עשרות ארגזים שנשלחו מגרמניה הנאצית לפני למעלה מ-80 שנה התגלו במקרה בעת העברת מסמכים במרתפי ארמון המשפט הארגנטינאי. הארגזים, שהכילו חומרי תעמולה, תמונות ומסמכים של המפלגה הנאצית, היו חבויים שם מאז 1941.
ראש מערכת המשפט בארגנטינה חשף את הממצאים במעמד מכובדים מהקהילה היהודית ונציגי מוזיאון השואה המקומי. החוקרים מקווים כי המסמכים ישפכו אור על הקשרים בין המשטר הנאצי למדינות דרום אמריקה בתקופת מלחמת העולם השנייה.
במהלך פרויקט העברת ארכיונים לקראת הקמת מוזיאון חדש של המערכת השיפוטית בארגנטינה, נתקלו העובדים בממצא היסטורי מטריד שנשכח בירכתי מחסני הארכיון. במרתפי היכל המשפט בבואנוס איירס התגלו עשרות ארגזים שמקורם בגרמניה של התקופה הנאצית, אשר נשמרו שם מאז שנת 1941.
בחינה ראשונית של הארגזים חשפה אוסף נרחב של פריטי תעמולה של המשטר הנאצי. בין הממצאים נמצאו תצלומים, גלויות, חוברות רשמיות של המפלגה הנאצית וכן אלפי פנקסים השייכים לארגונים גרמניים שפעלו מחוץ לגבולות גרמניה באותה תקופה.
הוראסיו רוסאטי, העומד כיום בראש בית המשפט העליון של ארגנטינה, ערך טקס מיוחד לחשיפת תוכן הארגזים. באירוע הרשמי השתתפו הרב אליהו המרה, הרב הראשי של הקהילה היהודית בארגנטינה, לצד נציגים בכירים ממוזיאון השואה בבואנוס איירס. מטרת האירוע הייתה לבחון האם המסמכים הללו מכילים מידע שעשוי להאיר היבטים לא ידועים אודות פשעי השואה או על ערוצי המימון והתמיכה שהעניק המשטר הנאצי לגורמים שונים באמריקה הלטינית.
מסתבר כי הארגזים הובאו לארגנטינה במסלול עקיף – הם נשלחו דרך השגרירות הגרמנית בטוקיו ועשו את דרכם על סיפונה של אוניית קיטור יפנית. כאשר הגיעו לארגנטינה, החליטו הרשויות המקומיות לעכב את שחרור המשלוח, מחשש שתוכנו עלול להפר את העמדה הנייטרלית שנקטה המדינה בתקופת המלחמה. רק כעת, שמונה עשורים מאוחר יותר, התברר גורלם של הארגזים וחשיבותם ההיסטורית.
בהתאם לפרוטוקול הטיפול בחומרים היסטוריים רגישים, הפריטים שנחשפו יועברו למתקני שימור מקצועיים וייחקרו במסגרת שיתוף פעולה הדוק עם מוסדות מחקר יהודיים. חוקרי התקופה מביעים תקווה כי הארכיון הנרחב יסייע לחשוף פרטים חדשים – לא רק על מאמצי התעמולה של גרמניה הנאצית ביבשת הדרום-אמריקאית, אלא גם על המערכות הפוליטיות, הכלכליות והאידיאולוגיות שקשרו בין המשטר הנאצי למדינות דרום אמריקה במהלך מלחמת העולם השנייה.
מומחים מציינים כי ממצאים מסוג זה הם נדירים ביותר, במיוחד כאשר הם מתגלים בתוך מוסד ממשלתי רשמי, והם עשויים לספק תובנות חדשות לגבי האופן שבו פעלה המכונה התעמולתית הנאצית מחוץ לאירופה.
