שלום וברכה מורי ורבותי!
פינת חינוך הילדים, או ליתר דיוק, פינת חינוך ההורים שלנו.
אבל שאלה בוערת שלכם מגיעה לפתחנו והיא דוחה הכל, אבל ממנה גם נלמד לחינוך הילדים.
מה עושים עם אדם חולה קורונה שיש לו את כל התסמינים האפשריים, אבל הוא מסרב להיבדק כי הוא לא רוצה להפסיק את עבודתו ואת יחסיו עם העולם, וממשיך להתערבב בקהל, ממשיך להתפלל במניינים, ממשיך להסתובב בכל מקום אפשרי, ואפילו לשבת עם בני משפחתו המצומצמת והמורחבת וכאילו העולם הזה הפקר?
איך אמורים להתנהג איתו, והאם צריכים להלשין עליו, במרכאות, לרשויות?
שימו לב מורי ורבותי!
קטונתי מלהביע דעה בדברים שכאלו, אבל אם גדולי ישראל קוראים לאדם כזה רוצח, או לכל מי שיש ספק אם הוא חולה – ספק רוצח, הרי שברור שהמחויבות הראשונה היא ללכת ולמסור לרשויות ולספר מי הוא ומה מעשיו.
הרי אין לו באמת ממה לפחד, לך ותראה, או שאתה חולה או שלא.
אבל למה זה שייך לחינוך הילדים?
מורי ורבותי!
ישנם מבוגרים שמעולם לא השכילו להפסיד בכבוד, ישנם חולה קורונה וישנם אנשים בריאים, ישנם אנשים מצליחים וישנם אנשים שמפסידים, בכל מקום יש את כל הסוגים כולם.
מותר לך ללמוד להפסיד בכבוד, מותר לך ללמד את הבן שלך להפסיד בכבוד, כי רק אם הוא ילמד זאת בגיל צעיר, הוא ידע בגיל מבוגר להפסיד גם בכבוד.
מה זאת אומרת: "אתה חולה קורונה"? זה הופך אותך בעיניך לסוג ב'? זה הופך אותך בעיניך למושפל? זה הופך אותך בעיניך לההוא שלא יכול לצאת מהבית?
תלמד להפסיד בכבוד!
לכל אחד מאיתנו ישנן עליות וירידות בחיים, את העליות כולם יודעים לחוות בצורה המושלמת והטובה ביותר, אבל כשזה מגיע לירידות, כולם שמים ברקס.
תלמד גם להפסיד בכבוד!
ישנם אבות שנוהגים באופן קבוע להפסיד בכוונה במהלכים של משחקי הילדים שלהם כמו דמקה ושחמט. זה לא נכון, ילד צריך לדעת גם להפסיד.
מצווה גדולה במשחק עם הילד גם מידי פעם לנצח, כי מי שכאשר הוא קטן יודע להפסיד בכבוד, ידע לעשות זאת גם כאשר הוא גדול.
ברכת הצלחה ורפואה שלמה לכל עם ישראל,
וברוכים תהיו!
מה הקשר להבדק ?
העיקר שישמור על בידוד ולא יזיק לאחרים