היכן הצדק והמוסר האלוקי כשהקב"ה מתעלל במצרים רק כדי שיהיו לנו סיפורי מופת לספר לילדים?
בספר אהל יעקב הסביר זאת על פי משל: אדם אחד שכר מינקת לבנו. יום אחד חלה התינוק בהרעלת קיבה ונחלש מאוד. התרופה למחלה היתה מרה כלענה ולא יכלו לתת ממנה לתינוק. יעצו הרופאים שהמינקת תשתה את התרופה וזה ישפיע על הילד דרך החלב שיינק ממנה. אבל היא סירבה בכל תוקף לשתות את התרופה המרה. הלכו לשופט וזה שאל את הרופאים: ממה נבע קלקול הקיבה, האם הילד אכל משהו אחר מלבד חלב המינקת? השיבו הרופאים בשלילה, והסבירו שכנראה המינקת אכלה דברים המזיקים לחלב וגרמה את הרעלת הקיבה לתינוק… משכך, פסק השופט, כי חייבת היא לשתות את התרופה המרה. הפה שאסר הוא הפה שיתיר.
עם ישראל התרחקו מה', הגיעו למ"ט שערי טומאה ועבדו עבודה זרה בגלל קושי השעבוד של המצרים. ולכן, צריכים היו המצרים עצמם לסבול מכות נוראות כדי להעלות ארוכה ומרפא על מה שעוללו לעם ישראל, כך שיידעו שה' הוא האלוקים, אין עוד מלבדו. הדרך לשמירה על לכידות וחוסן אומתנו, עוברת בהנחלת המורשת ובחינוך הדורות הבאים. זה העניין המרכזי של "התעללתי במצרים" וזה הרעיון של "והגדת לבנך". גורל האומה נגזר מחיבורב דור העתיד למורשת המפוארת שלה.
קמה ממשלה בישראל שמנסה בכל דרך לקעקע את המורשת, למחוק את הזהות היהודית ולגזול את הארץ הזו מבני הגבירה כדי לתת לבני השפחה. כל הווייתה של הממשלה הזו היא התעללות אחת גדולה. שרי מיסים, אובדן עשתונות ערכי, מכירת חיסול לאומית, הפקרות והתמוטטות עצבים. כמו ב"והגדת לבנך", אנחנו צריכים לוודא שדור העתיד שלנו מבין את הסכנה, רואה מה צופן בחובו העתיד תחת ממשלה הרסנית כזו, ויודע שצריך לעשות כל מאמץ כדי שלא תקום פעמיים צרה. וכימי צאתנו מארץ מצרים יראנו נפלאות. אמן, כן יהי רצון.