמלצת, כשהוא מצטט אמירה שנאמרה בעבר על ידי שמעון פרס. "במזרח התיכון שלנו, אם אתה לא סביב השולחן, אתה על הצלחת". גישה זו קובעת שנתניהו הוא המפסיד הגדול של ביקור טראמפ במפרץ, תוך דילוג על מדינת ישראל. 

"מר אמריקה נכשל", הם קובעים בפסקנות, ומציינים שנתניהו, שחשב עד כה שהוא מוביל את טראמפ לעשות כל שיבקש ממנו, נוכח לראות כי לנשיא האמריקאי יש סדר יום משלו. ראש הממשלה שחלם על האפשרות להגיע להסכם שלום עם סעודיה ולעמוד לצדו של טראמפ על הבמה באוסלו ולקבל יחד את פרס נובל לשלום, רואה כיצד חלומו מתרחק ממנו.

במקביל גם המו"מ עם איראן לא מתואם עם ישראל, וכן הסכם הפסקת האש הנפרד של טראמפ עם החות'ים. בד בבד נוכח נתניהו לראות כי טראמפ עושה את כל המאמצים לסיים את המלחמה בעזה, כאשר לא ברור באיזה מחיר זה יהיה.

כאמור, התשובה לכל הדברים הללו אמורה להתברר בקרוב מאד. כאשר זה יקרה, נוכל לראות האם כל דברי הפרשנים היו ריקים מתוכן, בדיוק כמו שכבר משדרים בסביבתו של טראמפ.

מלחמת קרדיטים

המצב הקבוע של אנשי השמאל והמחאה הוא עצב, חמיצות ומרירות. השבוע הם התמלאו בשמחה. סוף סוף הם מרוצים. המסע של טראמפ למדינות המפרץ, תוך דילוג על ישראל, עם כל הפרשנות על משבר בינו לנתניהו, עשה להם טוב. אין שמחה כמו שמחה לאיד.

בסביבתו של טראמפ גיחכו על נטיית התקשורת הישראלית ליצור דרמה מכל דבר. מבחינתם הדיווחים על משבר ביחסים בין שתי המדינות ובין הנשיא לראש הממשלה זה פייק מוחלט. כך ניתן היה להתרשם מדברי שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי וגם מדבריו של השליח סטיב ויטקוף.

השליח האמריקאי, שאמון על הנשיא טראמפ ומבטא את עמדותיו, הבהיר בצורה מודגשת, ששחרורו של השבוי עידן אלכסנדר, לא יכול היה להיעשות, ללא הפעילות של נתניהו. ויטקוף לא הרחיב מידי אך רמז שנעשו כאן עוד דברים שאינם גלויים, להם אחראי ראש הממשלה. "הוא היה מדהים במאמציו", סיפר ממקור ראשון.  בשמאל לא התרשמו ומיהרו לצנן כדרכם את הדברים, באומרם כי "וויטקוף בסך הכל מנומס ולכן חלק כבוד לנתניהו". לכל דבר יש להם תירוצים מוכנים, ובלבד שנתניהו לא יזכה בקרדיט על השחרור.

בהקשר זה של הקרדיטים, חייבים לומר שלנתניהו יש קושי רב מול טראמפ. הנשיא האמריקאי אוהב לקחת קרדיט על כל דבר, (בדיוק כמו נתניהו). וכך כאשר ראש הממשלה התבטא באומרו ששחרור אלכסנדר הושג "בזכות הלחץ הצבאי שלנו והלחץ המדיני שהפעיל הנשיא טראמפ. הדבר הזה הוא שילוב מנצח", הנשיא טראמפ ראה את הדברים בצורה שונה. "בלעדינו כנראה שכל החטופים היו מתים. הישראלים נלחמו במשך זמן רב ומגיע להם הרבה קרדיט, אבל לאנשים שלי מגיע הרבה קרדיט, אולי הכי הרבה".

כך או כך, אם מתעלמים מהוויכוח הפוליטי באשר להיעדרותה של ישראל מהביקור במפרץ, אפשר לראות את העניין גם במבט אחר. יקי דיין קונסול ישראל לשעבר בלוס אנג'לס, הסביר השבוע כי המסע של טראמפ למפרץ הינו כלכלי במהותו. הרצון שלו היה להקדים את רוסיה וסין בעיסקאות עם סעודיה, קטאר ושאר המדינות המפרץ. בד בבד הוא קיים שם פגישות מדיניות עם נשיא סוריה החדש ודיבר עמו על פירוק הטרור, שזה אינטרס ישראלי ברור.

"טראמפ למעשה ייצג את ישראל כשהוא דיבר עם מדינות אויב וניסה להכניסם להסכמי אברהם, אומר דיין. "אם היינו שם, לא בטוח שזה היה קורה. עדיף לנו לראות מרחוק כיצד הכול מתרחש ולא להיות בפנים".

טראמפ עצמו התייחס לכך באומרו: "לא דחקנו את ישראל לשוליים. מערכת היחסים שיש לי עם המדינות הללו, הן דבר טוב לישראל". סיכום: מוקדם מאד להספיד את יחסי נתניהו וטראמפ, כפי שהתקשורת ממהרת לפרשן. צפויות הפתעות.

עידן חדש

קשה היה שלא להבחין השבוע בדיווח החצוי של ערוצי התקשורת בכל הקשור לשחרורו של עידן אלכסנדר. מצד אחד ניסו לשדר בפנים כאילו עצובות על משבר ביחסים בין ישראל לארה"ב. מצד שני, התקשו להסתיר את סיפוקם מהמצב, כשהם מפרשים שנתניהו הוא האשם בכך. במקום לשמוח באמת על שחרור השבוי, הם דיווחו כיצד הדבר נעשה מעל ראשו של נתניהו. "צריך אזרחות אמריקאית כדי להשתחרר, הסבירו, תוך ששכחו במכוון שעד כה שוחררו כ-150  שבויים עם דרכונים ישראלים. במקום לשמוח הם ביקשו לנגח.

מנגד, גם ה"ביביסטים" נהגו בתגובות חצויות. מצד אחד הביעו שמחה רבה על שחרורו של אלכסנדר, תוך שהם מייחסים את השחרור לנתניהו ומהלכיו, ומצטטים את וויטקוף, שחלק לו מלא חופנים מחמאות בנושא. מאידך לאחר ששמעו את אמו של אלכסנדר, כשהיא מודה לכול העולם תוך פירוט נרחב, אך מתעלמת במכוון מאמירת תודה לנתניהו, החלו לתקוף את השחרור. לפתע החלו לדבר על הנסיבות בהן נפל אלכסנדר בשבי ("לא נלחם דיו"), וציינו כי אמו היא כפוית טובה. הנה לנו שוב הוכחה בשידור חי, כיצד הכול מתנהל כאן סביב נושא אחד.

כך או כך, התכנית המקורית של קטאר הייתה לגרום לכך, ששחרור עידן אלכסנדר יביא את טראמפ ללחוץ על ישראל להתגמש ולהפסיק את המלחמה. באופן זה הצליחה קטאר גם לשכנע  את החמאס. בפועל זה לא קורה. נכון לעכשיו, טראמפ אינה כופה על נתניהו הסכם כולל לסיום המלחמה.

עם זאת קשה להעריך מה יעשה טראמפ בשל אופיו הבלתי צפוי. יש שמנסים להבין מתוך הרטוריקה שלו מהי דעתו על מה שקורה בעזה. זאת משום שאחרי כניסתו לבית הלבן התייחס טראמפ למצב בעזה כ"עימות מורכב", אבל טרם צאתו למסע במפרץ, הוא כבר קרא לעימות הזה "מלחמה אכזרית". בירושלים מנסים לפענח האם יש משמעות לשינוי המילים. לדבריהם, טראמפ היה ונשאר ידיד וחבר אמת של ישראל ושל היהודים. אולם צריך לזכור שמבחינתו "אמריקה תחילה" ועל בסיס זה נבחר.

נקודה נוספת שעלתה לדיון השבוע: האם שחרורו של אלכסנדר נעשה מעל ראשו של נתניהו, והאם ידע על כך מראש. בטור שכתבנו השבוע בנושא, תהינו האם שחרורו של עידן אלכסנדר מבשר על "עידן תחילה", בדרך לשחרור עוד חטופים. או "עידן חדש", בו טראמפ עוקף את נתניהו ומנהל מו"מ בלעדיו.

נדמה שאפשר לספק תשובה על פי מה שארע בדיון חסוי, שהתקיים בוועדת חוץ וביטחון בכנסת בשבוע שעבר. במהלך הדיון, חשף נתניהו שהחמאס עשוי לשחרר את החטוף האמריקאי עידן אלכסנדר, כמחווה לנשיא טראמפ. יש אפוא להניח שנתניהו ידע על מה הוא מדבר. מישהו דאג ליידע אותו.

ללא קווים אדומים

הקטע הבא מכיל דברים שכבר נכתבו רבות בעבר, אך יש מי שניתח אותם יותר לעומק. מיד לאחר הטבח, חשבו רבים (ובתוכם כותב השורות), שימיו של נתניהו בשלטון ספורים, וכי לא יהיה מנוס מהחלפתו. "מוטב לתת לו לסיים את המלחמה, להחזיר את החטופים, ואז ללכת לבחירות", אמרו אז חלק מתומכיו (למעט "הביביסטים"), שחשבו שהעניין יסתיים תוך תקופה קצרה.

התחושה הייתה שנתניהו, אמנם לא אשם ישירות בטבח ולא היה אמור להאזין באותו לילה לרשת החמאס כדי לשמוע מה הם מתכננים. אולם כראש המערכת, האחריות היא עליו. לפיכך לא יהיה מנוס מלכתו הביתה. השאלה היחידה הייתה מתי זה יקרה.

היו שניסו לומר, שנתניהו מבין שעליו ללכת הביתה, אבל הוא יעשה מאמץ מרוכז להכניע מהר את החמאס ולהחזיר את החטופים, כדי שההיסטוריה תזכור אותו, כמי שניצח בסופו של דבר את החמאס, ולא רק כמי שהטבח ארע במשמרת שלו.

כך כאמור חשבו רבים ובתוכם גם כאלו שהצביעו עבורו ותמכו עד אז בכל מהלכיו. אלא שלעזרתו של נתניהו, התגייסו יריביו הקיצונים מאנשי המחאה, השמאל והתקשורת. באמצעות קמפיין מזוויע נגדו, גרמו למחנה שמנגד לצופף שורות סביב נתניהו וממשלתו.

הניתוח הזה נכתב כאמור כבר פעמים רבות ויש להניח שהוא אינו מחדש מאומה. מי שלקח אותו קדימה הוא העיתונאי קלמן ליבסקינד, איש ימין, שמעיד על עצמו, שאינו נמנה על תומכיו המוצהרים של נתניהו, ואף קרא לו לפני חמש שנים לסיים את תפקידו.

לדבריו (במאמר נרחב ב"מעריב"), אפשר לנהל ויכוח ענייני על עמדותיו של נתניהו, אבל יריביו אנשי הרל"ב, אינם רוצים לשכנע שהוא לא מתאים לתפקידו אלא רוצים לגרשו ואת שותפיו ויהי מה. לצורך כך אין להם קווים אדומים והם נוקטים בקריאות לסרבנות, פגיעה כלכלית במדינה, מרי אזרחי, השבתת שירותים, חסימות כבישים ועוד.

אנשי הרל"ב לא היו צריכים את הטבח כדי לומר שנתניהו אינו ראש ממשלה לגיטימי. מיד אחרי הבחירות, הם כבר כפרו בכך, יצאו להפגנות על "חוק הארנונה", מינוי אבי מעוז לסגן שר ("יהרוס את החינוך) וניסו למצוא עוד אמתלות כדי לכפור בלגיטימיות של ראש הממשלה הנבחר. מבחינתם, גם אם ייבחר מישהו אחר שהליכוד יבחר (לוין, ברקת, כץ או אחרים), הם לא יתנו לו מנוחה. כבר היום הם מציקים גם להם. "הבעיה שלהם אינה עם מנהיג הליכוד, אלא עם מצביעיו ועם העדפותיהם", כותב ליבסקינד.

המחנה השלישי

הכלל הקובע בתקשורת הוא מאד חד וברור: מי שמביע עמדות בעד נתניהו ותומך בו הוא נבל. מי שנגדו, הוא גיבור. כך בדיוק התייחסו לרמטכ"ל הרצי הלוי ולראש השב"כ רונן בר – שני האחראים (יותר מכל) על הטבח. במקום שיוקיעו אותם, הם קיבלו תקשורת אוהדת וחיבוק ענק, רק בגלל שהביעו עמדות נגד ראה"מ.

חשוב לומר כי אפשר (ואף רצוי) לחלוק על נתניהו ולא לקבל את כל דעותיו. אולם צריך להכיר בעובדה, שאם יאיר גולן, יאיר לפיד ואפילו גנץ ואיזנקוט, היו עומדים בראש המערכת, בשנה וחצי האחרונות, מדינת ישראל כבר מזמן הייתה נכנעת ומאפשרת לחמאס להכריז על ניצחון. הדבר נשען על הצהרותיהם הפוליטיות של הנ"ל וכן של גורמים רבים במערכת הפוליטית והביטחונית. אפשר בסבירות גם להניח, שאם הם היו בשלטון, הרי שסינואר (שני האחים) וגם נסראללה היו עדיין חיים ופעילים.

והיה מי שכתב השבוע תזה מעניינת נוספת בנושא: טעות לחלק את שני המחנות ל"רק לא ביבי" נגד מחנה "רק ביבי". יש מחנה שלישי נוסף: רק לא – "רק לא ביבי". קרי גם אנשים שמוכנים ומבינים שנתניהו צריך ללכת הביתה, אינם רוצים בשום אופן לראות את אנשי "רק לא ביבי" כחלופה שלטונית. הסיבה: אנשי הרל"ב אינם מקבלים את כללי הדמוקרטיה, דבר המתבטא בקריאותיהם לסגור ערוצי תקשורת (חדשות 14 וגלי ישראל), ביצוע פעולות אלימות, תמיכה במעצרים שרירותיים, שינוי לשון החוק באופן שיתאים להם, ועוד פרובוקציות נבזיות דוגמת חלוקת פיתות בפסח. כל זה מרחיק מהם גם את המתנגדים המתונים לממשלה הנוכחית, וגורם להם כאמור לתמוך בנתניהו, כפעולת מחאה נגדית.

נקודה נוספת: הקיצונים במחנה "רק לא ביבי", שמתלוננים על חוסר דמוקרטיה ובעד הורדת נתניהו מהשלטון, מתבטאים בהזדמנויות שונות, שאם נתניהו יזכה גם בבחירות הבאות, הם לא יקבלו את התוצאה, ישקלו לרדת מהארץ ועוד שלל אפשרויות. מנגד, אם אנשי הרל"ב, יעלו לשלטון, יש חשש אמיתי ממה שעלול להתרחש כאן. כך היה כאשר ממשלת בנט הקימה קואליציה על חודו של קול, והייתה דורסנית במיוחד בוועדות הכנסת ובכל מה שיכולה הייתה לעשות. זה מה שהיא צפויה לעשות אם חלילה תיבחר: חיסול הדמוקרטיה באופן מוחלט.

זו אם כן הסיבה לתמיכה הרבה שמקבל נתניהו, גם ממי שחשבו שהוא צריך ללכת הביתה לאחר הטבח ולפנות את מקומו לאחר. ציפוף השורות סביבו נזקף לזכותם של מתנגדיו. 

מדגם מגומגם

"רוב הציבור מאס בממשלה הנוכחית ולא מעוניין בה", חוזרים ואומרים גורמי האופוזיציה, כשהם באים לנגח את מדיניות הממשלה בכל התחומים. "אין לממשלה הזו לגיטימיות ציבורית", הם מדגישים, תוך הסתמכותם על הסקרים. מנגד בקואליציה דוחים את הדברים בשתי טענות: 1. לא מסתמכים על הסקרים, אלא רק על הבחירות, שקבעו חד משמעית את התוצאות. 2. יש סקרים אחרים שמראים שהקואליציה שומרת על כוחה. הטענה הראשונה נכונה ומדויקת. את השנייה יש לבדוק לעומק.

במשך תקופה ארוכה קיים פער ממשי בסקרים בין כל ערוצי החדשות מחד, לסקרים של שלמה פילבר בחדשות 14 מאידך. מדובר בפער של 10 מנדטים שמשנים את כל התמונה. לפי סקרי כל הערוצים, גוש הקואליציה הנוכחי עומד על 50-55 מנדטים מקסימום, בעוד בסקרים של פילבר, גוש הקואליציה עובר כמעט קבוע את ה-60 ומגיע לעיתים אפילו ל-63 מנדטים. כיצד נוצר הפער?

שלמה פילבר, מודה שהוא נשאל על כך רבות. לדבריו, ברוב מכריע של הסקרים דוגמים קרוב ל10% מאוכלוסיית ישראל – רובה מוסלמית או זרה, שלא זכאית חוקית, או לא משתתפת בפועל בבחירות לכנסת. אולם רוב הפאנלים מכניסים גם את הקבוצה הזו למדגמים שלהם ובכך יוצרים יתרון טכני תיאורטי לגוש המרכז שמאל, תוך שהם מקטינים את משקלו של גוש הימין בבחירות עתידיות לכנסת.

פילבר מסביר כי יש הבדל בין "מדגם מייצג של כלל האוכלוסייה" אותו מפרסמת הלמ"ס, ועל פי זה נערכים הסקרים בערוצים האחרים, ל"מדגם הבוחרים לכנסת", המודל שלו לעריכת סקריו.  ההבדל הוא בין מי שנכלל בסקרים, לבין מי שזכאי להצביע וגם יגיע לקלפי בפועל.

הסבריו של פילבר נראים לכאורה נכונים ומניחים את הדעת, אך יש כאלו שמנסים להתעמת מולם ולהסביר, שאם הוא (פילבר) היה צודק, הרי שהסקרים של כל הערוצים היו צריכים להראות 18 מנדטים למפלגות הערביות ולא עשרה מקסימום. זאת בהתאם לנתונים שמראים, שרובו המוחלט של הציבור הערבי מצביע למפלגות הערביות.

עוד נתון בעייתי: מדוע יהדות התורה וש"ס מקבלות בכל הסקרים כולם, 8,10 מנדטים (בהתאמה)? הרי לפי פילבר כוחן היה צריך להיות נמוך יותר, כיוון שלכאורה גוש הקואליציה קטן יותר (בגלל הכנסת מיליון ערבים לסקרים).  

המסקנה של ד"ר אורי ורטמן, שבדק את הנושא וכתב על כך מאמר ב"ישראל היום", היא שפילבר מעניק לליכוד עשרה מנדטים יותר מכל הסקרים האחרים. הדבר נעשה על חשבון "המחנה הממלכתי" ו"יש עתיד", שיורדים אצל פילבר למספרים חד ספרתיים, בעוד "ישראל ביתנו" ו"הדמוקרטים" מקבלים את אותם מנדטים אצל פילבר וגם בסקרים האחרים. נצטרך להמתין לבחירות האמיתיות כדי לראות מי צודק והאם אכן מדובר בפער כה גדול בין הצדדים.

ברוזה והפרוזה

הבה נתאר לעצמינו שאחד מדייני בית הדין הרבניים, היה נתפס כשהוא מתבטא נגד שופטי הבג"צ ואומר כי "לאחר שנסיים עם החמאס, נעבור לטפל בבג"צ, שהם הסכנה הכי גדולה למדינה". נקל לתאר איזו סערה הייתה מתעוררת בעקבות הדברים. התקשורת לא הייתה נחה עד שאותו דיין היה מפוטר בבושת פנים מתפקידו. כך בדיוק היה קורה, אם שופט בישראל, היה מתבטא נגד ערבים, באומרו "הערבים אשמים בהכל, הם הסכנה הכי גדולה למדינה". המדינה לבטח הייתה סוערת.

והנה השבוע התבטא השופט יורם ברוזה סגן נשיא בית משפט השלום בבאר שבע, באותן מילים נגד הציונות הדתית, ועולם כמנהגו נוהג. העניין נדחק לשולי החדשות, השופטים לא גינו, אלא רק ביכו כיצד הדברים דלפו לתקשורת, והשופט ברוזה בעל הפרוזה המהדהדת נותר בתפקידו.

מי שחשף את ההתבטאויות שנאמרו בישיבת שופטים, היה העיתונאי אבישי גרינצייג ב-i24. לפי הפרסום אמר ברוזה לאחד השופטים הדתיים: "לאחר שנסיים עם החמאס, נעבור לטפל בציונות הדתית. למה לא הרגו את בן גביר ואת הבן שלו, את סמוטריץ ואת הבן שלו? הדתיים אשמים בהכול. הדתיים לאומיים יותר גרועים מהחמאס. הם הסכנה הכי גדולה למדינה". בנוסף אמר ברוזה: "הממשלה המשחיתה הזו והדתיים יובילו אותנו לאבדון, חברי הממשלה המשיחית הזו הם שיביאו למוות של כולנו". בישיבת שופטים אחרת, אמר לשופט אחר שהדתיים אשמים בטבח של השבעה באוקטובר. "בגללכם, הדתיים, קרה לנו כל הבלגן הזה".

תגובתו של השופט ברוזה: "הדברים המיוחסים כוללים דברים שלא נאמרו והם נטולי הקשר, נבררו באופן מגמתי משיחות פרטיות, ואינם משקפים את עמדותיו. יש להצר על כך שנמצאו מי שבחרו להביא, כביכול מפי השופט, חלקי דברים שלא נאמרו כלל או מציגים באופן מעוות דברים שנאמרו בשיחות פרטיות בין עמיתים". מדובר בתגובה מגוחכת: מצד אחד הכחשה ומאידך "דברים נטולי הקשר, שנלקטו בררנית בשיחות פרטיות בין עמיתים". מעניין מה עוד אומרים שם השופטים באותן שיחות בין עמיתים. 

מי שכן הגיבו היו אנשי הציונות הדתית, שדרשו להדיח את השופט ברוזה. השר בצלאל סמוטריץ׳ אמר כי "השופט יורם ברוזה הוא אדם מושחת מוסרית שלא ראוי להמשיך בתפקידו אף לא יום אחד נוסף". עוד ציין כי "מערכת המשפט הישראלית רקובה, אינה ראויה לאמון ומוכיחה שוב ושוב את הצורך לתקן אותה".

בשולי הדברים, הערה לאנשי הציונות הדתית, הסבורים שאם הציבור החרדי יתגייס בהמוניו לצבא, תיפסק כל ההסתה נגדו והכל יבוא על מקומו בשלום. מסתבר שגם גיוס לצבא ואפילו תשלום בהרוגים רבים הי"ד, אינם מכשירים אתכם מפני דברים נבערים של שופטי שמאל קיצוניים.

ותזכורת נוספת לסיום: ב-96 התבטא נשיא בית המשפט המחוזי בבאר-שבע, עודד אליגון, נגד הציבור החרדי וכינה אותו "טפילים". צריך לבדוק איזה מים זורמים בברזים של בית המשפט בבאר שבע.

דו עט – המילים המרכזיות שהדהדו השבוע 

ארמון מעופף: המתנה היקרה שהכינה קטאר לנשיא טראמפ, עוררה ויכוח בארה"ב – האם יש לקבלה או לדחותה. מדובר במטוס ג'מבו בשווי 400 מיליון דולר, שיעמוד לרשותו של טראמפ עד סיום כהונתו. המטוס נחשב להתגלמות הפאר האווירי, עם סוויטות רחבות ידיים, חדרי ישיבות מאובזרים, אזורי מגורים מפנקים ואפילו מתקן רפואי קטן. לא נותר אלא להשוות את המתנה הקטארית למתנה שהעניק בזמנו נתניהו לטראמפ – ביפר מוזהב… מה שברור הוא, שאם נתניהו היה מקבל כזו מתנה, העניין היה מסתיים בבית המשפט עם תיק אלפים נוסף.

מודיעין מתפרץ: מוחמד סינואר היה על הכוונת של מדינת ישראל עוד לפני שהחליף את אחיו המחוסל יחיא. מוחמד, הוא זה שתכנן והוביל את חטיפת גלעד שליט וגם היה ממתכנני הטבח. הפעולה לחיסולו התבססה על מה שמכונה מודיעין מתפרץ, קרי מידע מידי שנאסף בזמן אמת והוביל להזדמנות נדירה. נכון לשעות כתיבת השורות אין אישור רשמי שאכן חוסל.

סוכן כפול: ככל שחולף הזמן מהטבח הנורא מתפרסמים עוד פרטים על מה שקדם לו. השבוע פורסם על בדיקה בקהילת המודיעין, האם סוכן ששימש את המודיעין הישראלי והיה בתפקיד רשמי ובכיר בחמאס בשבעה באוקטובר, היה למעשה חלק מההונאה תוך שהוא משמש כסוכן כפול. לפני המתקפה כאשר התקשרו אליו, הוא אמר שלא קורה כלום, אף שלבטח ידע מה עומד להתרחש. הבדיקה נמשכת.

"ובתחנותיהם אין אנו מתייצבים": חברי כנסת רבים מסרבים לשתף פעולה עם המשטרה והודיעו כי ינצלו את החסינות שלהם ולא יתייצבו לחקירות, משום שהן פוליטיות ומגמתיות. מדובר בח"כ ואטורי שלא יתייצב לחקירה באזהרה, בפרשת הפריצה לבסיס שדה תימן. גם הח"כית טלי גוטליב, הודיעה כי לא תתייצב לחקירה אליה זומנה לאחר שחשפה את זהותו של איש שב"כ, בעלה של אשת המחאה שקמה ברסלר. עוד ח"כים שלא יתייצבו: השר עמיחי אליהו בפרשת שדה תימן, סגן השר אלמוג כהן, שזומן לתת עדות פתוחה ואינו חשוד בדבר, וגם השרים יריב לוין, שלמה קרעי ומיקי זוהר, שטענו בתקשורת שנסחטו בידי יעקב ברדוגו, הודיעו כי לא יגיעו לתת עדות על כך בַמשטרה.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'.