ידידי ר' פיני אפלטון, חקלאי ממושב מרגליות, ששוחח איתנו מחדרו שבבית המלון בו הוא גולה בעקבות המלחמה המתנהלת כבר יותר מחצי שנה, למדנו תשובה חדשה לשאלה זו, והיא: "מי ששומר שמיטה רואה אמונה בעיניים ולא נותרת לו כל ברירה, אלא לקבל את התורה", כי מהשמיטה הגיע ר' פיני להר סיני, לקבל את עול התורה באהבה.
השנה היא שנת תשס"א, מספר לנו אדון אפלטון. הייתה כבר התעוררות רוחנית בבתינו, אני ובני ביתי התחלנו כבר לשמור חלק מהמצוות, אבל עדיין היינו רחוקים מהיעד. ואף שהשנה שנת שמיטה, אני עובד בשדה כרגיל. הייתי באמצע לבנות את ביתי שבמושב, וצרכי פרנסת הבית גדלו גם כן. מצב הפרנסה לא היה מזהיר בלשון המעטה, כך שאת כל יהבי שמתי ביבול שיצמח ויתן פרנסה, ולשם כך נטלתי הלוואות עצומות לקניית ושכירת כלי עבודה, מערכות השקיה, שתילים, דשן, ריסוסים וכל הנצרך. מנקודת מבטי לא יכולתי לוותר על עבודה בשנת השבע.
בחרתי לזרוע בשנה זו עגבניות. זריעת עגבניות מתבצעת שלוש פעמים בשנה, ומכיוון שהאדמה לא תתן את כל כוחה שלוש פעמים, על כן זורעים בפעם הראשונה שליש מהשדה, בפעם השנייה שני שליש, ורק בפעם השלישית את כל השדה כולה. והנה הגיע האביב, נגשתי עם כל המרץ, חרשתי את השדה, זרעתי את העגבניות, זיבלתי, השקתי, ו- איזה יופי, כל השדה מלאה בעלווה ירוקה ומלבבת, מרנינה.
עובר זמן ואני מבחין כי משהו משונה קורה לעגבניות שלי, הן יפות, הן גדולות, אבל הן ירוקות. עובר עוד שבוע, והבנתי כבר שזו בעיה שאינה ברת חלוף. בירור שביצעתי העלה כי חברת הזרעים עשתה טעות וכל מי שקנה ממנה זרעים זה מה שקרה לעגבניותיו. וכמובן אפשר לבקש את דמי הזרעים חזרה… טוב, הפסד צורב. התנחמתי שזה קרה במחזור הראשון והקטן, ותקוותי הייתה ששני המחזורים הבאים ישלימו את ההפסד.
ובכן, שוב הכנתי את האדמה, זרעתי, השקתי, זיבלתי, ריססתי. איזה יופי של עגבניות, שכרתי פועלים, קניתי קרטונים לאריזה, נכנסנו לשדה לקטוף את היבול, ו- שוד ושבר, חצי מהיבול מתולע. התברר כי דילגנו על ריסוס מסוים מבין סדרת הריסוסים, וחצי מתולע. מכרתי חצי יבול שחלקו מתולע… ההפסדים כבר היו למעלה מהראש. שוב אני צריך ללוות, אבל עדיין כעת עומדת לפני זריעה מלאה של השדה, ליבול שיקטף בתקופת החגים, אז הביקוש והמחירים מרקיעים שחקים. אם נצליח, נוכל לשרוד את ההפסדים.
ואכן שוב זרעתי וביצעתי את כל התהליכים. עגבניות יפיפיות גדלו וצמחו, השדה התמלאה כולה, ביותר מ-60 טון של יבול מוצלח. שוב שכרתי פועלים, קניתי קרטונים, וביום ראשון, עם אור ראשון, אנחנו נכנסים לשדה, והמראה שנגלה לעינינו היה מחריד – אין מילה אחרת. השדה הייתה ריקה, לא עגבנייה ולא עלה אחד היו בה לרפואה, פשוט שום כלום!
בירור קצר העלה כי בשבוע שעבר שכחנו את מערכת ההשקיה פתוחה. המים זרמו והאדמה העלתה ריח לאוויר שגירה את בעלי החיים, והם פרצו את הגדר. וכיוון שנפרצה הגדר, עלו ובאו כל סוגי החיות שבאזור, אלו שאוכלים ביום ואלו שבלילה. כך שבתוך יום יומיים לא נשאר זכר לטונות היבול.
הכאב היה גדול, והקושי שבעתיים. בנוסף לכל החובות שהשתרגו על צווארי עקב שלושת ההפסדים הנדירים הללו, הרי שבאותה תקופה מחירי העגבניות האמירו והגיעו לפי 6 מהרגיל, כך שחישוב פשוט העלה כי תנובת השדה יכלה להניב רווח של חצי מליון ₪. ובמקום זה נשארתי עם שוד ושבר. בלית ברירה, נכנסנו לגור בבית שאפילו לא טויח, ואת החובות וההתחייבויות סחבתי במשך השנים הבאות.
כשישבנו אני ובני ביתי, הגענו למסקנה אחת: אני לא עובד יותר בשמיטה, הקב"ה הסביר לי בדרך הקשה, ואני הבנתי את המסר. השמיטה הקרובה תהיה השבתה, כפי רצונו יתברך.
ואכן כבר בשנת תשס"ו נטלתי הלוואות חדשות כדי שבשנת היבול הזאת – קרי סוף שנת תשס"ו ובמהלך תשס"ז – אצבור רווחים נאים שיאפשרו לי לשבות בשנת השמיטה הקרובה. ואכן זרעתי את השדה בעגבניות, מלפפונים, קישואים, חצילים ופלפלים מסוגים שונים. עדיין לא ידעתי מקיומה של ברכת שמיטה בתורה, עשיתי כך כדי שיהיה לי ממה לחיות.
והנה שוב רודפת אותי הרעה. תיכף לאחר הזריעה פרצה מלחמה בין ישראל ללבנון. כמובן שכיישוב שנמצא בקו החזית הורחקנו מיידית מהמקום, סגרתי את מערכות ההשקיה ועזבתי את הבית והשדה. עלו בליבי שאלות, כמו: אם הקב"ה רוצה שאשמור שמיטה, מה הוא רוצה ממני כעת? וכדומה.
ב"ה המלחמה הסתיימה די מהר, וכבר באלול היה אפשר לגשת לשדות. חזרתי לשדות הנובלים שלי. את הקישואים והמלפפונים היה עלי לקצור ולאסוף לאשפה, את החצילים והפלפלים לסוגיהם שצמחו היה צורך רק בגזימה והשלכה על הרצפה. במקרה שכזה משתמשים בבוסר הנובל כזיבול השדה לקראת הזריעה הבאה. בקיצור, עבודה מרובה והוצאות נוספות.
אתם זוכרים, "העונש" שלי בא שהעגבניות נאכלו באיזשהו שלב בתחילת השנה השישית. סוחר כלשהו בירר אצלי אם יש אצלי עגבניות סוג ג' המיועדות לשקשוקה. אמרתי לעצמי: אכן עדיין לא בדקתי בכלל מה קורה עם חלקת העגבניות, מי יודע, אולי בכל זאת גדלו קצת עגבניות שראויות לשקשוקה לפחות.
ועכשיו שימו לב! אתם זוכרים, "העונש" שלי בא שהעגבניות נאכלו עקב שמערכת ההשקיה הייתה פתוחה רצוף. כעת בא התיקון משמיים. הראו לי כי תשובתי התקבלה. אני ניגש לחלקת העגבניות ורואה שאכן היא צמחה יפה, יש מה לראות. מזיז את העלים ורואה: זה לא עגבניות, אלו יהלומים! כל העגבניות שמנמנות, אדומות אדומות, וקשיחות, כפי שלא יוצא מעולם, כי המים תמיד מרככים את החוזק, ומה שאדום אדום כבר לא קשיח. אך כאן, בניגוד לציפייה, דווקא בגלל שלא הייתה השקיה, העגבניות שלי גדלו בצורה מיוחדת במינה.
והביקוש היה כמובן מעל ומעבר. מכל האזור ביקשו להשיג מהעגבניות המיוחדות. במשך עשרה ימים קטפנו ללא הפסקה, ומכרתי לכל המרבה במחיר והם אכן הירבו. תיכף לאחר מכן קיבלנו פיצוי מהמדינה על נזקי המלחמה.
וכך, עם ההכנסה מהעגבניות המיוחדות והפיצוי, יכולתי לשלם את החובות מנזקי שנת השמיטה הקודמת, סוף סוף להפוך את בית הבלוקים שלנו לבית ראוי ויפה, קניתי שוב רכב, ואפילו נשאר לי לקנות טרקטור. בסיומה של השנה השישית, ניהול החשבונות הראה במדויק כי הרווחים היו פי שלושה.
וכפי שהסבירו לי מכרים, כפי הכתוב בתורה, רב הישוב אמר לי כי אצל שומרי השמיטה כולם הוא רואה ברכת שמירת שמיטה, אבל אצלי התקיים ממש משהו לא רגיל שרואים בעיניים כי הברכה היא פי שלוש. וכמובן בדרך לא טבעית ובדרך של מידה כנגד מידה. דבר שכמובן השפיע על התחזקותי ועל הסובבים, עמוקות.
יש עוד הרבה הרבה מה לה<מר במילים, אומר לנו פיני. את הברכה של שנת השמיטה רואים אני ובני ביתי בשלל תחומים. אבל ברצוני רק להמשיך ולהשלים את התגלגלות הסיפור והאמונה שבאה ממנו למחזור השמיטה הבא.
"הוא אמר לי הקב"ה איתך בשנה השישית, בוא נהיה שותפים וגם אני אתברך". ברכת שנת השישית נשמעה בכל סביבתי, עד כדי שבשנה השישית הבאה – שנת תשע"ד – ביקש ממני קרוב משפחה להיות שותף איתי בשנת השפע. הוא אמר לי: "הקב"ה איתך בשנה השישית, בוא נהיה שותפים וגם אני אתברך".
ואכן הסכמתי, ויחד חכרנו שטחים גדולים מאוד ושתלנו מכל הטוב שיש. את הפול כבר בחורף – הקור טוב לו, כך שהוא מוכן באביב לפסח. ולאחר מכן זרענו שפע של ירקות מכל הסוגים.
וכאן ארעו שני דברים פלאיים, שמימיים, ממש גילוי שכינה. הסיפור הראשון ארע עם הפול. הפול כבר החל לצמוח, ואכן ברכת השמיטה נראתה. הפול גדל בכמות רבה מאוד, אך מזג האוויר התקרר וירדו שלגים כבדים שממש לא זכורים באזורנו. כל הגידולים התכסו בשכבה עבה של שלג וקרח, ובליבי הבנתי כי הפול כבר איננו. משקל הקרח השכיב אותו לאדמה, וכזאת שכבת קרח מקפיאה והורסת את הגידול.
המשכתי במשך השבועות הבאים בהכנת הקרקע והזריעות, ומידי פעם הבטתי באכזבה לכיוון חלקת הפול שהייתה במרומי ההר. בשלב מסוים הגיע הזמן שהתפניתי והוצרכתי לראות מה קורה בחלקת הפול. נגשתי וראיתי דבר מדהים: לא זו בלבד שהפול לא קפא אלא גדל כראוי, נוסף לכך, מאחר והקרח שיטח את הקלחים, גדלו בין השורות שורות נוספות של פול. פשוט הפול, שכבר כך גדל הרבה, הכפיל את עצמו! אמנם הפול השני היה קטנטן יותר, אבל עדיין גדול מספיק בשביל שיהיה ראוי לשיווק.
הבנתי כי בלי שהתכוננתי יש לי כעת עבודת קטיף נרחבת ומיידית. בחפשי אחר פועלים נזכרתי כי דרוזי מהאזור כבר מבקש ממני זמן רב שאעסיק אותו. התקשרתי אליו וסיכמנו שהוא יגיע למחרת לקטיף. הוא הגיע, אני הבאתי לו את מה שצריך, הראתי לו את החלקה, ואני ירדתי למטה לחלקות הרגילות להמשיך בעבודתי.
עובר כמעט מחצית השעה ואני מסתכל למעלה ורואה שהדרוזי לא עובד. הוא רק עומד כמו נציב קרח ומסתכל על השדה. כשראיתי שזה נמשך עוד ועוד, נסעתי אליו ואמרתי לו: "לא הבנתי, באת לעבוד או לחלום? מה אתה עושה? אתה מתחנן שאשיג לך עבודה ובפועל אתה ניצב כבול עץ".
והוא מסתובב אליי ואומר לי בערבית: "פיני, תשמע מה אני אומר לך, הארץ הזאת היא של היהודים. האלוקים נתן אותה לכם, זה ברור כשמש".
במקום פועל הבאתי פילוסוף, אתם מבינים… אך אז הוא המשיך והסביר: "אני כבר חצי שעה משתומם. אני ומשפחתי מגדלים פול למעלה מארבעים שנה. מעולם לא ראיתי ולא שמעתי שהפול מכפיל את עצמו. אין דבר כזה. אני פשוט משתומם מהתופעה ומנסה להבין את פשרה, והמסקנה שלי מזה היא ברורה: זה מעשה אלוקי שעושה האלוקים למי שהאדמה שלו…" כמובן ששישית ושמיטה הגוי הזה לא מכיר.
הסיפור השני והאחרון להיום היה באותה השנה עם יבול הפלפלים החריפים שגידלנו בין השאר. באנו לקטוף את הפלפלים החריפים וגילינו שברכת השישית פקדה את חמשת החלקות שבהן זרענו פלפל חריף. חיכו לנו המוני המוני פלפלים חריפים באיכות מצוינת.
שמחנו לראות את ברכת השם, אבל לא ידענו איך להתמודד איתה, כי אני רגיל לשווק את סחורתי לסוחרים מקומיים. ועם כל הכבוד ליבול האיכותי שלי, כמה פלפלים חריפים כבר אפשר למכור ברחבי קריית שמונה והסביבה? מה אעשה עם כזו כמות?
שיחתי את הבעיה לאחד הסוחרים, שסיפר לי כי יש סיטונאי חדש בסביבה וכדאי שאצור איתו קשר. כמובן שדיברנו והצעתי לו לקנות פלפלים חריפים. הוא ביקש לראות את האיכות, ירדתי אליו והראתי לו את היבול, והוא בתגובה אמר לי: "תקטוף הכול ותביא לי, אני אקנה את כל הכמות".
הסברתי לו כי מדובר בכמויות אסטרונומיות: זה פלפלים חריפים בשביל חצי מדינה. והוא צחק והסביר לי כי הוא ואחיו שותפים, ויש להם עסק סיטונאי ענק שמשווק ממישור החוף הצפוני ועד הגבול.
שמחתי מאוד, וניגשתי יחד עם שותפי לקטיף השפע. לקחנו פועלים רבים וקטפנו וקטפנו ולא הפסקנו לקטוף. סיימנו לקצור שלוש חלקות, באנו להתחיל את השתיים הנותרות, וכבר השלוש שקטפנו זה עתה התמלאו שוב בפלפלים עסיסיים. כך קטפנו וקטפנו במשך ארבעה חודשים! לא יאומן, היבול היה עצום, אבל הסוחר רק שמח ושילם ברחבות.
סיימנו לקטוף ובאתי אל הסוחר לקבל את התשלום האחרון. הסוחר סיפר לי כי העסק הסיטונאי שלהם נקלע לקשיים והוא ייסגר בקרוב ממש, וביקש ממני לבוא לקראתו ולפרוס את התשלומים. באתי כמובן לקראתו, והוא אכן שילם. ובסיום התשלומים, העסק כבר נסגר סופית. פשוט העסק הזה הוקם רק כדי לשווק את ברכת הפלפלים שלי, אין הסבר אחר.
"וְכִי תֹאמְרוּ מַה־נֹּאכַל בַּשָּׁנָה הַשְּׁבִיעִית הֵן לֹא נִזְרָע וְלֹא נֶאֱסֹף אֶת־תְּבוּאָתֵנוּ: וְצִוִּיתִי אֶת־בִּרְכָתִי לָכֶם בַּשָּׁנָה הַשִּׁשִּׁית וְעָשָׂת אֶת־הַתְּבוּאָה לִשְׁלֹשׁ הַשָּׁנִים" [ויקרא כה, כ-כא]
יבול השנה השישית נקצר לא מכבר, ויבול זה ייאכל בשנה השביעית. אם כן, היו אמורים, לכאורה, לשאול: "מה נאכל בשנה השמינית?" מאחר ובשנה השביעית לא נזרע ולא נקצור, ולמה השאלה היא לגבי השנה השביעית?
אחת התשובות היא שאם אדם חושש שבשנה השמינית לא יהיה לו מה לאכול, הוא מקמץ כבר במה שיש לו בשנה השביעית, ואוגר לשנה הבאה.
הנצי"ב עונה על השאלה על פי מעשה שהיה. ניגש אליו יהודי עשיר מופלג והביע בפניו את דאגתו הרבה. הוא השקיע זה עתה ממון רב בשליחת כמות גדולה של עצים ברפסודות על פני הנהר. הוא מודאג מאוד שמא יפסיד את כל השקעתו, שהרי הרווח תלוי בגורמים רבים: בגאות ובשפל של הנהר, בכמות המשקעים, בביקוש לחומרי בניה וכדומה.
אמר לו הנצי"ב: "עליך לבטוח בה' שיעזור לך וישלח הצלחה בכל מעשי ידיך". אך היהודי בשלו, קשה לו, לבו מלא פחד ודאגה. כל רגע ורגע מייסרים אותו החששות שמא יפסיד את כל השקעתו.
אמר לו הנצי"ב: "הרי יש לך כל כך הרבה נכסים וכל כך הרבה ממון, ובכל זאת אתה דואג מחמת עסקה אחת שמא לא תצליח. עתה מתבאר לי תירוץ על קושיה שהייתה לי בפרשה.
הפסוק אומר: 'וכי תאמרו מה נאכל בשנה השביעית', ומיהו ששואל את השאלה? לא העני שואל את השאלה הזאת, כי גם בשנה השישית אין לו, ועסוק הוא בהישרדות היום-יומית. לא ממש מטרידה אותו השאלה מה יהיה בעוד שנה. אם כן, מי כאן הדאגן? העשיר? הרי יש לו כל טוב. מחסניו מלאים שפע של יבול, ארנקו תפוח, וחשבון הבנק שלו עולה על גדותיו.
אך מדאגתך לעסקה הנוכחית נוכחתי לדעת, שאם אין האדם בוטח בה', גם אם יש לו שפע עצום, הוא מודאג תמיד בשאלה 'מה נאכל'… גם אם יש לו במחסניו מזון לשלוש שנים והרבה יותר, חרד וחושש הוא מקול עלה נידף. אולי יהיה שידפון, אולי שיטפון ואולי ירקון, וכפי שנאמר בקהלת [ה, יא]: 'והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון'. רק האדם הבוטח בה' יכול להיות רגוע ושליו, ויתקיים בו 'והבוטח בה' חסד יסובבנו'".
פעם הסביר לי אחד מזקני המושב יסודות, רבי יוסף גליק זצ"ל, את נוסח התפילה: "ברך עלינו… ואת כל מיני תבואתה לטובה". מה הכוונה ב"כל"?
וביאר: ישנם כשבעה סוגי חיטה. יכולים שני חקלאים שכנים לגדל חיטה, וכל אחד מגדל סוג חיטה שונה. בו זמנית שסוג א' זקוק כרגע לשמש – סוג ב' זקוק לצל. כשזה צורך יותר מים, השני זקוק לפחות מים, אך שניהם גדלים בשני שדות צמודים. היאך ניתן שיתקיימו כל התנאים כאחד?
על כך אנו מבקשים: רבונו של עולם, אנו ידינו כבולות, אנו גם לא יודעים מה מידת השמש, המים והחמצן שזקוק להם כל צמח וצמח ברגע זה. אנו מבקשים: ברך את "כל" מיני תבואתה לטובה, שבו זמנית יקבל כל מין ומין של התבואה את מה שהוא זקוק לו בזה הרגע.
גם לאחר שהתבואה גדלה ב"ה וקצרנו בזמן, עדיין זקוקים אנו לרחמי שמים שהתבואה לא תתקלקל במחסנים, שתישמר מעכברים ושאר מזיקים, וגם כשהיא יוצאת לשוק למכירה צריך שהשוק לא יהיה מוצף באותה תקופה באותו מין, כי במצב כזה פעמים שצריך למכור כל כך בזול עד שאין מכסים אפילו את הקרן.
לא בכדי אמרו חז"ל (שבת לא ע"א): "אמר ריש לקיש, מאי דכתיב [ישעיהו לג]: 'והיה אמונת עתיך חוסן ישועות חכמת ודעת'… 'אמונת' – זה סדר זרעים". כל ענין גידולי קרקע, בראיה נכונה, דורש מהאדם רצף של אמונה. מאמין בה' וזורע.
גידולי הקרקע הם רק סימן לכל עניני הפרנסה, ללמד שאין לאדם שום יד בהשגת הפרנסה – הוא רק מקיים את חובת ההשתדלות שלו, אבל את הפרנסה הקב"ה מביא לו.
יהיו הדברים לע"נ מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
