מתחברות: זה מאכזב ולא פשוט אבל יש גם בשורה טובה

נפגשנו לראשונה לפני שש שנים, הייתה זו פגישה מיוחדת. הראשונה בסדרה של עשר פגישות שבועיות. שלאחריהן המשכנו להיפגש אחת לחודש לפחות. הוא בדרך כלל לא מגיע למרכז הארץ. אבל עכשיו, הנסיבות, העבודה, מעבר דירה, הוא יגיע. הפגישה הראשונה שלנו, נקבעה לשעות הערב המאוחרות. לדבריו קיבל המלצה מחבר טוב. אין לו מה להפסיד, למרות שהוא מאד עסוק בעבודה, ובמעבר דירה אי שם בצפון, ועוד רשימת פגישות עם מנכ"לים וספקים שקבע ליום המיועד ,הוא יגיע.

רבות מחשבות

חייכתי לעצמי. אנו חיים, מתכננים תוכניות. עורכים מסעות, מרחיקים לנדוד במיוחד במחשבות.ההרגשה הטבעית שלנו, שאנחנו מתכננים, אנחנו קובעים. מוסיפים בעזרת השם, כי אי אפשר אחרת במדינה שלנו, ככה אנחנו חושבים. והיושב בשמים ישחק .. אך האמת היא, אומר הבעל שם טוב, "מה' מצעדי גבר כוננו ודרכו יחפץ. כי יפול לא יוטל, כי ה' סומך ידו." לה' יש תוכניות משלו. ומסובב הסיבות סיבב את העניינים כך שנפגשנו.

הלו אבא

ציינתי לעצמי. שיאיר ב. רואה חשבון, כפי שהציג את עצמו. כבר לא ילד. נשמע בטוח בעצמו, והיה חשוב לו להרשים בשיחה. הוא נכנס לחדרי בשעה היעודה. וסיפר שהוא טיפוס שחושב בגדול, הוא רוצה להיות עצמאי, הוא לא רוצה להמשיך להיות שכיר בחברה של המשפחה שאבא מנהל, הם כל הזמן מתווכחים והוא ממשיך להרגיש ילד קטן. הוא טיפוס שחושב בגדול. רשמתי לעצמי שזו הפעם השנייה ברצף שהזכיר , אולי כדי לחזק את עצמו,ש"חושב בגדול".

מאז שסיים את הלימודים הוא עובד במשרד המשפחתי. כבר היו לו כמה רעיונות, כל פעם שהעלה אותם, הוציאו לו את הרוח מהמפרשים, לדבריו. הוא מאד רוצה לעסוק בייעוץ ובניית אסטרטגיות לעסקים. הרבה פעמים חשב, לעזוב, לפתוח משרד עצמאי , אבל  המציאות הכלכלית, המציאות המשפחתית ההתחייבויות שלו, שלהם ,כל הסיבות בעולם התייצבו מולו , וגרמו לו לסגת מהרעיון ולהימנע מהשינוי.

כאב לב

אני לא שלם עם עצמי, אני מרגיש שאני זקוק לשינוי כמו אויר לנשימה. כל פעם שאני מנסה לעשות משהו בפועל, 'אני חוטף'. מוריד ראש ,מרים ידיים. עוברים עוד כמה חודשים, והרצון הזה לעשות שינוי לא מרפה. בפעם האחרונה שזה קרה, זה היה לפני שנה.

לפני שנה כשהחליט שהוא כבר ילד ממש גדול , והתמלא מוטיבציה ועמד לעזוב את אבא,החל לסבול מחרדות, מה שמנע ממנו לדבריו לעשות את השינוי המיוחל. החרדות "אילצו אותו" להישאר בעבודה. ציינתי לעצמי את מילותיו " עמד לעזוב את אבא.." ציפיתי שיאמר את החברה או את מקום העבודה. דבר נוסף עלה מתוך דבריו ,הוא עדייו עסוק בלרצות ולהגשים חלומות של אחרים. וגם עסוק בלחשוב. לחשוב זה טוב,הזכרתי גם לעצמי, אבל יותר חשוב מה עושים עם כל מה שחושבים. ובלשוננו, לחלום זה טוב, אבל חשוב להגשים.

מה למדת בגן

במהלך האימון, שנמשך כעשר פגישות, הפכנו בפרדיגמות החוסמות שלו, העצמנו את החוזקות שלו. עסקנו בנושאים רבים הקשורים בעיקר להוויה שלו, ל being –  מה גורם לו לסיפוק ואושר, מהם החלומות שלו, מהם הערכים שחשובים לו באמת. בחלק השני של האימון התמקדנו יותר ועסקנו ב doing – איך להגשים את החלום. הסברתי ליאיר שכדי להגשים חלום, צריך קודם כל להעז לחלום אותו.

גאון של אמא

 סיפרתי ליאיר על מודל הגאונות שפיתח הפסיכולוג ד"ר גיי הנדריקס. כולנו , טוען הנדריקס, נעים בפעולותינו  היומיומיות בין ארבעה אזורים. הראשון הוא אזור אי- המסוגלות, שם אנחנו פועלים באופן גרוע, התוצרים שלנו דלים ואנחנו ממש לא נהנים. השני, אזור המסוגלות, זה המקום שאנחנו "בסדר". בהנאה מינימאלית . יש בנו גםאת אזור המצוינות – הפעולות שבהן אנו מצטיינים, יש לנו יכולות גבוהות, תוצרים מצוינים, הצלחה והכרה בדמות ציונים טובים, פרסים בעבודה, קידום. זה המקום שרובנו נתקעים בו. אנחנו הולכים על בטוח. מסמנים וי על הלימודים הפקולטות המבוקשות, וי על משרה יוקרתית , על כל מה שמשדר הצלחה, אבל אנחנו עדיין מרגישים "סתם". מרגישים מובלים ולא מובילים. כמו שאתה מרגיש על אוטומט בעבודה. עושה מה שצריך לפי הספר אבל אין שמחה.

 כלוב הזהב

תבין, הסברתי ליאיר, מטרת העל של כולנו להרגיש אהובים. לקבל הכרה, אז אנחנו מנסים לטפס בסולם ההצלחה שהכתיבה החברה ומשלמים את המחיר. גונזים את החלומות שלנו ומשלמים את מחיר העדר התשוקה. זה מה שהופך את אזור המצוינות שלנו, במקרה שלך חשבונאות וכלכלה, ל"כלוב הזהב".   באזור הרביעי – הגאונות נמצאת חוויית החיות שלנו. התענוג.  אנחנו מוצפים  בתחושת אין "אני"  ,  תחושה של מעבר לזמן, תחושה של שליחות. אנחנו כאן בגוף ,במציאות היומיומית, ונוגעים בנשמה. עפים. כך המשכנו ודיברנו על האהבות של יאיר. ניסינו למצוא יחד את נקודת הגאונות שלו, ומצאנו.

עוף גוזל

יאיר אוהב לעזור לאנשים. לתת להם להרגיש משמעותיים. הוא תורם הרבה כספים לנזקקים ותומך במוסדות. חשוב ליאיר להרגיש שפועל מתוך תחושת שליחות ולא רק "עבודה". הוא מחפש משמעות ולא מוצא אותה בין טורי המספרים ועליית וירידת המניות בבורסה. כשחיברנו את היכולות של יאיר, עם התשוקה שלו לעזור ועם המשמעות של השליחות שחיפש, יכולנו לראשונה לשרטט את החלום ומה השינוי הרצוי.

במפגשים הבאים רקמנו מחלום למציאות. מימוש התשוקה לעזור הונח בראש סדר העדיפויות של יאיר. הוא פינה זמן בשבועות הבאים לפגישות המשותפות שלנו. יאיר התחייב כל יום לעשות פעולה, צעד מקדם לקראת ההגשמה. בסולם הערכים של יאיר היה מקום נכבד למשפחה ולמסורת , הסברתי ליאיר שעבורו בכוחות הנפש שלו , נכון יותר להישאר ולהשתלב במערך החברה המשפחתית. הוא זקוק לעוגן הזה.

מתוך ההבנות הללו שילבנו  את החדש עם הישן, הגדרנו מטרות, וסימנו יעדים. הסברתי ליאיר שכולנו, בכל גיל רוצים להרגיש אהובים. רוצים להשתייך, ומרגילים את עצמנו על אוטומט לרצות לעשות גם מה שאנחנו פחות אוהבים כדי להרגיש שייכים כדי להרגיש אהובים. כדי לשרוד. אני חייב להיות רואה חשבון, אני חייב להצליח, אני חייב כדי שיהיה לי מקום במשפחה.

יש נשר בשמים

ואז באיזה שהוא שלב אנחנו מתעייפים. למרות לעשינו כל מה שחשבנו שצריך לעשות. למרות שבתת המודע וויתרנו על החלומות של עצמנו, עדיין לא זכינו להכרה, לאהבה, לגמול שציפינו. זה מתיש. זה מאכזב, לא פשוט להתמודד עם תחושת התסכול של עשיתי כל מה שצריך וזה לא עובד לי.

הבשורה הטובה, שיתפתי את יאיר, שדווקא הקושי הזה, הכאב שברחת ממנו כל השנים. להרגיש את עצמך, את מה שאתה רוצה, אוהב, חולם, הוא זה שיגרום לך בסופו של דבר לעשות את השינוי המיוחל. והשינוי האמיתי הוא, שתכיר את עצמך, תבין מי אתה, תעז לתת מקום לחלומות שלך, ונעשה צעדים להגשים. לעשות את השינוי המיוחל זה ידרוש ממך לפעמים לחוות משברים ולהיאבק כדי להגשים . בסיכומו של תהליך, יאיר נשאר בחברה המשפחתית ופתח מחלקה חדשה שעסקה במה שאהב- לעזור לאנשים להגשים את החלומות שלהם בעסקים. שם הוא מרגיש שמממש את עצמו ואת אהבתו גם לאנשים שמאחורי המספרים, והפעם "בלי חשבון".

מה עושים

חישבו באיזה תחום בחייכם אתם רוצים לעשות שינוי. מותר לחלום חשוב להגשים. תנו מקום לחלום שלכם. דמיינו, ספרו לעצמכם איך אתם מרגישים שהחלום מתגשם. קחו דף, כתבו את החלום. תשאלו את עצמכם למה חשוב לכם להגשים אותו. מה התשוקה שדוחפת אתכם קדימה. מה מונע מכם להגשים את החלום. שימו את החלום הזה בראש סדר העדיפויות, פירטו אותו לפרטי פרטים. בכל יום , בתוך שיגרת החיים, הקדישו את הזמן ותקדמו את עצמכם לעבר ההגשמה. ואם יש לכם חלום גדול, תחשבו על צעדים קטנים שיגשימו אותו.

משהו לנשמה מהפרשה

"ואתה תצווה את בני ישראל, וייקחו אליך שמן זית זך כתית למאור, להעלות נר תמיד."

עם-ישראל נמשל ל"מנורת זהב כולה". כל יהודי בפני עצמו קרוי נר, "נר ה' נשמת אדם" .תפקידו של אהרון הכהן היה "להעלות את הנרות" – להצית ולעורר את נשמות-ישראל, לגלות בהן את התשוקה והלהט להידבק בה'. בהדלקת נר יש שתי אפשרויות – נר-תמיד, שדולק כל הזמן ללא שינויים, ונר שעוצמת האור שבו משתנה "מערב עד בוקר", ממעט אור להרבה אור – כך בעבודת-ה' יש 'אש' קבועה ובלתי-משתנה (התורה) ויש אש שיש בה שינויים (תפילה ומצוות).

נמשיל מזה את עבודת "נר ה'נשמת אדם "-שלנו . עד שתהא שלהבת עולה מאליה. ונזכה לחיות את החלום במהרה בימנו אמן. נחבר את אש התמיד שלנו, השגרה המבורכת, ואת האש שיש בה שינויים. אש תשוקת שליחות הנשמה שלנו, אש הגאונות שבנו. המחשבות והחלומות שלנו.

הסימפוניה התשיעית

לודוויג ואן בטהובן  היה מלחין ונגן פסנתר וירטואוזי, גאונותו עוררה השראה. הוא היה קם בכל יום עם שמחה והכין לעצמו קפה. הוא הקפיד מאד בטקס. בכל כוס היו צריכים להיות שישים פולים בדיוק, והוא ספר אותם בכל פעם. אז הוא היה מתיישב ומחבר מוזיקה עד שתיים, שלוש אחר הצהריים. אחר כך היה יוצא להליכה ארוכה, ואיתו עיפרון וכמה גיליונות תווים כדי להעלות על כתב כל רעיון שיעלה במוחו בדרך.

מידי ערב אחרי הארוחה, היה שותה בירה, מעשן מקטרת, ונרדם לא יאוחר מעשר. "גאונות היא אחוז אחד השראה ותשעים ותשעה אחוז השקעה". אמרתו הידועה של תומס אדיסון.

התגלית המדעית, המחקר פורץ הדרך, המוצר החדש, המחזה, הספר רב המכר. כל אלו הם פירות השקעה של שעות ארוכות ושל תשומת לב לפרטים. יצירתיות היא דבר המצריך עבודה קשה. כל החלומות הגדולים, כל הרעיונות הנאצלים, אם הם נשארים בגדר מחשבות הם מתפוגגים. הדרך להגשימם, היא על ידי עבודה קשה והתמדה.

אומנות ההדלקה

בפרשת תצווה היהדות הופכת כל אחד מאיתנו לנגן אומן בתזמורת 'שירת הבריאה' . בכל אחד יש "נר ה' נשמת אדם" – ניצוץ אש הגאונות הייחודי לנו. לכל אחד מאתנו ניגון חיים בעל ערך  בסימפוניה האלוקית . נכון ,אנו נדרשים לשלב בשגרת חיינו, תפילות, קיום מצוות, חיי הלכה, לסגל לעצמנו דפוסי התנהגות על פי היהדות. כל זה במטרה שתהא השלהבת הייחודית שלנו, עולה מאליה. חשוב שנדע- לשגרה המבורכת הזו יש תוצאות. אורח חיינו כיהודים, תרגול רוחני חוזר ונשנה משנה את ארגונו של המוח .בונה את תחושת השייכות הפנימית ,מחזק את תחושת האמון גם בעצמנו ,מקנה לנו חוסן פנימי ,הכרת תודה ואמון בסיסי במקור הווייתנו . אם אנחנו רוצים להגשים את החלומות של שלנו, להפוך רעיונות חווייתיים למציאות, עלינו לעבוד על זה קשה. בכל בנחישות ובהתמדה, עד להצלחה.

אני מזמינה אתכם להתחיל להגשים את החלומות שלכם, לגלות את ניצוץ הגאונות הייחודי שלכם ללמוד לעוף על עצמכם ולמלא את חייכם במשמעות ובתחושת חיוניות וחיות. שתפו אותי בחוויה שלכם. מה למדתם על עצמכם?אשמח לקרוא את התובנות שלכם.