חודש: פברואר 2025

ראש השב"כ, רונן בר, ערך היום (חמישי) סיור בדרום רצועת עזה יחד עם ראש מרחב דרום בשב"כ. במהלך הסיור, התקיימה הערכת מצב בשטח בנוגע למצב הביטחוני באזור, ונמסרו סקירות מקצועיות על ידי גורמי שב"כ וצה"ל הפועלים בגזרה. הסיור נועד לבחון את מוכנות הכוחות בשטח, לאור המתיחות המתמשכת באזור והאתגרים הביטחוניים העומדים בפני מדינת ישראל.

בהודעת השב"כ נמסר כי לצד המאמצים להשלמת פעימות שחרור החטופים, הכוחות בשטח נמצאים במוכנות גבוהה להתמודדות עם מגוון תרחישים אפשריים, בהם גם הסלמה ביטחונית בגזרה הדרומית. ההיערכות כוללת תכנון מבצעי קפדני, תיאום בין כלל הגורמים הביטחוניים, ויכולת תגובה מהירה למצבים בלתי צפויים.

בנוסף לכך, מוקדם יותר דווח כי ראש הממשלה, בנימין נתניהו, ושר הביטחון, ישראל כ"ץ, צפויים להיפגש היום עם קצינים בכירים בפיקוד הדרום. במסגרת הפגישה, ידונו בתוכניות מבצעיות שמטרתן להתמודד עם האתגרים הביטחוניים בדרום, תוך אישור תוכניות פעולה והיערכות להמשך.

המפגש נועד להבטיח שהמערכת הביטחונית ערוכה לכל תרחיש, תוך שיתוף פעולה הדוק בין הדרג המדיני לדרג הצבאי.

סקר המכון למדיניות העם היהודי שפורסם היום (רביעי) מצביע על כך שמחצית מהציבור סבורים שמינוי השופט יצחק עמית לנשיא ביהמ"ש העליון הוא בעייתי; 86% מתומכי הימין מתנגדים למינוי, 46% מתומכי הימין סבורים שיש למנוע אותו גם במחיר משבר חוקתי.

אחרי עיכוב של חודשים רבים, השופט יצחק עמית יושבע היום לנשיא בית המשפט העליון. עפ"י נתוני סקר מדד החברה הישראלית של המכון למדיניות העם היהודי, 35% מכלל הישראלים סבורים שמינוי זה היה צריך להיעשות מזמן ואילו מחצית מהמשיבים חושבים שזהו מינוי בעייתי חמישית מהישראלים (20%) סבורים שהיה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי.

עמדות פוליטיות משפיעות מאוד על היחס של ישראלים למינויו של השופט עמית, כאשר בימין 86% מתנגדים למינוי. 40% מהמשיבים שהם אנשי ימין השיבו שהמינוי בעייתי ומוטב שלא היה קורה, ו-46% מהמשיבים שהם אנשי ימין השיבו ששר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר משבר חוקתי.

בבדיקה של עמדות יהודים בלבד עולה כי בסך הכל, רבע מהיהודים בישראל סבורים כי שר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי, גם במחיר של משבר חוקתי. מרבית החרדים, וגם 44% ממצביעי הציונות הדתית ו-39% ממצביעי הליכוד – סבורים ששר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי.

בציבור הערבי לעומת זאת, כמעט מחצית (46%) מהערבים בישראל לא ידעו להשיב לשאלה זו, ובקרב מי שענו – הרוב סבורים שמינויו של עמית היה צריך לקרות מזמן.

איסוף הנתונים לסקר פברואר של המכון למדיניות העם היהודי נערך באמצעות הפאנל של אתר המדד, ובמגזר הערבי באמצעות חברת אפקאר . הנתונים נותחו ושוקללו על פי הצבעה ודתיות כדי לייצג את עמדת אוכלוסיית הבוגרים בישראל. חוקרי המכון שמואל רוזנר ונוח סלפקוב עורכים את מדד JPPI לחברה הישראלית. יועץ סטטיסטי: פרופ׳ דויד שטיינברג.

שלושה ימים לאחר שבחמאס הודיעו כי יקפיאו את פעימת שחרור החטופים שצפויה להתבצע בשבת הקרובה ובצל האולטימטום של הנשיא טראמפ לפיו שערי הגיהנום ייפתחו, אם עד שבת בשעה 12:00 בצהריים לא ישוחררו כל החטופים, ישראל וחמאס חוזרות להסכם המקורי, תוך שישראל דוחה את איומי טראמפ, גם אם בהצהרות הרשמיות הודיעו על "היצמדות למתווה" של הנשיא האמריקני.

לפני זמן קצר הודיעו גורמי התיווך הבינלאומיים בקטאר ומצרים, כי הצליחו לגשר על המחלוקות שעיכבו את המשך יישום ההסכם. על פי הדיווחים, צפוי שחרור נוסף של חטופים ביום שבת, למרות שטרם התקבל אישור רשמי מישראל.

בהודעה רשמית שפורסמה הבוקר, אישר חמאס את חזרתו למתווה המקורי: "אנו מאשרים את המשך מחויבותנו ליישום ההסכם בהתאם לחתום, לרבות חילופי אסירים לפי לוח הזמנים שנקבע". מערך ההסברה הלאומי הבהיר לשרי הממשלה כי "ישראל עומדת על קיום ההסכמות כלשונן", תוך שמירה על עמדתה בנוגע להגבלות על חומרי בנייה.

על פי גורמים מעורבים בשיחות, המחלוקת המרכזית נסובה סביב היקף הסיוע ההומניטרי והכנסת חומרי בנייה לרצועה. סוגיית הכנסת הסיוע ההומניטרי, ובפרט שאלת הקראוונים והציוד הכבד, עומדת במוקד המגעים ובאל-ג'זירה דווח כי החלה היום הכנסה של קראוונים וכלים הנדסיים כבדים לעזה, אך לשכת ראש הממשלה הכחישה זאת: "פייק ניוז, אין לדברים יסוד". 

מקורות דיפלומטיים מדווחים כי משלחת בכירה קיימה דיונים עם ראש המודיעין המצרי חסן רשאד, במטרה לקדם את יישום ההסכם. לפי הדיווחים ב"אל-ערבי אל-ג'דיד", השיחות התקדמו לקראת פתרון המשבר.

בנוגע לסוגיית הקראוונים, התבהר כי המספר המדובר – 60,000 יחידות – אינו ישים בטווח המיידי. ישראל מתנגדת להכנסת חומרי גלם לבנייתם ברצועה, ודורשת תהליך בדיקה קפדני עבור יחידות מוכנות שיוכנסו דרך מעברים מפוקחים.

מקורות פלסטיניים מסרו לערוץ א-שרק הסעודי כי "מאמצי המתווכות מתקדמים לקראת סיום המשבר", וציינו כי הושגה "התחייבות ישראלית ראשונית ליישום הפרוטוקול ההומניטרי". במקביל, דווח באל-ערבייה כי ישראל הביעה נכונות להמשיך בהסכם הפסקת האש במתכונתו הנוכחית.

בתוך כך, ארגונים בינלאומיים צפויים להתחיל בהכנסת דלק וציוד רפואי לרצועה, בהתאם להבנות שהושגו. עם זאת, לשכת ראש הממשלה הגדירה את הדיווחים על כניסת ציוד כבד וקראוונים היום כ"פייק ניוז" והדגישה כי "אין לדברים יסוד".

לפחות 20 בני אדם נפצעו בצהריים (יום ה') במינכן, חלקם באורח קשה, כשנהג מכונית דרס קבוצה של אנשים בנסיבות שעדיין אינן ברורות. האירוע, שבו נפגעו גם ילדים, התרחש פחות מיממה לפני פתיחתה מחר של ועידת מינכן לביטחון, ועידה המקבצת אישים בכירים מרחבי העולם כולו.

ממש היום צפויים להגיע לעיר סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס ונשיא אוקראינה וולודימיר זלנסקי, כשברקע ההכנות לפתיחת המשא ומתן בין רוסיה לאוקראינה על סיום המלחמה בפיקוחו של דונלד טראמפ. אירוע הדריסה התרחש במרחק של כקילומטר וחצי מאתר הוועידה.

דקות אחרי הדריסה הודיעה בצהריים משטרת גרמניה כי פתחה במבצע גדול ליד תחנת הרכבת המרכזית של מינכן, האזור שבו התרחש האירוע. המשטרה המקומית מסרה כי הצליחה להשתלט על הנהג ולעצור אותו, וכי לא נשקפת ממנו עוד סכנה נוספת.

לפי רשת BR הגרמנית מסתמן כי דריסה נפגעו אנשים שהשתתפו בהפגנה של איגוד עובדים מקומי, הדורש שיפור בתנאי העבודה. "אדם אחד מוטל ברחוב וצעיר אחר נלקח מהמקום על-ידי המשטרה", דיווח כתב vra,. "אנשים יושבים על הקרקע, בוכים ורועדים".
העיתון הגרמני "בילד" דיווח כי לפי עדויות הנהג האיץ לעבר קבוצת המפגינים לפני הפגיעה. כעת מנסים החוקרים לקבוע רשמית אם הוא דרס אותם בכוונה, או שמא לחץ בטעות על דוושת הגז במקום על הבלם. ב"בילד" דיווחו כי לפני מעצרו של הנהג נורו יריות. לפי כתבי העיתון, מצבם של שניים מהפצועים קשה מאוד. עד ראייה דיווח על אם וילד שנדרסו ונותרו מוטלים מתחת לרכב.

אירוע הדריסה במינכן בא פחות מחודשיים אחרי פיגוע הדריסה במגדנבורג, גם כן בגרמניה, שם כיוון נהג את מכוניתו לעבר המונים שחגגו בשוק חג המולד. הוא רצח שישה בני אדם ופצע לפחות 299, בפיגוע הטרור הקטלני ביותר שידעה גרמניה בשנים האחרונות.
בהמשך התברר כי הנהג, טאלב עבד אל-מוחסן, הוא פעיל אנטי-מוסלמי שהוגדר על-ידי הרשויות כאיסלאמופוב. בשנים האחרונות הרבה לתקוף את מדינות אירופה על קבלתם של מהגרים מוסלמים ביבשת, אם כי עד עתה לא נקבע רשמית המניע לפיגוע שביצע.

ועדת הבחירות לבחירת מועצת הרבנות הראשית לישראל, התכנסה ואישרה 10 מועמדים ספרדים ו- 7 מועמדים אשכנזים.

אחד המועמדים המובילים לתפקיד, הוא הגאון רבי פנחס כהן רב העיר נתיבות שמתמודד לראשונה על התפקיד, אך נהנה מתמיכה של כמה מחברי הגוף ומתמיכת הראשון לציון הגאון רבי שלמה משה עמאר ומרן ראש הישיבה הגאון רבי מאיר מאזוז. הרבנים מציינים במכתבם כי הוא ממשיך את דרכו של קודמו בתפקיד, הגאון רבי רפאל כדיר צבאן זצ"ל.

מועמד נוסף מעניין במיוחד, הוא גם הגאון רבי יגאל כהן, ראש מוסדות 'יביע אומר', תלמידו של מרן הגר"מ מאזוז, ששומר על קשרים חמים עם הנהגת ש"ס וצפוי לזכות לתמיכתם. לאחרונה סיפר הגר"י כהן לשומעי לקחו על החלטתו להתמודד על התפקיד, שנראה כי הוא רק ראשון בדרך למרוצים רבניים אחרים שבדרך.

מלבד השניים הללו, המועמדים שאושרו מהציבור הספרדי הם (לפי סדר א-ב) הרב אליהו אלחרר, הרב שמואל אליהו, הרב שמעון ברוך אלמליח, הרב שמעון מאיר ביטון, הרב יוסף בן דוד, הרב ציון כהן, הרב יצחק לוי והרב יוסף שלוש.

המועמדים האשכנזים הם הרב אליעזר בורד, הרב יצחק דוד גרוסמן, הרב שמחה וויס, הרב יעקב רוזה, הרב יצחק רלבג, הרב אברהם צוריאל והרב יעקב שפירא.

בנוגע למועמד אחד- הרב אליהו אסולין – החליטה הוועדה להמתין לקבל את חוו"ד מהמשנים ליועמ"ש לממשלה, עו"ד כרמית יוליס ועו"ד גיל לימון, בכדי להכריע סופית האם יכול להתמודד.

הבחירות יערכו ביום שלישי הקרוב כ' שבט (18/2) מהשעה 14:00 עד השעה 18:00 בבית הארחה בית וגן רחוב הפסגה 8 ירושלים. יו"ר ועדת הבחירות הרב משה אמסלם. מזכיר ועדת הבחירות צוריאל פורת.

לֹא תַחְמֹד בֵּית רֵעֶךָ לֹא תַחְמֹד אֵשֶׁת רֵעֶךָ וְעַבְדּוֹ וַאֲמָתוֹ וְשׁוֹרוֹ וַחֲמֹרוֹ וְכֹל אֲשֶׁר לְרֵעֶךָ. (שמות כ, יד)

והנה מבואר בגמ' בבא מציעא (ה, ב) שבני אדם סבורים שאיסור לא תחמוד הוא דוקא אם חומד ולא נותן תשלום. והק' בתוס' שם שהרי הוא נחשב גזלן באופן שלא משלם וכבר עובר בלא תגזול ומדוע צריך לזה פסוק, ותי' שעובר עליו בשני לאוין, ועוד הק' שגם במקום שמשלם הרי אסור מדין חמסן וכמו שמצינו בגמ' בבבא קמא (סב, א) ממבואר מה בין גזלן לחמסן שגזלן לא נותן ממון וחמסן נותן ממון והק' בגמ' שהרי אם תלוהו ומכן שהמכר חל ואינו חמסן, אלא שיש לחלק אם אמר בסוף רוצה אני שהמכר קיים ואם לא אמר רוצה אני שאין המכר קיים, ותי' שאיסור חמסן הוא רק מדרבנן, וחמסן שהוא אסור מהתורה דוקא אם נותן דמים, ומה שהוכיחו בגמ' (ב"ק קיט, א) מחמס בני יהודה אפי' כשנותן דמים, היינו אסמכתא לדין דרבנן, וכ"כ תוס' בב"ק (סב, א).

בתוספות בסנהדרין (כה, ב) תירצו, שבאיסור לא תחמוד עובר דוקא אם לא הביא ממון וכשמביא ממון שוב לא עובר על לא תחמוד, והק' שהרי בגמ' בבב"מ משמע שרק בני אדם סבורים שאין איסור כמשלם, ותי' שבאמת הדין כן שאין איסור לא תחמוד אם משלם כפי מה שמבואר בגמ' שם שהוסיפו חכמים לתקן חמסנים שפסולים לעדות ואפי' כשמשלמים או שמכיון וראו שחוטפים מיד הבעלים וזורקים לפניהם ממון ולא ראו אם התרצו לכך הבעלים, והדין הוא רק משום תקנת חכמים, וברש"י נקט שעברו על חימוד ממון שלא שלהם, הרי מבואר בתוס' בסנהדרין שאם נתן ממון והבעלים לא אמרו רוצה אני, עובר באיסור לא תחמוד ולא עובר באיסור לא תגזול ולא כמו שמשמע מדברי התוס' בבב"מ.

ומבואר בתוס' שאיסור לא תחמוד הוא דוקא במקום שלא נותן ממון ויש בו גם איסור של לא תגזול ובמקום שנותן ממון הרי לא עובר באיסור לא תחמוד אלא אסור מדרבנן, הרי מבואר בשיטתם שאיסור לא תחמוד הוא איסור ממון, שעובר משום שלקח ממון חברו באיסור, ואם קנה את החפץ הרי לא לקח ממון חברו באיסור.

שי' הרמב"ם חמדת ממון

ברמב"ם (פ"א מהלכות גזלה ה"ט) כתב, כל החומד עבדו או אמתו או ביתו וכליו של חבירו או כל דבר שאפשר לו שיקנהו ממנו והכביד עליו ברעים והפציר בו עד שלקחו ממנו אף על פי שנתן לו דמים רבים הרי זה עובר בלא תעשה שנ' לא תחמוד [וכתב בהשגות הראב"ד דוקא אם לא אמר רוצה אני], ואין לוקין על לאו זה מפני שאין בו מעשה, ואינו עובר בלאו זה עד שיקח החפץ שחמד, כענין שנ' 'לא תחמוד כסף וזהב עליהם ולקחת לך' חימוד שיש בו מעשה, והקשה בהשגות הראב"ד, מדוע נחשב לאו שאין בו מעשה, והיכן מעשה גדול מנטילת החפץ, והיה לו לומר מפני שהוא חייב בתשלומין שהרי הוא כגזלן שחייב להשיב את הגזלה ולפיכך אינו לוקה וגם זה חייב להשיב את החפץ לבעליו.

הרי מבואר בשי' הרמב"ם שהאיסור אינו בלקיחת הממון מחברו אלא הוא תלוי בחמדת הלב, ודומה לאיסור דלא תתאוה שגם הוא איסור שחל בלב, אלא שבלאו של 'לא תתאוה' האיסור חל עבור חמדת הלב לבדה, משא"כ 'לא תחמוד' הוא דוקא כשהחמדה שבלב הביאה לידי המעשה של לקיחת הממון, מ"מ והאיסור אינו בעצם הלקיחה אלא החמדה שחומד, ועוד מבואר ברמב"ם שגם באופן שאומר רוצה אני הרי עובר בלא תחמוד אם כפהו למכור וכפי שכ' הראב"ד, ולענין פסול עדות הוא דוקא אם לא אמר רוצה אני, הרי מבואר שאם לא אמר רוצה אני עובר גם בלא תגזול ואם אמר רוצה אני אינו עובר בלא תגזול אלא בלא תחמוד, וכן פסק השו"ע (חו"מ שנט, ט-יב), וכתב בערוך השולחן (חו"מ שנט, יג) לכן יזהר אדם מלקנות שלא אצל חנוני אם לא כשהמוכר מבקש ממנו שיקנה.

ומבואר ששיטת הראב"ד שיש לא תחמוד רק אם לא אמר רוצה אני ואין המכירה מועילה ויש בו גם איסור גזילה, ומה שאינו לוקה משום שהוא לאו שניתן לתשלומין כגזילה.

לא תחמוד בקקרקע

העמק דבר (שמות כ, יד) כתב, שייחד הכתוב אזהרה בבית, משום שהוא מחובר והיושב בביתו של חבירו שלא ברצון בעליו אינו עובר על לא תגזול, שהרי קרקע אינה נגזלת, כמו שמצינו בסוכה (לא), ואינו דומה למשתמש במטלטלין של חבירו דנקרא גזלן כדין שואל שלא מדעת בעלים, משא"כ במחובר אף על גב שאם גוזלה לחלוטין ה"ז גזלן ועובר על לא תגזול, וכן מבואר בספרי שופטים עה"פ ולא תשיג גבול וגו' והרי כבר נאמר לא תגזול, אמנם אם יושב בבית חבירו שלא בתורת גזילה ה"ז עובר משום לא תחמוד.

פחות משוה פרוטה והחומד שני חפצים

הנה במנחת חינוך (מצוה לח) כתב, שאם הלאו של לא תחמוד אינו מחמת הפקעת ממון ואפי' אם נתן ממון עובר בלאו זה וגם לדעת הר"מ אפי' שאמר רוצה אני עובר על הלאו, הרי אפשר שגם בפחות משוה פרוטה עובר בלאו זה, ולפי"ז מי שגוזל פחות משוה פרוטה ילקה, ואפי' שאין לוקים משום לא תגזול מ"מ משום לאו זה לוקים, שיש איסור של לא תגזול גם בפחות משוה פרוטה רק שאין לוקים עליו, ונראה דאין עובר בלאו, ומוכח שבפחות משוה פרוטה אין עוברים בלאו זה, וצריך לבאר מדוע אין עוברים בזה.

וכתב לבאר שבדיני ממונות כל השיעורים הם פרוטה ופחות משוה פרוטה אינו נחשב ממון, והוכיח כן מריבית שאסרה תורה גם אם הוא מוחל על האיסור ומ"מ הוכיחו בתוס' שאינו עובר בפחות משוה פרוטה בריבית כיון שאי"ז נחשב לממון ולא משום שמוחל, וכן אם הטעם בפחות משוה פרוטה משום שמוחל יהיה אסור לגזול חרש שוטה וקטן פחות משוה פרוטה כיון שאין מחילתן מחילה, אלא משום שאינו בכלל שיעור חשוב בממון.

והנה החומד ב' חפצים עובר ב' לאוין, ויל"ע אם החומד קופסה שיש בה כמה מיני פירות וכדו' הכל נחשב לדבר אחד, או שעובר לאוים כמספר סוגי הדברים שיש שם, והחומד חפץ ששייך לשני אנשים ומסתבר שעובר בשני לאוים.

האם שייך לא תחמוד לדבר מצוה
בשו"ת בצל החכמה (ח"ג סי' מג) כתב לדון האם שייך לא תחמוד כשחומד חפץ לקיום מצוה וכ' לחלק בין אם חומד חפץ חולין שהוא רוצה בו לקיום מצוה בלבד כגון, שופר לולב מצה וכדו', שאפשר להשתמש בהם לצורכי חול והוא אינו רוצה אותם רק לצורכי מצוה בלבד, לבין אם חומד דברים שבקדושה שאי אפשר להשתמש בהם אלא לצורכי מצוה, כגון ס"ת תפילין מזוזה וכדו', וכתב להוכיח ששייך גם לא תחמוד כשחומד מצוה וכן הוכיח מירושלמי (ברכות פ"א ה"ה) שיש איסור לא תחמוד בית רעך אפי' כדי לכתוב עליו מזוזה, וכן הוכיח מדברי המכילתא שיש איסור גם בדברים של קדושה שהם נמכרים שהאיסור הוא בעצם מה שחומד, וכן הוכיח מדברי החינוך (תטז) שאיסור לא תחמוד כעין לא תגזול וכשם שאסור לגזול כדי לקיים מצוה כך אסור לחמוד במה שהוא של חבירו כדי לקיים בו מצוה.

לא תחמוד במתנה

רבינו יונה בס' שערי תשובה (שער ג' אות מ"ג) כ' וז"ל, לא תחמוד בית רעך, ולא תתאוה בית רעך וכו' גם כי נתן מכרם וכו' ואם יכסוף אדם שימכור לו חברו שדה או כרם או אחד מחפציו ולא יש את נפשו למכרו, ואם יפצר בו ברוב דברי תחנונים יבוש להשיב פניו אסור לפצור בו כי זה כמו הכרח ואונס, והחומד לקחת כל חפץ והוא איש נכבד שאם ישאל שאלה אור פניו לא יפילון, אסור לשאול מעם רעהו מקח או מתת בלתי אם ידוע כי נתון יתן לו בנפש חפיצה ולא ירע לבבו בתתו לו, מבואר שאם הוא איש נכבד שלא יסרב לו גם אחרי פעם אחת שמבקש הרי אסור.ויש להעיר בדבריו שבסתם בני אדם הזכיר את האיסור רק במכירה, ובאדם נכבד כתב לאסור גם במתנה, אמנם בשו"ת ארץ צבי (סי' ג' אות ו') כתב בשם רבינו יונה שהמפציר ליתן לו מתנה עובר בלא תחמוד.

והנה החפץ חיים בספר המצות הקצר (חלק הל"ת מצוה מ') כתב, שלא לחמוד דבר של חבירו וכו' ומצוי זה בחתן שמכביד על חותנו קודם החתונה שיתן לו דבר פלוני ופלוני מה שלא התנה ע"ז בשעת כתיבת התנאים ואעפ"י שחותנו ממלא מבוקשתו אעפ"כ עובר החתן על לאו זה דלא תחמוד, ולהנ"ל אף שמכביד עליו שיתן לו, אין כאן משום לא תחמוד דלא שייך לא תחמוד במתנה, ואין קפידה רק משום מדת חסידות לדעת רבינו יונה.

הרי מבואר שסבר שגם במתנה שייך לא תחמוד, ואפי' אם מה שמכביד החתן על חותנו ליתן לו דבר פלוני ופלוני לאו בתורת מתנה אלא בתורת תוספת על הנדוניא, מ"מ בודאי שאין זה כמכר, שהקונה נותן מעות, וכאן האיש קונה את אשתו ומקבל כסף נדוניא, ובפרט תוספת על מה שהתנה דהוי רק מתנה, וכן נראה שסבר המרכבת המשנה בפירושו על המכילתא (יתרו) שאין איסור בחימוד תורה כיון שהיא בחינם, הרי דלכן אינו שייך לאו דלא תחמוד בחומד לימוד תורה שהוא בחינם, לפי שאי אפשר אלא בחינם ומוכח דשאר דברים שיכול למכור אפי' שנותן מתנה בחינם כלימוד התורה עובר עליהם משום לא תחמוד.

וכן מבואר מדברי הסמ"ג שהביא את הדין המבואר ברמב"ם, שהתאוה מביאו לידי חימוד והחימוד לידי גזל, ושינה מלשון מכר וקונה שהזכיר הרמב"ם ללשון נתינה, שסבר גם בשי' הרמב"ם שגם במפציר בו ליתננה לו עובר בלא תחמוד, וכיון דלגבי חימוד מביא לידי גזל הדין אמת גם להסמ"ג ואמנם דוקא במפציר בו ליתננה לו במתנה אבל לא במפציר בו למכרו לו, לכן שינה מלשון הרמב"ם ונקט לשון מתנה.

חומד ממון עבור אחר

והנה יש לדון במי שחומד חפץ חברו כדי לתנו לאחר, האם עובר בלא תחמוד ולא תתאוה, וכתב במעין החכמה על תרי"ג מצות (דף י"ב. ד"ה זה גורלך) לענין לא תחמוד אשת רעך שכאשר אינו משתדל בשביל עצמו כי אם בשביל חברו אז אינו עובר רק על החימוד במעשה אבל אינו עובר על לא תתאוה ובמשתדל בשביל עצמו חייב גם על לא תתאוה, אמנם בביאור הגרי"פ פערלא על ספר המצות (ל"ת רע"א ד"ה וא"כ מצד) כתב, דבגוזל ליתן לאחרים אף שישנו בכלל לא תגזול לא שייך בו אזהרת לא תחמוד, אמנם כל מה שלא עובר היינו דוקא במקום שלא חייב לדאוג לאחרים אבל אם חייב בעצמו לדאוג להם כגון בנו ובתו הסמוכים על שולחנו וכן לכבוד אביו או רבו נראה שיש בזה משום לא תחמוד כיון שהוא חומד בעצמו.

בבית ושדה של שותפים

ויש לדון בבית או שדה וכדו' ששייך לשותפים, האם רשאי להפציר באחד מהשותפים למכור לו חלקו או בכל השותפים, במה שהם שותפים בו ולא שייך בזה הלאו דלא תחמוד ולא תתאוה, לפי שלא אסרה תורה לחמוד ולהתאוות רק בית שדה וחפץ המיוחד לאיש אחד שאין לאחרים חלק בו משא"כ השייך לשותפים, או שאין חילוק.

והנה מבואר דכל ישראל נקראים בלשון יחיד כמו שכ' רש"י, ואפי' לא נזכר בלשון רבים, מ"מ שותפים ישראל בכלל, וא"כ פשוט דאף שנא' לא תחמוד בית רעך אין למעט בית של שותפין ישראלים, וכן ממה שנא' לא תחמוד אשת רעך ועבדו ואמתו ושורו וחמורו וכל אשר לרעך ואף על גב דמשמע שורו וחמורו וגו' דוקא שלו ולא של שתפות, אי"ז אלא למעט שותפות ישראל.

ובשו"ת משפטים ישרים (ח"א סי' ס"ט) הסתפק, בשותף שתובע לדין דגוד או אגוד [או שיתן ממון ויקנה את חלק חברו או שחברו ישלם על חלקו], האם עובר על לא תחמוד, וכ' דנראה שאינו עובר שחז"ל לא יחזיקו ידי עוברי עבירה, ויש לחלק בין אם תובע משום לעשות שלום או שחומד, ולכך בקרקע של שותפים והשתדל השותף לקחת חלק השותף שאין בו לא תחמוד כלל, אמנם יש לעיין שהרי בדין גוד או אגוד הרי לא חומד את של חברו רק שרוצה לחלק משא"כ בדין לא תחמוד שחומד את של חברו אולי גם באופן שחומד ומפציר בשותף.

לא תחמוד במעות

הנה בביאור הגרי"פ (סמ"ג לאוין רעא) כתב שאין שייך בחימוד ממון חבירו לאו של לא תחמוד, שאין שייך לאו זה רק כשחומד דבר מסוים. אמנם בחפץ חיים הנ"ל משמע לכאורה שסובר שגם בזה יש לאו של לא תחמוד, שהרי חתן שמבקש מחותנו ממון ולא דבר מסוים ואף על פי כן סובר שיש בזה משום לא תחמוד.

לא תחמוד בצדקה

בחשוקי חמד ראש השנה (ו, א) כתב לדון האם יש לא תחמוד כשמתרים את חברו צדקה באופן שיש לו רוח מהתרומה, וכתב שיש לדון האם דין לא תחמוד שייך במעות או אולי דווקא בחפץ מסוים, וכן יש לדון האם שייך לא תחמוד בצדקה.

והנה לגבי לא תחמוד בצדקה, כתב בשו"ת ארץ צבי (סימן ד) בתשובה לאמרי אמת, שהרי כופין על הצדקה, ובצדקה הנותן מצוּוה ולא ירע לבבך בתתך לו, ואם כן אם הנותן נותן ברוע לב, עבירה הוא עושה, על כן אין אנו חוששים לו ולקפידתו, כיון שהוא שלא כדין, ועד שאתה כופהו בגופו כפהו בממונו, וכן כתב החפץ חיים (שם) שיש לא תחמוד בכל הנתינות של רשות, לאפוקי של מצוה. הרי שבמצוה אין לא תחמוד.

אמנם יש לדון באופן שיש לו רווח מהצדקה האם נחשב כדין כל צדקה שכופין, והנה באופן שהעושה מצוה גם כשמכוון גם לצורך עצמו, כתב בביאור הלכה (סימן לח ד"ה הם ותגריהם) דאם כוונתו לשניהם בשוה, הרי הוא עוסק במצוה.

ובדרך שיחה (ח"א עמוד תקס) כתב, שהנותנים תרומה לישיבות אף שהמשולחים נוטלים אחוזים מהסכום, יש להנותנים מצוה כאילו הישיבה קיבלה מאה אחוזים, כי הרי זה צורך הישיבה להוציא עבור זה כך וכך אחוזים. כלומר הישיבה היא מקבלת מאה אחוז מהתרומה, וכמו שמותר לה לשלם לספקים ולכל צרכי הישיבה, אף שהם מרוויחים מכך, כך גם המשולח הוא חלק מצרכי הישיבה, שמותר לשלם לו.

ואם כן התורם נותן הכל לצדקה, ואין כאן לא תחמוד, כיון שבמצוה אין לא תחמוד, ומה שיש רווח למתרים, אינו לוקח מהתרומה, אלא התרומה היא כולה של הצדקה, והמתרים מקבל מהצדקה את כספו כפי מה שסכמו, וכמו כל פועל שמקבל משכורת מהישיבה.

האיסור לחמוד

בסמ"ג (לאוין סימן קנ"ח) כתב, ולפיכך נחתמו עשרת הדברות בלא תחמוד, לומר לך שהחומד עובר בכולן, וגם אוי לו לחומד שכל ימיו מכאובים ולא ישמח, והשמח בחלקו שמח הוא לעולם.

בספר החינוך (מצוה ל"ח) כתב, כבר בארנו מה שיש בענין החמדה מהשחתת העולם עם מה שהיא תכונה רעה וחולי גדול בנפש, כי החמדה הוא במחשבת הלב אשר הוא כלי לעניינים השכליים, וכאשר ישים מחשבת לבו לעניינים הגשמיים כל ימיו יהיו בדאגה ושממון ונפשו לא חיה.

בפלא יועץ (חמדה) כתב, ידוע רעת החמדה כי רבה וכתבו המפ' שהיא העשירית מעשרת הדברות והיא גדולה מכולם שע"י החמדה יכול לעבור על כל התורה, וצריך להתחזק ולחשוב כי הכל הבל הבלים דברים שאין בהם ממש ולא יחמוד ולא יתאוה ולא ישאל חפץ במתנה מחברו, רק יחמוד איש להשיג חכמה ותבונה ומדות טובות וישרות ולהתדמות לקדישי עליונים כגון מצוה לקנאות ולחמוד ולאהבה זאת ישיב ליצרו כאשר רוצה לפתותו ולהוליכו בדרך לא טוב לו יחליפנו ולו ימיר רע בטוב ובזה ינצל מקטוב ועליו תבא ברכת טוב, וכן ברבינו בחיי (שמות כ, יד) כתב, ואמנם מצינו חמדה שהיא מותרת, והיא חמדת התורה והמצות, וכמו שאמרו חז"ל (ב"ב כא, א) קנאת סופרים תרבה חכמה, והחמדה והקנאה הזאת היא מותרת ויש לאדם שכר עליה.

באבן עזרא (שמות כ: יד) ביאר, שהאיסורים של לא תחמוד ולא תתאוה מחייבים לשלוט בתאותיו לחמוד ולקנא באחרים ועליו לראות את עצמו כבן כפר שאינו חומד ומתאווה לבת המלך מאחר שא"א לו להתחתן איתה בשום פנים ואופן. כמו"כ צ"ל אצל כל בן ישראל בנוגע לנכסי חבירו. וביאר בית הלוי שכשם שיראה ופחד מוציאים מלבו של אדם כל חמדה וקנאה כך יכולה יראת שמים להוציא מלבו של אדם כל חמדה ותאווה כי כאשר פחד גדול ממלא לבו של האדם אין מקום לתאוות הקנאה.

והנה לשונו של הרמב"ם כר"א אבן עזרא שכתב (בפ"א מהל' גזילה הל"י) ז"ל כל התאוה כו' משאר דברים שאפשר לו לקנותן ממנו כיון שחשב בלבו היאך יקנה דבר זה כו' עבר בל"ת שנא' לא תתאוה ואין תאוה אלא בלב בלבד עכ"ל. לפי הרמב"ם האיסור חל רק בדברים שבידו לקנותם ואין האיסור חל בדברים שא"א לו לקנותם ולהשיגם כמשל בן כפר שאינו מתאוה לבת מלך.

לתגובות והארות: pilpul613@gmail.com

חני יתומה מגיל קטן. היא כבר רגילה להיות יתומה. רגילה שאין לה אבא, שאין כסף, ושהכל תמיד אחר אצלם בבית. האמת שהיא בכלל לא זוכרת אבא בריא. האבא שהיא זוכרת היה חולה, כחוש, תמיד שקט, עם מבט עצוב בעיניים שהיום היא יודעת להגיד שאלה עיניים שמפחדות מהמוות. היא זוכרת אותו גם יושב ולומד, כל הזמן. ליד ערימה של ספרים היתה לו ערימה של תרופות, ובהמשך גם בקבוק של חמצן שהלך אחריו לכל מקום. וכשהוא למד, תמיד זהרו לו העיניים. והיא אמרה לאמא שלה שהיא רוצה בעל כזה בדיוק, שמחייך מהילדים שלו, ומהתורה. כל השאר באמת לא משנה.

אחרי שלוש שנים של מחלה קשה אבא שלה נפטר. בשבת, בבית. עצם את העיניים ועלה לשמים. ואמא שלה הבטיחה שהוא כבר לא יסבול. היתה לוויה עצובה, ושבעה עמוסה במבקרים שהשאירו אחריהם רצפה שחורה, ואז נהיה שקט. אחרי שבוע כולם הלכו, והם נשארו לבד. אמא, ושבעה ילדים. המחלה של אבא השאירה חובות, ובדרך לבית ספר היא היתה רואה מודעות ענקיות עם תמונה של אבא שלה ונר נשמה. אח שלה הסביר שאוספים בשבילם כסף. זה לא היה לה נעים, אבל היא הבינה כבר אז שאין ברירה.

חודשיים אחרי בא הגשם ושטף את המודעות, והגיעו יתומים אחרים. ראובן, האח הגדול של אמא ניסה לעזור כמה שיכל, ואמא התחתנה שוב, וגם האבא החדש ניסה לתת קצת, אבל היה לו את הילדים שלו לדאוג להם. וככה הם חיו. שתי משפחות שהאבל חיבר ביניהם, בבית קטן וקצת צפוף, וכסף רק למה שממש חייבים. וחני הקטנה מכולם, אז את כל הבגדים שלה היא קיבלה תמיד מהאחיות מעליה, והילקוטים, והספרים.

ואז התחילו החתונות של הילדים. חתונה של ילד יתום אף פעם לא שמחה עד הסוף. תמיד יש את הגעגוע להורה שלא נמצא, ולא זוכה לראות את הילד שלו צועד לחופה. אבל המון אנשים טובים דאגו לשמח את החתנים, ואז את הכלות. והיו חתונות קטנות, וקנו את המינימום אבל זה מה שהילדים האלה היו רגילים כל החיים. ודוד ראובן תמיד היה בתמונה, והיה מצליח לגייס כספים לחתונות.

לפני חודשיים חני התארסה. עם בחור צדיק, שמתרגש מהתורה. בדיוק כמו שאבא שלה היה. גם הוא מגיע מבית שאין שם כסף, אבל בכלל לא היה אכפת לה. חודש אחרי האירוסים דוד ראובן נפטר מהתקף לב. עכשיו הילדים שלו יתומים, וצריכים עזרה, ולחני אין איך להתחתן. אין לה כסף לכלום. החתן אמר לה שהיא לא צריכה לקנות לו כלום כי יש לו ש"ס וזה מספיק, והיא סיפרה לאמא שלה ובכתה, קצת מהתרגשות וקצת כי  גם אם היא היתה רוצה אין לה כסף לקנות כלום בשבילו, בשבילה או בשביל הבית שלהם. סיר, סכום, בגדים. היא לא צריכה הרבה, אבל גם המינימום עולה הרבה יותר ממה שיש לה.

סיפורה של חנה הוא אחד מ-91 סיפורים דומים של יתומים העומדים להינשא. מרא דכולא תלמודא, הגאון הרב חיים פיינשטיין שליט"א, יתפלל לישועות גדולות בקברו של רב אבדימי דמן חיפה עבור התורמים.

אנחנו חייבים לעזור לכלה הזאת, ולעוד 90 יתומים מאב או מאם שלכל אחד יש סיפור מאחוריו. הם יתומים, נכנסים לחופש עם הורה אחד שמחזיק להם יד והורה אחד שמלווה אותם מלמעלה. מגיע להם להתחתן בכבוד, מגיע להם לא להיות מוטרדים ביום הזה ובשום שלב בתקופת האירוסים מכסף. הם באמת לא מבקשים הרבה, הם מבקשים את המינימום. ואם כל אחד מאיתנו ייתן כמה שהוא יכול, וטיפה יותר, החתנים והכלות האלה יוכלו להתחתן בכבוד.

דואגים ליתומים של ועד הרבנים ורואים ישועות

ישראל נקלעה השבוע לצומת דרכים שלהערכתי כל כיוון בו נבחר ללכת – הוא לא אידיאלי. הכוונה כמובן היא בנושא החטופים.

ישראל יכולה למצוא עילה לחדש את הלחימה ואז היא מסכנת מאד את מצבם של החטופים. ראשית היא תפסיק בכך את החזרת החטופים של הפעימה הראשונה ויש עוד לא מעט האמורים להשתחרר, חלקם לצערנו הרב אינם בין החיים, ושנית – בכך ישראל בעצם עוצרת לגמרי את הפעימה השניה בה אמורים להשתחרר עוד חטופים חיים רבים, שלא לדבר על הפעימה השלישית במסגרתה אמורים להיות מוחזרים חטופים שכבר אינם איתנו לצערנו הגדול.

אופציה אחרת היא ללכת לפי מתווה ההסכם ואז ישתחררו חטופים גם בשבת הקרובה, גם בשבת שאחריה וגם בזמן שלאחר מכן. הבעיה היא שכדי להגיע ליישום שלב ב' צריך להתקיים מו"מ בין ישראל לחמאס. אין פרטים על המתווה הזה.

כאן צפויה התנגשות דרמטית בין ישראל לבין החמאס: ישראל תדרוש במינימום הגליית מנהיגי החמאס מהרצועה והתפרקות החמאס מנשקו. מן הסתם החמאס לא יסכים לכך. ואז, העיסקה תיתקע. יתכן וכדי להרוויח לכל הצדדים זמן – העיסקה הראשונה תימשך עוד כמה פעימות "קטנות", ויתכן שאף צד לא יזוז בעמדתו – מה שיוביל כמעט בוודאות לחידוש המלחמה.

מבחינת ישראל, אם זה יקרה – אנחנו נפעל תוך גיבוי מלא של הנשיא טראמפ. יתכן מאד שאם הלחימה תתחדש ישראל תוכל גם להפעיל לחץ נוסף על החמאס בדמות למשל צמצום הסיוע ההומניטרי – פעולה שאמורה להקשות על החמאס את חיי היומיום ובעיקר את יכולתו למכור מזון ותרופות תמורת ממון רב. כמובן ששתי האפשרויות הללו אינן מיטביות.

בעיניי, הדיל הכי טוב לישראל הוא ששלוש הפעימות יתקיימו בלי קשר לשאלה איפה יהיה החמאס ואיפה יהיה צה"ל בסופן. אני רואה במלחמה בחמאס פרוייקט שלא בהכרח חייב להסתיים עכשיו ומיד.

בואו ננתח את מצב הדברים נכון לעכשיו – מטרות המלחמה היו: בטחון לתושבי עוטף עזה וכל מדינת ישראל, מיטוט שלטון החמאס והחזרת החטופים. נדמה לי שניתן לומר ביושר שאת סוגיית הבטחון השגנו במידה רבה: יכולתו של החמאס לירות רקטות לעבר ישראל, גם אם קיימת בשוליים, פחתה כמעט ללא כלום, גם יכולתו של החמאס לחדור לתחומי ישראל ולבצע הרג תושבים אינה קיימת, את מרבית שליטי החמאס חיסלנו, ובראש ובראשונה את מנהיג החמאס – יחיא סינוואר ורבים מאד מהצוות הבכיר. זהו הישג לא מבוטל.

בסוגיית החטופים – רבים מהם כבר שוחררו. זהו לא ההישג הנדרש, אבל זה גם לא אפס. כלומר, גם אם ניסוג מעזה וגם עם סינוואר האח ואחרים יישארו – מצבנו הבטחוני משופר לעין ערוך מכפי שהיה. והכי חשוב – אם יקרה הנס וכל חטופינו ישובו אלינו, לבית החם של ישראל – תשמר לנו הזכות, ויש שיאמרו החובה, לנצל את ההפרה הקטנה ביותר של החמאס כדי להשמיד את אוייבינו והפעם בלי חשש לחיי החטופים. בואו נתפלל שהתסריט האופטימי יתרחש.

כוחות יחידת מגלן חיסלו שלושה מחבלים בהתקלויות במחנה הפליטים נור א-שמס.

עד כה, במהלך המבצע לסיכול טרור בצפון השומרון, נעצרו מעל ל- 210 מבוקשים, חוסלו למעלה מ-60 מחבלים, הושמדו כ-30 תשתיות טרור, לרבות מבנים. הוחרמו 85 כלי נשק ובוצעו 14 תקיפות מהאוויר.

אתמול (ד׳), כוחות יחידת מגלן חיסלו שלושה מחבלים בחילופי אש פנים אל פנים בנור א-שמס שבחטיבת אפרים.

צה״ל וכוחות הביטחון ימשיכו לפעול לסיכול טרור ברחבי יהודה ושומרון על מנת לשמור על ביטחון תושבי מדינת ישראל.

סקר חדש שנערך על ידי המכון למדיניות העם היהודי מצביע על מחלוקות עמוקות סביב מינויו של השופט יצחק עמית לנשיא בית המשפט העליון, שייערך היום (חמישי).

על פי נתוני סקר מדד החברה הישראלית, 50% מהישראלים רואים במינוי זה צעד בעייתי, בעוד 35% סבורים כי היה צריך להיעשות מזמן.

הסקר מצא כי ישנה התנגדות עזה למינוי בקרב תומכי הימין. 86% מתומכי הימין הביעו התנגדות למינויו של עמית, כאשר 40% מהם טוענים כי מדובר במינוי בעייתי שמוטב שלא היה קורה, ו-46% מהם אף סבורים כי שר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי.

בקרב הציבור החרדי, 44% ממצביעי הציונות הדתית ו-39% ממצביעי הליכוד גם סבורים ששר המשפטים היה צריך למנוע את המינוי, גם במחיר של משבר חוקתי.

בקרב הציבור הערבי, לעומת זאת, נרשם פער משמעותי, כאשר כמעט מחצית מהערבים בישראל לא ידעו להשיב לשאלה זו, ובקרב המגיבם, רובם סבורים שמינויו של עמית היה צריך לקרות מזמן.

לפי הסקר, כ-20% מהישראלים סבורים כי היה צריך למנוע את המינוי גם במחיר של משבר חוקתי, בעוד ששאר הציבור חלוק לגבי הצורך במינוי או בעיתויו.

יוסי דגן ראש מועצת שומרון נפגש עם מתאו סלביני, סגן ראש ממשלת איטליה ומנהיג מפלגת ליגה נורד – מפלגת הימין הגדולה באיטליה ומוביל סיעה חזקה בפרלמנט האירופי – מפגש שארחה שרת התחבורה מירי רגב יחד עם מתאו. השלושה דנו בהידוק הקשרים בין המדינות, בהתמודדות המשותפת מול איומים ביטחוניים ובחשיבותו של השומרון לביטחון ישראל והמערב, וסיכמו על חיזוק שיתופי הפעולה.

יוסי דגן, ראש מועצת שומרון, אמר לאחר הפגישה:
"אנחנו חייבים לעבוד יחד – בארצות הברית, באירופה ובישראל. יש לנו אותם ערכים, ואנחנו עומדים יחד מול אותם אתגרים. כל זאת כדי להבטיח את ביטחוננו ולמען עתיד התרבות המערבית. ההתיישבות כאן היא לא רק צדק היסטורי, היא גם המגן של ישראל מול הטרור האסלאמי הקיצוני שמאיים על כולנו. חייבים להילחם יחד על עתיד העולם החופשי".

שרת התחבורה מירי רגב אמרה: "יש חשיבות אדירה בחיבור בין כוחות שפועלים יחד למען ביטחון ויציבות. אנו רואים קשר ישיר בין הביטחון בישראל לבין הביטחון של אירופה והעולם כולו. השומרון הוא לא רק חומת מגן של ישראל – הוא חומת המגן של כל העולם מול הטרור והברבריות. ולכן החיזוק של ההתיישבות הוא אינטרס בינלאומי".

מתאו סלביני הוא מנהיג מפלגת הליגה הצפונית. הוא מכהן כמשנה לראש הממשלה, ושר התשתיות והתחבורה בממשלתה של ג'ורג'ה מלוני

תביעת ענק הוגשה על ידי 245 נפגעי טרור ובני משפחותיהם נגד הרשות הפלסטינית. התביעה, שהוגשה בבית המשפט המחוזי בירושלים, מתבססת על החוק החדש לפיצוי קורבנות טרור (פיצויים לדוגמה) תשפ"ד-2024. החוק מאפשר פיצוי של 10 מיליון ש"ח ליורש כל נרצח ו-5 מיליון ש"ח לכל מי שנקבעה לו נכות צמיתה בעקבות מעשה טרור. סך התביעה עומד על 1.255 מיליארד ש"ח.

משרד עורכי הדין ארבוס קדם צור, שהגיש את התביעה, מייצג נפגעים ממגוון אירועי טרור, בהם נפגעי ה-7 באוקטובר, לצד נפגעים מאירועי טרור נוספים שהתרחשו בשנים האחרונות. עד כה, הגיש המשרד תביעות בשווי כולל של כ-5 מיליארד ש"ח עבור 750 נרצחים ונפגעים. בנוסף עיקל המשרד עד עתה למעלה ממיליארד שקלים מכספי הרשות הפלסטינית.

התובעים כוללים משפחות של נרצחים מאירועי ה-7 באוקטובר, בהם גם מסיבת "נובה" בקיבוץ רעים, וכן נפגעים מאירועי טרור אחרים בשנים האחרונות. הרשות הפלסטינית מואשמת בהעברת מאות מיליוני ש"ח מדי שנה לתשלומים למחבלים ובני משפחותיהם, כולל לאלו שאחראים לפיגועים מהקטלניים ביותר שנרשמו בישראל.

הנתבעים בתביעה הם הרשות הפלסטינית וארגון הטרור חמאס. על פי כתב התביעה: "הרשות הפלסטינית יזמה, תמכה ועודדה את ביצוע פעולות הטרור הרצחניות כלפי אזרחי מדינת ישראל. הנתבעת אף מתגמלת מעשי הטרור על ידי תשלומים למבצעי הטרור ולבני משפחותיהם."

בנוסף, נטען כי "מדיניות התגמולים של הרש"פ מעוררת שאט נפש. הדעת אינה סובלתה. הלב מתכווץ ומתקומם כנגדה… תשלום תגמולים למחבלים הוא לא רק אישור בדיעבד לפעולות טרור, אלא תמריץ ישיר לפעולות עתידיות."

עו"ד ברק קדם ממשרד ארבוס קדם צור, המייצג את התובעים, מסר: "המלחמה בטרור לא מתמצה בשדה הקרב בלבד. אנו מחויבים להילחם גם בזירה המשפטית כדי לייבש את מקורות המימון של הטרור ולהביא צדק לנפגעי הטרור ולמשפחותיהם. הרשות הפלסטינית לא יכולה להמשיך לעודד טרור בלי לשאת בתוצאות."

בכתב התביעה צוין גם "מדיניות תגמול הטרור של הרשות הפלסטינית נמשכת מזה שנים, על פי חוקים המבטיחים תגמולים כספיים למחבלים ובני משפחותיהם. חוקים אלו מעגנים מנגנון מתמשך של עידוד ותגמול לטרור."