לאחר שנה די שופעת במוזיקה החסידית מבחינת כמות השירים שיצאו, שנה שבה לא קיבלנו להיט משמעותי שישאר לאורך ימים. ושנה שבה לא יצאו כמעט אלבומים משמעותיים שייזכרו לאורך זמן, צריך לעשות סיכום.
נתחיל עם תוצאות המצעד של קול חי מיוזיק בהגשת אפרים קמיסר ומני גירא שוורץ:
קודם כל 'שפו', מצעד מושקע עם פרשנויות וניתוח עמוק של הנתונים בצורה מקצועית ביותר אך קצת ארוכה, אחרי הכל 5 שעות של מצעד זה קצת יותר מידי, קצת מוגזם בשביל שידור רדיו.
אגב קול חי מיוזיק הפתיעו הפעם עם פלטפורמת דירוג חדשנית בוואטסאפ, שזה כשלעצמו שידרוג משמעותי.
בואו נתמקד על שני נתונים מעניינים, האחד הוא מעבד השנה, בפילוח הנתונים שפורסם מסתבר כי בתואר מעבד השנה זכו הצמד 'אלי קליין ואיצי ברי' (בשר מבשרה של קול חי מיוזיק) כשלאחריהם אנחנו רואים את 'משה לאופר' (שלא באמת כיכב עם עיבודים גדולים השנה) ואת אודי דמארי שלמרות היותו מעבד מוכשר וגדול, קהל היעד של קול חי מיוזיק הוא לא קהל היעד של דמארי, בקיצור נתונים מפתיעים במיוחד.
ואחרי כל זה עוד לא הגענו לגולת הכותרת של הסיפור.
שימו לב לאופציות הדירוג לתואר מעבד השנה שנתנו לנו החברים בקול חי מיוזיק.
גם לכם בטח חסר משהו בתמונה לא?? להיכן נעלם יואלי דיקמן??? פנינו לקול חי מיוזיק בכדי לקבל תגובה אך הם נמנעו מלהגיב לשאלתנו.
נעבור לנתון המעניין יותר, 'מלחין השנה' ששם אנחנו רואים דווקא את יוסי גרין, ואני שואל את עצמי, מה ההסתברות שמלחין שלא היה משמעותי בשנה האחרונה יזכה בכזו אהבת קהל, מה שמגביר את התמיהה זה הזיקה שיש בין יוסי גרין למגיש התכנית אפרים קמיסר (שמגדיר את עצמו כראש קבוצת אוהדי יוסי גרין)
נעבור למצעד קול פליי בהגשת ארי המניק וגבי כץ שבחרו להישאר ברדיו ולא להגיש הפקה מצולמת:
קודם כל נדבר על תחנת הרדיו קול פליי, בשונה מאחותה הגדולה קול ברמה, תחנת קול פליי פונה לקהל יעד שונה קצת, לציבור בחורי הישיבות, המיינסטרים של המגזר, פחות לציבור בני התורה הספרדיים ולכן המצעד נראה בהתאם, ושונה בהרבה מהמצעד בקול ברמה (מה שמסביר את הפיצול במצעד בין קול ברמה לקול פליי).
תחילה ניגע בקטגוריית שיר השנה פה אנחנו לא רואים שינוי דרמטי מקול חי למעט המקום השני בו מחליף קובי ברומר (שאגב הפתיע במצעדי השנה) את מוטי שטיינמץ שדי נעלם השנה מתחת לרדאר.
גם בזמר השנה הנתונים דומים, אבל במלחין השנה דברים משתנים, במקום גרין לאופר ודמארי אנחנו מוצאים דווקא את אלי קליין בנצי שטיין ואלחנן אלחדד, שזה שיקוף יותר מדויק למה שקרה השנה במוזיקה, מה גם שבמקום הראשון נתון מעניין "אלי קליין" כן כן מהתחנה המתחרה, כמו קובי ברומר שקיבל מקום שני בשיר השנה.
עוד אלמנט שנכנס במצעד קול פליי זה אלבום השנה, שרק לפי התוצאות אנחנו מבינים למה קול חי לא העלו בכלל דירוג כזה, מהסיבה הפשוטה שכמעט ולא יצאו דיסקים השנה.
ואם אנחנו נוגעים בנושא האלבומים יש אלבום שדי נעלם השנה, גוועלדיג של ליפא, אלבום מושקע ומדהים, שדי נעלם בתוך כל הבלאגן שיצא השנה.
נתון נוסף שנכנס למצעד קול פלי הוא שיר הקורונה שריגש אתכם, בו דווקא אנחנו רואים זכייה במקום הראשון של איש התחנה 'יואלי דיקמן', מה שמעלה תמיהה קלושה, מה גם שהשיר הוא שיר סטנדרט שהסיבה היחידה שהוא נחשב שיר קורונה, זה עצם זה שהוא יצא בתקופה הזו.
נעבור למצעד קול ברמה בהגשת עמירם בן לולו וישראל כהן:
בקול ברמה בחרו שלא להתפזר, וסיכמו את השנה עם שלוש קטגוריות בלבד, שיר השנה, זמר השנה ופריצת השנה.
בשיר השנה הנתונים שדומים במקצת, משתנים לכיוון המזרחי, ואנחנו רואים למשל את איציק דדיה במקום השלישי אחרי קובי ברומר (אמרנו הפתיע?) וישי ריבו שנדחק מעט, אגב אתם שואלים איפה פריד ושטיינמץ?
אז שטיינמץ מוקם עם בזכות התורה במקום הרביעי והמכובד, כשפריד תופס את המקום השישי מייד אחרי חיים ישראל.
ובקטגוריית זמר השנה.. 'חיים ישראל' אני לפחות הופתעתי, היו זמרים גם במגזר המזרחי שהוציאו יותר חומר והיו יותר דומיננטים השנה.
בואו נתמקד על נתון נוסף "פריצת השנה"
כאן אנחנו רואים גיוון נרחב, בקול ברמה מככב לנו יונתן שינפלד עם הפריצה המחודשת שלו כזמר בוגר, ולעומת זאת בקול חי מיוזיק אנחנו רואים את אברומי ויינברג במקום הראשון כשמייד לאחריו שוקי סלומון ומאיר גרין (די נדוש) אך בקול פליי גיוון מעניין בפריצת השנה, במקום הראשון שוקי סלומון, במקום השני אברהם מרדכי שוורץ – תופעה מדהימה מאמריקה עם מוזיקה מצויינת, ובמקום השלישי אנחנו נוחתים נחיתה מהירה חזרה אל הבמה הישראלית עם עקיבא, זמר ישראלי מצליח שתפס פחות בציבור החרדי אבל הצליח להשתחל למקום השלישי.
זוהי סיכומה של שנה מעניינת במוזיקה החסידית ישראלית, בתקווה לשנה עם מוזיקה יותר טובה.
