ראש הממשלה בנימין נתניהו, חשף אמש את המסמך שהעביר למבקר המדינה על אירועי ה-7 באוקטובר, הכולל ציטוטי קבינט שנחשפים לראשונה ושופכים אור חדש על המדיניות הישראלית מול חמאס לאורך העשור האחרון ומציג פרוטוקולים שטרם נראו.
המסמך חושף כיצד לאורך שנים, מערכת הביטחון ושרי הקבינט שללו פעם אחר פעם את האפשרות של כיבוש הרצועה, בעוד ראש הממשלה דחף לעריפת ראשי הארגון. בדיון קבינט שנערך ב-27 ביולי 2014, בעיצומו של מבצע 'צוק איתן', אמר נתניהו כי "אנחנו נדון גם על כיבוש עזה וגם על צעדים מקדימים שיכולים להביא אותך לכיבוש עזה… רצינו לדעת, ואתם כל הזמן רוצים לדבר, על כיבוש עזה… אז בוא נראה סוף סוף מה … יש פה שאלה והיא תגיע באמת ליעד שלנו, מה המטרה שלנו? האם המטרה שלנו היא להגיע בעצם לפירוז עזה בכוח, שזה הפירוז היחיד המובטח… לדעתי יש רק דרך אחת לקבל את זה ממנו עכשיו וזה לכבוש אותו…".
בתגובה לדברים אלו, בכירי מערכת הביטחון התייצבו כאיש אחד נגד המהלך; סגן הרמטכ"ל דאז, האלוף גדי אייזנקוט, טען כי "אני חושב שכיבוש עזה והעיר עזה היא בליבת היכולת של צה"ל. לא צריך להיות אסטרטג גדול כדי להבין שזאת תהיה שגיאה קשה … אני חושב שזאת תהיה שגיאה גם בהיבט הצבאי, גם ערכי, גם כלכלי…". הרמטכ"ל דאז בני גנץ חיזק את עמדתו והוסיף: "…אני חושב שלכבוש את עזה זו תהיה שגיאה אסטרטגית ממעלה ראשונה. אני גם חושב שאף אחד פה לא רוצה את זה סביב השולחן הזה באמת אני חושב שזו תהיה שגיאה אסטרטגית אני ממש לא חושב שאנחנו רוצים להתקרב לאזור החיוג הזה".
ההתנגדות לא הגיעה רק מהדרג הצבאי, אלא גם מהדרג המדיני ומראשי ארגוני המודיעין. שר הביטחון דאז משה יעלון ציין כי "הצבא מסוגל לכבוש את עזה … זה פשוט מיותר כרגע…" ואילו ראש השב"כ יורם כהן המליץ לקבינט "לא להכריז או להפסיק להכריז על כך שאין לנו עניין לכבוש או למוטט…" והוסיף כי "אני מאד לא ממליץ לבצע שום מהלך קרקעי בעל משמעות. אנחנו נשלם מחירים גבוהים ולא בטוח שנשיג את ההישג הזה…". ג
ם נפתלי בנט, שכיהן אז כשר הכלכלה, הבהיר את עמדתו בדיון: "בתחילה הייתי נגד, אני ממשיך להיות נגד, אני נגד כיבוש עזה, אני רק לא אגיד את זה בחוץ כמו כולם. …אני לא שש אליי קרב. אני נגד 'חנית', נגד כיבוש". נוכח הדברים, נתניהו סיכם כי לא יביא את הנושא להצבעה, ושר החוץ אביגדור ליברמן הצהיר: "דבר כזה לא קיים. אני לא מציע לא כיבוש ולא כניסה קרקעית…".
שנתיים מאוחר יותר, בספטמבר 2016, המגמה נמשכה כאשר גורמי המקצוע במל"ל ובצה"ל שבו והזהירו מפני מיטוט חמאס. מ"מ ראש המל"ל המליץ "להישאר בדירקטיבה… לא להגיע למהלך צבאי…", וראש החטיבה האסטרטגית באג"ת הזהיר כי חלופה לשלטון חמאס משמעותה "חזרה לממשל צבאי לזמן מסוים, על כל האחריות שבכך. אין כשירות כזו כיום… זהו פרויקט לאומי רחב היקף… עלויות גבוהות מאוד…".
בדיון זה, נתניהו העלה את נושא חיסול הבכירים ואמר לראש השב"כ נדב ארגמן: "אם הרגתי את סנואר ואת צ'יף ואת כל המח"טים, את כל החבורה הזאת, אז חמאס מתמוטט … אוקיי אז תהרוג אותם. נדב זו לא אמירה מן השפה אל החוץ, אני מתכוון לכך, בוא נהרוג אותם אם אנחנו נאלצים… מה עם סנואר? ברור שהתיעדוף הוא על שני החבריה האלו…". למרות זאת, ראש אמ"ן דאז סבר כי "אירוע שבו חמאס רוצה לפתוח במלחמה ולא נראה אותו נראה לי מאוד לא סביר…", והרמטכ"ל אייזנקוט סיכם: "אני חושב שבכל דרך לא נכון למוטט שלטון… שורה תחתונה: מדיניות הפעלת הכוח שלנו היא מדיניות נכונה…".
הפערים בין ראש הממשלה למערכת הביטחון העמיקו גם לאחר מבצע 'שומר החומות' במאי 2021. בעוד ראש המל"ל מאיר בן שבת הציג חלופה של "ייצוב ותחזוקה של הרצועה תחת שלטון חמאס… אבל מרוסן ומרסן…", נתניהו הציע יעד ביניים של "עריפה רבתית". נתניהו הסביר: "במקום הכיבוש אתה יכול להגדיר שהמכות האלה שאתה נותן הן מכות שלטוניות, קרי אתה גודם את שכבת הפיקוד, לא רק את שני הלצים האלה [סנואר וצ'יף] אלא שאתה בעצם מרכז מאמץ אדיר להיות מסוגל לגזום כל פעם שכבת הנהגה גדולה כדי לייצר הרתעה הרבה יותר חזקה. זאת אומרת, לא רק בזמן מבצע לתפוס את צ'יף או סנואר… לגזום את כל שדרת המנהיגות ברמת הרתעה שהיא הרבה יותר עוצמתית והרבה יותר זולה".
בסיכום אותו דיון הדגיש ראש הממשלה את חשיבות החיסולים לא רק מול עזה אלא ככלי הרתעתי אזורי: "אפשרות אחת היא החיסול של סנואר בעדיפות ראשונה, של צ'יף בעדיפות שניה… אם הייתי יכול לחסל את אחד משני אלה, הייתי הולך על זה, כי אני חושב שזה קונה לנו גם הרתעה בצפון מול החצוף הזה נצראללה – ב.נ, שילמד לא להתחצף. הוא יפחד גם כן…". המסמך חושף כיצד לאורך כל הדרך, מדיניות ראש הממשלה התמקדה בהרתעה והחלשה כולל עריפת הנהגה, בעוד מערכת הביטחון שמה דגש על הבנות והטבות אזרחיות לשמירת השקט.
