גרינלנד, האי העצום הממוקם בנקודה אסטרטגית בין צפון אמריקה לאירופה, הפך בשנים האחרונות למוקד של מאמץ אמריקאי חסר תקדים, רשמי ובלתי רשמי, במטרה לעצב את עתידו תחת הנהגתו של דונלד טראמפ. מה שהחל כהתבטאויות שנתפסו כגחמה, דוגמת הצהרותיו של טראמפ על רצונו "לקנות את גרינלנד", התפתח למדיניות רב-שכבתית הכוללת דיפלומטיה, לחץ כלכלי ופעילות מודיעינית.
תחקיר מקיף שפורסם במגזין ה"ניו יורקר" חושף כיצד המהלכים האמריקאיים אינם מוגבלים רק לאי הקפוא. על פי הדיווח, גורמים בממשל בחנו במהלך דיונים פנימיים רעיונות רדיקליים בנוגע לעיצוב מחדש של המרחב האמריקאי.
על פי התחקיר, השפעת הממשל מנוהלת על ידי קבוצת יועצים ואנשי עסקים בעלי אינטרסים משותפים בביטחון אנרגטי ובמשאבי טבע. אלו מקדמים "אסטרטגיית חדירה רכה", הכוללת השקעות בתשתיות וחיזוק קשרים עם פוליטיקאים מקומיים במטרה לעודד עצמאות מהשלטון הדני. הניסיונות הללו עוררו דאגה עמוקה בקופנהגן, שרואה בכך ערעור על ריבונותה, וכן תסיסה בקרב תושבי גרינלנד, החלוקים בדעתם בין פוטנציאל לעושר כלכלי לבין חשש מאובדן הריבונות.
בממשל טראמפ לא הסתפקו בלחצים כלכליים ודיפלומטיים. בכירים לשעבר ציינו כי בשיחות סגורות עלתה האפשרות לשימוש בכוח צבאי במצבי קיצון, דיסוננס שיוצר מתח חריף מול דנמרק, בעלת ברית רשמית בנאט"ו. בקרב מדינות הברית נשמעו אזהרות כי עצם העלאת האפשרות לשינוי גבולות כופה פוגעת באמון הבינלאומי ובסדר העולמי.
התחקיר מעיד על שינוי עמוק בתפיסת מדיניות החוץ של ארצות הברית, שמעדיפה כעת גישה פרגמטית-כוחנית על פני בריתות ארוכות טווח. גרינלנד משמשת כיום מבחן ליכולת האמריקאית להפעיל השפעה גלובלית בעולם משתנה, כאשר הגבולות המסורתיים בין יוזמות פרטיות למדיניות רשמית מטשטשים. בעוד הממשל ממשיך בתוכניותיו, נותרת השאלה האם מדובר במהלך אסטרטגי לגיטימי או בתחילתו של עידן חדש שבו ריבונות המדינות עומדת למבחן תמידי.
