שבועיים לאחר ששב משבי חמאס, יוסף חיים אוחנה מתאר בראיון את מסכת ההתעללות, הפחד והאימה שעבר במהלך יותר משנתיים בעומק עזה. אוחנה מספר כי כבר בתחילת השבי נקלע לסיטואציה שיכלה להסתיים במותו. לדבריו, במקום הראשון בו הוחזק נכנס לפתע אדם עצבני לחדר, דרך את האקדח והצמיד לו אותו לראש כשהוא שואל כמה אנשים הרג. אוחנה השיב כי לא הרג אף אחד, אך החוקר האשים אותו בשקר והתכוון לירות בו. ברגע האחרון הופיע אדם נוסף, אותו הגדיר אוחנה כשיח’, משך את ידו של התוקף ואמר שזה לא הזמן.
במהלך הראיון הבלעדי שהעניק לחדשות 12, הוא מדגיש כי לצד אירועים ספונטניים של אלימות, היו גם רגעים מתוכננים שמטרתם לייצר חרדה ולשבור את רוח החטופים. החוטפים, כך סיפר, נתנו להם לבחור בין מי יחיה ומי ייפגע, מה שיצר אצלם תחושת אשמה ופחד תמידיים. אוחנה מספר כי כדי לשרוד נאלץ כל הזמן לחשוב מה לומר ואיך להיראות בעיני המחבלים. באחת השיחות, כשהתבקש להסביר מדוע לא כדאי להורגו, טען כי אם יהרגו אותו ישתחררו פחות אסירים פלסטינים בעסקת חילופי שבויים. הוא מספר שהצגת הדברים הזו שכנעה אותם להשאירו בחיים.
חלקים גדולים מהשבי עברו עליו במנהרות עמוקות מתחת לאדמה. בריאיון לחדשות 12, אוחנה מתאר מקום צר וחנוק, שני מסדרונות חשוכים משני הצדדים, חוסר יכולת לדעת היכן הוא נמצא ומה קורה בחוץ. לדבריו, כשהיה מגיע מישהו עם פנס החטופים היו מקווים שהוא בא עם מים או מעט מזון, דבר נדיר כשלעצמו. אך רוב הפעמים הגעתם של “הפנסים”, כפי שכינו זאת, לוותה במכות, השפלות ואף חקירות קשות. הוא מספר כי התקפי חרדה הפכו לשגרה, ושהיו מצבים בהם העדיפו שלא יגיע איש במשך ימים ארוכים. השקט, למרות רעב וכאב, היה עדיף על האימה.
אוחנה נחטף בשחר של השביעי באוקטובר ממסיבת נובה ברעים יחד עם חבריו דניאל ונריה. שלושתם ניסו להימלט מהירי, אך רכב סמוך פגע מרקטה והוא נעלם מאז ללא זכר. במשך 738 ימים הוחזק על ידי חמאס כשהוא מנותק מהעולם, בלי לדעת אם משפחתו יודעת שהוא חי. לדבריו, אחת האסטרטגיות שלו לשרוד הייתה להפחית מחשיבות שירותו הצבאי ולהציג עצמו כאדם פשוט וחסר סיכון. עדיין, הוא מציין כי לא היה רגע אחד שבו חש ביטחון או ודאות שיישאר בחיים.
אוחנה מספר על רעב מכוון, התעללות פיזית ופסיכולוגית ושיחה מתמשכת בינו לבין עצמו לגבי היכולת להחזיק מעמד. לאורך כל התקופה דבק במחשבה שמשפחתו מחכה לו ולכן אסור לו לוותר. גם היום, לאחר ששוחרר, הוא נושא עמו את הזיכרונות הקשים מהשבי במנהרות עזה, והתיאור בראיון בחדשות 12 הוא רק קצה הקרחון של מה שעבר עליו שם.
