שלום וברכה מורי ורבותי!
והיום יום ההילולא של מרן הראשון לציון, גאון עוזנו רבנו עובדיה יוסף, זכר צדיק וקדוש לברכה.
ביום חמישי בלילה ישב מרן הראשון לציון והגה בתורה הקדושה ותוך כדי זה הוא חיפש את הספר 'מעגלי חן'. בנו עדכן אותו שאין את הספר בספריה, אולם ניתן להשיג אותו במוסד הרב קוק שיפתח רק ביום שני בבוקר, כי אלו שעות הפתיחה שלו.
הבן יצא מהחדר אולם כעבור כמה דקות הוא שב וראה את אביו מרן רבינו עובדיה יוסף זצ"ל יושב ובוכה, הוא שאל אותו: "אבא! מדוע אתה בוכה?", אמר הרב: "אני רוצה את הספר 'מעגלי חן', אני חייב זאת לפסק ההלכה שיש לי, ואני לא יכול לעבור לסדר היום".
הבן אמר לו: "אבא! אין לי מה לעשות". האבא אומר: "לא ביקשתי שתעשה משהו בסך הכל בכיתי מצער על כך שאני לא זוכה ללמוד תורה בספר בו אני חפץ".
כעבור מספר דקות, דפיקות נשמעות על הדלת, מספר שוטרים נכנסים לבית, פונים למרן ואומרים לו: "כבוד הרב! יש לנו צו בית משפט לחקירה קצרה". כבוד הרב אומר להם: "תשבו".
הם מסיימים את החקירה, מבינים שאין על מה לדבר ולא היה שום חשד או שום בעיה שקשורה למרן הראשון לציון, הם יוצאים החוצה, ניגשים לרכב. בטרם הם נכנסים, אחד מהשוטרים, יהודה בן חמו, פונה לחבריו ואומר להם: "יקיריי! הפרענו לרב בלימודו, ומתברר שזה היה סתם. בואו לפחות נחזור ונבקש סליחה".
הם חוזרים, מבקשים סליחתו, ומרן הראשון לציון אומר שהוא לא מוחל, ואם אתם רוצים שאמחל לכם, לכו ותארגנו לי את הספר 'מעגלי חן'. הם מבררים היכן נמצא הספרן ומגלים שהוא גר טלזסטון, קרית יערים. נוסעים אליו, חוזרים עם המפתח, פותחים את מוסד הרב קוק ושולחים את הספרן חזרה הביתה בניידת.
מגיעים למרן הראשון לציון ומעניקים לו את הספר במתנה, הוא אומר להם: "אני אוהב אתכם, ברור שאני מוחל לכם. אל תחששו".
כנספח לסיפור זה, מציינים שמשיו של מרן, שכעבור שבוע היה חסר לו ספר אחר, הוא שאל: "איפה השוטרים הללו? תאמרו להם שאני לא מוחל..".
היסוד הגדול ביותר שיש לכולנו מהסיפור הוא, על מה בכה מרן.
מה שאתה בוכה עליו, מראה על המהות שלך.
אם אתה בוכה על שטויות, המהות שלך שווה שטויות. אם אתה בוכה על ספר קודש, על לימוד תורה, המהות שלך ברמה גבוהה.
כל אחד אמור להקפיד שהמבחן האמיתי של הבכי שלו לא יהיה על שטויות: רכב, דירה, או תלוש משכורת. הבכי יהיה אך ורק על רמות רוחניות גבוהות יותר, אליהם אנחנו אמורים לכסוף ולרצות להגיע. בהצלחה רבה,
וברוכים תהיו!
מדהים! כל פעם אנו מתוודעים לסיפורים מאלפים אשר מגדילים את עוצמתו של מרן.
אוי מרן כמה אתה חסר לנו.