ממתק לשבת – הרה"ג יוסף זאב

הרופא הירושלמי רבי משה וולך ז"ל היה ירא שמים גדול. הוא עסק למחייתו ברפואה, אך התעשר עושר גדול דווקא מירושות שקיבל. בעת שהיו האמצעים בידיו, החליט לעלות לארץ ישראל כדי לסייע ליהודים שהתגוררו בה במסירות נפש גדולה. באותה עת פעל בירושלים, בעיר העתיקה, רק בית חולים אחד קטן, שנקרא "משגב לדך". כיון שבית החולים הזה לא יכול היה לתת מענה לצרכים המרובים, החליט ד"ר וולך להקים בית חולים חדש וגדול, ולהעמיד שם רופאים ואחיות שיעשו כל שביכולתם לתת ליהודי ארץ ישראל את הטיפול הטוב ביותר שבנמצא. ד"ר וולך קרא לבית החולים שלו "שערי צדק", על פי הפסוק בתהילים [קיח, יט], "פתחו לי שערי צדק אבא בם אודה י-ה". עד אותה תקופה היו כל היהודים הדרים בירושלים יראי שמים ועובדי ה'. למרבה הצער, באותה תקופה החלה עונת החלוצים והחלוצות, שהיו מחללי שבת ואוכלי טריפות. חלק מהם שכרו דירות בירושלים, והתגוררו בה. יום אחד הגיעה שעתה של אחת החלוצות ללדת, והיא פנתה לבית החולים "שערי צדק". דוקטור וולך קיבל אותה במאור פנים, והציג בפניה את סדרת השאלות הנצרכות להכרת מצבה. לאחר מכן נתן לה הרופא סידור תפלה, והציע לה שתתפלל כמה תפילות לפני הלידה. התרעמה החלוצה ואמרה: "אני לא מאמינה בדברים האלה". "אבל את יהודיה, לא ?" שאל ד"ר וולך. "ודאי, אני יהודיה! אני יהודיה יותר מכל היהודיות", כך היא הצהירה בגאון. "אם כן, במה את כן מאמינה?". "אני מאמינה בטבע", היא ענתה. "וכשאת צריכה עזר וסיוע – למי את פונה?". "אני מבקשת מהטבע שיעזור לי", אמרה בהתרסה. "בסדר", השיב ד"ר וולך בנחת, "את יכולה להכנס עכשיו לחדר לידה"
. נגש הד"ר לאחיות, והורה להן להשאיר אותה לבדה בחדר, ולא להכנס אליה, עד שיורה להן להכנס ולהגיש לה עזרה. לאחר זמן מה תקפו את האשה צירי לידה, והיא התחילה לצעוק: "איי, איי, הטבע תעזור לי!".  האחיות חפצו להכנס ולעזור לה, אך ד"ר וולך עצר אותן, ולא הניח להן ללכת. "הטבע, תעזור לי!!"
צעקה שוב האשה, וקולה הלך והתגבר. שוב קמו האחיות ורצו ללכת לטפל בה, אך ד"ר וולך אמר: "אני אתן לכן את האות אימתי ללכת ולטפל בה". צירי הלידה גברו ותכפו,
ופתאם צעקה האשה: "אלוקים, עזר לי!". מיד הורה דוקטור וולך לאחיות למהר ולטפל בה, ואמר: "רק עכשיו אלו צירי לידה אמיתיים. כל זמן שצעקה: 'הטבע תעזור לי', ידעתי שלא הגיעה עדיין שעת השיא, וכשתגיע שעתה ללדת, ללא ספק היא תצעק 'אלוקים, עזור לי…'". יהודי אינו יכול לברוח מכך. ישראל מאמינים בני מאמינים!
וַיֹּ֤אמֶר יְקֹוָק֙ אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י דַּבֵּ֥ר אֶל־בְּנֵי־יִשְׂרָאֵ֖ל וְיִסָּֽעוּ: פרק יד פסוק טו
מכילתא דרבי שמעון בר יוחאי פרק יד פסוק יד
אמרו חז"ל " בארבע כיתות עמדו יש' על הים אחת אומרת ניפול לים ואחת אומ' נחזור למצ' ואחת אומרת נעשה מלחמה ואחת אומ' נצווח כנגדן "
. שלושה רבעים מעם ישראל מיואשים. רבע מהם מציעים לקפוץ לים ולהתאבד, רבע מציעים להיכנע ולחזור למצרים, ורבע נוסף מציעים שאם כבר מתים – עדיף למות במלחמה, והם מציעים להילחם במצרים. רק רבע אחד לא התייאשו, והציעו להתפלל. ַ והקב"ה אומר למשה: אֶל־מֹשֶׁ֔ה מַה־תִּצְעַ֖ק אֵלָ֑י פירש רש"י: "למדנו שהיה משה עומד ומתפלל. אמר לו הקדוש ברוך הוא: לא עת עתה להאריך בתפלה, כשישראל נתונים בצרה". נשאלת השאלה: אדרבה, כיון שעת צרה היא – זה הזמן ָ", ועוד ַ להאריך בתפילה! זה הזמן בו "קֵּו ֶה א ֲ ל ה' חַז ְק וַיֲאֵמִץ לֶּבךְ פעם: "וַקֵּוֶה אל ה'"!
מבאר ה"באר משה": הקב"ה רצה שמשה לא יאריך בתפילה – גם בעת הקשה הזו שהים סוער ושלושת רבעי מהעם מיואשים – כדי ללמד מה רב כוחה של תפילה אפילו אם היא קצרה! גם כמה מילים של תפילה, מעומק הלב, יכולות להביא לעשרה ניסים שנעשו על הים! אין צורך בתפילה ארוכה כדי שכל המצרים יאבדו, כל מצרי יקבל את העונש הראוי לו, ובני ישראל יזכו ללכת בתוך שבילים מלאים בעצי פרי, ואף יזכו בביזת הים. לפעמים אדם אומר בייאוש: 'אני אף פעם לא מצליח. אין לי סיכוי להצליח'… עליו לדעת כי בכוחן של כמה מילים של תפילה להביא לו ישועה. למילים המועטות האלו יש כוח שאין כדוגמתו!  משום כך אסור אף פעם להתייאש .
וַיִּזְעֲק֣וּ אֶל־יְ֭קֹוָק בַּצַּ֣ר לָהֶ֑ם מִ֝מְּצֻֽקוֹתֵיהֶ֗ם יוֹשִׁיעֵֽם: [תהלים פרק קז]
אחד הידידים שלי בניורק נסע בחופש לאחת משמורות הטבע הגדולות והפתוחות באפריקה, שבה מסתובבות חיות-טרף אימתניות בצורה חופשית. ואם השמורות הפתוחות בארץ ישראל מביאות את החיות לידי 'דכאון', בגלל השטח הקטן שבו הן מורשות להסתובב, הרי שבאפריקה השמורות משתרעות על שטחים ענקיים, והחיות מרגישות כמו בבית… מה שקרה עם המשפחה ההיא, היה בבחינת 'סיפור מתח' מדרגה ראשונה. ההורים וילדיהם נסעו ברכב המשפחתי, וטיילו להנאתם בין האריות והנמרים, הדובים והטיגריסים. אלא שלפתע עלה ריח של עשן באפם של בני המשפחה. לגודל חרדתם הם מבחינים שהמנוע של הרכב מעשן, ובתוך דקות ספורות הוא יעלה באש! במצב רגיל, הם היו ממהרים לצאת מהמכונית, ולכל היותר הרכב עצמו היה עולה באש, אבל כל בר בי רב מבין, שבסיטואציה שבה היו נתונים בני המשפחה, אם הם היו יוצאים מהרכב, היו נופלים כפרי בשל לשיניהן החדות של חיות הטרף… הם מנסים להתקשר למשטרה, מעדכנים את השוטרים במצב ומתחננים שיגיעו מהר, אבל כל אחד מבין שעד שניידת תגיע למקום – האוטו כבר יהיה שרוף. נו, אז מה עושים בכל זאת? כיון שמדובר במשפחה יהודית, למרות שלא נימנו על באי בתי כנסיות, עמדו בני המשפחה וצעקו אל השי"ת, וקראו בקול גדול ש"אנחנו מאמינים באמונה שלימה, שרק בורא עולם יכול להצילנו משיני הטרף של החיות". כך עמדו ובכו במשך דקה או שתיים, כשהריח השרוף ממשיך לעלות באפם. והנה לפתע אירע הנס. הם מבחינים ב-3 ג'יפים משטרתיים שהיו כבר באזור, הגיעו אליהם והרחיקו את האריות מהרכב המשפחתי שאכן עלה באש. בני המשפחה הועברו לאחד הג'יפים והוסעו בבטחה אל מחוץ לשמורה
, כשצעקו אל ה' באמת, מקירות ליבם, נענו.
הגה"צ רבי שמשון פינקוס זצוק"ל אמר:
"כשילד בן תשע מבקש מאמו באמצע הלילה לשתות, היא אומרת לו: "אין לך מה לעשות באמצע הלילה? תסתדר לבד", אך כשהתינוק בן חודש מצייץ "ציוץ" קטן אמו מיד קופצת! מה ההבדל? תינוק בן חודש הוא חסר אונים והוא תלוי רק בה, לכן היא תעשה כל מאמץ למענו, אך ילד בן שש כבר ברשות עצמו. כך זה בתפילה – מי שמרגיש חסר אונים ותלוי רק ביד ה', הקב"ה ידאג לו!
הדברים לעילוי נשמת מור אבי מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל 
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון