שכונת שייח ג'ראח יכולה להיות כחבית חומר נפץ שעלולה להתפוצץ, אבל זה יקרה רק כשהצדדים ירצו בכך, בדגש על הצד הפלסטיני, שאם יבחר להבעיר את השטח ישתמש בשייח ג'ראח כטריגר, בדיוק כפי שהיה בחודש סיוון האחרון. אך לא כך המצב כיום, האירוע נקודתי ולא יתלקח לשום מקום.
נחזור לחודש סיוון – אז החמאס קיבל החלטה מודעת להבעיר את השטח, כי בחמאס מאוד זעמו על ביטול הבחירות ברשות והחליטו ללכת להסלמה, אממה חמאס כתנועה דתית וחברתית, חייבת צידוק לכך, גם בעיני העולם הערבי וגם בעיני הפלסטינים לצאת למערכה, הרי לצאת להסלמה על רקע פוליטי לא יתקבל ציבורית טוב, לכן החמאס היתה חייבת למצוא משהו דתי כמו חילול ירושלים, חילול אל אקצה, שייח ג'ראח וכו' לכן נתלתה בזה, גם בכדי לקבל לגיטימציה וגם בכדי להצליח להוציא את השבאב הערבי הירושלמי לרחובות ומה יותר טוב מאשר חילול ירושלים בכדי להוציא אותם?
לא כך המצב כיום, בחמאס לא רוצים להבעיר את השטח, מעדיפים להמשיך להנות מהדולרים הקטארים, משיקום הרצועה ומההטבות הישראליות המרחיקות לכת.
בנוסף גם תושבי שייח ג'ראח, כלל לא רוצים בהסלמה, מעדיפים שם להמשיך בשגרה, לקבל הטבות מביטוח לאומי, להנות מהמיליונים שעיריית ירושלים משקיעה שם בתשתיות ובמבנה ציבור, להמשיך להנות מהמוני הישראלים הבאים לתקן את רכביהם בשוק המוסכים בשכונת ואדי ג'וז השכנה, ולהמשיך להנות מעשרות הקבלנים הירושלמים שצורכים את כל חומרי הבנייה שלהם מחנות קיסואני בשכונתם.
בשיחות שלי עם תושבי השכונה היותר מבוגרים, הם מקללים שם את הרשות ואת החמאס שמנסים להתערב בשכונתם, הלאומיות לא ממש מעניינת את התושבים, לכן גם כשהחמאס בירושלים קרא בתחילת השבוע להמוני הצעירים להשתתף במאבק 'להציל את שייח ג'ראח' כמעט ולא היתה לכך היענות, מלבד מספר בודד של בני 16 שמחפשים אטרקציות וכיף.
כך גם בהפגנות השבועיות שהשמאל הקיצוני מקיים שם בימי שישי ומניף דגלי פלסטין, הערבים תושבי המקום כלל לא משתתפים איתם בהפגנות, מלבד פעיל צבעוני אחד מוכר וצעקן בשם אבו חומוס ועוד אחד בשם צאלח. התושבים מגיבים לאותן הפגנות באדישות.
שורה תחתונה – שייח ג'ראח לא כצעקתה, הרעש הוא רק תקשורתי ואף תקשורתי עולמי, אך ללא שום כיסוי בשטח.
