חודש: מרץ 2024

"תפקיד נשיא בית המשפט העליון מחייב מינוי קבוע, נוכח החשיבות והרגישות שכרוכות בתפקיד זה – והצורך לאפשר למערכת לתכנן ולבצע מדיניות ארוכת-טווח", אמר פוגלמן בכנס "מדינה יהודית ודמוקרטית – מגמות ואתגרים" של העמותה למשפט ציבורי בישראל. כך דווח בווינט

פוגלמן גם התייחס לדיווחים על עימותים בתוך הוועדה לבחירת שופטים, בהם האיום של השר לוין בשבוע שעבר לסכל את ההצבעה בוועדה, לאחר שחברת הוועדה השרה אורית סטרוק התנגדה לקידומה של שופטת השלום טל תדמור-זמיר לבית המשפט המחוזי בחיפה בטענה שהיא "לא לאומנית מספיק". "קיימות מחלוקות בין חברי הוועדה, ואולם כולי תקווה שנשכיל לקדם את המשך תהליך הבחירה כמתחייב מהעומס יוצא הדופן", ציין פוגלמן.

מ"מ נשיא העליון הוסיף: "לאחרונה היינו עדים להדלפות מטעות מדיוני הוועדה שנועדו להטיל דופי במועמדים מסוימים. אין לי צל של ספק שפרסומים מסוג זה, שיש בהם משום הפרה בוטה של כללי השפיטה, לא ירתיעו את שופטי ישראל. הם ימשיכו לעשות עבודתם נאמנה, ללא מורא, ללא משוא פנים ובהתאם לדין".

בחודשי הקיץ מתקיימים בהרי ה"קאנטרי" בניו יורק מחנות קיץ לבנות הסמינרים. בגלל ניתוקן של הבנות מהבית למשך כל תקופת המחנה, יום שלם ב'קמפ' מוקדש ל'יום משפחה'. ביום זה באים ההורים, האחים והאחיות, לבקר את הבת ב'קמפ' ושוהים עימה במשך כל היום. לעתים מצטרפים לביקור גם הסבים והסבתות שרוצים להשתתף במפגש המשפחתי החווייתי. יהודי בשם רובי הביא את סבו , במהלך היום פגש שם יהודי זקן שאף הוא בא לבקר את נכדתו.
הוא בירך אותו לשלום ושוחח עמו שיחה קלה, וכעבור זמן קצר הם נפרדו לשלום וכל אחד שב אל בני משפחתו.
שאל רובי את אביו: "מיהו היהודי שפגשת ?". אמר הסבא: "זה חברי הטוב מימי ילדותי ברומניה, לפני השואה".
תמה הבן: "היה לך חבר ילדות שלא נפגשת עמו שנים רבות, וכשסוף סוף אתה פוגש אותו באקראי – אתה מסתפק באמירת שלום ובשיחה חטופה של שתי דקות ?!"
הסבא ניסה להתחמק, אך התחמקותו רק הגבירה את סקרנותו של רובי. כשראה הסבא כי בנו לא יניח לו, אמר לו: "אם אתה מתעקש כל כך – אספר לך"…
וכך סיפר: "גרנו ברומניה. כשהנאצים עלו לשלטון ורוחות מלחמה נשבו בכל אירופה, אבי החליט לעשות מעשה, לעזוב את האזור ולהגר לארצות הברית. תמורת הון עתק הוא השיג ויזה לכל בני המשפחה, רכש עבורנו כרטיסי נסיעה באוניה, אסף את מעט חסכונותיו ומטלטליו, וכולנו המתנו בקוצר רוח ליום ההפלגה."חברי הטוב בא לבקר אותי בביתנו. סיפרתי לו כי בעוד יומיים אנו עוזבים את רומניה ונוסעים לארצות הברית. חברי תמה: 'איך השגתם ויזה?'. אמרתי לו שאבי שילם סכומי כסף גדולים לשחד פקידים כדי להשיג את הויזה לכל בני המשפחה. הוא התלהב מכך ושאל אותי: 'היכן הוויזות ?'. אמרתי לו: 'אבי החביא אותן במגרה בחדרו'. הלכתי אתו לחדר של אבי, שלפתי מהמגירה את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה ונפנפתי בהן בגאווה…
"עברו יומיים, הגיע יום ההפלגה. התיקים והמזוודה כבר ארוזים, כולנו מוכנים ליציאה מהבית. כשפתח אבי את המגירה כדי לקחת את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה חשכו עיניו: המגירה ריקה, הוויזות והכרטיסים נעלמו.
"עד היום חקוקה בזכרוני זעקת השבר שהשמיע אבי. חיפשנו את המסמכים בכל הבית, חיטטנו בכל מקום אפשרי, אולם לא מצאנו אותם, כאילו בלעה אותם האדמה.
"שבועות רבים של מאמץ, סכומי עתק ששולמו להשגת הוויזות ולרכישת הכרטיסים – הכל ירד לטמיון. כל התקוות והחלומות שלנו התנפצו ברגע אחד.
"ואז נזכרתי בביקור של החבר שלי בביתנו יומיים קודם לכן.
חשבתי בלבי: החבר שלי הוא האדם היחיד שידע היכן מוחבאים הוויזות והכרטיסים, אולי הוא יוכל לעזור לי. הלכתי לביתו, אך איש לא היה בבית. ביררתי אצל השכנים היכן חברי והיכן בני משפחתו, והם סיפרו לי כי זמן קצר לפני כן הם עזבו את הבית.
"ואז התגלתה לנו האמת המרה במלוא כיעורה: חברי הטוב גנב מהמגירה של אבי את הוויזות ואת כרטיסי הנסיעה ונתן אותם לאביו. האב החליט לעשות בהם שימוש לעצמם והם הפליגו לארצות הברית.
"עולמנו חרב עלינו. נאלצנו להישאר ברומניה. כעבור זמן פרצה מלחמת העולם. הנאצים הגיעו לעירנו ולקחו את כולנו למחנות ריכוז. כל המשפחה נעקדה על קידוש ה', אני היחיד
ששרדתי מהשואה.
"הזקן שפגשתי ב'קמפ' הוא אותו חבר שגנב את המסמכים מהמגירה של אבי!"
הסבא סיים את סיפורו המזעזע. הבן רובי היה המום, הוא לא היה מסוגל להוציא הגה מפיו. לאחר שהתעשת, אמר בזעם:
"אבא, לאדם הזה אתה אומר 'שלום'?! הוא נושא באחריות למותם של הוריך ושל כל בני משפחתך!"
אמר לו הסבא: "בני יקירי, דע לך שבתקופה ההיא כמעט יצאתי מדעתי מרוב צער, לבי היה אכול מרוב כעס כלפי חברי. בכל פעם שהציפו אותי געגועים אל הורי ובני משפחתי והרגשתי בודד בעולם, התמלאתי עליו כעס נורא. הרי הכל בגללו ! אמרתי לעצמי: לא אנוח ולא אשקוט עד שאמצא אותו ואעשה בו שפטים!
"בינתיים חלף זמן, הקמתי משפחה, נולדו לי בנים ובנות. עם הזמן התחלפו מחשבות הזעם ורצון הנקם במחשבות אחרות. אמרתי לעצמי: ה' הציל אותי ממוות ונתן לי את החיים במתנה, האם אבזבז את החיים היקרים האלה על כעס ומרירות? מה ייצא לי מזה? מה ארוויח? וכי אקבל בחזרה את ההורים שלי, את אחי ואחיותיי? החלטתי למחוק הכל, להשאיר הכל מאחורי ולהתמקד בטוב. וברוך ה' יש לי הרבה טוב: משפחה טובה, עסקים פורחים"
"לכן" – הוסיף הסבא – "כשפגשתי אותו ב'קמפ' אמרתי לו 'שלום'. למה לא? אם החלטתי לשים הכל מאחוריי, עלי לומר לו 'שלום'. ברגע הראשון הוא היה בהלם, הוא לא האמין שכך אנהג כלפיו. שוחחנו מעט וכל אחד הלך לדרכו".
אמר לו הבן: "אבא, איך אתה מסוגל לסלוח לו?!" אמר הסבא: "אמרתי לך שזכיתי בהרבה טוב. זכיתי לבנים ובנות, נכדים ונכדות, כולם שומרי תורה ומצוות והולכים בדרך ה'. ה' הצליח דרכי וראיתי ברכה בעסקיי. אתה יודע בזכות מה זכיתי לכל הטוב הזה? אני מאמין שהכל בזכות זה שסלחתי לו!
זה לא קל, זה ממש על-אנושי. כשהקב"ה ראה כיצד אני מתגבר ומתעלה על עצמי ושם את הכל מאחורי – הוא השפיע עלי את כל השפע הזה!"
יְקֹוָ֣ק׀ יְקֹוָ֔ק אֵ֥ל רַח֖וּם וְחַנּ֑וּן אֶ֥רֶךְ אַפַּ֖יִם וְרַב־חֶ֥סֶד וֶאֱמֶֽת: [שמות פרק לד]
משה על ההר מקבל גילוי אלוקי,ברית שנכרתה לדורות, י"ג מידות של רחמים שאינן שבות ריקם , ים אינסופי של רחמים !
חשיבות גדולה יש לאמירת י"ג מידות של רחמים. המקור לחשיבות תפילה זו נמצא בדברי הגמרא [ראש השנה יז ע"ב] "
אמר רב יהודה: ברית כרותה לי"ג מדות שאינן חוזרות ריקם". כלומר, יש לנו הבטחה מהקב"ה שהוא מקבל את תפילת י"ג מידות.
וחידוש מפליא מצינו בדברי החיד"א בפירושו "חומת אנך" על ספר תהלים [פרק נ]. הוא דן שם כיצד על ידי אמירת י"ג מידות נהפכת מידת הדין למידת הרחמים: האם מספיקה אמירתן עם כוונת הלב כדי שהקב"ה יעבור מכיסא דין לכיסא רחמים , או שצריך יותר מזה, לעשות את המידות בפועל וללכת בדרכיו של הקב"ה כדי לקבל את שפע הרחמים, ?
ונוסח הגמרא [ראש השנה יז ע"ב] הוא: "כל זמן שישראל חוטאין – יעשו לפני כסדר הזה, ואני מוחל להם", ומלשון הגמרא משמע שרק אם יעשו בפועל. אך הקשה על כך החיד"א קושיא עצומה. שיטת הזוהר הקדוש והאר"י ז"ל, שהמידה הראשונה מי"ג מידות היא 'א-ל'. והרי בן אנוש אינו יכול בשום מעשה שעושה להיות במידת א-ל, ולכאורה זו הוכחה שאנחנו צריכים רק לכוון ולומר את הי"ג מידות, אך לא לעשותן בפועל.
אבל דרשו בספרי: "מה הוא רחום, אף אתה רחום. מה הוא חנון, אף אתה חנון. מה הוא צדיק, אף אתה צדיק. מה הוא גומל חסדים, אף אתה גומל חסדים".
אז יש שיטות הסוברות שצריך לקיים בפועל את הי"ג מידות, שגם אנו יכולים במעשינו להידמות למידת 'א- ל'. כי אמנם האדם לא יכול להיות ממש כמו הקב"ה, אבל 'א- ל' משמעותו כח וגבורה, והיינו לפעל עם המדות האחרות בכח ובגבורה.
לאדם יש נשמה, יש לו דעת. הקב"ה מצפה מן האדם שידע להתעלות מעל היצרים השפלים שלו, לשלט ולכבש את המידות הרעות שלו, לא לתת להן להשתלט עליו. גם אם ההוא פגע בך – עליך לוותר לו. כלל ידוע הוא: מויתור לא מפסידים, רק מרויחים. אם תותר – הקב"ה יותר לך. "למי נושא עוון – למי שעובר על פשע". אם תותר – גם תקנה את לבו של האדם שפגע בך. "כמים הפנים לפנים – כן לב האדם לאדם" (משלי כז, יט). לבו של האדם מרגיש, יש תשדורות שעוברות מלב אל לב, בלי מלים. וכשאתה מותר לו – אתה מהפך את לבו, ויחסו כלפיך ישתנה מקצה לקצה .
עוד אחת מי"ג המידות היא מידת החסד. אפשר לעשות חסד בלי עוצמה, בלי כח, אבל – אומר ה"תומר דבורה" – ניתן לקיים מצות חסד באופן של גבורה. לא לעשות חסדים רק כשנח והכל מסתדר, אלא גם במצבים קשים, גם כשלא הולך כל כך. מי שבכל זאת מתאמץ ועושה חסד כשקשה לו – הריהו הולך בדרכיו של הקב"ה בכל מידותיו, גם במידת א-ל, כיון שעושה את חסדיו בגבורה.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל
שבת שלום ומבורך
הרב יוסף זאב
השיבה הגדולה תל ציון

הרמטכ"ל, רא"ל הרצי הלוי, הגיע אתמול לזירת הפיגוע בתחנת הדלק בעלי, בו נרצחו יצחק צייגרואוריה הרטום וקיים הערכת מצב לחיזוק האבטחה במרחב, יחד עם מפקד אוגדת יהודה ושומרון, מפקד חטיבת בנימין, נציגי פיקוד המרכז, שב"כ ומשטרה.

הרמטכ"ל פגש את אביעד גזבר, קצין מילואים בחטיבת גבעתי, שחיסל את המחבל, ושיבח את פעולתו האמיצה שמנעה אסון גדול יותר ואמר "זהו פיגוע קשה, בו נהרגו שני אזרחים ישראלים, שאנחנו כואבים את מותם. בפעולה מקצועית של קצין מילואים שיצא מלחימה בעזה, האירוע הסתיים ונמנע אסון גדול עוד יותר. מאמץ הסיכול של כוחות הביטחון בפיקוד המרכז נמשך כל הזמן, ואנו נפיק את הלקחים מהאירוע הזה לחיזוק ההגנה".

עיריית שדרות עדכנה אמש את תושביה על מתווה החזרה ליישובים שסוכם: "מצורפים פרטי מתווה החזרה לישובים כפי שאושר הערב על ידי הממשלה" נכתב בראש ההודעה.

"שימו לב- המתווה שכפי שאושר שונה מהמתווה עליו סיכמו חמשת ראשי הרשויות עם משרד ראש הממשלה. ראשי רשויות העוטף דורשים שהפחתת מענק החזרה והאיכלוס העצמאי תחל מחודש אפריל ובאופן הדרגתי הרבה יותר, כפי שסוכם מבעוד מועד. כמו כן ראשי הרשויות סיכמו מראש על אפשרות חזרה למרכזי הפינוי, לתושבים שהשהות בעוטף עזה מקשה עליהם.

חמשת ראשי הרשויות ממשיכים במאבקם מול משרד רוה"מ, משרד האוצר ומנהלת תקומה על מנת שכל הדרישות והסיכומים המקדימים יתממשו במלואם.

יחד עם זאת, תוקף מתווה החזרה הנוכחי פוקע הלילה ונכון לזמן זה, אלו הם פרטי המתווה שיכנס לתוקף הלילה בחצות:

📌 הארכת מימון השהייה במלונות לישובים במרחק 0-7 ועד ל-7.7.24.

📌 מענק האכלוס העצמאי ימשיך באופן מלא (200₪ למבוגר ו100₪ לילד) לישובים אדומים בלבד (שצה״ל קבע שלא ניתן לחזור אליהם).

📌 תושבי ישובים במרחק 0-7 ק"מ שבוחרים לצאת מהמלונות יהיו זכאים למענק חד פעמי בהתאם למועד שעד אליו הופסקה שהייתם, לפי הפירוט הבא

• ליוצאים עד ה7.3 (או שכבר יצאו)-
  15,360 ש״ח למבוגר
  7680 ש״ח לילד
• ליוצאים בין התאריכים 7.3-1.4
  50% מהסכומים המפורטים
• ליוצאים בין התאריכים 2.4-1.5
  25% מהסכומים המפורטים
• ליוצאים בין התאריכים 2.5-1.6
  12.5% מהסכומים המפורטים

📌 תושבים שבפינוי עצמאי זכאים גם הם למענק החד פעמי. מענק זה יחליף את מענק האיכלוס העצמאי כך שמענקי האיכלוס העצמאי יפסקו החל מתחילת חודש מרץ.

📌 לא תהיה הארכת מימון הפינוי אחרי 7.7 (למעט ישובים אדומים).

יש לדאוג לקבל בעת עזיבת המלון מסמך צ'אק אאוט רשמי וחתום מטעם המלון. ללא מסמך זה, לא ניתן יהיה להגיש בקשה לקבלת המענק, כאשר תפתח האפשרות."

אחרי שחרור האסירים, השר איתמר בן גביר תוקף ומאשים כי "העצורים המנהליים ששוחררו הערב מבתי הסוהר לא שוחררו בשל מצוקת מקום בבתי הסוהר – אלא בשל הנחייה ישירה של ראש השב"כ כ"מחווה" לקראת הרמדאן", בן גביר הבהיר כי "לשירות בתי הסוהר אין שום שיקול דעת בנושא".

"מדאיג כי ביום בו נרצחו שני יהודים, בוחר ראש השב״כ להעניק מחוות למרצחים, וזאת יום לאחר שלבקשת השב״כ הוארך מעצר מנהלי למתיישב יהודי בפעם השנייה".

כזכור, עשרות עצורים מנהליים פלשתינים שוחררו במפתיע מכלא עופר. צה״ל  שב״כ הסבירו כי הוחלט לשחרר עצורים מנהליים שמעצרם מסתיים בחודש הקרוב בעקבות מצוקת מקום בבתי הכלא, על מנת לפנות מקום לעצורים ברמת איום גבוהה יותר.

עשרות עצורים מנהליים פלשתינים שוחררו הערב (חמישי) במפתיע מכלא עופר. צה״ל  שב״כ הסבירו כי הוחלט לשחרר עצורים מנהליים שמעצרם מסתיים בחודש הקרוב בעקבות מצוקת מקום בבתי הכלא, על מנת לפנות מקום לעצורים ברמת איום גבוהה יותר.

"בהתאם להערכת מצב של כלל גופי הביטחון ובדגש על מצוקת המקום בבתי הכלא, הוחלט על שחרורם של עצורים מנהליים שמסיימים את מעצרם בחודש הקרוב, על מנת לפנות מקום לעצורים ברמת איום גבוהה יותר."

גידול מבורך

מקצה לקצה בכל פינה: דגל התורה עם בסיס איתן ומוצק של מצביעים ותומכים

שלשום, לילה לאחר קבלת התוצאות, פנינו ליו"ר דגל התורה, ח"כ הרב משה גפני, כדי לסכם בשיחה עמו את תוצאות הבחירות ולעמוד על כמה נקודות מעניינות, שבקשנו את התייחסותו אליהן. הנקודות שרשמנו מראש היו רבות, אך הבנו שלא נוכל לגעת בכולן בפעם אחת. לבטח עוד נשוב אליהם. 

מיד בפתח הדברים, מדגיש ח"כ הרב גפני, כי בניגוד למה שמנסים גורמים שונים ממפלגות אחרות לקבע בתודעת הציבור, הצליחה דגל התורה בבחירות הללו, להוכיח שוב את מעמדה וגודלה לאורכה ולרוחבה של הארץ. "התחושה היא טובה מאד. שוב הוכחנו שדגל התורה זו מפלגה חזקה וגדולה שיש לה בסיס איתן של מצביעים ותומכים מקצה לקצה בכל פינה".

כיצד זה בא לידי ביטוי בשטח, אני שואל. "התמודדנו ביותר מ-50 מקומות וברוב מוחלט של הערים והישובים זכינו להישגים", משיב הרב גפני. "אם ניקח לדוגמא ערים ראשיות וגדולות, נוכל לראות כיצד הנתונים משקפים את זה".

"נתחיל מירושלים עם ההצלחה של דגל התורה לקבל ששה מנדטים ואת מספר הקולות הגבוה ביותר במועצה, עם סיכוי להגיע גם לשבעה. היו שחשבו לאחר הבחירות הקודמות, שזה יהיה חד פעמי, אבל כולם עכשיו רואים שמדובר בכוח חזק ויציב שרק ילך ויגדל הלאה. נעבור לבני ברק עם עשרה מנדטים, כשבעבר העריכו אותנו בהרבה פחות. זה הישג בלתי רגיל. אפשר לראות גם את הגידול בבית שמש עם חמישה מנדטים וכמובן עם שמוליק גרינברג שזכה במקום הראשון, למרות שניסו להמעיט מכוחו והייתה התייצבות נגדנו".

"הגידול הוא לא רק בערים הגדולות", ממשיך יו"ר התנועה. "גם בערי הפריפריה גדלה דגל התורה באופן מכובד, כמו גם הרשימות שהיא צעדה אתם. הדוגמאות רבות: טבריה עם חמישה מנדטים, עלייה בבאר שבע לשלושה, אשדוד לראשונה שניים, רחובות לראשונה מנדט עצמאי, אפילו ברמת השרון שלושה מנדטים, ועלייה במנדט. ויש כמובן את ההצלחה בראשי הרשויות: ראשות מועצת רכסים, לאחר מאבק שנכפה עלינו, המשך כהונתם של ראשי עיר מדגל התורה במודיעין עילית, וקריית יערים. ראש עירייה חדש בצפת שתמכנו בו, ראש מועצה בגבעת זאב שהלכנו אתו, כך גם בביתר, בעמנואל ובעוד ועוד מקומות".  

האם גם אתה חש שבכל בחירות מקומיות, דגל התורה עומדת למבחן מחודש על מידת כוחה ואיתנה, אני מנסה להקשות. "דגל התורה היא תנועה איתנה ומבוססת עם נציגים רבי מעש שמוכיחים את עצמם פעם אחר פעם. הזירה המוניציפאלית מליאה בנציגים מסורים, שהציבור מאד מחובר אליהם והם אליו. זה מתבאר בכל פעם בתוצאות. גם הפעם דגל התורה עמדה במבחן בהצלחה רבה".

קמפיין נקי

בכל המקומות בהם צעדה דגל התורה לבדה וזכתה להצלחות, ניסו בעבר להמעיט מכוחה

הייתי שמח אם תתייחס לתופעה שלא הייתה בעבר, בה צעדה דגל התורה לבדה תחת האותיות דגל ב-15 רשויות מתוך יותר מחמישים המקומות בהם היא התמודדה. האם הצעד הזה היה מתבקש? אני מנסה לחדד, אף שאין לי ספק מה תהיה תשובתו. 

"אני לא חושב שצריך להתמקד דווקא ב-15, אלא בהצלחה ברוב מוחלט של הערים", מנסה הרב גפני לעשות סדר בדברים. "למעשה ברוב מוחלט של  המקומות בהם דגל התורה הלכה לבד, המעיטו בעבר מכוחה, והיא נאלצה להוכיח שהיא גדולה הרבה יותר ממה שחשבו. כך היה בבחירות הקודמות בירושלים וכך בבחירות הנוכחיות בבני ברק, שתי הערים החרדיות הגדולות. מלבד זאת ראינו את זה בבית שמש, ביתר ועוד. האותיות דגל נישאו בגאון".

ובכל זאת היו גם כמה אי הצלחות, דוגמת פתח תקווה וחיפה, אשמח אם תתייחס גם אליהן, בקשתי מבן שיחי תוך שאני מדגיש את שתי הערים שקרובות אלי במיוחד (מסיבות מובנות).  "לא אברח מהעובדות", מדגיש הרב גפני ועובר לפרט את תשובותיו.  

"היו כמה טעויות בהגשת הרשימות, כולל תקלות טכניות. כך היה בפתח תקווה. ציבור דגל התורה בעיר הזו, שאתה מכיר היטב, גדול בכמותו ובאיכותו ומגיע לשניים ואפילו לשלושה מנדטים של דגל התורה במישור המקומי. לצערי ולצער רבים בעיר עצמה וכמובן אצלנו, זה לא בא ליד ביטוי. נצטרך לשבת על זה ולמנוע טעויות כאלו בעתיד ולדאוג שזה לא יקרה".

"גם בחיפה יש לנו ציבור גדול יותר", ממשיך הרב גפני, "הבעיה שם הייתה שראשת העיר שבחרנו בסבב הקודם, נקלעה לבעיות פנימיות בהובלת המועצה, בעיות שאינן קשורות אלינו. היא לא הייתה מסוגלת לבצע כמה דברים שהובלנו. הדבר התבטא לדוגמא בשכונת קריית שמואל. זו הסיבה שירדו לנו שם קולות מצד תושבי השכונה, כאלו שבעבר הצביעו עבורנו"

המפלגה שעשקה מאתנו את הקולות שם, הייתה שותפה בחלק מהמקרים לעובדה שלא יכולנו להוציא לפועל את הדברים שם, אני רומז בהכירי את הנתונים מהשטח. "אכן זה כך. המציאות היא שניהלנו קמפיין נקי ולא תקפנו, וזה אפשר את הטעיית הציבור והעברת הקולות מאתנו. אבל אלו מקומות בודדים, ברוב ערי הארץ הצלחנו בסיעתא דשמיא מאד כפי שהתוצאות מראות". 

רמז לעתיד

"הוכחנו בבחירות הללו שאנו יכולים ללכת לבד ויש לזה משמעות תודעתית"

אני בטוח שהקוראים קראו ושמעו הכול על הבחירות באלעד ועל התוצאות, ובכל זאת הייתי רוצה לשמוע את התייחסותך על מה שארע שם, אני מבקש את התייחסותו של הרב גפני, לעיר בה המאבק היה צמוד, ואם לא שחוגים בתוך אגו"י עברו מצד לצד, התוצאות היו יכולות להיות שונות לחלוטין.  

"הדברים מאד ברורים ונחרצים", אומר יו"ר התנועה. "דגל התורה מאז הקמתה ועד היום, עושה ופועלת כפי שגדולי ישראל מורים לה. זה מה שמאפיין אותנו מאז הקמת התנועה וזה לא עומד כלל למבחן או לבחירה. כל מה שהם מורים לנו במישור הארצי וגם בזירה המקומית אנו מבצעים ללא אומר ודברים. זאת כמובן לאחר שאנחנו נשאלים על ידם והם בודקים את הדברים. כך היה מאז ומתמיד. מיד לאחר קבלת הוראתם, אין שום שיקול אחר שמנחה אותנו. הכול זז הצידה ואנו פועלים לבצע את הוראתם. כך היה הפעם וכך יהיה גם להבא".

לאחר הדברים הנחרצים הללו, קשה לרדת ולשאול עוד שאלות ופרטים על האירוע שהסעיר את מערכת הבחירות, ולכן המשכנו הלאה. 

הבה נתקדם קדימה, אני מעביר הילוך בשיחה: בבחירות הקודמות לרשויות כאשר דגל התורה צעדה לבד והצליחה בגדול בירושלים, בביתר ובחיפה, הדבר הוביל לשינוי גם ברשימת יהדות התורה לכנסת, באופן שמחק את העיוותים מהעבר, הוביל ליחסי כוחות שווים ואף לרוטציה בראשות המפלגה. השאלה עתה: האם לאור כל מה שארע, יכולות תוצאות הבחירות לסמן את מה שצפוי במישור הארצי בתוך יהדות התורה, באופן התמודדות עצמאית? האם יש לזה יכולת מספרית?   

"אענה לך תחילה באופן עקרוני", משיב הרב גפני, וחוזר לתשובתו הקודמת. "הכול תלוי כמובן בגדולי ישראל ובהנחייתם. שום דבר לא יקרה ולא ייעשה ללא הנחייה מצדם. אם אתה שואל באופן תיאורטי, אענה לך, שהוכחנו בבחירות הללו שאנו יכולים ללכת לבד ויש לזה משמעות תודעתית. מה שבעבר היה ברור, שלא עושים במישור הארצי עקב חוסר סיכויי הצלחה, הוכח הפעם שאפשר ללכת לבד באופן מוצלח".

"אין ספק שיכולה להיות לזה השפעה ארצית לאחר כל מה שקרה. יש התלהבות רבה ויש קולות בעד המהלך הזה מהשטח ומהבוחרים. אבל אני מדגיש את המובן מאיליו: גדולי ישראל יכריעו בשאלה הזו. כמו בכל דבר. אנו מצדנו הוכחנו בשטח, שהמהלך אפשרי מבחינה מעשית ומבחינת המספרים ואני מניח שהטבלאות יראו זאת במדויק".  

"נוהרים לקלפיות" 

יום הבחירות לווה בביטויים, שבעבר זכו לגינוי נחרץ כאשר הופנו כלפי הערבים  

בבחירות הקודמות לרשויות לפני יותר מחמש שנים, אני זוכר שקיימתי עמך ראיון מסכם, ושוחחנו בין השאר על האותיות "דת" עמן התמודדה דגל התורה בירושלים. כבר אז דיברנו על הבלבול סביב האותיות הללו ועל כך שיש מי ששמים את האות ג' המסורתית מתוך מחשבה בטעות שמדובר בדגל התורה. דיברנו אז שיש להטמיע אותיות מיוחדת של דגל בתודעה הציבורית. והנה בבחירות הללו הצלחנו (לאחר פעילותו של מנהל הסיעה) לקבל את האותיות דגל ושוב התברר שהיה בלבול בחלק מהמקומות. אני אישית מכיר כמה מקרים כאלו. האם יש דרך להתגבר על זה, אולי בדרישה להתמודד גם לכנסת תחת אותיות דגל, גם אם נלך בסוף במשותף עם אגו"י, אני מנסה לקחת את הרעיון רחוק. 

הרב גפני מחייך. "אתה באמת הולך רחוק, אבל זו שאלה מעניינת. יש בהחלט מקום לדבר על שינוי האות לכנסת הבאה, כך שהאותיות יהיו דגל. לעצם העניין, ההסברה בירושלים ובבני ברק סביב הצורך שלא להתבלבל אלא להצביע באותיות הנכונות הייתה מקורית, מצוינת ויעילה. אני מאמין שלא היו הרבה מידי מקרים של בלבול ושל החלפה בין דגל לג'.  

בשלב זה בשיחה עברתי לאופן בו סיקרה התקשורת הכללית את יום הבחירות ולאחריו את התוצאות. הכתבים והפרשנים הקדישו פרקים ארוכים להצלחות החרדיות ולאחוזי ההצבעה החרדים הגבוהים, תוך שימוש בביטויים של "השתלטות חרדית". גם יום הבחירות עצמו לווה כל הזמן במסע הפחדה ובהתראות בסגנון "החרדים נוהרים". המעניין היה שמי שהשתמשו בביטויים הללו, יצאו נגדם בעבר כאשר הם הופנו כלפי האוכלוסייה הערבית. 

במקביל גם הפוליטיקאים משמאל ואפילו מימין הצטרפו לביקורת ארסית נלוזה, לפיה לחרדים יש זמן לבחירות, כיון שהם "לא נמצאים בתוך המלחמה". האם גם אתה שמת לב למסע ההפחדה וההסתה הזה, אני שואל את יו"ר דגל התורה. 

"בוודאי שהבחנתי בכל הדברים הללו ובכל הביטויים נגדנו. אנחנו לא משתלטים, ואנחנו לא נוהרים. אנחנו השתתפנו בבחירות הללו שנכפו עלינו. קוראי המדור שלך קראו את הדברים הללו בראיונות הקודמים שלי כאן. הבהרתי את דעתי בכל הזדמנות, ואחזור על כך שוב: אני הייתי סבור שיש לדחות את הבחירות הללו בגלל כל המצב הביטחוני והמלחמה. אבל זה נכפה עלינו חוקית. לפיכך כל מי שאומר, שכאילו ניצלנו את המצב של אחוזי הצבעה הנמוכים ושאפנו לקיים את הבחירות דווקא עתה, משקר ביודעין. לא רצינו בבחירות הללו בעיתוי הנוכחי".

ולסיום, אי אפשר שלא להתייחס להשלכה של הבחירות המקומיות לזירה הארצית הכללית הרותחת. האם יש לתוצאות משמעות ארצית כלפי המאבק המתחדש של ארגוני המחאה נגד הממשלה והרצון שלהם להקדים את הבחירות?

הרב גפני: "אני לא חושב שיש לזה משמעות גדולה, כפי שיש המנסים לייחס לה. כאשר יהיו בחירות ארציות, נראה בוודאות הרבה יותר התייצבות של כל המפלגות ובוחריהם בקלפיות. אי אפשר לומר, שאם כרגע מפלגה מסוימת, הצליחה יותר, או פחות, זה מה שיקרה גם בבחירות לכנסת. אצלנו זה כאמור שונה עקב אחוזי ההצבעה הגבוהים והמגמות הברורות שנראו. לא כך במפלגות הכלליות האחרות".

הטור נכתב ופורסם במדור "מקור נאמן" בעיתון "יתד השבוע"

תרדמה ומלחמה

פרשנות מגמתית: כיצד הסבירו כתבים דתלי"ם את תוצאות הבחירות וכיצד הפרשנים מבית?

אחוזי ההצבעה הנמוכים במגזר הכללי בבחירות השבוע לרשויות, העניקו להן את הכותרת "בחירות תרדמה תחת מלחמה". גם תחושת הדחיפות והצורך של ארגוני המחאה נגד הממשלה לקשור בין הבחירות המקומיות לארציות, כשלה. הציבור לא קנה את זה, נותר אדיש ולא הגיע לקלפי. סדר היום הלאומי לאחר המלחמה שינה כיוון ואחוזי ההצבעה, מהנמוכים ביותר בתולדות המדינה, נראו בהתאם. הרצון לחזור לשגרה הגיע מוקדם מידי.

מי שלחצו לקיים את הבחירות בעיתוי הנוכחי היו בעיקר ראשי ערים מכהנים והם אלו שיצרו את הלובי לקיומן ויהי מה. הלובי הזה הופעל בעיקר בקרב שרי הליכוד שנכנעו ללחץ. בניגוד להם, הנציגים החרדים שהעריכו מראש, כי הבחירות הללו יביאו למסע הסתה נגד החרדים, התנגדו ברובם למהלך, דבר שלא סייע להם.

ואכן רוב מהדורות החדשות נפתחו בדיווחים על אחוזי הצבעה גבוהים בערים החרדיות, לעומת המגזר הכללי, וכצפוי היו מי שניצלו את העניין להסתה נגד החרדים בעיקר לאחר שהחלו להגיע התוצאות (פירוט בהמשך).

חלק ניכר מההסתה הגיע מכתבים ופרשנים סרוגים ודלי"ם, שחלקם הכריזו לאחרונה מלחמה נגד החרדים בכל נושא הגיוס. אחד מהם שחשש מרוב חרדי במועצת העיר ירושלים תיאור זאת במילים "נפילת ירושלים", תוך שהוא מביע תקוה שהמעטפות הכפולות ישנו את התוצאות.

עיתונאי מגזרי אחר, כתב לאחר שהגיעו חלק מתוצאות הבחירות, כי הציבור החרדי משתלט כביכול על ערים: "לקחו את ערד, צפת וטבריה, השתלטו סופית על אשדוד". לזכותו ייאמר כי הוא הבין את טעותו וכעבור שעה קלה התנצל על הדברים מחק אותם וכתב: "ניסוח לא מוצלח שלי. מחילה".

עיתונאי נוסף שהשתלח בבחירות במגזר החרדי, ואף השתמש במילה "ביזה", התנצל גם הוא על הדברים, אך הרושם כאמור של כל דברי ההסתה נותר וחבל.

בד בבד גם הפרשנויות בתוך המגזר החרדי היו מוטות לחלוטין, בעיקר לאחר שהגיעו המדגמים הראשונים  של התוצאות שחלקן היו שונות לחלוטין מאלו הסופיות. באותן שעות נטו הפרשנים (חלקם מטעם) לדבר על "ההפסדים הגדולים" של "דגל התורה", בתארם מציאות מעוותת תוך הנאה בלתי מוסתרת. "דגל התורה יכולה הייתה להיות עם הנציגות הפוליטית הגדולה ביותר, אבל זה לא קרה".

פרשנים אחרים אפילו ידעו לשים את האצבע על שמות הערים בהם נרשמו הפסדים, ובעיקר על בית שמש ורכסים, שם חזו המדגמים הראשונים נפילות ואכזבות לדגל התורה, דבר שלבסוף התברר כהפוך מהמציאות – בקטע הבא. 

ביטחון וניצחון

דגל התורה יכולה הייתה לעשות את "הדילים הפוליטיים" הטובים ביותר אם לא הייתה עומדת בעקרונותיה

מה זאת אומרת "דגל התורה הונף בכל רחבי הארץ", התקשר אלי חבר עצוב בליל תוצאות הבחירות, לאחר שנחשף לכותרת שהעניק 'יתד נאמן' בשעות הלילה המאוחרות לעיתון שהופץ ביום ד'. "הרי הפסדנו ברוב הערים המרכזיות. לא כך"? הדבר כאמור היה בטרם נודעו תוצאות הבחירות הסופיות, שהיו רחוקות מהמדגמים הראשונים.

לא הפסדנו כלל, הרגעתיו. תתעודד. ניצחנו ממש. דגל התורה יכולה הייתה לעשות את "הדילים הפוליטיים" הטובים ביותר, לפני כל הדילים האחרים, שנבעו בעיקר ממסעות נקמה מעיר לעיר. דגל התורה יכולה הייתה לקבל על מגש של כסף ערים רבות ללא מאבק וללא תחרות. אבל עמידה על עקרונות תוך ציות מוחלט לדעתם של גדולי ישראל, שינתה את המפה. מבחינת דגל התורה זה לא הפסד אלא ניצחון של ממש. זו מהותה של תנועה הנשמעת לגדולי ישראל, גם כאשר נראה שמבחינה פוליטית זה פחות משתלם.

"אל תהיה מאוכזב. כל הנוטל עצה מהזקנים אינו נכשל", עודדתיו. "אתה בהחלט צודק. צריך באמת להתחזק בזה. זה המבט הנכון". השיב לי. מאוחר יותר לפנות בוקר, כאשר הגיעו תוצאות האמת, התברר שלמרות הנהי הראשון ולמרות הפרשנויות הסונטות, הצליחה דגל התורה מעל המשוער במקומות רבים בארץ וגם בחזית החרדית. 

דוגמאות לא חסר (והם פורטו בהרחבה אתמול ביתד נאמן, וכן לקמן). ובכל זאת נחזור ונזכיר אותם בקצרה: ירושלים – ששה מנדטים ושמירה על המקום הראשון במספר הקולות במועצה. הצלחה אדירה בבני ברק עם הוכחה "אחת ולתמיד" מה גודלה של דגל התורה בעיר. הצלחה רבה בבית שמש עם מספר הקולות הגבוה ביותר, למרות הקמפיין בכל חזית אפשרית נגד מועמד דגל התורה, כמו גם העלייה במספר המנדטים למועצה. הצלחה ברכסים בראשות המועצה לאחר מאבק צמוד. הצלחות בביתר, טבריה, גבעת זאב ועוד. כל זאת כמובן עם ראשי הערים של דגל התורה שממשיכים בתפקידיהם במודיעין עילית וקריית יערים וכן עם המועמדים שדגל התורה תמכה בהם במקומות נוספים. ובקיצור הצלחות בכל הגזרה לאורך ולרוחב, כפי שתואר בהרחבה וכפי שלבטח עוד ידובר.

נקודה מעניינת נוספת: בערים מסורתיות דוגמת טבריה, הוכח כי המלחמה ואווירת ההתחזקות ליהדות פעלה את שלה. כוחות קפלן והשמאל נכשלו באופן מוחלט והדבר התבטא בתוצאות של רון קובי, וחבריו.

השיחה שנחשפה

מהו הדיל הפוליטי שלא היה, ומהי השלכתו על הסיבוב השני בעיר בית שמש? 

סגן השר הרב אורי מקלב כמו שאר חכ"י דגל התורה התרוצץ בשבועות האחרונים ממקום למקום, מעיר לעיר ומישוב לישוב כדי להדהד את קריאתם של מרנן ורבנן גדולי ישראל בדבר חובת ההצבעה ומטרותיה, כפי שאמר רבנו מרן הגר"ד לנדו שליט"א, "למען העניינים של יהדות ותורה בטהרתה וצביונה, מוכרחים וחייב כל אחד להצביע".

לדאבון לב נקטע מרוצו עקב פטירת אביו זצ"ל. הרב מקלב עצמו יצא בבוקרו של יום להצביע בשכונת רמות מקום מגוריו כפי שהורו לו לעשות. במהלך יום הבחירות, כאשר הגיעו מנחמים רבים ל'שבעה', שאל כל אחד מהם, האם הצביע והאיץ בהם לעשות זאת תחילה, ורק אחר כך לשוב ולנחם.

אישית נחשפתי, יום קודם הבחירות, לסיפור מעניין כאשר הגעתי לנחם את הרב מקלב. לצידי ישבו שר המשפטים יריב לוין איש הליכוד, ויו"ר דגל התורה ח"כ הרב משה גפני. מהשיחה ביניהם ניתן היה להבין, כי דגל התורה יכולה הייתה לעשות "דיל פוליטי" עם הליכוד, באופן של תמיכה במועמדם שוקי אוחנה בצפת, בתמורה לתמיכת הליכוד במועמד דגל התורה שמוליק גרינברג בבית שמש.

הדיל הזה לא בוצע בשל ההנחיה של גדולי ישראל לתמוך במועמד החרדי בצפת, הרב יוסף קקון וכן בשל ההנחיה שאין לערב עיר בעיר (דין צפת אינו כדין ירושלים. זוכרים?). בסופו של דבר, ההסכם שנחתם בבית שמש עם הליכוד, לא היה של דגל התורה, אלא דווקא של ש"ס, דבר שלא תרם להם בתוצאה הסופית. 

עתה כאשר באים להכריע על הסיבוב השני בבית שמש, ראוי לקחת זאת בחשבון: דגל התורה לא תמכה במועמד ליכוד שאינו חרדי, ויתרה על דיל פוליטי שהוצע לה, ופעלה באופן הכי מוצהר וברור לטובת מועמד שזוהה עם ש"ס. 

ציות והגשמה

במבט היסטורי: הישיבה המרגשת בסוכות שקדמה להקמת דגל התורה והשלכותיה להווה

האירועים השבוע והכפיפות המוחלטת לגדולי ישראל ולהוראותיהם הנחרצות ללא שום פקפוק וללא שום שיקול אישי ופוליטי, החזירו אותי שנים רבות לאחור עד סוכות תשמ"ט, ערב הקמת דגל התורה, לפני הבחירות לכנסת ה-12.

הייתי אז בחור בישיבת חברון והימים היו ימי בין הזמנים. בבית הכנסת בו גדלתי והתפללתי – צא"י ברחוב איכילוב בפתח תקווה, בראשות הרב אברהם ריין זצ"ל, דיברו על ישיבה מכרעת שתיערך במוצאי החג הראשון, של "הוועד הפועל" של צא"י, שתעסוק בהמשך דרכה של התנועה שנקראה "ציות והגשמה", לאור הקמתה של דגל התורה לקראת הבחירות.

הטיתי אוזן ושמעתי שהישיבה תתקיים בקרית הרצוג בסוכתו של איש צא"י ר' משה קליין, שהיה אז עוזרו הקרוב של הרב שמעון סירוקה זצ"ל. באותו רגע נמניתי וגמרתי אומר בליבי להגיע למקום ולראות מקרוב את הישיבה ההיסטורית, אף שכמובן לא הייתי חבר באותו גוף "הוועד הפועל".

מוצאי החג הגיע, ועשיתי דרכי מפ"ת לקריית הרצוג לחצרו של ר' משה קליין. מצאתי עמדת תצפית טובה ואט אט הבחנתי בכניסתם של המוזמנים, חלקם כבר אינם בין החיים. בין הבאים (שאני מעלה בזיכרוני): הרב שלמה לורנץ זצ"ל, הרב שמעון סירוקה זצ"ל, הרב חיים ברילנט זצ"ל, הרב מרדכי לסקר זצ"ל, הרב אברהם ריין זצ"ל, הרב דוד נחמן בלוי זצ"ל, הרב יוסף ברנפלד זצ"ל, הרב משה קארפ זצ"ל, הרב יצחק לוי זצ"ל, ויבדלו לחיים טובים וארוכים: הגאון הגדול רבי נתן זוכובסקי שליט"א, הרב שלמה אייזן שליט"א, הרב חנניה צ'ולק שליט"א, הרב נתן צבי כהן שליט"א ועוד.

הישיבה החלה ואני נצמדתי לאחת מדפנות הסוכה מבחוץ, באופן שלא יראו אותי, מצמיד אוזן לדברים שעלו מבפנים. הדוברים דיברו בזה אחר זה, ואז הגיע תורו של יו"ר צא"י, ח"כ לשעבר הרב לורנץ. קולו הרועד העיד שהוא מתרגש מאד מהמעמד ומהדברים שעל הפרק.

"יש לנו לסיעת צעירי אגודת ישראל עבר עשיר של עשייה לטובת הציבור", פתח (במבטא ההונגרי הכבד והחביב שלו). "זכות גדולה הייתה לנו שמרנן ורבנן החזון איש והסטייפלער זצוק"ל השתתפו בוועידות ובישיבות של צא"י לאורך כל השנים. נשמענו אליהם ועשינו כל מה שהורו לנו. עכשיו בימים אלו, המשמעת הזו עומדת למבחן. לא סתם אנו נקראים סיעת 'ציות והגשמה'. זה בדיוק הזמן שלנו להוכיח שאנו מקיימים מצייתים ומגשימים את ההוראה הזו". 

הס הושלך בסוכה. לורנץ עשה אתנחתא קלה והמשיך: "ראש הישיבה (באוזני עוד מהדהד האופן בו ביטא את זה), מרן הגראמ"מ שך, קרא לנו והורה לנו לשים בראש הרשימה לכנסת את אנשי דגל התורה (תחילה נקראו אז אב"ת) כאשר המועמד שלנו הרב חיים ברילנט, יהיה במקום השלישי, המשמעות היא אחת: סיעת צא"י בעצם מתפרקת. אני מביא את זה כאן להחלטה של הוועד הפועל".

כאן ארע משהו בלתי צפוי: לא רק האנשים בחדר התרגשו מאד והצביעו על אתר בעד ההחלטה, גם אני הקטן שנצמדתי לסוכה, נרעשתי לנוכח הדברים ועשיתי תנועה לא רצונית עד שנפלתי עליה וגרמתי לתזוזתה. הרב לורנץ הפסיק את נאומו, ותהה האם יש מישהו לא קרוא שמאזין מבחוץ. באותם ימים לא הייתה תקשורת מתוחכמת שמאזינה, מקליטה ומוציאה את הדברים החוצה. אבל היושבים בפנים חשדו בכל זאת שמשהו אינו כשורה.

הרב יצחק לוי, מהצעירים שישבו באותה ישיבה, מיהר לצאת החוצה וגילה אותי מנער את בגדי מהנפילה. "אריה, מה אתה עושה כאן?", שאל אותי, "הבהלת את כולם בפנים". גמגמתי משהו להגנתי, ויצחק שהכירני מביהכנ"ס בפ"ת בו התפללנו יחד, הבין את סקרנותי, קרא לי פנימה והושיב אותי לידו, תוך שהוא מרגיע את הנוכחים, ומסביר להם על זהותי (באותם ימים שימשתי בבין הזמנים בקיץ כמרכז קייטנות צא"י בשדה חמד)  

וכך מצאתי עצמי משתתף באותה ישיבה היסטורית, בה איש מהמשתתפים, כולם ברי דעה, לא חלק על דברי לורנץ, אף שלבטח היה קשה להם לפרק תנועה ותיקה ומפוארת, שעמדה אז במרכז העשייה התורנית והפוליטית. כולם קיבלו את דבריו ללא אומר ודברים. ציות והגשמה מוחלטים לדעת תורה ולהוראת גדולי ישראל ללא שום שאלות.

נזכרתי כאמור בסיפור ההיסטורי הזה, שמתאים מאד לימים אלו: כאשר מקבלים ונשמעים להוראתם של גדולי ישראל, ללא שום חשבון פוליטי כזה או אחר. "ציות והגשמה" מאז ולתמיד.

לוליינות ולהטטנות  

נתניהו נעלם מהשטח, הליכוד התאדה בערים הגדולות ויש עתיד כשלו ב"מדינת תל אביב" 

בהיעדר "בחירות אמצע" כפי שקורה בארה"ב, מנסות המפלגות הגדולות כולן להתהדר בתוצאות הבחירות לרשויות, ולציין את הישגיהם כאילו מדובר במדגם ובסקר מייצג לקראת הבחירות הארציות. כל מפלגה מציינת כמובן את ניצחונותיה ומתעלמת מכישלונותיה. ריבוי הערים והישובים, מאפשר לכולן ללהטט בלוליינות בין התוצאות וללוש אותן כרצונן. 

מי שנמנע מלהתערב בבחירות הללו, היה ראש הממשלה נתניהו. בחלק מהמקרים, הוא אפילו נרמז על ידי המתמודדים לעמוד מהצד, כדי לא לתת גוון ארצי לבחירות ולא לסחוף את מתנגדיו לקלפיות. נתניהו "עמד" במשימה, ולא ירד לשטח כבעבר. היעלמותו המוחלטת הייתה מכוונת, והוא אפילו נמנע מלפרסם סרטון ביום הבחירות עם צמד המילים המסורתי: "לכו להצביע", מחשש שזה יוציא את אנשי המחאה מהבית.  

כל זה לא מנע מהליכוד לפרסם בסוף יום הבחירות, כאשר נודעו התוצאות, הודעה על ניצחונותיו תוך התעלמות מופגנת וצפויה מהפסדיו. עם זאת קשה להתעלם מהעובדה שמפלגת השלטון – הליכוד, כשלה בארבע הערים הגדולות, ירושלים, תל אביב חיפה וראשון לציון, המונות יחד כשני מיליון תושבים. בארבעת הערים הללו הצליח הליכוד להכניס נציגים בודדים בלבד למועצת העיר.

בד בבד שמר הליכוד על כוחו בערים בינוניות וקטנות דוגמת בת ים, נתניה ונס ציונה, איבד את בית שאן, צפת, גדרה, טירת הכרמל, אבן יהודה וחצור הגלילית. אך הוסיף את חולון, ערד וירוחם. כמו כן יש לליכוד את פתח תקוה – העיר החמישית בגודלה בארץ עם ר"ע המזוהה עמם וכן את אשדוד. 

מנגד מפלגת האופוזיציה "יש עתיד" כשלה במקום המרכזי ביותר, בו השקיעה את מירב מאמציה – "מדינת תל אביב", בירת "כוח קפלן". לפיד הריץ את חברת מפלגתו ארנה ברביבאי מול רון חולדאי והפסיד. כך קרה לו גם בערד עם ניסן בן חמו שהפסיד למועמד הליכוד יאיר מעיין.

המחאה לא החמיאה

הסקרים הטובים של גנץ לא נדבקו במועמדיו, בעוד שותפו לשעבר סער, גורף ניצחונות

ככלל ניתן לומר שאנשי המחאה, שביקשו לנצל את הבחירות לרשויות כפלטפורמה לניצחון בבחירות לכנסת כשלו. המחאה, שמצליחה להחזיק מעמד רק באולפני התקשורת, התרסקה מול הקלפי. החבורה הצעקנית הגיעה להישגים דלים ביותר.

אנשי המחאה תלו תקוות רבות בבחירות לרשויות עוד קודם המלחמה. כבר אז סימנו ראשי ערים שתמכו במחאה נגד הממשלה כמועדפים עליהם. במקביל ראשי ישובים שלא תמכו במחאה, סומנו כמי שיש לפעול נגדם. הדבר גרם לראשי ערים ולמועמדים השונים להתיישר לפי רצון המחאה, ורבים בהם הגיעו להשתתף בהפגנות בעל כורחם, רק כדי שלא יפעלו נגדם.

הסקרים כולם הראו שהבחירות לרשויות יהוו מדד מכריע וקובע לקראת הבחירות הארציות ומכאן ההתעניינות הרבה שהייתה סביבן. אלא שהמלחמה הרסה לאנשי המחאה את כל התוכניות. תשומת הלב הופנתה מהבחירות ואחוז ההצבעה הנמוך בהתאם.

תומכי המחאה ניסו לתרץ את העייפות והדעיכה שלהם, במשאלת לב כי מדובר במצב של אגירת כוח לקראת המאבק הגדול שבפתח: הקרב על הקדמת הבחירות הכלליות, קרב שכבר החל בשלטים, אך פחות נראה בשטח. תירוצים עלובים.

מפסיד נוסף מהבחירות לרשויות הוא יו"ר המחנה הממלכתי, בני גנץ. כמעט כל המועמדים בהם תמך כשלו. מועמדים אלו ניסו דווקא להתהדר בגנץ וחשבו כי הסקרים הטובים שלו יסייעו להם. בפועל זה לא קרה. כך היה עם מועמדי גנץ בכפר סבא, רחובות, קריית גת, חיפה, חולון וחדרה.

שותפו לשעבר של גנץ במחנה הממלכתי, גדעון סער, גרף מצדו הישגים יפים, כאשר מועמדים שתמך בהם ניצחו או עלו לסיבוב השני. מדובר ברמת גן, גדרה ואילת. בחיפה עלה דוד עציוני, איש סער לסיבוב השני מול יונה יהב.

הציונות הדתית של סמוטריץ' הכניסה מצידה נציגים ביותר מ-50 רשויות, ובן גביר הצליח להכניס נציגים מטעמו ל-15 רשויות. יש להניח שעוד נשמע לא מעט ניתוחים ופרשנויות על הניצחונות וההפסדים בתקופה הקרובה, כאשר הסיכומים הסופיים ייעשו בעוד שבוע וחצי לאחר הסיבוב השני, שיערך בערים בהן לא הצליחו המועמדים להגיע ל-40%.

הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד השבוע