מה באמת הביא לגט הכריתות של החרדים והשמאל | יאיר לוי

עד מהפך 77 השמאל היה זה שהקים את הממשלות בישראל ועמד בראשן, אלא שמאז הוא מתקשה לחזור לשלטון, פרט לשתי אפיזודות קצרות – ממשלת המיעוט של רבין וממשלתו הקצרה של ברק.

השמאל מבין שמי שמונע מהם להחזיק את הגה השלטון, הן המפלגות החרדיות, שמהווות כעין מפלגות בת לליכוד ולמח"ל.

העקשותן של המפלגות החרדית להאחז רק בממשלות הימין, ובכך להוות מחסום יצוק לשום קונסטלציה עתידית להקמת ממשלת שמאל, נתפסת בפליאה ותמיהה בשמאל הישראלי – ממתי החרדים הפכו ללאומנים ולאומים, הרי מרנן הרב שך והרב עובדיה זצוק"ל שהיו המנהיגים הגדולים של הציבור החרדי, והתוו את השקפתן עד היום הזה, היו מאוד יוניים ופרגמטים בנושאים הלאומים כמו שלמות ארץ ישראל, וכמו דבריו הידועים של מרן הרב עובדיה במוסד הרב קוק על שטחים תמורת שלום.

וזה עוד בלי לנגוע בהשקפה ובתפיסה החרדית המובנית שאנחנו בגלות, ואי קבלת מלכותה של מדינת ישראל כאתחלתא דגאולה, כפי שנתפסת בציבור הדתי לאומי.

לאחרונה שאלות אלו מושמעות שוב ושוב על ידי אנשי תקשורת ורוח של השמאל, שתופסים את ראשם ושואלים: איך ככה הפסדנו את הציבור החרדי, היכן כשלנו.

אם יהיה מי שיסביר זאת, שהמפלגות החרדיות מעדיפות את שלטון הימין, כי שלטון זה, הוא שדואג להמשך קיומן של הישיבות והמוסדות ולא מפלה אותם לרעה, טעות היא בידו, כי אם רק נזכיר את ממשלת רבין, שלא היתה עוד ממשלה כמו שלו, ש'פינקה' בכספים את הישיבות הקדושות, ונהגה בהן בהוגנות חסרת תקדים, והנה כיום שהימין אוחז למעלה מעשור ברצף בהגה השלטון, תקציבי הישיבות עדיין לא מעוגנים בספר התקציב.

אלא שההסבר הוא פשוט: השמאל ההיסטורי בני מפא"י, הוביל וחתום על המלחמה וההסתה נגד הציבור החרדי, היהדות והמסורת, למרות שהשמאל מתכסה באיצטלה של מגן המיעוטים והחלשים, דווקא הוא שעמד אחר רדיפת הציבור החרדי שהוא גם מיעוט, והוא המגזר הכי חלש, עני ונרדף במדינת ישראל, והכל בשם הליברליות והחופש.

השמאל כמושג רחב, כולל גם את בג"צ ששם הוא שולט ביד רמה, בשורת פסקים המצרים את צעדיו של הציבור החרדי בפרט והציבור המסורתי בכלל.

כמו האמירה של מי שנחשב כמגדלור של בית משפט העליון אהרון ברק, שהכל שפיט גם נושאים וחוקים דתיים הקיימים במסגרת הסטטוס קוו של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, כמו הפסיקות של בג"צ שקרסמו במעמדם של בתי הדין הרבני בנושאי נישואין וגירושין, וכן הפסק המחייב את המועצות הדתיות להעמיד חברים מהזרמים הרפורמים והקונסרבטיבים, פסקים שהוציאו את הציבור החרדי להפגנת החצי מיליון בשנת 1999.

ואי אפשר מבלי להזכיר את משפט דרעי הידוע, משנות ה-90, שלכל היה ברור כי מדובר בעלילת דם, ובמזימה של השמאל דרך נציגיהם בפרקליטות, של תפירת תיק על שר חרדי מזרחי, צעיר ומוכשר במיוחד כ'נקמה' על המהפכה התורנית שעשה במדינת ישראל, שהצליח להחזיר את בני יהדות המזרח שהועברו עד דתם בכוח הזרוע, בחזרה לאביהם שבשמים ורישום ילדיהם במוסדות תורניים. וזאת דווקא אחרי שהשר אריה דרעי לא פסל את השמאל והיה אף אהוד במחנה שלהם.

בנוסף, התקשורת הישראלית הכללית הנשלטת באופן מוחלט בידי מחנה השמאל, רדף והסית נגד המיעוט החרדי באופן הקשה ביותר. כך מיום הקמתה של מדינת ישראל עד עצם היום הזה, רק לאחרונה נאמר המשפט המרטיט שמהדהד על לרגע זה, מהעיתונאי השמאלני אורי משגב (הארץ) "החילונים צריכים לפתוח באינתיפאדה נגד החרדים".

לאור כל זאת, השמאל נתפס במגזר החרדי ובצדק, כאוייב הציבור החרדי והתורני, ללא שום קשר לנושא הלאומי, לכן הסיכוי שיזכו לאיזה שיתוף פעולה מצד נציגיו לצורך הקמת ממשלה הוא אבוד.