חודש: יוני 2025

באישור שר הביטחון ישראל כ"ץ, ובתום הערכת מצב, הוחלט כי החל מהיום (א') מהשעה 03:45, יחול שינוי מיידי במדיניות ההתגוננות של פיקוד העורף.
במסגרת השינויים הוחלט על מעבר של כל אזורי הארץ ממדרג פעילות חלקית ומצומצמת למדרג פעילות הכרחית.

ההנחיות כוללות: איסור על פעילויות חינוכיות, התקהלויות, ומקומות עבודה, למעט משק חיוני.

יש להמשיך ולעקוב אחר ההנחיות המפורסמות על ידי פיקוד העורף באמצעי ההפצה הרשמיים. ההנחיות המלאות יעודכנו בפורטל החירום הלאומי וביישומון פיקוד העורף.

בצער רב וביגון קודר התקבלה עם צאת השבת הידיעה המרה על פטירתה בדמי ימיה של המחנכת הדגולה, הרבנית הצדקנית מרת אילנה יעל לוי ע"ה, מורה בסמינר "בית יעקב" בזכרון יעקב, והיא בת 58 בלבד בפטירתה.

המנוחה ע"ה נולדה בכ"ב באלול תשכ"ב לאביה, רבי עמרם אזרזר שיבלחט"א, מגדולי עכו, ולאמה, מרת עדינה שתחי'. היא גדלה והתחנכה בבית משפחת אזרזר המפוארת, ולמדה מסירות נפש לתורה. המנוחה ע"ה הייתה אחותם של אישים תורניים מוכרים: רבי אליהו אזרזר, ראש ישיבת "דעת חכמה" בירושלים; רבי יוסף אזרזר, מתומכי עולם התורה; הרב מאיר אזרזר, רב קהילת הונג קונג ומרצה בכיר ב"ערכים"; רבי שמעון אלחנן אזרזר, מגדולי הרשמים בעולם התורה הספרדי; ורבי חיים אזרזר, נאמן ביתו של האדמו"ר רבי יקותיאל אבוחצירא שליט"א ומנכ"ל מוסדות "חזון מאיר ובית ישראל" באשדוד וירושלים.

בהגיעה לפרקה נישאה לבעלה, הרב הגאון רבי מאיר לוי שיבלחט"א, ויחד בנו את ביתם בזכרון יעקב. הרבנית לוי הייתה אשת חסד שביתה היה פתוח לרווחה לכל נזקק. היא חינכה והעמידה אלפי תלמידות בישראל, והוציאה יקר מזולל – הקפידה על חינוך בנות ישראל ליראת שמיים ולמידות טובות. היא שפכה תפילותיה לפני שומע תפילה, ומסרה נפשה לחינוך ילדיה בדרך התורה והאמונה לשם ולתפארת.

הותירה אחריה את בעלה שיחי', ילדיה, הוריה, ואחיה – כולם מחשובי עולם התורה בארץ ובעולם.

הלווייתה תתקיים מחר, יום ראשון, בשעה 14:30 מביתה ברחוב דרך שרה 32 בזכרון יעקב, משם תמשיך לבית העלמין "חזון איש" בזכרון יעקב, שם תיטמן.

תנצב"ה.

היי, מה שלומך בימים אלו?

ברוך השם, בימים מיוחדים אלו יש את ההזדמנות לסיים את האלבום החדש שייצא בעזרת השם בקרוב – "מיתרין".

ספר לנו קצת על עצמך למי שבכל זאת לא מכיר?

שמי עמירן דביר, אני משמח חתנים וכלות יותר משלושים שנה, ברוך השם.

איך עוברת עליך התקופה הלא פשוטה הזאת?

התקופה עוברת עליי מצוין, ברוך השם. צריך לדעת לנצל לטובה כל תקופה ותקופה.

החתונות בתקופה הזאת מזכירות לך את הקורונה?

אכן, קיבלנו תזכורת לתקופת הקורונה. כמו אז וכך גם בימים אלו, משתדלים להפיק את המיטב וכמובן להודות לקדוש ברוך הוא על כל דקה ודקה.

בימים אלו צריך יותר מוטיבציה לצאת מהבית או שההפך, יותר מובן מאליו שיוצאים?

בימים מיוחדים אלו, לי אישית יש אנרגיה מיוחדת של להישאר בבית. משתדל ליצור ולהקליט כמה שיותר, וכמובן ללמוד ולחדש בדברי תורה.

ספר לנו על לוקיישן מעניין שהופעת בו בתקופה האחרונה

תוך כדי כתיבת מילים אלו, ביקשו ממני לחפש מקום גדול ומנוגן לכבוד חתונה שתתקיים השבוע, בעזרת השם.

בתקופה כזאת אתה נמצא לא פעם בסיטואציה של ה"מבוגר האחראי". איך אתה מתווך לקהל ולבני המשפחה את המצב?

משתדל לשדר רוגע מקסימלי. כשיש רגעים מאתגרים במיוחד, יש לי את חומש "אור החיים הקדוש". הלימוד בו מרגיע אותי ומקרין הגנה לכל בני הבית.

אתה עובד על חומרים חדשים או שכרגע הקפאת הכול עד יעבור זעם?

עובד במלוא המרץ על חומרים חדשים. רק בימים האחרונים הספקנו להקליט כשלושה שירים.

להערכתך זה עניין של זמן עד שהחתונות יחזרו לקדמותן או שהציבור ישלים עם זה ופשוט יערוך את החתונות ביום?

להערכתי, מהר מאוד הכול יחזור למקומו כרגיל.

לסיום, מה אתה מאחל לצופי אתר "המחדש"?

שתהיו כמה שיותר רגועים ותסמכו על הקדוש ברוך הוא שהכול לטובה. תלמדו כמה שיותר תורה, ובכך תעזרו בצורה אקטיבית על שמירת עם ישראל.

לאחר שהורה בתחילת השבוע לסגור את ישיבת "תורה בתפארתה" בשל היעדר מרחב מוגן במתחם הישיבה באלעד – בהתאם להנחיות פיקוד העורף – התכנסו הערב עשרות מבחירי תלמידי הישיבה, יחד עם ראש הישיבה הגאון רבי אפרים רוטשילד והגרח"י כגן, לשיעור כללי מיוחד ממרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו, במעונו שברחוב הרב שר 15 בבני ברק.

לשיעור הוזמנו 30 בחורים בלבד, בהתאם להוראות פיקוד העורף המתירות התקהלות מצומצמת באזור המרכז בתנאי שקיים מרחב מוגן סמוך. הבחורים, שנבחרו בקפידה, זכו לשמוע שיעור שעסק בסוגיות רודף: על מי שנוסע במכונית במהירות מסוכנת ועלול להרוג בן אדם, ועל מכונית אחרת שיכולה למנוע את האסון בכך שתפגע במכונית זו ותהרוג את האדם, ועל ידי כך יינצל האדם שהיה עלול להיהרג – האם זה מותר? מרן שליט"א פלפל בדברים משך זמן רב.

לאחר סיום השיעור, מסר מרן הגר"ד דברי חיזוק לבחורים, ואמר: "צריך לדעת שהלימוד זה העיקר וזה הנושא, וזה מה שמגן עלינו. יש כל מיני אויבים מבחוץ שעושים כל מיני פעולות, וזה הדבר שמגן עלינו כאן. וצריך לדעת עוד דבר, שהמצב כאן בארץ זה ידוע שביטלו את התמיכה בישיבות, ונסעו ונוסעים לנדיבי עם בארצות הברית שיחזיקו את התורה. וזה מחייב שילמדו, חוץ מהחיוב עצמו וחוץ מהכול.

בחורים שלומדים – לומדים ברצינות, לומדים בכנות, זה העיקר וזה הדבר היחידי שחשוב, לא איפה נפלה הפצצה, רק לימוד התורה. ובודקים את זה ורואים את זה ומוסרים את זה לנדיבי עם בחוץ לארץ, והם מגדילים את התרומות שלהם ונותנים הכול. בידכם, לומדי התורה, חובתכם וזכותכם ללמוד ולהיות מונחים בלימוד, ושזה יהיה העיקר, גם מצד הידיעה שאתם יודעים שזה העיקר וגם מצד הלכה למעשה: ללמוד וללמוד ושוב ללמוד, כמו שאמרו על החזון איש.

כמו הסיפור הידוע, סיפרתי את זה בהזדמנויות אחרות, שאלו פעם אדם אחד שהסתובב אצל החזון איש, אדם גדול מאוד, ר' משה דויטש זכר צדיק לברכה. שאלו אותו: 'יש לך סיפור על החזון איש?' אז הוא אמר: 'אין לי סיפור'. ולבסוף הוא אמר: 'יש לי סיפור קצר מאוד וארוך מאוד – החזון איש למד ולמד ושוב למד'. ואני מאחל לכם שתלמדו ותלמדו ושוב תלמדו. אשריכם, תלמדו, וזה העיקר וזה יגן עלינו מכל הצרות שבאות עלינו, שבאות עלינו, שומעים את זה ואנחנו נמצאים תחת זה. ואתם תחזרו בקרוב למקומכם יחד עם רבותיכם שליט"א, ושנשמע רק בשורות טובות."

במקביל, צוות הישיבה ממשיך בליווי הבחורים ובארגון מסגרות לימוד קטנות בבתי מדרש ברחבי הארץ, בהתאם להוראת מנהיג הדור שבכל אזור יתכנסו הבחורים יחד עם אחד מרבני הישיבה וישקדו על תלמודם.

זעזוע עמוק שורר בקרב תושבי שכונת רמות ד' בירושלים, בעקבות סדרת אירועים חמורים שהתרחשו במהלך ליל שבת האחרון, בהם נגרם הרס נרחב למספר בתי כנסת בשכונה.

האירועים החלו בערך בשעה 4:00 לפנות בוקר, כאשר צעיר חדר לבית הכנסת אונגוואר שבשכונה והחל לעקור חלקים מתקרת הגבס ופגע במערכות החשמל. בהמשך נכנס לאזור מאפיית המצות הצמודה, שם גרם נזק כבד, שפך שמן, פיזר צבע ואף הצית חלק מהמקום.

לאחר מכן המשיך החשוד לישיבת הר"ן, שם תלש את הפרוכת מארון הקודש והשחית את פנים בית המדרש. עדי ראייה דיווחו כי ספרי תורה הושלכו לרצפה, פרוכות נקרעו, וסטנדרים ושולחנות הופלו והועפו.

הרס נוסף נרשם גם בבתי כנסת נוספים בשכונה, ביניהם בית הכנסת של חסידות בויאן, בהם אותרו מראות קשים של חילול קודש ונזק לרכוש.

באמצע מסע ההרס, דווח כי החשוד התמוטט והתעלף. כוחות הצלה שהוזעקו למקום טיפלו בו, אך כאשר התאושש, ניסה להימלט מהמקום, התושבים הזעיקו את המשטרה שהגיעה לזירה עצרה אותו והוא הועבר לחקירה.

אחד ממנהיגי כת "לב טהור", אליעזר רומפלר, הוסגר לישראל בסוף השבוע במסגרת מבצע בינלאומי מורכב שנוהל על ידי משטרת ישראל, בשיתוף פעולה בין לאומי רחב בהובלת יחידת ההונאה של ימ"ר ירושלים, מדור תיאום מבצעי חו"ל ונציגי משטרת ישראל ברחבי העולם, ובהשתתפות האינטרפול ומשטרות נוספות.

רומפלר, שנחשב לדמות בכירה בכת "לב טהור", נמלט מישראל בדצמבר 2020 תוך שימוש בדרכון מזויף, זאת על אף צו עיכוב יציאה מן הארץ, ולאחר שהוגש נגדו כתב אישום בגין עבירות חמורות של התעללות בקטינים. עם שחרורו למעצר בית באותה עת, הצליח להימלט מהארץ.

במהלך השנים האחרונות ניהלה משטרת ישראל פעילות מודיעינית ומבצעית ענפה בגואטמלה ובאל סלבדור, במטרה לאתר את מיקומו המדויק. לפני מספר שבועות, לאחר ניסיון הימלטות נוסף מגואטמלה, נעצר החשוד באל סלבדור, שם נרשמה פריצת דרך משמעותית: לראשונה, בית המשפט במדינה זו אישר את הסגרתו של רומפלר לישראל.

צוות מיוחד של משטרת ישראל יצא להביאו במסע הסגרה שנמשך למעלה מ-30 שעות, בעיצומה של המתיחות הביטחונית וירי טילים על ישראל במסגרת המערכה מול איראן.

עם הגעתו ארצה, הועבר רומפלר לחקירה ביחידה המרכזית של מחוז ירושלים, והערב (מוצאי שבת) הובא לדיון בבית משפט השלום בירושלים בבקשת המשטרה להאריך את מעצרו. בפרקליטות מחוז ירושלים צפויים להגיש נגדו כתב אישום מתוקן.

כת "לב טהור", הפועלת זה שנים במתווים קיצוניים ובלתי שגרתיים, נמצאת תחת חקירה מתמשכת בחשד לעבירות חמורות, לרבות פגיעות קשות בקטינים אשר הוגדרו באופן רשמי כקורבנות סחר בבני אדם.

במרכז "מגן", המלווה את נפגעי הכת ושורדי קהילת "לב טהור", בירכו על הסגרתו של רומפלר וציינו: "זהו ניצחון חשוב לילדים ששרדו את הזוועות, ותקווה לצדק עבור אלו שנותרו מאחור".

במשטרה מסכמים: "נמשיך לפעול בנחישות, בשיתוף רשויות אכיפה ורווחה בארץ ובעולם, על מנת למצות את הדין עם המעורבים בפרשה הקשה, ולסייע לקורבנות באשר הם, בכל זמן ובכל מקום."

במהלך ליל שבת, חוסל באיראן סעיד איזאדי, מפקד גיס פלסטין בכוח ׳קדס׳ והגורם המקשר בין המשטר האיראני לארגון הטרור חמאס.

כעת נחשף שבפעילות משותפת של צה״ל ושב״כ במפקדה התת-קרקעית שאותרה מתחת לבית החולים האירופאי בח'אן יונס, בה חוסל מחמד סינוואר, כוחותינו איתרו מסמכים המעידים באופן מובהק כי בחודשים האחרונים הנהגת הזרוע הצבאית של חמאס המשיכה את קשריה עם סעיד איזאדי, פטרונה באיראן שסוכל במהלך הלילה.

במסמכים שנחשפים כעת, ניתן לראות שיח בין מחמד סינוואר לסעיד איזאדי ובו פירוט על תכנית ״טופאן 1״, במסגרתה איזאדי קידם העברת אמצעי לחימה לחמאס בשווי של כ-21 מיליון דולר, ותכנן לקדם את תכנית ״טופאן 2״, להעברת אמצעי לחימה לחמאס בשווי של כ-25 מיליון דולר.

בזכות עבודה מאומצת של פיקוד הדרום אגף המודיעין ושירות הביטחון הכללי, שתי התוכניות הללו לחימוש הזרוע הצבאית של חמאס ברצועת עזה באמצעי לחימה מתקדמים בשווי עשרות מיליוני דולרים לא יצאו לפועל כפי שתוכננו. במשך שנים איזאדי העביר אמצעי לחימה לטובת פעילות טרור של חמאס נגד מדינת ישראל והמשיך לנסות לעשות זאת גם בחודשים האחרונים.

המסמכים שנחשפים כעת מצטרפים למסמכים רבים שנחשפו במהלך המלחמה המעידים על פעילותו של איזאדי לממן ולחמש את ארגון הטרור חמאס לטובת פעולות טרור נגד מדינת ישראל.

"מאז פרוץ המלחמה, צה״ל ושב״כ פועלים להשמדת יכולותיו הצבאיות של ארגון הטרור חמאס. נמשיך לפעול נגד כל ניסיון של המשטר האיראני לחמש ולממן את ארגוני הטרור המאיימים על מדינת ישראל ותושביה. חיסולו של איזאדי מהווה פגיעה משמעותית ברשת החימוש ומימון הטרור של המשטר האיראני" נמסר מצה"ל.

הרמטכ״ל, רב-אלוף אייל זמיר, ביקר אתמול (ו׳) בגדוד חץ 136 של מערך ההגנה האווירית, עם מפקד מערך ההגנה האווירית, תת-אלוף ג׳ ומפקדים נוספים.

הרמטכ״ל שיבח את פעילות ההגנה על אזרחי ישראל בימים אלו ואמר: ״אנחנו צדים את המשגרים שלהם, אנחנו אתמול צדנו שלושה משגרים מתוך ארבעה, דקות לפני שיגור והשמדנו אותם באמצעות המערכות שלנו, מעל הראש שלהם ואתם עושים פה דברים מדהימים. בלעדיכם פה, הפגיעות בעורף הישראלי ובתשתיות שלנו, היו קטלניות ביותר.

אני אומר לכם, כל העולם כולו מסתכל על הביצועים, שלנו, שלכם, של המערך הזה בהשתאות בלתי רגילה. קודם כל הרבה הערכה לך ולכל המפקדים ולכל המערך, על העבודה המדהימה שאתם עושים.

אתם מצילים חיים, אתם מגנים על עם ישראל, אתם חומת הגנה מאוד משמעותית לעם ישראל. זה גם העברת מסר מאוד חשוב לכל הסביבה שכל מי שמאיים איתנו ומתעסק עם מדינת ישראל ישלם על זה מחיר כבד״.

השבועות האחרונים נראים כמו תיעוד מלא אקשן, עם עשרות מטוסי קרב ישראליים החורשים את שמי איראן בפעילות מבצעית אינטנסיבית. "זה עדיין לא נגמר, לא באיראן ולא בעזה" מבהיר סגן מ', טייס קרב מטייסת 109, בשיחה מיוחדת ל'המחדש', ומספק הצצה נדירה אל עולמם של אלה שנמצאים בחזית, אלפי קילומטרים מהבית.

בזמן שאנחנו מתנהלים בשגרת יומנו בבני ברק וירושלים, חיל האוויר פועל בעומק שטח האויב, מכה במטרות אסטרטגיות בטהרן – צבאיות, ממשלתיות וגרעיניות. "טהרן היא אחד המוקדים שאנחנו מבקרים לפחות פעם ביום," מציין גורם בכיר בחיל האוויר. לצד הבירה, מתמקדים הכוחות גם במערכי האש האיראניים – טילי קרקע-קרקע (טק"ק) וכטב"מים. "מוציאים 2-3 מטסים ביום גם למרכז וגם למערב איראן" הוא מוסיף.

המטרה, כך הוא מודה, אינה השמדה טוטאלית. "לא נגיע עד הטיל האחרון," מבהיר הבכיר. "אנחנו רוצים לשבש כמה שאפשר את הירי לעורף. אחרי נוכחות משמעותית שלנו של ציד משגרים, הם יורים ממרכז איראן ולא ממערב איראן. הם תכננו להוציא מטחים של מאות. כל משגר שאנחנו פוגעים בו זה פחות ירי לעורף."

סגן מ' הוא אחד מאותם טייסים שלוקחים חלק פעיל במבצעים האלה, המתרחשים הרחק מעין הציבור. "התחלתי לתכנן את התכנית, ויום אחד אחרי חודשים של הכנות, המבצע יצא לדרך וב"ה היה יותר טוב מהמתוכנן," הוא מספר. למרות התקופה המורכבת, התחושה שמלווה אותו היא בעיקר תחושת שליחות וזכות. "זכיתי לתרום, וזו זכות מאוד גדולה," הוא אומר בפשטות.

כשנשאל על חששות לפני פעולה, סגן מ' מתקן: "אני לא הייתי קורא לזה חשש, אבל יש מתח מבצעי. זו תחושה שחודשים ארוכים התאמנת לקראת משהו, ואתה מבין שעכשיו זה הרגע. זה הרבה יותר ברמת הדריכות מאשר חשש. זה אירוע שהוא הרבה יותר ברמת הריכוז, אתה ממוקד כל כולך במשימה ויוצא בתחושת שליחות וזכות לקחת חלק באירוע."

האיום האווירי המשמעותי ביותר בטיסות מעל איראן, לדברי סגן מ', הוא מערך ההגנה האווירית והטק"ק. "האיום הוא בעיקר ההגנה האווירית, שלפני המלחמה הייתה הצפופה ביותר בעולם" הוא מסביר. "עכשיו, אחרי שב"ה התכנית עבדה כמו שצריך, כיום יש עליונות אווירית שמאפשרת לנו לטוס ולחזור לאיראן לשלום." המודיעין האיכותי, הוא מדגיש, מנע "הפתעות גדולות בעולם הזה."

כבר שבוע ימים שהוא עושה את הדרך הלוך ושוב לאיראן, וכמו שהוא אומר, האיום האמיתי שהיה בתחילה הינו דווקא ממערכות ההגנה. ממטוסי הקרב האיראנים, הוא לא ממש חושש. "חיל האוויר האיראני, עם מטוסיו הישנים (דוגמת מטוסי F-14 מלפני המהפכה), כמעט ואינו מהווה איום". הוא גם משתף אותנו במקרה שבו טייס איראני ביקש לצאת לפעולה וכשראה את מטוסי חיל האוויר, עשה פרסה וחזר אל תוך הבסיס. מבין שהקרב אבוד מראש.

המרחק לאיראן משמעותי, והטיסות דורשות היערכות מיוחדת. "ממריאים ישירות," מגלה סגן מ', ומוסיף כי חלק בלתי נפרד מהפעילות הוא תדלוק באוויר. מדובר ב"כמה שעות טובות, טיסה ארוכה," הוא מתאר. הצורך בתדלוק אווירי נובע מכך ש"רק בהמראה שורפים טון דלק," והדלק הנוסף "נותן עוד טווח לתוך איראן." כלומר, כל טיסה היא משימה מורכבת שדורשת דיוק, תיאום ותכנון קפדני.

מאחורי כל טיסה כזו עומד מאמץ לוגיסטי ומבצעי עצום, שכולל את אנשי המערך הטכני המסורים. קצין טכני, ח', מתאר את תחושת השליחות בעבודתו: "אני אחראי על תהליך הטיסה מקצה לקצה, כדי שכלי הטייס יהיה זמין ובטוח תמיד." לדבריו, "כל המשימות של הטייסת הן בעלות חשיבות אסטרטגית עליונה, משיגים עליונות אווירית בשמי איראן, וכל המערך הטכני לוקח חלק במשימה."

חיל האוויר אף משלב אוכלוסיות מגוונות, כולל לוחמים חרדים. בדת"ק (דיר תכנון קצר) החרדי, העבודה זהה, אך "יש בית כנסת, שיעורי תורה ומגורים נפרדים" כדי להתאים לאורח החיים החרדי.

עתידה של המלחמה באיראן עוד לוט בערפל וטרם ברור אם ארה"ב תצטרף אם לאו, אבל עד שתיפול החלטה, אם תיפול, טייסי הקרב מנדדים שינה מעיניהם לא אחת ויוצאים למשימות מפרכות, שרק בחזור מהן מבינים עד כמה היו קשות.

סיפר הגאון רבי ברוך שמעון שניאורסון זצ"ל, ראש ישיבת טשעבין וחתנו של הגאון מטשעבין זצ"ל: זה היה בשנות השואה האיומה, כשהייתי במחנה בסיביר. עם התקרבות חג הפסח, התחלתי בהכנות לערוך את החג כדת וכדין. כמה חודשים קודם לכן כבר ניסיתי בכמה אופנים ותחבולות להכין משהו עבור פסח, אך העליתי חרס בידי. פעם התגנבתי בחשאי לתוך המטבח כדי לקחת משם תפוחי אדמה לפסח, אך לדאבוני המחסן היה ריק. לאחר מספר ימים התחזק מאוד הפיקוח על המטבח, והמחשבה להשיג משם קמח למצות נגנזה בטרם יצאה לפועל. אם לא די בכך, פתאום נוצר מחסור גדול בתפוחי אדמה.

מכרתי את נעלי הבית שהיו לי וקיבלתי תמורתם סכום מועט של כסף. ניסיתי לשחד את שומר המטבח בכסף זה שיוציא עבורי משהו, אך הוא לקח את הכסף ולא הביא כלום. כך מכל עבר הוערמו מכשולים, והיה נראה כאילו כל התוכנית בטלה ונגוזה. אבל דבר אחד ידעתי: "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'" – הקדוש ברוך הוא ודאי יעזור. איך? זה לא ענייני.

זה כבר היה ממש יום-יומיים לפני פסח, ועדיין אין כלום… והנה, שם במחנה היה ביתן קטן שבו ישבו סנדלר וחייט, שתפקידם היה לתקן בגדים ונעליים. יום לפני כן נפל לי כפתור מהבגד והבאתי אותו לחייט. למחרת חזרתי מהעבודה, וליבי היה דווי על החג המתקרב ובא ואין בידי מאומה. ניגשתי בינתיים אל ביתן החייט לקחת את הבגד. החייט התנצל בפניי שעדיין לא הספיק לתקן את הבגד, וביקש שאשב כמה דקות עד שיתקן את הכפתור.

חיכיתי, אך מוחי וליבי היו נתונים על חג הפסח המתקרב, ונאנחתי בכאב. החייט שמע את אנחתי ושאל: "על מה אתה נאנח?" אמרתי לו: "מה הפירוש, הלא כבר ערב פסח ומאומה אין בידי!" לשמע הדברים הגיב החייט בפליאה: "היאך חשבת להכין כאן פסח?" אמרתי לו: "אילו היה לי מעט קמח, הייתי יכול לאפות מצות לפסח, אבל ברגע זה אין בידי מאומה…" "אם כך אוכל לעזור לך," נענה הסנדלר. "הרי למלאכתי זקוק אני לכמות של קמח כדי לעשות מזה דבק לתיקון נעליים מקולקלות של עובדי המחנה. לפיכך יש לי גישה קלה יותר למטבח ולקמח, וממילא אוכל להביא לך קמח כמה שאתה זקוק וללא תמורה." וכך אכן עשה. נו, ברוך השם, יש כבר קמח, אבל איך נעשה מן הקמח מצות? בביתן של הסנדלר היה תנור קטן שדלק וחימם את הבית מפני הקור. אמרתי לו: "הרי יש לך כאן תנור, כאן נאפה את המצות…" וברוב טובו נענה לבקשתי. לקחנו איזה קומקום שהיה שם והנחנוהו על פני התנור, וכך הגעלנו את התנור להכשירו לאפיית מצות מצווה. הוא הביא את הקמח, ואני הייתי צריך ללכת ביום לעבודה והשארתי אחד מהיהודים שעבד בלילה שיאפה את המצות ביום.

הוא היה זריז, לש את הקמח בזריזות, וערך ואפה כדת וכדין, הכול בזריזות כפי הראוי. באמצע האפייה נכנס המפקד הראשי של המחנה לביתן ועיניו נפלו על התנור. הוא ראה כמה מצות נאפות שם ושאל: "מה זאת?" למרבה הנס, גם הוא היה יהודי, וענה לו הסנדלר שיש כאן איזה יהודי במחנה שרצה לאפות מצות עבור חג הפסח. המפקד לא הגיב כלום, כאילו אינו רואה, והלך לו. כך כבר היו לנו מצות. עבור מרור הביא מישהו בצל.

גם הגעלנו קומקום, הרתחנו בו תה וזה היה לנו לארבע כוסות, כך שבתוך כמה שעות כבר היה לנו "סדר" לעילא ולעילא… באמצע הסדר נכנס יהודי וסיפר שרשע אחד קומוניסט מושבע דורש כאן ברבים על החוצפה והעזות שיהודי כאן במחנה עושה "סדר" וכו'. כמובן שהפחד היה גדול, והנה תוך כדי כך הגיע שליח מהמפקד שציווה שאבוא לפניו. כמובן שהפחד נעשה גדול מאוד… התחזקתי, והלכתי. כשהופעתי לפניו שאלני: "האמת, נכון הדבר ששמעתי עליך לאמור שאינך אוכל לחם בפסח?" עניתי לו: "כן". "ומהיכן תחזיק כוח ומעמד בעבודה הקשה והמפרכת הזו בכפור הנורא ותחת המעמסה הקשה ללא לחם לאכול?" שאלני המפקד. "יודע מה," המשיך המפקד מעצמו, "אתן לך עבודה קלה." ואכן קיים את דבריו, ולמחרת נתנו לי להיות עוזר לרופא. אבל הנס והשפע מלמעלה לא הסתיימו. למחרת, כשחזרנו מהעבודה, היתה הדרך מושלגת, ארוכה ורחבה, ועליה נסעה עגלה מיוחדת לערבות סיביר כשהיא מלאה תפוחי אדמה. לפתע נתהפכה העגלה על צידה ועמה כל ערימת תפוחי האדמה שעליה… כמובן שאספנו וקיבצנו את תפוחי האדמה וכך היה לנו מזון בשפע לכל החג.

מרן ראש הישיבה זצ"ל סיים ואמר לנכדיו: כך עשינו סדר ליל פסח בסיביר הרחוקה, תחת עול העבודה של הרוסים, כשהניסים מתרחשים לנגד עינינו אחד אחרי השני, ובה בשעה שהיה נראה כי מכל הצדדים סגור ומסוגר והכול אבוד חלילה, אבל לא. ביקשו ללמד אותנו יסוד חשוב כל כך – גם כאשר כל הסברות וההוכחות השכליות הולכות לרעתנו, אף על פי כן "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'"! ליהודי יש תמיד גם דרכים פלאיות, דרכים שלא כדרך הטבע.

"אֶ֚פֶס כִּֽי־עַ֣ז הָעָ֔ם הַיֹּשֵׁ֖ב בָּאָ֑רֶץ וְהֶֽעָרִ֗ים בְּצֻר֤וֹת גְּדֹלֹת֙ מְאֹ֔ד וְגַם־יְלִדֵ֥י הָֽעֲנָ֖ק רָאִ֥ינוּ שָֽׁם. וַיַּ֧הַס כָּלֵ֛ב אֶת־הָעָ֖ם אֶל־מֹשֶׁ֑ה וַיֹּ֗אמֶר עָלֹ֤ה נַעֲלֶה֙ וְיָרַ֣שְׁנוּ אֹתָ֔הּ כִּֽי־יָכ֥וֹל נוּכַ֖ל לָֽהּ": [במדבר פרק יג]

בפרשתנו מתואר כיצד בני ישראל בכו על שאין בכוחם לערוך מלחמה כנגד הגיבורים, "ילידי הענק". ולעומתם, טען כלב בן יפונה ואמר: "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'". ולכאורה תמיהה מילתא: וכי זו תשובה על טענתם? והרי הם טענו "דברים של טעם" – גיבורים הם הענקים אשר שם. מדוע לא התווכח כלב לסתור טענותיהם, אלא סתם ולא פירש "'עָלֹה נַעֲלֶה'"? והרי הוא נחשב כ"מודה שלא ממין הטענה".

ומבאר זאת הרה"ק מפיאסצ'נה זי"ע הי"ד: "אבל כך צריכה להיות אמונת איש הישראלי: לא בלבד בשעה שרואה מבוא ודרך לישועתו גם על פי שכלו ודרך הטבע, [אז] יאמין בה' שיושיעהו ויתחזק, [רק] גם בשעה שאינו רואה חלילה שום מבוא על פי שכל ודרך הטבע לישועתו, יאמין בה' שיושיעהו ויתחזק באמונתו ובטחון. ואדרבה, בשעה זו טוב שלא יתעקש למצוא איזה שכל ומבוא בדרך הטבע, כי מכיוון שעל פי פשוט לא ימצא, אז חלילה תוכל אמונתו על ידי זה להיפגם כיצד בדיוק יוכל להיוושע, ופגם והיחלשות באמונתו בה' יכול לעצור את ישועתו חלילה. רק צריך לומר – הכול אמת שעז העם היושב בה, כנים הדברים שהערים בצורות וכו'. מכל מקום הנני מאמין בה' שהוא למעלה מהגבול והטבע שיושיענו, "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'" – בלא שכל ובלא סברה. אמונה ובטחון בה' באופן כזה, תקרב את ישועתו."

ויחזור על כך עוד הפעם ועוד הפעם: "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'", "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'". נכון ששום שידוך טוב כמו שרוצה, לא נראה באופק, וגם לא נראה שפתאום יכול משהו להשתנות, אבל "'עָלֹה נַעֲלֶה וִֽירַשְׁנוּ אֹתָהּ'" – השם ודאי יביא משהו טוב… ככה בלי הסברים!

אין דבר העומד בפני הרצון

היה בחור מישיבת מיר בחוץ לארץ שקיבל צו התייצבות לצבא הפולני. כל ניסיונות ההתחמקות שלו עלו בתוהו, והוא נאלץ להתגייס לצבא. הוא שירת במשך כמה שנים ולאחר שחרורו מן הצבא שב לישיבה וחזר לתלמודו. שאל אותו המשגיח רבי ירוחם זצ"ל: "איך היה בצבא?" אמר הבחור: "כשהגעתי לצבא הייתי חלש ופחדן, אך המציאות חישלה אותי."

וכך סיפר: "היינו פלוגת חיילים. לפנינו ניצבה שורה של סוסים וסמוך להם תעלת מים עמוקה. אמר המפקד: 'כל אחד מכם יעלה על אחד הסוסים וידלג עם הסוס על התעלה. מי שלא יצליח לדלג – יחטוף כדור בראש!' כל החיילים רצו לכיוון הסוסים, כל חייל בחר לו סוס ועלה עליו. ומה איתי? מעולם לא רכבתי על סוס… אך לא היתה לי ברירה. רצתי עם כולם אל הסוסים, בחרתי לי סוס, בקושי הצלחתי לטפס עליו. כשכולם היו רכובים על סוסיהם, אמר המפקד: 'קדימה, לחצות את התעלה!' כולם שעטו קדימה. גם אני, הפחדן הגדול וחסר הניסיון, שעטתי קדימה. אחזתי במושכות בחוזקה כדי לא ליפול, הצלפתי בשוט על הסוס, ובחסדי שמים הצלחתי לדלג מעל התעלה."

שאל רבי ירוחם את הבחור: "האם שאלת את עצמך איך הצלחת? הרי אתה מעיד על עצמך שאתה פחדן וחסר ניסיון?" השיב הבחור: "ידעתי שאם לא אשעט קדימה ולא אצליח לדלג מעל התעלה – אחטוף כדור בראש! כשהרגשתי שחיי תלויים מנגד, הוצאתי מעצמי כוחות מיוחדים שלא הייתי מודע לקיומם."

באותו שבוע נשא רבי ירוחם שיחה בישיבה. הוא סיפר את סיפורו של הבחור, ולאחר מכן אמר: המרגלים טענו: "לֹא נוּכַל לַעֲלֹת" [פסוק לא]. לא נצליח לכבוש את ארץ ישראל, אין לנו שום סיכוי מול כל הענקים והגיבורים שיש בה. אמר להם כלב בן יפונה: "'עָלֹה נַעֲלֶה'" – "אפילו בשמים, והוא אומר עשו סולמות ועלו שם נצליח בכל דבריו" [רש"י]. הפתגם אומר: "השמים הם הגבול". אמר להם כלב: אפילו השמים אינם הגבול, אם צריך – מטפסים עד לשמים! הכול תלוי בהרגשה של האדם. אם הוא יודע שהוא חייב – שום דבר לא יעמוד בדרכו. אם הוא יודע שחייו תלויים מנגד, הוא יבקיע חומות ויטפס בסולמות עד לשמים. אין דבר העומד בפני הרצון! הכול תלוי בהסתכלות של האדם על עצמו.

אם יסתכל על עצמו בעין רעה – הוא לא יוכל להתעלות. הוא תמיד ייתקל בקשיים, מכשולים ומהמורות, ואז ירים את ידיו בייאוש ויאמר: "חבל על המאמץ, אין סיכוי". אבל אם יסתכל על עצמו בעין טובה ויאמין בכוחותיו – שום דבר לא יעמוד בדרכו! וכלב בן יפונה יוכיח! כלב אמר "'עָלֹה נַעֲלֶה'" – ועלה. הוא היה בן שמונים וחמש וכבש לבדו את חברון והרג את האב וארבעת בניו הענקים. ולעומת זאת, כל אלו שאמרו "לֹא נוּכַל לַעֲלֹת" – לא עלו, כי לא האמינו בכוחם.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן ג'וליט זצוק"ל

דובר צה"ל מודיע כי מוקדם יותר היום (ו׳), צה"ל תקף וחיסל באמצעות כלי טיס, את מחמד ח'צ'ר אלחסיני, מפקד מערך האש של גזרת הליטאני בארגון הטרור חיזבאללה, במרחב שבריחה שבדרום לבנון.

לטענת צה"ל, במהלך המלחמה המחבל הוביל מתווי ירי רבים לעבר נהריה, חיפה וערים נוספות בשטח המדינה. כמו כן, בעת האחרונה המחבל עסק בניסיונות שיקום של כוחות הארטילריה של ארגון הטרור חיזבאללה. "פעולותיו היוו הפרה בוטה של ההבנות בין ישראל ללבנון" מאשימים.

אלחסיני הוא המחוסל השישי מקרב ארגון הטרור, זאת על אף הפססקת האש בינו לבין ישראל.

מהיכן מתחילים לסקר את מה שמתחולל כאן זה שבוע: האם מסיקור ההכנות שהיו לקראת התקיפה הראשונה באיראן. שמא מאלמנט ההפתעה, שהכה את העולם ובעיקר את האיראנים בהלם מוחלט. ואולי מהצד הפוליטי: האם המלחמה עשויה לשפר את מעמדה של הממשלה והעומד בראשה. ויש גם את הצד התקשורתי של אותם "פרשנים", שדיברו בנחרצות, שאין סיכוי שישראל תתקוף באיראן לבדה ללא סיוע אקטיבי של ארה"ב, ושוב התברר כי אינם יודעים מאומה.

כל הדברים הללו ראויים לסיקור (לקמן בהרחבה). אולם ראוי להתחיל באופן שונה: לצד ההצלחות הרבות שנרשמו במהלך התקיפה, הפגיעה במתקני הגרעין בנתנז ובאיספאן, צמצום הירי לישראל, חיסול משגרים, חיסול הצמרת הביטחונית האיראנית, פגיעה ממוקדת במדעני פרויקט הגרעין והשגת חופש פעולה אווירי בשמי איראן, כאשר היעד הבא הוא פגיעה במשטר האיראני, חשוב להדגיש כי למרות שהמדור הזה אינו השקפתי (לצורך כך יש את חלקי העיתון האחרים), אי אפשר שלא להודות על הניסים הגלויים וההשגחה העליונה שהתרחשה ומתרחשת ממש לנגד עינינו.

גם אותם שרחוקים לצערנו משמירת מצוות ואמונה, לא יכולים להתכחש למציאות הזו. הדבר בא ליד ביטוי בישיבת הקבינט, בה אושרה סופית היציאה למתקפה. השרים סיפרו השבוע בגילוי לב, כי הצביעו בעד הפעולה, אף שקיבלו הערכות מבצעיות מגורמי הביטחון, שהיקף ירי התגובה האיראני והפגיעה בעורף הישראלי, תהיה הרבה יותר גדולה ממה שארע בפועל וממה שחשבו תחילה. "גם קובעי המדיניות מודים שיש כאן השגחה עליונה", אמרה השרה סטרוק, שהייתה שותפה בקבינט לאישור המבצע.  

כדי להבין מה עלול היה להתרחש כאן, צריך להביט ולראות מה ארע כאשר הטילים האיראנים נפלו ונחתו בתוך מרכזי האוכלוסייה. למציאות הזו התוועדתי אישית ביום שני השבוע כאשר שמעתי מקרוב את סיפורי "המפונים החדשים" תושבי צפון בני ברק, שהתארחו במלון "אריסטוקרט".     

התושבים פונו למלון לילה קודם (ראשון) לאחר התארגנות מהירה ויעילה של עיריית בני ברק. כבר במהלך הלילה כאשר העייפות, הכאב וההלם עדיין נראו על פניהם, נאלצו לרוץ בחופזה מחדריהם, אוחזים בילדיהם כדי להתמגן למשמע שתי האזעקות, אחת לאחר חצות והשנייה שלוש שעות אחר כך. 

השיחות ביניהם בבוקרו של יום, היו עדיין עמוסות בחוויות טריות תחת רושם האירועים שעברו. הטיל כבד-המשא גרם להרס אזורי נרחב, וסיפוריהם היו בהתאם. אחד סיפר כיצד נחלץ בעור שיניו מבין כל ההריסות, תוך שהוא מצביע על האבק שעדיין דבק בבגדיו. שני סיפר על ההרס המוחלט בביתו שהקשה עליו לפתוח את מגירות הארון כדי לחלץ משם בגדים דחופים לבני משפחתו. אחר סיפר על החור שנפער באמצע הסלון.  האימהות שחו זו לזו על התריסים שנעקרו ממקומם, עפו החוצה ופנימה, והגיעו עד מיטות הילדים הריקות. הסיפורים לא נגמרו.

בהמשך הגיעו כל המשפחות בהרכב מלא לארוחת הבוקר. וכך בעוד הילדים נהנים מהסיטואציה החדשה (זה יימאס להם מהר מאד) ובעוד הוריהם כבר מתגעגעים לחזור לשגרת יומם בבתיהם, נמשכו להם סיפורי הניסים הגלויים וההשגחה.

סיכום: מרגלא בפומיה של כולנו לומר על כל דבר "בחסדי שמיים", "בעזרת ד'", "בסיעתא דשמיא", אבל מי שדיבר ושמע את המפונים מקרוב, יכול היה להתרשם שזה לא רק דיבורים בעלמא. זו מציאות של ממש.

ההטעיה וההונאה: הפרשנים דיווחו בחדווה בלתי מוסתרת על "המשבר עם ארה"ב"

רבות ידובר על אלמנט ההפתעה, שהיה המרכיב המרכזי של התקיפה באיראן ושל המבצע כולו. לצורך כך בוצעו תרגילי הטעיה שכללו מרכיבים תקשורתיים ומדיניים, שעוד יתבררו בעתיד. המטרה המרכזית הייתה כמובן להפתיע את האיראנים, מתוך ידיעה שהם מרושתים היטב בנעשה בישראל, עוקבים אחר כל פיסת מידע, מתרגמים כל כתבה ומתמללים כל אמירה. 

בלשכת ראש הממשלה "ניצלו" את הערנות האיראנית לנעשה בתוך ישראל, והפיצו הודעות ותדרוכים מפוברקים, על חילוקי דעות כביכול עם ארה"ב במטרה ליצור שיח תקשורתי סביב זה. חלק מהכותרות דיברו על משבר בין הדרג המדיני לדרג הצבאי סביב הרצון לתקוף באיראן.

הפרשנים למיניהם קנו את התדרוכים בחדווה בלתי מוסתרת בהתאם לסדר יומם האישי נגד ראש הממשלה. חלקם תיבלו את דיווחיהם ב"מידע אישי", כשהם נסחפים לתאר את השיחות הקשות בין טראמפ לנתניהו. בלשכת ראש הממשלה חייכו כאשר שמעו את הדברים. שלא כהרגלם, לא פרסמו הכחשה, כדי להשאיר באוויר את הדיווחים על משבר בין ישראל לאמריקאים. "היינו שותפים למהלך ההטעיה מתוך ידיעה", ניסה אחד הכתבים לתרץ בדיעבד את עצמו, והפך לנלעג עוד יותר. 

הרצון כאמור היה לגרום לכולם לחשוב שלא תהיה תקיפה, דבר שלא ייעלם גם מעיני האיראנים, מתוך הנחה שכל מידע אמיתי שיגיע אליהם, עלול להרוס את אפקט ההפתעה ולפגוע בתכנית. כחלק ממסך הערפל דווח בהבלטה על פגישה שתתקיים למחרת (ביום שישי) בין השר דרמר וראש המוסד ברנע, עם השליח וויטקוף בנושא עסקת החטופים. מיותר לומר שלא הייתה כל כוונה לקיים כזו פגישה. גם ההודעה על יציאתו הצפויה של נתניהו לחופשה בצפון, הייתה חלק ממסכת ההטעיה.

מעגל שותפי הסוד היה קטן. אפילו החתונה של אבנר, בנו של ראה"מ, גויסה למבצע, מתוך ההערכה שהאיראנים העוקבים אחר ההכנות לחתונה (שאמורה הייתה להתקיים בחוות רונית עם כ-700 מוזמנים ביום שני השבוע), יסיקו שלא תהיה תקיפה לפני החתונה.

בהקשר זה פורסם השבוע סיפור מעניין: רעיית ראש הממשלה הגב' נתניהו, לא ידעה דבר על המבצע המתקרב. החשש היה שיש האזנה חיצונית לטלפון שלה. וכך, מי שהאזין שמע על ההכנות הקדחתניות לחתונה, פרחים, תזמורת וכל השאר. האיראנים לבטח הסיקו, שאם רעיית ראה"מ מתכוננת לחתונה כהרגלה, שום דבר לא יקרה קודם האירוע.

בדיעבד סיפר נתניהו שהוא לא גילה לבני משפחתו, כולל החתן והכלה, ולו מילה אחת על הצפוי להתרחש. הכול התנהל כשגרה. רק ביום חמישי בלילה, שעות ספורות לפני תחילת המתקפה, הגיעו אנשי "היחידה לאבטחת אישים" למקום בו שהתה הגב' נתניהו, והיא התבקשה לעלות לרכב שהביא אותה לבונקר אי שם בהרי ירושלים. רק אז שמעה לראשונה על העומד להתרחש.

"מדד הפיצה": כיצד קשורה צריכת המזון המוגברת סביב הפנטגון לתקיפה באיראן? 

השרים שהשתתפו בישיבת הקבינט, בה אושרה התקיפה, הוחתמו כולם מראש על מסמך סודיות שהזהיר אותם לא למסור מידע לאיש, כולל לבני משפחותיהם הקרובים. חלקם אף פעלו דרך בני המשפחה לבסס את תרגילי ההטעיה. כך לדוגמא, אמר השר בן גביר לרעייתו, שפרסמה את דבריו, כי נתניהו לא יעז לצאת למלחמה לפני החתונה של בנו. 

שמירת הסוד ההרמטית (באופן לא אופייני) הצריכה עוד כמה תרגילי הטעיה. הסיבה: קשה היה להסתיר מהלכים כה גדולים, שהחלו להתרחש בשעות שלפני התקיפה וכללו הכנות של המטוסים והצוותים הגדולים סביבם. לפיכך היה צריך למצוא סיבות לכל האירוע. מערך ההונאה התרחב והתדרוכים שוב היו מפוברקים. לכתבים הרלוונטיים נמסר כי מדובר בהכנות לתקיפה נוספת בתימן ואולי תקיפה בעיראק, ומכאן תנועת המטוסים החריגה.

המבצע כאמור הוכן ונבנה שנים ארוכות והכל תוכנן בקפידה. אפילו נאומי ראש הממשלה, שר הביטחון והרמטכ"ל, הוכנו מראש עוד לפני שהמטוסים המריאו, ושודרו לאחר מכן. הכל אפוא נשמר בסודיות מוחלטת, עד שהיו שנזכרו במשפט שאמר בזמנו ראש הממשלה יצחק שמיר, איש סגור מטבעו שלא החצין את רגשותיו מאז שהיה מפקד הלח"י: "סוד בישראל אפשר לשמור רק על ידי שני אנשים, ובתנאי שאחד מהם מת".   

אנקדוטה מעניינת: גם בארה"ב עקבו אחר מבצע ההטעיה הישראלי, ומצאו "רמזים" שקדמו לתקיפה באיראן. ברשתות החברתיות האמריקאיות דיווחו על תופעה מסקרנת: כאשר נרשמת עלייה חדה בהזמנות למגשי פיצה בחנויות הסמוכות למטה הפיקוד של צבא ארצות הברית, הרי שהדבר מסמל על משהו גדול שעומד להתרחש. 

תיאוריה זו מבוססת על מקרים קודמים, כמו ערב פתיחת מלחמת המפרץ הראשונה, בהם נצפתה תנועה גדולה במסעדות באזור, לפני יציאה למבצעים צבאיים. לפי ההסבר: כשיש התרחשויות ביטחוניות סודיות, עובדים רבים נשארים עד מאוחר בפנטגון ומזמינים אוכל בכמויות חריגות. על פי אותן רשתות, בלילה שבו יצאה ישראל לתקיפה באיראן, בוצעו הזמנות רבות במיוחד ממסעדות סמוכות, והדבר עורר חשד שמשהו מתרחש. בדיעבד התברר שהאיראנים לא מכירים את "מדד הפיצה" ואלמנט ההפתעה נשמר גם בארה"ב.

בדיעבד הודו בכירים איראנים, שצוטטו ב"ניו יורק טיימס", כי אכן הולכו שולל. בטהרן ציפו שישראל תמתין לסיום הסבב הנוסף של שיחות הגרעין בינם לארה"ב. בהתאם לכך פירשו את האיומים על מתקפה קרובה כלחץ פסיכולוגי של ישראל וארה"ב גם יחד.

המפקדים הבכירים של איראן גילו שאננות (שמא יהירות) וזלזלו באיומים. הם התעלמו מההוראות הפנימיות והתכנסו יחד בבסיס צבאי בטהרן, שם מצאו את מותם. בכירים איראנים אחרים נותרו בבתיהם ולא חיפשו מקומות בטוחים אחרים ובכך נחרץ גם גורלם.

לו היו מאזינים מראש לאזהרות טראמפ, היו מגלים שהנשיא האמריקאי הקציב להם 60 ימים להגיע להסכם. התקיפה אירעה ביום ה-61.

רגעי אישור ההחלטה: השרים הביטו זה בזה כשמול עיניהם ריצדו המסכים עם הנתונים

אישור ההחלטה הסופית של התקיפה התקבל בקבינט לפני שבוע ביום חמישי בלילה, כאשר עצם כינוס הקבינט היה גם הוא סוג של הטעיה. לנוכחים נמסר כי הדיון יעסוק בעסקת החטופים. רק בתוך החדר פנימה, נודע לשרים כי הם עומדים לאשר את התקיפה ההיסטורית. 

השרים תיארו את המתח ברגעים שקדמו להצבעה. קודם לכן שמעו את כל הנתונים מגורמי הביטחון, ואז פנה אליהם ראש הממשלה וביקשם למצוא את נקודות החולשה בתקיפה, להעיר, לבקר ולייצר חשיבה משותפת, בטרם יצביעו.

מול עיניהם של השרים ריצדו מסכים ובהם נתונים וגרפים של הסיכונים והמחירים, מול התועלת והיכולת. ההחלטה לא הייתה קלה. הם הביטו זה בזה והרימו יד בעד. לאחר מכן המשיך הדיון ועסק בתגובות ובפעולות הנדרשות בעורף עם כל התרחישים האפשריים.

השרה סטרוק שצוטטה לעיל סיפרה (לערוץ 7), שבהמשך הישיבה כאשר החלו לעלות חששות, שמא הדברים לא יקרו כמתוכנן, ביקשו השרים לעצור ולומר תהילים, ואף חילקו ביניהם את כל הפרקים לפי הימים. הראשון היה השר ווסרלאוף, ואחריו מזכיר הממשלה, יוסי פוקס.

שכר שיחה נאה מגיע גם לראש הממשלה נתניהו, שסיפר בראיון לחדשות 14, שמיד לאחר שהתקבלה ההחלטה הסופית יחד עם גורמי הביטחון לפני כשבועיים, התבטא באומרו: "ללא אמונה לא היינו מקבלים את ההחלטה. שאלוקים יהיה בעזרינו". שלשום המשך נתניהו באותו כיוון ובישיבת הממשלה המיוחדת שהתכנסה לדון בנושאי התקיפה והשלכותיה אמר לשרים כי "הסיעה הכי גדולה בכנסת – זו סייעתא דשמיא".

בראיון לעיל, נשאל נתניהו על עיתוי ההחלטה, וציין כי אחרי שציר הרשע האיראני חוסל, קרי מנהיג חיזבאללה נסראללה ומנהיג חמאס יחיא סינואר, היה ברור שהאיראנים ירוצו לייצר את פצצת הגרעין ולהפוך את האורניום המועשר לנשק. "זו כבר הייתה סכנה קיומית ולכן ההנחיה הייתה לסכל את תכנית הגרעין בכל מחיר".

כמו כן ציין נתניהו כי האיום הגדול הנוסף הוא תכנית הטילים הבליסטיים של איראן: "הם תכננו לייצר 300 טילים בחודש. תוך שנה – 3,600 טילים, תוך שלוש שנים – למעלה מ-11,000 טילים, ותוך שש שנים – 22,000 טילים בליסטיים. זה שקול לשתי פצצות אטום, ומספיק אחת במדינת ישראל. לכן היה לנו איום כפול. היעד הוא לחסל גם את האיום הזה וגם את האיום הזה".

אירועי השבוע האחרון מדגישים ביתר שאת את הצורך להעברת החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה

במהלך הראיון נשאל נתניהו מה הייתה ההחלטה הכי מכרעת מאז תחילת המלחמה, והשיב כי מדובר בשתי החלטות הקשורות זו לזו: הראשונה לחסל את נסראללה והשנייה לצאת לתקיפה הנוכחית באיראן.

"לאחר חיסולו של מזכ"ל חיזבאללה חסן נסראללה, המצב השתנה לחלוטין: ידעתי שברגע שנחסל את נסראללה הציר ייפול. והוא אכן נפל. מי שהחזיק את אסאד זה לא הצבא הסורי, זה היה נסראללה עם אלפי הלוחמים שלו. הוא היה הציר של הציר".

נתניהו התייחס גם לשיתוף הפעולה עם טראמפ, והביע תקווה כי הוא יצטרף למערכה ההתקפית בהקדם. "טראמפ הוא ידיד אמיתי של מדינת ישראל. אנחנו מדברים כל הזמן בגלוי ובהערכה. אני מעריך ומודה לו על הסיוע שמעניקה לנו ארה"ב". עם זאת כאשר נשאל האם מדינת ישראל יכולה לחסל לבדה ללא האמריקאים את המתקן הגרעיני התת קרקעי בפורדו, השיב: "אנחנו נעשה כל מה שצריך כדי שהמתקנים הללו יחוסלו".

בהקשר זה חשוב להיזכר מה ארע כאן אך לפני שבוע, כאשר הממשלה עמדה על סף העברת החוק לפיזור הכנסת (בקריאה ראשונה) לאחר אי היכולת להעביר את "חוק הגיוס". החשש של נתניהו היה שטראמפ, שאוהב להזדהות עם הצלחות, לא יצטרף למהלך, אם יראה שהקואליציה על סף פירוק.

למרות כך נראה היה מהצד, שנתניהו מעורב פחות במהלכים. קשה היה להבין כיצד הוא לא מטיל את כל כובד משקלו לסגור את האירוע, ומדוע הוא משאיר את הסיפור הזה לח"כ יולי אדלשטיין. בדיעבד הכול מובן. נתניהו היה עסוק ראשו ורובו בפרטים האחרונים של התקיפה.

כך או כך, לאחר שיחה שקיימנו עם הגורמים המעורים בנושא, הם הבהירו באופן נחרץ וברור, שכל האירועים האחרונים רק מראים ומוכיחים ביתר שאת על הצורך בהעברת החוק להסדרת מעמדם של לומדי התורה. "זה לא רק צורך של היהדות החרדית, אלא צורך של העם כולו בשעות אלו". 

בצבא לא מעוניינים במלחמה ממושכת ומעוניינים להגיע לסיומה בתוך שבוע עד שבועיים

מאז הטבח הנורא ומאז פתיחת המלחמה לפני יותר משנה וחצי, הפכנו ל"מומחים" לענייני טילים, יודעים לזהות מתי זה טיל חלש (חותי'), מתי זה טיל בינוני (מעזה) ומתי זה רציני יותר (חיזבאללה). אט אט אזלו בס"ד הטילים מסביב, ונותרנו עתה להתמודד מול הטילים האיראניים כבדי המשקל, המסוכנים ביותר, שנזקיהם ניכרים לעין.

התמונות מאזורי הנפילות לאחר פגיעות ישירות, וכתוצאה מההדף, מזכירים לעיתים את ההרס בעזה לאחר הפצצות חיה"א. על פי הערכת גורמי הביטחון, שניתנה קודם תחילת המערכה, היינו צריכים להיות ל"ע עם מאות הרוגים. רק בחסדי שמים מרובים, התוצאות שונות, בתפילה להמשך השמירה והניסים.

השאלה שכולם שואלים: מה הלאה ועד מתי זה יימשך. האם האיראנים יצליחו לגרור את ישראל למלחמת התשה, או שהאמריקאים יצטרפו למלאכת הכתישה ויביאו לסיום המערכה. בצבא מעריכים שאפשר לסיים בתוך שבוע עד שבועיים את תקיפת כל המטרות שסומנו בתחילת המלחמה, כאשר גם המתקן התת קרקעי בפורדו נכלל בתוך המטרות הללו.

בראיונות של נתניהו, הוא מדגיש כי שתי מטרות המלחמה, עליהן לא תוותר מדינת ישראל הן: הסרת האיום הגרעיני האיראני והשמדת יכולת ייצור הטילים הבליסטיים המאיימים על מדינת ישראל.  "שני האיומים הללו תקתקו והתקרבו לנקודת האל חזור", אמר השבוע מזכיר הממשלה יוסי פוקס. מטרה נוספת, אך לא מוצהרת: הפלת המשטר. אולם לצורך כך צריך גם התקוממות עצמאית של העם האיראני. הרצון הוא שהתקיפות יגרמו להם לצאת לרחובות.

בצבא מעריכים כי יותר משליש ממשגרים הטילים האיראנים הושמדו עד כה, והעדפה היא לפגוע במשגרים נוספים על פני פגיעה בטילים עצמם. כאמור האתגר העיקרי הוא למקסם את ההישגים ולא להיגרר למלחמת התשה ארוכה, שעלולה לגבות מחירים בעורף וגם בחזית. כרגע רוב מוחלט של הציבור תומך במלחמה וביעדיה ו"מוכן" לספוג, לרוץ לממ"דים ולמקלטים ולעשות כל מה שנדרש. אם זה יימשך, הסבלנות הציבורית תפקע, ואיש לא מעוניין להגיע לכך.

חשוב לציין שלמרות שאיראן נחשבה זה שנים ארוכות כאויב המרכזי המאיים על ביטחון מדינת ישראל, הרי שמעולם לא נערכו למלחמה חזיתית מולה לאורך זמן. התפיסה הייתה להתמקד בפעולות חשאיות על פי המידע המודיעיני, באמצעות המוסד ויחידות נוספות. אולם לפני כחצי שנה, הוחלט לעלות קומה ולתכנן את מבצע התקיפה מהאוויר. לצורך כך מונו 120 קצינים מדרגת סגן אלוף ועד תת אלוף, שבנו את מטרות התקיפה.

לפני כחודשיים וחצי הגיע מידע נוסף ובעקבותיו חולקו הצוותים לנושאים. צוות אחד עסק בבניית המטרה של חיסול מפקדי הצבא האיראניים. צוות שני בנה את תקיפת משגרי הטילים, והשלישי עסק במטרות הגרעין. ההיערכות הזו הביאה את הצבא להמליץ לדרג המדיני לתקוף, ואת ההחלטה הסופית קיבל ראש הממשלה.

הוויכוח המר בקרב מתנגדי נתניהו: האם לתת לו קרדיט על התקיפה וכיצד לגמד את חלקו

מעקב אחר התגובות בקרב מתנגדיו של נתניהו, על היחס המתבקש כלפיו בעקבות החלטתו לצאת למלחמה נגד איראן, מגלה ויכוח מר בין הצדדים. חלקם מעניקים לו קרדיט (אפילו קטן), אך מיד מזכירים את אחריותו לטבח הנורא. חלקם נמנעים גם מכך, ממשיכים בקו הלעומתי נגדו, וכאשר מגיעים לקרדיטים מדלגים עליו ומזכירים רק את גורמי הצבא והמוסד. לעיתים נשמעים הדברים מגוחכים ממש.

די היה לשמוע על העימות הסוער בין שני פרשנים ב"חדשות 12", כאשר אחד מהם העז לתת קרדיט קטן לנתניהו. בתגובה עט עליו הפרשן הצבאי וקטע את דבריו כשהוא מעניק את הקרדיט רק לאנשי הצבא. המוטו שלו ושל הרלבי"ם המתקשים לפרגן: כל התכניות היו בעצם מוכנות, וכאשר הן הבשילו הן יצאו לפועל. הרלבי"ם הללו מדלגים במגושמות על מי שקיבל את ההחלטה בפועל, ובדרך זו מנסים כאמור לגמד את חלקו של נתניהו.

אחרים מגוחכים יותר, כאשר הם מספרים שנפתלי בנט, אחראי לכל זה. לדבריהם, כאשר הוא נכנס ללשכת ראה"מ, הוא "הרים את מכסה המנוע" וגילה שאין שום תכנית בעניין תקיפת הגרעין באיראן. לפיכך הקצה לצורך כך תקציבים רבים, והוא זה שצריך לקבל את הקרדיט. קשה כמובן להאמין לתזה הנלעגת הזו, לאור העובדה שנתניהו מדבר ופועל סביב הנושא מאז בחירתו בפעם הראשונה ב-96, ולאחר שכבר אישור פעולת תקיפה ב-2012 (יחד עם אהוד ברק). רק בכירי מערכת הביטחון דאז, אשכנזי דגן ודיסקין, מנעו את אותה פעולה, וכל השאר היסטוריה.

אם מנסים לבחון את העניין באופן אובייקטיבי, צריך לומר בכנות, שאי אפשר להטיל על נתניהו את כל האשמה על הטבח שארע במשמרתו בטענה של "אתה הראש, אתם אשם" ובד בבד להתעלם ממתן קרדיט על החלטתו לתקוף באיראן. נתניהו אחראי לשני המקרים גם יחד.

מצד אחד הוא ראוי בהחלט להערכה על מבצע "עם כלביא". מאידך אסון הטבח רשום גם על שמו (יחד עם הצבא, אמ"ן ושב"כ), וגם הביביסטים הכי קיצוניים לא יכולים להתעלם מכך. כמו כן החמאס לא הוכרע ועשרות החטופים עדיין בעזה. ועדת החקירה (הניטרלית) שתקום תצטרך להצביע על האשימים, ואין ספק ששמו של נתניהו יוזכר בה, כמי שהטבח ארע במשמרתו. מי שלא סבור כך, פשוט עוצם את עיניו לנוכח המציאות ומתבצר סביב ה"לא העירו אותו", טענה אמנם נכונה, אבל לא כזו שתנקה אותו מאחריות.

כך או כך, ההיסטוריונים משמאל ידגישו את אחריותו לטבח כשיא שלילי של כהונתו, בעוד שאלו מימין יציינו את התקיפה באיראן, כמרכז המורשת שלו. האובייקטיבים יתייחסו כאמור לשני המקרים גם יחד. "אתה הראש, אתה אשם" בהכל: בהצלחות וגם בכישלונות.  

כמה זמן ייקח לאנשי התקשורת משמאל ששיבחו את נתניהו, לשוב ולכתוב נגדו

הוויכוח הנ"ל ביחס לקרדיט לנתניהו, מתחולל בתקשורת וסוחף לתוכו פרשנים בכירים ובהם כאלו הנחשבים לגדולי מבקריו. כזה הוא הפרשן הכלכלי של "הארץ" נחמיה שטרסלר, שתוהה: "מה קרה לנתניהו. כיצד האיש הפחדן ביותר בתבל, ההססן ביותר ביקום, זה שדוחה כל הכרעה ומתחמק מכל הכרעה, איך הוא החליט לפתע לתקוף באיראן".

מיד לאחר מכן ממתן שטרסלר את שבחיו, ומציין שהתקיפה הייתה צריכה להיות זה מכבר, אבל נתניהו הסתפק באיורים ובנאומים עקב הפחד ששיתק אותו.

לדבריו, מה שבכל זה קרה לנתניהו, קשור לכישלון השבעה באוקטובר עם "חיזוק החמאס". לפיכך הבין שהוא חייב לפעול נגד החזית האמיתית האיראנית מתוך רצון שלא להישאר בדפי ההיסטוריה כמי שאחראי לטבח, אלא כמי שהביא להסרת האיום הגרעיני. "רק כך יוכל להסיר מעצמו את התואר פחדן".

וכדי להסיר ספק: שטרסלר ודומיו לא יהפכו לפתע לאוהדי נתניהו. כרגע הם לא מתעלמים מהמציאות, אבל ברגע הבא הם יבואו עמו חשבון, אם חלילה המלחמה באיראן תימשך יתר על המידה. שטרסלר עצמו כותב זאת בסוף המאמר: "המלחמה עוד ארוכה ואת הכסף סופרים במדרגות".

אגב, גם מימין טוענים שאירועי הטבח שכנעו את נתניהו לצאת למתקפה נגד איראן. גם הם סבורים שנתניהו נחשב לפחדן (כפי שנכתב כאן פעמים רבות), בכל הקשור ליציאה למלחמות. השינוי עתה נעוץ בנקודת הזמן אליה הגיעה איראן, ביחסים הטובים עם ארה"ב, ובתחושה שכלו כל הקיצין ואין שום ברירה אחרת.  

ובחזרה למבקריו של נתניהו: העיתונאי הוותיק נחום ברנע, לא מסתיר את ביקורתו משך שנים ארוכות נגד ראה"מ. השבוע כתב בטורו בידיעות: "יתכן שטעינו בנתניהו. ההחלטה לפתוח במלחמה – כולה שלו. הוא המחליט והוא האחראי. הקרדיט כולו שלו".

לדברים הללו הצטרף עיתונאי הארץ לשעבר "גדעון אלון", שנמנה בשנים האחרונות על מבקריו החריפים של נתניהו. "מתחתי עליו ביקורת חריפה בשל התנערותו מאחריותו לביזיון של ה-7 באוקטובר וסירובו העיקש להקים ועדת חקירה ממלכתית. ‏אבל היוזמה לתקוף את איראן ולפגוע בתוכנית הגרעין שלה ובכמויות הנשק האדירות שצברה, היא אירוע שאי אפשר להתעלם ממנו… זו החלטה אמיצה. ‏אי אפשר כל הזמן לתקוף את נתניהו ולהאשים אותו במחדלים רבים וכשהוא נוקט מהלך אמיץ, לא לשבח אותו על כך. זו לא בושה".

אלון מסיים עם שורה נוספת השווה ציטוט: "עלינו לשאת תפילה שהמלחמה על אדמת איראן תוכתר בהצלחה גדולה. זה אינטרס של כל אחד מאתנו. ישנם רגעים היסטוריים שבהם חשוב להתעלות מעל לשיקולים פוליטיים קטנוניים".

סיכום: דברי השבח הבלתי אופייניים של שלושת העיתונאים הוותיקים הללו, אינם מעידים על הכלל. לא מן הנמנע שבתוך זמן קצר יתהפכו דברי השבח הללו לביקורת נוקבת כבתחילה. המשל של רבי יונתן אייבשיץ על החתול המאולף, שראה לפתע את העכבר המתרוצץ, מתאים כאן מאד. כאשר יראו את הכישלון הראשון (לדעתם) של נתניהו, הם יעוטו נגדו וישכיחו את כל מה שכתבו בעדו.  

חוץ מבנט: ראשי האופוזיציה תומכים במלחמה ומעניקים קרדיט לראש הממשלה

רוב מתנגדיו של נתניהו, אינם מקבלים את דברי השבח שמרעיפים (מקצת) חבריהם על ראשו. הם חוששים שהוא עומד לגרוף קופונים פוליטיים עקב התקיפה, כפי שאכן מעידים הסקרים השבוע. לדבריהם, נתניהו עלול להסתחרר מהצלחתו ולהרגיש חסין וחזק כדי לדהור עם המשך "המהפכה המשפטית".

מבחינה פוליטית נתניהו, אכן מרוויח עכשיו זמן פוליטי יקר. המערכה באיראן מבטלת כליל את האופוזיציה וגם את מושב הקיץ של הכנסת. כל ראשי האופוזיציה מגבים היום את נתניהו. "זהו מהלך נכון", אומר בני גנץ.

גם יאיר לפיד מעניק קרדיט לנתניהו, ואפשר היה לראות זאת בפגישה שקיים עם ראה"מ בה קיבל ממנו תדריך ביטחוני כיו"ר האופוזיציה. החיוכים ולחיצת היד החמה אמרו הכול. "התקיפה הישראלית באיראן הייתה מחויבת המציאות", הגיב לפיד. "הוא מנסה לעקוף את גנץ וליברמן מימין, לאור מצוקתו בסקרים", הסבירו הפרשנים. במקביל גם ליברמן (היה הראשון) שתמך בנתניהו והציע להפיל על הדרך את המשטר האיראני.

התגובות הללו מראות כיצד סדר היום של האופוזיציה משתנה מקצה לקצה. לא עוד הצבעות אי אמון בקרוב, ולא דיונים על הפלת הממשלה. אפילו דיון ה-40 חתימות שהיה צריך להתקיים, נדחה. היו שהתלוצצו ואמרו שהאופוזיציה צריכה להיות מרוצה מכך, שלא הצליחה בשבוע שעבר לפזר את הכנסת ולקדם את הבחירות. אם זה היה קורה, התוצאות לא היו מאירות להם פנים. ההצלחה היחידה שלהם, היא לשחוק את נפתלי בנט, הלאה בחוץ, ולא לתת לו לטפס מעליהם עם מספר המנדטים. 

בנט מצדו מתקשה להשלים עם המציאות החדשה. בניגוד לראשי האופוזיציה המפרגנים, הוא עושה פוליטיקה (מכוערת) גם בימים אלו.  בראיון שהעניק השבוע לתקשורת הזרה, הסביר את המלחמה באיראן. אולם כאשר נשאל האם לדעתו נתניהו מאריך את המלחמה מסיבות פוליטיות כדי להימנע מביקורת ונפילת הממשלה, ענה בנט שאכן נראה שנתניהו מאריך או האריך את המלחמה משיקולים אישיים.

ראוי לבנט ללמוד מגנץ, שנשאל גם הוא שאלה דומה בראיון לתקשורת זרה, אך השיב בנחרצות: "בנושא המערכה נגד הגרעין האיראני, אין שמאל ואין ימין. כולנו מאוחדים, אין פה שיקולים פוליטיים". אצל בנט זה אחרת. אין מנוס מלקבוע כי טובתו הפוליטית האישית קודמת למאמץ המלחמתי. טובתו זו עמדה לנגד עיניו כאשר היפר את הבטחתו לבוחריו והקים ממשלה עם יאיר לפיד ומנצור עבאס, וכך גם היום. בנט מביט בטור העולה של המנדטים לטובת נתניהו ונחרד לראות כיצד הוא עוקף אותו.

יש רגעים שרצוי להתעלות מעל הפוליטיקה. אצל בנט אין כנראה רגעים כאלו.

האם סיום מוצלח של המלחמה יביא לסיום דרכו של נתניהו או לקמפיין פוליטי לבחירות הבאות? 

מתנגדיו של נתניהו היו רוצים לראותו "פורש בשיא" לאחר התקיפה באיראן ועוד לפני הבחירות הבאות. אפשרות זו אינה נשללת בקרב אלו שמכירים אותו שנים ארוכות. הזכרתי כאן בעבר את שאלתי אליו לאחר סבב נוסף בעזה (צוק איתן), מדוע אינו פורש בשיא. נתניהו השיב אז ברצינות תהומית: "טרם הגעתי לשיא".

אם ננסה לנתח את התשובה הזו ולהתאימה למציאות, הרי שחיסול האיום הגרעיני, שעמד במרכז חייו הפוליטיים והמדיניים, מאז נבחר לתפקידו בפעם הראשונה, ועוד קודם כשהיה שגריר באו"ם, עשוי להיות הזרז לכך.

לפני השבעה באוקטובר, העריכו רבים כי נתניהו ישאף במהלך הקדנציה הזו להגיע להסכם שלום עם סעודיה ולקבל פרס נובל לשלום. באופן זה חשב להותיר את המורשת שלו כמי ששינה את פני המזרח התיכון. אולם הטבח שינה הכול והוריד את תכניותיו לטמיון.

אלא שמאז הטבח, הצליח נתניהו לייצר מזרח תיכון אחר:  בלבנון ללא נסראללה, בסוריה ללא אסאד, ובעזה ללא סינואר. אם הוא יצליח בתכניותיו לחסל את הגרעין האיראני, הרי שזו תהיה המורשת שתיזכר אחריו, בתקווה לניצחון גם בעזה. או אז יוכל נתניהו להודיע על פרישתו ב"שיא". המהלך הזה צפוי להיות מקובל גם על יריביו, שיתמכו בעסקת טיעון, שתסיים כליל את משפטיו. 

עד כאן "תזת החלומות" של מתנגדי נתניהו, שלעולם יזכרו לו את הטבח, את "המהפכה המשפטית" ואת כל מה שהם רודפים ומאשימים אותו שנים ארוכות. השאלה מה יקרה בפועל:   האם סיום מוצלח של המלחמה באיראן יהיה זרז לפרישתו, או שזה יהיה הישג מרשים שינוצל לקמפיין פוליטי בבחירות הבאות. רבות מחשבות…

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'