מיוחד | סגן מ' שמשתתף בקרב האווירי מעל איראן מדבר

השבועות האחרונים נראים כמו תיעוד מלא אקשן, עם עשרות מטוסי קרב ישראליים החורשים את שמי איראן בפעילות מבצעית אינטנסיבית. "זה עדיין לא נגמר, לא באיראן ולא בעזה" מבהיר סגן מ', טייס קרב מטייסת 109, בשיחה מיוחדת ל'המחדש', ומספק הצצה נדירה אל עולמם של אלה שנמצאים בחזית, אלפי קילומטרים מהבית.

בזמן שאנחנו מתנהלים בשגרת יומנו בבני ברק וירושלים, חיל האוויר פועל בעומק שטח האויב, מכה במטרות אסטרטגיות בטהרן – צבאיות, ממשלתיות וגרעיניות. "טהרן היא אחד המוקדים שאנחנו מבקרים לפחות פעם ביום," מציין גורם בכיר בחיל האוויר. לצד הבירה, מתמקדים הכוחות גם במערכי האש האיראניים – טילי קרקע-קרקע (טק"ק) וכטב"מים. "מוציאים 2-3 מטסים ביום גם למרכז וגם למערב איראן" הוא מוסיף.

המטרה, כך הוא מודה, אינה השמדה טוטאלית. "לא נגיע עד הטיל האחרון," מבהיר הבכיר. "אנחנו רוצים לשבש כמה שאפשר את הירי לעורף. אחרי נוכחות משמעותית שלנו של ציד משגרים, הם יורים ממרכז איראן ולא ממערב איראן. הם תכננו להוציא מטחים של מאות. כל משגר שאנחנו פוגעים בו זה פחות ירי לעורף."

סגן מ' הוא אחד מאותם טייסים שלוקחים חלק פעיל במבצעים האלה, המתרחשים הרחק מעין הציבור. "התחלתי לתכנן את התכנית, ויום אחד אחרי חודשים של הכנות, המבצע יצא לדרך וב"ה היה יותר טוב מהמתוכנן," הוא מספר. למרות התקופה המורכבת, התחושה שמלווה אותו היא בעיקר תחושת שליחות וזכות. "זכיתי לתרום, וזו זכות מאוד גדולה," הוא אומר בפשטות.

כשנשאל על חששות לפני פעולה, סגן מ' מתקן: "אני לא הייתי קורא לזה חשש, אבל יש מתח מבצעי. זו תחושה שחודשים ארוכים התאמנת לקראת משהו, ואתה מבין שעכשיו זה הרגע. זה הרבה יותר ברמת הדריכות מאשר חשש. זה אירוע שהוא הרבה יותר ברמת הריכוז, אתה ממוקד כל כולך במשימה ויוצא בתחושת שליחות וזכות לקחת חלק באירוע."

האיום האווירי המשמעותי ביותר בטיסות מעל איראן, לדברי סגן מ', הוא מערך ההגנה האווירית והטק"ק. "האיום הוא בעיקר ההגנה האווירית, שלפני המלחמה הייתה הצפופה ביותר בעולם" הוא מסביר. "עכשיו, אחרי שב"ה התכנית עבדה כמו שצריך, כיום יש עליונות אווירית שמאפשרת לנו לטוס ולחזור לאיראן לשלום." המודיעין האיכותי, הוא מדגיש, מנע "הפתעות גדולות בעולם הזה."

כבר שבוע ימים שהוא עושה את הדרך הלוך ושוב לאיראן, וכמו שהוא אומר, האיום האמיתי שהיה בתחילה הינו דווקא ממערכות ההגנה. ממטוסי הקרב האיראנים, הוא לא ממש חושש. "חיל האוויר האיראני, עם מטוסיו הישנים (דוגמת מטוסי F-14 מלפני המהפכה), כמעט ואינו מהווה איום". הוא גם משתף אותנו במקרה שבו טייס איראני ביקש לצאת לפעולה וכשראה את מטוסי חיל האוויר, עשה פרסה וחזר אל תוך הבסיס. מבין שהקרב אבוד מראש.

המרחק לאיראן משמעותי, והטיסות דורשות היערכות מיוחדת. "ממריאים ישירות," מגלה סגן מ', ומוסיף כי חלק בלתי נפרד מהפעילות הוא תדלוק באוויר. מדובר ב"כמה שעות טובות, טיסה ארוכה," הוא מתאר. הצורך בתדלוק אווירי נובע מכך ש"רק בהמראה שורפים טון דלק," והדלק הנוסף "נותן עוד טווח לתוך איראן." כלומר, כל טיסה היא משימה מורכבת שדורשת דיוק, תיאום ותכנון קפדני.

מאחורי כל טיסה כזו עומד מאמץ לוגיסטי ומבצעי עצום, שכולל את אנשי המערך הטכני המסורים. קצין טכני, ח', מתאר את תחושת השליחות בעבודתו: "אני אחראי על תהליך הטיסה מקצה לקצה, כדי שכלי הטייס יהיה זמין ובטוח תמיד." לדבריו, "כל המשימות של הטייסת הן בעלות חשיבות אסטרטגית עליונה, משיגים עליונות אווירית בשמי איראן, וכל המערך הטכני לוקח חלק במשימה."

חיל האוויר אף משלב אוכלוסיות מגוונות, כולל לוחמים חרדים. בדת"ק (דיר תכנון קצר) החרדי, העבודה זהה, אך "יש בית כנסת, שיעורי תורה ומגורים נפרדים" כדי להתאים לאורח החיים החרדי.

עתידה של המלחמה באיראן עוד לוט בערפל וטרם ברור אם ארה"ב תצטרף אם לאו, אבל עד שתיפול החלטה, אם תיפול, טייסי הקרב מנדדים שינה מעיניהם לא אחת ויוצאים למשימות מפרכות, שרק בחזור מהן מבינים עד כמה היו קשות.