חודש: ינואר 2026

בסמטאותיה של ההיסטוריה היהודית, ניצב דמותו הפלאית של רבי ישכר בער בַּארון מרדושיץ, המוכר בפי כל כ"סבא קדישא". אך בשנותיו הראשונות, הודו היה חתום בשבעה חותמות; הוא נראה כאברך מן המניין, שקוע בתורה ועמל בעבודה, ללא כל גינוני מלכות או מופתים גלויים. דלותו הייתה משוועת, עוניו זעק מן הקירות, והוא היה רעב ללחם כפשוטו. אהבתו היוקדת לצדיקי הדור הריצה אותו בדרכים, צועד רגלית במשך שבועות, נודד בדרכי עפר כדי לחסות בצלם, לעיתים ללא צדה לדרך, כשכל גופו שחוח ומותש.

באחת מנסיעותיו אלו, תחת שמש קופחת ובגוף רצוץ, הרגיש הרבי כי כוחו עוזבו. הוא התיישב על סלע בצד הדרך, עיניו תרות אחר שביב של תקווה. והנה, קול גלגלי עגלה נשמע במרחק. חבורת יהודים צעדה לצדה, והרבי, בשארית כוחותיו, התחנן: "אני חלוש ותשוש, אין לי כוח להניע יד או רגל, אנא תנו לי לשבת קצת על העגלה".

אך האנשים השיבו בשלילה מצערת. על העגלה שכב בן משפחתם, חולה אנוש המפרפר בין חיים למוות, בדרכם לרופא בכיר בעיירה סמוכה. הם הסבירו כי כדי להקל על ייסוריו ולמנוע את טלטולי הדרך, ירדו כולם מהעגלה כדי להפחית ממשקלה. "אנחנו בעצמנו צועדים ברגל כדי שלא להפריע לחולה את מנוחתו, ואתה רוצה שנעלה אדם זר?", תהו בכאב.

הרבי מרדושיץ לא ויתר. הוא התחנן על נפשו והבהיר כי אם יישאר שם, ימצאו אותו ללא רוח חיים. בלית ברירה, העלו אותו לקצה העגלה בתנאי שלא יזוז. אך ברגע שעלה, ראה הרבי את החולה במצבו הנורא – גופו נפוח מייסורים, תמונה קורעת לב. בניגוד לכל סיכום, ניגש אליו הצדיק הנסתר ונגע בידו. "כואב לך כאן?", שאל. החולה הניד ראשו לשלילה. הכאב נעלם כלא היה. הרבי המשיך ונגע ביד השנייה, ברגליים, בראש ובכתפיים.

קרובי החולה זעקו בחרדה: "אל תיגע בו! הרופאים אמרו שזה מסוכן!". אך הפלא התחולל מול עיניהם. החולה התיישב, הבריא לחלוטין וביקש אוכל ושתייה. הנסיעה לרופא הפכה למיותרת. האנשים המשתוממים חיפשו הסברים: "כנראה המלאך רפאל המלווה את הרופא הבכיר הקדים לבוא אלינו בדרך", אמרו. לימים, סיפר הרבי את המעשה וצחק על שחיפשו הסברים מתחת לאדמה: "הם לא העלו על דעתם שהקב"ה פשוט שמע את תפילתו של 'בערל הבטלן' וריפא את החולה".

הדרמה הזו, של כוח התפילה המסתתר מאחורי השתדלות אנושית, שזורה לאורך כל דברי ימי עולם. בפרשתנו, מברך יעקב אבינו את דן: "יְהִי־דָן נָחָשׁ עֲלֵי־דֶרֶךְ… הַנֹּשֵׁךְ עִקְּבֵי־סוּס וַיִּפֹּל רֹכְבֹו אָחֹור". רש"י מגלה כי הכוונה לשמשון הגיבור. בתודעה הקולקטיבית, שמשון מצויר כענק בעל שרירי פלדה, אך שיא ניצחונו היה דווקא כשעמד חסר כוח לחלוטין, עיוור ואסור, וזעק: "וחזקני אך הפעם הזה". יעקב אבינו התנבא על הרגע הזה במשפט: "לִישׁוּעָתְךָ קִוִּיתִי ה'". הניצחון לא הגיע מהשרירים, אלא מהתקווה והתפילה.

כך היה גם בכיבוש שכם. יעקב אומר ליוסף: "אֲשֶׁר לָקַחְתִּי מִיַּד הָאֱמֹרִי בְּחַרְבִּי וּבְקַשְׁתִּי". רש"י ואונקלוס מפרשים: "בצלותי ובבעותי" – בתפילתי ובבקשתי. ה"בן איש חי" ממחיש זאת במשל נפלא על אדם שזרק מקל על אריה שאיים לטורפו, ובדיוק אז ירה צייד נסתר חץ מורעל שהרג את החיה. האיש חשב שמקלו הכריע את האריה, אך האמת הייתה שאלמלא החץ, המקל לא היה מושיעו. שמעון ולוי היו נערים בני שלוש-עשרה שנכנסו לקן הצרעות של שכם. איך הצליחו? מגלה יעקב: "אתם פעלתם בשטח, אבל אני עמדתי והתפללתי עליכם".

מסר זה מהדהד גם בדברי יוסף לאחיו: "אֱלֹהִים חֲשָׁבָהּ לְטֹבָה… לְהַחֲיֹת עַם־רָב". על פני השטח נדמה שהאחים גרמו לסבל, אך ה' הוא המושך בחוטים מאחורי הקלעים. האדם הוא כבובה שהמיתרים נשלטים על ידי אמן היקום; אנו מקבלים החלטות, אך רצון ה' הוא העומד ומבוצע תמיד.

היום, כשאנו בגלות ישמעאל הנוראה, אנו נזכרים בדברי חז"ל במחלוקת רבי אליעזר ורבי יהושע: "הקדוש ברוך הוא מעמיד עליהם מלך קשה כהמן, ומיד הן עושים תשובה ונגאלים". ישמעאל, אותם "אנשי מדבר" שאימתם נפלה על העולם כולו, נקראו כך לא על שם תפילתם הם, אלא על שם "יִשְׁמַע אֵ-ל וְיַעֲנֵם" – התפילה שלנו. המטרה של כל הצרות היא שנפתח את פינו בתפילה, נחזור להשי"ת, ונזכה לישועה הקרובה במהרה בימינו, אמן.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

המזרח התיכון כמרקחה בעקבות גל המחאות באיראן שהולך ומחריף, כאשר נשיא ארה"ב דונלד טראמפ מצטרף לחגיגה ומשגר מסר מאיים וחסר תקדים להנהגה בטהראן. "אם איראן תירה ותהרוג באלימות מפגינים שלווים, כפי שנהוג אצלם, ארצות הברית של אמריקה תבוא לעזרתם. אנחנו טעונים ומוכנים לצאת לדרך. תודה על תשומת הלב שלכם לעניין הזה! הנשיא דונלד ג'יי טראמפ", דברי הנשיא ברשת החברתית שבבעלותו.

האיום האמריקני מגיע על רקע התפשטות המחאה שהחלה בבזאר הגדול של טהראן וכבר הגיעה ליותר מ-20 מוקדים ברחבי המדינה, ביניהם אספהאן, שיראז ועיר פאסה שבדרום מזרח המדינה, שם אף ניסו המפגינים לפרוץ לבנייני הממשל. רזא פהלאווי, בנו של השאה האחרון הגולה בארה"ב, שלח מסר של חיזוק למפגינים ברחובות: "הישארו מאוחדים. הישארו ממוקדים במטרה. הניצחון יהיה שלנו. אתם עושים היסטוריה". כל זאת מתרחש ערב יום השנה השישי לחיסול קאסם סולימאני, כאשר התקשורת הממוסדת באיראן מנסה לשדר עסקים כרגיל ומקרינה תמונות של עולים לקברו בכרמאן, בעוד המדינה כולה בוערת תחת גל מחאה אזרחי חסר תקדים.

התגובה האיראנית כמובן לא איחרה לבוא, ועלי לאריג'אני, מזכיר המועצה העליונה לביטחון לאומי, פרסם ציוץ חריף נגד הממשל בוושינגטון. "טראמפ צריך לדעת שהתערבות אמריקנית בנושא פנימי כזה תוביל לכאוס באזור כולו ולהרס האינטרסים האמריקניים", הזהיר לאריג'אני והוסיף מסר מאיים המופנה ישירות לציבור בארה"ב: "על העם האמריקני לדעת שטראמפ הוא זה שהתחיל בהרפתקאה הזו. שישמרו על החיילים שלהם".

המתיחות הבינלאומית גוברת גם מצד אוסטרליה, שגינתה את האלימות והרחיבה את העיצומים על גורמים הקשורים למשמרות המהפכה, תוך השארת אזהרת המסע לאיראן על כנה. בתוך כך, בשטח, מחיר הדמים ממשיך לעלות; פורסם שמו של חודאד שריפי מונפארד, הרוג נוסף בעיר מארוודשת, ובמקביל נערכה הלוויה למפגין באספהאן, זאת בהמשך לדיווח על שישה הרוגים במהומות עד כה.

חיל האוויר ביצע גל תקיפות נרחב נגד יעדי טרור בדרום לבנון, כחלק מהמאמץ המתמשך לפגוע ביכולותיו של ארגון הטרור חיזבאללה. בהודעה רשמית מסר דובר צה"ל כי "צה"ל ממשיך בתקיפות נגד ארגון הטרור חיזבאללה בדרום לבנון: הותקפו מתחם אימונים של יחידת 'כוח רדואן' ומבנים צבאיים". התקיפות התמקדו בתשתיות אסטרטגיות ששימשו את יחידות העילית של הארגון לתכנון פעולות התקפיות נגד ישראל, כאשר צה"ל תקף לפני זמן קצר, תשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה במספר מרחבים בדרום לבנון.

במרכז הפעילות הצבאית עמד יעד משמעותי במיוחד ששימש את יחידת הקיצון של הארגון. "במסגרת התקיפות, צה"ל תקף מתחם אימונים ששימש את יחידת 'כוח רדואן' בארגון הטרור חיזבאללה לקיום אימונים של מחבלי הארגון, עבור תכנון והוצאה לפועל של מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ואזרחי מדינת ישראל. כחלק מאימוני המחבלים במתחם, המחבלים עברו תרגולי ירי והכשרות נוספות לשימוש באמצעי לחימה", נמסר מטעם הצבא. בנוסף להשמדת מתחם האימונים, הותקפו מבנים צבאיים ששימשו לאחסון אמצעי לחימה לפעילות של מחבלי ארגון הטרור חיזבאללה לאורך התקופה האחרונה, מה שמהווה פגיעה ישירה בשרשרת האספקה וההיערכות של הארגון בקרבת הגבול.

במערכת הביטחון מדגישים כי הפעילות של חיזבאללה בשטח מהווה חציית קו אדום וכי "התשתיות שהותקפו וקיום אימונים צבאיים של ארגון הטרור חיזבאללה מהווים הפרה של ההבנות בין מדינת ישראל ללבנון ואיום על מדינת ישראל". התקיפה הנוכחית מעבירה מסר ברור לגבי הנחישות הישראלית לשמור על הביטחון באזור, כאשר בצה"ל חותמים את ההצהרה בהבטחה כי "צה"ל ימשיך לפעול להסרת כל איום על מדינת ישראל".

מזג האוויר הסוער מביא עמו אירועי חילוץ מורכבים ברחבי הארץ, כאשר לוחמי אש ממרחב בנימין פועלים לחילוץ לכודים משיטפון בנחל שילה. האירוע החל לאחר שהלכודים ניסו לחצות את הנחל בזמן שישנה זרימה חזקה, וכתוצאה מכך נלכדו באמצע הנחל כשהם נאלצים לעלות על גג רכבם כדי להימנע מהיסחפות. צוות ראשון שהגיע למקום יצר קשר עין עם האזרחים, וכרגע נערכים לתחילת החילוץ המורכב תחת זרמי המים העזים.

במקביל לדרמה בבנימין, התנהל מבצע הצלה נוסף באזור בית שמש, שם כוחות פועלים לחילוץ אדם שנסחף בשטפון סמוך לנחל שורק. מוקד 102 של כבאות והצלה קיבל דיווח על אדם שנסחף בשטפון סמוך לנחל סורק, ומיד הוקפצו לזירה כוחות מתוגברים. יחידת להבה בשיתוף צוותי כיבוי והצלה מתחנות מרחב בית שמש הוזנקו למקום ופעלן בתנאי שטח מורכבים, כאשר עומק המים מוערך בכ-1.60 מטר.

מיד עם הגעת אנשי החילוץ, החלו הפעולות כדי להגיע ללכוד ואכן בחסדי שמים הצליחו לחלצו לפני מספר דקות. לדברי כב"ה, האיש נסחף בעת שרכב על סוס נפלו השניים, הסוס הצליח לעלות ואילו הבחור אשר נפצע בעת הנפילה, נאחז בענף ולא הצליח לחלץ את עצמו. כאמור הוא חולץ ע"י מחלצי היחידה אשר משמשים גם כחובשים ומעניקים לו טיפול רפואי בשטח, לפני העברתו לכוחות הרפואה.

כוחות הכיבוי שבים ומזהירים את הציבור שלא להתקרב לאפיקי נחלים זורמים ולא לנסות לחצותם בשום סוג של כלי רכב, שכן מדובר בסכנת חיים ממשית כפי שמוכיחים האירועים האחרונים בנחלי שילה ושורק.

צילום: כב"ה יו"ש

עשרות בחורי ישיבה הגיעו לחגוג את שחרורם של שני אסירי עולם התורה שנעצרו בעוון לימוד תורה ושהו במשך ימים רבים בכלא 10.

יאיר סעדה, תלמיד ישיבת "כיסא רחמים", שוחרר לאחר 10 ימים בכלא וזכה לקבלת פנים מלכותית שכללה פריסת שטיח אדום עליו צעד לקול שירת חבריו, יחד עם אביו. סעדה נעצר בביתו שבבאר שבע, שעות ספורות לאחר שהגיע מהישיבה כשהוא סובל מחום גבוה, אך המשטרה הצבאית בחרה לעצור אותו במיטתו למרות מצבו הבריאותי, זאת בשל העובדה שנשמע להוראות גדולי הדור ולא התייצב לשירות צבאי.

במקביל, שוחרר גם הבחור יצחק רביבו, תלמיד ישיבת "רבנו חיים עוזר" בבני ברק, לאחר שריצה 17 ימים בכלא הצבאי, בתום מצוד ממושך. כזכור, הוא נעצר מתחת לביתו ברמת גן מיד לאחר שסיים להדליק נרות חנוכה עם משפחתו. שלושה שבועות לפני המעצר המוצלח, ניסתה המשטרה הצבאית לעצור אותו בגבול בני ברק ורמת גן, אך המבצע נכשל באותו ערב בשל התנגדות עזה.

נזכיר, כי בעקבות דיווח על ניסיון מעצרו, קווי ההתרעות של הפלג הירושלמי הזעיקו למקום מאות מפגינים שהתעמתו עם המשטרה, ואכן ציבור גדול של אברכים ותלמידי ישיבות שהוקפצו למקום ע״י ארגוני הסיוע, מחו נגד ניסיון המעצר. קומץ מפגינים פורעים הפכו והשחיתו את ניידות המשטרה הצבאית ובהמשך גם גנבו ציוד צבאי ואזיקים מהרכבים, כשלבסוף לוחמי מג"ב חילצו את חיילי המשטרה הצבאית מהמקום. באירוע לא היו נפגעים, ונגרם נזק לרכב בלבד.

כעת, עם שחרורם של שני הבחורים, חגגו עשרות המשתתפים בריקודים סוערים מחוץ לכותלי הכלא, כשהם מלווים את האסירים המשוחררים חזרה לביתם ולישיבתם.

בתוך כך, ח״כ משה אבוטבול ערך ביקור חיזוק בבית משפחת אטלן באור יהודה לאחר שבנם, הבחור מיכאל, נכלא בכלא הצבאי בשל לימוד תורה. אביו של הבחור, הרה״ג רבי שלום, מחשובי רבני העיר, סיפר כי הוא רואה בבנו – אשר זכה השנה במקום הראשון בתחרות כתיבת חידושי תורה 'ועתה כתבו לכם' – שליח של עולם התורה כולו, וכי המאבק הוא על קיומן של הישיבות ועל הזכות של בני הישיבות ללמוד ללא הפרעה. בדבריו הודה הרב אטלן לח״כ אבוטבול על דברי החיזוק, וציין כי המשפחה שואבת עידוד וכוח מהליווי והתמיכה של תנועת ש״ס, ומברכת את רבני מועצת חכמי התורה.

צילומים: דוד קשת

הסלמה? בסביבות השעה 10:00 הופעלו התרעות במרחב ברעם, הסמוך לגבול הצפון ובצה"ל הודיעו לאחר מכן כי מדובר בזיהוי שווא.

קודם לכן תועד מיירט שיצא לעבר מטרה חשודה בגליל העליון ובצה"ל בדקו אם מדובר בזיהוי שווא, או שמא מדובר במטרה אווירית אחרת, אולם נכון לעכשיו לא מדובר בירי רקטי משטח לבנון. בעיריית קריית שמונה מיהרו להודיע לתושבים כי בשלב זה השגרה נמשכת ואין הנחיות חדשות.

לאחר מכן, הודיעו כאמור בצה"ל כי מדובר בזיהוי שווא: "בהמשך להתרעה שהופעלה במרחב ברעם לפני זמן קצר, שוגר מיירט לעבר מטרת שווא. התרעות הופעלו על פי מדיניות." נמסר מדובר צה"ל.

בכתבה זו נעשה שימוש בתיעוד נעשה לפי סעיף 27א' לחוק זכויות יוצרים, תשס"ח-2007. אם הזכויות בו שייכות לכם, או שהצילום פוגע בפרטיותכם, אנא פנו אלינו בהקדם למייל: news@hm-news.co.il ונפעל להסדרת הנושא או להסרת התמונה באופן מיידי.

כמו מטוטלת שנעה פעם לכאן ופעם לכאן, כך נראים השבועות הפוליטיים בישראל. בשבוע שעבר חגגו מתנגדי נתניהו, בעקבות הראיונות של אלי פלדשטיין בפרשת "קטארגייט" שחדרה ללשכת ראש הממשלה. נפתלי בנט מיהר להכתיר זאת כ"בגידה", והאצבע המאשימה הופנתה ישירות אל נתניהו.

והנה, בתוך ימים ספורים בלבד, התהפכה התמונה: השבוע הגיע תורם של אנשי נתניהו לחגוג, לאחר הפסגה עם הנשיא טראמפ בפלורידה, שהצליחה מעל ומעבר, בניגוד גמור לכל התחזיות הקודרות שנשמעו ערב המפגש (לקמן בהרחבה).

לתוך התנודתיות הזו נכנסו גם שני נושאים מדיניים בעלי גוון ביטחוני מובהק. הראשון: החגיגות בסומלילנד, לאחר שמדינת ישראל הכירה בה כמדינה ריבונית ועצמאית. מעבר למשמעות המדינית, מדובר במהלך בעל השלכות ביטחוניות לא מבוטלות, נוכח מיקומה האסטרטגי של סומלילנד באזור רווי איומי טרור. ההכרה הישראלית משדרת מסר ברור הן לטורקים המעמיקים את אחיזתם באפריקה, והן לחות'ים, שמנסים לבסס לעצמם מרחב השפעה ימי.

האירוע המשמעותי השני הוא האפשרות, שעד לא מזמן נחשבה דמיונית: התמוטטות המשטר האיראני, לנוכח גל ההפגנות הפנימיות שהולך ומחריף. מדינת ישראל הרשמית, מנסה לשמור מרחק, כדי לא לספק למשמרות המהפכה תירוץ לדיכוי אכזרי ולתליית מפגינים בעוון "בגידה". במקביל, מערכת הביטחון עוקבת בדריכות אחר ההתפתחויות, מחשש שהמשטר האיראני יבחר דווקא בעימות צבאי מול מדינת ישראל כדי להסיט את דעת הקהל מהמשבר הכלכלי, ממצוקת המים ומהכשל ברווחה, הגורמים שדחפו את ההמונים לרחובות. גם דבריו של טראמפ השבוע, בדבר "אור ירוק" לתקיפה באיראן אם תחדש את פרויקט הגרעין והטילים, עלולים לשמש זרז למהלך איראני פזיז.

ובתוך כל קלחת האירועים המדיניים והביטחוניים הזו, הצליח הבג"צ שוב להשחיל את עצמו למרכז הבמה עם שורת פסיקות מקוממות ועם המשך הדריסה שהוא מבצע בדמוקרטיה הישראלית, בנבחרי הציבור, בהחלטות הכנסת, במבקר המדינה ובממשלה.

שופטי בג"צ  בראשות יצחק עמית, שנטל, לפי שר המשפטים לוין, את התואר "נשיא בית המשפט העליון" שלא כחוק, ממשיכים להרחיב את שליטתם על מערכות השלטון, עד כדי מעורבות עמוקה בצבא, שאינו יכול למנות קצינים בכירים מבלי שבית המשפט ייתן את ברכתו.  מדובר במערכת משפט שאינה נבחרת, אך בפועל מנהלת את המדינה במקום הציבור, תוך ניגוד עניינים חריף.

מטאפורות לצד אחד בלבד: בין "הדריסה" של סמוטריץ' ל"אגדע את היד" של חשין

לעיתים נדמה שהשופט יצחק עמית פועל במסע נקמה אישי, רק משום שהממשלה מסרבת להכיר בכינויו "נשיא בית המשפט העליון". כמעט כל דבר שקשור לממשלה נתקל בהתנגדותו. הבג"צ נגד סגירת גל"צ, נגד בדיקת מחדלי הטבח על ידי מבקר המדינה (כדי לקדם את ועדת החקירה הממלכתית), נגד העברת כספים חוקית שאישרה ועדת הכספים למוסדות חרדיים, ובקיצור: הכול נגד, זולת פסיקה אחת חריגה.

מדובר בניסיון של השר דודי אמסלם לבטל את חוק הדירקטורים. כאן, דווקא הבג"צ היה בעד, כאשר השופט עמית הוציא צו ביניים שהקפיא את המהלך. אה, שכחנו לציין "פרט שולי": אחיו של עמית נמנה על נבחרת הדירקטורים, פרט שלא מנע מהשופט הנכבד לדון בתיק ולהכריע בו.

השבוע התייחס לכך נציב תלונות השופטים, אשר קולה (שנפסל בידי עמית לשמש שופט חוקר בפרשת הפצ"רית), וקבע כי עמית פעל בניגוד עניינים. בין היתר צוין כי הוא לא ביצע גילוי נאות, וכי המשיך לטפל בעניין תקופה ארוכה מעבר לשבוע התורנות שבו הגיעה העתירה לשולחנו.

הרבה פרטים מייגעים, המון סעיפים משפטיים מסובכים, אבל השורה התחתונה ברורה: הבג"צ מרשה לעצמו לעשות ככל העולה על רוחו, פשוט מפני שהוא יכול. לא פלא שהשר סמוטריץ' קרא השבוע "לדרוס" את עמית. סמוטריץ' התכוון, כמובן, לדריסה מטאפורית, אך התקשורת עטה על הדברים כאילו מדובר בקריאה לאלימות ממש. המחאות והכותרות הגיעו בהתאם.

שופטי עבר נזעקו וחתמו על עצומת אזהרה "להימנע מפגיעה בעמית". מסע הפחדה, פרשנויות קודרות, ואפילו שאלה נלעגת שנזרקה לחלל האוויר: "מה יעשה נתניהו בהלווייתו של עמית?", הכול כדי להבעיר עוד קצת את השיח.

לא הועילו הבהרותיו של סמוטריץ' שזה "דורסני" במובן הרעיוני בלבד. מסע ההסתה נגדו המשיך במלוא עוזו. כדאי להזכיר: כשהשופט מישאל חשין אמר בזמנו על שר המשפטים דניאל פרידמן: "מי שירים יד על ביתי, אגדע את ידו", איש לא פירש זאת כפגיעה פיזית חלילה. רק לשמאל מותר לדבר במטאפורות. לימין אסור.

וזו אינה הדוגמה היחידה. לפני שלוש שנים, בדיון בעניינו של המאייר ערן רובינפלד, שקרא בתקופת הקורונה "לנעול את דלתות הישיבות ולהזרים פנימה גז", החליטה פרקליטות המדינה שלא לפתוח בחקירה פלילית. הנימוק: אף שיש בדברים עידוד לאלימות, "בשים לב לחופש הביטוי אין מקום לחקירה". הנה המסקנה: גם "חופש הביטוי" שמור, הלכה למעשה, לצד אחד בלבד.

לכל זה מצטרפת כעת גם החלטת הבג"צ נגד הציבור החרדי, עם הכרזת מלחמה על ילדי תשב"ר חרדיים.

השופטים "השמרנים" מול השופטים "הליברלים": מי מתנכל יותר לציבור החרדי?

התקשורת, האופוזיציה והשמאל אמנם מנסים להגן על שלטון העריצות של הבג"צ, אך  הביקורת הציבורית על החלטותיו הולכת וגוברת. הדבר מתבטא בסקרי דעת קהל ובביקורת שמשמיעים נציגי הממשלה וכן אנשי תקשורת מימין. הבג"צ מודע לביקורת נגדו וכדי למצוא חן ציבורית גם בעיני מבקריו, הוא נוקט בצעדים פופוליסטים: הכה בחרדים והצל את עצמך.

במסגרת זו פעל השבוע הבג"צ באופן מרושע זדוני ותקדימי, כאשר הוציא צו ביניים נגד החלטה דמוקרטית שהתקבלה בוועדת הכספים על העברת תקציבים לחינוך התורני. באורח פלא הצו הוצא שעות ספורות מהגשת העתירה של "יש עתיד", דבר שאינו זכור מהעבר.

"אין דמוקרטיה במדינת ישראל. השופטים מקבלים החלטה לפי ראות עיניהם והשקפת עולמם" הגיב ח"כ הרב משה גפני. "זו החלטה דיקטטורית של גוף פוליטי אנטי חרדי ואנטי דמוקרטי", קבע ח"כ הרב מקלב. "החלטה פוליטית במסווה משפטי. הבג"צ מנותק מהעם", הגיב ח"כ הרב יעקב אשר. "אין שופטים בירושלים", בג"צ דורס את הציבור החרדי", הגיבה תנועת ש"ס.

מכל התגובות עולה כי הבג"צ הכריז מלחמה נגד הציבור החרדי. אחרת לא ניתן להבין את החיפזון בהחלטה, שכאמור התקבלה באופן הכי דמוקרטי שיכול להיות. כאן המקום לציין שאת ההחלטה קיבלה השופטת יעל וילנר, הנמנית על הזרם הדת"ל ונחשבת לשופטת שמרנית. שוב התברר ששופטים "שמרנים" כמותה וכמו נועם סולברג, שקבע להחמיר את האכיפה נגד לומדי התורה ולעצור את תקציבי הישיבות, מזיקים לציבור החרדי לא פחות (ואולי יותר) משופטים "ליברלים".

את הדבר הזה ניסח היטב בעבר ח"כ הרב גפני, שאמר כאן כי אינו תומך במינוי שופטים "שמרנים" בדמותו של סולברג: "הם מטיפים מוסר כביכול מבפנים וזה מסוכן הרבה יותר".

ואי אפשר בלי להתייחס לעותרים – מפלגת "יש עתיד" ולפיד, שמוכנים למכור הכול, כולל פגיעה והתעמרות בילדי תשב"ר, רק כדי לעבור את אחוז החסימה. לפיד הודה שנים כי טעה טעות קשה בתקופת כהונתו כשר האוצר, כשהוביל קיצוץ אישי באברכים, ומאז שילם מחיר פוליטי כבד. כעת הוא חוזר לקיאו. שמעון פרס אמר פעם: "אנשים בגיל כזה כבר לא משתנים". המציאות מוכיחה כמה צדק.

המפגש בין טראמפ לנתניהו שבר את כל התחזיות והשאיר את האולפנים באווירת נכאים

זה כבר הפך לריטואל קבוע: לפני כל פגישה בין טראמפ לנתניהו, הפרשנים מתייצבים באולפנים ומזהירים מפני "קרע", "נזיפה", "ביקורת חריפה" ו"שיחה קשה". "הנשיא הזה הוא בלתי צפוי", הם נוהגים לומר, כדי להצדיק את אזהרותיהם. 

כך היה גם השבוע. במשך ימים ארוכים נשמעו תחזיות זעם על כך שטראמפ לא יקבל את קווי נתניהו בעניין עזה, שיתעמת איתו על פירוז חמאס, ויאיים לבלום תקיפה באיראן. אחד הפרשנים אף התריע כי "נתניהו יחזור מושפל ארצה, ויבין שטראמפ כבר לא קונה את הסחורה שלו".

מהר מאד התברר שכל ההערכות המוקדמות התנפצו אל קרקע המציאות: לא מתיחות, לא נזיפה ולא ריחוק. להפך: מופע מחמאות חריג בעוצמתו, חיבוק פומבי, והכל מול המצלמות. הנשיא האמריקאי הציג את נתניהו כ"גיבור מלחמה" ועוד אמירות על "מדינת ישראל ששרדה, רק בגלל שבראשה עמד נתניהו". יש להניח שבתו היהודייה, הייתה מנסחת לו את המשפט הזה באופן ראוי יותר. 

כך או כך, הפסגה הייתה מוצלחת ביותר והציגה את הקשר האישי וחסר התקדים בין שני המנהיגים. גלעד ארדן, שגריר ישראל לשעבר באו"ם ובארה"ב, העיד השבוע כי מעולם לא נראתה קרבה פומבית כה גדולה בין מנהיג המעצמה החשובה בעולם לבין ראש ממשלת ישראל.

הדבר עמד כמובן לצנינים בעיני השמאל, התקשורת והאופוזיציה. התגובה באולפנים לא איחרה לבוא והיא לא הייתה של שמחה לאומית. להפך. האווירה הזכירה יותר את ליל נצחונו של נתניהו בבחירות: פרצופים חמוצים, ניסיונות הקטנה, הקנטה ותירוצים. 

במקום להודות בטעותם, ניסו האולפנים "לנמק", כיצד טראמפ מרצה את כולם… טראמפ אומר מה שהאורח רוצה לשמוע… טראמפ אינו מתכוון לדברים… "מופע ליקוקים", "הצגה תקשורתית", ו"חנופה". כל ההסברים המאולצים הללו התאיידו מול העובדה הפשוטה: האיש שמוביל את המעצמה החזקה בעולם, העניק לנתניהו את מסיבת העיתונאים הטובה בחייו.

זו השיטה המוכרת: לפני הפסגה נשמעות תחזיות זעם. אחרי הפסגה מגיעים התירוצים. אם החיבוק חזק מדי, מסבירים שזו הצגה. אם אין ביקורת, טוענים שהיא תגיע בהמשך. ואם אין גם רמז לכך, ממציאים "מקורות אנונימיים" שמספרים סיפור הפוך לחלוטין.

מבחינת השמאל והאופוזיציה, זו הייתה פסגה גרועה. לא בגלל מה שנאמר בה, אלא בגלל מה שלא קרה בה: לא הייתה נזיפה, לא היה ריחוק, ולא היה סדק פומבי בקשר ההדוק שבין נתניהו לטראמפ. העובדה שהחיבוק הזה מחזק את מעמדה הבינלאומי של מדינת ישראל פחות עניינה. מה שבלט יותר הוא התסכול: שוב המציאות מסרבת להתיישר לפי הפרשנות המוקדמת.

שורה תחתונה: הפסגה בפלורידה לא רק חיזקה את נתניהו, היא חשפה שוב את הפער המביך בין תחזיות האולפנים לבין מה שקורה בפועל.

פרשני החושך: כשהמקורות האנונימיים קורסים מול המציאות הפומבית

אם יש מקצוע שראוי לבחינה מחדש במדינת ישראל, זהו מקצוע ה"פרשנות". שנים ארוכות אנו מתבוננים במופע החוזר: פרשנים פוליטיים, כתבי חוץ, מומחי וושינגטון ומומחי "מקורות אנונימיים", שעומדים באולפנים ומזהירים מפני דבר אחד, ובפועל מתרחש משהו אחר לחלוטין.

פרשנים המתיימרים להסביר בביטחון עצמי רב על היחסים המורכבים והמעורערים בין נתניהו לטראמפ, מתגלים כמי שמנותקים מהמציאות. הפרשן ברק רביד, הוא דוגמה מובהקת. לפני הפגישה קבע בנחרצות כי "הפערים בין טראמפ לנתניהו גדולים מאי פעם". אבל המציאות שוב סירבה להתיישר לפי הדיווחים.

טראמפ השמיע כאמור מחמאות חסרות תקדים, ואז, כמו תמיד, התחילו ההתפתלויות. שעתיים לאחר הפגישה, העלה רביד "מקור אמריקאי בכיר", שטוען: "טראמפ עדיין לא אוהב את ביבי". אם כך מדוע אמר בדיוק את ההפך מול המצלמות? האם המקור יודע טוב יותר מטראמפ, מה טראמפ חושב, או שמא המקור קיים רק בראשו של הפרשן?

העיתונאי האמריקני מארק לוין, התייחס לכך וכתב שזו פרשנות פייק. "כמעט כל מה שדיווח ברק רביד, מאתר החדשות 'אקסיוס', לשעבר בעיתון "הארץ" השמאלי רדיקלי לפני פגישת טראמפ נתניהו, שתמיד מקורו בעילום שם, היה שגוי לחלוטין. נוהל כזה היה צריך להביא לפיטוריו . זו הונאה". בעקבות הדברים היו שהציעו לרביד, להחליף מקורות או לחדול מלהמציא אותם. "את טראמפ שהורס לך את כל התחזיות, אתה לא יכול להחליף".

יממה לאחר הפסגה הפומבית, המשיכו התירוצים. רונן צור, מאנשי הרל"ב, קבע, בלי למצמץ, שמסיבת העיתונאים של טראמפ תיזכר כ"משפילה ביותר בהיסטוריה עבור כל אזרח ישראלי שפוי, השומע מטראמפ שוב ושוב, שתחת ממשלת נתניהו עמדה מדינת ישראל רגע אחד לפני השמדה והכחדה. בושה גדולה והשפלה היסטורית".

גם הרל"ב ברק סרי, התקשה לפרגן: "נתניהו  זרח מאושר, אבל טראמפ יפרע את המחמאות שנתן". והיו גם מותחי ביקורת מסוג נוסף שביקשו להטיל דופי בפגישה: "נתניהו הולך עם אותו צבע חליפה (כחולה) ועניבה (אדומה) בדיוק כמו טראמפ. זה מראה שישראל הפכה למדינת חסות של ארצות הברית". אחרים בדקו מי עמד חצי צעד קדימה ומי אחורה. לא יאומן.

אפילו כשהנשיא האמריקאי אומר בפה מלא שהיחסים "לא יכולים להיות טובים יותר", נמצאים מי שממהרים להסביר לציבור למה בעצם זה לא נחשב, ומי זה שהביא את מדינת ישראל למצב של כמעט השמדה. כשהביקורת מגיעה מטראמפ היא נחשבת. כשהמחמאות מגיעות מזלזלים בו. אותו טראמפ, עם שתי התייחסויות שונות כלפיו.

והייתה גם ביקורת על שעת הפגישה. הפרשן הוותיק נחום ברנע התריע, שטראמפ "דחה את הפגישה לשעת לילה מאוחרת" כדי לפגוע ברייטינג של נתניהו. בפועל הפגישה התקיימה בשעה שמונה בערב, שיא החדשות. מסתבר שגם הפרשנים הוותיקים מנותקים.

שלמה פילבר היטיב לסכם: "48 שעות של תחזיות זעם על קץ היחסים והנה טראמפ: "אין יחסים טובים יותר, ממה שיש לי עם נתניהו". 

פרס ישראל: טראמפ הציף מחדש את נושא החנינה והשמאל נכנס למגננה פוליטית

מעבר לאווירה ולמחמאות, ומעבר לטעויות ולאכזבות של הפרשנים, היה גם תוכן לפסגת טראמפ נתניהו, ובעיקר פוטנציאל פוליטי עצום. טראמפ, סיפק לנתניהו סל כמעט מושלם לקמפיין הבחירות הבא: מנהיג חזק, מגובה בידי נשיא המעצמה החזקה בעולם, עם רמיזות ברורות על איראן, עזה ואפילו על החנינה.

היה זה כאשר הנשיא נשאל על ידי איש התקשורת יעקב ברדוגו, מחדשות 14, על החנינה לנתניהו. היו שניסו לטעון כי מדובר בשאלה מונחית. ברדוגו שלל זאת ואמר כי מדובר בנושא מהותי, שטראמפ התייחס אליו בביקורו בכנסת וגם לאחר מכן. לפיכך זו שאלה לגיטימית לחלוטין.

טראמפ נראה מוכן לשאלה והצהיר בפומבי כי "החנינה בדרך". הוא לא אמר שהחנינה "נבחנת" ולא אמר שהיא "תישקל", אלא שהיא בדרך. בלשכתו של נשיא המדינה יצחק הרצוג מיהרו להכחיש את הדברים, אבל עצם העלאת הנושא בידי נשיא אמריקאי היא הישג פוליטי אדיר עבור נתניהו. זה לא צעד משפטי, אלא מסר תודעתי, וטראמפ, כהרגלו, מבין היטב תודעה.

לא פחות מעניינת היא הדינמיקה הפוליטית סביב האפשרות שטראמפ יגיע לישראל לקבל את פרס ישראל, שהובטח לו בעיצומה של הפגישה. היה זה כאשר נתניהו העלה לשיחות טלפון יזומה את שר החינוך יואב קיש, שבישר לטראמפ את הבשורה על זכייתו בפרס. קיש ששינה את הקריטריונים יחד עם חברי ועדת הפרס, הזמין את הנשיא להגיע ארצה לטקס. אם אין פרס נובל (לעת עתה), טראמפ יסתפק בפרס ישראל. 

בשמאל לא מסתירים את החשש: ביקור כזה, בעיצומה של מערכת בחירות, יהפוך לאירוע קמפיין מהדהד. חיבוק פומבי בירושלים, דגלים, טקסים וקשה לחשוב על תמונה חזקה יותר עבור נתניהו, שיקבל קליפ קמפיין מושלם בלי להשקיע שקל אחד.

היו שאמרו השבוע, כי לנתניהו זו תהיה הזדמנות פוליטית מיוחדת להקדים את הבחירות ולהצמיד אותן לביקור נשיא ארה"ב שמחבק אותו בפומבי.

"זו תהיה חגיגה אמיתית", משוכנעים תומכיו של נתניהו, שטרם התאוששו מהמחמאות שהרעיף עליו טראמפ. "כשאני שומע את טראמפ, אני מרגיש שאני לא מספיק ביביסטי", התבטא אחד מהם. "נראה שטראמפ הוא הביביסט הכי גדול בעולם", המשיכו והתפייטו בהתלהבות יתירה. מבחינתם, אין כל משמעות למי שעמד בראשות הממשלה כשארע הטבח. התמיכה היא עיוורת.

ולסיום הפרק הפוליטי הזה אי אפשר שלא להתייחס לתמונה שהעלה השר שקלי, בה נראים בנט ולפיד מחייכים וזורחים. מתחת התמונה ציטט שיקלי את הנשיא טראמפ: "ביבי ניצח במלחמה. אם הייתה שם אישיות אחרת, אדם חלש או טיפש או שניהם, לא הייתם מצליחים".  

הפערים שנשארו: לצד המחמאות נותרו שאלות כבדות על עזה, טורקיה ומטוסי F35

הפסגה בפלורידה לא הייתה רק חגיגת מחמאות. היא הציפה גם את הפערים המדיניים העמוקים שנותרו על השולחן. טראמפ אמנם העניק לנתניהו גיבוי מקיף הן בנושא איראן והן במערכה בעזה, אך לצד הדברים החמים, נותרו לא מעט סימני שאלה.

בתיק האיראני, הושגה הסכמה מלאה: ישראל קיבלה "אור ירוק" לפעול בכל עוצמה, אם וכאשר תזהה שהמשטר חוזר למסלול הגרעין. האיום שהשמיע טראמפ מול המצלמות: "הם יודעים בדיוק איך זה ייגמר", היה חריג בעוצמתו. לא במקרה באיראן הגיבו בבהלה ובאיומים. יש לקוות שההפגנות הפנימיות יעשו את מה שלא עשו בעבר, ימוטטו את המשטר וייתרו כמובן את הצורך בהתקפה נוספת. 

גם בנושא העזתי התמונה פחות חדה. טראמפ אמנם הדגיש שהחמאס חייב להתפרק מנשקו, אך גם רמז שהמעבר לשלב ב' יכול להתחיל גם בלי תנאי מוחלט. זהו קו שאינו תואם במלואו את עמדת ירושלים, הדורשת פירוז מלא והחזרת החלל רן גויאלי הי"ד לפני כל התקדמות. במשפחת גויאלי שמעו את המסר אך הבחינו גם בחסר שלו.

גם בזירה הטורקית הדברים מורכבים. טראמפ החמיא לארדואן, כאשר נתניהו עומד לצידו במסיבת העיתונאים, אך לא היה מוכן להבהיר האם טורקיה תהיה שותפה בשיקום עזה. בנוסף, מרחף כצל מטוס ה-F-35. טראמפ רוצה למכור לטורקיה את מטוסי הדור החדש, ומדינת ישראל מודאגת מאוד מהמהלך. האמירה המרגיעה של טראמפ ש"הם לא ישתמשו בזה נגדכם" לא סיפקה איש בצמרת הביטחונית.

בחזית הסורית, הכדור בידי הנשיא א-שרע, אך טראמפ עושה ככל שביכולתו כדי להגיע להסכמים בין סוריה לישראל. נתניהו מוכן להסכם בתנאי שיבטיח תנאי ביטחון לאורך הגבול, כמו גם את שלומם של המיעוטים הדרוזים והמיעוט הנוצרי בסוריה. בפועל סוכם על חידוש המו"מ.

בלבנון, הבהיר טראמפ שהחיזבאללה הוא הבעיה המרכזית, ושאין פערים בין הצדדים. מדינת ישראל קיבלה אור ירוק להמשיך ולפעול נגד החיזבאללה, אך לא לשבור את הכלים. מה שכאמור נשאר פתוח אלו השאלות האסטרטגיות בעזה ובטורקיה.

גם בתוך הממשל האמריקאי עצמו קיימים פערים בין שני היועצים קושנר וויטקוף שמצדדים ומעדיפים לחץ על מדינת ישראל, לבין מזכיר המדינה רוביו ומזכיר ההגנה הגסת' שמאמצים את עמדתה של ממשלת ישראל. יש הטוענים כי ההדלפות מתוך הבית הלבן (לברק רביד ודומיו) מגיעות מהשניים הראשונים.

שורה תחתונה: פסגת פלורידה סיפקה לנתניהו חיבוק אסטרטגי וקמפייני גם יחד. לצד הכוכביות והסיבוכים, המסר המרכזי ברור: טראמפ ממשיך להיות השותף החזק ביותר של נתניהו גם בזירה המדינית וגם בזירה הפוליטית.

סרטונים וקטעי קול מזויפים: כך עלולים גורמים עוינים מבית ומחוץ לשבש את יום הבחירות

הדיבורים על ביטול אפשרי של הבחירות הפכו לנשק תעמולתי של גוש האופוזיציה. "נתניהו כבר ימצא סיבה לבטל את הבחירות בנימוק ביטחוני", חוזרים ומזהירים מתנגדיו מקרב אנשי השמאל, התקשורת והאופוזיציה.

בשבוע שעבר אף קבע אחד מהם ב"ידענות ביטחונית", כי נתניהו יתקוף בוודאות את איראן שבוע לפני מועד הבחירות, מה שיגרום לציבור להסתגר במקלטים מחשש לתגובת נגד, ובכך ייאלץ "לבטל את הבחירות". מדובר כמובן באזהרות שווא, אך הן משיגות את מטרתן: להבהיל את הציבור ולהכין תשתית לנרטיב פוליטי ולא בפעם הראשונה.

אבל אם באמת מבקשים לדון לעומק באפשרות של שיבוש ואפילו ביטול יום הבחירות, הרי שהאיום האמיתי עשוי להגיע מכיוון אחר לחלוטין: דיפ פייק. מדובר בטכנולוגיה המבוססת על בינה מלאכותית, שמסוגלת ליצור סרטונים, תמונות וקטעי קול מזויפים לחלוטין, המדמים אדם בפעולה או בהצהרה שמעולם לא התקיימה במציאות. בעידן הנוכחי, דיפ פייק יכול לייצר ספינים פוליטיים, מתיחות זדוניות ופגיעה ממשית בטוהר הבחירות.

בפועל, מדובר באיום שמדינת ישראל מכירה מקרוב הרבה לפני הבחירות. אסטרטגים ומומחי בחירות ישראלים עובדים כבר כיום במדינות שונות, בעיקר במזרח אירופה עם מפלגות מקומיות. הישראלים ידועים כמומחים בספינים, ביצירת דעת קהל ובעיצוב מציאות מדומה לצורך ניצחון בבחירות. ייתכן מאוד שגם הם עושים שימוש בדיפ פייק ככלי עבודה. החשש הוא שזה יגיע כאמור גם לכאן, לאחר שאותם "מערבבי בחירות" הצליחו בכך במדינות אחרות.

בשבוע שעבר קיימה ועדת הבחירות המרכזית דיון מיוחד, בנוכחות יו"ר הוועדה השופט נעם סולברג, על האיומים הטכנולוגיים שעלולים לשבש את יום הבחירות עד כדי ביטולו. בדיון הוצג תרחיש אימים: סרטון דיפ פייק שבו נראה השופט סולברג עומד מאחורי פודיום, דגל ישראל מאחוריו, ופונה לאומה בקולו המדויק: "תושבי ישראל: עקב אירוע חירום ביטחוני אני מכריז לאלתר על סגירת הקלפיות ולהסתגר בבתים בהוראת גורמי הביטחון".

הסרטון, שעלול להיות מופץ במהירות ברשתות החברתיות ומשם לזלוג לערוצי התקשורת, נראה אמין לחלוטין. הוא ממחיש כיצד ניתן לשבש את יום הבחירות עוד לפני שהמדינה תספיק להוציא הכחשה מסודרת.

בדיון ציינו גורמי המקצוע כי בעידן הטכנולוגי הנוכחי קיימות אינספור דרכים לשבש את יום הבחירות, הרבה מעבר למה שהכרנו עד היום: שיבוש יכול להגיע מגורמים פוליטיים פנימיים, אך לא פחות גם מגורמי חוץ, מדינות יריבות או ארגונים עוינים, שיבקשו להעמיק את הקיטוב הפנימי במדינת ישראל.

הוועדה דנה בפתרונות: הקמת גוף ביטחוני משותף הכולל את השב"כ, המשטרה ומערך הסייבר, שינטר כל מידע חשוד בזמן אמת. כמו כן לצאת בקמפיין ציבורי מקדים שיכשיר את דעת הקהל לאיומים האפשריים ולהבנה  שגם סרטון שנראה "אמיתי לחלוטין" עלול להיות זיוף מוחלט.

שורה תחתונה: הבחירות הקרובות עשויות להיות הרגישות ביותר שנראו כאן, לא רק בשל הקיטוב הפנימי, אלא מפני שמי שירצה לשבש אותן, יוכל לעשות זאת בלחיצת כפתור.

מלחמת הנרטיבים ותיבת התהודה: "חדשות התבהלה" מול "חדשות השלטון"

בליל הבחירות, מיד לאחר פרסום תוצאות המדגם, נראה כמו תמיד חגיגות בצד אחד ותוגה בצד השני. אלא שבשונה ממערכות בחירות קודמות, ובשל הקיטוב הפנימי העמוק, יש להניח שהמחנה המנצח לא יסתפק רק בשמחת הניצחון, אלא ימצא סיפוק לא קטן גם בהפסדו של הצד השני. שמחה לאיד, במובנה הפשוט.

גם התקשורת פועלת במתכונת דומה. בחדשות 14 מכנים את רוב ערוצי התקשורת בשם הכולל "ערוצי התבהלה". המונח הזה נכנס לתודעה הציבורית והפך לצמד מילים שימושי, שנועד לתאר את חד צדדיותה הפוליטית של התקשורת המרכזית. מנגד, באותם ערוצים מנסים להשיב מלחמה כשהם מכנים את חדשות 14 "ערוץ השלטון".

כך נוצרו שני מחנות תקשורתיים מובהקים: המחנה הגדול – "ערוצי התבהלה", המרכז את רוב הערוצים, ומולו חדשות 14 – "ערוץ השלטון". חמוצים מול אמיצים. כל צד מביט לעבר השני, סופר רייטינג, וחוגג בעיקר את מפלת היריב. גם ההתייחסות הפוליטית נגזרת בהתאם. נתניהו נמנע מלהתראיין בערוצי התבהלה, ומעדיף ראיונות לתקשורת הזרה בשפה האנגלית. כאשר הוא נדרש בכל זאת להתראיין בעברית, הוא עושה זאת כמעט אך ורק בחדשות 14.

מנגד, יאיר לפיד וחברי אופוזיציה נוספים, נמנעים מלהופיע בערוץ זה. לפיד אף מקפיד שלא להשיב לשאלות עיתונאים מחדשות 14, בעודו עונה לכל שאר העיתונאים בישיבות סיעת "יש עתיד" בכנסת. השבוע הצטרף גם שר החינוך יואב קיש לחרם התקשורתי, כאשר הודיע כי בעקבות תחקיר שקרי לטענתו, הוא לא יתראיין עוד בחדשות 12. כל צד בוחר לעצמו את ערוץ הראיונות הנוח לו.

לנו כאן אין כמובן שייכות ישירה למחלוקת שבתקשורת הכללית (גם אם הנטייה הברורה היא לטובת גוף תקשורת שמקפיד להשבית את שידוריו בשבת ולכבד מסורת ויהדות), אך מעניין לצטט את מחקרו של ד"ר ניסים כץ, מומחה לתקשורת ולפוליטיקה, שבחן את ההבדלים המהותיים בין שתי הגישות ואת האופן שבו הן מחדדות ומעמיקות את השסע.

לפי המחקר, חדשות 12 וחדשות 14 אינן משמשות עוד כצינור מידע בלבד, אלא כתיבות תהודה שמעצבות תודעה ובונות נרטיב פוליטי. הדוגמה הבולטת היא סיקור מחאת קפלן: בחדשות 12 היא הוצגה כ"התעוררות אזרחית", עם "ים של דגלים" ופרשנות נלווית של מאבק ציבורי נגד ממשלה הפוגעת בדמוקרטיה.

מנגד, בחדשות 14 תוארה אותה מחאה כ"אנרכיה": חסימות כבישים, הצתות בצמתים, עימותים עם שוטרים ואכיפה בררנית כמעט ללא מעצרים. הפרשנות הנלווית שם: אליטה המסרבת להשלים עם הכרעת הבוחר ומנהלת ניסיונות הפיכה תוך פגיעה בדמוקרטיה.

כך גם ביחס ליועמ"שית בהרב־מיארה. בערוצי התבהלה היא מוצגת כ"שומרת סף" שמונעת פגיעה בשלטון החוק. בחדשות 14 היא מתוארת כ"קפלניסטית הראשית", יושבת ראש האופוזיציה בפועל, הפועלת לסיכול רצון העם ונבחריו.

שורה תחתונה: הקרע הפוליטי חוצה גם את התקשורת. מה שבמקום אחד מוגדר "פייק ניוז" או "קונספירציה", מסוקר במקום השני כ"חשיפה דרמטית". המסקנה ברורה: תקשורת אובייקטיבית כבר אין כאן. כל סיקור נעשה דרך עיניים פוליטיות, וכל נרטיב הוא כלי נשק.

בקצרה

האקרים איראנים: אחרי שהתפרסם בפרשיות חניונים מסתוריות (ללא ביסוס) בפרשת פלדשטיין, השבוע הגיע תורו של ראש הסגל צחי ברוורמן לעלות על המוקד בנסיבות טלפוניות. הפעם אלו האיראנים שפרצו למכשירו. אם הדברים נכונים, קורסת מאליה תיאוריית הקונספירציה לפיה "אנשי נתניהו" הם אלו שפרצו בעבר לבנט וגנץ. מתברר שבטהרן לא באמת קוראים את דפי המסרים של האופוזיציה: מבחינת האיראנים, ברוורמן ובנט הם אותו יעד בדיוק, גם אם פריצת הסייבר הזו מחסלת בדרך את הקונספירציה המקומית על "פריצות פוליטיות" מבית.

הטלפון האבוד: בעוד ברוורמן מתמודד עם פריצה מרחוק, שר הביטחון ישראל כ"ץ הדגים "פריצה" מסוג אחר: הוא פשוט שכח את הטלפון שלו על שולחן במזנון הכנסת אחרי פגישה עם ח"כ ניסים ואטורי (מן הסתם על הפרימריז) . המכשיר הפך מיד לאטרקציה לעיתונאים שצילמו אותו מכל זווית, תוך תהייה אילו סודות מדינה מסתתרים שם. כנראה שהאיראנים עובדים קשה מדי בפריצות סייבר מתוחכמות; לפעמים כל מה שצריך זה לחכות ליד עמדת השניצל במזנון הכנסת ולקוות שהשר יהיה רעב במיוחד.

לפיד ההסתה: יו"ר האופוזיציה החליט השבוע להפוך לפרשן לענייני איראן, אבל הניתוח שלו נשמע מוכר באופן חשוד. לפיד הסביר שהמפגינים בטהרן יוצאים לרחובות בגלל "ממשלה כושלת", "מינויים פוליטיים" ו"מקורבים שמקבלים כסף בזמן שהאחרים משלמים מיסים". יאיר לפיד הוא כנראה הפוליטיקאי היחיד בעולם שמסוגל להסתכל על מהומות דמים בטהרן ולראות שם את תקציב הישיבות. אצל לפיד כל הדרכים מובילות להסתה, גם אם הן עוברות דרך משמרות המהפכה.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש בעיתון 'יתד נאמן'

נַפְתָּלִי אַיָּלָה שְׁלֻחָה הַנֹּתֵן אִמְרֵי שָׁפֶר. (בראשית מט, כא)

בתרגום אונקלוס, נפתלי בארע טבא יתרמי עדביה ואחסנתיה תהי מעבדא פירין יהון מודן ומברכין עליהון, וביאורו, גורלו ונחלתו של נפתלי תהיה בקרקע טובה שתתן פירות ויהיו מודים עליהם.

והנה מצינו בגמ' בברכות (מד, א), במשנה, הביאו לפניו מליח תחלה ופת עמו מברך על המליח ופוטר את הפת, שהפת טפלה לו, והקשו בגמרא, האם יש אפשרות שהמליח הוא עיקר והפת טפלה, אמר רב אשי, באוכלי פירות גנוסר שנו, ופירש"י, פירות ארץ ים כנרת חשובים מן הפת ולכן מברכין עליהם מפני חשיבותן, והנה הים כנרת ופירות גנוסר היו בחלקו של נפתלי כמבואר בברכת נפתלי ים ודרום ירשה, ומפורש שם בספרי דהוא ים כנרת, וע"פ זה יתבארו דברי אונקלוס, בארעא טבא יפול חלקו וארצו תגדל פירות חשובים כאלו שיהיו עיקר לברכה שיברכו עליהם, והיינו פירות גנוסר, אמנם בתוס' שם פירשו סוגית הגמרא בענין אחר, ומתרגום אונקלוס יש ראיה לפירש"י:

ברכת פירות ארץ ישראל

והנה מצינו בגמ' בברכות (מד, א) במשנה, אכל ענבים ותאנים ורמונים, מברך אחריהם שלש ברכות, דברי רבן גמליאל, וחכמים אומרים, ברכה אחת מעין שלש, רבי עקיבא אומר, אפילו אכל שלק והוא מזונו מברך עליו שלש ברכות, ובגמ' אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי חנינא, כל שהוא מחמשת המינין בתחלה מברך עליו בורא מיני מזונות, ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, אמר רבה בר מרי אמר רבי יהושע בן לוי, כל שהוא משבעת המינין בתחלה מברך בורא פרי העץ ולבסוף ברכה אחת מעין שלש, ושאל אביי את רב דימי, מה ברכה אחת מעין שלש, אמר ליה, על פירות העץ מברך על העץ ועל פרי העץ וכו', ועל חמשת מינים מברך על המחיה ועל הכלכלה וכו' וחותם על הארץ ועל המחיה, וכשאוכל גם מזונות וגם פירות במה חותם את הברכה, רב דימי אמר, שכשם שרב היה חותם בראש חודש מקדש ישראל וראשי חדשים, ורב חסדא אמר שמברך ג"כ, על הארץ ועל פירותיה, ורבי יוחנן אמר, על הארץ ועל הפירות, אמר רב עמרם, שלא חלקו לפי שרב חסדא היה מבבל והיה מברך על פירותיה ורבי יוחנן היה מארץ ישראל בירך על הפירות, והקשה רב נחמן בר יצחק, מדוע מדוע מברכים בבבל על פירותיה והרי אוכלים את הפירות בארץ ישראל, אלא רב חסדא אמר, על הארץ ועל הפירות, רבי יוחנן אמר, על הארץ ועל פירותיה.

פירות ארץ ישראל בחו"ל

כתב הרמב"ם (פ"ח הל' ברכות הי"ד), ברכה אחת שהיא מעין שלש של חמשת המינין של פירות ושל יין היא של מיני הדגן, אלא שעל הפירות הוא אומר על העץ ועל פרי העץ וכו', ועל היין הוא אומר על הגפן ועל פרי הגפן, וחותם בשתיהן על הארץ ועל הפירות, ואם היה בארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה, ויש מי שמוסיף בברכה מעין שלש קודם חתימה,

והנה יש לדון האם הברכת על פירות ארץ ישראל היא מחמת האכילה בראץ ישראל או שהברכה על מה שגדלו בארץ ישראל, וא"כ יש לדון לגבי פירות שגדלו בא"י ואוכלם בחו"ל וכן פירות חו"ל שאוכלם בא"י, ומדברי הרמב"ם לכאורה מבואר שהחיוב הוא במקום שנמצא לפי שכתב ואם היה בארץ ישראל.

והנה כתב הטור (או"ח סי' רח) בחו"ל חותמין בפירות על הארץ ועל הפירות, ובני א"י חותמין על הארץ ועל פירותיה ועל היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן ולא כאותם שחותמין על הגפן ועל פרי הגפן.

הבית יוסף (ס"י) הביא מדברי רבנו יונה (ברכות לב, א מדפי הרי"ף), שכשמביאים פירות לחוצה לארץ מארץ ישראל על הספק אין צריך לשנות המטבע של חוץ לארץ, אבל הרשב"א כתב, מסתבר שאפילו בחוצה לארץ אם אוכל פירות הבאים מן הארץ מברך על הארץ ועל פירותיה שהרי למי שסובר כדברי הגמ' בהו"א שרב חסדא אמר על הארץ ועל פירותיה בבבל, ורק הקשו שהם בני ארץ ישראל אוכלים ובני בבל מברכים, ומשמע שכל מקום שאוכלים יכולים לברך.

ובב"ח כתב, שנראה שגם ה"ר יונה מודה לדברי הרשב"א שמברכים על פירות של א"י בחו"ל על פירותיה, וכל מה שכתב היינו כשיש ספק אם הם מארץ ישראל אף על פי שצריך לעשרם מספק מכל מקום אין לשנות המטבע של חוץ לארץ, אבל אם ודאי שהן פירות ארץ ישראל צריך לברך ועל פירותיה אפילו הובאו לחוץ לארץ ואין חולק בזה, ולא כפי שמשמע בדברי הבית יוסף שה"ר יונה לא סבר כדברי הרשב"א.

ובפרישה (סקט"ו) כתב, שלא חלקו הרשב"א וה"ר יונה וכל מה שכתב ה"ר יונה כשיש ספק היינו ספק בפרי אם הוא מהארץ או מחו"ל ויש גם ספק בברכה שאי"צ לשנות את המטבע של חו"ל, והבית יוסף סבר שהספק הוא אם הביא פרי של ארץ ישראל לחו"ל שיש ספק מה לברך.

וכן פסק בשולחן ערוך (רח, י), בברכה אחת מעין שלש של פירות דחוצה לארץ חותם על הארץ ועל הפירות, ובארץ ישראל חותם על הארץ ועל פירותיה, ואם בחו"ל אוכל מפירות הארץ, חותם ג"כ על פירותיה, וכתב במשנה ברורה (סקנ"ג) שברכת על הארץ ועל פירותיה שמשבח להשם יתברך על נתינתו לנו את הארץ שמוציאה אותן פירות, וכתב (סקנ"ד), שבחו"ל אם יש ספק שהפירות הגיעו מארץ ישראל כגון שסמוך לארץ, ואינו יודע אם הובאו מהארץ מברל על הפירות, וכן אם גדלו בחו"ל והביאן לארץ מברך על הפירות.

באליה רבה (סקי"ח) כתב שלפי"ז בספק אם הם פירות ארץ ישראל בחו"ל מברך על הפירות, והוא הדין אם הוא בארץ ישראל וספק אם באו מחו"ל מברך על פירותיה, וכן פסק בעולת תמיד (סק"ח), שכשהוא בארץ ישראל וספק אם באו מחו"ל, ומ"מ אין לשנות המטבע של חו"ל, וכתב להגיה כן בדברי הב"י פירות חו"ל לארץ ישראל במקום מארץ ישראל, וכל שכן בפירות ארץ ישראל לחו"ל שאומר על הפירות אפילו בוודאי מארץ ישראל, לכן כתב עליו שהרשב"א שחולק על רבינו יונה, והקשה לפי"ז, מדוע כתב רבינו יונה שמספק יש לעשרם, הרי מצינו במשנה (חלה פ"ב) שפירות חו"ל שנכנסו לארץ ישראל חייבים בחלה, ופסקו הרמב"ם (פ"א הל' תרומה הכ"ב) והטור (יו"ד סי' שלא), הרי שאפילו וודאי פירות חו"ל בארץ ישראל חייבין במעשר.

וכתב להלכה, שפירות שודאי באו מחו"ל לארץ ישראל יברך על הפירות, ואם ודאי באו מארץ ישראל לחו"ל יברך על פירותיה, אבל בספק בין בארץ ישראל בין בחו"ל מברכים על הפירות, שלא מצינו שהרשב"א חולק בזה, ובפסקי תשובות כתב שכל זה אינו לעיכובא, שבדיעבד אם אמר על פירות ארץ ישראל על הפירות או על פירות חו"ל על פירותיה יצא ידי חובתו.

בתשובות והנהגות (ח"ו סי' ס) כתב, שבספק יכול לומר על הארץ ועל פירותיה ועל הפירות, ויוצא ממ"נ שהרי בארץ ישראל יוצא גם אם אומר על הפירות וכן הרי הזכיר פירותיה, אמנם הקשה שהרי אומר על הארץ ואח"כ מפסיק ועל הפירות באמצע חתימת הברכה, אמנם כתב שמה שאומר ועל הפירות אינו הפסק באמצע החתימה, כיון שמדבר גם על פירות א"י, רק שלכתחילה צריך ברכה רק על ארץ ישראל ולכך יש לומר על הארץ ועל הפירות ועל פירותיה, אמנם כתב לומר שמא היינו דוקא כשמסמיך את הארץ לעל פירותיה משא"כ כשיש הפסק אי"ז משמע שהפירות הם של הארץ ולכך יש לומר על הארץ ועל פירותיה ועל הפירות, ואי"ז הפסק באמצע חתימת הברכה, כיון שעושה כן מספק שאולי הם פירות א"י, הרי"ז לצורך הברכה, ואי"ז הפסק, וכן הרי מתקן דברין בתוכ"ד.

מקום שהוא ספק ארץ ישראל

בשלמי תודה (שבועות סי' מ, ג) הסתפק, לענין דין הברכה באוכל מפירות משבעת המינים, שמברך אחריה ברכת מעין שלש, ובפירות שגדלו בא"י מסיים וחותם בה על פירותיה, איך יברך בפירות שגדלו במקום שכבשו עולי מצרים ולא עולי בבל, האם דינם כפירות א"י וחותם ועל פירותיה, או כפירות חו"ל, שרי יש שיטות שיש בהם את מעלת ארץ ישראל, ובברכי יוסף הביא בזה מחלוקת הפוסקים, ולכאורה זה תלוי במחלוקת הכו"פ והמהרי"ט אם יש בה משבחה של א"י ומעלותיה או לא, ומספק למעשה יאמר ועל הפירות, כפי שביארנו בדברי ה"ר יונה, ובחשוקי חמד כתב, לדון לגבי פירות הגדלים ברפיח שנכבשו בכיבוש ראשון דהיינו רק בימי יהושע בן נון ולא ע"י עולי בבל, שיברך על הפירות ויכול לאכול יחד עם פירות ארץ ישראל וברך על פירותיה.

אכל פירות ארץ ישראל וחו"ל

הקהילות יעקב הסתפק אם אכל פירות הארץ וחו"ל כיצד יסיים בברכה אחרונה, וכתב, שהאוכל מפירות הארץ וחו"ל, יסיים בברכתו על הארץ ועל פירותיה, משום שיש בכלל מאתיים מנה, וכשמודים להשי"ת על ארץ ישראל ופירותיה, כולל שבח זה גם הודיה על המתנה הקטנה יותר דהיינו פירות חו"ל, אולם אם יברך רק על הארץ ועל הפירות, תהיה ברכתו רק על הדבר הקטן ולא על פירות הארץ שהם מתנה גדולה יותר מאשר סתם פירות.

אכל מזונות מארץ ישראל

הנה כתב הרא"ה שלענין חמשת המינים אין חילוק בין אם הדגן הוא מארץ ישראל או מחו"ל ואף בארץ ישראל חותמים על המחיה ולא על מחייתה, וכך נראה מזה שלא הוזכר נוסח זה ברמב"ם ובשו"ע, אכן בברכי יוסף (רח סק"י) הביא בשם כפתור ופרח שבארץ ישראל יש לחתום על מחייתה, וכן כתב בהלכות קטנות (ח"ב סי' נה) ובכף החיים (רח, ע).

וכתב הנצי"ב במרומי שדה, שהסיבה שתיקנו לומר על פירותיה הוא משום שבפירות אלו השתבחה ארץ ישראל, ואם כן יש לומר, כיון שברכת על המחיה נתקנה גם על מיני דגן שלא הוזכרו בשבח הארץ כמו כוסמין שיבולת שועל ושפון הרי נמצא שברכה זו אינה מיוחדת למינים שנשתבחה בהם ארץ ישראל, ולכן אין מקום לייחד נוסח בפני עצמו למינים הגדלים בארץ ישראל. והאור שמח (פ"ח הי"ד) ביאר, שעיקר הברכה נתקנה על הפרי, כיון שלא נשתנה וניכר גידולו אבל מזון ומחיה שנשתנו ולא ניכר גידולם לא שייך לשבחם בנוסח המשייך אותם לגידולי הארץ.

באגרות משה (יו"ד ח"ג סי' קכט) כתב, אם יש לשנות ולומר על הארץ ועל מחיתה כמו שמשנים במעין שלש על הפירות לומר על הארץ ועל פירותיה וכן בברכת המזון לשנות על פת מתבואת א"י בברכה שניה על הארץ ועל מזונותיה, שבודאי אין בידנו לשנות בנוסח הברכות כלום וממילא אין לשנות, ואף שראית בספר פאת השלחן דהר"י בעל התוס' פסק כן כיון שבתוס' וברא"ש לא מצינו אין לסמוך ע"ז.

על פרי גפנה

והנה בברכה אחת מעין שלש שמברכים על היין של ארץ ישראל, יש להסתפק האם חותמים על הארץ ועל פרי גפנה או על הארץ ועל פרי הגפן, ומסתימת דברי השולחן ערוך שלא הזכיר שלענין זה יש שינוי בין ארץ ישראל לחו"ל נראה שגם בארץ ישראל חותמים ועל פרי הגפן, ואף שבספר כף החיים (שם) כתב שבארץ ישראל חותמים ועל פרי גפנה, והוא כדבריו שאף על חמשת המינים יש לחתום על מחייתה.

ואולם ברוקח (הל' ברכת המזון סי' שמא) לענין יין ופירות חילק בין ארץ ישראל לחוץ לארץ ואילו לענין על המחיה כתב ששוים הם, וכן הוא מנהגינו, ולכאורה תלוי בשני הטעמים, שלדברי המרומי שדה אינו שייך כלל לברכה שעל היין כיון שעיקר התקנה רק למינים שהשתבחה ארץ ישראל והרי יין הוא מענבים שהשתבחה בהם הארץ, משא"כ לדברי האור שמח היה נראה לומר שגם ביין כיון שאין גידולו ניכר, אמנם אפשר לומר שגם לדבריו נכלל בגדר פירות.

בערוך השולחן (או"ח רח, ו), הביא בשם הב"י (סעיף יא) בברכה מעין ג' דיין אינו חותם על הגפן ועל פרי הגפן אלא על הארץ ועל פרי הגפן או על הארץ ועל הפירות, לפי שלעניין החתימה יין שוה ככל הפירות אבל יש חולקין בזה שצריך להזכיר גפן גם בחתימה ולכן י"ל על הארץ ועל פרי הגפן, וכתב המג"א (סקי"ז) שבדיעבד אם סיים על הגפן ועל פרי הגפן ג"כ יצא וזהו בגמר חתימה אבל קודם גמר חתימה הכל מודים שצ"ל ונודה לך על הארץ ועל פרי הגפן ובפירות יאמר על הארץ ועל הפירות אפילו בא"י.

ובפרישה (סקט"ז) כתב, על היין חותמין על הארץ ועל פרי הגפן, ובמרדכי (סי' קנ) כתב שאין לשנות וכן בסמ"ג (עשין כז, קיא) כתב בשם ר"י שגם ביין חותמין על הארץ ועל הפירות וכן כתבו בתוספות, שלכאורה משמע שאין צריך לשנות החתימה ביין, וכן בהגהת סמ"ק וכן כתבו רוב הגאונים לבד הרא"ש והתוספות.

והנה, בראשונים והטור ושו"ע עפ"י הגמ' (ברכות מד, א) לא מוזכר השינוי בנוסח בין ארץ ישראל לחו"ל אלא לענין פירות, אך בברכי יוסף מוזכר מנהג זה, וכן מפורש באדמת קודש (ח"א סי' ג) וכן המנהג פשוט וכמ"ש בשו"ת משנה הלכות (ח"ו סי' מו), ובתשובות והנהגות (ח"ג סי' עה) מביא שיש מי שגם בפירות מסיים על הפירות וכנראה משום שהיה חושש שמא הפירות אינם מגבולות הארץ.

הזכרת הארץ בחו"ל

בלבוש (ר"ח ס"י) כתב לגבי מה ששגם בחוץ לארץ מסיימים על הארץ ועל הפירות אף שהארץ היא ארץ ישראל ואילו הפירות היינו פירות חוץ לארץ ואיך חותם בברכה בשתי עניינים, וכתב לבאר, שאמנם הארץ היינו ארץ ישראל שנאמר (דברים ח, יד) 'וברכת את ה' אלקיך על הארץ הטובה וגו', מכל מקום הפירות היינו גם פירות ארץ ישראל וכן פירות חוץ לארץ עמהן, שהארץ מוציאה פירותיה ואגבה מברך אכל פירות שבעולם, ועוד שמלת הארץ אף על גב שנתקנה על ארץ ישראל מכל מקום היא כוללת גם כל את העולם, וכשאומר על הארץ ועל הפירות כוונתו על ארץ ישראל ואגב חוץ לארץ.

לכלול כמה ברכות יחד

והנה כתבו הראשונים שהאוכל מיני מזונות ושתה יין ואכל פירות משבעת המינים יכלול בברכת מעין שלש את כל המינים יחדיו ויאמר על המחיה על הגפן ועל הפירות, וכן כשהוא חותם את ברכתו יאמר ברוך אתה ה' על הארץ ועל המחיה ועל הפירות, וכתבו התוספות שאין זה נחשב לחתימה בשתים כי הארץ היא זו שמוציאה את המחיה והפירות, והנה החזון איש (לד סק"ז) מבאר, שברכה שאין בה חתימה כלל נחשבת כולה כחתימה ואין לכלול בה כמה ענינים יחד, ולדבריו מובן מדוע אין כוללים בברכה ראשונה מחיה גפן ופירות יחדיו כי מאחר שהיא נחשבת כולה כחתימה הרי אסור לחתום בשתים, ובזה הרי לא שייכים דברי התוספות שהרי הארץ אינה מוזכרת כלל בברכה להחשב כענין אחד.

קדימה בין פירות א"י לחו"ל

בתשובות והנהגות (ח"א סי' קפח) דן האם מקדים פירות חו"ל לא"י כשהם חביבים, שחביבים פירות ארץ ישראל שמברכים עליהם על הארץ ועל פירותיה, ולמי שחביב לו בודאי מקדים החביב, אבל כשחביב לו של חו"ל וחשוב לו יותר נראה שיברך על חו"ל ואין חובה להקדים של ארץ ישראל, והאחרונים דנו לענין אתרוגים מארץ ישראל שיש בזה מעלה וכמבואר בב"ח דמוכח כן מנוסח הברכה ונאכל מפריה, יש בזה משום חשיבות ושבח ארץ ישראל שפירותיה טובים, אבל בברכות הנהנין שתלוי מדינא גם כן בחביב עליו אכילתו, לא מקדימין שבח הארץ לחביב, ומקדימין בשבעה מינים כפי שמקדים בפסוק, אבל לא מצינו שחייב להקדים של ארץ ישראל כשחביב לו יותר לשל חו"ל, ולכן נראה שמקדים של חו"ל אם חביבים לו וטעימים יותר ואינו צריך לברך ולהקדים פירות ארץ ישראל דוקא, ובפרט בזה"ז שניטל מהם טעמם מפני החטא וכמבואר בחז"ל ומצוי שחביבים דחו"ל יותר.

מנפתלי תבוא בשורה לכל ישראל

ברמב"ן (בראשית מט, כא) כתב, שמנהג מושלי ארץ לשלוח זה לזה האילים, וכך הענין, כי האילות שנולדו בארץ מלך הצפון יגדלו אותן בהיכלי מלך הנגב ויקשרו כתב הבשורה בקרניה והיא תרוץ מהר ותשוב למעונה ויתבשרו בהן, וזה טעם אמרי שפר, כלומר אילה שלוחה מבשר בשורות טובות, והענין הזה ידוע, והמשל, כי נפתלי שבע רצון ומלא כל טוב וממנו תבא בשורה לכל ישראל כי עשתה ארצו פירות לשבעה, כמו שהזכירו רבותינו בפירות גנוסר (תנחומא ויחי יג).

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

יעקב אבינו עושה את אחרית ימיו בארץ מצרים, שם הוא מתאחד עם יוסף בנו לאחר שנים ארוכות שבהן לא נודע גורלו. בטרם פטירתו, מבקש יעקב להבטיח את עתידו הנצחי ומשביע את יוסף שבועה חמורה שלא יקבור אותו במצרים. דרישתו המפורשת היא להעלות את גופו לארץ כנען ולקוברו במערת המכפלה, המקום בו נטמנו אבותיו אברהם ויצחק ואמותיו שרה, רבקה ולאה.

בנקודה זו אנו נחשפים למידת חסידותו של יעקב, שכל מעייניו נתונים לאחריתו ולתכליתו האמיתית. עבור אדם של אמונה, אמת ויושר, הרגע הנוכחי אינו העיקר, אלא ההכנה לרגע שבו האדם כבר אינו יכול לפעול למען עצמו. יעקב משתמש בשבועה, שהיא הכלי המחייב והמכריח ביותר, כדי לוודא שצאצאיו יוציאו מן הכוח אל הפועל את רצונו הרוחני המזוקק.

כאשר יוסף מביא את בניו אל מיטת אביו החולה, מתרחשת דרמה רוחנית עמוקה. יעקב רואה את אפרים ומנשה ושואל "מי אלה", ועל כך מתעכב רש"י הקדוש ותמה האם אין זו הפעם הראשונה שיעקב רואה אותם. ההסבר טמון בכך שיעקב ביקש לברך את נכדיו, אך לפתע נסתלקה ממנו שכינה. ברכת האבות איננה תפילה רגילה או משאלת לב, אלא קביעת מציאות רוחנית ועובדתית הנעשית על פי שורש נשמתו של האדם.

הסתלקות השכינה הרתיעה את יעקב והעלתה בו ספק האם הבנים שלפניו הם אכן זרע קודש ושורשם מחובר לקדושה. בתגובה לכך, הוציא יוסף את שטרי האירוסין והכתובה כדי להוכיח לאביו כי נישואיו נעשו בכשרות מוחלטת ועל פי כל כללי התורה. יוסף התפלל שרוח הקודש תשוב לחופף על אביו, ואכן תפילתו התקבלה ויעקב זכה לחתום את ימיו בברכה המיוחדת לאפרים ומנשה.

ממעמדים אלו אנו למדים כי מבטם של האבות הופנה תמיד אל העתיד ואל התכלית הרוחנית. הם לא הסתכלו על הרגע החולף, אלא חיפשו לראות בנים ישרים ויראים שהשכינה שורה עליהם וששורשם אינו מחובר למקורות זרים. גם אנו, הנמצאים בדורות האחרונים של ההיסטוריה ובערב אחרית הימים, יכולים לשאוב השראה מהנהגתם.

אף שאנו רחוקים ממעלתם של האבות, מחובתנו לשאוף לכך שצאצאינו יהיו מחוברים לקדושה בלבד. הצלחה זו תלויה בראש ובראשונה בתפילותינו, בדוגמה האישית שאנו מקרינים ובדאגה הכנה מהשפעת הסביבה האפלה המלאה רוח של חילוניות וזרות. כשם שיוסף הצדיק הצליח לשמור על קדושת בניו בלב מצרים שהייתה ערוות הארץ, כך גם עלינו לאמץ את מידת ההיבדלות והשמירה כדי לזכות שהברכה תחול על דורותינו.