חודש: יולי 2025

נשיא ארצות הברית, דונלד טראמפ, נחוש להכריז על הפסקת אש משמעותית בין ישראל לחמאס, זאת לקראת ביקורו המתוכנן של ראש הממשלה בנימין נתניהו בבית הלבן. כך עולה מדיווחים ב"וושינגטון פוסט" היום (שישי), המצביעים על לחץ אמריקני כבד להשגת פריצת דרך מדינית. "נדע ב-24 השעות הקרובות האם חמאס הסכים להפסקת אש," אמר הבוקר הנשיא האמריקני, תוך שהוא מדגיש את הדחיפות שבה הוא רואה את ההתפתחויות האחרונות.

המהלך מגיע על רקע רצונו של טראמפ להציג הישג מדיני משמעותי בפני בסיס תומכיו, במיוחד לאחר הביקורת שספג בעקבות המתקפה האמריקנית באיראן.

טיוטת ההסכם, שנוסחה בשיתוף עם המתווכות, מפרטת מתווה ברור לשחרור חטופים, סיוע הומניטרי ונסיגת כוחות. על פי הדיווחים, ההצעה כוללת: שחרור חטופים: 28 חטופים ישראלים – מהם 10 חיים ו-18 חללים – ישוחררו בהדרגה. שחרורם של שמונה בני ערובה חיים מתוכנן ליום הראשון להפסקת האש שתימשך תקופה של 60 יום.

במקביל, תוגבר משמעותית הכנסת סיוע לרצועת עזה, בפיקוח האו"ם והסהר האדום. כמו כן צה"ל יחל בנסיגה מחלקים בצפון עזה, ובהמשך גם בדרום, לאחר שחרור בני הערובה.

עוד עולה ממהסכם המסתמן כי ביום העשירי להפסקת האש, חמאס יידרש למסור מידע על מצבם של יתר החטופים. במקביל, ישראל תחשוף מידע על למעלה מ-2,000 פלסטינים מעזה שנעצרו במעצר מנהלי מתחילת המלחמה. כמו כן ישראל תתחייב לשחרור נרחב של אסירים פלסטינים במסגרת ההסכם.

במקביל ללחץ האמריקני, נראה כי חמאס מקיים דיונים פנימיים אינטנסיביים. מקור בפלגים הפלסטיניים מסר לערוץ אל-ערביה הסעודי כי חמאס צפוי למסור את תשובתו להצעה עוד הערב.

הדיווחים מצביעים על גמישות אפשרית מצד חמאס, הכוללת את האפשרות להגלות פעילי חמאס למדינה שלישית ואף מתן אשרות עבודה לעזתים במדינות ערב. דיונים בנושאים אלו מתקיימים באיסטנבול, בעקבות פגישה של בכירי הארגון עם שר החוץ הטורקי וראש המודיעין של המדינה.

אתמול דווח בערוץ "אל-אקצא" המזוהה עם חמאס כי הארגון מסר לקטר תשובה חיובית עקרונית להצעה, אולם לאחר מכן פורסמה הודעה רשמית מטעם חמאס כי החלטה סופית תימסר למתווכות רק לאחר התייעצות עם כלל הפלגים הפלסטיניים.

לפי דיווח בעיתון א-שרק הסעודי, חמאס אותת על נכונות לספק ערבויות להפסקת הברחות נשק והפסקת פעילות צבאית גלויה. יחד עם זאת, בארגון הדגישו כי לא תהיה חלופה שלטונית להם בעזה, וכי הם היחידים שיכולים להשליט סדר בתקופת המעבר נוכח "החורבן של הגורמים האזרחיים ברצועה".

הצעת ההסכם כוללת גם התחייבות אישית מצד הנשיא טראמפ להמשך המשא ומתן לסיום המלחמה, בתמורה להתחייבות של חמאס להפסקת אש זמנית. זאת, על רקע הערכות מודיעיניות בישראל כי חמאס נחלש משמעותית בעקבות המלחמה.

"הפעם אנחנו הרבה יותר אופטימיים מהפעמים הקודמות לגבי תשובת חמאס, אבל עדיין יש דברים שיכולים להשתבש ברגע האחרון," אמר אמש דיפלומט ערבי המעורב במגעים ל"כאן חדשות". דברים אלו משקפים את התקווה, אך גם את הזהירות, סביב הסיכויים להשגת הסכם היסטורי.

מבצע 'עם כלביא' המערכה המתמשכת של צה"ל וארצות הברית נגד איראן, שעד כה נחשף כי התמקדה בעיקר בתוכנית הגרעין שלה, מתבררת גם כממוקדת מטרה, לפגיעה משמעותית ושיטתית ביכולתה של הרפובליקה האסלאמית לפתח ולייצר נשק לא קונבנציונלי, ובכלל זה "פצצות מלוכלכות", נשק כימי וביולוגי קטלני.

על פי איש המודיעין רונן סולומון, שצוטט בחדשות 12, אחת המכות המרכזיות ניתנה למרכז "שהיד מייסאמי" בכראג'. מתקן זה, שפעל תחת ארגון ה-SPND – הזרוע המרכזית באיראן לפיתוח נשק מתקדם – לא היה רק מעבדה "הגנתית" תמימה. "מייסאמי" שימש מוקד למחקר דואלי (כפול) שאפשר לאיראן לפתח חומרי לחימה קטלניים במיוחד, בהם גזי עצבים אימתניים כמו סארין ונוביצ'וק. האחרון, ידוע לשמצה בשימושו בפיגועי הרעלה ובחיסולי מתנגדי משטר ברחבי העולם.

מרשימת הסנקציות הבינלאומיות עולה כי מרכז "שהיד מייסאמי" הוכפף רשמית ליחידה האיראנית ללוחמה כימית. אולם בפועל, הוא תפקד כחוליה חיונית בשרשרת הייצור של ראשי קרב לא קונבנציונליים. בנוסף לכך, איראן הדגימה לאחרונה יכולת חדשה ומטרידה עם שיגור טיל מתקדם בעל ראשי נפץ מתפזרים, מה שמעלה חשש כבד לגבי יכולתו לשאת בעתיד גם ראשי נפץ כימיים קטלניים אף יותר.

כבר בשנת 2019 סומן מרכז "שהיד מייסאמי" כאתר המפתח נשק כימי, לכאורה "לפיזור הפגנות". שנה לאחר מכן, ב-2020, זוהה ראש הקבוצה כמהראן בארבי, שבעברו עבד במעבדת המחקר להגנה כימית – עובדה המחזקת את החששות לגבי אופי הפעילות במקום.

על פי פרסום של המומחה האמריקני ללוחמה בטרור, מתיו לויט, בישראל שוררת הערכה שאיראן מפתחת חומרים כימיים משביתים לא רק לשימוש פנימי, אלא גם במטרה לספק אותם לחיזבאללה – באמצעות טילים, משגרי רימונים ומרגמות. חשש זה התעצם דרמטית בעקבות תוכנית הפלישה לגליל ומתקפת ה-7 באוקטובר, שהוכיחו את כוונותיהם ההתקפיות האגרסיביות של איראן ושלוחותיה.

המערכה החשאית הזו, שנחשפת כעת במלואה, מדגישה את ההיקף העצום של איום הנשק הלא-קונבנציונלי מצידה של איראן, ואת המאמץ המתמשך של ישראל ובעלות בריתה לנטרל אותו.

בעקבות המלחמה עם ישראל, שהותירה את חיזבאללה מוכה וחבול, ארגון הטרור הלבנוני בוחן מחדש את תפקידו כתנועה חמושה, כולל צמצום היקף נשקו – כך מדווחים שלושה מקורות המעורים בדיונים לסוכנות הידיעות רויטרס.

הדיונים הפנימיים, שטרם הסתיימו ולא פורסמו בעבר, משקפים את הלחצים הכבדים שבהם נתון הארגון הלבנוני הנתמך על ידי איראן, מאז הפסקת האש שהושגה בסוף נובמבר. עם זאת, יודגש כי בחיזבאללה אינם שוקלים לוותר על כל אמצעי הלחימה שברשותם.

לפי המקורות שצוטטו ברשת רויטרס, הארגון הגיע למסקנה כי מצבורי הנשק העצומים שצבר במטרה לחזק את מאזן ההרתעה מול ישראל הפכו לנטל של ממש. "הכוח העודף הפך לנקודת תורפה", צוטט אחד המקורות.

חיזבאללה כבר העביר חלק ממחסני הנשק שבדרום לבנון לידי הצבא הלבנוני, כחלק מהסכם הפסקת האש. עם זאת, ישראל טוענת כי חלק מהתשתיות הצבאיות של הארגון באזור נותרו בשליטתו.

כעת, הארגון שוקל להעביר לידי המדינה נשק נוסף – בעיקר טילים ומל"טים – זאת בתנאי שישראל תיסוג מדרום לבנון ותפסיק את תקיפותיה. חשוב לציין כי המקורות מציינים כי חיזבאללה מתכוון לשמור לעצמו נשק קל וטילים נגד טנקים, לצורך "הגנה עצמית עתידית".

האם ייתכן שגבאי יסרב להעלות אדם לתורה רק בגלל ששמו "אהרן"? מתברר שכן, ויש לכך מקור הלכתי. פסיקה מעניינת בשם ספר חסידים, שהובאה על ידי הגאון רבי יצחק זילברשטיין שליט"א, רב שכונת רמת אלחנן, מלמדת כי יש להיזהר שלא להעלות לתורה אדם בשם "אהרן" לעליית חמישי בפרשת חוקת.

הסיבה לכך נעוצה בלשון הפסוק המופיע מיד לאחר העלייה ההיא, בפרשת חוקת (במדבר כ', כ"ד): "יאסף אהרן אל עמיו". ביטוי זה מנוסח בלשון עתיד, ויש בו רמז למיתה. החשש הוא כי לשון זו עלולה לגרום אי נוחות או אפילו מבוכה לעולה, במיוחד כשהפסוק נקרא בסמוך לעלייתו.

מקור ההלכה מצוי בספר חסידים (סימן תשס"ח, והובא במגן אברהם סימן קל"ח), שם נכתב: "יזהר החזן שלא יקרא לעלות לתורה מי שסומא בעינו האחת בפרשת 'עורת או שבור', או מי שבראשו נתק בפרשת נתקים 'והתגלח ואת הנתק', מפני שמביישו, ואם ידבר אדם עם חברו אל יביט אליו במקום שיש בו מום ולא ידבר מעין אותו מום שבחברו בפני חברו'".

על דברים אלו הוסיף בעל ה"פלא יועץ", רבנו אליעזר פאפו זי"ע, בהגהותיו "ייעלזו חסידים": "וכן לא יקראו למי ששמו 'אהרן' בפרשת 'יאסף אהרן אל עמיו', וכן על זה הדרך למי ששמו 'משה' בפרשת פטירת משה וכל כיוצא בזה".

אמנם, מיד עולות שאלות על הרחבת הפסיקה: א. האם לאור דברי ה"ייעלזו חסידים" יש להקפיד שלא להעלות לתורה אדם ששמו אברהם בפרשת מיתת אברהם, וכן יצחק, יעקב, יוסף וכו' בפרשיות בהן מוזכרת פטירתם? ב. האם רב ששמו "משה" לא יעלה ל"חתן תורה", רק בגלל שבסוף פרשת "וזאת הברכה" מוזכרת פטירת משה רבנו – "וַיָּמָת שָׁם מֹשֶׁה עֶבֶד ה'" (דברים לד, ה)? לכאורה, לא שמענו כן, ואדרבה – שמענו על גדולי עולם ששמם היה משה ועלו ל"חתן תורה".

על כן, פוסק מרן עמוד ההוראה, הגאון רבי יצחק זילברשטיין, כי דברי ה"ייעלזו חסידים" נאמרו רק ביחס לפסוקים שבהם מוזכרת המיתה בלשון עתיד – כמו "יאסף אהרן". לעומת זאת, אצל האבות הקדושים ובשאר המקומות בהם מספרת התורה על פטירת אנשים, התורה מזכירה זאת בלשון עבר (כתיאור מאורע שכבר אירע), ובסיפור דברים בעלמא, העולה לתורה לא יחשוב שהכוונה היא אליו באופן אישי.

גם השאלה השנייה אינה קשה, שכן בפרשת "וזאת הברכה" מוזכרת פטירת משה רבנו בלשון עבר. אך מלבד זאת, ייתכן מאוד שהקפדת ה"ייעלזו חסידים" אינה מחשש "סגולי" שזהו סימן רע העלול לגרום רעה לעולה, אלא החשש הוא מבושה ועגמת נפש שעלולה להיגרם לעולה. ה"ייעלזו חסידים" מוסיף על דברי הספר חסידים שעוסק בחשש ביזוי וצער הבריות. וממילא, כאשר המדובר הוא בעלייה המכובדת של "חתן תורה", בה זוכה העולה לסיים את התורה הקדושה, אדרבה – יש לו מן הכבוד בעלייה זו עונג רוחני ושמחה.

העולה מכל האמור: לא מדובר באיסור גמור אלא בהנהגה של זהירות ורגישות כלפי כבודו ורגשותיו של העולה.

אחד התלמידים הוסיף לשאול מה הדין כאשר לאדם יש שני שמות, ואחד מהם הוא "אהרן", האם יש מניעה להעלותו, מאחר שהשם "אהרן" אינו שם הקריאה היחיד שלו? הרב זילברשטיין הסכים כי במקרה כזה אין שום מניעה להעלותו לתורה.

גל שמועות סוער אפף השבוע את הזירה הפוליטית לאחר שנודע כי ראשי המוסד ואמ"ן הופיעו ביום שני בבית המשפט המחוזי בירושלים, בבקשה לדחות את דיוני משפט נתניהו – בשל "נסיבות מיוחדות". הדיון נערך בדלתיים סגורות, אך עצם קיומו הספיק כדי להצית שורת השערות פרועות.

השופטים נענו לבקשה ודחו את הדיון, ובכך העניקו כר נרחב לכל הספקולציות והשמועות שהחלו להתרוצץ ברשתות השונות. הדיבורים היו על מבצע נרחב בתימן נגד החות'ים, הסכם קרוב לשחרור החטופים, פריצה להסכמי שלום עם סוריה וסעודיה, והיו גם שאמרו שאיראן שוב עולה על השולחן.

מעבר לשאלה המטרידה, מדוע נזקקו השופטים לראש המוסד ולראש אמ"ן כדי לקבל חוות דעת ביטחונית ומדוע לא האמינו לנתניהו עצמו שביקש זאת, התברר במהלך השבוע כי מדובר בהתקדמות ממשית בעסקת החטופים, לקראת נסיעתו של נתניהו לוושינגטון ופגישתו ביום שני הקרוב עם הנשיא טראמפ.

כל הסימנים מראים שהפעם זה רציני מתמיד. השאלה היא הפרשנות שניתנת לכך. בדיווחים (היבשים) נאמר כי נתניהו ושר הביטחון כ"ץ, כבר הסכימו בדיונים סגורים לעסקת חטופים על פי מתווה ויטקוף, עם הסכם להפסקת אש ממושכת. ב'ניו יורק טיימס' סיכמו את פרטי העסקה החדשה, הכוללת שחרור של 10 חטופים חיים ו-18 חללים בלא פחות מ-7 פעימות.

על פי הצפוי, הנשיא טראמפ מעוניין להכריז על כך במהלך הפגישה בבית הלבן, ואם אין כאן שוב איזה תרגיל הטעייה, הרי שמדובר בהחלט בתפנית ממשית.

ואכן כל הכותרות כבר מכריזות בהבלטה שהפסקת האש נמצאת מעבר לפינה, כאשר הנשיא טראמפ צפוי להפעיל לחץ על נתניהו לסיים את הלחימה ולהגיע לעסקה. בדיווחים נאמר, כי טראמפ מאותת שבכוונתו לנסות ולתאם מהלך שיביא לשחרור החטופים ולשקט זמני בעזה – למשך שישים יום: "נתניהו רוצה בזה, ואני מאמין שזה אפשרי כבר בשבוע הבא".

בהקשר זה, חשוב להזכיר כיצד רוב התחזיות והפרשנויות טעו בעניין המלחמה באיראן, כאשר הסבירו שטראמפ לא יתקוף, ואז התברר שהוא נקט בתרגילי הטעייה. האם זה מה שעומד לקרות גם עכשיו? האם בפגישה בבית הלבן בשבוע הבא, יתברר שהכל שוב היה תרגיל ובעצם הכל תרגיל הסחה? בכל מקרה, החמאס אמור למסור את תשובתו היום, ורק אז נוכל לראות האם באמת מתקדמים לעסקה והאם זה מה שיסיים את המלחמה.

השאלה הגדולה היא כיצד המערכת הפוליטית תגיב, והאם העסקה תביא לפירוק הממשלה. התשובה די מורכבת, והיא קשורה בין השאר להתפתחויות הפוליטיות שהיו השבוע.

קואליציה תחת עסקה

במשבר הקואליציוני הקודם, נלחש מפה לאוזן על "מהלך גדול שמתבשל ולכן אין לפרק את הממשלה". בדיעבד, התברר כי הכוונה הייתה לתקיפה באיראן. השבוע שוב ריחף איום משבר, ושוב נשמעה אותה מנגינה: "יש להמתין עד פגישת נתניהו עם טראמפ". הפעם, מדובר בעסקת חטופים.

במערכת הפוליטית מעריכים, שבניגוד לעסקאות קודמות, עסקה חלקית במתווה וויטקוף לא תפיל את הממשלה. שני שרי הימין סמוטריץ' ובן גביר יתנגדו אמנם לעסקה, אך לא יפרקו את החבילה. סמוטריץ' לא ימהר לעשות זאת בין השאר בגלל מצבו בסקרים. כמו כן, הוא גילה גם בעסקה הקודמת עמדה אחראית, ולמרות התנגדותו נשאר בממשלה, כדי להיות קרוב לעמדות השפעה והכרעה מבפנים.

גם בן גביר לא ינקוט בצעד של פירוק. בפעם הקודמת הצביע נגד ופרש, אך כולם ראו שזה ספין. התיקים נשארו בידי אנשיו, ובהזדמנות הראשונה קפץ חזרה פנימה. מלבד זאת, לוח הזמנים הפוליטי מאפשר לשניים לבחון את ההסכם באופן שיאפשר להם להישאר בממשלה.

ההסבר: זמן העסקה הוא 60 ימים. הפגרה בכנסת תתחיל בעוד שלושה שבועות, וכאשר היא תחזור כבר יגמרו 60 הימים של הפסקת האש. או אז יוכלו כולם לראות מה קרה בינתיים, האם החמאס יתפרק מנשקו והאם תכנית ההגליה מהרצועה התקדמה. בהתאם לכך יחליטו סמוטריץ' ובן גביר על המשך דרכם. לפיכך, אין כרגע סכנה לקואליציה מצד שרי הימין.

גם נתניהו, שידוע כפרנואיד פוליטי, מבין כנראה שהפעם בשלו התנאים לעסקה. שרים בליכוד אומרים לו ללכת על העסקה ומשוכנעים שיהיה לו רוב. אם הוא ילך על זה, הוא יקבל גם את תמיכת האופוזיציה, ואולי גם את כניסתו של גנץ לממשלה (ראו בהמשך).

האופוזיציה מצידה אינה להוטה לבחירות – הפילוגים בתוכה החריפו, לפיד מדשדש בסקרים, ובנט טרם התארגן. גם הריאיון האחרון שלו, שבו נטל לעצמו קרדיט על הפעולה באיראן, גרם למבוכה.

באופוזיציה לבטח יביטו בעיניים כלות בנתניהו שיגיע לבית הלבן ביום שני ל"מסע ניצחון" על איראן, כשטראמפ מצידו יעשה הכל לקדם את תכניותיו. בראיונות עמו הוא מספר, כי מדינות מוסלמיות מחכות להצטרף ל'הסכמי אברהם' ואסור להחמיץ את ההיסטוריה הזו. הנשיא צריך את נתניהו לצידו, והשבוע אכן נרשמה תפנית בעמדתו של נתניהו כאשר דיבר לראשונה על ההזדמנויות שנוצרו לאחר המתקפה באיראן. ראה"מ הזכיר את חילוץ החטופים והכרעת חמאס, אך שתי המילים המוכרות שלו, "הניצחון המוחלט", נשמטו מהנאום.

טראמפ, שנחלץ השבוע לטובת נתניהו וקרא למערכת המשפט בישראל להפסיק את המשפט המגוחך שלו, מצפה מנתניהו לתמורה מעשית. כל הדרכים מובילות לעסקה קרובה.

מפץ או נפץ

זה לא קרה בפתאומיות. כבר חודשים שגדי איזנקוט מתהלך במסדרונות הפוליטיים עם אותה הבעת פנים, של מי שמבין שהעסק מקרטע אבל נותן עוד צ'אנס. השבוע, זה נגמר. איזנקוט הניח את המפתחות – או יותר נכון, את השריון, ופרש ממפלגת המחנה הממלכתי ומהכנסת.

לפי איזנקוט, הפרישה איננה על רקע אישי אלא ענייני: "בלי מנגנונים דמוקרטיים, אין טעם לדבר על אלטרנטיבה שלטונית". מילים יפות, רק שהן מסתירות את התמונה המלאה. בפועל, מאחורי הקלעים נרקמה מרירות של חודשים ארוכים, תחושת דחיקה לשוליים, ואכזבה מהדרך שבה מנוהלת המפלגה על ידי בני גנץ.

איזנקוט, שהתלבט בזמנו להיכן להיכנס, האם ל"יש עתיד" או ל"מחנה הממלכתי", החזיק בהבטחה שניתנה לו על ידי גנץ, לערוך פריימריז על תפקיד יו"ר המפלגה. זה מה ששכנע אותו להצטרף אליו. אולם הוא נוכח לראות שהוועדה שהקים גנץ משקפת את המנגנון המפלגתי, כך שאין לו שום סיכוי להתמודד באופן הוגן על הנהגת המפלגה. כמו כן, נרשמו בינו לגנץ חילוקי  דעות על האסטרטגיה לקראת הבחירות הבאות: איזנקוט צידד בעד חיבור רוחבי בתוך הגוש המתנגד לראש הממשלה, כולל עם גולן בצד השמאלי וליברמן ובנט בצד הימני. גנץ התנגד לכך, לאור הניסיון המר שיש לו עם החיבורים הפוליטיים. לבטח גם הבין, שאם יהיה כזה חיבור, הוא לא יעמוד בראש.

הפרידה ביניהם הייתה בלתי נמנעת. חילוקי הדעות החריפו מאוד לאחרונה, אך הם הקפידו לשדר החוצה תחושה של "חברים מהצבא". בישיבות הסיעה, כאשר העיתונאים נכנסו לחדר, הם נהגו להתלחש זה עם זה כדי לשדר מסר: אנחנו יחד.

דוגמה נוספת: באחת מישיבת הסיעה האחרונות, נשאל איזנקוט האם בכוונתו להתמודד על ראשות 'המחנה הממלכתי'. הוא התחמק מתשובה, אך דאג לאחל בדבריו יום הולדת שמח לגנץ. העמדת הפנים הזו הסתיימה, כאמור, השבוע. גנץ, שחש את ההידרדרות בסקרים, הבין שכלו כל הקיצין. מקורביו אמרו, שההתלבטות של איזנקוט באשר לצעדיו הבאים, גרמה לשחיקה במעמד המפלגה: אנשים ברחוב אמרו שאם גנץ אינו יכול לרפא את מפלגתו שלו, איך ירפא את המדינה. גנץ החליט, אפוא, לדחוק באיזנקוט על מנת שיקבל החלטה, לכאן או לכאן. איזנקוט החליט, ודרכיהם נפרדו.

בכך הסתיימה לה השותפות הפוליטית שהחלה לפני שלוש שנים. גנץ מאבד את איזנקוט כפי שאיבד את גבי אשכנזי, בוגי יעלון וגדעון סער. משלושת המקומות הראשונים של מפלגת המחנה הממלכתי בבחירות האחרונות, אותם איישו גנץ, סער ואיזנקוט, נותר רק גנץ.

בתקשורת זכתה הפרישה לכותרת היומרנית "מפץ פוליטי". אם לכל פרישה פוליטית יקראו "מפץ", אנו צפויים למפצים רבים נוספים. וכך, אם בעבר "מפץ" היה באמת מהלך פוליטי מטלטל, הרי שהיום כל קפצון ונפץ נהיה "מפץ".

פיצוץ ופיצול

בהגינותו (ובחוסר הבנתו הפוליטית), הודיע איזנקוט כי הוא מתפטר גם מהכנסת, כדי לא להחזיק במנדט השייך למפלגה. אם הוא היה יותר פוליטיקאי, הוא היה לבטח נשאר, ומתרץ זאת בכך שהוא הביא ל"מחנה הממלכתי" כמות מנדטים אישית ולכן אין סיבה שיפרוש.

מסיבת העיתונאים ביום שלישי בלילה, בה הכריז רשמית על פרישתו, נדחתה בכמה דקות עקב אזעקות שאילצו אותו להיכנס למרחב ממוגן בעקבות טיל ששוגר מתימן. מקץ דקות ספורות החלה מסיבת העיתונאים, לאחר שדווח כי הטיל יורט. היה מי שכתב, שמבין שני האירועים, שיגור הטיל וההופעה נטולת הכריזמה של איזנקוט, רק אירוע אחד השמיע בום…

ואכן, לאיזנקוט אין שום כריזמה. אוהדיו מנסים להסביר שזו "כריזמה שקטה". בפועל, זו כריזמה של פיתה. הדבר שיכול אולי לקדם אותו, זה השקט וקור הרוח שהוא מפגין ומשדר. בנוסף, צריך לזכור שהוא אב שכול. בנו נהרג בתחילת המלחמה, וההזדהות עם כאבו חצתה כמובן את כל המחנות הפוליטיים. כל זה, עם הילת הרמטכ"ל, יכולים להביא אותו למספר דו ספרתי של מנדטים, עם קמפיין מושקע.   

במקביל, יש הטוענים כי הוא משדר אמנם מתינות, אך דעותיו אינן שונות מאלו של יאיר גולן – השמאלן הקיצוני. הדברים מתיישבים עם הדיווח, שקודם פרישתו הוא נועד באריכות עם יאיר גולן. ההערכה היא, שאיזנקוט יקים תחילה מפלגה עצמאית, יבנה מנגנון משלו, ובהמשך, כאשר יוכרזו הבחירות, ינסה לבנות גוף גדול יותר.

האפשרויות המונחות בפניו: מקום ראשון ב"יש עתיד" לפני יאיר לפיד (שכבר הביע לכך נכונות, עקב מצבו המידרדר בסקרים), או מקום שני אצל בנט, שרואה בו שותף טבעי במסגרת קמפיין "ברית המשרתים" שהוא מוביל. בנט סבור, שאיזנקוט יכול לתת לו את הקולות המתלבטים משמאל. אם בהמשך יצטרף גם ליברמן למהלך הזה, יסכים איזנקוט לרדת למקום השלישי, ולתת לאחד מהשניים, ליברמן או בנט, להוביל. בינתיים, קשה לראות כיצד המהלך הזה מתבצע.

ההערכה היא, שאיזנקוט נוטה יותר לבנט מאשר ללפיד. מי שדוחף לכך הוא מתן כהנא, שצורף לפני הבחירות האחרונות ל"מחנה הממלכתי" על ידי איזנקוט. השבוע הודיע גם כהנא כי הוא פורש, וכפי שנכתב כאן בעבר, מטרת פניו היא לכיוונו של בנט. איזנקוט, שמצהיר בראיונות שהוא יכול להיות ראש ממשלה, צפוי להבין שיכולותיו הפוליטיות מוגבלות, ולכן סביר להניח שיוותר על כך.

עם זאת קיימת הערכה נוספת, לפיה החלום של איזנקוט הוא לאחד את המפלגות של בנט,  ליברמן ולפיד, במטרה שהוא עצמו יהיה זה שיוביל את כל הגוש. קשה לראות את זה קורה. כמות האגו של בנט וליברמן, לא תיתן לגנרל להגשים את חלומו.

מנייה בצניחה 

תמונת מצב: בימין יש מועמד אחד לראשות הממשלה, בעוד הגוש מנגד מציג שישה מועמדים –  גנץ, איזנקוט, לפיד, ליברמן, גולן ובנט – ואולי גם יוסי כהן – שכל אחד מהם רואה עצמו מועמד. זה כל ההבדל. נתניהו תמיד פעל לאיחודים בתוך הגוש שלו, בעוד בשמאל תמיד התפצלו.

אם לא יהיה חיבור בגוש המרכז-שמאל, התוצאה עלולה להיות הרסנית במיוחד עבור מפלגותיהם של לפיד וגנץ. האירוניה הפוליטית תושלם, אם השניים ייאלצו להתאחד בסופו של דבר, כדי לא ליפול תחת אחוז החסימה. אחרת, אחד מהם (גנץ?) עלול שלא לעבור, ואז להפיל את כל הגוש, כפי שקרה בבחירות האחרונות למרצ. האצבע המאשימה הופנתה ליו"ר העבודה דאז, מירב מיכאלי, שסירבה לחבור למרצ, ובכך גרמה לגוש המרכז-שמאל להפסד של 4 מנדטים.

עם זאת, קיימת אפשרות (אירונית) נוספת, בה שני ה"יאירים", גולן ולפיד, יחברו זה לזה, באם לפיד יחשוש שמפלגתו מגרדת את אחוז החסימה. כרגע לפיד משתדל לבדל את עצמו מגולן, אבל החיבורים הפוליטיים תמיד הפתיעו במקוריותם. בשלב זה כולם שומרים עדיין על ערפל קרב, כדי לייקר את מחירם הפוליטי ככל שיתקרבו הבחירות.

עוד לפני שנגיע לסקרים, ראוי לציין עובדה מעניינת: לאחר הטבח הנורא בשמחת תורה, העריכו רבים כי הקואליציה לא תשרוד. המצב היה קשה מכל הבחינות, ואיש לא חשב שנתניהו יוכל להמשיך ולהוביל את העגלה המקרטעת. 

מי שנחלצה לסייע לו הייתה מפלגת "המחנה הממלכתי", כאשר גנץ ואיזנקוט נכנסו לממשלה ולקבינט. הציבור אהב את ההתגייסות שלהם, והדבר התבטא בסקרים שהעניקו להם 40 מנדטים (ויותר). אלא שמאז חלו שינויים רבים. בכסילותם פרשו גנץ ואיזנקוט מהממשלה, הפסידו את גדעון סער ו"תקווה חדשה", שחזרו לליכוד, ומספר המנדטים של גנץ ירד בסקרים האחרונים עד לשבעה בלבד.

לשיא הגיעו הדברים השבוע, כאמור, עם פרישת איזנקוט, האיש שהוצג כ"מבוגר האחראי" של "המחנה הממלכתי". לאחר עזיבתו, נותר בני גנץ להתמודד עם מנייה פוליטית צונחת, כפי שמעידים הסקרים. הצלחתו היחידה השבוע, הייתה כאשר מנע את פרישתה של השרה לשעבר, אורית פרקש הכהן, ששוכנעה על ידו להישאר. 

איזנקוט מצידו גרם נזק לגוש שלו, כיון שפרישתו מתפרשת כמאבק כיסאולוגי ולא אידיאולוגי. במקביל, גנץ מדבר על "פערים אידיאולוגיים" וכולם יודעים שמדובר על מאבק אחר – מי בראש. האם זה סופו של המחנה הממלכתי, או סופו הממלכתי של המחנה… נגמרה הממלכתיות המדומה. הכל כיסאולוגיה.

נקודה נוספת הראויה לציון: לאורך כל המלחמה טענו גנץ ואיזנקוט, שכל התנהלותו של נתניהו נובעת משיקולים פוליטיים. זו גם הייתה הסיבה לפרישתם בזמנו מהמשלה. והנה עתה, בזמן מלחמה בעזה וכאשר על הפרק סוגיית שחרור החטופים, הם עצמם מתעסקים בפוליטיקה במלוא כיעורה.

שחיקה ודעיכה

במערכת הפוליטית אין ואקום: ברגע שמישהו פורש או נעלם, מישהו אחר תופס את מקומו. מצד אחד נמצא יאיר לפיד, שמקווה לאסוף את קולות המרכז. מהצד השני נמצא נפתלי בנט, שמחפש להנות פוליטית מכל הכיוונים. יש גם הטוענים, שבנט משך בחוטים מרחוק בכל הקשור לפרישתו של כהנא. לבנט, יש זמן די והותר לעסוק בפוליטיקה מבחוץ.

כך או אחרת, חלק מהסקרים מעלים בבירור שפרישתו של איזנקוט לא משנה במאומה את המפה הכוללת, אך עשויה לשנות את המאזן בתוך מחנה המרכז-שמאל. איזנקוט מקבל 7-8 מנדטים, אך לא מעביר קולות מגוש הימין. הוא שואב קולות כמעט מכל המפלגות בגוש שלו, בעיקר מ"כחול לבן" של גנץ (שחזר לשם המקורי של מפלגתו). גנץ, על פי הסקרים, מתקרב ממש לאחוז החסימה.

עוד עולה, כי במקרה שאיזנקוט יעמוד בראשות "יש עתיד", כשיאיר לפיד במקום השני, הליכוד מקבל 26 מנדטים, בנט 21 מנדטים ויש עתיד בראשות איזנקוט מזנקת ל-18 מנדטים. באם איזנקוט יחבור לבנט כמספר 2, מפלגתם תהפוך לגדולה ביותר עם לא פחות מ-32 מנדטים. במקרה כזה "כחול לבן" של גנץ תרד בוודאות מתחת לאחוז החסימה. אגב, שם נוסף שעשוי להצטרף לאיזנקוט: אלעזר שטרן מיש עתיד.

פרישתו של איזנקוט מהכנסת, מעמידה אותו במצב בעייתי, כיון שהעניין התקשורתי בו ידעך. אם הבחירות ייערכו במועדן, בעוד יותר משנה, מועמדותו תמשיך להישחק, בדיוק כפי שבנט חושש שיקרה גם לו. עד אז עשוי נתניהו לצאת מעזה, לסגור הסכמי שלום עם סוריה וסעודיה, ולהמשיך לדבר על ההישגים באיראן. הזמן הארוך הזה ישחוק את איזנקוט, שגם כך, נחשב אמנם לקצין עתיר זכויות, אך פוליטיקאי חסר ניסיון, שנשא השבוע נאום ריק מחידושים, עייף, ללא שום בשורה. לא כך נראה מי שרוצה להיות ראש ממשלה. 

בתווך ולאור הסקרים, מרחף סימן שאלה גדול על המשך פעילותו הפוליטית של גנץ. כזכור, כאשר הוא נכנס לפוליטיקה ב-2018, הוא הצהיר, כי הגיע לעשור בלבד. נותרו לו אפוא שלוש שנים, ואם הבחירות ייערכו בעוד יותר משנה, הרי שיישארו לו פחות משנתיים. הסקרים הקשים יכולים לזרז את החלטתו לפרוש עוד קודם הבחירות הבאות.

עם זאת, עדיין קיימת אפשרות (עליה דובר השבוע) שגנץ יצטרף לממשלת נתניהו, יקבל הבטחת שריון לבחירות הבאות ויכהן כשר ביטחון. הסיבה: בן גביר ואולי גם סמוטריץ' יפרשו מהממשלה אם תוכרז הפסקת אש שתוביל לסיום המלחמה. גנץ עשוי להיקרא במקומם, בנימוק הקבוע של "טובת המדינה". הפעם איזנקוט, שהיה הזרז לפרישה הקודמת, כבר לא יוכל למנוע זאת.

מנגד, הימין מריח חולשה בגוש נגדו, ובליכוד יש מי שממליצים לנתניהו לשקול מחדש את לוח הזמנים הפוליטי, במיוחד אם יתברר שסקרי התמיכה בגוש המרכז-שמאל מידרדרים. המשמעות: בחירות מוקדמות שוב על הפרק, רק שהפעם, הלחץ מגיע דווקא מהכיוון הנגדי.

צפוי ואפוי

זה היה צפוי וזה קורה: עוד לא הצטננו מנועי מטוסי חיה"א, וכבר נשמעים קולות פנימיים המפקפקים בהצלחת המערכה באיראן, טוענים שלא הושג ניצחון, הגרעין לא הושמד והמטרות לא חוסלו. ניחא, כאשר חמינאי טוען זאת, אבל כאשר הקולות הללו מגיעים מבפנים, זה אומר הכל.

בעבר עוד היו לשמאל הישראלי כללי משחק בסיסיים: כאשר יש "הישג לאומי", גם אם הוא בא מהדרג הפוליטי השנוא עליו, משאירים את המחלוקות להמשך. אלא שהימים הללו חלפו. לפי פרשני השמאל, המתקפה באיראן היא בקושי "חצי ניצחון", הפסקת האש הייתה "טעות אסטרטגית", וטראמפ? הוא בכלל עשה זאת בשביל הקמפיין שלו. כשמדובר בנתניהו, מבחינתם אין תסריט שבו הוא יכול לפעול נכון: אם לא תוקף, הוא פחדן. תקף? זה תרגיל פוליטי. הצליח? זו בכלל בעיה חמורה, כי זה מחזק אותו.

המעניין הוא, שאותם המתעקשים לטעון שלא הושגו המטרות,ולא הושמד הגרעין, הם אלו שהסבירו בידענות שמדינת ישראל לא תתקוף באיראן, וארה"ב לא תסייע להפציץ את המתקן בפורדו. עכשיו הם טוענים ששום דבר לא הושג. האבסורד גובר, כאשר אותם פרשנים קראו, לאחר שבוע, לדרג המדיני, לקבל החלטה לעצור את המלחמה. לטענתם, "נתניהו אינו יודע לשים ברקס והוא עומד להסתבך עם המלחמה באיראן, בדיוק כמו התמשכות המלחמה בעזה".

והנה עתה, טוענים אותם פרשנים משמאל, כי אסור היה להפסיק את המלחמה ולתת לאיראנים לחוש שהם כביכול ניצחו. "צריך היה להמשיך בהפצצות מסיביות עוד כמה ימים, עד שחמינאי היה צועק 'הצילו, עצרו'. תחת זאת עצרו נתניהו וטראמפ ברגע הקובע, ויתרו, נסוגו ובכך אפשרו לאיראן להתאושש". הנה, אפוא, הנרטיב של השמאל: מדינת ישראל לא ניצחה, והפסיקה רגע לפני הזמן. 

ואם לא די בכך, קבלו את הקטע הבא, של הפרשן נחמיה שטרסלר: "אין שום בסיס לסיפורי הניצחון המוחלט של טראמפ ונתניהו" כותב הפרשן הכלכלי, שהתגייס למלחמת הרל"ב, "מדובר בצמד נוכלים חסרי עקרונות, שמחפשים הישגים בתחום יחסי הציבור ולא במציאות". לדבריו, לטראמפ ממש לא אכפת אם איראן תמשיך במרוץ לפצצה, כיון שזו תהיה בעיה של ישראל ולא שלו. "הדם שיישפך לא יהיה אמריקאי". 

כמה דוחה ומאוס צריך להיות כדי לכתוב את המשפט הזה, כאשר כולם ראו כיצד הנשיא האמריקאי נחלץ לסייע ולשגר מטוסים וחימושים נגד איראן. כך או כך, לא צריך לחפש בין השורות את הסיבה לביקורת הדוחה. שטרסלר (כתמונת מראה לפרשני השמאל הקיצונים) כותב זאת במפורש: "נתניהו לא מחמיץ שום הזדמנות לדבר על ניצחון במטרה ליצור תודעה כוזבת… הוא לא השיג שום מטרה. איראן אמנם ספגה מכה קשה, אך לא אנושה ולא בלתי הפיכה".

המסקנה של הכותב מספרת את כל הסיפור: "האיש לא השתנה. הוא היה פחדן ונשאר כזה. תמיד לא סיים את העבודה, כמו בכל המבצעים בעזה לאורך 17 שנים. תמיד ברח ברגע הקובע"… והמסקנה שלנו: שום דבר לא השתנה, גם לא הביקורת הנלעגת רווית השנאה של אותם פרשנים. הכול צפוי ואפוי. 

מעצרים ללא מעצורים

בניגוד לביקורת המגמתית לעיל, אי אפשר להתעלם מהנזקים הרבים שספגה מדינת ישראל, שרק ממחישים עוד יותר את גודל הניסים. בפועל איבדו יותר מעשרת אלפים תושבים את ביתם, כאשר שכונות שלמות במרכז הארץ, וכן בתים בצפון ובדרום, הפכו לאיי חורבות.

במהלך הלחימה עבר גוש דן את ההתקפה האווירית הגדולה בתולדות ישראל. האיראנים הצליחו לפגוע בבסיסי צבא רבים ובאתרים אסטרטגיים. הצנזורה אוסרת לפרסם את מיקומי הפגיעות המדויקים, כדי לא לסייע לאיראנים לכוון את הטילים שלהם בעתיד, אולם על פי מה שכן הותר לפרסום, נרשמו פגיעות (חלקן קשות) בבתי הזיקוק במפרץ חיפה, בבית החולים סורוקה בבאר שבע, ובמכון וייצמן ברחובות. בחלק מהמקומות הללו נותר חורבן של ממש.

במכון ויצמן נמחקו מאות אלפי דגימות שמשמשות למחקרים מדעיים, ו-22 מעבדות נהרסו לחלוטין. הנהלת המכון מעריכה את הנזקים בשני מיליארד שקלים. גם באוניברסיטת בן-גוריון מתמודדים עם הפגיעות, לאחר ששלושה טילים פגעו במתקני האוניברסיטה והשמידו לחלוטין כמה מעבדות מחקר.

האיראנים, מצידם, מנסים מאז הפסקת האש לשדר פנימה כאילו ניצחו במערכה. החשש שלהם הוא מאיבוד שליטה על הרחוב, ולכן הם מנהלים מלחמה תודעתית במטרה לשכך כל ניסיון למרד והפיכה. מהסיבה הזו הם ערכו הלוויות המוניות בטהרן, כדי להפגין כוח פנימי. בד בבד, מאז הפסקת האש נעצרו ברחבי איראן יותר מאלף אזרחים באשמת שיתוף פעולה עם ישראל, ובכל יום מוציאים כמה מהם להורג.

מהדיווחים המגיעים מאיראן עולה, כי אנשים נעצרים בהמוניהם ברחובות על ידי אנשי ביטחון ועוברים תשאולים וחיפוש בטלפונים שלהם. כולם חושדים זה בזה בשיתוף פעולה עם המוסד, כשעיקר המעצרים נעשים בקרב המיעוטים. בסוף השבוע הוצאו להורג במשפט בזק שלושה אזרחים איראנים-כורדים באשמת שיתוף פעולה עם מדינת ישראל. בנוסף, אנשי הקהילה היהודית סיפרו כי רבים מהם נלקחו לחקירות וחלקם אף נעצרו.

אופוריה מסוכנת

במדינת ישראל ממשיכים לעקוב בדריכות אחר ההשלכות של המבצע המודיעיני-ביטחוני באיראן, שחיסל שורת בכירים בתוכנית הגרעין ובמערכת הצבאית. המכה שהונחתה על ראשי מערכת הביטחון האיראנית עוררה בהלה פנימית בטהרן – בדיוק אפקט ההרתעה שמדינת ישראל קיוותה להשיג. אולם במערכת הביטחונית מנסים לשמור על פרופורציות.

בשיחות סגורות מתריעים בכירים בצבא מפני אופוריה מוקדמת, כפי שחוותה מדינת ישראל לאחר מלחמת תשכ"ז שנמשכה שישה ימים. אותה אופוריה, כזכור, הייתה בין הגורמים למחדל המלחמה שפרצה ביום הכיפורים תשל"ד. את הדימוי ההיסטורי הזה משווים, בשקט, גם להערכה הנוכחית שניתנת למפקדים הבכירים בצה"ל, ששלושה מהם זוכים כעת לשבחים, אף שבטבח שמחת תורה כיהנו בתפקידים קריטיים.

מדובר בראש אגף המבצעים, האלוף עודד בסיוק; ראש אגף המודיעין, האלוף שלומי בינדר (אז ראש חטיבת המבצעים); ומפקד חיל האוויר, האלוף תומר בר – כולם היו חלק מהמפקדים שנשאו באחריות ישירה או עקיפה לאירועי הטבח הנורא. עתה מוצגים אותם השלושה כחלק ממחוללי ההצלחה האסטרטגית בס"ד מול איראן.

במערכת הביטחון מבקשים להוריד את הטון: ההישג הוא רגעי בלבד. איראן, גם אם הוכתה, לא הובסה. מדובר במדינה עם גב כלכלי וטכנולוגי שמגובה ברוסיה ובסין, ידידותיה הוותיקות. כל נסיגה איראנית, כך אומרים, עלולה להתחלף בהאצה חדשה, הן בגרעין וגם בטילים בליסטיים.

בזירה המדינית, מבקש נתניהו להבהיר לטראמפ, בפגישתם בשבוע הבא, את גבולות ההבלגה. החשש: וושינגטון עלולה לפרש אחרת את הפרותיה של איראן, ותנסה לרסן את התגובה הישראלית. טראמפ כבר הוכיח, שאם הוא חושב אחרת, הוא יודע לעצור את המטוסים הישראלים, ולהחזירם לאחור.

הנשיא אמנם אמר כי לא יהסס לתקוף שוב את איראן אם היא תנסה לחדש את העשרת האורניום. אבל הוא אומר הרבה דברים, ואין לדעת עד כמה הוא מתכוון לכך. הניסיון מוכיח, כי הוא לא ממהר להפעיל כוח צבאי. הפעם זה קרה, כיון שמדינת ישראל כבר עשתה את העבודה הראשונית, אך אין לדעת מה יהיה בעתיד.

דו עט – המילים המרכזית של השבוע

בג"ץ זיני: הדיון בעתירות נגד מינוי האלוף דוד זיני לראש השב"כ, חשף את הקרע בתוך ההרכב: שטיין ושטייניץ נטו לריסון שיפוטי, עמית נותר בעמדת האקטיביזם – מתוח, נרגן, ואף הרחיק משפחות שכולות מהאולם. לא בדיוק פסגת האמפתיה.

ניגוד עניינים: השופט עמית דיבר על ניגוד העניינים של נתניהו, אך מהקהל נשמעה קריאה: "ומה עם שלך?". המשפט לא נרשם בפרוטוקול, אבל נחקק באוזני הנוכחים. עמית ב"מתינות משפטית", מיהר להוציא את האיש החוצה. 

פערים אידיאולוגיים: בני גנץ הסביר את פרישת איזנקוט במונח המכובס הזה. אולם  איזנקוט לגלג על כך במסיבת העיתונאים ונתן הסברים אחרים לפירוק השותפות. האמת: אכן נרשמו פערים, אבל לבטח לא אידיאולוגיים.

סוריה והנורמליזציה: האם מדינת האויב מהצפון תהפוך לשותפה להסכם. טראמפ מאותת, נתניהו מהסס, ואל-ג'ולאני שותק. ההפתעה הבאה של "הסכמי אברהם" עשויה להגיע דווקא מדמשק.

אני אחראי: בראיון הראשון שלו לאחר היעדרות ארוכה וביקורת נוקבת, הסביר בנט כיצד הוא זה שאחראי למבצע באיראן. "אם לא אנחנו ב-2021, לא היה מבצע ב-2025", אמר האיש וזכה לקיתונות לעג. ברשתות שתלו תמונות שלו כמשחרר ירושלים, על המטוס באנטבה, מנצח מלחמת העולם השנייה, וזוכה פרס נובל לשלום.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של 'יתד נאמן'

סימנים חיוביים לתיירות הישראלית על רקע הפסקת האש עם איראן: משרד החוץ הבריטי (FCDO) צבע את מפת ישראל בירוק והסיר את אזהרת המסע, באופן שכעת המצב הוא כפי שהיה ערב המלחמה עם איראן. במקביל לכך גם ארה"ב הורידה את רמת אזהרת המסע לישראל מ-4 ל-3.

במשרד התיירות אומרים, כי מדובר בבשורה חיובית מאוד מאחר שכעת, תיירים מארה"ב ומאנגליה יכולים לרכוש ביטוח נסיעות ולממש את רצונם לבקר בישראל.

מניסיון העבר, להחלטות חשובות אלו צפויה להיות השפעה חיובית על מדינות נוספות שתצטרפנה למגמה.

יצוין כי מנתוני משרד התיירות עולה שארה"ב היא מדינת המקור העיקרית לתיירות נכנסת לישראל, ואנגליה היא מדינת המקור השלישית, במספר התיירים המגיעים ממנה לישראל.

הותר לפרסום שמו של חלל צה"ל, סמ"ר יאיר אליהו בן 19 מעזר, לוחם הנדסה קרבית בחטיבה הצפונית, שנהרג בתאונה מבצעית בצפון רצועת עזה. הודעה נמסרה למשפחתו.

יאיר ז"ל נהרג באזור בית חאנון שבצפון הרצועה, במסגרת פעילותה של החטיבה הצפונית במרחב.

מפרטי התחקיר הראשוני עולה כי כלי הנדסי מסוג באגר נפל לבור עמוק במיוחד, שלא נראה בשל החשכה ששררה במקום, בעת שהאירוע התרחש סביב השעה 3:00 לפנות בוקר.

בעקבות הנפילה, פגע הבאגר בכלי הנדסי נוסף שפעל בסמוך אליו וכתוצאה מהתאונה המצערת, נהרג החייל שהפעיל את הכלי השני שחטף את המכה, סמ"ר יאיר אליהו ז"ל.

הרב שמואל אמין שליט"א, רב קהילת "שערי תורה" בניו ג'רזי שבארה"ב, ליווה את קהילתו בהלוויה של אחד מבניה. בתום טקס הקבורה, בעת שיצאו מבית העלמין, הבחינו בשיירת רכבים מפוארים של החברא קדישא, ובהם מלווים ספורים בלבד. מן הרכבים יצאו מספר אנשים, שנראו כבני הנפטר, ניגשו לחברא קדישא ואמרו: "אתם יכולים להמשיך את ההלוויה, אנחנו הולכים".

הרב אמין, שחש שזוהי בבחינת "מת מצווה" – נפטר שאין לו מלווים – קרא מיד לכל אנשי קהילתו ובקש מהם להצטרף לליווי הנפטר. הוא נדהם לגלות שאיש מבני המשפחה לא נשאר, למעט הקברן ושני אנשי חברא קדישא. לולא התערבותו, לא היה מניין. הרב אמין אמר קדיש, ולאחר מכן ביקש לדעת את שם הנפטר ושם אביו. הוא פנה לאיש החברא קדישא ואמר: "אם אין מי שיאמר עליו קדיש כזה 'מת מצווה', אני אלמד משניות לעילוי נשמתו". וכך קיבל על עצמו ללמוד משניות לעילוי נשמת הנפטר שבניו נטשו אותו.

קשר של חמישים שנה: יד ההשגחה הפרטית

לימים, הגיע הרב שמואל אמין, בוגר ישיבת "נר ישראל" בבולטימור, לכינוס בוגרים וישב עם ראש הישיבה. ראש הישיבה שאל אותו: "מה אתה עושה כיום בחייך?" "אני רב קהילה בניו ג'רזי," ענה הרב שמואל. "ומה קורה אצלך בקהילה?" המשיך ראש הישיבה להתעניין. "אל תשאל איזה סיפור עברתי כעת," השיב הרב אמין. "תמיד ידעתי שבעם ישראל, להביא מישהו לקבורה זה ערך מקודש, שמוסרים את הנפש עבורו. נדהמתי לראות אנשים עשירים, שכנראה ירשו ירושה נכבדה מאביהם, ואפילו לא טרחו להישאר בהלוויה."

ראש הישיבה שאל לשמו של הנפטר, והרב אמין ציין את השם, ואף הוסיף שהוא לומד משניות לעילוי נשמתו. "תשמע, אתה לא תאמין מה שקורה פה!" השיב לו ראש הישיבה בהתרגשות. "לפני חמישים שנה הישיבה הייתה במצב כלכלי קשה מאוד. נכנס לכאן יהודי שנראה שאף פעם לא ביקר בישיבה או בבית מדרש. הוא שם על ראשו 'כיפה של אורחים' (כמו שמצוי בכותל) וניגש לומר קדיש. כראיתי יהודי שמגיע כך בפעם הראשונה, ניגשתי אליו בתור מנהל הישיבה והתעניינתי. פניתי אליו ושאלתי: 'שלום וברכה, אתה צריך משהו? קרה משהו?'"

היהודי סיפר שאמו ניצולת שואה, והיא ביקשה ממנו שהוא יהיה זה שיאמר קדיש עליה. "התפללתי כל ימיי שיהיה מישהו שיגיד עליי קדיש," אמרה לו. הוא המשיך לספר: "תורה לא למדתי ומצוות לא קיימתי, תפילות לא התפללתי, אבל את הרצון היחיד שאמא שלי ביקשה – אני רוצה לעשות. איני יודע בדיוק כמה קדישים אוכל לומר. האם יש אפשרות שיגידו קדיש לעילוי נשמת אמא שלי וגם לזכות של לימוד תורה לעילוי נשמתה?"

אמר לו אז ראש הישיבה: "תשמע, אני יכול לתת לך עצה. נכנס לפה בחור יתום ללמוד בישיבה, הוריו נפטרו ואין מי שישלם לו את שכר הלימוד. אם אתה תשלם לו את שכר הלימוד, זה ייחשב שכל התורה שהוא לומד היא שלך, לעילוי נשמת אמא שלך. הבחור היתום אומר קדיש, נגיד לו שיאמר קדיש גם לעילוי נשמת אמא שלך, וגם ראש הישיבה אומר קדיש לזכות כל התורמים, וגם זה ייזקף לזכות אמא שלך." היהודי שמח מאוד, הוציא את פנקס הצ'קים ושילם.

עד כאן המעשה שהיה לפני חמישים שנה. כעת, פנה ראש הישיבה אל הרב שמואל אמין שליט"א ושאל אותו: "אתה יודע מי היה הבחור היתום ששילמו עליו את שכר הלימוד? זה אתה!" הרב אמין נדהם! לפני חמישים שנה אותו אדם פתח פנקס צ'קים ונתן צ'ק נכבד והלך. חמישים שנה אחר כך, בדבר שמסר נפש עליו – לימוד תורה – הקב"ה גלגל שאותו תלמיד שבזכותו גדל ולמד, יארגן לו הלוויה מכובדת, קדיש ומשניות לעילוי נשמתו. כששמע זאת, אמר הרב אמין: "אדם שזיכה אותי ללמוד ולהגיע לאן שהגעתי, לא מספיק שאלמד רק שתי משניות לעילוי נשמתו. אלמד את כל ש"ס המשניות לעילוי נשמתו, ואקים שיעור בבית הכנסת לעילוי נשמתו!"

רואים אנו את דרכי ההשגחה: "בֹּאוּ חֶשְׁבּוֹן". יהודי כזה, שהיה רחוק מאוד, בלי טעם ובלי ריח של מצוות, עשה פעם אחת את רצון השם – אף שלא הבין למה הוא בא לרצות את אמו. זכר הקב"ה מצווה כזו שנעשתה לפני חמישים שנה, ונתן לו שכר גם בעולם הזה וגם בעולם הבא.

"עַל־כֵּן יֹאמְר֥וּ הַמֹּשְׁלִ֖ים בֹּ֣אוּ חֶשְׁבּ֑וֹן תִּבָּנֶ֥ה וְתִכּוֹנֵ֖ן עִ֥יר סִיחֽוֹן" (במדבר פרק כא).

הפלא ופלא מה שרבי אליהו לופיאן זכר צדיק לברכה חידש באחת מדרשותיו. הוא שאל: נכון, אומרים דרוש על הפסוק "בואו חשבון" – תעשו חשבון. אבל הגון וראוי כי הדרוש יהיה לו קשר, לפחות מועט, לפשט. והפשט של "חשבון" היא עיר שקראו לה חשבון, ולא חשבונות!

אמר רבי אליהו: אכן, הדרוש נכנס בפשט. "המושלים ביצרם" – אלו האומרים לנו "בואו חשבון". הם אומרים: הבה נלך לעיר חשבון, ותראו דבר מעניין מאוד. "כי חשבון עיר סיחון אשר לקח ממלך מואב הראשון". מה התרחש שם?

סיחון נלחם במלך מואב הראשון. מי לא ידע מה היה? כל העולם געש, חדשות, תקשורת, ידיעות בסערה: הוא כובש עוד! מתקדם! סיחון מתגבר בניצחונות. כולם מוחאים כפיים, כל הכבוד לסיחון המנצח! ואכן המלחמה הסתיימה בניצחון ובכבוד – "ויקח את כל ארצו מידו"!

כל הכבוד לסיחון! וסיחון עצמו? אין מאושר ממנו בתבל. המנצח הדגול, הכובש הגיבור. כך הוא הבין וכך הבינו אנשי העולם.

אך מה האמת? העיר חשבון הייתה שייכת למלך מואב הראשון, והקב"ה רצה לתת את חשבון לעם ישראל. כיוון שאסור לעם ישראל להילחם במואב, יש צורך באיזה "מתווך" שייקח ממואב ואחר כך עם ישראל ייקח ממנו. מה עושים? נכנס שיגעון בראשו של סיחון. ביום בהיר אחד "בא לו" לצאת למלחמה לכבוש את חשבון. ואכן, בתוך שבועות ספורים הגיע לפסגה, נהיה גיבור המלחמה, מתעטר בהצלחות, באושר ובעושר. וכעת, כאשר חשבון כבר שייכת לסיחון, סיים את תפקידך. עתה עם ישראל יכולים לבוא וליטלה ממך.

אם כן, מה רואים שם? אדם מסתובב כגיבור בתבל, אין כמוהו – המוצלח ביותר. ומה האמת? אתה לא מוצלח, אינך גיבור, לא כלום. בסך הכול הנך שמש טוב של עם ישראל – תכבוש, תילחם, הרוגים, פצועים, מטוסים ואוניות – והכול כדי שתהיה אפשרות לאחרים – לעם ישראל – לקחת ממך את העיר שכבשת. אומרת התורה: "בואו חשבון"!

אם רצונכם להיות מאושרים באמת, הביטו רק על חשבונו של עולם, ולא על הצלחה ורווח זמני. כי גם סיחון היה המאושר הגדול בשעתו, אך שום הצלחה לא הייתה לו, כי אושר זמני הוא כלום. חובה לחשב הפסד מצווה כנגד שכרה שיבוא אחר כך, ושכר עבירה כנגד הפסדה שיבוא אחר כך. וזאת תגלו בחשבון עיר סיחון, כי אין להתפעל ולהתלהב מהנאה רגעית או מצער זמני.

הפלא ופלא, כיצד הדרוש והפשט חופפים.

הגמרא (בבא בתרא עח ע"ב) דורשת ואומרת דרוש על הפסוק: מי הם ה"מושלים" האמיתיים, שעליהם נאמר "יאמרו המושלים"? – אלו המושלים ביצרם, אדם הכובש את יצרו. כי אדם יכול למשול על מדינות רבות ורק על עצמו אינו יכול לשלוט. הוא מתאווה למשהו ואינו יכול להתגבר על תאוותו – כעבד נרצע לרצונותיו. אבל המושלים ביצרם אומרים לך עצה איך וכיצד תזכה להיות מושל ביצרך הקשה. מה הם מייעצים? "בואו חשבון" – אם תערכו חשבון, תצליחו.

כאשר הייתי צעיר הייתה פרסומת גדולה ברחובות ועל אוטובוסים: "מי שעושה חשבון שותה קריסטל…" חשבון של קריסטל… אבל הגמרא אומרת: "'בואו חשבון' – בואו ונחשוב חשבונו של עולם". כלומר, לא חשבון זמני אלא חשבון עתידי נצחי: "הפסד מצווה כנגד שכרה". מאי משמע?

הוא מפסיד בשביל המצווה, למשל, כסף. לדוגמה: תפילין מהודרות עולות אלפיים דולר, כאשר ודאי אפשר להשיג תפילין זולות יותר, בפחות כסף. אז אם רוכש את היקרות, הוא מפסיד כסף. או לפעמים מפסיד זמן – הוא כל כך לחוץ בזמן, אך עוזב הכול והולך ללמוד את השיעור בגמרא. זהו "הפסד מצווה", אך מאידך "כנגד שכרה" – מה השכר על המצווה? לנצח סלה ועד! חמישים מיליון שנה! וכי לא כך החשבון? באמת לא, כי הרבה יותר: נצח! ועם החשבון הזה תוכל לעשות מהיצר הרע עפר ואפר. "ושכר עבירה" – יש לו רווח גדול מן העבירה. הזדמנה לו עסקה הנותנת פדיון רב ערך, אך יש בה איזו שאלה של ריבית. אין הכרח לאיסור גמור, אבל יש חשש ריבית שמחמתו מרוויח – "שכר עבירה", אך "כנגד הפסדה" – הוא מטמא את נשמתו לנצח, מורד בקב"ה ומפסיד, רחמנא ליצלן. בחשבון הזה אפשר לנצח: "אם אתה עושה כן", "תבנה בעולם הזה ותכונן לעולם הבא"! רק הצלחה נצחית היא הצלחה. בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הצלחה רגעית אינה הצלחה. רק הצלחה של נצח היא הצלחה!

יהיו הדברים לע"נ מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל

בהערכת מצב שקיים אתמול (חמישי) שר הביטחון ישראל כ"ץ עם הרמטכ"ל, רב-אלוף אייל זמיר, ראש אמ"ץ, האלוף איציק כהן שנכנס אתמול לתפקידו, וראש אמ"ן אלוף שלומי בינדר, שיבח שר הביטחון את צה"ל על שהשיג הישגים מופלאים והשמיד את תשתית הגרעין של איראן, בסיוע ארה"ב, ואת מערך ייצור הטילים של איראן.

"במבצע ‘עם כלביא’ צה"ל השיג הישגים מופלאים בתחום סיכול תוכנית הגרעין ומערך ייצור הטילים של איראן – שני האיומים שסיכנו את ישראל יותר מכל. בנוסף תקפנו ופגענו במפקדים, בתשתיות נשק וביעדי משטר נרחבים בטהרן" אמר שר הביטחון.

כ"ץ הוסיף וציין כי "המשימה של צה"ל כעת היא להכין תוכנית אכיפה כחול לבן כדי לוודא שאיראן לא תוכל לשוב ולאיים על ישראל. צה"ל חייב להיערך מודיעינית ומבצעית כדי להבטיח את שמירת העליונות האווירית של חיל האוויר בשמי טהרן ואת היכולת לאכוף על איראן את המגבלות ולמנוע ממנה לחדש את היכולות".

לדברי שר הביטחון, "מדינת ישראל נחושה להוביל מדיניות הגנה אקטיבית מול איראן ולהסיר את האיומים, ואני סומך עליכם שתבצעו היטב את המשימה כפי שעשיתם עד כה".

תגובה אזרחית מהירה מנעה גניבת רכב יהודי הבוקר בבנימין. האירוע החל סמוך לשעה 5:30 הבוקר (שישי). רבש"ץ של אחד הישובים נוסע על כביש אלון בבנימין, ומבחין ברכב שהושאר בצד הכביש ומה שנראה כחוליית גנבים ערבים שמתעסקת בו.

הרבש"ץ מדווח לכוחות הביטחון ומתקשר מיד גם לנקודות ההתיישבות הסמוכות ומזעיק גם אותן – צעד שמתברר כחיוני ביותר. הוא מפרסס בחזרה לנקודה ומצליח לתפוס "על חם" גנב אחד. שניים נוספים נמלטים ברכב, והשלישי נמלט לשטח הפתוח.

בתוך זמן קצר, רועה צאן מגבעת שדה יונתן שקופץ עם חבריו לאירוע ומכיר היטב את מקומות המסתור מתפקידו כרועה צאן, מצליח לאתר אותו מתחבא בעץ תאנה סמוך. הגנב לא מתייאש, מיידה לעברו אבנים ופותח בריצה. הרועה וחבריו ממשיכים לדלוק אחריו, אלא שלפתע מהצד השני מגיעים תושבים אחרים מהחווה של בניהו שסוגרים עליו.

הוא מספיק לתת אגרוף בודד לאחד מהם, לפני שמכותר מכל צדדיו, מקופל לרצפה ונאזק מאחורי גבו. התושבים מסגירים אותו לסיור הצבאי שמגיע לנקודה זמן קצר לאחר מכן, והוא הועבר יחד עם הגנב השני לתחנת משטרת בנימין.

"הבוקר קיבלנו שוב עדות חיה לכך שאין תחליף לנוכחות יהודית בשטח", אמר עוז יהודה רום, תושב שדה יונתן שסייע בלכידת הגנב. "אם האירוע הזה היה מתרחש לפני 3 שנים, טרם הקמת הגבעות והחוות כאן, סביר להניח שהגנב כבר היה מזמן בתוך הכפר. אבל עכשין אנחנו כאן, שולטים בכל המרחב ברצף של נקודות התיישבות, ובעזרת רועי הצאן שלנו גם מכירים כל פינה באזור. ממליץ מכאן למחבלי האויב, חפשו לכם מקום אחר. כאן תפגשו תגובה מהירה וחדה", סיכם רום.

ראש האופוזיציה, יאיר לפיד, ערך אתמול גיחה מהירה לאבו דאבי, שם נפגש עם נשיא איחוד האמירויות, מוחמד בן זאיד (MBZ), ועם שר החוץ האמירתי, עבדאללה בן זאיד (ABZ). הביקור, שהוגדר כ"בזק", עורר לא מעט תמיהות לגבי מטרותיו ותזמונו, במיוחד נוכח העובדה שלפיד מכהן כראש האופוזיציה ולא כנציג ממשלת ישראל.

בפגישותיו, דן לפיד ב"התפתחויות האזוריות" וציין את "החשיבות העליונה של החזרת כל החטופים" – אמירה שקשה לחלוק עליה, גם אם לא ברור כיצד ביקור של מנהיג אופוזיציה מקדם מטרה זו באופן מעשי.

הביקור כלל גם ראיון לרשת "סקיי ניוז ערביה", שם לפיד אמר כי "על העולם הערבי כולו להפעיל לחץ על חמאס לקיים את העסקה". בנוגע ללחימה באיראן הוסיף כי: "המזרח התיכון קיבל תזכורת לכך שישראל היא המעצמה הצבאית האזורית ושהיא מסוגלת לעשות דברים שאף אחד אחר לא יכול".

בנוגע למצב בעזה, הוסיף ראש האופוזיציה כי "המלחמה יכולה להסתיים בתוך 24 שעות אם חמאס יניח את נשקו". הוא גם תקף את חמאס על שימוש בסיוע הומניטרי לרכישת נשק, והוסיף כי "הפתרון לא יכול להיות בלי דיון על היום שאחרי".

בחלק הפוליטי של הביקור, לפיד לא חסך ביקורת מראש הממשלה בנימין נתניהו, וטען כי לו הוא היה בתפקיד – מתקפת 7 באוקטובר לא הייתה מתרחשת. הוא הזהיר כי "חמאס יישאר אם לא נדע לשתף פעולה עם העולם ולקדם פתרון מדיני", והודה כי "הרשות הפלסטינית כיום לא מסוגלת לנהל את עזה", מה שמחייב "לחשוב מחדש על חלופות". אומנם ביקורת היא חלק לגיטימי מתפקידו של ראש אופוזיציה, אך האם זהו המקום והזמן המתאימים להעלות אותה?

במהלך הריאיון התייחס גם לנעשה בסוריה והצהיר כי "יש הזדמנות להגיע להסכם עם הממשל הסורי החדש", ואף שיבח את החלטתו של טראמפ להסיר את הסנקציות. הוא הציע לסוריה "להוציא את רמת הגולן מהמשא ומתן", והצהיר: "אין לנו סכסוך עם הממשל הנוכחי בדמשק".