שלום וברכה מורי ורבותי!
ישנה סתירה חמורה ברמב"ם!
הוא פסק שתי גמרות שונות (פסחים מ"ט ע"ב, כתובות קי"א ע"ב),
שלכאורה סותרות זו את זו להלכה.
ולא שייך לומר שהרמב"ם חולק על עצמו, כפי שניתן לומר בגמרא הקדושה, שאמוראים אחרים הם אלו שאמרו את אותן מימרות.
ומה הן שתי המימרות הסותרות זו את זו?
בהלכות דעות (פ"ו ה"ב) כותב הרמב"ם להלכה ולמעשה,
שאדם צריך להדבק בתלמידי חכמים, אפילו רק לאכול ולשתות עמהם,
ומכל שכן לשאת בת תלמיד חכם, ולהשיא בתו לתלמיד חכם.
כי מי שנדבק בהם, מרבה לעצמו זכות וחכמה, ויזכה לרב טוב כל הימים.
בהלכות איסורי ביאה (פכ"א הל"ב) כותב הרמב"ם,
שאדם צריך לשאת בת תלמיד חכם, או להשיא בתו לתלמיד חכם,
כי רק בצורה כזו היא תהיה מאושרת,
רק בצורה כזו אנחנו יודעים בוודאות שבעלה לעולם לא יריב איתה,
ולעולם לא יתנהג אליה שלא כהוגן.
אז רק רגע!
מאיזו סיבה צריכים לקחת את הבת שלנו ולחפש לה רק תלמיד חכם?
האם בגלל שזה טוב לנו בתור "האבא של הכלה" שיהיה מחובר לתלמיד חכם,
או בגלל שזה טוב לכלה, כי יהיה לה בעל שלא יריב איתה לעולם?
התשובה היא,
שתי התשובות נכונות!
כלומר,
כל מי שיהיה בסביבתו של תלמיד חכם,
רק ירויח,
רק יחכים,
רק יהיה מאושר יותר,
ורק יחיה חיים יפים יותר.
גם אתה וגם הבת שלך,
גם אשתך וגם כל בני המשפחה,
ברגע שתארח תלמיד חכם לשולחנך,
תזהה ותגלה את החכמה ואת היופי של הבריאה,
את העוצמה של התורה הקדושה,
ועד כמה גם בין אדם לחברו ניתן להשלים ולהפוך למדהימים ויפים הרבה הרבה יותר.
כל אחד, בכל הזדמנות שיש לו בחיים,
מחפש את האברך בן תורה,
את הבחור ישיבה,
את ההוא שמוכן שרק ישב לידו,
לפצוח איתו בשיחה,
לשתות איתו משהו "לחיים",
לזכות להדבק בתורה הקדושה,
כי אמר הקדוש ברוך הוא: "בי אתם לא יכולים להדבק, אני מאש ואתם מבשר ודם.
אני יכול לומר לכם רק, שכדי להידבק בי, ברוחניות המזוככת הזו,
תדבקו בעבדי תלמידי החכמים, והרי זה כאילו דבקתם בי" (כתובות שם).
בברכת שותפות נאמנה עם כל עמלי התורה,
בזכות שתהיה לכולנו להחזיק אותם ולהתחזק מהם,
וברוכים תהיו!
