שלום וברכה מורי ורבותי!
ערב שבת שלום, שבת פרשת ואתחנן.
חמש מאות וחמש עשרה תפילות התפלל משה רבינו בפני הקדוש ברוך הוא,
הוא בא להתפלל את התפילה החמש מאות ושש עשרה,
ואז אמר לו הקדוש ברוך הוא:
"רַב לָךְ!" (דברים ג, כו).
רגע, משה רבינו!
אם היית ממשיך בתפילתך, וה' לא היה עוצר אותך,
עד לאיזו תפילה היית מגיע?
האם היית ממשיך עד אלף, אלפיים, שלושת אלפים?
האם היית מגיע למיליון תפילות?
אומר לך משה רבינו:
"יקירי!
כל עוד והקדוש ברוך הוא לא עוצר אותי,
אני ממשיך להתפלל.
אני רוצה לעלות לארץ ישראל,
אני מבין שישנה גזירה שחוסמת את דרכי.
כל עוד ואין קול קורא מלמעלה,
שמזהיר אותי ואומר לי:
'רַב לָךְ! אַל תּוֹסֶף דַּבֵּר אֵלַי עוֹד בַּדָּבָר הַזֶּה' (שם),
אני ממשיך ומתפלל.
כי לתפילה אין קץ ואין תכלית,
אין סוף!
ככל שהמטרה אליה אתה מנסה להגיע,
רוצה להגיע,
ומבין שלטובתך היא עוד לא הושגה,
אתה ממשיך ומתפלל".
וביום הזה,
יום פטירתו של מור סבי,
נוריאל בן צרויה,
רוח ה' תניחנו בגן עדן.
שארית ימיו היה בביתם של הורי, שיחיו לאורך ימים טובים וארוכים.
כל השנים בהם הוא ישב על גבי הכורסא,
וקיבל, כעליה לרגל, את כל הנכדים והנינים שבאו לבקרו,
לא פסק פיו מלהתפלל עליהם –
פרקי תהילים,
"מי שבירך",
ברכות ותפילות,
ואפילו כאשר אף אחד לא היה לידו,
לפתע פתאום היו שפתיו מרחשות תפילה.
כי כל עוד שהקדוש ברוך הוא לא אומר לך "רַב לָךְ",
אתה ממשיך להתפלל.
כחה של התפילה להציל ולשבור את החומות הגדולות ביותר!
כאשר אנחנו זוכים באמת להתפלל מקרב לב,
גם אם ישנה גזירה איומה ונוראה,
אומר הקדוש ברוך הוא:
"אתה, אותו יוסי שלאחר התפילה,
איננו אותו יוסי שלפני התפילה.
אתה בעצם לא יוסי,
אתה כבר יוסף, יוסף הצדיק!
ועל יוסף הצדיק לא נגזרה אותה גזירה,
ובזכות כך תזכה לדבר ישועה ורחמים.
ברכת שבת שלום ומבורך ממני ומכל צוות החיזוק היומי העולמי האוהב, מעריך, מוקיר, מעריץ ומה לא?…
וברוכים תהיו!
