שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום פטירתו של הרב יחיא אלשיך, מראשי ורבני יהדות תימן המעטירה.
הרב אלשיך היה מקבל קהל, היה מקבל חולים, היה מקבל כל מי שזקוק לעזרתו.
יום אחד הגיע אליו בחור צעיר וסיפר יחד עם הוריו שגילו אצלו מחלה קשה בגוף. כבוד הרב אמר להם: "תמתינו כאן, אני נכנס לחדרי". הם המתינו לו מחוץ לחדרו רבע שעה וחצי שעה שלושת רבעי שעה ורק לאחר מכן הוא יצא עם עיניים נפוחות, עם גוף תשש.
ללא כוחות העניק להם כעין משקה בתוך כוס ואמר: "ישתה את זה הילד הלילה, ובעזרת ה' הכל יהיה בסדר". ואכן למחרת הגיעו לבית החולים והתברר שהכל היה כלא היה.
הילד מספר שהוא מסתפק אם מדובר בדמעות של הרב אלשיך או משהו אחר שהוא רקח תוך כדי תפילה או דמעה, אבל לחוש את הכאב של השני עד כדי שגופך הופך להיות רפה ותשש מרוב הרצון להשתתף בצערו ולהתפלל למענו, זו אחת מהסגולות הנדירות שיש לעם ישראל.
שאול המלך היה אומר: "אֵין חֹלֶה מִכֶּם עָלַי וְגֹלֶה אֶת אָזְנִי" (שמואל א כב, ח) אין מישהו שנהיה חולה בגלל הצער שלי זהו אדם גדול שיכול להיות חולה למען השני, שיכול להזיק, כביכול, לגופו בכדי לגרום לשני להיות בריא ולהיות טוב.באחת מהפעמים שאלו אותו איך הוא יודע היכן כואב לכל אחד? הוא היה נוגע לכל אחד במקום הכאב שלו.הוא אמר להם: "היכן שכואב לו כואב גם לי, מהכאב שלי אני מרגיש היכן כואב לו".שאלו אותו ואיך אתה זוכה להרגיש את זה? למה אנחנו לא מרגישים היכן כואב לחבר שלנו?
הוא אמר להם: "כשלא עוברים עבירות מרגישים".
היום, לזכרו של כבוד הרב ולהצלחתנו, נלמד מאורחותיו, נשתתף קצת יותר בצערם של האחרים, נאהב ונחבק הרבה יותר, ונזכה לאהבה ואחווה שלום ורעות.
ברוכים תהיו!
חזק.
קצר וקולע