שלום וברכה מורי ורבותי!
אנחנו עומדים לקראת סיומה של שנת תש"פ, לקראת ימי הדין, אוטוטו מתחילים שנה חדשה, וזהו זמן לחשבון נפש.
כחלק מחשבון הנפש, כל אחד מאיתנו בודק עד כמה במהלך השנה הוא 'הגזים' בחובת ההשתדלות ועד כמה הוא 'צמצם' בכח האמונה.
החזון אי"ש מלמד אותנו שאם יש לך שבעים אחוזי אמונה, נדרשים ממך שלושים אחוזי השתדלות.
לעומת זאת, אם יש לך רק שישים אחוזי אמונה, נדרשים ממך ארבעים אחוזי השתדלות.
וכאן נשאלת השאלה, אולי באמת כל אחד מאיתנו יסמוך על הקדוש ברוך הוא ויעשה כפי יכולתו במקסימום האפשרי, ומעבר לכך יפיל את כל התיקים על ה' יתברך ויאמר: "ריבונו של עולם! הבטחת בתורתך שכל אדם שמאמין, יקרה לו את הדברים הטובים ביותר שאמורים לקרות לו, יתכן שזה אפילו עונש, אבל עונש שהוא לטובתו וממילא שום דבר מההשתדלות שלי לא יכול לסייע.
"אם כך, מכאן ואילך לא אשתמש בשום דבר מהכלים שהענקת לי, אלא אמתין לישועת ה'".
לדוגמא, "וְהָאֱלֹהִים יְבַקֵּשׁ אֶת נִרְדָּף" (קהלת ג, טו), האם בהיותי נרדף אני צריך שלא להכביד על רודפי? האם ראש הממשלה היקר שלנו אמור להכריז: "אני נרדף", ולא לעשות שום דבר כנגד רודפיו?
או שלהיפך, אם יש לך כחות לעשות משהו, אתה מחויב לעשות זאת?
התשובה היא חד משמעית!
אם קפצת לכביש והגיעה משאית ושלחה אותך לישיבה של מעלה, תכנס לגהינם ולא לגן עדן, בגלל שאתה גרמת זאת לעצמך. אבל מדוע? הרי סמכתי על הקדוש ברוך הוא והאמנתי באמונה שלמה?..
נכון, אבל ה' נתן לך עיניים, ידיים ורגליים ואפילו שכל ומח לחשוב ולהפעיל אותם. אם לא הפעלת אותם, התנהגת נגד ההוראות.
כלומר, בכחות שיש לך אתה חייב להשתמש, כל מה שמעבר לכחות אתה אמור להגיד לקדוש ברוך הוא: "הכל בידיים שלך". זה אומר שאם אתה חכם גדול, אתה אמור להשתמש ביתר החכמה שלך ואם אתה טיפש גדול, אתה אמור יותר לסמוך על האלוקים.
וישנו פסוק מפורש (תהלים קטז, ו): "שֹׁמֵר פְּתָאיִם ה'", והגמרא (שבת קכ"ט ע"ב) למדה מכך שלא רק שלפתי יש שמירה גדולה יותר, אלא אפילו להלכה ולמעשה לא מזהירים את הפתי להיזהר בדברים שהוא עלול לשגות בהם ולהכנס לכלל סכנה כי השמירה עליו כל כך גדולה עד שהאזהרה תהיה מיותרת.
בהצלחה מרובה לכולנו,
וברוכים תהיו!
