חודש: מאי 2026

יום לאחר חקירתו השלישית, ראה איצקוביץ' את שר התרבות והספורט מיקי זוהר עולה להתברך מראש ישיבת 'כסא רחמים' הגר"צ מאזוז

איצקוביץ שחגג בחתונת בתו של יענקי פרוש, ראה את סמנכ"ל איחוד הצלה לייזר היימן מברך את חה"כ מאיר פרוש לרגל השמחה הגדולה.

בוועידה השנייה של מנהל החינוך בבית שמש, שאליה התאספו כל בכירי ההנהגה החרדית, נאם גם יו"ר יהדות התורה ח"כ יצחק גולדקנופף, שחשף כי ביקש לעצמו את תפקיד סגן שר הביטחון, אך נתניהו סירב.

איצקוביץ' שהשתתף בוועידה, שמע גם את השבחים הרבים מכל קצוות הקשת למ"מ ראש העיר ומחזיק תיק החינוך איציק אלמליח, שעשוי לוותר על ההבטחה לראשות העיר ולהשתבץ ברשימת ש"ס הבאה לכנסת הבאה

אותו פרוש מהאייטמים הקודמים, השתתף גם הוא בוועידה וחשף את נידודי השינה שלו

יו"ר ש"ס אריה דרעי ובועז ביסמוט, נצפו השבוע בשיחה צפופה במליאת הכנסת, בהצבעה על חוק המעונות. את ישיבת המליאה ניהל סגן יו"ר הכנסת ח"כ יעקב מרגי מש"ס, שעשוי לפנות את מקומו בכנסת הבאה, במידה ומועצת החכמים תקבל את בקשתו לפרוש לביתו.

המפיק ישראל בדרה בשמחת הבר מצווה לבנו של ראש מכון דורות הרב איתי כהן, ונכדו של רבה של אור יהודה הרב ציון כהן.

בכובע המפיק: הצלם ואיש התקשורת נועם אליהו עם המפיק ישראל בדרה נצפה עם הכובע של המפיק בארוע הבר מצווה המפואר

במהלך השמחה, נצפה יקיר המדור דודו עמר, האיש החזק בלשכת הראשון לציון הגאון רבי יצחק יוסף, כשהוא בסוד שיח עם הגה״צ חכם ניסים בן שמעון.

ואילו את איש הברנז'ה של המגזר הדתי העיתונאי דביר עמר מערוץ 7, איצקוביץ' ראה כשהוא מתברך מרבו הרב יעקב שפירא, ראש ישיבת מרכז הרב, בשמחת בר המצווה. לצידו נצפה הסבא הרב ציון כהן רבה של אור יהודה.

גם עורך המחדש, איש התקשורת יוחאי דנינו, התקבל בחביבות רבה על ידי אב החתן הרב איתי יוסף כהן, כשלצידו הגר"ש לוי, רב שכונת רמת אהרון בבני ברק

יקיר המדור, דוד בירנברג, נצפה בחגיגות במוצאי חג השבועות בקבר דוד המלך, ימים ספורים לפני חתונתו הגדולה.

איש העשיה יוסף יעקובביץ משנה לר"ע בני ברק, נצפה בקודש פנימה אצל כ"ק אדמו"ר מנדבורנא, לקבל את ברכתו לרגל חתונת בתו

את איש התקשורת הפטריוט הלאומי ידידיה מאיר, איצקוביץ' ראה בשולי ירחי כלה במלון ירמיהו 33, משוחח עם איש התקשורת אבי רבינא

גם האיש והביטוח, חנוך הירשוביץ, נצפה

ביציאה משמחת בר המצווה של יתומי ארגון 'זה לזה', איצקוביץ' ראה את חבר הנהלת הארגון, אבי לוין, מלווה את מרן המשגיח הגר"ד סגל שליט"א

איצקוביץ שהגיע להשתתף בהלויה קורעת לב של האשה החשובה מרת אילה דוידזון ע"ה שנפטרה לאחר שנפצעה בתאונה קשה בכביש 1, ראה את קמב"ץ זק"א המסור יחיאל גולדמן שמלווה את המשפחה מאז התאונה משוחח בארוכות עם הגרש"ב סורוצקין שבא לתמוך ולחזק את המשפחה בשעות הקשות.

אליהו לניאדו, דוברו החרדי והמוערך של ח"כ משה סולומון מהציונות הדתית, חבק השבוע בן רביעי, ומוכיח שגם כשמנהלים את התקשורת של חבר כנסת שנוי במחלוקת, תמיד יש זמן לעוד "גיוס" למשפחה. ועל זה נאמר: בזמן שהבוס אומר פן ירבה, היועץ אומר כן ירבה

יקיר המדור ידידיה חסון, האיש והצאפ מגזין, נצפה בכותל המערבי כשהוא מתעד את שרשר המלך ירום הודו, מתהלך כאחד האדם. איצקוביץ' נתקף בגעגועים עזים למלכי בית דוד שהיו יושבים בעזרה

את נתי שולמן מקול חי, איצקוביץ' ראה אחרי סעודה דשנה במסעדת מוצא, עם הנגיד ישראל מלמן, מ'מלמן נכסים' ועו"ד חנוך רפפורט סמנכ"ל השיווק של קול חי, אחרי שהשניים הפסידו לשולמן בהתערבות על תקיפה אמריקאית באיראן

איצקוביץ שלא מפספס שום אירוע חשוב השתתף בכנס השנתי של התאחדות יועצי המשכנתאות החרדים במלון ניר עציון שם ראה את משה הרשלר, מנכ"ל האיגוד להתחדשות עירונית שהנחה את פאנל יזמי הנדל"ן הגדול, שואל את השאלה שמעסיקה יזמים רבים במגזר: כיצד ייתכן שהמלחמה לא דוחפת את הציבור החרדי לפינוי בינוי איצקוביץ מבטיח לעדכן את התשובה כשזו תגיע

איצקוביץ' לא פיספס בכנס את איש היח"צ איציק כץ שניהל את האירוע ביד רמה, כשהוא נעמד לתמונה עם מנהל המגזר החרדי מישאל חדד

יו״ר סיעת ש״ס בנוף הגליל חיים אמרון, בשמחת הבר מצווה לבנו דוד נ״י, שנערכה השתתפו רבנים ואישי ציבור נכבדים

שר הביטחון ישראל כ"ץ עם העסקן הרב נתן נוישטט והיועץ דודי ביכלר בשמחת בר מצווה לבנו של העסקן ואיש ההייטק הרחובותי, יוסי גנץ.

חתימה נדירה בבית שמש: בנו של כ"ק האדמו״ר מקאפיטשניץ שליט"א נצפה בחתימה על תכניות בניית ביהמ"ד וביהכ"נ שיפארו את רמה א' כשלצדו שמוליק רוטשטיין, מבעלי חברת ׳אודם אסטרטגיות בנייה׳, שיוביל את הפרויקט

את יקיר המדור, ראש עיריית צפת יוסי קקון, איצקוביץ' ראה יחד עם רב בעיר הרב שמואל אליהו בכתיבת אותיות לספר תורה

דרמה בחסידות ברסלב: מנהלי "הגזלנים הקדושים" חשפו את היעד של השבת השנתית ועוררו עניין גדול בקהילות. מדובר בשבת מבוקשת שכל עסקני ונגידי החסידות מנסים כל שנה להתקמבן ולהצטרף לשבת שתתקיים בעוד שבועיים בצפון כשברקע עוד סבב עם איראן. איצקוביץ' מבקש לשריין מקום לו ולמשפחה הגרעינית

איצקוביץ שהגיע לתפילת אבות על בנים בציון השל"ה הק' בטבריה פגש שם את מנהל הרכש באיחוד הצלה מנחם וייס בתפילה חרישית על הציון

שמחה גדולה בברסלב, עם הולדת בנו בכורו של יזם הנדלן הצעיר היחצן והאיש על הקליק שימי רוזנפלד, שמביא בכל השנה גלריות מיוחדות מאומן וממאה שערים ומכל מקום. איצקוביץ יודע לספר על התרגשות גדולה ברמת בית שמש ד' לקראת ה'שולעם זוכער' ההיסטורי שצפוי בליל שבת.

איש התיירות מוישי ליפשיץ, שטייל ברחובות ביתר עילית, נתקל בשף לוי גרוסמן כשהוא עולה בזריזות לטיפול באירוע רפואי

הזמר משולם זושא, נצפה בסיום הקלטות באולפנו של אבי ריימי, שם עדכן על 15 דקות של דרייב ועוצמה שמגיעים מבית היוצר של "טנקיו השם" מארה"ב, מחרוזת שבת הסטורית שתצא בשבועות הקרובים בביצועו.

דקות לפני התקדש החג: יואלי דיקמן נצפה מול קודש הקודשים ורחבת הכותל

מפתיע: הקלידן מוישי באנדא חשף באירוע סטנד ממותג וחדשני, שנוצר במיוחד לקראת הקליפ החדש שלו שייצא בקרוב

כוכב הזמר החסידי מארה"ב יודי ביאלוסטוצקי נחת בישראל והגיע לתפילה בכותל המערבי

"מִן הַשָּׁמַיִם הִשְׁמַעְתָּם קוֹלֶךָ": אמן הרגש עוזיאל דייטש בליווי מקהלת מלכות בניצוחו של פנחס ביכלר, ותזמורתו של אושי לנדסמן, בערב הכנה לקבלת התורה, שע"י ארגון "אנו בניך" ונערך ביקבי ברקן.

מי כעמך ישראל: הזמר ארהלה סמט והקלידן אושי מליק הגיעו בהתנדבות לשמח בחור בר מצווה מתמודד

בפאתי אירוע סגור בעיר נס ציונה, ביקש הזמר שמוליק סוכות להתיישב לתמונה עם האחים – המנחה והמרצה הרב ישי יפת והרב משה יפת – חבר מועצת העיר מודיעין עילית.

אותו סוכות נצפה כשהוא שר ומשוחח עם נער מיוחד, כאחד האדם ממש

באחד מהאירועים שבהם הופיע השבוע משה קליין, נפל זרם החשמל בשקעים, אבל קליין לא ויתר על השמחה וירד לרחבת הריקודים

גדול הזמר זאנוויל ווינברגר ששוהה כעת בסבב הופעות ואירועי יוקרה בארה"ב נצפה בעלייה למסוק הפרטי שיוביל אותו מאירוע לאירוע

את הזמר אלעזר ברנט, ראה איצקוביץ' במעונו של ראב"ד העדה החרדית, הגר"מ שטרנבוך

מיילך זולדן ותזמורתו, עם אמן הקלידים מוטי גולדמן ומקהלת קאפלה, בצילומים לקליפ שבדרך

צמרת ובכירי תעשיית המוזיקה בוואכט נאכט לבנו של המוזיקאי יוחנן אורי. על ההפקה: זאבי רבינוביץ ומוטי פרידמן.

רעידת אדמה בתעשיית המוזיקה: מקהלת זינגערליך בניצוחו של זאבי פיליפ, חתמה במשרד של המפיק האגדי מנשה פרלשטיין

מה שטוב: רגע לפני שהשיק את הסינגל החדש, מוטי וייס נצפה משורר רגע לפני אירוע 'התקבצו' בבנייני האומה. על הקלידים: המאסטרו בני לאופר

ברכת מזל טוב חמה ולבבית למפיק הצעיר שהפך לשם דבר במוזיקה, הלא הוא בני קוביץ, לרגל יום הולדתו. איצקוביץ' לא מפרסם את הגיל, שהרי העיקר התרגיל ואין ברכה שרויה אלא בדבר הסמוי מן העין.

ברכת מזל טוב לנגיד של גדולי ישראל, הרב איתמר סיאני, לרגל שמחת נישואי בתו שצפויה להתקיים השבוע באירוע צנוע במיוחד וברוב פאר והדר.

שנת תר"צ. הימים ימי טרום עליית הנאצים ימח שמם לשלטון, והבהלה כבר ניכרה היטב על פניהם של יהודי האזור. רוחות שחורות של פחד ואי-ודאות החלו לנשב ברחובות, והתחושה שהאדמה עומדת לרעוד לא נתנה מנוח. בתוך המערבולת הזו מצאה את עצמה משפחת שכטר. אב המשפחה, רבי יעקב שכטר, היה איש רם המעלה – דמות מוכרת בעולם המסחר והתעשייה כמנהל בתי חרושת מצליחים, שלצד עסקיו פעל ללא לאות להקמת ארגוני חסד מפוארים ברחבי הונגריה.

הסכנה לא איחרה לבוא: צו גירוש אכזרי ריחף מעל ראשם. ללא אזרחות מקומית, הם עמדו בפני השלכה אל מעבר לגבול – פולין סירבה לפתוח את שעריה, ובדרכים המיועדות ארבו שודדי דרכים רצחניים שהיו עושים את מלאכתם הנוראה. ברגע של תושייה עילאית ונועזת, החליטה אם המשפחה לזייף מסמכים רשמיים שהעידו כי היא ובעלה נולדו על אדמת הונגריה.

אך המזל לא האיר פנים לאורך זמן; השלטונות עלו על הזיוף. מהר מאוד הפך הבית החם לזירת מאבק משפטי מתיש ומורט עצבים שנמשך שמונה שנים ארוכות, כשתחת ראשם של בני הזוג מרחפת סכנת מאסר ממושך.

הקץ הגיע ביום הדין הסופי, לאחר שנים של דיונים חוזרים ומאסרים ארעיים לפרקים. רבי יעקב פנה לעורך דינו כדי לשמוע הערכת מצב כנה. תשובתו של הפרקליט הייתה קודרת: אם נצליח להפחית את העונש לשש שנות מאסר בלבד, זה ייחשב כהישג אדיר מאין כמותו.

באותו רגע קיבל רבי יעקב החלטה בלתי נתפסת. הוא שילם לעורך הדין את מלוא שכרו, אך ביקש ממנו דבר אחד: להישאר בבית ולא להעז להגיע לאולם. עורך הדין נדהם מהצעד המסוכן, אך שמח לקבל את הכסף מבלי לבזבז זמן יקר על טיעונים.

אל אולם המשפט המאיים הגיע רבי יעקב בגפו. השופט ההונגרי הביט סביבו, החמיר את מבטו ותהה היכן המייצג החוקי שלו. רבי יעקב יישר את קומתו והשיב בביטחון גמור: "אינני זקוק לעורך דין, אני אייצג את עצמי".

"אם כן", שאל השופט, "מה יש לך לומר להגנתך?".

רבי יעקב ענה באומץ לב שזעזע את הנוכחים: "הקדוש ברוך הוא מנהל את העולם, והוא זה שמכניס במוחם ובפיהם של השופטים המכובדים מה לחשוב ומה לומר. לכן, אני בוחר לפנות ישירות לבורא העולם – שיכניס במוחם של השופטים הנכבדים לזכות, ולהוציא דין אמת לאמיתה".

קשה לדמיין הצהרת "אין עוד מלבדו" עוצמתית מזו. מול גזר דין שיכול להחריב את חייו, הוא עמד ללא מורא בשר ודם, והשליך את יהבו על החלטת הבורא. השופט ההמום נאלץ לקטוע את הדיון ולהכריז על הפסקה בת רבע שעה כדי להירגע. כשחזר, הודיע בהתרגשות: "אדון שכטר, אתה בעל אופי נעלה. אני פוטר אותך מכל אשמה, אתה זכאי!".

לצד הזיכוי המוחלט, פסק השופט כי על המשפחה לחסל את כל עסקיה המששגשגים תוך שנה אחת, ולעזוב את תחומי הונגריה לצמיתות. הבעייה הייתה שבאותה שנה, ערב פרוץ מלחמת העולם השנייה, העולם סגר את שעריו, וקבלת אישורי כניסה לארצות הברית או סרטיפיקטים לארץ ישראל הייתה משימה דמיונית.

רבי יעקב פנה לשופט ואמר: "אתה מורה לי לעזוב, אך שום מדינה לא תקבל אותי ואת משפחתי". השופט קיבל את הטיעון והטיל צו יוצא דופן: על ממשלת הונגריה עצמה מוטלת האחריות להשיג עבור המשפחה ויזות לאמריקה או אישורי עלייה לארץ ישראל.

ארצות הברית של אותם ימים נתפסה כארץ החופש והזהב, בעוד בארץ ישראל שלט המנדט הבריטי ושרר עוני מחפיר. המצב הרוחני בארץ היה ירוד, והציונים ניסו להצר את צעדיהם של שומרי המצוות. אולם, להוריו של רבי אריה היה מצפן אחד בלבד – חינוך הילדים.

השיקול הבלעדי היה היכן יוכלו לגדל את צאצאיהם בדרך התורה והיראה. הם הפנו עורף למנעמי אמריקה, ובד' בניסן תרצ"ט דרכו על אדמת הקודש.

שלוש שנים מאוחר יותר התבררה המציאות המבעיתה: יהדות אירופה הוכחדה בשואה. כמעט כל קרובי משפחתם שנשארו מאחור נרצחו, ה' ישמור.

רק אז נפתרה התעלומה שניקרה במוחם של רבים במשך השנים, שאלה שבנו, הגאון הצדיק רבי אריה שכטר זצ"ל נהג להציף כשסיפר את הסיפור ברטט: "מדוע אנשים בעלי מידות נעלות כל כך, שכל חייהם היו שרשרת של חסד לפנים משורת הדין, נפגעו בצורה כה אנושה ממידת הדין?"

זוהי קושיה שמנקרת אצל מי שמנסה לחקור בשכל אנושי, אבל מי שמתהלך בתומו – אינו שואל שאלות! הוא פוסע בעולם מתוך ידיעה ברורה שיש אבא רחום בשמים, שהוא "קֵל אֱמוּנָה וְאֵין עָוֶל צַדִּיק וְיָשָׁר הוּא" (דברים לב, ד), ומאמין באמונה שלמה כי "כל מה דעביד רחמנא – לטב עביד" (ברכות ס, ב).

אחרי שהתמונה התבהרה וזוועות השואה נחשפו, התברר שכל אותן תלאות וייסורים שחוו במשך שמונה שנים בבתי המשפט ובבתי הסוהר לא היו עונש – הם היו תוכנית ההצלה האלוקית. דווקא המשפט המתיש שכפה עליהם לנטוש את ביתם, הוא זה שחילץ אותם מגיא הצלמוות.

אך מדוע נגזרו עליהם שמונה שנים של סבל מוקדם? התשובה לכך מטלטלת: הבורא ידע על הגזירה הנוראה המתרגשת ובאה על משפחות רבות, ורצה להציל את משפחת שכטר בזכות מעשיהם הטובים. כדי למנוע קטרוג מצד המלאכים שישאלו "מה נשתנו אלו מאלו?", ניתנה להם ההזדמנות למסירות נפש עילאית.
רוב אחיותיו ואחיו של רבי אריה נולדו במהלך אותן שנות משפט מייגעות. להורים לא היו חישובים כלכליים או חששות מגידול משפחה ברוכת ילדים בתנאי אי-ודאות קשים; הם ביטלו את רצונם בפני רצון ה' והשליכו את עצמם על התורה.

הרעיון העמוק הזה מהדהד בפרשת השבוע, בחטא הנורא של בני ישראל: "וַיְהִ֤י הָעָם֙ כְּמִתְאֹ֣נְנִ֔ים רַ֖ע בְּאָזְנֵ֣י ה' וַיִּשְׁמַ֤ע יה' וַיִּ֣חַר אַפּ֔וֹ" (במדבר יא, א). רש"י הקדוש חושף את שורש התרעומת שלהם: "אמרו, אוי לנו, כמה לבטנו בדרך הזה שלשה ימים שלא נחנו מעינוי הדרך". ועל כך יצא הקצף האלוקי, כפי שרש"י ממשיך ומסביר שהקדוש ברוך הוא אמר: "אני הייתי מתכוון לטובתכם שתכנסו לארץ מיד".

המסר הזה נצחי ונוגע לכל אדם בכל דור – ברגעים של צרה, אסור לאדם להתרעם ולשאול בקובלנה 'על מה עשה ה' ככה'. יש לזכור שכל מאי דעביד רחמנא לטב עבידא, והקושי אינו אלא המצע שעליו תצמח הטובה. הבורא מכוון לטובתנו גם כשהשכל האנושי קצר מלהבין, ועלינו להישמר מלהיות כמו אותם מתאוננים, שעליהם נאמר: 'אני הייתי מתכוון לטובתכם ואילו הם מפרשים אותה לרעה', חס ושלום.

עדות חיה נוספת לעיקרון הזה סיפר מגיד המישרים הגאון רבי יענקל'ה גלינסקי זצ"ל על קורותיו בשואה. בשבת קודש פרשת בהעלותך תש"א, רגע לפני הפלישה הגרמנית, העלו הרוסים כמאה בחורי ישיבה – ורבי יענקל'ה ביניהם – על רכבת משא שנסעה במשך חודש ימים לסיביר. באותם רגעים עולמם חשך בעדם, והם לא תיארו לעצמם שהגירוש המפרך הזה הוא נס ההצלה שימנע מהם ליפול לידי הגרמנים ביום למחרת, שכן כל חבריהם שנשארו בעיר נלקחו למחנות.
הם התנחמו בכך שהיו קבוצה מגובשת ושהצליחו לשמור איתם תפילין, ספרי קודש, מגילת אסתר ושופרות. אך ביום ראשון לפרשת מטות-מסעי, עם הגעתם למחנה העבודה, החרימו השומרים את כל חפצי הקודש ושרפו אותם לנגד עיניהם. הייאוש וההלם היו מוחלטים; הבחורים חשו אבודים ללא תפילין וספרים.
אך בנובהרדוק אין ייאוש. באותו ערב, אחרי שעות של עבודה מפרכת, התכנסו בחשאי בפינה אפלה ל"ועד של חיזוק". הסכנה הייתה עצומה – ניהול מחתרת בתוך מחנה סובייטי גרר עונש מוות. הם העמידו שומרים, וכל מי שביקש לדבר קיבל קצבת זמן קשיחה של דקה וחצי בלבד.

רבי יענקל'ה נצר בליבו את דבריו של חברו, רבי הרציל דורגוצ'ינער זצ"ל, שנעמד באותה דקה וחצי וציטט את דברי הנביא ישעיהו: "מַה־תֹּאמַ֤ר יַעֲקֹב֙ וּתְדַבֵּ֣ר יִשְׂרָאֵ֔ל נִסְתְּרָ֥ה דַרְכִּ֖י מֵֽהָ֑' וּמֵאֱלֹהַ֖י מִשְׁפָּטִ֥י יַעֲבֽוֹר׃ הֲל֨וֹא יָדַ֜עְתָּ אִם־לֹ֣א שָׁמַ֗עְתָּ אֱלֹהֵ֨י עוֹלָ֤ם ׀ הָ' בּוֹרֵא֙ קְצ֣וֹת הָאָ֔רֶץ לֹ֥א יִיעַף־וְלֹ֖א יִיגָ֑ע אֵ֥ין חֵ֖קֶר לִתְבוּנָתֽוֹ" (ישעיהו מ, כז-כח).
רבי הרציל שאל: אדם שמרגיש שהאלוקים הסתיר ממנו פנים – כיצד המילים "בורא קצות הארץ" מהוות עבורו נחמה?

ההסבר הוא עמוק: הסבל הגדול ביותר בייסורים הוא הפחד שהם יימשכו לנצח ללא קץ, מחשבה שמפילה את האדם לייאוש עמוק מתוך מחשבה שכמו שהבורא הוא אינסופי, כך גם עונשיו. לכן משיב לו הנביא: אמנם "אלוקי עולם ה'" הוא נצחי, אך הוא "בורא קצות הארץ" – כלומר, את העולם הזה וכל המתרחש בו הוא ברא עם גבול ותחום מוגדר. "אין חקר לתבונתו", וכפי שהוא מביא את הצרות, כך הוא שם קץ לחושך.

על כך אנו אומרים בהגדה של פסח: "ברוך שומר הבטחתו לישראל… שהקדוש ברוך הוא חישב את הקץ". הגמרא במסכת עבודה זרה (נה.) מביאה את דברי רבי יוחנן על הפסוק "וחוליים רעים ונאמנים" – "רעים בשליחותם ונאמנים בשבועתן, שנשבעין לצאת בזמן הקצוב להם".

לכל צרה יש זמן קצוב ומדויק, ושנייה אחת לאחר מכן היא לא תישאר. כשעם ישראל עמד לצאת ממצרים, הגאולה הגיעה בדיוק ברגע המיועד. הבצק של הלחם עוד לא הספיק להחמיץ והם נדחקו לצאת לדרך – משום שברגע שהגיע קץ הגלות, אי אפשר היה להמתין אפילו רגע נוסף עבור לחמניות טריות. הכל מדוד ומתוזמן בדיוק לפי כוחו של האדם, ולא יימשך אפילו שבריר שנייה מעבר לצורך. הכל מדוד ומתוזמן בדיוק לפי כוחו של האדם, ולא יימשך אפילו שבריר שנייה מעבר לצורך. כפי כח סבל האדם, והוא לא יהיה רגע מעבר לו.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

דרמת המעצר השערורייתית בקרית גת הגיעה לסיומה דקות בודדות לפני כניסת השבת, כאשר האברך שוחרר לביתו. המעצר החריג, שהצית גל מחאות והרעיד את המערכת הפוליטית, נפתר בעקבות לחץ כבד.

השחרור הדרמטי מגיע לאחר שעות מתוחות במיוחד, בהן אלפי חסידי בעלזא ותושבי העיר קרית גת יצאו למחאה חריפה בעקבות המעצר השערורייתי, שלדברי בכירים בחסידות איים לפגוע אנושות במערכת היחסים הרגישה וביחסי האמון שנבנו לאורך עשרות שנים מול משטרת ישראל והמפכ"ל דני לוי.

מעצרו של החסיד עורר סערה ואיומים משמעותיים על צמרת המשטרה, תוך שהובהר כי מדובר באברך שהגיע לתחנה אך ורק כדי לסייע לשוטרים ולאמת עדות מזירה של קטטה בה נכח, ולא במסגרת עימות או פעילות פלילית.

בעקבות המקרה, במשטרה מיהרו לחדד ולהבהיר שוב את עמדת המפכ"ל לפיה "אין כל שינוי בהנחיית המפכ״ל, שלפיה מי שמגיע להגיש תלונה במשטרה, או פונה לעזרת המשטרה, לא יעוכב בשל היותו עריק. הנחיה זו נועדה לאפשר לציבור החרדי הרחב לפנות למשטרת ישראל ולערב אותה באירועים המחייבים טיפול משטרתי, ללא כל חשש".

בהודעה מלשכת סגן השר ישראל אייכלר, "בפעילות סגן השר ישראל אייכלר ואנשי לשכתו אשר שוחחו בשעות האחרונות עם בכירי המשטרה והשלטון והבהירו להם את העוול הנורא במעצרו של האברך שהגיע להגיש תלונה, האברך שוחרר כעת לביתו לפני שבת קודש."

בתוך כך, הפלג הירושלמי הודיע כי "אסירי עולם התורה הבחורים החשובים מיכאל פטרוף ודוד אורבך (משיבת מעלות התורה), שנעצרו לפני כשעה ע״י משטרה כחולה והועברו למשטרה הצבאית, יעשו את השבת בכלא הצבאי – לצד 40 תלמידי ישיבות ואברכים נוספים שעצורים שם בעוון לימוד תורה".

הקלישאה "שעות דרמטיות לקראת הגעה להסכם" כבר נמאסה כמעט על כולם, מלבד על אדם אחד שממשיך לצייץ, לאיים, לחזור בו ואז שוב לאיים, עד שהפך לקריקטורה של עצמו. "האיש החזק בעולם", שביקש להיראות כמי שמטיל אימה על אויביו, מוצג כיום אפילו ברשתות האמריקאיות כשבשבת רוח: רגע מודיע שיש הסכם, רגע אחר כך מאיים להפציץ את איראן.

הבעיה היא שלא רק בעולם הפסיקו לקחת אותו ברצינות. גם באיראן לועגים לטראמפ בגלוי. האיומים שלו כבר אינם מייצרים הרתעה, והדבר משפיע על כל האזור. האיראנים מרימים ראש, חיזבאללה בוחן גבולות, וגם חמאס מרגיש שהלחץ ירד. התוצאה: מתח ביטחוני מתמשך בכל הזירות עם השלכות מדיניות, צבאיות וגם פוליטיות.

בליכוד מבינים היטב את גודל הבעיה. בשיחות סגורות אומרים גורמים במפלגה כמעט במפורש: אם לא תהיה הכרעה ברורה יותר מול איראן וחיזבאללה, נתניהו עלול להפסיד את הבחירות. לדבריהם, בעוד השמאל יתייצב לקלפיות רק כדי להפיל את נתניהו, דווקא בימין עלולה להיווצר אדישות מסוכנת. "אם אין הכרעה, אנשים יגידו לעצמם שאין כבר למי להצביע", מסביר אחד הגורמים.

במקביל, בליכוד מזהים גם את קו הקמפיין של השמאל: חזרה בלתי פוסקת לטבח ולמחדל, בניסיון לקעקע את דימוי "מר ביטחון" של נתניהו, כדי לגרום לדיכוי ההצבעה והישארותם בבית של מצביעיו. 

מנגד, בליכוד ינסו למקד את השיח במה שקרה אחרי הטבח: חיסול בכירי הטרור, התקיפות באיראן וההישגים הצבאיים. אלא שגם שם מבינים: בלי תמונת ניצחון ברורה, קשה יהיה לייצר תחושת הכרעה ציבורית.

על פי הדיווחים, גם נתניהו עצמו מודאג מאוד מהאפשרות שטראמפ יחתום על הסכם פשרה מול איראן. כמה מחברי הכנסת בליכוד הזהירו בשיחות סגורות כי אם המצב הנוכחי יימשך, הדבר יפגע אלקטורלית במפלגה. "אנחנו חייבים מכה שלישית באיראן ולהשיג את היעדים שהבטחנו", אמר אחד מהם, "אחרת נפסיד את הבחירות".

החשש בליכוד גובר גם לנוכח המצב בלבנון. חיזבאללה ממשיך להפר את הפסקת האש, ישראל סופגת נפגעים, ובמערכת הפוליטית טוענים שטראמפ מגביל מאוד את חופש הפעולה הישראלי. "אם בסוף תיחתם עסקה רכה מול איראן וחיזבאללה יישאר על הרגליים, יהיה קשה מאוד להסביר לציבור מה בדיוק הושג במלחמה", הם אומרים.

שורה תחתונה: בליכוד מבינים שהבחירות הקרובות לא יוכרעו רק על יוקר המחיה או על חוק הגיוס. מבחינתם, הכול יקום וייפול על שאלה אחת: האם הציבור ירגיש שנתניהו באמת הכריע את איראן, או רק דחה שוב את הבעיה.

תדרוכים מפוברקים

כל כך הרבה דיס אינפורמציה נשפכה ופוזרה בשבוע האחרון סביב "משבר חוק הגיוס", עד שאפשר היה להבין כמעט מיד, מי עומד מאחורי התדרוכים ומה האינטרסים שלו. מה שברור הוא שבסביבת ראש הממשלה עשו הכול כדי להרחיק מעצמם את כישלון ההבטחה הקואליציונית הבסיסית שלא קוימה. אימת פירוק הגוש נפלה עליהם.

וכך לפתע החלו לצוץ סיפורים על כך ש"החרדים הם שהפילו את החוק", כאילו הכול כבר היה סגור ומוכן לקראת ההצבעה, כולל גיוס הרוב הדרוש, ורק "החרדים טרפדו ברגע האחרון".

היו גם כתבים מתודרכים שקיבלו כביכול "תרשים זרימה" מדויק של מאחורי הקלעים. לפי אותם דיווחים, "דווקא ההנהגה החרדית בלמה את המהלך ברגע האחרון, בעוד בלשכת ראה"מ ניסו להחיות את החוק מחדש". האינטרס שמאחורי התדרוכים היה שקוף: הלשכה עשתה הכל והחרדים הם שהפילו.

לפי אותם גורמים, בשבועות האחרונים נעשה מאמץ גדול להחיות את החוק, לאחר שבקואליציה הבינו כי "בלי החוק אין גוש ביום שאחרי". בלשכת ראה"מ, כך נטען, אף התקבלה החלטה אסטרטגית להאיץ את קידום החוק, לגבש נוסח ולהתחיל רצף דיונים קדחתני בוועדת החוץ והביטחון. אלא שאז, לטענתם, הכול קרס.

בשלב הזה כבר ניסו המתדרכים לטהר את ראה"מ גם מהפגישה שקיים לפני שבועיים עם נציגי דגל התורה, בה הודה כי קיימים קשיים פוליטיים להעביר את החוק לפני הבחירות, בשל מספר המתנגדים הגבוה מתוך הקואליציה. לטענתם, המסר שיצא מהפגישה היה כאילו "נתניהו לא רוצה להעביר את החוק כי זה לא טוב לו פוליטית". מכאן הייתה קצרה הדרך למכתב החריף על פירוק הגוש.

אלא שכאן בדיוק מתחילה הבעיה האמיתית עם כל גרסת התדרוכים הזו: היא פשוט אינה עומדת במבחן המציאות. אין משמעות למי שאומר בשיחות פרטיות שאין לו רוב לחוק, ואז כעבור יומיים מציע "רציפות" לכנסת הבאה, למרות שחוות הדעת המשפטיות קובעות מראש שהמהלך חסר סיכוי.

אחר כך מגיעה הצעה חדשה: "נעלה את החוק ואתם תדאגו לרוב". כשגם זה לא מסתדר, מגיעה גרסה נוספת: "יש לי אפשרות לייצר רוב באמצעות לחץ על מתנגדים מבית, אבל אתם חייבים להודיע שאתם משתפים פעולה עם התהליך".

מכל סבב ההצעות, השינויים והתדרוכים עולה תמונה עגומה למדי: לא הייתה באמת כוונה מלאה להעביר את החוק, אלא בעיקר ניסיון נואש לשמור על שלמות הגוש ולגלגל את האחריות של הכישלון אל האחרים. זו, לפחות, התחושה שנשארה מכל הסיפור.

גולן אמר את האמת בקול

יו"ר מפלגת "הדמוקרטים" יאיר גולן חשף השבוע את מה שהיה ידוע מזמן לכולם: כל הקמפיין של האופוזיציה סביב "ברית המשרתים" וחוק הגיוס הוא קודם כול כלי פוליטי. לא אידיאולוגיה,  לא תפיסת עולם, ולא באמת צורך צבאי. מדובר באמצעי להכות בחרדים, לפרק את הגוש ולגרוף קולות בקלפי. בדיוק כפי שנפתלי בנט עצמו אמר בעבר, לפני שהתהפך והפך לאחד ממובילי הקו התקיף ביותר נגד כל הסדר ללומדי התורה.

דבריו אלו של גולן בפני פעילי מפלגתו, (שנחשפו בחדשות 14) ומסקנתו שאפשר לשבת עם החרדים כדי להפיל את נתניהו, יצרו רעידת אדמה בתוך האופוזיציה. הסיבה: ברגע שסגן הרמטכ"ל לשעבר מודה בפה מלא שכל שיח הגיוס הוא בעיקר פוליטיקה, מתפרקת למעשה כל "ברית המשרתים" שעליה בנו את קמפיין הבחירות שלהם.

מכאן החלה מלחמת הכול בכול. בנט מיהר לפרסם הודעה לוחמנית נגד כל "פשרה עם החרדים", לפיד תקף את איזנקוט וגולן על "טעות ערכית", יועז הנדל האשים את גוש המרכז – שמאל בכניעה לחרדים, ואפילו בתוך המחנה עצמו החלו האשמות הדדיות על "פגיעה בסיכויי הניצחון". כולם ניסו להוכיח מי יותר אנטי-חרדי.

מלבד גולן, ניצב גם גדי איזנקוט, במרכז הסערה, לאחר ש"העז" להציג קו מעט שונה בישיבה משותפת עם החרדים בממשלה. בתגובה הסתערו עליו שותפיו לגוש בטענה שהוא "מוביל להפסד בבחירות". איזנקוט ניסה להסביר כי עמדתו לא השתנתה, אבל מבחינתם הנזק כבר נעשה.

האירוניה זועקת: אותם אנשים שמטיפים במשך שנים ל"אחדות", "הכלה" ו"ממלכתיות", הפכו בן רגע למחנה שמנהל מלחמה פנימית סביב השאלה מי יחרים את החרדים בצורה החריפה ביותר. כל זאת, בזמן שבכיריהם עצמם מודים מאחורי הקלעים כי בסופו של דבר יהיו מוכנים לשבת עם החרדים אם זה מה שיביא להפלת נתניהו.

גם ההכחשות של גולן רק החמירו את המצב. אחרי שתועד אומר במפורש כי יסכים לשבת עם החרדים, הוא ניסה לטעון ש"דבריו הוצאו מהקשרם". אלא שהציבור כבר הבין היטב את המסר: מאחורי כל סיסמאות "ברית המשרתים" מסתתר בעיקר קמפיין פוליטי שנועד לגייס קולות. אחד הפרשנים סיכם היטב את הדברים: "גולן פשוט חשף מוקדם מדי את מה שכולם ניסו להסתיר".

מאחוז החסימה ועד כפיות הטובה

האכזבה מאי הצבעת חברי "הציונות הדתית" בעד חוק המעונות השבוע ומהפעילות של חלקם נגד החוק הייתה גדולה. קשה להיזכר בכפיות טובה גדולה מזו, בפרט לאחר שהמפלגות החרדיות קיימו את חלקן בהסכם הקואליציוני והעניקו לסמוטריץ' ולחבריו כל מה שביקשו. והנה, כאשר הגיע תורם לעמוד בהתחייבויותיהם, הם נסוגו ונעלמו, רק מתוך תקווה להציל את עצמם מאימת אחוז החסימה. אין ספק שהדבר נרשם היטב וייזכר גם במערכות הבחירות הבאות.

סמוטריץ' אמנם אינו איש שמאל, אבל בפועל הוא מאמץ יותר ויותר את הקו שלהם נגד הציבור החרדי, כפי שבא לידי ביטוי סביב חוק המעונות. מצבו בסקרים קשה מאוד, והוא כנראה מעריך שהתנהלות כזו תשפר את מצבו. במשך שנים ביקש להציג את עצמו כנציג המרכזי של הציונות הדתית, אלא שלפי הסקרים האחרונים קיים פער עצום בין שם המפלגה לבין הציבור שאמור לתמוך בה.

סקר של ד"ר מנחם לזר ב"מעריב" הראה כי כ־80% מאנשי הציונות הדתית כלל אינם מתכוונים להצביע למפלגתו. לפי אותן הערכות, התמונה עשויה להשתנות רק אם תא"ל במיל' עופר וינטר יעמוד בראש הרשימה.

תזכורת: בבחירות האחרונות קיבלה רשימת "הציונות הדתית", שכללה אז את בן גביר, נועם וסמוטריץ', כ-516 אלף קולות. בפועל היו אז שלוש מפלגות דומיננטיות במגזר: "הציונות הדתית" עם כ־30%, "ימינה" של איילת שקד עם 27% (למרות שלא עברה את אחוז החסימה) והליכוד עם 23%. שאר הקולות התחלקו בין המפלגות החרדיות למפלגות המרכז-שמאל.

נתניהו מבין היטב את מצבו של סמוטריץ' וינסה ככל הנראה לאחד מחדש את הגוש כפי שעשה בעבר. לא מן הנמנע שיוצעו גם שריונים בליכוד לאנשי הציונות הדתית כדי למנוע איבוד קולות בימין.

במקביל, גם גוש המרכז-שמאל מזהה הזדמנות ומנסה לחדור למחנה הדת"ל שם מעריכים כי מתוך כ-15 מנדטים שמגדירים עצמם "ציונות דתית", קיימים לפחות שלושה מנדטים פוטנציאליים למפלגות המרכז-שמאל, בעיקר בקרב דתיים־לייט, מאוכזבי סמוטריץ' ואנשי רעננה, גבעת שמואל וסביבתן.

האיחוד בין בנט ללפיד הרחיק אמנם חלק מבוחרי המגזר בשל החיבור ללפיד, אך הדמויות שמחפשים אותם מצביעים, הן חילי טרופר, יועז הנדל, איילת שקד ואפילו איזנקוט, שהתחזק ביורם כהן ומתן כהנא. גם ליברמן כבר פועל במרץ במגזר באמצעות מטה ייעודי בראשות יוסי ברודני.

הקרב על קולות הציונות הדתית חוצה כיום את כל המערכת הפוליטית. ורק סמוטריץ' ממשיך להאמין שכפיות הטובה שהפגין השבוע לא תעלה לו לבסוף במחיר פוליטי כבד בקלפי. לא נזיל דמעה אם כך יקרה.

ההחלטות של בנט מרחיקות אותו מראשות הממשלה

אחד הדברים הנדרשים מכל מנהיג, ובוודאי במדינת ישראל, הוא לדעת לקבל החלטות בקור רוח ולא בפזיזות. למנהיג אסור שעצביו יהיו רופפים ויובילו אותו לפעול מתוך לחץ. הוא חייב להיות שקול, לפעול מהראש, לחשוב היטב ורק אז לקבל החלטות, בלי להיגרר אחרי אינטרסים רגעיים או לחץ פוליטי.

נפתלי בנט, שרואה את עצמו כ"ראש הממשלה הבא", לפחות על פי שומרי הראש (עם המסכות השחורות) שסובבים אותו, לא תמיד עומד במבחן הזה. פעם אחר פעם הוא נוטה לקבל החלטות מהירות, שנראות נוצצות באותו רגע, אך מתבררות בדיעבד כשגיאות פוליטיות קשות.

כך היה כאשר הקים את מפלגת "ימינה" ושילב בה את עידית סילמן, עמיחי שיקלי וניר אורבך. השלושה, כזכור, הפנו לו עורף, בשלבים, לאחר שחבר ללפיד ומנסור עבאס בניגוד להבטחותיו. בנט עצמו הודה בדיעבד שטעה בהם.

כך היה גם ב־2015, כאשר ניסה לשריין את אלי אוחנה ברשימת "הבית היהודי". בעקבות סערה ציבורית ולחץ כבד מצד רבנים בציונות הדתית, נאלץ לסגת מהמהלך בתוך ימים ספורים. באותן בחירות שובץ גם ינון מגל במקום השביעי ברשימה ונבחר לכנסת. גם המהלך הזה התברר בהמשך כטעות פוליטית מבחינתו של בנט, בעיקר לאור הפער הגדול בין עמדותיו של מגל לעמדותיו שלו.

אלא שכל אלו מתגמדים מול המהלך הנוכחי: החיבור המהיר עם יאיר לפיד ו"יש עתיד". בניגוד ל"אקזיט" העסקי שעשה בעבר והפך אותו לאדם עשיר, החיבור הזה עלול להיזכר כעסקה הפוליטית הגרועה בחייו. בנט סבר שהאיחוד יסייע לו לבסס את עצמו כמנהיג הגוש מול גדי איזנקוט. בפועל, כך נראה כרגע, מי שניצל באמת מהמהלך הוא בעיקר יאיר לפיד, שקיבל חמצן פוליטי והתרחק מאחוז החסימה. באותו שבוע קראנו כאן למהלך הזה "איחוד הצלה" (ח"כ טיבי אהב ושאב את הרעיון), אך התברר שההצלה הייתה של לפיד הרבה יותר משל בנט.

מאז האיחוד, הסקרים מראים מגמה הפוכה מזו שבנט קיווה לה: "ביחד" נחלשת, בעוד איזנקוט מתחזק. לא מן הנמנע שבקרוב אף יעקוף את שניהם יחד. איזנקוט, שנפגע מהמהלך ומהעובדה שלא שותף בו (כך העיד בראיון אישי), עשוי למצוא עצמו בסוף כמי שקוטף את הנהגת הגוש על חשבונם.

בנט הוכיח שוב עד כמה הוא פועל מתוך לחץ. במקום להמתין, לנשום עמוק ולהבין שחיבורים פוליטיים עושים ברגע האחרון, הוא מיהר לבצע מהלך שנועד לבסס את מעמדו, אך עלול דווקא לפגוע בו. מוטב היה לו להביט בליברמן ובאיזנקוט, שמאותתים כי אם יתאחדו, זה יקרה סמוך מאוד להגשת הרשימות.

גם אם בנט יצליח בסופו של דבר להוביל את הגוש, הבעיות שלו לא יסתיימו. לפיד אמנם חתם שלא ידרוש רוטציה, אבל ליברמן כבר מאותת בגלוי, שידרוש בדיוק את מה שבנט עצמו סחט בעבר מלפיד. "ליברמן עושה בנט לבנט", אומרים במערכת הפוליטית.

שורה תחתונה: האם אדם שפועל שוב ושוב בפזיזות, בלי לחשוב כמה צעדים קדימה, מתאים באמת להנהיג מדינה? די להביט בדרך שבה איבד בתוך זמן קצר את ראשות הממשלה, כדי להבין מדוע רבים רואים בו מועמד שמתחרה עם אהוד ברק על התואר המפוקפק: "ראש הממשלה הכושל ביותר".

מי יצליח לפצח את ההצבעה הרוסית?

מדי מערכת בחירות חוזרת שאלת "הקול הרוסי": כמה הוא שווה, למי הוא מצביע, והאם בכלל קיים עדיין דפוס הצבעה אחיד בקרב ציבור דוברי הרוסית בישראל. בעבר, עם גלי העלייה הגדולים מברית המועצות, נטה המגזר באופן מובהק לימין. עם השנים השתנה חלק ממנו לכיוון המרכז-שמאל, בין היתר בשל ההסתה המתמשכת נגד החרדים בתקשורת ובפוליטיקה. השאלה הגדולה כעת: האם "הקול הרוסי" כבר נטמע לחלוטין בתוך הציבור הכללי, או ששוב ינסו להשתמש בו כדי להעביר קולות מהימין לשמאל באמצעות קמפיינים אנטי-חרדיים.

הפרשן עמית סגל טוען כי דווקא הציבור הזה עשוי להכריע את הבחירות הקרובות. לדבריו, מעבר לכחצי מיליון המצביעים הוותיקים דוברי הרוסית, נוספה כעת קבוצה חדשה של עולים מרוסיה ואוקראינה שהגיעו בעקבות המלחמה ביניהן. מדובר במנדט ואולי אף מנדט וחצי חדשים לחלוטין, שעבורם אלו יהיו הבחירות הראשונות במדינת ישראל. במערכת הפוליטית מעריכים שרובם ייטו לאופוזיציה, בין היתר בשל היחס הזהיר שנקטה מדינת ישראל כלפי המלחמה באוקראינה.

אלא שהסיפור הרוסי בישראל מעולם לא היה פשוט. פעם טענו שהרוסים שמאלנים, לאחר שסייעו להעלות לשלטון את יצחק רבין ואהוד ברק, פעמים אחרות הם הוגדרו כימנים מובהקים, לאחר שתמכו באריאל שרון ובנתניהו. כיום כבר ברור שאין "קול רוסי" אחד. מדובר בציבור מגוון מאוד: יוצאי בוכרה, גיאורגיה והקווקז שנוטים יותר לימין ולמסורת; צעירים בני "דור וחצי" שמצביעים יותר כמו בני גילם בישראל אך מושפעים מחוויות הקליטה של הוריהם; גמלאים שנחשבים לקבוצת ההצבעה האקטיבית ביותר (של ליברמן); ועולים חדשים מרוסיה ואוקראינה שמחזיקים לעיתים בעמדות ליברליות יותר.

לפי ההערכות, המגזר הרוסי שווה כיום כ-18 מנדטים, כוח אלקטורלי עצום. ובכל זאת, רק שתי מפלגות נאבקות עליו באמת: "ישראל ביתנו" והליכוד. "יש עתיד", למשל, איבדה חלק גדול מכוחה במגזר, שמתפזר כיום בין כמה מפלגות אופוזיציה.

עם זאת, יש דבר אחד שעליו כמעט כולם מסכימים: ליברמן ממשיך להיות הדמות המרכזית ביותר במגזר. הסיבה לכך אינה דווקא הייצוג הרוסי במפלגתו. להיפך. המועמדים החדשים שצורפו אליה לאחרונה, אינם נמנים על עולי רוסיה. הכוח שלו נובע בעיקר מהקו האנטי-חרדי החריף שאימץ לאורך כל הקדנציה, וביתר שאת ככל שמתקרבת מערכת הבחירות. במקביל, גם בנט ואיזנקוט מנסים לחדור למגזר הזה, אך בינתיים ללא הצלחה משמעותית.

נתון נוסף שמדאיג מאוד את האופוזיציה: בבחירות האחרונות כ-40% מהמגזר הרוסי כלל לא הלכו להצביע. במילים אחרות, המפתח אינו רק למי יצביע "הקול הרוסי", אלא האם בכלל הוא יגיע לקלפי. שיעור הצבעה גבוה במגזר עשוי לטלטל לחלוטין את מאזן הגושים.

שורה תחתונה: פעם ניסו להבין האם הרוסים הם ימין או שמאל, כיום כבר ברור שאין דרך לחזות כיצד יצביע "הקול הרוסי", משום שלא מדובר במקשה אחת אלא בציבור מגוון ורב שכבות, בדיוק כמו החברה הישראלית כולה. לפיכך כל ניסיון לנתח אותו כגוש אחיד, נידון מראש לכישלון.

כשלפיד הצליח להרגיז דווקא את הבייס שלו

באחד הראיונות התקשורתיים עם גדי איזנקוט, הוצג האסטרטג האמריקאי שלו כשהוא מצביע על גרף המלמד כי כדי להצליח פוליטית, איזנקוט צריך לזוז יותר ימינה מהמקום שבו הוא נמצא כיום. איזנקוט, שנראה מעט נבוך, שאל את יועצו ואת ראש מטהו רונן מנליס: "מה אני צריך לומר כדי להיות ימני?". הרגע הזה הפך מיד לחומר גלם ללעג ברשתות, על הניסיון של איזנקוט "להתחפש לימני".

מי שעוד מנסה בתקופה האחרונה להתחפש לימני הוא יאיר לפיד. החיבור שלו עם נפתלי בנט והקמת רשימת "ביחד" היו אמנם קרש הצלה פוליטי מבחינתו, אבל המפלגה עצמה אינה ממריאה בסקרים כפי שהם קיוו. לפיד מבין היטב שכדי להיאבק על קולות במרכז ובימין הרך, הוא חייב להרחיק מעצמו את תדמית "איש השמאל", אלא שהניסיון הזה נעשה לעיתים בצורה מגושמת מדי, שמצליחה להכעיס את מחנה השמאל עצמו.

כך בדיוק קרה השבוע, כאשר לפיד התראיין (לנדב פרי) ואמר כבדרך אגב: "אתה יודע שאני ציוני ופטריוט ולא שמאלני". מבחינתו זו הייתה כנראה עוד אמירה שנועדה למצב אותו במרכז המפה. אלא שבשמאל פירשו את הדברים בצורה אחרת לגמרי: כאילו שמאלנות עומדת בסתירה לציונות ופטריוטיות.

הסערה פרצה מיד. ח"כ נעמה לזימי מיהרה להגיב כי היא "שמאלנית, ציונית ומסורתית", והוסיפה תיאור ארוך על מאבקה למען המדינה "מול מכת"זיות ורימוני הלם". גם אנשי שמאל נוספים תקפו את לפיד על הניסיון להתנער מהמחנה שממנו צמח. העיתונאי ברק רביד ("טראמפ אמר לי", "הסביר לי", "חזר ואמר לי") כתב ללפיד כי במקום להסתבך בהסברים, היה עדיף פשוט להתנצל. ברשתות השונות הופיעו תגובות חריפות יותר בסגנון: "אני שמאלני וציוני, על אפך וחמתך".

אפילו ינון מגל מהימין ניצל את ההזדמנות כדי לעקוץ את השמאל ולשאול בציניות: "לא הבנתי, שמאלנים הם לא ציונים ופטריוטים?".

לפיד, שהבין את גודל הסערה, ניסה מיד לבצע תיקון ובקרת נזקים והסביר כי "אפשר להיות ציוני ופטריוט גם כשמאלני", אך הנזק כבר נעשה. מבחינת חלק מבוחריו, שוב נחשפה המבוכה הפוליטית שלו: מצד אחד הוא לא יכול לוותר על קולות השמאל. מצד שני הוא מבין שכדי לשרוד פוליטית הוא חייב לברוח מהתווית הזו.

שורה תחתונה: לפיד מנסה לשכנע את הציבור שהוא כבר לא שמאל, אבל בדרך מצליח בעיקר להרחיק את מחנה השמאל עצמו, מבלי לשכנע באמת את הימין.

כשהטרגדיה האישית הופכת לכרטיס כניסה לפוליטיקה

זה היה צפוי והנה זה קורה: המפלגות השונות החלו לשריין ולצרף לשורותיהן בני משפחות שכולות מהטבח ומשפחות חטופים. המבוקשים ביותר הם אלו שנחשפו שוב ושוב בתקשורת במהלך המלחמה, מתוך רצון לתרגם את האהדה והאמפתיה הציבורית שצברו לכוח פוליטי בקלפי.

הראשון היה ליברמן, שצירף ל"ישראל ביתנו" את רפי בן שטרית, אביו של אלרואי הי"ד שנהרג בקרב בנחל עוז, ואת שרון שרעבי, אחיו של שורד השבי אלי שרעבי. השבוע שוריין גם צביקה מור, אביו של ניצול השבי איתן מור, לרשימת "הציונות הדתית". ברקע מדברים גם על אפשרות שעינב צנגאוקר, אמו של החייל ניצול השבי מתן, תצטרף ל"דמוקרטים" של יאיר גולן. בליכוד מזכירים את איריס חיים, אמו של יותם החטוף שנהרג בשוגג מאש צה"ל, ואולי גם את החייל ארי שפיץ שנפצע קשה במלחמה והחלים. גם בנט ואיזנקוט צפויים, לפי ההערכות, לצרף בהמשך מועמדים דומים.

חלק מהמהלכים הללו אינם מפתיעים כלל. היו מי שראו כבר מזמן כיצד חלק מבני המשפחות הופכים לדמויות ציבוריות ופוליטיות לכל דבר. כתבנו כאן כבר בימי המחאות כי צנגאוקר מכוונת את דרכה לפוליטיקה. גם צביקה מור (יליד בני ברק), שהקים את "פורום תקווה" והתבטא באופן מעורר השתאות לאורך כל המלחמה, מגיע כצפוי לפוליטיקה. 

עד עכשיו נזהרו רוב הציבור והתקשורת מלמתוח ביקורת על בני המשפחות מתוך כבוד לכאבם העצום. אבל מרגע הכניסה לפוליטיקה, הכללים משתנים. מרגע שהם הופכים לחלק ממפלגה ומקמפיין בחירות, הם יעמדו בדיוק כמו כולם מול ביקורת ציבורית ופוליטית חריפה.

הוויכוח סביב התופעה כבר החל. מבקרי המהלך טוענים כי חלק מהמצטרפים לא נבחרו בשל ניסיון ציבורי או כישורים מיוחדים, אלא משום שסיפורם האישי הפך לסמל לאומי. "אפשר לכבד את הכאב שלהם", אומרים אותם מבקרים, "אבל אי אפשר להפוך טרגדיה אישית לקרש קפיצה פוליטי".

מן העבר השני מזכירים, כי גם פוליטיקאים ותיקים עושים שימוש מתמשך בסיפוריהם האישיים. נתניהו מזכיר שוב ושוב את היותו אח שכול של יוני נתניהו הי"ד, איזנקוט, ששכל את בנו גל הי"ד במלחמה, אינו מסתיר את כאבו וסיפורו האישי מלווה אותו בכל הופעה ציבורית.

ואל כל אלה הצטרף השבוע גם בני גנץ, שחשף לראשונה כי רעייתו חולה באלצהיימר בגיל 51 בלבד. אלא שגנץ גילה במהירות שאין רחמים בפוליטיקה. ברשתות החברתיות כבר הופיעו טענות מכוערות כאילו הוא "סוחר" בסיפורו האישי כדי לעורר חמלה פוליטית ולעבור את אחוז החסימה.

בהקשר הזה אנו חושפים כאן לראשונה סיפור מעניין, אותו שמעתי מח"כ לשעבר הרב אליהו ברוכי. לדבריו, ח"כ הרב יעקב אשר, שהכיר את מצוקתו האישית של גנץ, נהג להתקזז עמו בהצבעות שונות עוד בממשלה הקודמת, בכל פעם שנדרש ללוות את רעייתו לטיפולים. הרב אשר עשה זאת בשקט מוחלט, בלי לספר ובלי לחפש כותרות. הוא אף נשאר פעמים רבות במליאה עד שעות הלילה המאוחרות, למרות שבפועל לא השתתף בהצבעה. "הוא נהג באצילות בבחינת 'עמו אנוכי בצרה', גם עם חבריו לסיעה שנשארו עד מאוחר וכמובן עם גנץ עצמו", העיד הרב ברוכי.

סביר להניח שאלמלא חשיפת סיפורה של רעיית גנץ השבוע, גם הציבור לא היה שומע לעולם על המעשה האצילי הזה.

דו-עט: הסיפורים הקצרים של השבוע 

הח"כ האלמוני: איש לא היה מכיר את חה"כ דן אילוז אלמלא התבטאויותיו נגד החרדים ("השותפות עם המפלגות החרדיות היא סכנה קיומית") ועמדותיו נגד חוק הגיוס. השמאל והתקשורת מבליטים אותו, אך אחרי הבחירות הוא יישכח במהרה. אילוז נכנס לכנסת ב"נורווגי" במקום השר מיקי זוהר, ותמוה מדוע בליכוד לא איימו להחזיר את זוהר ולהדיח אותו מהלך שהיה גורם לו ליישר קו. תזכורת: אריאל שרון השיג רוב להתנתקות פשוט על ידי פיטורי השרים ליברמן ובני אלון. משילות עושים במעשים.

ההמלצה נדחתה: העיתונאי רביב דרוקר חווה השבוע משהו שאינו רגיל בו. במאמר ב"הארץ" הוא המליץ לערבים שלא לרוץ ברשימה אחת, כדי שלא ישתו מנדטים ממפלגות המרכז-שמאל ויפגעו בסיכוי להפיל את נתניהו. בתגובה, הוא ספג שלל מאמרי נגד שהאשימו אותו בפטרונות ובגזענות. דרוקר, איש שמאל מובהק, לא ציפה לחטוף דווקא מהבית, ויש להניח שהסיבוב הזה עוד רחוק מלהסתיים.

קריאת חיסול: מוחמד עודה, המפקד הרביעי של הזרוע הצבאית של חמאס, כנראה לא קרא 'יתד נאמן' ביום ג'. אם העיתון הנפוץ ביותר במגזר החרדי, היה מגיע לעזה, עודה היה רואה את שמו מתנוסס במדור "הדמויות מאחורי החדשות" כמועמד הבא לחיסול ואולי נזהר יותר. שעות ספורות לאחר מכן, שלושה טילים ממטוסי קרב כבר החריבו את הדירה שבה שהה בצפון הרצועה והפכו את התחזית למציאות. הכתובת, מתברר, הייתה על העיתון. שבת שלום

במהלך השעות האחרונות נרשמה שורה של אירועים סביב מעצרי עריקים ובני ישיבות במספר מוקדים ברחבי הארץ, החל מדרום ועד מרכז הארץ. האירועים כללו מעצרים, עיכובים והעברתם של חלק מהעצורים לידי המשטרה הצבאית.

בקריית גת נעצר אברך חסיד בעלזא והוסגר לידי המשטרה הצבאית, בעקבות האירוע נרשמה סערה גם בקרב מתנדבי המשטרה המזוהים עם החסידות, כאשר בזירה המקומית גוברת הרגישות סביב אופן הטיפול במקרה. במקביל, בלוד נעצרו שלושה תלמידי ישיבה מחב"ד לאחר אירוע של ריסוס גרפיטי, בהמשך, ולאחר הגעת המונים לתחנת המשטרה, הם שוחררו.

בתוך כך, בכביש 6 נעצרו שני תלמידי ישיבת “מעלות התורה” המזוהה עם הפלג הירושלמי, כאשר אחד מהעצורים הוא בנו של ראש הישיבה הרב פטרוף. השניים הועברו לידי המשטרה הצבאית, נכון לעכשיו הם טרם שוחררו, ובפלג נערכים להמשך תגובות ואף לאפשרות של הפגנות.

לצד זאת, דווח גם על נוכחות של כוחות משטרה צבאית באזור החוף הנפרד באשקלון והופצו הודעות לבחורי הישיבות באזור להיזהר מחיכוך איתם.

יצוין כי על רקע שיתוף הפעולה המתרחב בין משטרת ישראל לגורמי הצבא, נשמעת ביקורת חריפה מצד ארגוני הסיוע וגורמים משפטיים המלווים בני ישיבות. עו”ד מנחם שטאובר מסר: “הניסיון מלמד שמתקני מעצר מעולם לא פתרו בעיות חברתיות. השימוש בכוח נגד ציבור שלם הוא כרטיס חד-כיווני להצתת השבר החברתי החמור ביותר בתולדות המדינה ובוחרים בדרך של אכיפה ומעצרים שעלולה רק להעמיק את המשבר״.

לדברי שטאובר, “מעורבות המשטרה בסוגיה כה רגישה היא טעות קשה שעלולה לפגוע באמון הציבור ולהחריף את המתיחות בין הרשויות לציבור החרדי״.

הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר, הגיע היום לסיור מיוחד בקו החזית בצפון וקיים הערכת מצב מיוחדת מתצפית במוצבים חודרים בהר דב, ממש בתוך השטח הלבנוני המשקיף על עמק עיון והרכסים השולטים מצפון וממערב שבדרום לבנון. אל הסיור הדרמטי בקו המגע הצטרפו צמרת הפיקוד הלוחם: מפקד פיקוד הצפון אלוף רפי מילוא, מפקד אוגדה 210 תת-אלוף יאיר פלאי, מפקד אוגדה 91 תת-אלוף יובל גז ומפקדים נוספים, שקיבלו גיבוי מלא להעמקת התמרון הקרקעי והרחבת הפעילות המבצעית נגד שלוחותיו של ציר הרשע האיראני.

במהלך הביקור במוצבים הקדמיים חשף הרמטכ"ל נתונים חסרי תקדים על קריסת המערכים של ארגון הטרור והבהיר בצורה שאינה משתמעת לשני פנים כי צה"ל אינו כבול לשום תפיסה ישנה או גבולות וירטואליים. רב-אלוף זמיר הדגיש כי המטרה העליונה נותרת החזרת הביטחון המוחלט לתושבי הצפון ויצירת תנאים להסדר עתידי מעמדת כוח צבאית מוחצת. בדבריו הוא התייחס גם לאתגרים הטכנולוגיים החדשים בשדה הקרב, כולל המאבק הבלתי מתפשר באיום הרחפנים, וניצל את ההזדמנות להביע הוקרה עמוקה למערך המילואים הנושא בנטל הלחימה.

״הפגיעה המצטברת והרב מערכתית בחיזבאללה קשה וחסרת תקדים עם יותר מ-7,500 מחבלים מחוסלים מתחילת המלחמה, 2,500 מתוכם רק מתחילת מבצע ׳שאגת הארי׳. נמשיך להכות באויב בכל מקום שנוכל ולהעמיק את הישגינו" אמר הרמטכ"ל והוסיף כי "המטרה שלנו ברורה – להעמיק את הפגיעה בחיזבאללה, להרחיק את האיומים ולחזק את ההגנה על יישובי הצפון. זהו היעד המרכזי שמנחה אותנו בכל פעולה ובכל החלטה. גם ברגעים אלה כוחותינו מתקדמים ופועלים בעוצמה באוויר ובקרקע. אנו פועלים באופן מדויק ואחראי, כל הישג נוסף מחזק את ביטחון התושבים ומסייע לדרג המדיני לייצר תנאים טובים יותר להסדרי ביטחון משופרים עתידיים מעמדת כוח״.

הרמטכ"ל המשיך ופנה למפקדים בשטח: “אתם עושים כאן עבודה יוצאת דופן מול אתגרים מורכבים. הפיקוד פועל ביצירתיות, ביוזמה ובאחריות, כולל תמרון למרחבים חדשים, וממשיך לדחוק את האויב, להשמיד את יכולותיו ולפגוע בו באופן שיטתי. יש כאן פגיעה מצטברת וחסרת תקדים בחיזבאללה – מאלפי מחבלים ועד מפקדים בכירים ודרגי ביניים. אין מקום שיהווה מבצר עבור חיזבאללה, ואין מקום שבו תהיה לו חסינות. הקו הצהוב לא מגביל אותנו – בכל מקום שבו נזהה איום ובכל מקום שבו נידרש להסיר איום, נפעל. בכל מקום שבו יהיה צורך מבצעי לתמרן, נתמרן. כל פגיעה בחיזבאללה היא גם פגיעה בציר האיראני ובהשקעה האיראנית באזור. אנחנו ערוכים לכל התפתחות ונמצאים במוכנות גבוהה גם מול איראן.

כל משאבי צה״ל מושקעים בפיקוד הצפון, ומיטב הכוחות שלנו פועלים כאן מדי יום. נמשיך למצות את חופש הפעולה המבצעי שלנו בכל מקום שבו נדרש להסיר איום, ולא נירתע. המטרה שלנו ברורה – להעמיק את הפגיעה בחיזבאללה, להרחיק את האיום ולחזק את ההגנה על יישובי הצפון. זהו היעד המרכזי שמנחה אותנו בכל פעולה ובכל החלטה. גם ברגעים אלה כוחותינו מתקדמים ופועלים. כל הישג נוסף בשטח מחזק את ביטחון התושבים ומסייע לייצר תנאים טובים יותר להסדרי ביטחון משופרים מעמדת כוח. הפגיעה הנצברת בחיזבאללה קשה וחסרת תקדים עם יותר מ-7,500 מחבלים מחוסלים מתחילת המלחמה, 2,500 מתוכם רק מתחילת מבצע ״שאגת הארי״. נמשיך להכות באויב ולהעמיק את הישגינו.

איום הרחפנים הוא אתגר, אך נוכל לו. שדה הקרב אינו סטרילי ולעולם לא יהיה כזה, אך אנחנו משקיעים בכך את מיטב המשאבים, המוחות והיכולות של צה״ל. פתרונות מבצעיים וטכנולוגיים כבר נמצאים בשלבי פיתוח והטמעה, ונמשיך להכניסם לשדה הקרב במהירות. לצד זאת, נמשיך לרדוף אחר חוליות השיגור, מפעיליהן ומפקדיהן בכל הרמות ובכל מקום שבו יפעלו – מהרמה הטקטית בשטח ועד לדרגים הבכירים ביותר. בכל מקום שבו נאתר איום – נפגע בו. חודש יוני הוא חודש בסימן ההוקרה לאנשי המילואים – אני מלא הערכה אליכם. אני מודע לעומס, לקושי ולמחיר שאתם ובני משפחותיכם משלמים. אנחנוו פועלים להגדלת הסד״כ ולהתאמת המענה הנדרש לצה״ל״.

מעמד רב רושם והוד התקיים בתחילת השבוע (שני) בקריית ממלכת התורה "מגדל עוז" שבגבעת זאב, לרגל הכנסת ספר תורה מהודר להיכל הישיבה והנחת אבן הפינה לקריית הישיבה החדשה ולכולל העשירי של המוסדות, המונים יחד מאות בחורי ישיבה ומאות אברכים.

למעמד הנשגב נהרו אברכי הכוללים ובחורי הישיבה מכל רחבי הארץ, לצד נגידים ותומכי תורה שהגיעו במיוחד לארץ ישראל כדי להשתתף מקרוב בשמחת התורה ובמעמד ההיסטורי.

עם סיום כתיבת האותיות האחרונות בספר התורה, יצאה תהלוכה חגיגית ומרוממת מביתו של הראש הישיבה הגאון רבי ישראל יעקב שמולאביץ שליט"א, כאשר בחורי הישיבה ואברכי הכוללים פצחו בריקודי שמחה סוחפים מתוך התרוממות רוח מיוחדת. המשתתפים ליוו את ספר התורה בשירה וברגש עצום.

על החלק המוזיקלי הופקדו מקהלת ׳קאפלה׳, אמן הרגש מוטי ויזל וילד הפלא ארי קראוס, שהנעימו לכבודה של תורה בניצוחו של המאסטרו בני לאופר.

לאחר מכן נערכה סעודת מצווה חגיגית סביב שולחנות ערוכים בטוב טעם ובהפקה מרשימה של המפיק אלחנן קרליץ. במהלך הסעודה נשאו דברים רבנים ואישי ציבור, שעמדו בדבריהם על חשיבות חיזוק עולם התורה ועל התרומה האדירה של קריית "מגדל עוז" לעולם הישיבות בארץ ובעולם.

בין המשתתפים במעמד נראו מרנן ורבנן גדולי ישראל ובראשם: מרן רשכבה"ג הגר"ד לנדו שליט"א, הגאון הגדול רבי שרגא שטיינמן שליט"א, הגה"צ רבי שמעון גלאי שליט"א, הגה"צ רבי מרדכי אדלשטיין שליט"א, ראש ישיבת פוניבז' הגאון רבי חיים פרץ ברמן שליט"א, ראש ישיבת חברון הגאון רבי יוסף חברוני שליט"א, האדמו"ר מדז'יקוב שליט"א ורבני גבעת זאב הרה"ג רבי אריה זילברשטיין שליט"א והרה"ג רבי דוד סופר שליט"א.

כמו כן השתתפו ראש מועצת גבעת זאב יוסי אסרף ושלוחא דרבנן סגן ראש המועצה ר' יצחק ברנר העומד לימין הישיבה מראשית דרכה.

מרן רשכבה"ג הגר"ד לנדו שליט"א בירך ואמר כי: "ריבוי הישיבות זה העמדת התורה בארץ ישראל ובפרט עכשיו זה מרבה שמחה שנבנה בניין לישיבה אני מברך את הגאון רבי יחזקאל אתרוג שירבה ויעמיד תלמידים הגונים ונזכה כולנו ללמוד ולעסוק בלימוד התורה באהבה וביראה".

הנדיב מר דוייד דניס ריביצ הפתיע את הקהל ואמר: "אשתי ואני אסירי תודה רבה לראש הישיבה רבי יחזקאל אתרוג ולאחיו ר' אהרון על ההזדמנות לתרום ספר תורה זה לכבודה ולזכרה של בתנו האהובה, לראש הישיבה ר' יחזקאל היו חלומות בעבר וחלומות לעתיד והוא מגשים אותם והוא מוכן לנסוע בחום ובקור אלפי מיילים בשביל להגשים את החלומות שלו, ולכן הוא מצליח והכל הוא עושה מתוך לב ענק, אני מאוד מתרגש ונלהב מהישיבה והאוירה המרוממת שיש כאן, ובמעמד הזה שזה גם הנחת אבן הפינה לקריה שלמה עם בנינים שהולכים להיבנות כאן, וראיתי את כל התכניות האדריכליות של הקריה הזו,  אני ארצה להיות שותף בזה, ובעזרת תפילותיכם ולימוד התורה שלכם אני בל"נ אזכה לתת אחד מהבנינים לעילוי נשמת ביתי ע"ה".

בדבריו במעמד, אמר ראש המועצה מר יוסי אסרף: "אני מגיע למגדל עוז  ואני רואה את השטייגען והשקיעות של בחורי הישיבה ברמה הכי גבוהה אני מתמלא שמחה, מגדל עוז היא ברכה גדולה למועצה  שלנו בחזוני אני כבר רואה את הבניין ממש בנוי כבר, אני עובד עם צוות הישיבה לקדם את הבינוי בטווח הקרוב ממש".

המעמד כולו הותיר רושם עז על המשתתפים, שסיפרו על תחושת התעלות נדירה ושמחה של תורה, לצד התרגשות מיוחדת לנוכח המשך התפתחותה המרשימה של קריית התורה "מגדל עוז" בגבעת זאב.

צילום: יוסי אפללו

תושב חברון בן 43, ששהה בישראל ללא אישורים, נעצר הלילה בשער שכם, על ידי שוטרי מחוז ירושלים כשהוא חמוש באקדח גלוק טעון ומחסנית. החשוד אותר בעקבות ערנות של תצפיתני משל"ט ירושלים, שהביאה להקפצת כוחות מהירה ולסיכול פגיעה פוטנציאלית בחיי אדם במקום הרגיש.

האירוע התרחש במהלך פעילות מבצעית ממוקדת של שוטרי תחנת שלם סמוך לעיר העתיקה. תצפיתני מרכז השליטה זיהו דמות שעוררה את חשדם בנסיבות מחשידות, והכווינו את השוטרים לעברו. השוטרים שהגיעו לחשוד החלו בבדיקת זהותו, במהלכה התברר כי מדובר בתושב חברון השוהה בישראל בניגוד לחוק. במהלך חיפוש קפדני שבוצע על גופו, נדהמו השוטרים לגלות אקדח מסוג גלוק טעון במחסנית, שהוחזקו על ידו בניגוד לחוק.

הנשק הטעון נתפס מיד על ידי הכוחות והחשוד נעצר והועבר לחקירה רגישה ואינטנסיבית בתחנת שלם, שם מנסים החוקרים להבין מה היו כוונותיו האמיתיות והאם תוכנן פיגוע במקום. המשך המעצר צפוי להיות ממושך, והיום יובא החשוד לדיון בבית משפט השלום בירושלים, שם תבקש המשטרה להאריך את מעצרו באופן רשמי לצורך המשך פעולות החקירה.