הטלפון בקו המבצעי של רס"ן י' לא מפסיק לטרטר. ברקע נשמעים הדי התפוצצויות – לא של שמחה, אלא של פלדה הפוגשת פלדה בשמי הצפון הבוערים. קולו של י', מפקד סוללה בגדוד הצפוני של מערך ההגנה האווירית, נשמע שקול, כמעט קר רוח, אך יש בו נימה של צרידות המעידה על לילות ארוכים ללא שינה. "אני נמצא בגדוד, בצפון", הוא פותח את השיחה בטון ישיר, בעודו מנסה למצוא רגע של שקט בתוך המולת המלחמה העצימה מול חיזבאללה. הוא רק בן 29, תושב קריית אתא, איש של מספרים, מכ"מים וערכים, שמוצא את עצמו מנהל שתי חזיתות במקביל: זו שמעל הראש וזו שבתוך הגוף.
דם כחול-לבן: השושלת של כיפת ברזל
עבור רס"ן י', תחום ההגנה האווירית אינו רק מקצוע או קריירה; מדובר בחלק בלתי נפרד מה-DNA המשפחתי, כזה שזורם בעורקים יחד עם אהבת הארץ והשליחות. "זה לא זר לי, זה חלק בלתי נפרד ממני", הוא מסביר לכתב 'המחדש' כשהוא נשאל על החיבור העמוק למערכת. י' נמצא במערך כבר לא מעט שנים, כשתחנתו הראשונה הייתה גדוד 947 המיתולוגי. משם המשיך למסלול פיקודי והדרכתי עשיר בביסל"א (בית הספר להגנה אווירית), שם עבר את כל התחנות המקצועיות שיש למערכת להציע – החל מלוחם מן המניין, דרך קצין הדרכה ועד למפקד סוללה.
הוא היה חלק מצוות ההקמה הייחודי של 'כיפת ברזל הימית', פרויקט אסטרטגי ששינה את פני ההגנה על נכסי המדינה האסטרטגיים בלב ים. "צריך להגיד", הוא אומר בלהט, "אני תופס את זה כאחד הדברים הכי משמעותיים בחיים שלי. במיוחד כשאני מסתובב בחוץ, ברחובות קריית אתא או בערים אחרות, ורואה אזרחים שמצליחים לייצר שגרה, לנהל חיים ולגדל ילדים בתוך כל הטירוף הזה. זה מה שנותן לי את האוויר ואת הכוח להמשיך לעשות את מה שאני עושה בכל יום, בכל שעה, 24/7".
המשפחה של י' היא מעין "חמ"ל אנושי" קטן. כל האחים נמצאים בתוך ה'ביזנס' הזה של הגנת השמיים. בערבי שבת, סביב השולחן הערוך, הדיבורים הם לעיתים קרובות על קודים, חוויות מבצעיות ויירוטים. "אימא ואבא לא תמיד יכולים לשמוע הכל", הוא מחייך חיוך צופן סוד, "יש דברים שאני ואחותי יודעים, ואחי הקטן שרק נכנס לזה עוד לא מעודכן. לפעמים אנחנו מדברים ב'טלפון אדום', אבל זה בעיקר מסב המון גאווה להורים. לדעת שהם יושבים בממ"ד והילדים שלהם הם אלו ששומרים להם על הבית מלמעלה".
המשבר השקט: כשהגוף שולח אות מצוקה
לפני כשנה וקצת, כחלק מהכשרתו המקצועית לקראת קצונה בכירה, יצא י' לתקופת לימודים. זו אמורה הייתה להיות תקופה של "נשימה", זמן שבו הקצינים מקבלים הזדמנות להקים משפחה בנחת, להעשיר את הידע ולצבור כוחות לפני הזינוק לדרגת סגן-אלוף. י' החל ללמוד תואר ראשון בניהול מצבי משבר – נושא שבו הוא מומחה ברמה הצבאית, אך הוא לא תיאר לעצמו שיהפוך למומחה בו גם ברמה האישית הכואבת ביותר.
"התחלתי להרגיש משהו מוזר ברמה הרפואית", הוא נזכר ברגעים ששינו את חייו. "כמעט שבועיים בדקתי את זה, לא באמת ידעתי מה זה. אבל אני אדם שמאוד קשוב לגוף שלו, ספורטאי תחרותי שרגיש לכל תחושה". בעוד שבתפקידי שדה עמוסים הקצינים נוטים להזניח את עצמם ולומר "יהיה בסדר", דווקא השקט של הלימודים אפשר לו לעצור ולבדוק. רצף בדיקות מפרך של יום אחד הסתיים בבשורה שהכתה בו כבוקס בבטן: אבחנה של מחלה קשה באזור רגיש בגוף.
"קיבלתי את זה כבום. חוסר ודאות מוחלט השתלט עליי", הוא מספר בראיון ל'המחדש'. "המחשבות רצו לכל עבר: האם אני אחזור לרוץ? האם אני אחזור לשרת בצבא? מה יחשבו עליי? אולי אני פחות טוב עכשיו? אולי אני פגום?". י' עמד בפני אחת הבחירות הקשות בחייו: לשקוע בבושה ובהסתרה בשל אופי המחלה המורכב, או לבחור בדרך הניצחון והשיתוף. הוא בחר בדרך השנייה. "החלטתי שאני מנצח את זה ביחד עם הקרובים אליי. ידעתי מניסיון העבר שלי, גם המבצעי וגם האישי, ששיתוף עושה לי טוב. זה גם מוכח מחקרית שזה מסייע להחלמה".
הבטחה תחת צל המחלה: "אתה תהיה סגן אלוף לוחם"
במשך חודשיים י' חי בתוך הלא-נודע. הוא עבר ניתוח מורכב וחודש של התאוששות בבית, ממתין לתשובות הפתולוגיה שיחרצו את גורלו – האם הוא הולך לסדרת טיפולי כימותרפיה וקרינה קשים, או שהסיוט הזה מאחוריו? באותם ימים, כשהוא על סף שחרור מהצבא בשל פרופיל רפואי, הרגשת חוסר האונים איימה לשבור אותו.
"ביקר אותי מפקד בכיר מאוד במערך, שהיה המפקד האישי שלי לאורך הדרך", הוא מספר בהתרגשות. "הייתי במצב מאוד פגיע, והבעתי בפניו את הרצון העז שלי להמשיך לשרת. אמרתי לו שהמשימה הזו היא מה שמחזיק אותי בחיים". המפקד הסתכל לו בעיניים ואמר משפט שהפך לאבן היסוד של השיקום שלו: "אל תדאג. אתה תהיה סגן אלוף לוחם. אנחנו נדאג לזה. עכשיו תטפל בעצמך ותתחזק".
י' לא בזבז זמן. יומיים בלבד אחרי גילוי המחלה, כשהוא עדיין מאושפז בבית החולים, הוא ביקש מאחותו פתק והחל לשפוך על הדף את כל התחושות שלו. "אמרתי לה: 'אנחנו נהפוך את זה להרצאה'. לקחתי כמשימה לבנות הרצאה על ההתמודדות שלי ועל הכלים שסייעו לי לנצח". כיום, רס"ן י' מרצה בהתנדבות מלאה, גם בתוך הצבא וגם מחוץ לו, כדי להציל חיים בדרך נוספת. "אם אני מציל חיים בכיפת ברזל וביירוטים, כנראה קיבלתי משימה מלמעלה להציל חיים גם בדרך הזו – להזכיר לאנשים להעריך את הדברים הקטנים, לבדוק את עצמם ולהגיד תודה על כל בוקר שבו קמנו בריאים".
חזית הצפון: המלחמה שמעבר למחלה
כיום, רס"ן י' נמצא עמוק בתוך המערכה הצפונית. הוא מפקד על מספר תלת-ספרתי גבוה של חיילים ואנשי מילואים, אבות למשפחות שעזבו הכל כדי להגן על הבית. המיקוד שלו הוא מול האיומים מלבנון, מחיזבאללה, ומול מתקפות ישירות מאיראן. "אנחנו בימים של לחימה אינטנסיבית, יומיומית", הוא מספר ל'המחדש'. "לפעמים אני מרגיש שאנחנו מנרמלים את הטירוף הזה מהר מדי – טילים בגודל של אוטובוס נורים עלינו, ואנחנו ממשיכים הלאה. התפקיד שלי הוא לשמור על הדריכות של החיילים לאורך זמן".
כשהוא נשאל מה עובר לו בראש ברגע של יירוט מוצלח מעל הראש, הוא מתאר תחושה של סיפוק מהול בצניעות. "ברור שיש שמחה גדולה, צ'פחות וחיוכים בתוך הסוללה. אבל אנחנו חייבים להישאר עם הרגליים על הקרקע. אם נתבשם מההצלחה יותר מדי, האויב יתפוס אותנו לא מוכנים באיום הבא, שיכול להגיע עוד שניות ספורות. האויב לומד אותנו, משדרג יכולות, ואנחנו תמיד חייבים להיות כמה צעדים לפניו".
י' מנהל את הסוללה בגישה של "מפקד שהוא אבא". הוא יודע ש"אורך הנשימה" הוא המפתח לניצחון. "יש לי פקוד שהוא אבא לשניים והשלישית בדרך. לפעמים הוא צריך כמה שעות בבית כדי לראות את הבנות שלו, וזה מה שנותן לו אוויר לשבוע שלם של לחימה. אני דואג לזה. הקסם הוא בחיבור בין המשימה למשמעות האישית של כל חייל".
המפקד מהמקלט בקריית אתא
הסיפור של י' מקבל ממד נוסף כשהוא נמצא בחופשות קצרות בביתו בקריית אתא. האזור הזה, שספג לא מעט אזעקות ומטחים בתקופה האחרונה, הוא המגרש הביתי שלו. "קרה לי לא פעם ששמעתי אזעקה כשהייתי בבית", הוא מספר. "זה אירוע שלא נתפס – אתה בבית, ואתה מזהה באוזן לפי ה'בומים' מה זה יירוט מוצלח של הסוללה שלך. קשה לאיש כיפת ברזל להיות בבית כשהאנשים שלו עובדים".
לפעמים הוא עושה משהו יוצא דופן: כשיש התרעה מקדימה, הוא יורד למקלט הציבורי או למרחב מוגן מסחרי יחד עם האזרחים, כשהוא לבוש אזרחי. "אני רוצה להרגיש מה הם מרגישים. אני מקשיב לחששות שלהם, שומע אותם אומרים 'יהיה בסדר, כיפת ברזל מגנה עלינו', וזה מחבר אותי למשימה עוד יותר חזק. אני חוזר לסוללה ומתווך לחיילים שלי את התחושות מהשטח, כדי שיבינו כמה האחריות שמונחת להם על הכתפיים היא עצומה".
רגע של אמת: "נשבענו להגן בכל מחיר"
אחד הרגעים הדרמטיים ביותר עבורו הוא ההבנה שהאויב מנסה לפגוע בסוללה עצמה. "האויב מבין שההגנה האווירית היא המכשול הכי גדול שלו. היו לא מעט אירועים שבהם היינו תחת איום ישיר, מגינים על עצמנו תוך כדי הגנה על העורף. אלו הרגעים שבהם נמדד החוסן הפיקודי – איך אתה מדבר עם החיילים כשהאיום הוא ממש עלינו".
י' מספר על רגעים של דמעות בעיניים, גם אצל מפקדים ותיקים, שהבינו את גודל השעה מול איראן ולבנון. "אנשים עזבו נשים עם תינוקות שנולדו לפני רגע והתייצבו. זה מגיע מהבנה עמוקה שהאירוע הזה גדול מאיתנו. אני תמיד אומר להם: נשבענו אמונים להגן על המדינה בכל מחיר, ואנחנו כאן כדי לעמוד בהבטחה הזו".
בראיון המיוחד ל'המחדש', רס"ן י' נראה כמי שפירק את כל הפחדים שלו – אלו שבאו מהמכ"ם ואלו שבאו מהחדר בבית החולים. הוא ניצח את המחלה הקשה, חזר לפקד תחת אש, והוא לא מפסיק להכיר תודה. "הכי חשוב שהעורף ימשיך להישמע להנחיות", הוא מסכם. "אל תסמכו רק עלינו, ההגנה היא לא הרמטית, אבל אנחנו כאן, בערנות שיא, כדי להבטיח שכל בוקר יהיה בוקר של חיים".
ואנו, כיהודים מאמינים, מבינים יותר מתמיד שאין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים.
