הגמרא במסכת נדה (ל"א ע"ב) אומרת, שכל תינוק שנולד, הוא נולד עם "ככרו בידו".
כלומר,
לבנים שלך אל תדאג,
פרנסתם מצויה מן השמים ונגזרה עליהם מראש.
לעומת זאת,
לבנות שלך תדאג יותר.
כי לבת לא נקצב מראש כמה כסף יהיה לה ואיזו פרנסה תהיה בחלקה ביום יום.
מה זאת אומרת?
כותב רש"י במקום שלאשה יש כח של תפילה,
ומכיון שהתפילה שלה כל כך טובה וחזקה,
אומר לה הקדוש ברוך הוא: "תתמודדי עם התפילה שלך! אני יודע שאת יכולה להשיג את מה שהגבר לא יכול להשיג לבד.
לך יש אפשרות להתפלל".
מה זאת אומרת?
וכי הגבר לא יכול להתפלל?
כנראה שהתפילה של האשה היא משהו עמוק יותר,
משהו שמגיע ממעמקי הלב,
ולכן הוא עולה ומגיע למקומות שגבר שגרתי לא יכול להגיע אליהם.
זה אומר שני דברים לגבי כל אחד מאיתנו.
דבר ראשון,
שתפילה של אמא על הילדים שלה,
תפילה של אשה למען הבחורים שלנו,
למען החיילים שלנו,
למען עם ישראל,
למען כל אלה שנמצאים במצבים של סכנה, במקומות שאף אחד מאיתנו לא היה רוצה להתמודד בהם –
לתפילה הזו יש הרבה יותר כח!
אשה יכולה להגיע עד כסא הכבוד ממש, והרבה יותר מהר מאשר הגבר.
דבר נוסף זה מלמד אותנו,
שכאשר אתה צריך לדאוג לעתיד,
תדע לך מראש, שהבנים שלך אמורים להיות מסודרים יותר, כי להם כבר נקצב מראש מה יהיה.
דווקא הבנות הן אלו שאתה בתור אבא אמור לדאוג להם לקופה מן הצד.
כך פסק רבי משה פיינשטיין – אחד מגדולי הדור באמריקה בדור הקודם – בספרו "אגרות משה" (אור"ח ח"ד סי' מ"ח),
כאשר הוא נשאל על ידי אדם מסוים, האם לבטח את עצמו בביטוח חיים שמגיל מסוים, כאשר הוא פורש מן העבודה, תהיה לו משכורת חודשית,
או לחילופין, להשאיר את הביטוח אך ורק לאחר המוות,
שלאחר מותו, במידה ואשתו תשאר בחיים, היא תוכל לקבל את הכסף?
אמר לו רבי משה פיינשטיין: "לך בכל גיל יש הבטחה מאלוקים שיהיה לך,
"אבל אשתך, אני לא יודע עד כמה היא יודעת להתפלל.
עדיף שתדאג לה, ותשאיר לה את הכסף לאחר מותך,
כי אם היא תחיה אחריך, לא בטוח שיהיה מי שיזון ויפרנס אותה".
זה אומר לגבינו,
שדברי הגמרא לא נמצאים סתם שם במגירה או בארון ואנחנו אמורים ללמוד אותה ולחייך בסיפוק,
אלא זה חלק מאורח החיים שלנו!
לאשה יש כח של תפילה,
ובכחה להפוך עולמות.
מי שתנצל את זה,
תציל בעצם את כולנו,
ברוכים תהיו!
