20 שנה אחרי שזרק עליו כסא, זכה לארח אותו כיד המלך

בירחון 'ווי העמודים' מופיע מעשה מרגש של יד ההשגחה, סיפור המלמד שהבא להיטהר מסייעים בידו.

רשות הדיבור לבעל המעשה שמספר כך: נסעתי ביום שישי אחר הצהרים בארה"ב לביתי, לפתע נתקעתי בפקק ארוך מאד, שהיה לי ספק גדול אם אצליח להגיע לשבת לביתי. התקשרתי לאשתי, וספרתי לה על כך? ובעצה אחת, סיכמנו שאני מחפש עיירה קרובה שיש שם יהודים, ושם אני נשאר לשבת.

בחיפושי אחר עיירה סמוכה, ראיתי שבעיירה הקרובה אין שם אנשים השייכים לקהילתי, אלא להיפך, אבל בכל זאת מפני כבוד השבת, החלטתי לשבות שם, וקיוויתי שיהודים רחמנים בני רחמנים, למרות הריחוק בין הקהילות , מכל מקום הלב של כל היהודים קרובים אחד לשני.

נכנסתי לעיירה, ולהיכן הולך יהודי לבית הכנסת, הגעתי לתפילה, ואיך שהתחילו להגיע לשם מתפללים, ניגש אלי אחד ושואל אותי, היכן אתה מתאכסן אמרתי לו, שאין לי עדיין אמר לי, אני מזהיר אותך, שלא תעיז ללכת לשום מקום, אתה האורח שלי לכל השבת.

אמרתי לו בשמחה, אין לי ממילא אופציה אחרת. במשך כל סעודת השבת, המאחר יצא מגדרו כדי לכבדני, הוא הושיב אותי בראש השולחן , וכל הזמן רק דאג לדבר אחד שארגיש טוב בביתו, וזה היה נראה כאילו שציפה לאורח חשוב שנים רבות, וסוף כל סוף הוא הגיע. לא יכולתי להתאפק, ובאמצע הסעודה אמרתי לו שהעיירה עברה מהפך גדול מאד בעשרים שנה האחרונות, שאל אותי איזה מהפך אתה רואה?! אמרתי לו הייתי כאן לפני עשרים שנה, ולא רק שלא קבלו אותי יפה כל כך אלא גם מישהו זרק עלי כסא, רק בגלל שאני שונה ממנו.

בעל הבית החויר כולו, והתחיל ממש לרעוד, אמרתי לו לא התכוונתי כלום, ח"ו רק רציתי להביע את הערכתי , אבל ברוך השם כולם אהובים כולם ברורים. אמר לי בעל הבית, תשמע סיפור, אני הייתי היהודי שזרק עליך את הכסא לפני עשרים שנה, הייתי אז צעיר, שדמי רותח בקרבי, ולא חושב מדי הרבה על מה שהוא עושה. בשנה האחרונה כשהחלתי לשחזר את חיי, עשיתי חשבון נפש , ושאלתי את עצמי למה עשית את זה, מה עשה לך היהודי שהיה מגיע לו כסא בראש. אבל מה עושים, הרי אני לא מכיר את היהודי הנ"ל, עשיתי מה שכתוב בחובת הלבבות "אם הרע לחברו בגופו או בזכרו ואינו יודע מי הוא ויחזור בתשובה שלימה. יכניס לו [ לנפגע ] הבורא יתברך בלבו רצון ואהבה עד שימחל לו במה שהיה בו חטאו עליו"

וכבר שנה שלימה שאני חוזר בתשובה על כך, ואני מתפלל להקב"ה שיכניס בלבך שתמחל לי על כך, היום כשראיתי אדם מהקהילה שלכם, אמרתי לעצמי, אמנם זה לא אותו אדם, כי בדיוק שאדם זה יגיע לכאן, זה דבר הכי נדיר שיכול להיות, אבל בכל זאת קצת כפרה יש כאן, שהרי לא התכוונתי לפגוע בך, אלא בקהילה שלך, והנה אני מכבד אדם מהקהילה שלך.

אבל עכשיו שאתה אומר לי שזה אתה, אני כל כך שמח, ובוא ונוציא יחד את החובת הלבבות ונקרא יחד את ההמשך "ואם ירחק ממנו העשוק, יזמין הבורא התקבצם, עד שיכנע לפניו העושק וימחל לו.

"עשרות אלפי גויים היו תקועים היום בפקק ענק, וזאת למה, כי היום תשובתי התקבלה בשמים, ואתה היית צריך לבא לביתי , ולומר לי בפה מלא מחול לך" מרגש.