חני יתומה מגיל קטן. היא כבר רגילה להיות יתומה. רגילה שאין לה אבא, שאין כסף, ושהכל תמיד אחר אצלם בבית. האמת שהיא בכלל לא זוכרת אבא בריא. האבא שהיא זוכרת היה חולה, כחוש, תמיד שקט, עם מבט עצוב בעיניים שהיום היא יודעת להגיד שאלה עיניים שמפחדות מהמוות. היא זוכרת אותו גם יושב ולומד, כל הזמן. ליד ערימה של ספרים היתה לו ערימה של תרופות, ובהמשך גם בקבוק של חמצן שהלך אחריו לכל מקום. וכשהוא למד, תמיד זהרו לו העיניים. והיא אמרה לאמא שלה שהיא רוצה בעל כזה בדיוק, שמחייך מהילדים שלו, ומהתורה. כל השאר באמת לא משנה.
אחרי שלוש שנים של מחלה קשה אבא שלה נפטר. בשבת, בבית. עצם את העיניים ועלה לשמים. ואמא שלה הבטיחה שהוא כבר לא יסבול. היתה לוויה עצובה, ושבעה עמוסה במבקרים שהשאירו אחריהם רצפה שחורה, ואז נהיה שקט. אחרי שבוע כולם הלכו, והם נשארו לבד. אמא, ושבעה ילדים. המחלה של אבא השאירה חובות, ובדרך לבית ספר היא היתה רואה מודעות ענקיות עם תמונה של אבא שלה ונר נשמה. אח שלה הסביר שאוספים בשבילם כסף. זה לא היה לה נעים, אבל היא הבינה כבר אז שאין ברירה.
חודשיים אחרי בא הגשם ושטף את המודעות, והגיעו יתומים אחרים. ראובן, האח הגדול של אמא ניסה לעזור כמה שיכל, ואמא התחתנה שוב, וגם האבא החדש ניסה לתת קצת, אבל היה לו את הילדים שלו לדאוג להם. וככה הם חיו. שתי משפחות שהאבל חיבר ביניהם, בבית קטן וקצת צפוף, וכסף רק למה שממש חייבים. וחני הקטנה מכולם, אז את כל הבגדים שלה היא קיבלה תמיד מהאחיות מעליה, והילקוטים, והספרים.
ואז התחילו החתונות של הילדים. חתונה של ילד יתום אף פעם לא שמחה עד הסוף. תמיד יש את הגעגוע להורה שלא נמצא, ולא זוכה לראות את הילד שלו צועד לחופה. אבל המון אנשים טובים דאגו לשמח את החתנים, ואז את הכלות. והיו חתונות קטנות, וקנו את המינימום אבל זה מה שהילדים האלה היו רגילים כל החיים. ודוד ראובן תמיד היה בתמונה, והיה מצליח לגייס כספים לחתונות.
לפני חודשיים חני התארסה. עם בחור צדיק, שמתרגש מהתורה. בדיוק כמו שאבא שלה היה. גם הוא מגיע מבית שאין שם כסף, אבל בכלל לא היה אכפת לה. חודש אחרי האירוסים דוד ראובן נפטר מהתקף לב. עכשיו הילדים שלו יתומים, וצריכים עזרה, ולחני אין איך להתחתן. אין לה כסף לכלום. החתן אמר לה שהיא לא צריכה לקנות לו כלום כי יש לו ש"ס וזה מספיק, והיא סיפרה לאמא שלה ובכתה, קצת מהתרגשות וקצת כי גם אם היא היתה רוצה אין לה כסף לקנות כלום בשבילו, בשבילה או בשביל הבית שלהם. סיר, סכום, בגדים. היא לא צריכה הרבה, אבל גם המינימום עולה הרבה יותר ממה שיש לה.
סיפורה של חנה הוא אחד מ-91 סיפורים דומים של יתומים העומדים להינשא. מרא דכולא תלמודא, הגאון הרב חיים פיינשטיין שליט"א, יתפלל לישועות גדולות בקברו של רב אבדימי דמן חיפה עבור התורמים.
אנחנו חייבים לעזור לכלה הזאת, ולעוד 90 יתומים מאב או מאם שלכל אחד יש סיפור מאחוריו. הם יתומים, נכנסים לחופש עם הורה אחד שמחזיק להם יד והורה אחד שמלווה אותם מלמעלה. מגיע להם להתחתן בכבוד, מגיע להם לא להיות מוטרדים ביום הזה ובשום שלב בתקופת האירוסים מכסף. הם באמת לא מבקשים הרבה, הם מבקשים את המינימום. ואם כל אחד מאיתנו ייתן כמה שהוא יכול, וטיפה יותר, החתנים והכלות האלה יוכלו להתחתן בכבוד.
