"יהיה לי שולחן שבת עם עשרה ילדים," לחשה מרת תהילה ראובן ע"ה. חלום שלא יתגשם. בגיל 30 בלבד, לאחר מאבק הרואי במחלת הלוקמיה, הלכה תהילה לעולמה והותירה אחריה ארבעה יתומים קטנים בגילאי חמש וחצי עד שנה וחצי, ובעל אברך תלמיד חכם.
גם כשגופה נאבק במחלה הקשה, נפשה של תהילה האירה. בין טיפולי כימותרפיה מפרכים והשתלת מח עצם, היא התעקשה להתפלל בכל יום, לבשל ולאפות בבית, ולטפס חמש קומות כדי לעודד חברה חלשה.
בימים הקשים ביותר, כשכל הגוף היה מלא בצקות והכאבים היו בלתי נסבלים, היא אמרה "מזמור לתודה" והאמינה באמונה שלמה שתחזור לילדיה.
תורמים כעת ומצילים את היתומים של מרת תהילה ראובן
"אנחנו לא שואלים שאלות," לחשה לאחותה. "הראו לי את כל המסע שאצטרך לעבור, את המחלה והייסורים – והנשמה שלי בחרה בזה, כי זה מה שטוב לי!"
למרות שלא היו עשירים וחיו בדירה שכורה, תהילה הקפידה להפריש חומש מהכנסותיהם לצדקה. שנים שילמה להוריה את חשבון החשמל, ולאחיה השולחת מגשי אוכל קפואים מדי חודש. עבורה, כסף נועד "בשביל שכירות, אוכל וצדקה" – לא יותר.
"ה'גדולה' שלה מדברת על אמא כאילו היא איתה עדיין… מספרת לה שהיא אוהבת אותה ומרטיבה את הכרית בדמעות".
תורמים כעת ומצילים את היתומים של מרת תהילה ראובן
ארבעה יתומים קטנים לא מבינים לאן הלכה אמא ומדוע לא תחזור. הקטנים ביותר אפילו לא יזכרו את חיבוקיה החמים. בן שלוש, יתום עטור תלתלים, לא יודע עדיין להגות את מילות הקדיש.
ואיך אלמן צעיר, שעולמו חרב עליו, יצליח לשמש כאבא ואמא לארבעה פעוטות ובו-זמנית להביא פרנסה? אפילו דירה משלהם אין להם.
אסור לנו להשאיר אלמן וארבעה יתומים ללא תמיכה. איננו יכולים להחזיר להם את האמא האהובה, אבל באפשרותנו להקל ולו במעט את המאבק היומיומי שלהם.
כולנו מקיימים את מצוות התורה כאשר ציוונו הקב"ה ותורמים עבור האלמן וארבעת היתומים, שנותרו ללא אימם הצדקנית.
