שלום וברכה מורי ורבותי!
הדקות של חינוך הילדים שלנו, או ליתר דיוק, חינוך ההורים.
ושימו לב טוב!
אביי, האמורא הגדול, אחד מגדולי הדור בדורו, גדל ללא אבא וללא אמא. כאשר אמו נתעברה אביו נפטר מן העולם, ובשעה שאמו ילדתו היא עצמה נפטרה מן העולם. ולכן נבחר לו השם אביי (אע"פ ששמו המקורי היה 'נחמני'), המציינים את ראשי התיבות: "אֲשֶׁר בְּךָ יְרֻחַם יָתוֹם" (הושע יד, ד).
כל ילד יתום שרואה אדם כמו אביי, שזכה והגיע להיות גדול הדור אומר לעצמו: "גם לי יש סיכוי", וכך הוא מתנחם על מות הוריו.
לאביי הייתה אמא מאמצת שבאופן קבוע הוא היה אומר בשמה דברי חכמה.
אחד מדברי החכמה שאמר בשמה מובא במסכת יומא דף ע"ח עמוד ב'.
וכך אמרה האמא לבנה המאומץ: "אביי דע לך, תינוק ברגע שהוא נולד, הדבר היחיד שהוא צריך יותר מכל הם מים חמים ושמן לסוך בהם את גופו, כאשר הוא גדל קצת צריך להביא לו ביצה בתוך גבינה עם קצת פירורי לחם, אבל כאשר הוא גדל עוד יותר הדבר שהוא צריך יותר מכל הוא לשבור כלים, תן לו כלים והוא ישבור אותם".
ממשיכה הגמרא ומספרת, שהאמורא רבא נהג לפי זה והיה קונה לבנים שלו כלים עם פגמים קלים ואומר להם: "לכו ותשברו אותם".
מה ההיגיון בזה? למה אנחנו צריכים להעניק לילד את הזכות לשבור משהו?
התשובה היא, שאתה לא הולך לגדל את הילד לפי הראש שלך ולפי הצרכים שלך, אלא אתה מגדל אותו לפי הצרכים שלו, לפי היכולות שלו ולפי הדרישות הנפשיות שלו!
אם יש גיל שילד צריך לשבור משהו ונשבר לך משהו בבית, גם אם לא רצית בכלל שהוא ישבר, אתה לא אמור לנזוף בו, אתה הורס אותו.
אתה אמור לחבק אותו ולנשק אותו ולהגיד לו: "עשית את זה טוב מדי! מחר אני אכוון אותך אלו דברים כדאי לשבור". אין משהו ששייך לילדים שלנו ויש לנו זכות קדימה כלפיו.
קודם כל הילדים ורק לאחר מכן אנחנו.
דירה, רכב, וכל מה שמסביב בוחרים אך ורק לפי צרכי הילדים ורק לאחר מכן לפי הצרכים שלנו.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
