הבחור החשוב פנחס וייס ז"ל חזר אמש (ראשון) ממבחן של 'דרשו' בקריית גת לישיבה בה נכנס ללמוד לפני חודשיים עם תחילת זמן אלול, ישיבת 'נר זרח' הסניף של 'ארחות תורה' במושב עוצם.
בדרכו כפי שכבר דיווחנו חצה את הכביש ורכב פגע בו בצורה חזיתית, הוא נהרג במקום.
בישיבה נותרו הבחורים והרבנים המומים, רק שעות קודם ישב איתם יחד ולמד והשתתף בשיעורים.
בחדרו הדליקו הבחורים נרות בצורת שמו "פנחס" ולצד זאת נותר מיותם הספר 'משנה ברורה' של ארגון 'דרשו' ספר בו השקיע את כל שאיפותיו להפוך לגדול בתורה, כל הרצונות הטובים ספוגים היטב בספר הזה.
ההספד המלא של ראש הישיבה הגאון רבי יצחק זאב פינשטיין:
אוי ! נהפך לאבל מחולינו ! בזמן שרוצים להתחיל את זמן חורף הארוך והיקר עם מסכת כתובות קיבלנו מכת מחץ שכזו !.
כתוב בפסוק קראו אל המקוננות ותבואנה – מכה כזו קשה אי אפשר לפרוט בכלל – צריך מקוננות שידעו לקונן על מכה קשה כזו, אין מילים בפה רק יבבה בלא מילים -דבר אין בפי ובלשוני מילה.
מה בכלל שייך לומר על אסון איום ונורא שכזה, בחור בן עליה מופלא שכזה – יקר שביקרים – טהור – נשמה טהורה – מהמצוינים של השיעור – גם בעל כשרון וגם ירא שמים וגם לומד ברצינות ובשקידה שככה נקפד פתיל חייו בגיל צעיר כל כך בתחילת פריחתו הוא נקטף מאיתנו בצורה כואבת כל כך.
בחודש אחד הוא כבר הספיק להשאיר רושם כל כך מופלא, חברים מספרים שהוא היה מעורר השחר – בחור שקם חצי שעה לפני המעורר, וזה היה לו נסיון קשה אבל הוא עמד בו, בחור שמלבד הלימוד של הסדרים גם לומד ומשתתף בשיעור של דף היומי שיש בישיבה.
בשבת עוד זכינו לדבר בלימוד, הוא ניגש לשאול שאלה בענין תנאי כתובה, זה לא כל כך מצוי שבחור משיעור א' ניגש אבל היתה לו שאלה והוא ניגש.
אחד הרבנים סיפר לי שיש לו מבחן על סדר ג' שהוא צריך להחזיר לו.
מה אעידך – מה אשוה לך ואנחמך ?
כתוב בגמ' דהפחד מביא את הדם שנאמר ותחלחל המלכה מאד שפירסה נדה אבל החרדה מסלקת את הדמים, פחד פתאומי מכוץ את הבן אדם, זו חרדה זה לא פחד.
אנחנו עכשיו במצב של חרדה 'ויחרדו איש אל אחיו ויאמרו מה זאת עשה אלקים לנו', כזו מכה פתאומית.
בגמ' בשבת כתוב שר' יוסי אמר יהא חלקי ממתי בדרך מצוה, איזה דרך מצוה גדול יותר יש מבחור שהלך לעשות מבחן של 'דרשו' וחזר לישיבה ללמוד, וככה נהרג עם משנה ברורה ביד.
כתוב בספרים ובנפש החיים שבשעה שאדם עושה מצוה שורה עליו רוח קדושה ממרום ואחר המצוה רוח זו מסתלקת מעליו וזהו הגן עדן שהוא עתיד לרשת אחר מאה ועשרים, זו הכונה 'יהא חלק עם מתי בדרך מצוה' משום שבאופן זה הרי שהוא נכנס לגן עדן עוד קודם מיתתו ויחד עם רוח הקדושה של המצוה הוא נמצא בגן עדן, זה חוסך לו את כל הצער והדין שהנשמה צריכה לעבור עד שזוכה לחזור למקור מחצבתה משום שהוא כבר בג"ע מיד, אשרי מי שבא לכאן ותלמודו בידו אשרי מי שבא לכאן וגן עדנו בידו אשריו שנכנס ישירות לישיבה של מעלה.
איזה דרך מצוה גדול יש ממצות תלמוד תורה גם דרך חזרה ממצוה וגם דרך הילוך למצוה.
זה בנוגע אל הנפטר שבא מיד למקום מנוחתו בעוד טהור ונקי, אבל אנחנו בישיבה צריכים להתבונן מה זאת עשה אלקים לנו, וזה כבר אחרי שתי המעשים שהיו בקיץ ובאלול.
קטונתי מלומר בזה דברים, באופן כללי כל אחד יודע נפשו מה עליו להתחזק, וצריך לשאול בדבר את גדולי הדור, אבל עלתה בי מחשבה מאחר שאנחנו אחרי חודשיים של עליה והתרוממות, של תשובה וכפרה, אלול ר"ה יום כיפור בע"כ שמדובר על בין אדם לחברו שאין יוה"כ מכפר עד שירצה את חברו.
שוב קטונתי מלומר זאת, אבל אני משתף את הציבור במחשבה ובהרגשת הלב.
צריך להקפיד לא לצער את השני, לא לפגוע בשני, ומי שנכשל בזה צריך לעשות הכל לפייס את חברו.
אחרי המבול נח הקריב קרבנות וכתוב 'וירח ה' את ריח הניחוח' ויאמר לא אוסיף לקלל עוד' וגו', איזה קרבן יותר גדול יש מבחור טהור ויקר שכזה, יהי רצון שתהיה מיתתו כפרה על כל ישראל ועל משפחתו ועל בני הישיבה כולם ומכאן ואילך לא נדע עוד שוד ושבר ונשמע רק בשורות טובות, אמן.
המשגיח הגאון ר' אברהם קוזוקין שליט"א פנה לפנחס ז"ל בהלוויה ואמר לו "תקום תשאל שאלות, אנחנו צריכים אותך לכתובות, עכשיו רק התחלנו, איפה הברען איפה הריתתא, איפה הלוותר ולא להרפות, רצית להספיק עוד שיעור, אמרת שאתה כבר חוזר לשיעור, השארת על הכביש משנה ברורה השארת את העט זה מה שהשארת לנו להיות בן תורה, לא להפסיק ולא להרפות לאסוף עוד ועוד
אנו מודים להקב"ה על כזה פקדון, יצאת למבחן ואמרת לי אני כבר חוזר, אני רוצה לעשות מבחן של דרשו, השארת את הסטנדר שלך והמשכת לישיבה של מעלה, תמשיך לעלות שם למעלה, תתפלל על המשפחה החזקה ונזכה לתחיית המתים במהרה" אמר המשגיח בכאב.
