שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום,
שבת פרשת כי תבוא.
ובפרשתנו, מצווה הקדוש ברוך הוא על כל אדם בישראל,
שכאשר צמחו, גדלו, פרחו בגינתו, תחילתם של שבעת המינים,
להקיף אותם בסרט,
ולהגיע איתם, בבוא העת, לבית המקדש,
כתודה לאלוקים על הפירות המדהימים אותם העניק לנו.
אבל רק רגע!
האם באמת הקדוש ברוך הוא זקוק לתודה שלנו?
האם באמת הוא זקוק לאותו רימון או לאותה תאנה?
התשובה היא משמעית "לא", בא' רבתי!
אומר לך הקדוש ברוך הוא:
"אני לא זקוק לתודה שלך!
אתה הוא זה שזקוק לאותה תודה,
אתה הוא זה שאמור להבין מהיכן הגעת,
ולהיכן אתה הולך".
"מאין באת, ולאן אתה הולך, ולפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון" (אבות פ"ג מ"א).
אם לא יהיו לך את שיעורי הבית הללו,
לא תוכל לחיות בעולם הזה.
אם לא תבין מי נותן ומי מעניק לך,
לא תוכל להבין את המחויבויות שלך.
אם לא תלמד לומר תודה,
לא תדע להתנהל נכון בעולם הזה.
למענך!
בוא ותעניק מטובך לבית המקדש,
בוא ותעניק מטובך לחיים הרוחניים,
בוא ותראה לקדוש ברוך הוא,
שלמרות שגדלת ופרחת וכבר אין כמוך בעולם,
ואתה יבואן מספר אחד מישראל לכל העולם כולו,
עדיין אתה יודע מהיכן זה הגיע,
עדיין אתה יודע שאתה רק בגדר מקבל,
ויש מישהו שהוא הנותן,
לא אתה יצרן השפע,
השפע יורד מלמעלה,
ואתה הוא בסך הכל כלי הקיבול לקבל זאת.
זה נכון לגבי פירות וירקות,
זה נכון לגבי ביכורים,
וזה נכון לגבי כל דבר שיש לנו בחיים.
האם אתה המפרנס היחיד או העיקרי בבית,
או אתה כלי הקיבול לקבל מהקדוש ברוך הוא את אותה פרנסה כדי להעניק אותה לבני המשפחה ולכל הסובבים אותך?
ככל שנבין יותר עד כמה אנחנו כלי קיבול,
כך נזכה יותר שיתמלא אותו כלי קיבול,
ומקור השפע לא יפסק לעולם.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי, האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!