כוחות צוות הקרב של חטיבה 7 בפיקוד אוגדה 98, פועלים כעת בחאן יונס במסגרת מבצע ׳מרכבות גדעון׳. על פי נתוני צה"ל, עד כה הכוחות חיסלו עשרות מחבלים והשמידו כ-100 תשתיות טרור בפעילויות משותפות של מכלול האש החטיבתי, חיל האוויר ואמ״ן.
באחת הפעילויות, הכוחות זיהו שלושה מחבלים מעבירים מטענים במטרה למלכד את המרחב. בסגירת מעגל מהירה, הכוחות הכווינו כלי טיס של חיל האוויר שתקף וחיסל את המחבלים.
בנוסף, כוחות החטיבה בשיתוף לוחמי יהל״ם, איתרו והשמידו תוואי תת-קרקעי בעומק של כ-30 מטרים ובאורך של כ-700 מטרים, אשר שימש לפעילות טרור ברצועת עזה.
זו הייתה עוד שעת ערב שגרתית מן המניין. כוס הקפה המהבילה כבר המתינה בסבלנות על הדלפק, מחכה רק לעוגיות שתצטרפנה בעוד שניות אחדות, אבל אז הטלפון צלצל וגדע את התכניות.
'ערב טוב הרב' נשמע מבעד לאפרכסת קול עדין שמנסה להשוות לעצמו טון סמכותי. 'קוראים לי רותי, אני מתקשרת בקשר לאחי שמעון' היא פתחה. 'הוא בחור טוב, אבל אני מרגישה שהוא מתדרדר בגללי, ואני לא מצליחה לעצור את התדרדרות שלו. מישהו הציע לי לדבר עם הרב קסל וזה מה שעשיתי, אמרו לי שרק הרב יכול לעזור לו'.
עד אותה השיחה לא הכרתי כלל את רותי, פעם ראשונה ששמעתי את שמו של אחיה שמעון ופעם ראשונה שהיא פונה אליי. הרבה מידע היה חסר לי. לא הבנתי מדוע היא מאשימה את עצמה, ובטח לא הבנתי אם היא עצמה כבר לא במצב רוחני טוב, אזי מדוע היא מבקשת להציל את שמעון. ביקשתי ממנה בעדינות לחזור אל ההתחלה, לספר לי קצת על עצמה ועל הסיבות שהובילו אותה לצלצל אליי.
'אנחנו משפחה בת שמונה נפשות ואני הרביעית במניין הילדים. אמא שלי לא מודה בזה, אבל מאז שהיא ילדה את אחי הקטן עובר עליה משהו. היא מתכחשת לעובדות, אבל אני יכולה להבטיח לך שקרה לה משהו. זו לא אותה אמא שהייתה לי לפני הלידה, היא הפכה לאשה עצבנית שלא מסוגלת להתמודד עם כלום ובשל כך היא או ישנה, או כועסת וצורחת ומכה את כולם. האחיות הגדולות שלי מתמודדות איכשהו עם הסיפור הזה, ובאמת שאין לי מושג מאיפה יש להם כוחות לכך. אני לעומת זאת, לא הייתי מסוגלת ללמוד בסמינר ולעשות מבחנים וכל זה, כאשר בבית התחושה קשה וכל כניסה הביתה ככניסה לגהינם. העדפתי לעזוב את הסמינר והתחלתי להסתובב בחוץ. אני מודה, יש לי חברה גרועה ולא טובה וגם אני עושה הרבה שטויות, אבל זה לא העניין כרגע. לי הקדוש ברוך הוא יעזור, אבל אחי שמעון זה סיפור אחר, הוא בן חמש עשרה בישיבה קטנה ואני מאוד דואגת לו. אני שומעת ומקבלת דרישות שלום על כך שהוא התחיל לעשות שטויות, ואני ממש מפחדת שהוא יעבור את מה שאני עברתי. הרב אתה חייב לעזור לו'. היא התחננה.
ניסיתי עוד להבין את הבעיה וביקשתי לדעת היכן הוא לומד, אך רותי לא ידעה להשיב. 'אולי תדבר עם אבא שלי' היא הציעה. 'בעיקרון הוא מתבייש לבקש עזרה, אבל אם תפנה אליו אתה, אני בטוחה שהוא לא יסרב'. לקחתי את מספרו של האב וסיימתי את השיחה.
הקפה כבר מזמן התקרר, לא יכולתי להכין לי כעת חדש. התחינה של רותי הדהדה באוזניי. הרמתי טלפון לאבא של רותי ושמעון, אמרתי לו שאני נכון לעזור לו עם הבן שלו אם הוא מסכים. יכולתי לחוש את הדמעות שניגרו מעיניו באותה שעה: 'אם אני אסכים?! אני מתחנן!' הוא אמר לי בקול חנוק, 'הלוואי ותוכל לעזור לי. הבית שלי מתפרק, אין לי מושג מהיכן להתחיל אפילו רק כדי שהכול פה לא יתפורר. תגיד לי איפה אפשר לפגוש אותך ואני אבוא לשם הרגע, עכשיו'.
קבענו להיפגש שעה לאחר מכן, באחת הסמטאות העזובות, שם איש לא יפריע לנו. בדיוק בזמן הנקוב הוא הופיע שם, עם גב שפוף, נושך את שפתיו בעצב. דקות אחדות לאחר מכן הוא כבר פתח את ליבו, לא מסתיר כלום. 'יכול להיות שטעיתי' הוא אמר. 'כאשר הבנתי שאשתי סובלת מדיכאון לידה, לא כל כך חשבתי שקרה לה משהו. אמרתי לעצמי שזה בטח יעבור, אבל לצערי זה רק נעשה יותר גרוע מיום ליום. הבעיה שלי שזה לא נעצר שם. יש לי בת שהתפרקה לגמרי, היא עזבה את הבית, אין לי מושג איפה היא חיה והיכן היא מסתובבת.
ניסיתי ליצור איתה קשר כמה פעמים אבל היא פשוט דוחה כל רצון לקשר. הרב, אל תחשוב שזה סוף הסיפור' הוא אומר לי במטרה שלא אאבד עניין בסיפורו, והוא לא ידע שמסיפור כזה אינני יכול להתעלם גם אם ארצה. 'אחרי הבת הזאת יש לי את שמעון, ואחריו עוד שלושה ילדים כשהקטן שלי בן שש, וכולם יורדים במדרגות שבלתי נגמרות'. הגדולים מחזיקים את עצמם איכשהו, אבל מאז שהבת שלי ירדה, כולם מתגלשים. שמעון כבר בבית מזה כשלושה שבועות, לאחר שנזרק מהישיבה ואין עם מי לדבר, הוא לא מוכן לחזור לשם, הוא מרגיש חסר סיכוי להצליח, ואני אנא אני בא' בכה האב.
שוחחנו כך אולי שלוש שעות, המחסומים כמעט ונעלמו בשעות הלילה היותר מאוחרות. באחת מן הפעמים הוא אפילו הרשה לעצמו לפרוץ בבכי לידי, ואני הוצאתי מהכיס את פיסת הנייר האחרונה שעוד נותרה בו, ביקשתי לנגב את הדמעות.
כשהוא נרגע מבכיו התחלנו לשוחח על הנעשה בבית, ביקשתי להבין את משמעות החיים בבית לצד רעיה ואמא, שנמצאת במצבי רוח חולפים, יותר נכון לא חולפים, אלא ישנים או מוטרפים, כאשר בתו דסי בת העשרים ואחת לוקחת את המושכות, ומנהלת את הבית במקום האם.
דסי הייתה זו שגם החליטה לשלוח את הבת המתמודדת מהבית, והיא גם לוחצת על האב לשלוח את שמעון. האב שעמל קשות לפרנס את משפחתו ולשמור על כבודה, נמצא בין הפטיש לסדן. מחד מה הוא יגיד לבתו הגדולה שעושה הכול בבית במקום האם, ומאידך הוא גם מבין שאי אפשר להתעלם ממצוקותיהם של הילדים הקטנים, שלא מסוגלים לעמוד במצבי האם. הוא היה שבור ורצוץ, ולא היה שייך אפילו לנסות ליצור אתו שינוי כדי להציל את הבית. 'קח את הבן תמצא לו מקום, זה לא אפשרי שהוא יהיה בבית, אני לא יכול לשלוט במצב' הוא אמר לי.
ג'אבל מוסא הידוע כהר סיני
כמה שעות לאחר מכן, כשכבר האיר היום פגשתי את שמעון, הוא כבר החל לעבוד כמוכר באחת מחנויות האזור והיה רחוק מלהיראות בן ישיבה, אך עדיין ניכר היה עליו שהוא בן טובים. הוא לא סירב לדבר איתי, אבל הוא דחה את ההצעה לעזור לו בשתי ידיים. 'אני לא זקוק לעזרה' הוא אמר, 'אני עובד עוד מעט יהיה לי הרבה כסף, ואוכל לעשות מה שעשתה אחותי, אני אצא מהבית משוגעים הזה, ואני אלך לעשות מה שבא לי. אני אשכור דירה עם אחותי, ונחיה ביחד עד שנתחתן'. לך תסביר לנער בן חמש עשרה שהתוכניות שלו הם חלום באספמיה. הוא משוכנע שאחותו עושה הרבה כסף, והיא חייה חיים מאושרים.
'כרגע אני אומנם לא כל כך בקשר אתה, היא מפחדת שאם היא תהיה איתי בקשר, האשמה שאני לא לומד בישיבה תהיה עליה' הוא התוודה אך לא מיהר להיפרד מחלומו 'בעוד כמה חודשים אני בטוח שהיא תבין שזה מצב סופי, ואז היא תהיה איתי בקשר, ותעזור לי, ואני אעזור לה. אנחנו נקים משפחה משלנו' הוא אמר, כביכול כדי לענות לי על מה שאמרתי לו שמשפחה לא עוזבים לעולם.
ישבתי עם שמעון במשך שעות, אבל כלום לא השתנה אצלו. רק דבר אחד לא יכולתי לספר לו באותה השיחה: על הטלפון שקיבלתי מאחותו, ועל העובדה שבמצבה היא לא באמת תוכל לעזור לו. כשרותי צלצלה שוב לשאול מה התקדם בעניינו של שמעון הסברתי לה שאמנם היא לא אשמה במצבו, וכל אחד צריך לעשות את החשבון נפש שלו, אבל אי אפשר להתעלם מכך ששמעון משוכנע שהחיים שלך זוהרים והוא רוצה שיהיה לו גם כן קצת מהזוהר הזה. הוא ברח מהגיהינום ומבחינתו גן העדן נמצא במקום הזה בו שוהה רותי. 'אסור שהוא יעבור את מה שאני עוברת, זה לא יסתיים טוב היא אמרה' ספק לה ספק לי וסיימה את השיחה.
חשבתי כבר להרים ידיים, שכן היכולת שלי לעזור מוגבלת בסיפור הזה, אבל החיים הרבה יותר מפתיעים ממה שאנחנו חושבים. לאחר יומיים, רותי שוב התקשרה. היא שוב חזרה על העניין הזה שהיא חייבת להציל את אח שלה, והיא מוכנה לעשות הכול כדי להציל אותו. כששמעתי את הנחרצות שבקולה הרהבתי עוז והסברתי לה ששמעון הפך אותה בעיניו כמודל לחיקוי ויכול להיות שאם היא תעשה שינוי, גם הוא יעשה שינוי, או לפחות יהיה פתוח לשמוע על שינויים. חזרתי על כל כך שהיא אמנם לא אשמה שהוא הפך אותך למודל עבורו, אבל אם היא כל כך רוצה לעזור לו, אז זו האפשרות היחידה. 'הרב אני חייבת להיפגש אתך' אמרה רותי, 'אתה צריך להבין איפה אני נמצאת, כדי שתבין כמה אני רחוקה מלעשות שינוי'. ניסתה להסביר לי ואני שוב הסברתי את מה שאמרתי לה קודם לכן והוספתי שאין דבר העומד בפני הרצון. 'אני מוכן לעזור, אבל את צריכה לרצות'.
שבוע עבר מאז עד שפגשתי את רותי. כבר בתחילת הפגישה הבנתי שאני לא באמת יכול לעזור. יש לה לרותי לב טוב, ואפילו רצון טוב. אבל המצב שלה מצריך התערבות של אנשי מקצוע. בלי קשר לשמעון, היא חייבת עזרה דחוף.
היא הייתה במצב חמור, חצי מטושטשת. התפלאתי כיצד היא עוד מצליחה לתפוס ראש – הפעם באופן חיובי – בניסיון לעזור לאח שלה. מפה לשם, הפכתי את העולם ואת מחלקת הרווחה בעיר מגוריה, ורותי נכנסה למוסד שמיועד לכמותה, כדי לעשות שינוי שישפיע על שמעי אחיה. היינו מדברים כל כמה ימים, והיא בקושי החזיקה מעמד. רק המחשבה על כך שכאשר תפגוש את אח שלה בסוף המסלול, אולי הוא ישתנה, החזיקה אותה.
ככל שחלפו הימים הבנתי שהמסלול של רותי יהיה ארוך והחלטתי לנסות שוב לפגוש את שמעי, במטרה לשנות לו כיוון. על פי מידע שרותי נתנה לי, הייתי חייב לעשות את זה מהר ככל שניתן, ייתכן ואם לא הייתי ממהר, לא היה כבר את מי לשנות.
בדרך לפגישה עם שמעון, חשבתי על כך שאם רותי כל כך דואגת לשמעון, ייתכן וכשהוא ידע מה המצב של רותי, הוא יתחיל לדאוג לה. וכך אני ארוויח שני ציפורים במכה, גם את רותי וגם את שמעון. ההימור הצליח. שמעון ישב מולי ומעיניו ירדו דמעות, כאשר סיפרתי לו על מצבה של רותי, על הקשיים שלה במקום בו היא נמצאת, על כך שאני מתפעל ממנה שהיא לא מרימה ידיים. והיא נלחמת כמו לביאה כדי לצאת מהמצב שבו היא נמצאת. הוא שתק כמה דקות ולאחריהן שאל אותי מה הוא יכול לעזור.
הבטתי בשמעון ולראשונה ראיתי בו מבט מתבגר, כזה שלא חושב רק על עצמו. פניתי אליו והתחלתי לפרוש בפניו את הקלפים שעוד נותרו חסויים בעיניו. 'רותי עושה את זה בשבילך, היא רוצה לעזור לך, והיא מבינה שהיא לא תוכל עזור לך אם היא תמשיך לעשות את מה שהיא עשתה. הבעיה שלה שהיא מאוד מפחדת שעד שהיא תסיים את התהליך, אתה כבר תהיה במצב שיהיה קשה לעזור לך' אמרתי. שמעון הרהר לרגע, הניח את שני ידיו על ראשו ואמר לי: 'בשביל רותי אני מוכן ללכת לישיבה'. באותו רגע השמים הזילו דמעות, גשם עז ניתך על הארץ, ואני הרהרתי בליבי: ריבונו של עולם, היש לך בעולמך אח ואחות טובים מאלו?!
לקח זמן רב עד ששמעון התאקלם חזרה בישיבה, ולקח עוד יותר זמן עד שרותי יצאה לעולם בגבורה, אבל כל אחד למן אותו ערב, דאג לעודד את השני. רותי הלכה למדרשיה והתקדמה ביהדות וביראת שמים ושמעון הלך וגדל בישיבה, עד שאף אחד לא זכר לו את הימים עברו.
כשהגיעה עת דודים, שמעון דואג לרותי והציע לה הצעת שידוך, בחור יקר מהישיבה בה למד, בחור שגם עבר את מה שעבר ועלה ונתעלה. כמה שבועות לאחר שנשברה הצלחת, הצטרפה לה צלחת אחרת ושמעון בא בברית האירוסין עם חברתה הטובה של רותי, שבדומה לה, גם היא עשתה כברת דרך משמעותית ויחד הקימו בתים של תורה ומגדלים ילדים בדרך ה'.
חופה | צילום: Yaakov Lederman/Flash90
בערב ראש חודש סיוון לפני שלוש שנים קיבלתי טלפון. רותי הייתה על הקו, אחרי זמן רב שלא דיברנו. היא ברוך ה' אמא לכמה קטנטנים, עסוקה מבוקר ועד ערב בלגדל אותם, ואין לה זמן וצורך כמעט להתקשר. הבנתי שכנראה משהו חשוב מאוד גרם לה ליצור קשר והאזנתי בקשב רב, מחכה לשמוע מה בפיה. 'הרב' היא אמרה, 'אני רוצה שהרב יעזור לי. יש סגולה לתת בראש חודש סיון צדקה לתלמיד חכם, זו סגולה גדולה לילדים תלמידי חכמים. אני יודעת ששמעון אחי שוקד על תלמודו, ולא קל לו בפרנסה. חסכתי כמה מאות שקלים כדי להעביר לו ואני מבקשת שהרב יהיה השליח להעביר את המעטפה אבל בבקשה שזה יהיה מתן בסתר, אל תאמר לשמעון שזה ממני'. הסכמתי, הרגשתי חובה לקיים את השליחות הזאת ולפגוש בשמעון שהפך לאברך משי עם היתר הוראה.
כבר למחרת דאגתי להעביר את המעטפה ליעדה, כשהתברר לי שהמשימה קלה יותר משחשבתי, שמעון לא שאל מהיכן המעטפה, רק אמר תודה רבה ונטל אותה אל חיקו, וכמעט שחשבתי שאני יכול לילך עד שהוא הרים את עיניו ופנה אליי בביישנות. 'הרב, אני לא יודע אם הרב מסכים, אבל אני אשמח מאוד אם הרב לא יקפיד עליי. גיסי – בעלה של רותי – יושב ולומד מבוקר ועד ערב, אני חושב שהוא צריך את המעטפה יותר ממני, בבקשה שהרב יעביר אליו את המעטפה, אבל רק דבר אחד אני מבקש, שהוא לא ידע שזה ממני'.
יצאתי ממנו בעיניים דומעות וימים אחדים לאחר מכן, בסעודת ליל חג מתן תורה, סיפרתי את הסיפור של רותי ושמעון לילדיי. אמרתי להם שתורתנו היא תורת חסד, וזו גם הסיבה שקוראים את מגילת רות בליל שבועות, כי מי שתורתו חסד, יש לתורתו קיום. "אמר רבי זעירא: מגילה זו אין בה לא טומאה ולא טהרה, ולא איסור ולא היתר. ולמה נכתבה? ללמדך כמה שכר טוב לגומלי חסדים".
גם לאלו שרגישים לגלוטן מגיע להתפנק בחג השבועות, עם מאפים מיוחדים. עם העוגה הזו, הפינוק יהיה מושלם.
את ההעוגה ניתן להכין בצורה ממרובעת, או כפס, היא חגיגית, טעימה במיוחד, איכותית, המרקם שלה ללא פשרות, מרעננת, וכוללת תוספות מענגות כמו גבינת מסקרפונה, קרם חלבי אוורירי ובשקוטים ספוגים בקפה.
מצרכים:
400 גר בישקוטים ללא גלוטן
200 מ"ל אספרסו
לקרם:
120 גר סוכר
500 גר מסקרפונה
500 מל שמנת להקצפה
2 כפיות תמצית וניל
קקאו
הוראות הכנה:
טובלים את הבישקוטים בקפה ומצפים את תחתית התבנית בבישקוטים. ( חצי מכמות הבישקוטים). ניתן להכין את העוגה בתבנית מרובעת, או תבנית פס.
להקציף את השמנת מתוקה עם הסוכר ( הקצפה קלה,מרקם רך).
בקערה נפרדת לערבב בעזרת מטרפה את גבינת המסקרפונה והוניל ואז להוסיף לשמנת המוקצפת עד לקבלת מרקם אחיד.
מצפים את השיכבה של הבישקוטים בחצי מכמות הקרם.
על שיכבה זו לסדר שיכבה נוספת של בישקוטים טבולים בקפה ובסוף שיכבה נוספת של הקרם מסקרפונה.
לסיום, לפזר קקאו מעל בעזרת מסננת.
מומלץ: לקרר לפני הגשה
יש לכן מתכון מנצח שאתן מעוניינות לשתף בו את גולשי 'המחדש'? שלחו מייל לדוא"ל בכתובת: editor@hm-news.co.il
השליח המיוחד האמריקני סטיב וויטקוף העביר השבוע הצעה מפורטת לטהראן, במטרה להגיע להסכם גרעיני חדש. ההצעה, שמוגדרת כ"מקובלת למשטר האיראני", מועברת דרך תיווך עומאני וזוכה לתשומת לב רבה בזירה הבינלאומית.
בארה"ב נמנעים מלחשוף פרטים מהותיים של ההצעה, אך דוברת הבית הלבן הדגישה מחדש את עמדת הנשיא טראמפ – שאיראן לא תורשה להשיג יכולת גרעינית צבאית בשום מחיר. "נשלחה הצעה לאיראן לגיבוש הסכם גרעין. ההצעה, שנשלחה על ידי השליח המיוחד וויטקוף, לדבריה "מפורטת ומקובלת למשטר האיראני – לטובתם לקבלה" אמרה דוברת הבית הלבן שהוסיפה כי "מתוך כבוד לעסקה מתמשכת הממשל לא יגיב על פרטי ההצעה לתקשורת".
מצד טהראן, שר החוץ סייד עבאס עראקצ'י אישר קבלת "אלמנטים" של ההצעה האמריקנית באמצעות שר החוץ העומאני שביקר בבירה. לדברי עראקצ'י, איראן תבחן כל הצעה שתכבד את האינטרסים הלאומיים והזכויות של העם האיראני.
ההתפתחות הדיפלומטית מגיעה ברקע דו"ח מדאיג של הסוכנות הבינלאומית לאנרגיה אטומית. על פי הדו"ח הרבעוני האחרון, איראן הוסיפה 133.8 ק"ג נוספים לאורניום המועשר ברמה של 60%, והגיעה לכמות כוללת של 408.6 ק"ג – כמות הקרובה משמעותית לסף הנדרש לפיתוח נשק גרעיני.
מנהל הסוכנות רפאל גרוסי הבהיר כי ללא שיתוף פעולה מלא מצד איראן עם מנגנוני הפיקוח הבינלאומיים, אי אפשר לוודא שתוכנית הגרעין האיראנית משרתת מטרות אזרחיות בלבד. במקביל, המשך מניעת הגישה של פקחי הסוכנות למתקנים איראניים מעמיקה את החשדות הבינלאומיים.
ברקע היוזמה הצרפתית להכרה במדינה פלסטינית, שגריר ארה"ב בישראל מייק האקבי, הנחשב לידיד ישראל, תקף את ההחלטה.
בריאיון שהעניק לרשת פוקס ניוז, הבהיר האקבי, כי ארצות הברית לא תשתף פעולה עם היוזמה הצרפתית – ערבית וכי אם צרפת מעוניינת להקים מדינה שכזו, היא מוזמנת לעשות זאת בשטחה.
"כששמעתי שהצרפתים מנסים להוביל את היוזמה הזאת, לכנס דיון באו"ם שמטרתו כביכול להכיר במדינה פלסטינית, קודם כל זה לא ראוי באמצע מלחמה שישראל מתמודדת איתה, לצאת ולהציג משהו שלדעתי יותר ויותר ישראלים מתנגדים לו בתוקף" אמר האקבי.
השגריר האמריקני הוסיף ותקף: "אם צרפת כל כך נחושה לראות מדינה פלסטינית, יש לי הצעה בשבילם: תחתכו חלק מהריביירה הצרפתית ותיצרו שם מדינה פלסטינית. הם מוזמנים לעשות את זה אבל הם לא מוזמנים להפעיל סוג כזה של לחץ על מדינה ריבונית.
בעיניי זה מקומם שהם חושבים שיש להם זכות לעשות את הדבר הזה אבל ארה"ב לא תשתף עם זה פעולה" קבע.
סמוך לשעה 02:20 לפנות בוקר, התקבלו מספר שיחות במשל"ט 102 של מחוז דן אודות שריפה בדירה ברחוב ז'בוטינסקי בבני ברק.
למקום יצאו 3 צוותים ומנוף בפיקוד מפקד המשמרת רשף אבירם מרדכי שמספר: "בהגיענו למקום הבחנו בשריפה בדירה בקומה שלישית בבניין מגורים בן שלוש קומות. לוחמי האש פרצו לדירה, חתרו למגע עם האש וסרקו בחיפוש אחר לכודים.
לאחר זמן קצר הבחנו באם ושלושה ילדים. ביצענו חילוץ של הלכודים מהדירה והעברנו אותם לטיפול מד"א. לוחמי האש כיבו את השריפה וביצעו פעולות שחרור עשן." האם ושלושת הילדים פונו במצב קל לבית החולים בפתח תקווה.
מאיחוד הצלה נמסר כי צוותי הרפואה של איחוד הצלה הוזעקו לדרך זאב ז’בוטינסקי בבני ברק עקב דיווח על שריפה בדירת מגורים. "צוותי אמבולנס של איחוד הצלה העניקו טיפול רפואי בזירה ופינו אם ושלושת ילדיה (בת 40, בת 17, בת 11 ובן 5) לבית החולים שניידר בפתח תקווה לאחר שסבלו מבעיות נשימה עקב שאיפת עשן – מצבם מוגדר קל".
בצל המאבק והמתקפות האנטישמיות של נשיא צרפת עמנואל מקרון, אירועי ונדליזם התרחשו ברובע המארה ההיסטורי שבמרכז פריז, נגד אתרים שונים בעלי זיקה לקהילה היהודית. בין היתר נפגעו: אנדרטה המנציחה את קורבנות השואה, בית כנסת פעיל, מסעדה בבעלות יהודית ומוסד נוסף השייך לאגודת הקהילות המקומית.
התקרית החמורה נחשפה לראשונה על ידי צוות סיור משטרתי מקומי שחלף באזור בסביבות השעה 05:15 בבוקר וזיהו את הונדליזם, באמצעות צבע ירוק שרוסס על המבנים.
ראש עיריית מרכז פריז, ארתור וייל, הביע את דאגתו הרבה מההתפתחויות בציוץ בחשבון ה-X שלו: "אנו יודעים היכן מתחילים מעשים 'מיליטנטיים' שכאלה, אך לא היכן הם מסתיימים". דבריו של וייל משקפים את החשש מההשלכות הפוטנציאליות של מעשים אלימים מסוג זה על המרקם החברתי והביטחון האישי. כפי שצוין, מצלמות האבטחה שבאנדרטת השואה תיעדו אדם הלבוש בבגדים כהים ששהה במקום בסביבות השעה 04:35 בבוקר, כשעה לפני גילוי הוונדליזם.
תגובתו של שר הפנים הצרפתי, ברונו רטאיו, לא איחרה לבוא. השר גינה בחריפות את האירועים ואמר: "אני נמלא גועל מהמעשים הנתעבים הללו המכוונים נגד הקהילה היהודית". דבריו של רטאיו מדגישים את חומרת המעשים ואת הגינוי הממשלתי הנחרץ כלפיהם.
גם השרה הצרפתית הממונה על המאבק באפליה, אורורה ברג, התייחסה למקרה וגינתה אותו בחריפות: "חילול אנדרטת השואה, חילול וסימון בתי כנסת ומסעדה יהודית – הרפובליקה לעולם לא תיתן לזה לקרות. דיברתי עם מפקד משטרת פריז. נעשה הכל כדי למצוא את העבריינים". הצהרתה של ברג מדגישה את מחויבות המדינה להילחם באפליה ובפשעי שנאה ולפעול לאיתור המעורבים והעמדתם לדין.
שר העלייה והקליטה, אופיר סופר מסר בתגובה לוונדליזם האנטישמי בצרפת: "ממשלת צרפת איבדה כיוון. במקום לעמוד לצד ישראל במלחמתה הצודקת נגד הטרור האסלאמי הרצחני, היא נכשלת פעם אחר פעם במניעת גילויי אנטישמיות ובהבטחת ביטחונם של יהודי צרפת. ישראל איננה הבעיה – הטרור האסלאמי והאנטישמיות הם הבעיות האמיתיות. מולם יש להיאבק בנחישות ובאפס סובלנות על מנת להבטיח את ביטחון היהודים אזרחי צרפת.
אני מחזק את אחינו ואחיותינו בקהילה היהודית בצרפת – מדינת ישראל מחכה לכם. אנחנו ערוכים לקלוט אתכם באהבה, עם תוכניות סיוע בליווי אישי, רישוי והכרה במקצועות, סיוע בדיור ועוד". הוסיף.
יו״ר קבוצת הידידות ישראל–צרפת, ח״כ יוסי טייב, הגיב גם הוא ואמר: ״מזועזע מהפעולה האנטישמית נגד מוסדות יהודיים בפריז. האנטישמיות מרימה ראש, והרשויות בצרפת חייבות להגיב בתקיפות ולשלוח מסר ברור – אין מקום לשנאת יהודים, לא בצרפת, לא באירופה, ולא בשום מקום. המראות של יהודים שחוששים ללכת ברחוב בלתי נסבלים. יש להבטיח שלכל יהודי תהיה הזכות לחיות בביטחון, בכל מקום בעולם״.
הישיבה הגדולה 'בינת התורה' שבשכונת רמות בירושלים, שנחשבת לאחת מהישיבות קיבוץ המובילות, זכתה לביקור מרומם ונדיר של מרן ראש הישיבה הגאון הגדול רבי משה הלל הירש שליט״א שהגיע השבוע למסור שיחת חיזוק לרגל חג מתן תורה.
את פני מרן ראש הישיבה קבלו רבני הישיבה ובראשם משגיח הישיבה הגאון רבי יונתן אבר שליט״א והרה״ג ר׳ ישראל עזרא שליט״א המקורב למרן שליט״א שהודו למרן שליט״א על הטירחה שטרח עבור חיזוק בני הישיבה וכן על שנותן מזמנו בלא גבול למען העמדת הישיבה.
במשא הקודש, אמר מרן ראש הישיבה כי ״בכל אדם טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו בחייו, אחד היצה"ר שיש לבן אדם בעבודת ה', הוא 'לדחות', לדחות דברים, ובפרט אנשים צעירים, דוחים מישיבה קטנה לישיבה גדולה, מישיבה גדולה לכולל, מכולל לאח"כ, והוסיף שבמתן תורה קיבל כל אחד כוחות וחלק בתורה – לפי תפקידו בחייו״.
לאח״מ הביא את דברי החפץ חיים שמביא מחז"ל, כי בשעת מתן תורה, כל הנפשות של כלל ישראל היו שם, וקיבלו את התורה, ובכך הוא מפרש (עפי"ד הגר"א), את הנוסח שאנו אומרים בתפילה ומבקשים 'ותן חלקינו בתורתך': כי הקב"ה נתן בכל אחד ואחד כוחות ללמוד תורה, והכוחות ניתנים לכל אדם לפי מה שהוא אמור להיות בחייו; מי ש'בן תורה', יש לו כוחות הרבה. ומי ש'בעל הבית', עובד לפרנסתו – גם הוא יש לו את החלק שלו, לכל אחד ואחד יש חלק מהתורה, שהוא קיבל אז, בשעת מתן תורה, חלק זה הוא כמו מטמון הטמון באדם. הקב"ה נתן לנו מטמונים, אצל כל אדם; לכל אחד ניתן בתוכו חלק בתורה. ועל האדם לקחת את המטמונים המונחים בו, הכוחות שנתנו לאדם הם כפי 'זמן חייו'
ממשיך החפץ חיים, כי הקב"ה נתן באדם את אותם כוחות וחלק בתורה לפי שיעור הזמן שהוא יחיה. ועל פי זה ניתנו בו המטמונים, וא"כ, אם האדם מבטל כמה ימים או כמה שנים, אותם המטמונים – של אותם השעות – נאבדים, ביטול זמן – ביטול הכוחות הטמונים בכל אחד על האדם להבין כי אם הוא מבטל זמן, זה לא שהוא יהיה יכול לקיים את זה אח"כ. אלא, הוא איבד את המטמונים שהקב"ה נתן בו. הוא לקח את אותו הזמן והמטמונים – ואיבד אותם. את אותם המטמונים לא יהיה לו.
מרן שליט״א אף הוסיף שדברי החפץ חיים יכולים לחזק אותנו – שלא לבזבז זמן, כי כאשר מבזבזים זמן, הפשט שהוא שלאדם היה זמן לקחת בו מטמונים, ובמקום לקחת בו את המטמונים – הוא איבד אותם, וזה הלימוד שאומר לנו החפץ חיים לגבי מתן תורה. וזה דבר שמחזק כל אחד ואחד.
מרן שליט״א סיים בברכה לרבני הישיבה ותלמידיה שנוכל להתגבר על היצר הרע של עצלות המחשבה, ושהקב"ה ייתן לכל אחד ואחד מאיתנו את הכוח שנוכל להתגבר על היצר הרע של עצלות המחשבה – כפי שאומר רבינו יונה שלכל אחד יש עצלות המחשבה – ועל ידי זה יהיה כבוד שמים, והגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
צילום: קובי הר צבי
הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 1הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 2הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 3הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 4הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 5הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 6הגרמ"ה הירש: "בכל אחד טמונים כוחות מיוחדים לפי ייעודו" 7
הנשיא הסורי, אחמד א-שרע, התבטא באופן משמעותי בימים האחרונים, כשהעניק ראיון ל"ג'ואיש כרוניקל", עיתון יהודי מרכזי. בשיחתו, רמז א-שרע על נכונותה של ארצו לקיים דיאלוג עתידי עם מדינת ישראל, וציין כי יסודו של כל הסכם כזה יהיה בעמידה איתנה על כללי המשפט הבינלאומי ועל הכרה הדדית בכיבוד הריבונות של כל צד.
במהלך דבריו, הדגיש א-שרע כי "יש לכונן שלום שמבוסס על כבוד ולא על פחד, אנו נשתף פעולה היכן שנראה כנות ודרך ברורה לדו-קיום, לא נהיה מוכנים להסתפק בפחות מכך". בכך, שרטט חזון שבו היחסים העתידיים בין המדינות ייבנו על בסיס אמון הדדי ולא על איום או חשש.
הנשיא הסורי הציג תמונה ברורה של חזונו לשלום וליציבות נרחבת יותר במרחב. הוא הצהיר כי "צריך להיות ברורים, העידן של ההפצצות הדדיות חייב להסתיים. אף מדינה אינה משגשגת כאשר השמיים שלה מלאים בפחד". אמירה זו מדגישה את ההכרה בחשיבות הסיום המוחלט של מעגלי אלימות והאמונה כי שגשוג תלוי בביטחון ובשקט.
א-שרע הביע את השקפתו כי ישראל עשויה להתגלות כשותפה אסטרטגית בתחום הביטחוני בעתיד. "יש לנו אויבים משותפים, ואנו יכולים לשחק תפקיד חשוב בביטחון האזורי. ישראל יכולה להיות שותפה ביטחונית עתידית" ציין.
הוא אף התייחס לנשיא ארה"ב לשעבר, דונלד טראמפ, כאל גורם מפתח בשיקומה של סוריה, ותיאר אותו כ"איש של שלום". הוא הוסיף והרחיב: "שנינו ספגנו יריות מאויב משותף… אם יש סיכוי לשתף פעולה כדי להביא לייציבות באזור וביטחון לארה"ב ובעלות בריתה, אני מוכן לדבר. הוא (טראמפ) האיש היחיד שיכול לתקן את האזור ולאחד אותנו, צעד אחר צעד." דברים אלו מצביעים על תפיסה הרואה בטראמפ גורם מגשר ואף מאחד באזור.
בהקשר פנימי, הביע א-שרע תמיכה מלאה בכך שכל אזרחי סוריה שגלו מארצם ישובו לבתיהם, ובכללם בני הקהילות היהודית, הנוצרית והדרוזית, אשר רכושם הוחרם בידי השלטון שקדם לו. בנוסף, הדגיש א-שרע בהקשר לעדה הדרוזית כי היא אינה משמשת כקלף מיקוח או ככלי במשאי ומתנים, וכי היא נדבך בלתי נפרד ומהותי מהחברה והמדינה הסורית.
