שלום וברכה מורי ורבותי!
שעת חינוך ההורים שבינינו, שיחד, בעזרת ה', נזכה בזכות אותה שעה לילדים מדהימים, נפלאים, רגועים, שלווים, שקטים,
ואפילו מחונכים!
שימו לב טוב מורי ורבותי!
דיברנו על כך מספר פעמים שיש רק ארבעה, או ליתר דיוק, שלושה וחצי דברים, שעליהם מכים את הנער מכה ביד.
ילד קטן שעושה טעות שכזו, לא מבליגים ולא עוברים לסדר היום.
המדובר הוא בשקר, שכולל בתוכו גם גניבה,
חוצפה
ואכזריות.
מעבר לכך, כל שאר הדברים עובדים אך ורק בדרכי נועם!
מי שחרג ועבר חלילה וחס על אחד משלושת הדברים הללו,
שם אנחנו מרימים יד, מכים אותו מכה קלה על היד, מכה שלא אמורה להיות כואבת, אלא אמורה להיות יותר מעליבה,
ומסבירה לילד שפה הוא כבר הגזים, חרג ועבר את הקו האדום.
אבל עדיין!
מלמדים אותנו רבותינו הקדושים:
"יצר, תינוק ואשה, תהא שמאל דוחה וימין מקרבת" (סוטה מ"ז ע"א).
אל תחשוב שאם ביקשתי ממך להרים יד על הילד כדי לסמן לו ולהדגיש לו מה קורה בצורה העדינה והרכה ביותר, אתה עושה את זה במלוא ההתלהבות, כפי שאתה יודע גם לחבק אותו.
"שמאל דוחה", באותה מידה ובאותה שעה – "ימין מקרבת".
"ימין" היא היד החזקה, והיא צריכה להעניק את החיבוק הגדול.
במקביל לחיבוק הגדול והעצום הזה, אמור להיות משהו קטן, משהו סמלי, שיסביר לילד שגם השמאל יודעת לדחות.
גם אם אתה נמצא במצב בו אתה מאבד את העשתונות מול החוצפה של הבן שלך ובעיקר בגיל המתבגר,
גם אם אתה חושב שהוא מתנהג בצורה איומה ונוראה לאחותו הקטנה והתינוקת,
שים את הרגשות שלך בצד,
תבין שאתה מנסה להגיע לתוצאה טובה,
ולא לפרוק את התסכול של האבא המחנך ש"זכה" לכזה בן, במרכאות.
אתה עושה הכל כדי להצליח בחינוך של הילד הזה.
מה אתה אמור עכשיו לעשות?
לנקות את הרגשות,
לשכוח מהכעסים!
אפילו את העלבון הגדול, שאבא כמוך קיבל כזה בן, אתה אמור להעלים מעל פני השטח.
כעת אתה מחבק את הילד מעניק לו מכה קטנה, יותר מעניק חום ואהבה מאשר תוכחה,
ומסביר לילד: "חרגת מהקו האדום, אבל עדיין אבא אוהב אותך, ועם האהבה הזו יחד נבנה עתיד מושלם, ונזכה לצלוח את כל משברי החיים".
בהצלחה רבה לכולנו באחד ממבחני החיים הקשים ביותר,
וברוכים תהיו!
