שלום וברכה מורי ורבותי!
ושוחחנו על כך שהחודשים האחרונים אותם כולנו עברנו בבדידות, חלקנו בהסגר וחלקנו אפילו בבדידות מלאה, עשו רע להרבה מאוד מאתנו ובעיקר לאותם אנשים שהתרגלו לקבל את ההסכמה ואת הכושר לכישרונותיהם מהסובבים אותם. כי אדם שהיה רגיל שבמקום הלימוד או במקום העבודה מפרגנים לו או משבחים אותו ומספרים לו עד כמה הוא מיוחד, לפתע הוא מסתגר בביתו עם רעייתו וילדיו בלבד, והנה אין את אותה תמיכה לה הוא מכור משנים עברו.
והנה שאלה שלכם:
בסדר גמור, אז הבנו, חטאנו, עווינו, פשענו שהקשנו וציפינו להסכמה לכישורים שלנו ליכולות שלנו ולדרך האמת שלנו מאנשים זרים. אבל היום כאשר אנחנו סגורים בבית אנחנו עדיין מכורים לאותה תחושה, מה תפקידנו לעשות? אין ניתן להשלים זאת?
שימו לב מורי ורבותי!
שיכור שמגיע אלינו ומספר שהוא מכור לטיפה המרה, אנחנו לא מנסים לחפש תחליפים לאותה טיפה מרה, אנחנו מנסים למצוא משהו שיגרום לטיפה המרה לרדת מהשולחן. לא מחליפים לו יין בוויסקי או בכל סוג אלכוהול אחר, אלא אומרים לו: "בוא ונתנתק יחד מאותה בעיה ונגיע לחיים טובים ומאושרים".
בדיוק באותה מידה זו ההזדמנות למי שעדיין נשאר בבית לפתח יחסים חדשים עם רעייתו וילדיו, עם האחים והאחיות ואפילו עם ההורים.
להתחיל לקבל את ההסכמה ואת השפע הרוחני המזין של הנפש, את השפע של ההסכמה בקיומך, של ההסכמה בדרכך, או במילה פשוטה ועדינה, את האהבה מכל האנשים הסובבים אותנו באמת.
איך עושים זאת? יהיה קשה מאוד לפנות לאדם ולומר לו: "אני צריך את המילה הטובה שלך", אבל אנחנו נלמד לשבח לפאר ולפרגן את כל הסובבים אותנו גם בתוך הבית, אפילו שזה הרבה יותר קשה מלפרגן ולשבח ולהלל אנשים זרים, כי בתוך הבית הכל נראה מובן מאליו.
ככל שתפאר, תשבח ותפרגן יותר, תקבל את זה בחזרה, ואם קיבלת בחזרה מילה, ולו המילה הקטנה ביותר, תלמד לומר: "היה כל כך כיף לשמוע את זה, פשוט תענוג! נהנתי לשמוע ממך עד כמה אני מדהים בעיניך".
ניתן לזה לפרות ולרבות ואז נגיע לתחליף אמיתי.
לא מחליפים אלכוהול באלכוהול, מחליפים אלכוהול בנחת, בסיפוק בשלווה ובשמחה אמתית,
וזוכים לרב טוב כל הימים הן בימי הקורונה הארורה והן לאחריה בעזרת ה' ובישועתו בקרוב ממש.
ברוכים תהיו!
