שלום וברכה מורי ורבותי!
נכנסו לבידוד. בננו הקטן והחמוד הלך לישיבה הקדושה, נדבק מאחד החברים, חזר לבית עם תסמינים, יצא לבדיקות ונמצא חיובי.
כולנו נכנסו להסגר. עד כאן מתנת שמים. אבל זה לא מסתיים בזה, כל אחד פה התחיל לקבל משהו.
פתאום זה לא חש טעם באוכל, זה לא מריח, ההוא עם כאבי ראש.. ואני אומר לכם כמי שחווה בסך הכל יומיים של כאבי ראש, קודם כל הקורונה חייה, קיימת, נושמת ובועטת ואו-הו איך היא בועטת!
אבל שימו את הכאבי ראש בצד,
הגמרא (שבת י"א ע"א) אומרת: "כל מיחוש ולא מיחוש הראש", כלומר שהכאב שמלווה את האדם והכי מטריד וטורד את מנוחתו, הוא כאבי הראש.
אבל תחשבו על זה שתוך כדי כאבי הראש אתם שומעים על אנשים בלי יותר מידי הרבה תסמינים, בלי עבר רפואי בכלל, שלא נטלו כדורי אקמול כל ימי חייהם, שעוזבים את העולם אך ורק בגלל קורונה. זו תחושה מאוד קשה, זו תחושה איומה ונוראה, ואנחנו כל כך שמרנו על עצמנו, כל כך הקפדנו, אבל זה קורה.
אבל מה אני רוצה לומר לכל אחד מאיתנו? לפעמים יצר הרע אומר לנו: "זה כבר מאחורינו, זה נגמר", או לחילופין, "די, מספיק, נמאס כבר!", ישנם כאלה שאפילו מתבטאים בצורה חמורה יותר: "עדיף למות ולא להישאר עם ההגבלות האלו!".
מורי ורבותי!
אין תאווה גדולה כמו תאוות החיים, אין משהו שאדם רוצה כמו לחיות.
אם הגאון מוילנא שהעולם הבא שהמתין לו הוא משהו שאף אחד מאתנו לא יכול אפילו לדמיין, הוא בעצמו לפני מותו תפס את הפתילים של הטלית הקטן שלו ואמר: "כאן בעולם הזה בכמה גרושים ניתן לקיים מצוות, מה שלא ניתן לקיים בעולם הבא".
זה אומר שכל אחד מאתנו, עם הגשמיות שלנו הגדולה ועם הרוחניות והעולם הבא שלנו, שהם יחסית קטנים מהגאון מוילנא, תאווים הרבה יותר לחיי העולם הזה.
"על כרחך אתה נולד ועל כרחך אתה מת" (אבות פ"ד מכ"ב). לא משחקים בחיים, לא משחקים בדברים של נוחות בתמורה לדברים של חיים ומוות, ממשיכים לשמור על הכללים, ממשיכים להתפלל על האחים והאחיות שלנו, ומצפים יחד עם כל עם ישראל לשנה חדשה, טובה, מתוקה ומדהימה שתוביל את כולנו לימים בהם נצליח לשכוח את מלחמת העולם השלישית העוברת עלינו בימים אלו ממש.
ברוכים תהיו!
יישר כח!
חזק ואמץ!