בהחלטה תקדימית שהתפרסמה היום (חמישי), הסיר השופט אלכס שטיין מסדר היום של בית המשפט העליון את העתירה שהוגשה בדרישה לחדש את אספקת החשמל לרצועת עזה. השופט לא ראה צורך בדיון מעמיק בטענות העותרים, וקבע כי מדובר בעתירה שיש לדחותה על הסף. בלב החלטתו עומדת הקביעה המשפטית הברורה כי "בהיבט המשפטי, פשיטא הוא שמדינת ישראל אינה חייבת לספק חשמל לרצועת עזה, תמורת כסף או בחינם". בכך, שרטט השופט שטיין קו ברור בשאלת המחויבות הישראלית כלפי אספקת תשתיות לרצועה.
השופט פירט בהחלטתו שני נימוקים מרכזיים לקביעתו. הנימוק הראשון מתייחס להיעדר סמכות משפטית ישראלית באזור: "לישראל אין ריבונות משפטית על הרצועה". הנימוק השני מתייחס למצב הלחימה הקיים: "אויבנו, הטוענים לריבונות על שטח הרצועה, פתחו נגדנו במלחמה אכזרית אשר בחלקה ניזונה מחשמל ואשר גבתה בקרבנו קורבנות רבים".
שטיין הוסיף וקבע בהחלטתו עיקרון משפטי נוסף, המגביל את יכולת ההתערבות השיפוטית בהחלטות מסוג זה. לדבריו, "אספקת החשמל לרצועה נתונה כל כולה לשיקול דעתה של הממשלה. לטעמי, אופן הפעלתו של שיקול דעת כזה אינו שפיט מעיקרו". בקביעה זו, הדגיש השופט את הגבולות בין הרשות השופטת לרשות המבצעת, כאשר הוא מסמן את ההחלטה כזו המצויה בתחום הביטחוני-מדיני המובהק.
החלטת בית המשפט העליון מהווה למעשה גיבוי משפטי למהלך שהוביל שר האנרגיה אלי כהן בחודש שעבר, עת חתם על צו להפסקה מיידית של הזרמת החשמל לרצועת עזה. צו זה, שהיה חלק ממדיניות הממשלה בעקבות פרוץ הלחימה, קיבל כעת חיזוק משפטי מהערכאה השיפוטית העליונה במדינה.
שאלת אספקת החשמל לעזה היא רק אחת מסוגיות רבות הנוגעות ליחסי ישראל והרצועה שהגיעו לפתחו של בית המשפט העליון מאז תחילת הלחימה. החלטת השופט שטיין עשויה להוות תקדים גם לגבי סוגיות אחרות הקשורות לאספקת משאבים ותשתיות לרצועה בעת המלחמה הנוכחית.
העובדה שהעתירה נדחתה על הסף, כלומר ללא דיון מעמיק לגופה, מעידה על עמדתו הברורה של השופט כי מדובר בשאלה שאינה מצריכה התערבות שיפוטית. במערכת המשפט הישראלית, דחייה על הסף היא כלי המשמש את בית המשפט במקרים בהם ברור כי העתירה אינה מקימה עילה להתערבות שיפוטית.
מישהו רחד שפוי בבגץ