במצב שגרתי, חנוכת הבית של מקווה הטהרה בעיר הגרעין ז'פרוז'ה, הייתה מושכת אליה את תשומת הלב של יהודי הקהילה בלבד, אלא שבצל המלחמה – החגיגה הזו הפכה לחגיגה גם של המקומיים הלא-יהודים.
בסוף השבוע, ימים ספורים לפני חג הפסח וערב יום הולדתו של הרבי מליובאוויטש שחל בי"א ניסן, חגגה הקהילה היהודית בעיר ז'פרוז'ה את חנוכת קומפלקס מקוואות הטהרה: מקווה מפואר של טהרת המשפחה, ובכניסות נפרדות מקווה לגברים ומקווה כלים.
בניית המקוואות החלה לפני ארבע שנים – אלא שמי חלם אז על התהפוכות שבדרך. "פתאום הגיעה הקורונה ושיבשה לנו את כל התכניות", מספר רב העיר ושליח חב"ד הרב נחום ערנטרוי, "וכשהתחלנו להתאושש מהנגיף הזה, באה אלינו המלחמה הקשה שבאחרונה ציינו שנתיים לתחילתה".
העובדה שבז'פרוז'ה פועלת תחנת הכוח הגרעינית, הפכה את העיר לאחד היעדים הקשים ביותר במלחמה. "היו רגעים שהיה ברור שהעיר הזו הולכת לאבדון, שהכל יעלה פה באש, מתקפות יום ולילה, בלי הפסקה עם נזקים עצומים", תיאר הרב ערנטרוי.
ככל שנקפו הימים, כך יותר ויותר תושבים מהעיר נמלטו לערים אחרות או מחוץ לגבולות המדינה. גם הקהילה היהודית חטפה מכה קשה. על פי הרישומים הקהילתיים, שני שליש מהקהילה טרום המלחמה – עזבו.
"היה ברור לנו בשלב מסוים שכל התכנית של בניית המקווה הופכת להיסטוריה, שכן לא יישאר פה אדם אחד לרפואה. אלא שבמקביל, אירעה פה תופעה מעניינת: יהודים מקומיים שהצניעו את יהדותם – החלו לבוא לבית הכנסת ולתפילות, וכיום הקהילה שלנו עומדת על אלפיים איש. זה אומנם שליש, אבל עכשיו האווירה פחות קהילתית-המונית ויותר משפחתית-אישית. כולם מכירים עכשיו את כולם".
בסופו של דבר, החליט הרב ערנטרוי יחד עם רעייתו הרבנית דינה, להילחם על קיומה של הקהילה – וכסימן מרכזי לכך, החליט להמשיך בבניית המקווה. "באורח פלא, דווקא השכנים המקומיים, הלא יהודים, התלהבו מהבנייה הזו. כשהכל בעיר קופא ולוט בערפל, דווקא היהודים בונים. הם אמרו לנו: 'אם היהודים בונים – סימן שהמלחמה תסתיים'. הם ראו ורואים בבנייה ובמבנה הזה סימן של אופטימיות ושלום. קיבלנו גם עידוד מדברים שאמר בעבר הרבי מליובאוויטש, בשמו ובשליחותו אנו פועלים כאן, שבניית מקווה משרה ביטחון על כל העיר".
בצל המלחמה, בוצעו גם שינויים בבניית המקווה. "התכנית כמובן השתנתה ובנינו מקלט גדול מתחת למתחם המקוואות", מספר הרב ערנטרוי, "גם כדי לתת לאנשים תחושת ביטחון וגם לשמור על חייהם, במקרה של אזעקות. למקווה קראנו 'מי בתיה' על שם חמותי הרבנית מינסקי שהתמסרה מאוד לנשי הקהילה".
תוך כדי השיחה עם הרב ערנטרוי, נשמעים פיצוצים חזקים. "התרגלנו למצב", הוא אומר בטון כאוב, "אין כמובן שום אזעקה או התראה ברוב המקרים, יש עוטף עזה, אנחנו עוטף אוקראינה. זה המצב כאן".
לבניית המקווה, היו שותפים גם חבריו הרבנים של הרב ערנטרוי מערי אוקראינה, ובראשם הרב שמואל קמינצקי, רב העיר דנייפרו. "יש לנו כאן ליווי צמוד של רשת חב"ד במדינה JRNU שנמצאת אתנו לכל אורך הדרך, בכל השנה כולה. הרשת הזו עוזרת לנו בכל דבר – מפסיכולוגים ליהודים שמתמודדים עם קשיי בעקבות המלחמה ועד למוצרי ייסוד ואינספור אפיקי סיוע".
קומפלקס המקוואות נבנה במתחם בית הכנסת. "אנחנו עומדים בקרוב להתחיל בבניית מסעדה חלבית ובשרית עבורי יהודי הקהילה", מספר הרב ערנטרוי ומציין כי "בימים אלה אנחנו בסיומם של ההכנות לקראת הסדר הציבורי הגדול. יש לנו ביקוש גדול מאוד ואנחנו מקווים להכיל את הכמות הגדולה של הפונים אלינו".
יפיפה.
אשריכם ישראל
הלוואי והמקוואות בארץ היו נראים ככה