חודש: ינואר 2024

הרב דניאל פינקלשטיין, מספר, כשהייתי בחור בשנות העשרים גרתי בבלגיה, באנטוורפן. יום אחד אחותי מקבלת טלפון. על הקו יהודי בעל קול מבוגר."מי מדבר"? היא שואלת את היהודי שמעבר לקו."לייזר שך מבני ברק", השיב."ראש ישיבת פוניבז'? היא שואלת. "כן". השיב. "האם אפשר בבקשה לדבר עם אחיך דני?" "כן, הנה הוא כבר ניגש".

"אני מכיר את המשפחה שלך", אמר לי הרב שך, "ואני רוצה לבקש ממך טובה. יש לנו בישיבה תלמיד מיוחד במינו, בן עליה, מתמיד, ירא שמים, מתפלל כמו שצריך, לומד מוסר. דא עקא, הבחור יתום. הגיע שלב השידוכים וזה הלך קשה. אתמול בלילה התקיים הווארט של הבחור הזה, בשעה טובה ומוצלחת, והייתי חייב להיכנס לעובי הקורה. התחייבתי מאה אלף דולר".

"ומה יכול אני לעזור בעניין? מדוע ראש הישיבה התקשר אלי"? תמה דניאל.

"יש לך דוד יהלומן בבורסה באנטוורפן. תיגש אליו ותגיד לו שנשלחת על ידי הרב שך מבני ברק, ואתה מייצג אותו מדין שלוחו של אדם כמותו. תספר לו את כל הסיפור ותגיד לו שביקשתי מאה אלף דולר".
"מאה אלף דולר זה הרבה כסף. אני מאד מסופק אם הוא ייתן סכום כה גדול".
"נו נו", אמר הרב שך. "אם הוא לא יתן לך מאה אלף דולר – תלך לעוד אחד, ולעוד אחד". טוב. ניגשתי לדוד שלי ואמרתי לו: "אל תסתכל עלי כמו שאני נראה, צעיר וגבוה.
תחשוב שעומד מולך יהודי זקן, בגובה מטר חמישים, עם פראק והמבורג וזקן לבן… אני הרב שך מבני ברק".– "למה כוונתך"? שאל. "הרב שך מינה אותי לשליח, ושלוחו של אדם כמותו".
וסיפרתי לו את כל הסיפור.
"תקשיב", אמר לי. "מאה אלף דולר אני לא יכול לתת. אבל בשבוע שעבר היתה לי סייעתא דשמיא ועשיתי עסקה טובה. אתן לך מעטפה עם עשרים וחמש אלף דולר, תן אותה לרב שך".
"יישר כוחך", אמרתי. "אבל מה אעשה ואני צריך מאה אלף דולר".
"תראה", אמר לי. "גר כאן בקומה אחד מהעשירים של אנטוורפן, יהודי יקר, אוהב תורה. אני רק המשל, הוא הנמשל.
הוא הכתובת האמיתית. אליו צריך לגשת. תיגש אליו ותגיד לו שאתה מגיע עם שני כובעים: עם הכובע של הרב שך ועם הכובע שלי, ותבקש ממנו".
נכנסתי למשרד שלו, וראיתי שמולו יושב יהודי זקן. לאחר שקיבלתי את רשותו של הגביר לומר את מטרת בואי, סיפרתי לו את כל הדרשה של הרב שך.
פתאום פונה אלי הזקן בצעקות: "תגיד לי, מה הבחור היתום הזה עושה בבני ברק?"
"מה זאת אומרת מה הוא עושה"? וחזרתי על דברי הרב שך: "הוא בן עליה, לומד בהתמדה, מתפלל טוב, לומד מוסר, בחור מיוחד במינו".

"אתם לא מתביישים"? המשיך הזקן בשצף קצף. "יושבים ולומדים בבני ברק ובאים לבקש כסף לחתונה בבלגיה… מה זה? לכו לעבוד! מה זה הדבר הזה?"

"ֹאֹ ַַמר את האמת", סיפר דניאל. "הוא הרגיז אותי, ועניתי לו – אולי קצת בחוצפה – בנוסח שלו: 'הלו, תגיד לי מי דיבר איתך בכלל? דיברתי עם הגביר שיושב מולך. ממך לא ביקשתי כלום – מה אתה מתערב? מה אתה צועק עלי"?
"בחורצ'יק", ענה לי. "אל תגיד לי הלו! אני השארתי אשה ושבעה ילדים באושוויץ. היום אין לי ילדים. ובניתי את עצמי בעשר אצבעות. אז בבקשה אל תתחצף אלי".
"אני מבקש סליחה. מתנצל מעומק לבי", אמרתי. כשמזכירים את השואה – הלשון מתגלגלת חצי מטר אחורה. היו כמה דקות של שקט מוחלט בחדר. יכלו לחתוך את המתח שבאוויר בסכין. אחרי כמה דקות הרגשתי שפשוט הכניסו לי משמים הבזק לראש, אמרתי לאותו זקן:
"ראיתי במהרש"א, שכתב את ספרו לפני מאתיים חמישים שנה, משפט שמתאים במיוחד בשבילך. הגמרא אומרת )שבת לא ע"א( שכשאדם עולה לשמים, אחרי מאה ועשרים, שואלים אותו כמה שאלות: ציפית לישועה, נשאת ונתת באמונה, עסקת בתורה, עוד שאלה ששואלים אותו: עסקת בפריה ורביה? האם התחתנת? הקמת דורות?
שואל המהרש"א מה פשר הלשון 'עסקת' בפריה ורביה? מתאימה יותר הלשון 'קיימת' פריה ורביה?
מבאר המהרש"א: 'לא אמר קיימת פריה ורביה אלא עסקת – דהיינו להשיא יתום ויתומה". אתה אומר שאין לך ילדים, אולם עדיין יכול אתה לעסוק בפריה ורביה על ידי שתעזור בחיתון יתום ויתומה".
"אני יכול לראות את המהרש"א הזה"? שאל הזקן.
רצתי למשרד של דוד שלי, יש שם ש"ס. הבאתי גמרא מסכת שבת ופתחתי לו את המהרש"א בחידושי אגדות והראיתי לו. הוא הסתכל, ניכר עליו שהוא מאד התרגש. ואז פנה אלי ואמר: "תגיד
לרב שך: הכל עלי. כל המאה אלף דולר"."יש לי בעיה", אמרתי לו. "בכיס שלי מונחת מעטפה מהדוד
שלי, ובתוכה עשרים וחמש אלף דולר". "בחורצ'יק", הוא אמר לי. "תקשיב טוב! או הכל או כלום. או
כל המאה אלף דולר או כלום. אם זו המצוה שלי – אז אין בזה תערובת".
לא ידעתי מה לעשות. החלטתי להתקשר לרב שך. התקשרתי וסיפרתי לו את הבעיה.
"תלך לדוד שלך, הוא מכיר אותי", הורה לי. "תגיד לו שאמרתי שייקח את הכסף בחזרה, ויחפש יתום או יתומה בבלגיה, מעין המצווה הזאת, ויחלק להם את הכסף". – כשסיפרתי לדוד שלי את מה שאמר הרב שך, אמר: "תגיד לרב שך שכסף שיצא ממני – אני לא לוקח בחזרה. לא עלינו, לא חסר יתומים בבני ברק. שיחלק להם את הכסף כראות עיניו".
ואז פנה אלי הזקן שוב ואמר: "בשבוע הבא, ביום שלישי בשעה תשע בערב, אני על הגבעה בבני ברק. אני רוצה לראות בעיניים את הבחורצ'יק הזה, את היתום הזה.
והוא אכן הגיע. אלא שחיכתה לו הפתעה. בדירה, ליד הישיבה, חיכה לו הבחור, שהביא אתו גם את הכלה. "מי אבא שלך, מי אמא שלך"? שאל את הכלה. "אבא ואמא שלי שניהם בהר המנוחות בירושלים". "לא ידעתי שגם ָָאְּת יתומה", אמר הזקן. "סיפרו לי רק על החתן. אוהו, עכשיו שאני נוכח לדעת שמדובר גם ביתום וגם ביתומה, אלו הם ממש דברי המהרש"א, 'להשיא יתום ויתומה'…
אם כך יש לי הפתעה בשבילכם. אבל יש לי שאלה, שהיא תנאי לקבלת ההפתעה: האם אתה מוכן לחתום לי שאתה לא יוצא מכותלי בית המדרש כל חייך? יושב ושוקד על התורה יומם ולילה, ושום דבר אחר בעולם לא יעניין אותך, גם לא משרות תורניות. אתה רק יושב ולומד תורה לשמה".
"זוהי שאיפתי והלוואי ואזכה שתתממש", השיב הבחור. "הבה ונשמע על מה מדובר"?
"דירה עלי. הרי אתה הילדים שלי. כמו כן אקצה לכם נכס, מניב פירות, והוא ישמש מקור פרנסתכם. כך תוכל לשבת ללמוד ברוגע ובמנוחת הדעת.
"ברגע זה אני מוכן לחתום", השיב הבחור. ורבי דניאל המשיך וסיפר: מכיוון שאני הייתי מעין השדכן המתווך בין שני הצדדים, הזקן מינה אותי לקנות להם דירה מרווחת בשכונה יוקרתית בירושלים, וכמו כן מינה אותי לאחראי על הנכס שהקצה לטובתם. מדי רבעון אני מעביר להם מעטפה.
וממשיך ומספר: הזקן הזה איבד באושוויץ שבעה ילדים, וליתום וליתומה האלו נולדו שבעה ילדים. לפני זמן מה היה בר מצוה של הילד השביעי, האחרון, שלהם. נסעתי להשתתף בשמחה, ובידי מעטפה מהזקן. בתוכה היה מונח סכום שכיסה לא רק את ההוצאות הישירות של השמחה, אלא גם של התפילין, וגם של השבת חתן. כסף בשפע שכיסה את הכל.
כל זה נולד וצמח מהאכפתיות של רב שך, שנתן את לבו ונפשו למען תלמידו. וכשאדם מתאמץ, נושא בעול עם הזולת ונותן לו את לבו – הוא זוכה לסייעתא דשמיא מיוחדת, ומידה כנגד מידה הקב"ה נותן גם לו.
הקב"ה לא משאיר אף אחד בלי טיפול. לכל אחד יש את השליח הטוב שידאג לו. כשאדם נושא בעול עם חברו, ודואג לו – הקב"ה שולח לו סייעתא דשמיא ודואג לו.
וַיִּגְדַּ֤ל מֹשֶׁה֙ וַיֵּצֵ֣א אֶל־אֶחָ֔יו וַיַּ֖רְא בְּסִבְלֹתָ֑ם [שמות פ"ב יא]
כתב רש"י: "וירא בסבלתם – נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם".
משה רבנו נבחר להיות מנהיגם של ישראל משום המדה הזו שהייתה בו, נושא בעול עם ֶֶאָָחיו.
וזה לשון רבותינו במדרש [שמות רבה א, כז]: "מהו 'וירא' – שהיה רואה בסבלותם ובוכה ואומר: חבל לי עליכם, מי יתן מותי עליכם. שאין לך קשה ממלאכת הטיט. והיה נותן כתפו ומסייע לכל אחד ואחד מהם. אמר הקדוש ברוך הוא: אתה הנחת עסקך והלכת לראות בצערן של ישראל, והנהגת להם מנהג אחים – אני מניח את העליונים ואת התחתונים ואדבר עמך. הדא הוא דכתיב: 'וירא ה' כי סר לראות', ראה הקדוש ברוך הוא שסר משה מעסקיו לראות את סבלותם של ישראל, לפיכך: 'ויקרא אליו אלקים'".
הסבא מקלם זצ"ל מצביע על אותו מטבע לשון, שמלמד אותנו מהו יסוד הגאולה:
אצל משה רבנו נאמר "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם". ומה התוצאה?
" וַיַּ֥רְא אֱלֹהִ֖ים אֶת־בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וַיֵּ֖דַע אֱלֹהִֽים" [שם, כה], ופירש רש"י: "וידע אלקים – נתן עליהם לב ולא העלים עיניו".
משה רבנו נתן את לבו ועיניו לבני ישראל, ומשום כך גם הקב"ה נתן את לבו למענם ולא העלים את עיניו מהם. נתינת הלב לזולת הוא היסוד והשורש לגאולה.
וחלילה יכול להיות גם להיפך. משה רבנו הסתובב שנים על גבי שנים עם תמיהה עצומה: מה קורה פה ? למה כל האומות יושבות איש תחת גפנו ותחת תאנתו, ורק עם ישראל כל כך סובל?
למה לוקחים להם את התינוקות וזורקים אותם לים, או משקעים אותם בחומות הבניין? למה עבודה של נשים ניתנת לגברים, ועבודה של גברים ניתנת לנשים? על מה ולמה כל הסבל הזה? אבל הגיע הרגע שהוא הבין, וההבנה הזאת הכניסה בו פחד.
הכתוב אומר [שם, יד] " וַיִּירָ֤א מֹשֶׁה֙ וַיֹּאמַ֔ר אָכֵ֖ן נוֹדַ֥ע הַדָּבָֽר "
מפרש רש"י: "ויירא משה – דאג על שראה בישראל רשעים דלטורין, אמר: מעתה שמא אינם ראויים להיגאל. ויאמר אכן נודע הדבר – נודע לי הדבר שהייתי תמה עליו, מה חטאו ישראל מכל שבעים אומות להיות נרדים בעבודת פרך? אבל רואה אני שהם ראויים לכך". זה מה שקורה כשיש ביניהם דלטוריה – מחלוקות ולשון הרע.
מדהים לחשוב על הדברים. בני ישראל עבדו במצרים עבודה זרה, ועד כדי כך שנשאלה השאלה, בקריעת ים סוף: "הללו עובדי עבודה זרה והללו עובדי עבודה זרה – מה השתנו אלו מאלו", ולא זו בלבד אלא שחז"ל אומרים שבמצרים הם ביטלו מצות מילה.
אבל כל זה עדיין לא מיישב למשה את תמיהתו מה חטאו ישראל להיות נרדים בעבודת פרך ולא לזכות לגאולה. עבודה זרה וביטול ברית מילה עדיין אינם סיבה מספקת להמשך הגלות האיומה במצרים. עליהם לא אמר משה "אכן נודע הדבר". מתי הוא כן הבין את סוד הגלות? כשראה אצל בני ישראל מחלוקת, שאחד מכה את השני, אין אחדות, אין נשיאה בעול של האחד עם חברו. "אכן נודע הדבר", זה סוד הגלות. ומה סוד הגאולה? ההיפך: "נתן עיניו ולבו להיות מיצר עליהם".
כתוב בפסוק [חבקוק ב, א]" עַל־מִשְׁמַרְתִּ֣י אֶעֱמֹ֔דָה וְאֶֽתְיַצְּבָ֖ה עַל־מָצ֑וֹר וַאֲצַפֶּ֗ה לִרְאוֹת֙ ובילקו"ש [חבקוק רמז תקסב] כתב וז"ל: "מהו מצור ?
שצר לו צורה ואמר: איני זז מכאן עד שתענני, שנאמר ואצפה". הנביא צר צורה ברצפה, כמו חוני המעגל, ואמר: ריבונו של עולם, אני לא יוצא מכאן עד שתגיד לי מתי עם ישראל נגאלים.
ממשיך המדרש: "אמר לו הקב"ה: בן תורה אתה, ולא עם הארץ אתה. לך כתוב אל"ף בלוח ואחר כך תאמר הודיעני את הקץ".
ויש להבין מה כתוב כאן. הרי זה ממש מדרש פליאה.
האדמו"ר ה"אהבת שלום" מויז'ניץ זצ"ל אומר דבר מדהים:
הנביא ביקש לדעת מתי עם ישראל נגאלים. הוא הודיע כי לא יצא מהעיגול לפני שידע. אמר לו הקב"ה לכתוב את האות אל"ף. ההבדל בין המילה "גלות" לבין המילה "גאולה" היא באות אל"ף. כשיש אל"ף – אחדות – יש גאולה. הגאולה תבוא כשעם ישראל יהיו מאוחדים. כל עוד יש ביניהם דלטוריה, שהיא היפך האחדות – הגלות תימשך.

מעלתו של משה רבינו היתה במה שנתן עיניו ולבו על ֶֶאָָחיו הסובלים. כתובות כאן בעצם שתי מדות:
המדה הראשונה היא בעיניים – להסתכל מה קורה מסביב. לפעמים אדם יכול להתפלל בצורה רצינית ביותר, והוא שקוע כל כך בתפילה עד שאינו מבחין בשכן שלו שהפסיק לחייך. לפעמים אדם יכול ללמוד בשטייגען רציני ביותר, והוא שקוע כל כך בלימוד עד שאינו מבחין בעצב שעל פני חברו בכולל. הדבר הראשון שנדרש מאדם הוא לשים עין. להתבונן. לראות מה קורה עם הסובבים אותו, לראות כשעובר עליהם משהו.

המדה השנייה היא בלב. אחרי שראית בעיניים יש צורך בשימת לב. להתבונן עמוק ולרדת לשורש העניין. מה הסיבה שהלה הפסיק לחייך? מה הסיבה שהוא מסתובב בלי מצב רוח?

זוהי נשיאה בעול. להבין מה כואב לשני, להיכנס לתוך המצב שלו, להרגיש את הכאב שלו ולחלוק עמו בכאב, להטות שכם ולשאת יחד אתו את המשא הכבד. למשה רבנו היו את שתי המידות הללו, הוא גם נתן את עיניו וגם שם אל לבו.

כתוב בפסוק )שמות ב, ה " וַתֵּ֤רֶד בַּת־פַּרְעֹה֙ לִרְחֹ֣ץ עַל־הַיְאֹ֔ר", ואמרו חז"ל [מגילה יג ע"א] שהיא התגיירה וירדה לרחוץ מגילולי בית אביה. נשאלת השאלה: היכן יש לכך רמז בפסוק?
יש מבארים שהרמז נמצא בסיפא של הפסוק: " וַתֵּ֤רֶא אֶת־הַתֵּבָה֙ בְּת֣וֹךְ הַסּ֔וּף וַתִּשְׁלַ֥ח אֶת־אֲמָתָ֖הּ וַתִּקָּחֶֽהָ:"
ְּבת פרעה רואה תיבה רחוקה ושומעת קול של תינוק בוכה שבוקע מתוכה. היא מגלה אכפתיות, עד כדי כך שהיא שולחת את ידה, למרות שעל פי כל הגיון אין סיכוי שהיא תגיע עד התיבה. אבל כואב לה הלב. "ותחמול עליו" – למרות שהיא יודעת שהתינוק הוא מילדי העברים. אם יש נשיאה בעול שכזו – סימן שקודם לכן היא טבלה מגילולי בית אביה והתגיירה. רק לב של יהודי מגלה אכפתיות שכזו.

מסופר על מרן ה"חפץ חיים" זצ"ל שבימי מלחמת העולם הראשונה, באחת הלילות, התעוררה אשתו משנתה, ולתדהמתה המרובה היא מבחינה כי בעלה איננו במיטתו, מיד היא נחפזת לחפשו, ומוצאת אותו כשהוא ישן על גבי ספסל וידיו תחת מראשותיו. לשאלתה על שום מה עזב את מיטתו הרכה ושכב על הספסל הקשה, השיב: "אחינו בני ישראל הפליטים מתגלגלים בחוצות ונאנקים מרעב ומקור, ובנינו הצעירים שוכבים בחפירות בחזית המלחמה והמוות מרחף נגד פניהם, ואיך יערב לי לישון על מיטתי במנוחה וברווחה?".
בימים אלו כל אחד יכול להיות שותף בצערן של ישראל , בעת שאנחנו מתפללים על אחינו בני ישראל הנמצאים בצרה ובשביה, אנחנו שותפים לצער שלהם, צריך להתפלל גם על האנשים האלה, שהקב"ה יחזק את רוחם ואת נפשם . ובכך נזכה לגאולה במהרה בימינו אמן .

הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
הישיבה הגדולה תל ציון

ארבעה פקידים בבית הלבן שמכירים את הדיונים, כולל בכיר בממשל, תיארו לפוליטקו שיחות פנימיות על תרחישים שעלולים למשוך את ארה"ב עמוק יותר אל תוך הזירה המזרח תיכונית.

הצבא האמריקני מנסחים בימים אלו תוכניות להכות בחות'ים הנתמכים על ידי איראן, זה כולל פגיעה במטרות חות'יות בתימן עצמה. גורמים נוספים, חושבים על דרכים לצפות ולהדוף התקפות אפשריות על ארה"ב על ידי כוחות הנתמכים על ידי איראן בעיראק ובסוריה, ופועלים כדי לקבוע היכן החות'ים עשויים לתקוף בשלב הבא.

ההתפתחויות מסוכנות לא רק עבור הביטחון האזורי אלא עבור סיכויי הבחירה מחדש של ביידן שנכנס לתפקיד עם ההצהרה לשים קץ למלחמות. ביידן מסיים כעת את הקדנציה הראשונה שלו כמגן אוקראינה והגורם שמאפשר ומסייע לישראל להגיב נגד חמאס.

מחטף פרסונלי

שתי פסיקות הבג"צ השבוע משולים לירי דו צדדי ממנו נפגעים שני הצדדים גם יחד

כמה סמלי שבדיוק השבוע במלאות שנה להקמת הממשלה, הנחיל לה הבג"צ שני הפסדים צורבים סביב הרפורמה המשפטית, אותה הציבה בראש סדר היום (עד שהחלה המלחמה).  אם אנו רוצים להגדיר את מה שארע בשפה המלחמתית בה אנו נמצאים, אפשר לומר שמדובר בירי דו צדדי, ממנו נפגעו שני הצדדים.

מצד אחד כשלה הממשלה בהעברת הרפורמה אותה סימנה כיעד ראשון במעלה. מצד שני המשיך הבג"צ לאבד את שארית האמון שעוד נותרה לו.  במקום לברוח הצידה ולא לעסוק בסוגיות שבמחלוקת בעיצומה של המלחמה, ביצעה נשיאת בית המשפט העליון הפורשת, אסתר חיות, מחטף מכוער, בטרם תצא לגמלאות, יחד עם עמיתתה ענת ברון, שופטת אקטיביסטית נוספת.

וכך בתוך שבוע אחד התקבלו להן שתי פסיקות דרמטיות, כל אחת על חודו של קול: 1. ביטול חוק יסוד (בג"צ הסבירות) 2. דחיית חוק יסוד (בג"צ הנבצרות). האבסורד: מעולם לא קרה שדעת מיעוט במועד שניתנו פסקי הדין הופכת לרוב. פירוש: חיות וברון היו צריכות לפרוש ולא להשתתף בשני פסקי הדין הללו. אם היו נוהגות כך, הרי שהרוב היה משתנה על חודו של קול לטובת הצד השמרני. וכך נוצר מצב שכאשר בבית המשפט דיברו על "חוק פרסונלי" בהקשר של נתניהו וחוק הנבצרות, התברר שמדובר בפסיקה פרסונלית, של שתי השופטות הפורשות, שביצעו את המחטף.

דבר נוסף שלמדנו משתי העתירות: בית המשפט העליון נחלק לשני מחנות ברורים של שמרנים וליברלים. השבוע עדיין היה רוב (של 1) לטובת הליברלים. אולם בעוד שבוע, יירשם מהפך עם פרישתן  של שתי השופטות האקטיביסטיות. לראשונה בהיסטוריה יזכה המחנה השמרן לרוב בבית המשפט העליון: 7 שמרנים מול 6 ליברלים אקטיביסטים. כזה עוד לא היה.

בעוד עשרה חודשים כאשר השופט עוזי פוגלמן יפרוש, ירד המחנה הליברלי לחמישה. הכוח עובר עתה לוועדה למינוי שופטים, ויש להניח ששר המשפטים יריב לוין, יעשה כל שביכולתו לשמור על הרוב השמרני החדש.

מסקנה נוספת: אם השר לוין וח"כ רוטמן היו פועלים בצורה אחרת בהצגת החוק ובהעברתו בכנסת, והיו מבצעים זאת בשינויים קטנים ולא בבת אחת ובבום גדול, אפשר היה לבצע את הרפורמה באמצעות הרוב השמרני שנותר בבג"צ. הכישלון רשום על שמם וחבל.

איפוק ואחריות

כך בחסות המלחמה נמנע המשבר החוקתי שעלול היה להוביל למלחמת אחים ברחובות

אם לא המלחמה, יש להניח שלוין ורוטמן לא היו נכנעים לפסק הדין השבוע בבג"צ, והיו יוצאים להפגנות מחאה הפוכות עם תומכיהם הרבים שצידדו ברפורמה. למאבק הזה היה נרתם כמובן גם נתניהו, ולו בגלל דחיית חוק הנבצרות, נושא שטורד אותו אישית הרבה יותר מביטול צמצום עילת הסבירות.

מבחינת נתניהו היה אפשר לוותר כליל על חוק הסבירות ולהתרכז רק בנבצרות. נתניהו עדיין חי בפראנויה שהיועמשי"ת תבקש להדיחו, אף שהיא אמרה לו שאין בכוונתה לעשות כך. אם לא המלחמה, הוא היה מכנס השבוע את ראשי הקואליציה כפי שעשה בעבר, ומבקש מהם להוציא הודעה משותפת נגד החלטת בג"צ ונגד התערבותו בביטול ודחיית חוקי יסוד.

הפסיקה הייתה מובילה למשבר חוקתי ממנו חששו כולם, כיון שלוין ורוטמן היו מגבשים מיד הצעת חוק עוקפת בג"צ. כל זה היה גורם להפגנות רחוב של שני המחנות, אלו נגד אלו, עד כדי מלחמת אחים. המלחמה מנעה את המראות הללו ויש רק להצטער שהבג"צ לא השכיל גם הוא לברוח מהנושא ותחת זאת ביצע מחטף לא ראוי.

ברור לכל ששני פסקי הדין שהוציא תחת ידו – בעניין הנבצרות ובעניין הסבירות, ממש לא חשובים עכשיו בשגרת המלחמה וגם לא רגע אחריה. שאלת הנבצרות של נתניהו אינה עומדת על הפרק וגם שאלת הסבירות סובלת דיחוי.

וכך אם הוחלט לדחות את הבחירות המוניציפאליות בחודש נוסף עקב המלחמה, אפשר היה גם לדחות את ההכרעה בנושאי הסבירות והנבצרות ובכך למנוע חילוקי דעות תוך כדי לחימה. לבג"צ מסתבר יש חוקים אחרים.

"פסק הדין לא ירפה את ידנו", הכריז לוין, ומיד הוסיף כי כרגע הוא לא מתכוון לעשות מאומה,  כיון שזה הזמן לנהוג "באיפוק ואחריות". שרת המשפטים לשעבר, איילת שקד, שכיום נמצאת מחוץ לפוליטיקה, אך תחזור בהזדמנות הראשונה, היטיבה להגדיר ולסכם את שארע: "פסק הדין כשלעצמו מלמד שקם מחנה שמרני בבית המשפט העליון. אם הממשלה הייתה מחכה עוד קצת ופועלת לאט יותר היה כבר רוב שמרני שלא היה פוסל את החוק. מה שיידרש מהכנסת הבאה זה לחוקק חוק יסוד: חקיקה שיעגן את הסמכויות של הרשויות ואת הדרך שבה מחוקקים חוקי יסוד".

ולסיכום הפרק הזה: לציבור לא אכפת כרגע מעילת הסבירות, מחוק הנבצרות וגם לא מיריב לוין או אסתר חיות. כל "ההפיכה המשטרית" נראית לרוב הציבור זרה לחלוטין ושייכת להיסטוריה ולחדשות האתמול. חיות לא הצליחה לחיות את הנושא מחדש וטוב שכך.

תקדים שלילי  

מה יעשה השמאל כאשר השופט השמרן סולברג יתמנה לנשיא ביהמ"ש העליון? 

לאחר שתי הפסיקות הדרמטיות השבוע של הבג"צ בנושאי הסבירות והנבצרות, שעברו כל אחת על חודו של קול, היו במחנה הימין שאמרו שמדובר דווקא בתקדים חיובי. לדבריהם, כאשר בעתיד הקרוב יהפוך בית המשפט לשמרן ברובו, ניתן יהיה להפוך את פסקי הדין הללו על חודן של קולות בודדים על פי התקדים שנוצר השבוע. "החלטות בג"צ השבוע מעניקות לגיטימציה לממשלת הימין הבאה שתקום, לפעול בדיוק באותה דרך, רק הפוך".

מדובר כמובן בחלום, שאין כל סיכוי שיתגשם. הנה תזכורת קצרה שיכולה ללמד מדוע זה לא יקרה: בקדנציה הקודמת, כאשר הקואליציה דאז בראשות בנט, לפיד ויו"ר הכנסת מיקי לוי, רדפה ודרסה את האופוזיציה באי ייצוג הולם בוועדות השונות בכנסת, ובניסיון להעברת חוקים על חודן של קולות בודדים, אמרו אז אנשי האופוזיציה, שכך בדיוק ינהגו כאשר השלטון יתהפך.

חברי הכנסת של "דגל התורה" שהתראיינו כאן, היו נחרצים אחד אחד, כאשר הסבירו כי ינהגו בדיוק כמו שהקואליציה דאז נוהגת לכשהמצב יתהפך. "למדנו מהם כיצד פועלים, כיצד דורסים וכיצד לא מתחשבים בצד השני", אמרו אותם ח"כים. אמירות דומות נשמעו מכל חלקי האופוזיציה דאז. "חכו!  חכו! מה יקרה כאשר אנחנו נחזור לשלטון", נהג לומר השר דודי אמסלם, שהיה אז ח"כ אופוזיציוני בולט. 

לא עבר זמן רב, וממשלת בנט-לפיד קרסה. תוצאות הבחירות היו חד משמעיות, והעניקו ניצחון ברור ונוקב לקואליציה החדשה. או אז כאשר נתניהו וחבריו ניסו להתחיל במהלכים חוקתיים וכן לנהוג בכנסת, כפי שלימדה אותם הקואליציה הקודמת, הקימו אנשי המחאה קול זעקה, יחד עם רוב רובה של התקשורת. הקריאות "ד-מוק-ר-טיה" מילאו את חלל האוויר וניפצו את החלום של הממשלה החדשה לבצע את מה שלימדה אותה הממשלה היוצאת.

כך בדיוק יקרה בעוד כחמש שנים, כאשר השופט השמרן ("והמתנחל") נועם סולברג יהפוך לנשיא הבג"צ, על פי שיטת הסניוריטי. אם סולברג יעז לנהוג באותו אופן שנהגה הנשיאה הפורשת הנוכחית אסתר חיות, ויבצע מחטפים. או ינסה להעביר פסקי דין בהתאם לרוב השמרני שצפוי להיות אז בבג"צ, הוא ייתקל בחומה בצורה של השמאל, המחאה והתקשורת, שיטענו כי "הימין משתלט על הבג"צ". יהיו מהם גם שיאיימו לעלות עם "די 9" על הבג"צ, ובלבד שלא יבצע שום שינוי או חקיקה חדשה בהתאם לרוב שיהיה לו.  

כך בדיוק הם נוהגים עם המשטרה הנוכחית, כאשר מאשימים אותה כ"משטרת בן גביר". דן חלוץ אפילו הזהיר בשבוע שעבר משפיכות דמים מול "המליציות של בן גביר". שורה תחתונה: מי שבונה על תקדימי החלטות הבג"צ השבוע, במטרה להפוך אותם בעתיד, כאשר הרוב בבג"צ ישתנה, מוטב שיתפכח מהר מאד. זה לא יקרה. 

כותרות מתחלפות

התחממות בצפון, הקרב בים האדום, הבג"צ והסבירות והחיסול הדרמטי בלבנון

השבוע ראינו שוב עד כמה קצב האירועים במדינת ישראל ובאזור נחשב לחסר תקדים ביחס לכל העולם. כותרות באות ומתחלפות בזו אחר זו, לעיתים תוך שעות ספורות. אם ביום שני בלילה ובשלישי במהלך היום, עוד עסקו הכותרות בהחלטת בג"צ על חוק הסבירות, והפנו את תשומת הלב מהמלחמה בעזה, הגיע ביום ג' בערב הדיווח על החיסול הדרמטי בלבנון, ונטל שוב את כל תשומת הלב, כשהוא מותיר את פסק הבג"צ ללא שום חיות.

הכותרות השבוע ב"יתד נאמן" יכולות לשמש אינדיקציה בנושא: המלחמה בעזה, שמספקת כל יום הצהרות רשמיות מפיו של דובר צה"ל, כולל תמונות מהלחימה, נדחקה מהכותרות. ביום ראשון עסקו הכותרות במתיחות הביטחונית בצפון שמתקרבת לנקודת רתיחה. ביום שני עברו הכותרות לעסוק בחותי'ם ובקרב בים האדום. ביום שלישי, הפכו הכותרות לפנימיות על הבג"צ ופסילת צמצום חוק הסבירות. וביום רביעי החיסול בלב ביירות של רב המרצחים עארורי. אתמול ביום חמישי עסקה הכותרת להבדיל אא"ה בפטירתו של זקן המשגיחים מארה"ב, ובקיצור שבוע רצוף אירועים כאשר הכותרות משתנות מידי יום. אין עוד מדינה כזו.

כל הדברים הללו מתרחשים כאשר אנו מתקרבים (בשבוע הבא) לשלושה חודשים מאז הטבח הנורא בשמחה תורה. שלושה חודשים ועדיין בעזה נמצאים 130 חטופים, שאין לדעת מה מצבם וכמה מהם כבר אינם בחיים.

באופן סמלי ומעשי, בדיוק באותה שעה בה פגע הטיל בעארורי, נפגש נתניהו עם נציגי משפחות החטופים ואמר להם: "המאמץ נמשך, המגעים מתקיימים, הם לא נותקו. היה אולטימטום של חמאס, עכשיו הוא קצת התרכך. המגעים האלה נמשכים גם עכשיו". כאשר המשפחות יצאו מהפגישה, הן שמעו על החיסול והתייחסו לכך ברגשות מעורבים.

מבלי שנכנס לוויכוח (הצודק), מה קודם למה: מיטוט החמאס או החזרת החטופים, ברור לכולם, שכל יום שעובר מרחיק את חזרת החטופים ארצה. גם החיסול השבוע נמדד במשקפים של עסקת החטופים וגם כאן נרשמו כרגיל חילוקי דעות. היו שטענו כי יחיא סינואר, שלא ממש הצטער על חיסולו של יריבו מבית עארורי, יבין שמדינת ישראל רצינית בכוונתה לחסלו, ולכן ירצה להישאר בחיים ולבצע את העסקה (בתמורה להגלייתו מעזה). מאידך היו שטענו ההפך: החיסול יעכב ואפילו יטרפד אפשרות לעסקה.

וכרגיל גם כאן נכנסת הפוליטיקה לתמונה. מתנגדיו של נתניהו מיהרו להסביר שההחלטה על החיסול היא הימור על חיי החטופים ו"ימים יגידו אם ההימור היה מוצדק". מיותר לומר מה עושה הפרשנות הזו למשפחות החטופים, שאין להם יום ואין להם לילה.

כך או כך מבצע החיסול היה מרשים ביותר כאשר היעד מרשים לא פחות. עארורי, היה לחמאס, כמו שעימאד מורנייה היה לחיזבאללה וכמו שקאסם סולמאני היה לאיראנים. אין ספק שיבוא  אחר תחתיו של עארורי, אך במקרה זה אפשר לומר, שכל אחד אחר יהיה פחות ממנו, לפחות לכמה שנים עד שיכנס לנעליו.

פער בלתי נתפס

הדיוק והשיתוק: פעולה מורכבת ומוצלחת בלבנון מול עיוורון וכישלון שהביאו לאסון

היכולת לפגוע באיש מספר 2 בחמאס בלב בירה ערבית באופן כירוגי וסטרילי ללא פגיעה מסביב באנשי החיזבאללה, מצריכה יכולת מודיעינית ומבצעית איכותית. בהנחה שמדינת ישראל ביצעה זאת (ולא "צבא ליכטנשטיין", כהגדרת ח"כ ליברמן) הרי שמדובר במבצע מורכב ביותר.   

עארורי לא נקט באמצעי זהירות והרגיש בטוח בדירה שקיבל מהחיזבאללה, דבר שלבטח הקל על המעקב אחריו. אולם נדרש דיוק רב כדי להשחיל את הטיל לדירה הספציפית בה שהה, וכן  כמות חומר נפץ מדויקת על מנת לחדור את קיר הדירה, מבלי לפגוע בדירות סמוכות.

עוד קודם, נדרשים העוקבים לאסוף את כל הפרטים אודות המחוסל הפוטנציאלי, ללמוד את נתיבי נסיעתו, פגישותיו והרגליו. כל הפרטים ולו הקטנים ביותר נבדקים, כמו היכן בדירה הוא שותה קפה, היכן הוא יושב בסלון ובמטבח, מתי הוא הולך לישון ומתי קם בבוקר. כמו כן בודקים האם הוא מנסה לשנות את שגרת יומו כדי להקשות על איתורו.

במקרה של עארורי נבדק גם עם מי הוא מסתובב, מתוך רצון שלא לפגוע באנשי חיזבאללה. ואכן בסוף הפעולה התברר שמלבדו נהרגו עוד 6-7 פעילי חמאס שסבבו אותו ואף לא איש חיזבאללה אחד. הפעולה דרשה אפוא תכנון מדוקדק ומודיעין מדויק, ושולבה עם יכולת טכנולוגית ייחודית, שלעולם לא נדע את פרטיה.  

השבוע, למחרת החיסול, כתבנו כאן (ונחזור על כך בקצרה) כי הצלחת החיסול, מעוררת תחושת תסכול לנוכח הכישלון הצורב בדרום, שם התעלמה מערכת המודיעין מכל האזהרות ומכל התצפיות שהיו לנגד עיניה ממש.  מחד, מתגלית יכולת מרשימה בצפון, ומאידך יכולת ירודה בדרום. פער בלתי נתפס בין ההצלחה בלבנון לכישלון שהביא לאסון.  

וכמו כל מבצע מוצלח, מגיע שלב הקרדיטים ובעיקר של אלו שרוצים כהרגלם "להשבית שמחות". שעה קלה לאחר החיסול, הגיבו הפרשנים, אנשי רל"ב בלגלוג: "לבטח נתניהו יכנס הערב מסיבת עיתונאים ויגיד, 'אני', 'אני' 'ואני'". בפועל זה לא קרה, ולו בגלל הרצון להשאיר את החיסול במרחב ההכחשה והעמימות. 

אולם אם אותם פרשנים בכל זאת מתעקשים, אפשר להזכיר להם את דבריו של נתניהו לפני ארבעה חודשים, זמן קצר לפני הטבח, כאשר הטרור השתולל ביו"ש. באותם ימים התרברב עארורי ואיים בנאום על ישראל על "הסלמה בשטחים". עארורי הוא זה שמימן וארגן את ההסלמה הזו.

בתגובה, השיב לו נתניהו בפתח אחת מישיבות הממשלה: "שמעתי את דברי הרהב של בכיר החמאס עארורי, ממקום מחבואו בלבנון. הוא יודע היטב למה הוא וחבריו נמצאים במקומות מחבוא.  מי שינסה לפגוע בנו, מי שיממן, מי שיארגן, מי שישלח טרור נגד מדינת ישראל – ישלם את מלוא המחיר". השבוע המחיר שולם ובגדול. רב המרצחים חוסל. עארורי כל הרשעים.

ניל"י סטרילי

לבנון התחנה הראשונה: מבצע חובק עולם לחיסול בכירי החמאס וכל מי שהיה שותף לטבח

ביום ג' השבוע, שעות ספורות לפני חיסולו של עארורי, הלך לעולמו צבי זמיר, ראש המוסד לשעבר ויש בכך סמליות היסטורית מסוימת. זמיר היה האיש שפיקד על המרדף אחרי המחבלים מארגון "ספטמבר השחור", שביצעו את הטבח במינכן בתשל"ב. המרדף אחריהם נמשך שנים ארוכות על פני יבשות רבות, עד שכולם ללא יוצא מהכלל חוסלו.

למחרת, בהלווייתו של זמיר, התבטא ראש המוסד דדי ברנע, ברוח זו והצהיר בנחרצות: "תדע כל אם ערבייה, שאם בנה היה שותף בטבח, דמו בראשו". דבריו אלו של ראש המוסד, מתכתבים עם הדברים שהשמיעו לאחר הטבח, ראה"מ נתניהו, ושר הביטחון גלנט, כי הורו לחסל את בכירי החמאס באשר הם בכל מקום בעולם.

המוסד (בעולם) והשב"כ (בישראל) מרוכזים במטרה זו ולצורך כך הוקם לאחר הטבח גוף בשם ניל"י על שם המחתרת היהודית שהייתה בארץ עוד לפני הקמת המדינה. מטרת ניל"י: סגירת חשבון עם כל האחראים לטבח, בכירים וזוטרים כאחד. אם אפשר לעשות את זה באופן כירוגי וסטרילי, עדיף. ניל"י סטרילי. 

ספק רב אם עארורי ידע מראש על הטבח, כיון שסינואר מידר את הנהגת חמאס מחו"ל, מחשש שהדבר ייחשף ויסוכל מבעוד מועד. גם יחסיו של סינואר ועארורי היו מורכבים לאור מאבקי ההנהגה ביניהם. אולם עארורי נתפס ביום הטבח כשהוא "מתפלל" על הצלחת מתקפת הטרור יחד עם אסמעיל הנייה (גם הוא על הכוונת) ויחד עם בכירים נוספים. באותו רגע נקבע, שגם הוא בן מוות.

עארורי ידע כבר שנים שהוא על הכוונת של מדינת ישראל, ולבטח נזהר שבעתיים מאז הטבח, מה שמעצים עוד יותר את ההישג המודיעיני והמבצעי של החיסול. למרות כך קיים ישיבת עבודה רבת משתתפים בלשכתו בלב רובע הדאחייה בביירות, כשאינו מעלה בדעתו שמדינת ישראל תעז לפגוע בו ובכך תגרום להסלמה מול נסראללה עד כדי מלחמה כוללת. מסתבר שהמחשבה הזו הייתה מוטעית.

כמו סינואר, גם עארורי דיבר עברית שוטפת, עקב אחר כל הניואנסים בחברה הישראלית וידע לפרשן אותם באופן מפורט. העברית שלו נלמדה בכלא הישראלי, שם ריצה 15 שנים עד ששוחרר עוד לפני עסקת שליט, וגורש מהארץ. תחילה קבע את מושבו בטורקיה, אחר כך בקטאר ולבסוף בלבנון.

איש שב"כ שחקר אותו בזמנו, סיפר השבוע כי לעארורי יש שני מצבי פעולה: או שהוא מתכנן פיגוע או שהוא כבר שחרר אותו לפעולה. מטרתו המרכזית הייתה לייסד את חמאס יו"ש ולהתגבר על הפתח' ועל אבו מאזן. יש להניח שיו"ר הרש"פ שמח ועלז השבוע במיוחד.

בעבר התבטא עארורי בכמה הזדמנויות כי החמאס מתכנן אירוע שידהים את מדינת ישראל וישנה את גורל האזור. הצהרותיו נתפסו כהתרברבות. בדיעבד התברר שצריך היה להתייחס אליהן ברצינות.

חשף וחטף

מרחב ההכחשה: העמימות הנוכחית סביב החיסול, וההדלפה הבלתי אחראית של בנט 

כמו כל פעולה דומה בעבר, גם השבוע התאמצה מדינת ישראל לשמור על עמימות ועל מרחב הכחשה לאחר פעולת החיסול בלבנון. בדרג המדיני מבינים היטב כי אם לוקחים אחריות על פעולות שכאלו, דוחקים באויב להגיב מבלי לתת לו מרחב תמרון.

כך היה גם לאחר הפצצת הכור הסורי בתקופת ממשלת אולמרט, כאשר מדינת ישראל לא נטלה אחריות רשמית, כדי שלא לגרום לנשיא אסאד להגיב. נתניהו כיו"ר האופוזיציה ספג אז ביקורת חריפה, לאחר ששיבח בשידור את אולמרט על התקיפה הזו (כדי להראות שהוא היה בעניין). 

במקרה הנוכחי של החיסול השבוע, אין איש בעולם שמטיל ספק באשר למבצעי הפעולה. כל ההתבדחויות של ח"כ ליברמן על "הביצוע המושלם של חיל האוויר של ליכטנשטיין" (אין למדינה הזו צבא) ושל האלוף במיל' עמוס ידלין, על "חיל האוויר של לוקסמבורג", לא הצליחו לשכנע אף אחד.

מיד לאחר החיסול מיהר מזכיר הממשלה להוציא הוראה לשרים, שלא להתראיין ולא לקחת אחריות על הנושא. אולם אם למישהו היה ספק, מיהר ח"כ דני דנון לפזר את שאריות העמימות, כשהגיב לאחר החיסול: "אני מברך את צה"ל, השב"כ, המוסד וכוחות הביטחון על חיסול בכיר החמאס סלאח אל-עארורי בביירות. כל מי שהיה מעורב בטבח 7.10 צריך לדעת שנגיע אליו ונסגור איתו חשבון".

שרים נוספים מהממשלה (סמוטריץ' ושיקלי) בירכו על החיסול, אך היו זהירים יותר ולא קשרו אותו למדינת ישראל. מי שעוד נזהר, היה דובר צה"ל דניאל הגרי, שנשאל בתדרוך הלילי שלו על החיסול בלבנון, והשיב: "אנחנו ממוקדים בחמאס". להגרי היה ברור שלא רק אוזני הציבור בישראל יהיו כרויות להצהרתו היומית, אלא עיני העולם ובמיוחד לבנון. לכן נזהר מאד בתגובתו המדודה. הרצון היה כאמור שלא לדחוק את החיזבאללה עוד יותר לפינה, אלא לתת להם מרחב תמרון כדי להימנע מיציאה למלחמה. העמימות במקרים כאלו משחקת תפקיד חשוב.

יש רק לברך על העובדה שנפתלי בנט אינו מכהן כיום כראש ממשלה, כיון שמבחינתו העמימות מיותרת. בנט חשף וחטף על דבריו בעניין שתי תקיפות ישראליות באיראן שבוצעו בתקופתו כראש ממשלה. האחת הייתה תקיפת בסיס כטב"מים על אדמת איראן, והשנייה חיסול בטהראן של בכיר ממשמרות המהפכה חסן חודאי. "הנחיתי את כוחות הביטחון הישראלים לגבות מטהראן מחיר על החלטתה לממן טרור", הדליף בנט בטור שפרסם בתקשורת האמריקאית.

מדובר בהדלפה מיותרת לחלוטין, המספקת לאיראן מניע לנקמה פומבית. בנט כאמור ספג על כך ביקורת נרחבת. הבולטת שבהן הייתה של ח"כ יולי אדלשטיין, יו"ר ועדת חוץ וביטחון שרמז כי התגובה של בנט באה על רקע פוליטי אישי.  "יש כאלו שמתגייסים למען המדינה ויש כאלו שמגייסים את המדינה למענם". ואכן בנט עושה הכול לחזור לזירה הפוליטית תוך ניסיון להראות שהוא "מוכשר" ו"רב תעוזה"  יותר מנתניהו. ועל כגון זה נאמר, מוטב שיישאר הלאה ברעננה ויעשה לביתו.   

פולין כמשל

תמונת מראה: זה מה שיקרה אם תקום ממשלת שינוי תחת הממשלה הנוכחית

"לא נהיה פולין והונגריה", זעקו אנשי המחאה בהפגנותיהם, כשהם מתכוונים לממשלות הימין בשתי הארצות הללו. והנה לא מכבר השתנה השלטון בפולין וממשלת שמאל-מרכז הדיחה את ממשלת הימין ונבחרה תחתיה.

הממשלה החדשה לא המתינה, ומיד כאשר נכנסה לתפקידה פעלה לשנות את כל מה שהממשלה הקודמת עשתה. בדרך זו השתלטה על מוקדי הכוח וההשפעה, והיא מנסה גם  לעקוף את סמכויות הנשיא המזוהה עם הממשלה הקודמת ולשלול ממנו לגיטימציה שלטונית.

ההשתלטות המרכזית הייתה על כלי התקשורת בפולין, תוך ניקוי אורוות פנימי על מנת להשליך את כל מי שזוהה עם השלטון הקודם. "ממשלת השינוי" הפולנית בראשות דונלד טוסק, נשיאה לשעבר של מועצת האיחוד האירופי, לא מסתפקת רק בהשתלטות על התקשורת הציבורית, ופועלת בריצה מטורפת לשינוי והפיכת כל הרפורמות אותן יישמה הממשלה הקודמת בשלל תחומים.

מדובר בביטול הרפורמות המשפטיות, הכפפה מחדש של מערכת המשפט הפולנית לזו של האיחוד האירופי, שינוי מדיניות ההגירה הקפדנית ופתיחות להגעתם של פליטים לא-חוקיים ו"מבקשי מקלט" בעיקר דרך גבול בלארוס. השינויים הללו נחשבים למהותיים בממשל הפולני, ומצריכים גם את החלשתו של הנשיא אנדז'יי דודה, שנבחר לתפקיד מטעם מפלגת השלטון היוצאת.

לנשיא הפולני סמכויות רבות בשלל נושאים, והממשלה החדשה עושה הכול כדי להפוך אותו לדחליל. אלא שהנשיא דודה משיב מלחמה שערה ואינו נכנע לממשלה החדשה. במסגרת זו הטיל וטו על חלק מהתקציב ל- 2024 ויגיש הצעת תקציב משלו שלא תכלול מימון לכלי התקשורת ציבוריים, לאחר שהממשלה החדשה מנסה להשתלט עליהם.

התקדים הפולני עלול להתרחש במדינת ישראל, אם חלילה תקום ממשלת מרכז – שמאל. הממשלה החדשה תמהר לבצע שינויים משמעותיים בכל התחומים ותזכה כאמור לגיבוי תקשורתי. אם הבג"צ שצפוי להיות שמרני יותר יפריע לה, היא תמצא את הדרך לנטרלו, מבלי שתתקל במפגיני מחאה. 

התרחישים כאמור קיימים. פולין משמשת כמשל מוחשי וכתמונת מראה למה שצפוי להיות כאן בעתיד, אם וכאשר תעלה ממשלת שמאל מרכז.  בהקשר זה יש כבר מי שעובדים על השיבוצים בממשלה הבאה. בקטע הבא.

"ממשלת שיקום"

רשימת החלומות של קבוצת שמאל המבקשת להקים ממשלת צללים עוד לפני הבחירות

לשמאל יש חלום: להחליף מהר ככל האפשר את הממשלה הנוכחית ב"ממשלת שיקום", שתפעל במקביל לממשלת "המחדל והחידלון" כפי שהם מכנים אותה. לצורך כך יש כבר שמות, תפקידים ואפילו בחירות פנימיות שהם מקיימים.

העיתונאית הוותיקה פאר לי שחר, שאינה מסתירה את השתייכותה לקבוצה זו, כתבה לא מכבר כי ממשלת ישראל הנוכחית אינה מייצגת את הרוב בעם, כפי שמראים הסקרים האחרונים. אולם אין בידי מתנגדי הממשלה כלים מעשיים לשינוי שלטוני מידי, כיון שהקואליציה איתנה עם 64 מנדטים (בלי המחנה הממלכתי, שנכנס לקואליציה רק לצורך המלחמה).

מאז הקמת הממשלה לא הצליחו מתנגדיה למצוא 5 ח"כים שיצביעו נגדה ויגרמו לה להפוך לממשלת מיעוט. אולם לדבריה, בעוד תקופה לא ארוכה, יצאו המונים לרחובות במחאת ענק, בדיוק כפי שהיה לאחר מלחמת יום הכיפורים.  

פאר לי שחר מספרת כי כבר עתה יושבות לצד המפגינים קבוצות של אנשי אקדמיה, פעילים חברתיים ואנשי צבא בדימוס ומנסים לשרטט את מסגרת "היום הפוליטי שאחרי". את הקבוצה מובילים ד"ר נדב גפני וד"ר מיכאל מירו, שמנסים לגבש ממשלת שיקום לאומי.

לדבריה, מדובר בהליך פשוט: במקום ממשלת צללים על פי המודל הבריטי, שמושתתת על חברי האופוזיציה, תקום ממשלה שחבריה ייבחרו על ידי הציבור שתומך בהקמת ממשלת השיקום. ממשלה זו תעבוד במקביל לממשלת ישראל, תדון בנושאים שעל סדר היום, וחבריה יציעו ניירות עבודה, תכניות פעולה לטווח ארוך ותוכניות חומש  על פי הצרכים שיעלו מהשטח.

בשלב הראשון הועלתה רשימה של שרים פוטנציאליים ובבחירות החשאיות שנעשו בקרב תומכי הפרויקט השתתפו 1500 איש, שבחרו כך: ראש ממשלה – בני גנץ, שר ביטחון – יאיר גולן, שר אוצר – אביגדור ליברמן, שר חוץ – יאיר לפיד, שר משפטים – גדעון סער, שר חינוך – שי פירון, שר לביטחון לאומי – יואב סגלוביץ', שר בריאות – רוני גמזו, שרת רווחה – מירב כהן, שרת שיכון – נעמה לזימי, שר תקשורת – תומר אביטל, שרת אנרגיה – שקמה ברסלר, שרת הסברה – נועה תשבי.

לדברי הכותבת, ההצבעה נמשכת ולאט לאט מצטרפים שמות חדשים, אף שהשמות שהוזכרו, כלל לא נתנו את הסכמם לפרויקט הזה של "ממשלת השיקום".  

"רק אחרי הבחירה תהיה פנייה אליהם לקבל את הסכמתם" כותבת פאר לי שחר. מדובר כמובן ברשימה נאיבית של כתבת פוליטית בעברה, שמנסה דרך החלום ההזוי של הקבוצה, שהיא נמנית עליה לשנות את פני המציאות עוד לפני ההליכה לקלפי. הרשימה שבכל זאת הציגה, מלמדת על הצפוי חלילה לקרות, אם המרכז-שמאל יחזור לשלטון. הנחמה: אין כל סיכוי שזה יקרה, לבטח לא בהרכב הזה.

הטור נכתב ופורסם במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן

כוחות צה"ל, שב"כ ומג"ב עצרו הלילה חמישה מבוקשים ואיתרו אמצעי לחימה ברחבי יהודה ושומרון ובחטיבת הבקעה והעמקים.

בכפר חלחול שבחטיבת עציון, החרימו לוחמי המילואים ציוד מבית דפוס שהדפיס חומרי הסתה עבור ארגון הטרור חמאס. כמו כן, בעיר חברון שבחטיבת יהודה עצרו הכוחות מבוקש וכן החרימו מטעני נפץ, בקבוקי תבערה ורחפן.

במהלך פעילות הכוחות בבית רימא שבחטיבת אפרים, מחבלים השליכו מטעני נפץ ובקבוקי תבערה לעבר הלוחמים שהגיבו בירי, חוסל מחבל וזוהו פגיעות נוספות.

המבוקשים שנעצרו ואמצעי הלחימה שהוחרמו הועברו להמשך טיפול כוחות הביטחון. אין נפגעים לכוחותינו.

עד כה נעצרו מתחילת המלחמה כ-2,600 מבוקשים ברחבי אוגדת יהודה ושומרון וחטיבת הבקעה והעמקים, כ-1,300 מהם משויכים לארגון הטרור חמאס.

קיבוץ ניר עוז מודיע באבל כבד על הרצחו של תמיר אדר, תושב הקיבוץ, בשבת ה-7.10.

תמיר היה בן 38. נולד וגדל בקיבוץ וחי בו עם משפחתו – אשתו הדס, ושני ילדיו (7, 3.5), חקלאי ואיש חינוך במקצועו. תמיר היה איש משפחה, אוהב אדם וטבע. סבתו יפה אדר, בת 85, נחטפה גם היא ושוחררה.

צה״ל מסר למשפחה שהוא נרצח ב-7 באוקטובר, ומאז גופתו מוחזקת בידי חמאס. ההודעה הזו מבוססת על מידע מודיעיני מאומת שצה״ל מחזיק בו.

לפני כשבוע הזרוע הצבאית של ״החזית העממית״ פרסמה הודעה לפיה היה מבצע חילוץ נוסף של צה״ל שכשל – ואף רמזה שתמיר אדר נרצח במהלכו. ההודעה הזו שקרית – לא היה מבצע כזה, ותמיר ז״ל לא נרצח במהלכו.

מסמך "סודי ביותר" מחזיק 27 עמודים, בו חוזים באוגדת עזה את תוכניות חמאס שבוצעו אחת לאחת, נחשף אתמול אצל אילנה דיין ב-12. תחת הכותרת "איום הפשיטה של חמאס ברצועת עזה", סוקרים באגודת עזה את התכנית המקיפה של חמאס להשתלטות על יישובים בישראל.

כבר בסעיף 1 ממחישים באוגדת עזה את הגרוע מכל: "איום הפשיטה הוא איום הייחוס המרכזי בחמאס, הכולל חדירה לשטח ישראל, למטרת פגיעה בכוחות צה"ל או אזרחים תוך שימת דגש על חטיפה". אבל זה לא נגמר שם: השאיפה של חמאס היא ל"הישג אפשרי גדול יותר – יצירת תחושת חדירות בעורף הישראלי, הרג של אזרחים או חיילים, וחטיפה שלהם או של גופותיהם".

יש במסמך את הפירוט כולו: זה יתחיל ב"הונאה", ואז תגיע "פריצת המכשול", ואחר כך "פשיטה לעבר צוותי קרב וכיתות כוננות" ואז פשיטה לעבר "מוצבים בקו המגע", ולבסוף "הגעה ליישובי העומק, וביצוע מסע הרג והרס בהם". אחרי המתקפה הסבירו לנו שלא היה תרחיש יחוס כזה, אלא שתרחיש הבלהות היה מוכר וכתוב, כאמור, שנה לפני שהוא קרה; כולל מידע על ארגון שנערך כדי לפעול, בזמן שכאן מודיעים לנו כמה חמאס מוכה ומוחלש ומורתע לגמרי.

מי שחיבר את המסמך הזה לא קנה, כך נראה, את הסיסמאות ודברי הרהב אצלנו, אלא נסמך על מודיעין מוצק שהגיע מתוך עזה, גם על תהליך בניין הכוח בנוח'בה, אלה יחידות העלית של חמאס: "כ-2,400 לוחמים מובחרים (24 פלוגות) … (ש)נבחרו בקפידה כדי להבטיח שהם המתאימים ביותר לביצוע משימת הפשיטה לשטח הארץ". המידע מפורט כאן עד לרמת הפלוגה הפושטת: עם כמה מחלקות ומסייעת בכל פלוגה, יש גם מפה של הפלוגות שיתקפו, כולל שמות המ"פים כולם.

בעמוד 11 במסמך, מגיע התיאור המדהים הבא, אודות "כוח החדירה": המשימה – "מסע הרג והרס… עם לוחמים יעודיים ללקיחה בשבי…"; כל מה שיקרה בפועל ב-7 באוקטובר מפורט כאן, עד לרמת "פעילי הסברה (ש)תפקידם לתעד ולשדר בזמן אמת את הפעולה". בדיוק כמו אותו כתב, לכאורה, שדיווח מן הדשא של קיבוץ ניר עוז, בשבת ההיא, בשעת בוקר.

והינה, שלב אחרי שלב: מהלך הפתיחה יהיה "שיתוק יכולות האיסוף והסיוע" של אוגדת עזה, עם קבלת הפקודה תתחיל פשיטה רכובה שתתבצע בעזרת אופנועים וג'יפים, מחבלי החמאס יגיעו עד המכשול – אותו מכשול של 3 מיליארד שקל וחצי, שאמור היה להיות לקיר הברזל.

וכך נראתה התמונה מהצד שלהם, לפי תוכנית הפריצה שהכינו מראש, ואצלנו ידעו עליה: "כוח הנדסי … יפוצץ את גדר 'הוברס' ", שמתוחה בין עזה לישראל, אח"כ יפוצץ את הבטונדות ואז ייצור פרצות בגדר האחרונה, כמו שיקרה במציאות הקשה של אותה שבת.

קברניטי המערכת התעקשו אחרי ההלם שאיש לא דמיין פשיטה לאורך כל הקו, אלא שהמסמך הזה מפרט כמה תרחישים, כולל "מבצע רחב היקף" – זה שניתן לו שם הקוד "חומת יריחו", פשיטה של עשרות פלוגות, בבת אחת, בסיוע מצנחי רחיפה וכוחות פשיטה ימיים. כמו שקרה בפועל. אפילו ברמת העיתוי: רק שותפי סוד מעטים בחמאס יידעו את מועד הביצוע, כך קובע המסמך הזה, וזה יקרה "כל עוד הכוחות הצה"ליים היחידים במרחב יהיו ארבעה גדודי התעסוקה המבצעית".

"לא ברור אם תוכנית זאת הינה… קונקרטית למימוש, מצפן לבניין כוח או תוכנית רעיונית בלבד", כך כותבים מחברי המסמך הזה, אבל הם יודעים לומר את שלביה, אחד-אחד.

המסמך הזה מופץ בסוף 2022 לכל צמרת אמ"ן. גם ראש אמ"ן נחשף לתוכנו. גם אלה שקראו כל אות במסמך הזה באוקטובר 22, יגידו באוקטובר 23 שהתכונה מעבר לגדר היא רק תרגיל.

מהמטה לביטחון לאומי נמסר בתגובה: "בעקבות הפרסום שהיה במהלך המלחמה בתקשורת הישראלית כי באוגדת עזה נכתב בשעתו מסמך המפרט את תכנית התקיפה של חמאס, שאל ר' המל"ל את אנשי המל"ל האם מסמך זה הוצג בשעתו למל"ל – התשובה שנמסרה לר' המל"ל הייתה שלילית".

תגובת דובר צה"ל: "צה"ל נלחם בימים אלו בארגון הטרור הרצחני חמאס ברצועת עזה. צה"ל יערוך תחקיר מפורט ומעמיק בנושא לבירור הפרטים עד תום כשהמצב המבצעי יאפשר זאת, ויפרסם את ממצאיו לציבור".

השר לביטחון לאומי, חבר הקבינט המדיני-בטחוני, איתמר בן גביר תוקף את החלטת הרמטכ"ל למנות את שאול מופז לחבר ועדת בדיקת כשלי 7.10.

"מינויו של מופז – אחד מאדריכליה המרכזיים של ההתנתקות המופקרת, דמות פוליטית, ובעיקר – שותף מהותי בקונספציה שהביאתנו עד הלום, לצוות החקירה לאירועי ה-7.10, היא בבחינת חטא על פשע", כתב בן גביר.

"החקירה צריכה לכלול גם את סוגיית שגיאת הדמים ההיסטורית של הגירוש, ובוודאי לא למנות את אדריכליה לבודקי הכישלון שהוא פועל יוצא ממעשיהם. כנ״ל לגבי זאבי פרקש, שתמך בסרבנות אך לאחרונה, עניין שללא ספק היה קטליזטור לאירועי ה-7.10. אלו אנשים שמעשיהם צריכים להיבדק. אלו לא אמורים להיות הבודקים", כותב השר.

חבר הקבינט המדיני בטחוני שר האוצר בצלאל סמוטריץ' כתב בעקבות אירועי אמש, "הדלפות מגמתיות מהקבינט זה דבר נורא".

1. הדיון אתמול לא "פוצץ". רה"מ מראש הגדיר שהוא יסתיים בחצות.
2. אכן, בחמש הדקות האחרונות התקיים דיון סוער בסוגיית צוות התחקירים, אבל הטונים הגבוהים היו בין השרים ולא מול הרמטכ"ל.
3. הדיון היה סביב שלושה נושאים: האם נכון לעסוק בתחקירים עכשיו תוך כדי המלחמה, האם התחקירים הם משהו צבאי פנימי או שנכון שתהיה מעורבות דרג מדיני, הרכב הצוות כשמופז הוא דמות פוליטית מובהקת וזאבי-פרקש הוביל קריאה לסרבנות בחודשים שלפני המלחמה.
4. עמדתי:

• תחקירים אופרטיביים שנועדו להפקת לקחים רלוונטית להמשך המלחמה נדרש לעשות תוך כדי, כל היתר אחרי המלחמה. למיטב הבנתי זו גם עמדת הרמטכ"ל.
• כל עוד מדובר בתחקירים מבצעיים טקטיים של איפה היה המודיעין ואיפה עמד כל כח וכו' זה בהחלט עניין פנימי של הצבא. אם זה מעבר, קרי: איך הגענו לזה ומה לא נכון בתפיסת הביטחון שלנו בעשורים האחרונים ומה צריך לשנות אסטרטגית זה משהו שחייב להיות מובל על ידי המדרג המדיני.
• לגבי ההרכב: אפשר היה למצוא אנשים מתאימים יותר ופוליטיים פחות, בעיקר כדי לשמור על הניטרליות של צה"ל ועל האמון בו.

1. שאלות וביקורת של דרג מדיני למפקדי צה"ל הם לא "השתלחות" ולא סותרים גיבוי מלא. מותר ואפילו רצוי לשאול את הצבא שאלות וגם לבקר אותו. הניסיונות למנוע את זה הם לא דמוקרטים ובעיקר מסוכנים מאוד. זה הלקח הראשון מהתחקיר הראשון של ה 7 לאוקטובר.

ישיבת הקבינט על היום שאחרי התפוצצה הלילה בעקבות זעם שרי הימין על מינוי צוות בדיקה פנים צה״לי לאירועי 7.10 ללא אישור הדרג המדיני.

השרה רגב פנתה לרמטכ"ל וביקשה לבטל את ההחלטה המקוממת: אתה לא עונה לי ואני רוצה שזה יהיה ברור. יש לנו לא מעט שאלות על התנהלות הצבא, אבל אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו, 'זה לא הזמן אנחנו במלחמה', ואתם בזמן הזה מתחילים לתחקר?".

אמסלם: "למה אתה צריך עכשיו את התחקור? שאנשי הצבא יהיו במגנה במקום להיות עסוקים בלנצח?".

גלנט: לא ידעתי שיש צוות אבל אני מגבה את הרמטכ"ל.

שאשא ביטון: הבנאדם אמר לכם פעם אחת, עוד פעם, חמש פעמים – מה אתה מתנפל עליו?

הרמטכ"ל: אם אני צריך תחקור מבצעי, אני לא צריך לקבל אישור. זה יעזור להפיק לקחים בגזרות אחרות.

סמוטריץ: יש לי בטן מלאה על הצבא, ואני שותק ומחכה שתיגמר המלחמה

שאשא ביטון: "על הצבא יש לך בטן מלאה ועל הדרג המדיני לא?".

סמוטריץ: "זו הייתה טעות כל השנים שהדרג הצבאי הביא את המדיניות לדרג המדיני – במקום הסדר ההפוך. מעכשיו הדרג המדיני הוא זה שמכתיב את המדיניות".

שאשא ביטון: "כן, רק הצבא היה פה בשנה האחרונה. אתם, הממשלה, לא הייתם פה".

טרופר: ״גם לנו יש בטן מלאה ואנחנו מתאפקים".

בן גביר: שוב הקונספציה, אתם מביאים את האנשים של ההתנתקות לתחקר את המחדל.

גנץ: איך פספסנו אותך, ראינו איך המצב הביטחוני במדינה השתפר בשנה שלך.

נתניהו: צריך לעצור, נמשיך בפעם אחרת.

הרמטכ״ל הרצי הלוי מנסה להסביר לשרים: ״לא התחלנו תחקירים יש לנו אנשים שעוסקים בתכנון תחקירים ובבנייה קדימה.

חשבנו שיש לתחקיר לגבי שלושת החטופים (שנורו) השפעה על המלחמה עצמה ולכן ביצענו אותו תוך כדי מלחמה. החלטנו לא לעשות תחקירים על 7.10 זה מעלה מתחים, וכל עוד עוסקים בלחימה עצימה.

אני נשאל הרבה מתי זה הזמן להתחיל לתחקר, לא החלטנו מתי. בדיוק כפי שעשינו מספר תחקירים תוך כדי המלחמה נחליט גם הפעם.

תחקיר זה נשמת אפו של הצבא, עניין פנימי, יהיה תחקיר בשרשרת הפיקוד והתבוננות חיצונית. התחקיר נועד לבחון את הצבא, לא את הרובד הלאומי״.

דו״צ הודיע אמש ש״צה״ל טרם התחיל בתהליך תחקור. במטכ״ל מגבשים את תכנון תהליך התחקירים, בתוך כך בחירת ראשי הצוותים״ – כלומר השמות שפורסמו אמש, כן יעסקו בתחקיר הגדול.

מנגד, על פי ההדלפות, הרמטכ״ל אמר אתמול בקבינט שמופז ושות׳, נקראו לתחקיר אופרטיבי בלבד, כלומר לא לתחקיר הגדול.

יוסי כהן, לשעבר ראש המוסד, הגיב ברשת ב׳‬⁩ על תקיפת הרמטכ"ל אמש בישיבת הקבינט, סביב הפרסום אודות צוות החקירה שיוקם לאירועי 7 באוקטובר: "בכל שנותיי – לא זכור לי אירוע כזה. לא צריך לסכן את הרמטכ"ל, הייתי מצפה מכולם להתנהג אחרת".

15:40 – בנאומו לאומה, מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה מציג נתונים על הלחימה לאורך גבול הצפון: ביצענו מתחילת הלחימה כ-670 תקיפות נגד מוצבים ויישובים ישראליים, בין 6 ל-7 תקיפות בממוצע ביום

15:00 – בהודו מדווחים שכוחות הקומנדו הימי ההודי נערכים להשתלט על ספינת מסחר שנחטפה הבוקר סמוך לחופי סומליה.

14:52- אזעקות רבות בלכיש ובאשקלון

14:30- בשעה זו נסראללה צפוי לנאום שוב ולהתייחס לחיסול של בכיר החמאס בביירות.

14:00- עיתונאי מקורב לחיזבאללה לאל-אח'באר: האיוב הציוני צריך להתכונן ולדעת שחיזבאללה עומד להשיב מכת אש חזקה בעומק המדינה". עוד הוסיף: ישראל טועה בהערכות שלה עליה להתכונן".

13:20- ערוץ המקורב לחיזבאללה טוען כי קצין בריטי בלבנון שהגיע לספק אבטחה לעיתונאים במדינה, נחשד כמי שמרגל עבור ישראל.

12:40- שר הפנים האיראני, הודיע כי נעצרו מספר חשודים במעורבות בפיגוע הטרור שביצע דאע"ש בכרמאן לפני יומיים, שבו נהרגו 84 בני אדם.

12:20- צהל תוקף בשעה האחרונה בדרום לבנון.

11:40- הרמטכ"ל מבהיר אחרי המתקפה בקבינט: "בכוונתי לקיים תחקיר מקצועי כדי לשפר את תפקוד הצבא"

11:10- בעקבות החיסול אתמול בבגדאד – ממשלת עיראק הודיעה שהקימה ועדה מיוחדת שתדון בסיום משימת הקואליציה הצבאית הבין-לאומית במדינה.

10:37- פוליטיקו: המלחמה בעזה עלולה להתרחב. וממשל ביידן מתכונן לזה. הנשיא ג'ו ביידן עלול להיות במרכזו של סכסוך רחב במזרח התיכון בעיצומו של מסע בחירות. אנשי מודיעין בודקים להדוף התקפות אפשריות על ארה"ב על ידי כוחות הנתמכים על ידי איראן בעיראק ובסוריה.

10:30- ערוצים לבנוניים: מטוסי קרב ישראלים תוקפים כעת בעיתא א-שעב ובמג'דל זון בדרום לבנון.

10:05- מודיעין עילית: החייאה על אדם שאותר ברכב ללא דופק בכביש בין נאות הפסגה לקריית ספר.

10:00- אזעקה בנחל עוז.

9:30- קיבוץ ניר עוז מודיע באבל כבד על הרצחו של תמיר אדר, תושב הקיבוץ, בשבת ה-7.10. תמיר היה בן 38. נולד וגדל בקיבוץ וחי בו עם משפחתו – אשתו הדס, ושני ילדיו (7, 3.5), חקלאי ואיש חינוך במקצועו.

9:24- שר החוץ של האיחוד האירופי, ג'וזף בורל, צפוי לבקר בלבנון בימים הקרובים כדי למנוע הסלמה בגבול ישראל-לבנון.

8:45- הרמטכ"ל לשרי הקבינט: "כל מה שאנחנו עושים זה לצורך מבצעי. גם תחקיר 3 החטופים היה לצורך מבצעי כדי להפיק לקחים. בכל הקשור ל-7/10 – היו דברים בשרשרת הפיקודית שצריך לבחון. הכל מבצעי. שום תחקיר עם מסקנות לאומיות או מדיניות – אני עושה רק מה שצריך כדי לבחון מטעויות".

8:30- הרמטכ״ל הבהיר שהתחקירים לא החלו וייפתחו רק בסוף הלחימה. כן יהיו מבצעיים בלבד ולא יעסקו במדיניות.

8:10- הסלמה בחצי האי הקוריאני: צבא קוריאה הדרומית הורה לפנות את יושבי האי יונגפיונג הסמוך לגבול המפורז. צבא קוריאה הצפונית ירה לאזור כ-200 פצצות ארטילריה.

8:00- צה"ל תוקף כעת באמצעות פגזי ארטילריה יעדי טרור בחאן יונס.

7:20- הקבינט דן הלילה ב"יום שאחרי" ברצועה, הישיבה התפוצצה לאחר ששרי הימין תקפו את הרמטכ"ל בעקבות מינוי צוות בדיקה פנים צה"לי לבחינת כשלי 7.10.

בין היתר תקפו את הרמטכ"ל השרים רגב, אמסלם, סמוטריץ' ובן גביר. "אנחנו כל הזמן אומרים לעצמנו – 'זה לא הזמן, אנחנו במלחמה', ואתם מתחילים בזמן הזה לתחקר?", כך רגב. אמסלם אמר: "למה אתה צריך עכשיו את התחקור הזה?".

4:30- הסלמה נוספת בגבול ירדן – סוריה: מטוסי קרב של חיל האוויר הירדני תקפו אתרים בדרום סוריה, שלפי הערכה, שייכים למיליציות פרו איראניות הנוהגות להבריח נשק וסמים לתוך הממלכה

3:33 – דיון הקבינט שוב הגיע לעימות קולני. מספר שרים יצאו פעם נוספת נגד הרמטכ"ל והדרג הצבאי בדיון.

2:00 -הגנרל ארולדו לזארו העומד בראש כוח יוניפי"ל אמר כי נפגש עם גורמים מדיניים בלבנון כדי לדון במצב בדרום המדינה. הוא כתב ברשת החברתית X: "הבעתי את דאגתי מהמצב ומהפרות בהפסקת הלחימה, לרבות חישוב פוטנציאלי שגוי שעלול להיות בעל השלכות הרסניות. סדר העדיפויות שלנו הוא למנוע הסלמה, להגן על חיי אזרחים ולהבטיח את ביטחונם ובטחונם של שומרי השלום".

1:30- הקבינט הסתיים לפני כחצי שעה כאשר הישיבה התפוצצה בעקבות התקפת הרמטכ״ל על כך שהוקם צוות בדיקה על מחדל 7.10.