כמות הטלפונים והשאלות, שהגיעו השבוע לכל מי שנחשב כאילו יש לו יד ורגל בנושאים שעל הפרק, הייתה גדולה מתמיד. הראשונים שנשאלו היו כמובן נציגי הציבור – הח"כים החרדים, שעומדים בקו הראשון של הלחצים מכל הכיוונים. השאלות הגיעו גם לאנשי התקשורת החרדים המסקרים מקרוב את פעילות נציגי הציבור ומביאים לידי ביטוי את עמדותיהם, הנגזרות כולן מההוראות הישירות שהם מקבלים מגדולי ישראל שליט"א.
"מה קורה כאן? האם אנחנו נהיה אלו שנפיל את הממשלה? האם תהיה לנו ממשלה טובה יותר? האם בחירות בעת הזו טובות למדינת ישראל המצויה במצב מלחמה? האם זה טוב לציבור החרדי, כאשר ברור לכולם מה עומד להיות במרכז מערכת הבחירות? ובכלל מדוע לשחק לידי השמאל ואנשי המחאה, שיחד עם התקשורת עושים הכול כדי לפגוע בממשלה, בעומד בראשה ובציבור החרדי? מדוע לתת להם פרס? האם זה לא משונה, שהממשלה שהצליחה לשמור על שלמותה (ואפילו להגדיל את כוחה) לאחר אירועי הטבח, תיפול עכשיו בגלל חוק הגיוס? האם זה טוב להכניס את המדינה עכשיו לסחרור של מערכת בחירות, שסופה לא ברור, ויתכן ששוב נגיע לחוסר הכרעה, מה שיביא לעוד ועוד סבבים של בחירות כפי שהיה בעבר? היכן האחריות הציבורית שלכם?"
שאלות אלו ודומות להן נשאלו השבוע בניסוחים שונים ובטון כעוס, רוגז, או תמוה (תלוי לפי מצב רוחו של השואל). חלק מהשואלים נסמכו על קטעי מידע מסולפים של הדלפות מגמתיות מכל מיני "פרשנים", יחצ"נים, וכאלו שניסו להבעיר אש מיותרת ללא שום אחריות. אנחנו כאן בשביל לנסות לעשות מעט סדר בעניין, ובעיקר לענות האם ניתן עדיין למנוע את ההידרדרות לבחירות ולאן כל הדברים הללו מובילים.
לפני שנצא לדרך, ולאחר שקיימנו שיחות עם הגורמים הבכירים ביותר הנוגעים בדבר, חשוב להבהיר כי הנציגים החרדים קיימו הליך ארוך וממושך של דיונים בוועדת חוץ וביטחון ובמקומות נוספים כדי להגיע לחוק גיוס שיסדיר את מעמדם של לומדי התורה.
בהוראת גדולי ישראל ניסו הנציגים החרדים מיהדות התורה וש"ס (בשיתוף פעולה לאורך כל הדרך) ללכת לקראת קבלת החוק, שיאפשר כאמור את המשך קיומו של עולם התורה. מדובר ב"כיפת ברזל" ללומדי התורה, בניגוד למצב הנוכחי בו הכול מופקר ללא הבנות וללא הסכמות.
רוע מזוקק
לאורך התקופה היו הרבה דחיות ועיכובים, אך הדבר לא מנע מהנציגים לעשות את כל ההשתדלות, בדיוק כהוראתם של גדולי ישראל. במסגרת זו נאלצו להשתתף בדיונים בהם נזרקו לעברם מילים קשות ופוגעות, לעיתים ממחרחרי ריב להכעיס, ולעיתים ממשפחות שכולות מתוך כאב.
הנציגים החרדים (שהתראיינו כאן לפני שבועיים) סגן השר הרב מקלב וח"כ הרב אשר, סיפרו כיצד עמדו מול ההורים, השפילו מבט כדי לא לפגוע בכאבם, אבל הבהירו בנחישות את חשיבות לימוד התורה המגן על עם ישראל כולו.
"עשינו את כל ההשתדלות, היה מו"מ, היו הבטחות, כולם ידעו שזו עמדותינו וזו הנדוניה שהבאנו לממשלה. לא היה כאן שום דבר חדש", סיפרו הנציגים. "נכון שהייתה ויש כאן עדיין מלחמה, אבל הבהרנו שדווקא בעת הזו חשוב עוד יותר לשמור מכל משמר על עולם התורה, שהוא הבסיס לכל דבר".
מהשיחות עימם עולה שבטיוטת החוק הראשונה היו גם דברים פחות נעימים, אבל זה היה בבחינת הרע במיעוטו כדי להגן על עולם התורה.
כך או כך, לאחר פיטוריו של גלנט ובעקבות השינויים במערכת הביטחון עם התפטרות הרמטכ"ל הרצי הלוי (עקב מחדלי המלחמה), נראה היה שגם חוק הגיוס יוכל להתקדם עם פחות הפרעות פנימיות ופחות רעשים פוליטיים. זאת למרות שהיועמ"שית לא הפסיקה לתקוע מקלות בגלגלים. תוך כדי הדיונים עשתה הכול לטרפד אותו באמצעות אכיפה מוגברת ושיגור צווי גיוס, אף שראתה שיש דיונים רציניים על החוק.
משנדמה היה כי הצדדים קרובים להגיע לסיכומים, ולאחר שהתגברו על כל העיכובים, תוך דגש שאפשר לכתוב את הטיוטות ולהגישן לאישור גדולי ישראל, התברר כי יו"ר ועדת חוץ וביטחון יולי אדלשטיין, חוזר לאחור. הנציגים החרדים הופתעו כאשר נוכחו לראות כי הדיונים הארוכים היו לשווא. הסנקציות החריפות שדרש (בהרחבה בהמשך) כללו פגיעה בחרדים מרגע לידתם ובהמשך לאורך כל החיים ועד המוות. "חשנו השפלה של ממש", ציינו הנציגים החרדים.
הדברים נכתבו בהבלטה במאמר המערכת אתמול שפורסם בשער העיתון: "הסנקציות הדרקוניות של הפריץ לא נועדו רק להביא לגיוס לומדי תורה אלא להשפיל תוך רוע מזוקק של זדון לב אפל".
האבסורד המקומם זועק: שוהה סודני בלתי חוקי, מקבל יותר זכויות מאזרח חרדי. אסיר שיושב בכלא, גם הוא זוכה ליותר הטבות, אבל בן ישיבה שלומד תורה ישלם על כך בסנקציות משפילות, גם אם וכאשר יעמדו ביעדים שהוזכרו בטיוטת החוק.
מזויף מתוכו
מצבור הסנקציות הותיר כאמור את הנציגים החרדים בפה פעור. התברר להם שאדלשטיין הושפע מכל דברי ההסתה שנאמרו בוועדה שלו נגד לומדי התורה ואימץ אחת לאחת את כל הסנקציות נגדם, ואף הוסיף עליהן כהנה וכהנה, תוך הפיכתם לעבריינים רק בשל "עוון" לימוד תורה.
במסגרת זו החזיר אדלשטיין לשולחן הגזירות סעיפים ונקודות שכבר הושגו הסכמות לגביהן, רק כדי להחריף את הפגיעה. "הרגשנו שכל הישיבות הללו בוועדה שלו, היו בעצם למראית עין בלבד. הכול מזויף מתוכו", אמרו הנציגים.
הדרישות של אדלשטיין שהובילו לפיצוץ: החלת סנקציות אישיות חריפות ולא הגיוניות גם כשעומדים ביעדים, ושלילה גורפת של תקציב הישיבות גם כשעומדים ב-94% מהיעדים. אדלשטיין, באטימותו דורש עמידה במינימום של 95% מהיעדים – אחרת הוא קובע שיש לשלול 100% מתקציב הישיבות.
סנקציות דרקוניות נוספות אותן ביקש להטיל: ביטול הנחות בארנונה, ביטול נקודות זיכוי מס בתלוש שכר של בת הזוג, ביטול הטבת מחיר למשתכן, אין סיוע בשכר דירה, אין מענקים לקניית דירה, וחובת מס רכישה גם על דירה ראשונה. כמו כן מניעת הוצאת רישיון נהיגה, מניעת אפשרות לצאת מהארץ, מניעת סבסוד מעונות ומניעת הנחות בתחבורה ציבורית.
למעשה מלבד שלילת הבחירה לכנסת (הצעה, שתעלה במערכת הבחירות על ידי ליברמן), קבע אדלשטיין את כל הסנקציות האפשרויות נגד הציבור החרדי והפך אותם לאזרחים מסוג נמוך, כאמור אפילו יותר משוהים בלתי חוקיים, אסירים, או מחבלים תושבי ישראל, שמגדלים ילדיהם לטרור ואלימות.
זה המקום לצטט את כתבי חדשות 14 שסיקרו את הטלת הסנקציות וציינו במילותיהם: "החרדים הלכו כברת דרך עצומה והסכימו אפילו למתווה גלנט. אדלשטיין קיצוני אף ממנו. הוא הוביל לפיצוץ בעיניים פקוחות". כך או כך, מהסנקציות הדרקוניות הללו בעוון לימוד תורה עלול כל בית אב להינזק באלפי שקלים בחודש ולעיתים בעשרות אלפי שקלים בשנה.
בין פיזור לפרישה
הנציגים החרדים הבינו שאם כך הדבר, כלו כל הקיצין והם לא יכולים להיות שותפים בממשלה ולהיות חברים בקואליציה. זאת ללא שום קשר לשאלת האלטרנטיבה. השאלה שעמדה בפניהם הייתה מה לעשות כאשר מכים אותך מבית: האם להמשיך לתמוך באותו בית, רק מחשש שבבית אחר יכו אותך יותר.
מי שנטלו את האחריות הם כמו תמיד גדולי ישראל ובראשם רבינו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, שהבהירו כי הח"כים עשו את כל ההשתדלות הרצויה והמתבקשת, ולכן ממשלה שבחרה לקדם חקיקה כזו לא תוכל להתקיים. ממשלה שמתכוונת להתייחס כך ללומדי תורה זה בזיון התורה ויש להפילה וללכת לבחירות.
"אנחנו לא יכולים לדעת מה יקרה בעתיד ולא יכולים לדבר כל הזמן על היעדר אלטרנטיבה ובגלל זה להישאר בממשלה שמכה בלומדי התורה עם כל הסנקציות הדרקוניות הללו", אומרים הנציגים החרדים. זר לא יבין זאת. אולם מי שאמונת חכמים יוקדת בליבו, סומך את דעתו עליהם, בדיוק כמו שהוא מגיע לבקש את ברכתם על חוליים ומכאובים ובדיוק כפי שהוא מבקש את עצתם בנושאים אישיים שונים הנוגעים לפתחו.
כך או אחרת, ההוראה שהתקבלה הינה ברורה: ביום רביעי הבא כאשר תעלה הצעת החוק לפיזור הכנסת, יצטרפו מפלגות יהדות התורה וש"ס להצעה ויצביעו בעדה. "לא נסכים למריחות ולדחיות נוספות. הדד ליין ברור". בכך הם מתייחסים לאפשרות שנתניהו ינסה לדחות את פתרון המשבר עד סוף מושב הקיץ, ואז במושב החורף יכריז מעצמו על פיזור הכנסת, מתוך מטרה לערוך את הבחירות עוד לפני פסח, בעודו מדגיש כי "לא נכנע לחרדים בסוגיית הגיוס".
ניתן גם לשים לב שההוראה היא לפזר את הכנסת ולא להסתפק בפרישה מהקואליציה. הנימוק ברור: אם תהיה פרישה, יעברו משרדי הממשלה והוועדות שהוחזקו בידי יהדות התורה וש"ס לידי הליכוד ושאר השותפים. או אז יאבדו הנציגים החרדים את שארית הכוח שאמורה לסייע להם לשרוד את תקופת המעבר.
מי שיכול וצריך לגלות מנהיגות ולקיים את הבטחתו והתחייבותו, הוא ראה"מ בנימין נתניהו. בשבוע שעבר כתבנו כאן שנתניהו לא קורא נכוחה את המציאות המתרחשת מתחת לאפו ממש, בדיוק כפי שקרה לבנט בקדנציה הקודמת. ברגע שהוא (בנט) נזכר להתעורר, הוא גילה שאיבד את סילמן ואורבך (וקודם לכן את שיקלי) בדרך לנפילת ממשלתו. האם זה מה שקורה עכשיו לנתניהו? התוצאות ייוודעו בעוד פחות משבוע ימים.
לא עומדים במבחן המציאות
היו שניסו לפרש כי התנהלותו העקשנית של יולי אדלשטיין, נובעת מהרצון לנקום בנתניהו, שלא מינה אותו לשר בממשלה. אחרים ציינו כי אדלשטיין מתואם עם האופוזיציה ויעשה הכול להפלת הממשלה. והיו גם שהלכו צעד קדימה וציינו כי אדלשטיין כבר סגור עם מפלגת בנט, והוא יתמודד שם על המקום השני (מול יורם כהן – ראו לקמן).
בליכוד כועסים על התעקשותו וטוענים כי היא גוררת את כולם לבחירות בעיצומו של מבצע ההכרעה בעזה. לדבריהם, אדלשטיין לא הגיע לדיאלוג עם הנציגים החרדים כדי לפתור את הבעיה, אלא בא על מנת לגלות עקשנות ולזכות במחיאות כפיים מצד התקשורת, השמאל והמחאה, כיון שהוא לא נטש את חלומו הגדול להיבחר בעתיד לנשיא המדינה.
אחרים ציינו כי הוא מסיים את דרכו הפוליטית בעודו מוקף בארגונים שונים, שמונעים ממנו לרדת מהעץ. "הוא רוצה להיזכר כמי שמנע 'חוק השתמטות', כך שבקרב הקהל שלו הוא יקבל על זה את הקרדיט", הם טוענים. "צריך להחליף אותו ולהזיז אותו הצידה" התבטא השר שלמה קרעי, והציע שהוא עצמו יתפטר מהממשלה ויכהן בתפקיד יו"ר ועדת חו"ב.
אדלשטיין עצמו הכחיש כמובן שמטרתו להפיל את הממשלה ולפזר את הכנסת. אולם מעשיו מובילים בהכרח לשם. הניסוחים שלו מכעיסים: כאשר אמר על הפגישה שלשום עם נתניהו שהיא הייתה "ברוח טובה", אי אפשר היה שלא להיזכר שכך אמר גם על הפגישה מוקדם יותר עם נציגי החרדים. אדלשטיין שוב טען כי היא הייתה "ברוח טובה", בעוד שבפועל היא הייתה קשה וכעוסה, לאחר שהתברר כי הוא לא הגיע אליה בלב פתוח, אלא ביקש להטיל גזירות דרקוניות (שפורטו לעיל).
גם כאשר זומן לפגישה עם נתניהו, דאג עוד קודם לפרסם הודעה מטעמו, שהוא לא מוכן להתפשר על החוק ועל הסנקציות וכו'. "הרוח הטובה" של אדלשטיין, גורמת אפוא לכעסים רבים מכל מי שמעורב בנושא. מכל מקום נתניהו לא פוצץ עמו את היחסים, והשאיר הזדמנות נוספת למציאת פתרון.
בשעה ששורות אלו נכתבות, אתמול בצהרים, אמורה להתקיים פגישה נוספת בין נתניהו, אדלשטיין, הרב אריאל אטיאס ומזכיר הממשלה יוסי פוקס. מעניין, האם גם היא תסתיים שוב ב"רוח טובה" עם אותה תוצאה בעייתית.
כך או אחרת, גם אם אדלשטיין יודח מתפקידו, עדיין אין כל ודאות שהדבר יקדם את החוק זאת משום שהיועצת המשפטית של ועדת חו"ב לא תגן על החוק בבג"צ ולכן גם היועצת המשפטית של הכנסת לא תעשה זאת.
תקדים מופז
"רכבת הבחירות יצאה לדרך", טוענים הפרשנים. חלקם כבר מדברים על התאריכים האפשריים ומציינים את "אחרי החגים הקרובים". ב"חדשות 12" אף נקבו בתאריך: 21 באוקטובר 2025 – יום הולדתו ה־76 של נתניהו. נתניהו לבטח יברח מהתאריך הזה ויטען שהוא חוגג יום הולדת לפי התאריך העברי.
כך או כך, הסיכויים להקדמת הבחירות גברו השבוע באופן משמעותי. הדבר בא לידי ביטוי אפילו בשיחות אקראיות בכנסת. כך ארע בוועדת הכספים, כאשר יו"ר הוועדה, ח"כ הרב משה גפני ציין כדרכו בפתח יום הדיונים, כי הוא "מתכבד לפתוח את ישיבת ועדת הכספים".
חבר הוועדה, ח"כ נאור שירי מ"יש עתיד" ביקש להתחכם והוסיף: "האחרונה למושב זה". ח"כ הרב משה גפני השיב: "יכול להיות, זה לא דבר מופרך". הדו שיח הזה בוועדת הכספים הפך מהר מאד לכותרת גדולה בכל מהדורות החדשות תוך ציטוט הדברים וניסיון לעמוד על משמעותם.
נתניהו עצמו סבור כאמור שיש פתרון ובסביבתו מתעקשים לומר שהוא יעשה הכול כדי למנוע בחירות. חלק מהפרשנים טוענים, שנתניהו ינהג כדרכו ושוב ימרח את העניין כדי לעבור את מושב הקיץ בשלום, ואז בחורף ינסה להגיע לתאריך מוסכם לבחירות (לפני פסח הבא). במפלגות החרדיות לא מתכוונים לתת לו לעשות את זה כפי שתואר בהרחבה לעיל.
"הבחירות יוקדמו אל לא ברור למתי", משוכנעים באופוזיציה. "אין לנתניהו מה להציע לחרדים זולת ראשו של אדלשטיין, וגם זה לא יביא לפתרון", הם אומרים בחדווה בלתי מוסתרת. אין מנוס מלקבוע, שאם נתניהו היה מקיים את התחייבויותיו ומטיל את כל כובד משקלו, כבר לפני זמן רב, היינו נמצאים במצב שונה לחלוטין.
ויש גם כאלו שנמנעים מלהספידו ועדיין משוכנעים שעד יום רביעי הוא יכול למצוא מוצא מהסבך. העיתונאי הוותיק ניסים משעל, שאינו נמנה על תומכיו, הבהיר השבוע כי נתניהו תמיד יודע לצאת ממצבים קשים, גם כשזה נראה חסר סיכוי.
משעל הזכיר את התרגיל שעשה נתניהו בזמנו למופז ב-2012, כאשר הממשלה עמדה ליפול. "מופז נפל למלכודת, הציל את ממשלת נתניהו ושום הבטחה מאלו שקיבל לא קוימה". משעל הסביר כי הוא מזכיר את זה, כדי שלא ימהרו להספיד את נתניהו. "תמיד צריך לראות מה התרגיל הבא שנתניהו ישלוף".
ולמרות כל דברי השבח הללו של משעל, ספק הפעם אם הדברים יעמדו במבחן המציאות.
עונת הקטיף
הדיבורים על האפשרות של הקדמת הבחירות, גורמים למפלגות להתחיל להתחמש ולהצטייד במועמדים "נוצצים" כביכול, שיעטרו את רשימותיהן. המבוקשים ביותר הם מועמדים שלא היו עד כה בתחום הפוליטי, מתוך רצון להציג פנים חדשות ומרעננות, במקום הפוליטיקאים השחוקים, העייפים והמאוסים.
אם בעבר היו נערכים פריימריז ברוב המפלגות, או הליך כזה או אחר של בחירות פנימיות, הרי שכיום הדמוקרטיה הפנימית הסתיימה. רק הליכוד נשאר עם הפריימריז, כאשר ברוב המפלגות האחרות, הסמכות למינויים נתונה בידי ראש המפלגה. כך זה ב"יש עתיד", ב"ישראל ביתנו", ב"מחנה הממלכתי" ובמפלגתו של בנט. במקביל, טרם ברור כיצד תבחר מפלגת "הדמוקרטים" ("העבודה" לשעבר) את מועמדיה, אך סביר להניח שלראש הרשימה יאיר גולן, תהיה סמכות רחבה לאייש את הרשימה בכמה מועמדים משלו. ממול במפלגות הימין, המצב שונה אך במעט: בן גביר הוא זה שקובע את איוש רשימת "עוצמה יהודית", בעוד ש"הציונות הדתית" מקיימת הליך פנימי של בחירות.
השמות שכבר מסתובבים ומוזכרים כמועמדים להצטרף למפלגות השונות, הם בעיקר של אנשי צבא וביטחון לשעבר. הראיונות באולפנים, בעיקר מאז תחילת המלחמה, הפכו אותם למוכרים והמפלגות השונות רצות אחריהם. להלן חלק מהשמות שכבר מוזכרים, כמי שעשויים להצטרף לפוליטיקה בצניחה ישירה למקומות ריאליים בצמרות הרשימות.
נתחיל בנפתלי בנט, שמתכוון לבחון את המועמדים בדקדקנות רבה, לקח מהמינויים הכושלים שלו (שיקלי, סילמן ואורבך). רק מי שיעמוד ב"מבחן הנאמנות", ייכלל ברשימה. השם המוזכר כמי שעשוי להיות מספר 2 שלו, הוא ראש השב"כ לשעבר, יורם כהן, שבכל ראיונותיו מותח ביקורת חריפה נגד נתניהו. בראיון שהעניק לא מכבר, אמר כהן, כי כולם מדברים עמו, והוא לא סגור במפלגת בנט. עם זאת לא שלל אפשרות של כניסה לפוליטיקה. ההערכה: כהן יהיה גם יהיה ברשימת בנט.
למפלגת "ישראל ביתנו" של ליברמן, צפוי להצטרף גיורא איילנד, שבשנה וחצי האחרונות הפך לדמות מוכרת בעקבות הפרשנויות שלו באולפני החדשות ובעקבות "תכנית האלופים". איילנד שכיהן בעבר כראש המל"ל והיה גם ראש אגף המבצעים וראש אגף התכנון, אמר בראיון לתקשורת כי במידה ויצטרף לפוליטיקה, יחבור לליברמן. "זה גם מסוכם בינינו", חשף.
מועמד נוסף שעשוי להצטרף לפוליטיקה הוא תא"ל במיל' עופר וינטר, וכבר יש עליו קופצים ממפלגות רבות. בציונות הדתית היו רוצים לראותו ברשימתם, וגם בנט וליברמן, היו שמחים להתהדר בו. וינטר טרם החליט, ויש מי שמנסים לשכנע אותו להתמודד בליכוד.
במפלגת "הדמוקרטים" של גולן, מתכוונים לכלול ברשימה את האלוף (במיל׳) נמרוד שפר, ששימש שנים רבות בתפקידי מפתח בצמרת חיה"א ובמטה הכללי, ראש אגף התכנון ומנכ"ל התעשייה האווירית. שמות נוספים: האלוף במיל נועם תיבון, וכן שורה של אנשי מחאה: משה רדמן, שקמה ברסלר ונציגים מ"אחים לנשק". המאבק הפנימי במפלגה זו יפרנס עוד הרבה טורים פוליטיים.
מי שלכאורה לא תמהר לחפש מועמדים חדשים, היא מפלגת "יש עתיד".
מצעד החנופה
כל הסקרים חוזים ל"יש עתיד" נפילה קשה מ-24 מנדטים, עד מספרים חד ספרתיים. האכזריים שבהם (חדשות 14) מעניקים ללפיד 5 מנדטים בלבד. אם אכן כך יקרה, יוותרו רוב ח"כי המפלגה מחוץ לכנסת. מדובר בין השאר בכאלו שנחשבים לכאורה בולטים. הכוונה לאלעזר שטרן, מיקי לוי, מירב בן ארי, רם בן ברק, יואב סגלוביץ, בועז טופורובסקי, מיכל שיר, ולדימיר בליאק, משה טור-פז, סימון דוידסון, נאור שירי ועוד. המשותף להם: ח"כים פעילים ורעשניים.
הדבר לא נעלם מעיני אותם ח"כים, ומי שעוקב אחר הנעשה בתוך "יש עתיד" שומע כיצד הם עושים הכול כדי להחניף ליו"ר מפלגתם. מדובר במצעד חנופה של ממש, המתבטא כמעט בכל ראיון תקשורתי. הח"כ המרואיין שמרגיש כיצד כיסאו בוער, מוצא את הדרך להזכיר את יאיר לפיד, ומרעיף עליו דברי שבח, אף שהמראיין עסק בדברים אחרים לגמרי. קמפיין החנופה הזה מתבטא בשלל צורות.
כך לדוגמא יצא לא מכבר ח"כ ולדימיר בליאק, נגד ראשי המחאה וטען כי הם פועלים באופן מכוון להדיר את מפלגתו ואת יאיר לפיד מהנאומים בהפגנות המחאה. בליאק, שככל הנראה לא יהיה בכנסת הבאה, אם יתגשמו תחזיות הסקרים של יש עתיד, טען כי הדרתו נובעת ממוצאו הרוסי וממבטא הדיבור שלו. בהמשך כמובן הזכיר את הביקורת של המחאה כלפי יו"ר מפלגתו וציין כי "לפיד נלחם במשך 13 שנים בשוחות, פעמיים ויתר על האגו למען המדינה וגם היה ראש ממשלה מעולה".
בליאק המשיך והאשים את ראשי המחאה במניעים גזעניים. "כל פעם שביקשתי לנאום בקפלן או בהבימה, קיבלתי 'לא' מזלזל. אני אחד הח"כים הפעילים באופוזיציה בכנסת ומחוץ לכנסת, ואני יכול למשוך למחאה את ציבור הישראלים דוברי הרוסית, שבינתיים יושב בבית. אבל כנראה יש לי חסרון מהותי – קוראים לי "ולדימיר" ויש לי מבטא רוסי, ויש אנשים במחנה שמוזר להם לתת לדבר בהפגנה למישהו עם שם זר ומוזר". בליאק מזכיר את לפיד גם בדברי הסיכום שלו: "זה לא משפיע ולא ישפיע על מחויבותם של לפיד ושל "יש עתיד" כמפלגת המרכז, כעוגן של המחנה הליברלי למאבק למען הדמוקרטיה הישראלית".
כאמור בליאק, לא לבד. ככל שנתקרב לבחירות ובעיקר לרגע בו לפיד, יצטרך להכריע על איוש רשימת "יש עתיד", נשמע עוד ועוד ח"כים ממפלגתו המדברים בשבחו, אף שכלל לא נשאלו על כך.
המצב דומה במפלגת הדמוקרטים, שם מנסים הח"כים המכהנים – לזימי קריב ורייטן, להיבחר שוב במקומות הגבוהים. לזימי, שמתחרה ביו"ר מפלגתה, בסגנון גס רוח, וכן קריב (וקצת רייטן), מחריפים את ההתבטאויות שלהם, והם הגנו בדבקות (וחנופה) על אמירתו של גולן בעניין "התחביב להרוג תינוקות בעזה". קמפיין התחביב הזה נועד כמובן לצוד את עינו של גולן על מנת לשמור על כיסאם.
כיצד ינקוט איזנקוט?
לא במקרה נעדר שמה של מפלגת "המחנה הממלכתי" מרשימת המפלגות לעיל, המתכוונות לצרף "כוכבים" ביטחוניים מבחוץ. ברשימת זו יש כבר את שני הביטחוניסטים הבכירים ביותר – צמד הרמטכ"לים לשעבר: גנץ ואיזנקוט. מלבד זאת אין הרבה קופצים המבקשים להצטרף למפלגה זו עקב מצבה המדרדר בסקרים. קשה שלא לזכור כיצד בתחילת המלחמה כאשר הייתה בקואליציה, זכתה למספר שיא של 40 מנדטים, בעוד בסקרים השבוע היא מקבלת 7 בלבד. אין קופצים אמיצים לכזו מפלגה.
ולמרות כך יש הטוענים בעקשנות, כי מי שעשוי להכריע את הבחירות הבאות, יהיה האיש מספר 2 ב"מחנה הממלכתי" – גדי איזנקוט. מדובר בתרחיש אפשרי בו איזנקוט יפרוש מגנץ ויקים מפלגה חדשה, שתזכה על פי הסקרים לשמונה מנדטים. במקרה כזה הוא עשוי לשנות את מפת הגושים ולהעביר אליו תומכים מימין, שיאפשרו לגוש מתנגדי נתניהו להקים קואליציה צרה מבלי הצורך להישען על המפלגות הערביות.
לא נעמיס על הקוראים במספרים, אבל במקרה שאיזנקוט יעמוד בראש מפלגה משלו, גורפת מפלגת "בנט 2026" 25 מנדטים, הליכוד – 24, וגוש מתנגדי נתניהו מגיע ל-62 מנדטים ובעצם יכול להקים ממשלה צרה.
השאלה היא האם איזנקוט יישאר ב"מחנה הממלכתי" ויוצב במקום הראשון במקומו של גנץ. בהקשר זה צריך להזכיר את ההיסטוריה בין השניים. בזמנו איזנקוט ויתר לגנץ על הרמטכ"לות, ובהמשך הזמין גנץ את איזנקוט למפלגתו, אף שהיה מודע לפופולריות שלו. כרגע גנץ לא מתכוון לפנות לו את מקומו הראשון, ואיזנקוט לא מתכוון להילחם על כך. זאת למרות שעל פי סקרים רבים, איזנקוט נחשב כיום לפוליטיקאי האהוד ביותר במדינת ישראל, בין היתר בגלל הטרגדיה המשפחתית שלו: נפילת בנו בעזה וכן שניים מאחייניו.
גנץ, כאמור, לא ממהר לפנות את מקומו, אך אם יראה שהוא לא ממריא בסקרים, ייתכן וישנה את דעתו. היו שכבר הציעו וגלגלו את שמו כמועמד לנשיא המדינה אחרי יצחק הרצוג (בעוד כשלוש שנים). במקביל לאיזנקוט יש אפשרות להיות מספר אחת ברשימה משותפת עם לפיד (שאינו שולל זאת), ובכך לנסות ולהיות המפלגה הגדולה ביותר בגוש מתנגדי נתניהו. הבעיה: מפלגה כזו לא תוכל לקבל קולות מימין.
אפשרות נוספת: חבירה של איזנקוט לבנט כמספר 2. הדבר יסייע לבנט להפוך למציאות את הסקרים החלומיים, ויסייע לאיזנקוט עצמו להפיל את ממשלת נתניהו, כפי שהוא מתבטא בכל ראיון.
בינתיים מתנהל קרב לא פשוט בין ליברמן לבנט על ליבם של מצביעים דת"לים מתונים, המכונים בשם הקוד "הסרוגים של גבעת שמואל". מדובר בכארבעה מנדטים לפחות, שהיו אמורים להיות בכיסו של בנט, אך מצאו בית ב"ישראל ביתנו". בין השמות שכבר עשו את הצעד לכיוונו של ליברמן: יוסי ברודני ר"ע גבעת שמואל, קובי אלירז – יועץ ההתיישבות של שרי הביטחון האחרונים, וליאור זברג – איש יצהר וחתנה של אורית סטרוק.
דו עט – המילים המרכזיות של השבוע
חקירה נגדית: לאחר 35 ימי עדותו הראשית של נתניהו, בהם נחקר על ידי סנגורו עו"ד עמית חדד, התייצב השבוע ראה"מ לחקירה הנגדית, שצפויה להימשך חודשים ארוכים. החקירה המתנהלת על ידי תובעי הפרקליטות, החלה בתיק 1000 (המתנות) ולא בתיק 4000 (שוחד), והדבר רק מראה עד כמה האישום הזה חלש (כפי שהעירו גם השופטים). שלב החקירה הנגדית הוא מאבק מוחות בין החוקר לבין העד. במסגרת זו עלתה לדיון "בובת הארנב" שהוענקה על ידי איש העסקים ארנון מילצ'ן, לבנו של נתניהו לפני 27 שנים. נתניהו אמר שאינו זוכר את האירוע אבל התובע התעקש לעסוק בכך, עד שבית המשפט קרא להתקדם בדיון ולעזוב את העיסוק בבובה. בעולם מביטים על המתחולל ומשפשפים עיניים בתדהמה. בעוד ישראל מנהלת מלחמה בעזה דיבורים על תקיפה באיראן, צריך נתניהו לעסוק בבובת ארנב מלפני 27 שנים.
כן, אבל: החמאס העביר את תשובתו למתווה ויטקוף לשחרור החטופים והוסיף תנאים משלו להסכם, באופן שיבטיח "הפסקת אש קבועה, נסיגה מליאה מרצועת עזה וזרימת הסיוע לבני עמנו ברצועה". במילים אחרות: "כן, אבל". בבית הלבן טוענים: "התשובה של חמאס לוקחת את המו"מ לאחור". המבוי הסתום נמשך.
שיגורים מסוריה: לראשונה מאז נפילת אסאד, נשמעו אזעקות בחיספין וברמת מגשימים בדרום רמת הגולן, לאחר שזוהו שני שיגורים שחצו משטח סוריה ונפלו בס"ד בשטחים פתוחים. התגובה הישראלית הייתה נחרצת עם הרעשה כבידה לכיוון מטרות באזור דרעא.
אופציה צבאית: המשבר בשיחות בין ארה"ב לאיראן על שיחות הגרעין, עם דברים המתריסים של חמינאי: "מי אתם שתגידו אם תהיה לנו תכנית גרעין או לא", מקרבת את האופציה הצבאית של תקיפה באיראן ששוב נמצאת על השולחן. האם טראמפ שוב יעצור את המטוסים עם "דונט" נוסף?
פיזור הכנסת: אם לא תושג הסכמה בעניין חוק הגיוס, תעלה בשבוע הבא ביום רביעי הצעה לפיזור הכנסת. אילו האופוזיציה הייתה יותר יצירתית וערנית, היא הייתה עושה זאת כבר השבוע. אבל היא חלשה בפעולות פרלמנטרית וחזקה רק בתקשורת ובאולפנים, שמעניקים לה גב. בכל מקרה פיזור הכנסת בחוק, הוא תהליך מתמשך המצריך אישור בארבע קריאות. אחרי הקריאה הטרומית הוא מועבר לדיון בוועדת הכנסת, ובסמכות יו"ר הוועדה אופיר כץ, לעכב את הכנת החוק לקריאה ראשונה כרצונו. לפיכך האופוזיציה לא תפיל את הממשלה בשבוע הבא, אבל יש לאירוע הזה סמליות רבה, כיון שזה יגביר את הדיבורים על הקדמת הבחירות.
פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'
