חודש: יוני 2026

אחרי לילה עקוב מדם, בו נפלו מג"ד 52 סא"ל דור גדליה בן שמחון הי"ד ואיתו שלושה לוחמים נוספים, לצד מספר לוחמים שנפצעו בתקריות נוספות, מתוכם לפחות 1 במצב קשה, צה"ל תקף לפני זמן קצר שתי מפקדות בשעה שבתוכן פעלו מחבלים מארגון הטרור חיזבאללה במרחב הבקאע בלבנון.

בנוסף, צה"ל תקף החל מהלילה יותר מ-80 מפקדות, עמדות שיגור ותשתיות טרור נוספות של ארגון הטרור חיזבאללה במרחב נבטיה ובמספר אזורים נוספים במרחב הביטחוני ומעבר לו בדרום לבנון. כמו כן, בזמן התקיפות חוסלו עשרות מחבלים מארגון הטרור חיזבאללה שפעלו באותן מפקדות.

בצה"ל אומרים כי "התקיפות בוצעו בתגובה להפרות חוזרות ונשנות של הסכם הפסקת האש על ידי ארגון הטרור חיזבאללה". בתוך כך, כוחות צה"ל ממשיכים במשימתם במרחב הביטחוני בדרום לבנון, בדגש על השמדת התשתית התת-קרקעית האסטרטגית שארגון הטרור חיזבאללה בנה במרחב הבופור לאורך שנים.

בנוסף, במהלך הלילה (ו'), צה"ל זיהה כי ארגון הטרור חיזבאללה שיגר רקטות לעבר כוחות צה"ל הפועלים בדרום לבנון. בסגירת מעגל מהירה, צה"ל חיסל שני מחבלים שנמלטו על גבי אופנוע ממרחב השיגור. לאחר מכן, צה"ל תקף והשמיד את המשגר ממנו שוגרו הרקטות לעבר הכוחות.

אמג'ד טאהא, פרשן פוליטי אמירוּתי בולט, המקורב לממשל ובכובעו הנוסף משמש כיו"ר המרכז הבריטי ללימודים ולמחקרים במזרח התיכון, יוצא במתקפה חריפה נגד הנשיא האמריקאי דונלד טראמפ. בפוסט שפרסם ברשת החברתית X, טאהא מותח ביקורת על מה שהוא מגדיר כנטישת בעלות ברית בעתות מצוקה, ומזהיר כי אמון המדינות האזוריות בערבויות האמריקאיות הולך ונשחק.

בציוצו כתב טאהא: "לכבוד טראמפ: במזרח התיכון, נאמנות היא מטבע עובר לסוחר. אם אתה נוטש את חברך הקרוב באמצע קרב, חותך עסקאות מאחורי הגב שלו ומשאיר אותו חשוף, אל תצפה שאיש יסמוך שוב על הערבויות שלך. אמרת לעולם, 'ארה"ב וישראל ביצעו פעולה נגד איראן', ואז הלכת משם והשארת את בעל בריתך עומד לבדו". טאהא מדגיש כי במציאות המזרח-תיכונית, "אנחנו לא שופטים חברים לפי נאומים; אנחנו שופטים אותם לפי מי נשאר כשהטילים עפים. אדם שמנוטש בעל ברית באמצע הדרך וחותך עסקאות מאחורי הגב שלו אינו מישהו שאתה מתקשר אליו במשבר".

הפרשן האמירוּתי תוהה לגבי מהימנותן של ההבטחות האמריקאיות לעתיד, ומוסיף: "תגיד שזה עניין של אינטרסים אמריקאיים. בסדר. אבל גם לאחרים יש אינטרסים, ויש להם זיכרונות. אתה יכול לקרוא לזה 'אינטרסים של אמריקה'. אנחנו קוראים לזה משהו אחר: להשאיר את חבריך בסערה". בדבריו ציין לשבח את חוסנן של ישראל ואיחוד האמירויות, אל מול המדיניות המערבית: "לפני שאתה שואל, 'למה הם לא מגנים על עצמם?', זכור שמדינות כמו ישראל עשו זאת ועדיין עושות זאת לבדן. וזכור גם שאיחוד האמירויות הגן על עצמה, השיבה במכה חזקה, ואסרה את אחים מוסלמים. רבות ממדינותיכם במערב לא עשו דבר מכך".

לסיום, מזהיר טאהא כי התנהלות זו עלולה להוביל לשינוי אסטרטגי עמוק באזור: "הלקח פשוט. אם אתה יכול להשאיר את חברך הקרוב חשוף היום, למה שמישהו יסמוך על ההבטחות שלך מחר? אולי הגיע הזמן שהמזרח התיכון יתחיל לחשוב על חלופות. ובכן, כשאיראן תתקוף שוב, אל תניח שהמזרח התיכון יחייג לוושינגטון. אנשים לא מתקשרים למי שעלול לדלוף מידע לטורקיה או לחתוך עסקה עם טהרן בעוד חבריהם עדיין תחת אש", חתם את דבריו בהתייחסות להדלפות אמריקניות שהובילו לקריסת תכניות מבצעיות.

בעוד ישראל מתמודדת עם האובדן הכבד של ארבעה מלוחמי צה"ל, בהם מפקד גדוד 52 סא"ל דור גדליה בן שמחון הי"ד שנפלו הלילה בקרב בדרום לבנון, הקהילה הבינלאומית מפעילה לחץ כבד על ישראל לעצור את פעולותיה בלבנון, זאת ברקע בגידת טראמפ בישראל והגברת הלחצים להביא לנסיגה מהמדינה הערבית.

מי שעשה זאת הבוקר, היה שר החוץ הצרפתי, ז'אן נואל בארו שהצהיר כי "על ישראל להפסיק את פעולות האיבה שלה בלבנון, ארה"ב צריכה להפעיל עליה לחץ לעצור". דבריו עוררו תגובה חריפה מצד שגריר ארה"ב בישראל, מייק האקבי, שתקף את העמדה הצרפתית ושאל בציניות: "האם צרפת מקבלת את כל המידע שלה מחיזבאללה? ישראל מכה כשהיא מותקפת, כפי שיחיאל לייטר מביא עובדות. הפסקת אש קורית כשחיזבאללה מפסיק לירות ולהרוג".

הדברים נאמרו על רקע הצטברות חריגה של הפרות מצד ארגון הטרור חיזבאללה, שהוצגו על ידי שגריר ישראל בארה"ב יחיאל לייטר. בציוץ שפרסם עוד לפני האסון הכבד, הציג שגריר ישראל בוושינגון, יחיאל לייטר, רשימה מפורטת של עשרות אירועי ירי, שיגורי רקטות, שימוש ברחפנים מתאבדים ומטעני חבלה שביצע חיזבאללה ב-17 וב-18 ביוני בלבד.

נתונים אלו מפריכים את הטענות כאילו הארגון מכבד את הבנות הפסקת האש, בעוד המציאות בשטח מעידה על המשך רציף של טרור המכוון לעבר חיילי צה"ל ואזרחי ישראל. בעוד בצרפת קוראים לישראל לחדול מהתקיפות, בירושלים מדגישים כי זכותה וחובתה של ישראל להגן על גבולה ולהגיב בעוצמה לכל ניסיון פגיעה, כל עוד הצד השני ממשיך להפר את ההסכמות ולהתמיד בדרכו הרצחנית.

בהמשך לחקירה המתנהלת בנושא מחיות התינוקות של המותג “פרינוק”, משרד הבריאות ממשיך בביצוע בדיקות מעבדה ופעולות פיקוח נרחבות. עד כה דווח למשרד הבריאות על שני מקרים במסגרתם אושפזו חמישה ילדים שאכלו מהמחית ולאחר חשיפה אפשרית לחומרים ממשפחת הבנזודיאזפינים, כאשר כלל הילדים שוחררו מבתי החולים. למעט מקרים אלו, שאר המקרים שדווחו עם תסמינים דומים נבדקו ונשללו.

מאז התגבשות החשד לקשר אפשרי בין המקרים, ביצעו מפקחי שירות המזון במשרד הבריאות ביקורות ודיגומים נרחבים בפריסה ארצית, במסגרתם נדגמו ונבדקו לבדיקות שונות מאות מוצרים (מתוכם כ- 50 לבדיקות טוקיסקולוגיות, 110 נבדקו במעבדות לבדיקת ואקום, ולמעלה מ 500 מוצרים שנבדקו בנקודות המכירה לתקינות האריזה), ובהם מוצרים שנרכשו על ידי המשפחות, מוצרים מנקודות המכירה וכן מוצרים ממחסני היבואן.

עד כה אותרו חמישה מוצרים שבהם נמצאו חומרים תרופתיים מסוג קלונזפאם ולורזפאם, מתוכם שלושה מוצרים שנמסרו על ידי המשפחות ונרכשו בסניפי רשת “זול ובגדול”, ושני מוצרים נוספים שנדגמו ממדפי הרשת בירושלים, בעוד שבבדיקות שבוצעו במחסני היבואן ובנקודות מכירה נוספות שאינן שני הסניפים האמורים, לא נמצאה אינדיקציה להימצאות חומרים אלה. בחמשת המוצרים שבהם נמצאו החומרים יש אינדיקציה שנפתחו שלא כדין טרם קנייתם.

במקביל, משרד הבריאות ביצע בחינה משלימה של נתוני היבוא ושרשרת האספקה, לרבות הערכת צריכה, בחינת כמויות היבוא, ביצוע ביקורות במחסנים, קבלת הצהרה מהיצרן בצ׳כיה ובחינה מול היבואן של מסלול האספקה וההפצה. על בסיס הנתונים שנבדקו עד כה, לא נמצאה אינדיקציה בשלב זה לסיכון או לכשל במעלה שרשרת האספקה, לרבות בשלב הייצור, היבוא או האחסון במחסני היבואן.

בהתאם לממצאים, חתם רופא מחוז ירושלים על צווי הפסקה מינהליים לשני סניפי רשת “זול ובגדול” ברחוב יפו 113 וברחוב יפו 214 בירושלים, ובמקביל הנחה משרד הבריאות את בתי החולים להגביר ערנות למקרים של חשיפה אפשרית לחומרים ממשפחת הבנזודיאזפינים בקרב תינוקות וילדים צעירים.

יודגש כי בשלב זה לא נמצאה אינדיקציה לפגם או לתקלה בתהליך הייצור או לזיהום במפעל, ולכן לא הוחלט על ריקול גורף של מוצרי המותג, כאשר כלל הבדיקות שבוצעו למוצרים שנדגמו אצל היבואן נמצאו תקינות.

בשל החשד העבירה מערכת הבריאות את כלל המידע לגורמי האכיפה בתחילת האירוע. משטרת ישראל מנהלת את חקירת האירוע מתחילתו כאשר משרד הבריאות בוחן את ההיבטים הבריאותיים ומסייע לגורמי האכיפה ככל ונדרש.

משרד הבריאות שב ומדגיש את חשיבות הצרכנות הנבונה – רכישת מוצרי מזון באריזתם המקורית והשלמה, ווידוא כי המוצר סגור ותקין טרם השימוש – ומזמין את הציבור לפנות לייעוץ רפואי בכל מקרה של חשד או תלונה.

"בשלב זה, ובהתאם לממצאים שבידי משרד הבריאות, לא נמצאה אינדיקציה לפגם רוחבי במוצרי המותג, והאירוע ממשיך להיבדק באופן מקיף ויסודי. משרד הבריאות ימשיך לעדכן את הציבור ככל שיידרש" נמסר ממשרד הבריאות.

הבוקר הקשה שבו הותר לפרסום דבר נפילתם של סגן-אלוף דור גדליה בן שמחון ושלושה מלוחמיו, מעורר גל תגובות חריף במערכת הפוליטית, מימין ומשמאל. בכירי הקואליציה והאופוזיציה תוקפים את ניהול הלחימה ודורשים שינוי מהותי במשוואת הכוח מול חיזבאללה, זאת על רקע הקפאת המגעים למזכר ההבנות עם איראן.

חבר הקבינט השר בצלאל סמוטריץ' הגיב בכאב על נפילת הלוחמים: "‏בוקר קשה. ‏וידום אהרון. זמן לדבר באש. לפתוח את שערי הגיהנום". השר לביטחון לאומי, איתמר בן גביר, תקף גם הוא את המדיניות הקיימת וקרא להסלמה רחבה: ״על כל דמעה של אמא ישראלית, אלף אמהות לבנוניות צריכות לבכות. לבנון כולה צריכה לבעור. עם כל הכבוד לאמריקאים, ישראל חייבת להבהיר לעולם כולו שדם בנינו וביטחון אזרחנו איננו הפקר. לבנון כולה צריכה לבעור. חובתנו העליונה היא להגן על אזרחי ישראל ועל חיילי צה״ל, והמחויבות הזו קודמת לכל שיקול אחר".

בן גביר הוסיף ואמר: "אני אומר לראש הממשלה, גם בישיבות בינינו: על כל דמעה של אמא ישראלית, אלף אימהות לבנוניות צריכות לבכות. מספיק עם הפינג־פונג. במזרח התיכון לא מנצחים בתגובות מדודות ובהכלה – צריך להשתגע. למחוק. להכריע את הטרור.״

יו״ר מפלגת ישראל ביתנו, ח״כ אביגדור ליברמן, הצטרף לקריאה להחמרת התגובה הצבאית והטיל את האחריות לפתחו של הדרג המדיני: "אם אחרי האירוע הקשה שבו ארבעה לוחמים נופלים ומשפחות נהרסות, הדאחייה עדיין עומדת על תילה – זהו כישלון ישיר של ראש הממשלה ושר הביטחון. חיילי צה”ל אינם ברווזים במטווח. על כל פגיעה בחיילינו חייבים לגבות מחיר כבד שהצד השני לא ישכח".

ח״כ יואב בן צור (ש"ס) הגיב ושיגר תנחומים למשפחות: "הבוקר, שעות ספורות לפני שבת קודש, שוב צמד המילים ׳הותר לפרסום׳ פוצע את לב האומה, ארבעה לוחמים קדושים, הי״ד, נפלו בעת מילוי משימתם בלבנון, בהגנתם על יישובי הצפון. מתוך כאב עז, אני מביע תנחומים למשפחת גיבור ישראל, סא״ל דור בן שמחון הי״ד, ושלוש המשפחות של פקודיו גיבורי הרוח והעוז שחירפו ומסרו את נפשם למען עם ישראל. יהי זכרם ברוך."

חבר ועדת חוץ וביטחון, ח״כ עמית הלוי (הליכוד), התמקד בצורך בשינוי אסטרטגי עמוק: ״לא לעשות יותר מאותו דבר. צה״ל חייב לשנות גישה. מערכת הביטחון חייבת לשנות גישה. הטיל או הרחפן איננו האויב. והניסיונות לטפל בהם באמצעי הגנה בעת מעופם אל חיילינו אינם רלוונטיים ולא יכולים להוות הגנה מספקת.

כמו בכל מלחמה עלינו להשמיד ולסכל את התשתיות השלטוניות והאזרחיות של האויב. הן הבסיס לכל הפעולות הצבאיות שלו. לכן, צה״ל צריך להציב כמטרה ולפגוע במוסדות הדת, החינוך והחברה של חיזבאללה, בתשתית הכלכלית שלו כמו מפעלי התעשייה האזרחית, הבנקים, חברות הנדל״ן והבניה, שכונות הקצינים והפעילים ועוד. זו הפעולה המרכזית בכל מלחמה כדי להביא להכרעה. זה בכוחנו וזו חובתנו לחיילים ולאזרחי ישראל״.

נשיא המדינה יצחק הרצוג שיגר הודעת תנחומים למשפחות. "בוקר קשה וכואב מאוד. בצער עמוק מאוד התעוררנו לבשורה המרה על נפילתם של ארבעה מבנינו בקרב בלבנון, ובהם סגן-אלוף דור בן שמחון ז״ל, מפקד גדוד 52 בחטיבה 401. לפני כחודשיים, לאחר שמפקד הגדוד, סא״ל י׳, נפצע באורח קשה בלחימה, קיבל על עצמו דור את הפיקוד, ומאז הוביל את לוחמיו בחזית, בנחישות ובאחריות.

סגן-אלוף דור בן שמחון ז״ל, ושלושת הנופלים ששמותיהם טרם הותרו לפרסום, מצטרפים לרשימה ארוכה וכואבת מנשוא של בנות ובנים שנפלו בהגנה על המולדת והעם. כל אחד מהם עולם ומלואו, עם חלומות, תקוות ושאיפות שנגדעו באיבן.

יחד עם עם ישראל כולו, אנחנו מחבקים את המשפחות האהובות והיקרות ושולחים להן תנחומים מעומק הלב בשעה קשה זו. אנו מתפללים לרפואת הפצועים ולשלומם של כלל חיילי צה״ל וכוחות הביטחון. יהי זכרם של גיבורינו ברוך".

בתוך כך, הלוויתו של מג״ד 52 סא״ל דור בן שמחון תתקיים בשעה 14:00 בבית העלמין בבית השיטה

שבת שלום אחים יקרים שלי! פרשת השבוע – פרשת חקת.

פרשת חקת כשמה כן היא – דברים שהם חוק למעלה מן השכל. אומר לנו דוד המלך בתהלים (צ"ב, ו') "אִישׁ בַּעַר לֹא יֵדָע, וּכְסִיל לֹא יָבִין אֶת זֹאת" – אדם בדרך כלל רוצה לחשוב ולהאמין שמה שהוא מבין בשכלו, זה מה שקיים. ובשכלו הוא יכול לחקור ולדעת כל דבר. אבל האמת היא לא כך, זה דבר מאד הגיוני שישנם דברים שהם למעלה מן ההיגיון שלנו. נכון בורא עולם נתן לנו שכל להבין, לחקור, להתבונן. אבל זה כמו שנתנו למישהו רכב כדי לנסוע, אין המשמעות שעם הרכב הזה הוא יכול גם לטוס. עם השכל אנחנו צריכים להתבונן, לחקור ולהעמיק בדברים שהם תחת שלטון השכל. אומרת לנו התורה (י"ט, ב') "זֹאת חֻקַּת הַתּוֹרָה". בתורה יש דברים שהם למעלה משכלנו, ולא כל אחד מבין את זה. "איש בער לא ידע, וכסיל לא יבין את זאת".

מספרים שפעם היו איזה שני אחים עובדי אדמה בגבול הצפוני של מדינת ישראל. והנה פעם אחת היתה חדירת מחבלים. שני האחים הללו גילו תושיה, ובעוז ותעצומות השתלטו על המחבלים ומנעו אסון נורא. נו, חשבו מה כבר אפשר לתת לשני האחים הללו מתנה. בסוף אמרו: "הם דאגו לבטחון, נעשה להם ביקור במקום ביטחוני של מדינת ישראל". ובאמת לקחו אותם מהצפון ועד לדימונה בדרום – ביקור בכור האטומי. כשהם הגיעו לשם, הם מסתכלים, מראים להם צינורות, חוטים, כפתורים, דודים.

בסיום הסיור אומר אחד האחים: "מה אני אגיד לכם, לא הבנתי כלום. הבנתי שיש פה משהו גדול, אבל לא הבנתי שום דבר". האח השני אומר: "תשמע, יש לי שאלה אחת רק. הצינור הזה שמוביל לשם, מה בדיוק התפקיד שלו?"… כמה גיחכו השומעים לשמע השאלה המוזרה: כאילו הבנת הכל, רק את זה נשאר לך להבין?!

"איש בער, לא ידע" – אדם שהוא "איש", אז הוא יודע: יש דברים שאני לא יודע. אבל "וכסיל, לא יבין את זאת" – [מאידך אדם שהוא "כסיל"], הוא אומר: "יש לי שאלה, למה בורא עולם עשה כך וכך?". נו, וכי רק הצינור הזה לא מובן לך? כל סודות היקום ברורים ונהירים לך? זה מה שאומרת התורה. אנחנו צריכים להתנהג עם עצמנו בענוה הראויה מול רצון הבורא יתברך, אמונה בבורא יתברך ואמונת חכמים.

אם כבר הזכרנו את הפסוק הזה, אז נראה בו עוד פרפרת נפלאה. "איש בער לא ידע". ישנם שלשה דברים שמקרבים את האדם לבורא עולם, והשמות שלהם: קול, צום וממון. קול – הם המצוות שבקול, כמו: תפלה, תורה וכדו'. צום – סיגופים, התנתקות מחומר. ממון – נתינת ממון, צדקה.

הצום והממון – הם בעצם פעולות של התנתקות מחומר, התנתקות מממון שאדם מרגיש בו רכוש שלו. ואילו ה"קול" – דוקא הפעולה שלו היא לחבר אל בורא עולם, לחבר אל הרוחניות. ישנם אנשים שאומרים: "תשמע, אני מבין להתנתק מחומר. אבל לפעול? להרבות בתורה? תן לי שאני אתן צדקה, אני אעשה זה… אבל להשתפך בתפילה? להעמיק בתורה? זה לא כל כך בשבילי".

על זה אומר דוד המלך: "איש בער לא ידע". "בער" בגימט' 272. קול, צום וממון, כל אחת מהמילים עולה 136. 136 כפול 2, זה גימט' "בער". "איש בער" – הוא מסתפק בשנים מתוך השלשה. והוא לא יבין את זאת. "זאת" זה 408, זה שלשת הדברים. הוא לא מבין למה שלשת הדברים יחד – "זאת", זה הקשר המושלם, "זאת חקת התורה", "וְזֹאת הַתּוֹרָה אֲשֶׁר שָׂם מֹשֶׁה" וגו' (דברים ד', מ"ד).

יהי רצון שנזכה להיות מחוברים לאבא שבשמים, נזכה לעשות רצונו כרצונו.

שבת שלום ומבורך!

הסכם מזכר ההבנות בין ארה"ב לאיראן עומד בפני קריסה, לאחר שמשרד החוץ של שווייץ הודיע רשמית כי סבב השיחות שתוכנן להתקיים היום בעיירה לוצרן נדחה.

הדרמה הדיפלומטית הגיעה לשיאה לאחר שטהרן הודיעה על השעיית השיחות, בטענה כי ישראל מפרה את סעיף הפסקת האש שנקבע בהסכם, זאת בעקבות המשך פעילות צה"ל בדרום לבנון. סגן נשיא ארה"ב ג'יי די ואנס, שאמור היה להוביל את המשלחת האמריקנית, לא המריא כמתוכנן, כאשר בבית הלבן הסבירו תחילה כי מדובר ב"קשיים לוגיסטיים", אך ברקע נשמעו קולות ברורים על הקשר הישיר למצב הביטחוני הנפיץ.

סוכנויות הידיעות האיראניות "פארס" ו"אל-מאיאדין" מסרו כי המשלחת מטעמם הייתה מוכנה ליציאה, אך עצרה את המהלך עקב מה שהגדירו כהפרה בוטה של ההסכם מצד ישראל. בהודעתם נמסר: "איראן לא תמלא באופן חד-צדדי את התחייבויותיה, ועד שתהיה משוכנעת במלואה כי התקפות ישראליות על לבנון נעצרו וארה"ב עמדה בפועל בהתחייבויות סעיף ראשון, השיחות נשארות מבוטלות".

מנגד, דובר צה"ל הבהיר את הרקע לתקיפות: "צה"ל תקף לאורך הלילה וממשיך לתקוף מחבלים ותשתיות טרור של ארגון הטרור חיזבאללה במספר מרחבים בדרום לבנון. התקיפות בוצעו לאחר הפרות חוזרות ונשנות של הפסקת האש על ידי ארגון הטרור חיזבאללה".

זמן קצר לאחר מכן התבררה התמונה המלאה על הנעשה בדרום לבנון, כאשר דובר צה"ל התיר לפרסום כי סגן-אלוף דור גדליה בן שמחון הי"ד, מפקד גדוד 52 בחטיבה 401, ושלושה מלוחמיו, נפלו בקרב בדרום לבנון. האירוע התרחש בסביבות השעה 00:20, כאשר מטרה חשודה פגעה בטנק שבו שהו הכוחות במרחב הכפר תבנית.

בצה"ל מציינים כי האירוע נמצא בתחקיר וכי "לא ניתן לקבוע באופן חד משמעי כי מדובר בפגיעת רחפן נפץ". סא"ל בן שמחון ז"ל נכנס לתפקידו רק לפני כחודשיים, לאחר שהחליף את קודמו בתפקיד, סא"ל א' שנפצע קשה בקרבות.

במקביל, דובר צה"ל מעדכן כי במהלך הלילה (ו'), קצין צה"ל במילואים נפצע באורח קשה, ושלושה נגדים במילואים ונגד בקבע נפצעו באורח קל כתוצאה מפגיעת רחפן נפץ בדרום לבנון. הלוחמים פונו לקבלת טיפול רפואי בבית חולים ומשפחותיהם עודכנו.

הותר לפרסום: סא"ל דור גדליה בן שמחון, בן 32, מבית השיטה, מפקד גדוד 52, עוצבת ׳עקבות הברזל׳ (401), נפל בדרום לבנון, מפגיעת ״מטרה חשודה״ בטנק המג״ד, בכפר תבנית שמצפון לבופור. באירוע בו נפל סא״ל דור גדליה בן שמחון הי"ד, נפלו שלושה לוחמים נוספים אשר הודעה נמסרה למשפחותיהם, אולם שמותיהם טרם הותרו לפרסום ויפורסמו בהמשך.

סגן-אלוף דור ז״ל נכנס לתפקידו כמג״ד 52 ב-20 באפריל 2026, כשבוע לאחר שמפקד הגדוד נפצע באורח קשה במהלך הלחימה. דור ז״ל קיבל על עצמו את הפיקוד בשעה מורכבת, והוביל את לוחמי הגדוד בנחישות ובאחריות לאורך תקופת הלחימה בחודשיים האחרונים.

סגן-אלוף דור ז״ל גדל בחיל השריון בחטיבה 401, וביצע בה את מרבית תפקידי הפיקוד המשמעותיים לאורך שירותו. הוא פיקד על לוחמים ומפקדים בשורה של תפקידים מבצעיים, בלט במקצועיותו ובמנהיגותו, ובהמשך מונה לראש לשכת אלוף פיקוד הצפון במהלך מבצע ׳חיצי הצפון׳ עד להחזרת התושבים וסיים את תפקידו באוגוסט. לאחר מכן יצא לקורס פיקוד ומטה, ובאפריל שב לשדה הפיקוד ומונה למפקד גדוד 52.

סגן-אלוף דור ז״ל היה נשוי ואב ל-2 בנות, הוא גדל במשפחה של לוחמים – הוא וארבעת אחיו התגייסו לחטיבה 401 ואח נוסף התגייס לחטיבת גולני. אשתו משרתת כקצינה קרבית, בחיל האיסוף הקרבי והגבולות.

כשנדרש לכך, סגן-אלוף דור ז״ל נכנס תחת האלונקה וקיבל את הפיקוד על הגדוד ברגעים מורכבים של לחימה. הלילה נפל בקרב כשהוא מוביל את אנשיו בחזית, יחד עם צוות הטנק שלו – שלושה לוחמים נוספים שנפלו לצדו. עד לרגעיו האחרונים, פעל מתוך תחושת שליחות עמוקה, אחריות ומחויבות ללוחמיו ולמשימה.

מורשתו של סגן-אלוף דור ז״ל כמפקד אמיץ, מקצועי ומסור, וכאדם שהקדיש את חייו לביטחון המדינה ולחינוך דור המפקדים הבא, תמשיך ללוות את פקודיו ואת כל מי שזכו להכירו ולשרת לצדו.

עימותים חריגים נרשמו במהלך הלילה בשכונת מאה שערים בירושלים, זאת לאחר עצרת מרכזית שקיימה העדה החרדית קודם לכן במחאה על גזירת הגיוס.

העצרת התקיימה בכיכר זופניק בהשתתפות אלפים מקרב בני העדה החרדית והיישוב הישן העצרת נערכה בעקבות קריאה של בד"ץ העדה החרדית ורבני הקהילות, שקראו לציבור לבטל מלאכה ולהגיע ליום מחאה ותפילה נגד גיוס בני הישיבות ועל "הפגיעה בעולם התורה", באמירת סליחות ותפילות מיוחדות.

לאחר העצרת החלו התקהלויות והפרות סדר באזור מאה שערים, במקום דווח על חסימות צירים והבערת מדורות, בין היתר מדורה גדולה שהודלקה באזור כיכר השבת, אוטובוסים נחסמו באזור, ובעת הגעת כוחות המשטרה למקום לשחרור התנועה, החלו לעברם יידויי אבנים וחפצים שונים.

במהלך הפעילות במקום כוחות המשטרה לקחו ציוד הגברה שהיה בשימוש המפגינים והשליכו אותם על הרצפה. המצב הסלים במהירות, וכוחות משטרה השתמשו באמצעים לפיזור הפגנות, בהם מכת"זית שנכנסה לתוך שכונת מאה שערים.

צילום: ראובן ביאלה

תחילה גילוי פנימי נאות: הקטע הזה מופיע אמנם בתחילת המדור, אבל נכתב אחרון. הסיבה פשוטה: להיות קרוב ככל האפשר לציוצים, להצהרות ולתפניות האחרונות של הנשיא טראמפ, שהוכיח פעם נוספת כי הפכפכות היא כנראה שמו השני.

כל כמה שעות נדמה שהוא משנה כיוון. רגע אחד הוא מאיים ב"גיהנום עלי אדמות", וברגע הבא מדבר על הסכם. פעם הוא מציב תנאים קשוחים לאיראן, ופעם משבח את ההתקדמות במגעים. רגע אחד הוא דורש לפרק את איראן גם מהטילים הבליסטיים, ולמחרת כבר מסביר מדוע מותר לה להחזיק בהם. לכן, עד שלא ייחתם בפועל הסכם סופי, אם בכלל, איש אינו יכול לדעת בוודאות מה תהיה תגובתו הבאה של נשיא המעצמה הגדולה בעולם.

ובכל זאת, נכון לעכשיו נראה שטראמפ נחוש ללכת להסכם. מבחינת האיראנים מדובר בהצלחה גדולה. הם ספגו מכות קשות מבחינה צבאית וכלכלית, איבדו נכסים אסטרטגיים ונחלשו משמעותית, אך סביב שולחן המשא ומתן הצליחו להשיג הישגים.

בירושלים הופתעו מהמהפך: במשך חודשים דיבר טראמפ על לחץ מקסימלי, על פירוק יכולות ועל מניעת נשק גרעיני. נתניהו אף ניסה לשכנע אותו שלא למהר להסכם ושאל כיצד ניתן בכלל לסמוך על האיראנים וכיצד יוודא שהם אינם משקרים פעם נוספת.

אז מה קרה: הסיבה המרכזית היא לא נתניהו ולא מדינת ישראל. הסיבה היא אמריקה. טראמפ מביט אל בחירות האמצע המתקרבות בנובמבר, ורואה מול עיניו את מחירי הנפט ואת החשש מהאטה כלכלית. מקורביו הזהירו אותו שאם המשבר יימשך והרפובליקנים יאבדו את הרוב בקונגרס, הוא יהפוך למעשה ל"ברווז צולע" עד סוף כהונתו.

בתחילת המערכה הוא העריך שמדובר בעימות קצר שיסתיים בהכנעת איראן. אלא שככל שהתברר שהמציאות מורכבת יותר, גבר כוחם של הקולות המתונים יותר בממשלו, דוגמת סגן הנשיא ג'יי די ואנס והשליחים קושנר וויטקוף, שדחפו להסכם וליציאה מהמשבר. מבחינתם, עדיף הסכם בעייתי היום ממלחמה ממושכת מחר. מזכיר המדינה רוביו ושר ההגנה הגסת' חשבו אחרת, אך דעתם לא התקבלה.

במערכת הביטחון במדינת ישראל מביטים בדאגה בעיקר על שאלת הגרעין ועל חופש הפעולה מול חיזבאללה בלבנון. גם אם ההסכם ייחתם, החשש הוא שחלק מהבעיות רק יידחו למועד מאוחר יותר. מנגד, יש בירושלים מי שמזכירים שטראמפ כבר הוכיח בעבר שהוא מסוגל לבצע פניית פרסה מהירה לא פחות מזו שביצע השבוע.

ואי אפשר שלא לקשור את כל האירוע למה שמתרחש בימים אלו במדינת ישראל. השבוע נכתבו מאמרים רבים על הפניית העורף של טראמפ למדינה שרודפת את לומדי התורה. לא נחזור על הדברים, אלא נצטט יהודי המתקרב לגיל שישים, חובש כיפה סרוגה, מתנדב במילואים ואב ללוחמים, שאמר השבוע למוסר השיעור הקבוע (שסיפר לי על כך): "לפני השביעי באוקטובר אמרתי לילדים שלי שאני מרגיש שאסון עומד לבוא, כי אם במדינת ישראל לא מאפשרים ליהודים להתפלל ביום כיפור, משהו רע יקרה. היום אני מרגיש אותו דבר מול הרדיפה של עולם התורה. אין לי הסבר אחר לכך שטראמפ פתאום התהפך עלינו, דוחף להסכם כניעה, משבח את איראן וחמאס ומנסה לכפות עלינו ויתורים. יש כאן מסר שאנחנו צריכים להפנים".

לעיתים, דווקא הדברים הפשוטים ביותר, היוצאים מלב פשוט, נכנסים עמוק ביותר אל הלב.

חזק מול טראמפ

בשבוע שעבר, עוד לפני שטראמפ אימץ את ההסכם עם איראן והפתיע את כולם, כתבנו כאן כי בליכוד מתחילים לחשוש מירידה בפופולריות של הנשיא האמריקאי בדעת הקהל בישראל. החשש היה ברור: קשה לבנות קמפיין בחירות סביב דמות שהציבור מתחיל לאבד בה אמון. התוכנית המקורית הייתה פשוטה: בליכוד רצו לראות את טראמפ מגיע לישראל לפני הבחירות, מצטלם לצד נתניהו ומרעיף עליו מחמאות. התמונות הללו היו אמורות להזכיר לציבור את הקשר המיוחד בין שני המנהיגים ולהעניק לראה"מ רוח גבית נוספת בישורת האחרונה.

אלא שבינתיים המציאות השתנתה: טראמפ אימץ קו פייסני יותר מול איראן, ובקרב חלקים גדולים בציבור הישראלי התגברה תחושת האכזבה. יש מי שכבר משווים אותו לביידן, ובחדשות 14 אף הדביקו לו את הכינוי "ברק חוסיין טראמפ". האיש שהיה עד לא מזמן נכס אלקטורלי כמעט אוטומטי עבור נתניהו, הפך לפתע לדמות שמעוררת סימני שאלה גם בקרב מצביעי ימין.

לכאן בדיוק נכנסת הפוליטיקה: נתניהו הוא אולי הפוליטיקאי המנוסה ביותר במדינת ישראל בהפיכת חולשות לנכסים פוליטיים. אם עד עכשיו המסר היה "חזק עם טראמפ", ייתכן שמעתה המסר יהיה "חזק מול טראמפ". הקמפיין של הליכוד לא יימנע מלהציג את השאלה: מי מבין יריביו של נתניהו, יכול לטעון שהוא יודע לעמוד מול הנשיא האמריקאי? בנט? לפיד? איזנקוט? נתניהו יטען שרק מי שעבד שנים מול טראמפ, שכנע אותו, התווכח איתו ופעל איתו במבצעים היסטוריים, מסוגל גם לומר לו "לא" כשצריך. דווקא המשפט שטראמפ אמר השבוע: "ביבי הוא אדם קשה", עשוי להפוך לסיסמת קמפיין.

גם התקשורת מסייעת לו בלי להתכוון. כאשר שוחררו חטופים, כל הקרדיט ניתן לטראמפ. כאשר מגיע הסכם בעייתי מול איראן, לפתע נתניהו הופך לשותף מלא למהלך. הציבור מבחין היטב בסתירה הזו. כמובן, כל זה לא פותר את הבעיה האמיתית: נתניהו עדיין יצטרך להסביר מה הושג מול איראן ומה צפוי כעת בלבנון. אבל מבחינה פוליטית, הוא כבר החל לבנות את הקמפיין הבא שלו.

ואי אפשר בלי להזכיר את חסרונו של רון דרמר, שידע לזהות את הרוחות בוושינגטון לפני שהפכו למדיניות, וניטרל משברים עוד בטרם פרצו. ייתכן מאוד שאילו היה בסביבה, ניתן היה למנוע חלק ממה שמתרחש כעת. אבל כעת, משזה כבר קרה, נתניהו ינסה כאמור לקחת את הלימון ולהפוך אותו ללימונדה.

הקשית התהפכה

הסקרים הפעם אינם משקרים. האווירה במערכת הפוליטית קובעת חד משמעית: בנט ולפיד נמצאים במגמת ירידה, בעוד גדי איזנקוט הופך בהדרגה למועמד המוביל בגוש המתנגדים לנתניהו. התופעה הזו מעוררת שמחה לאיד משני צידי המפה הפוליטית.

בימין לא שכחו לבנט את הפרת ההבטחות ואת "ממשלת השינוי". השנים שחלפו לא הקהו את הכעס על מה שנתפס בעיניהם כהונאה הפוליטית הגדולה ביותר שידעה הפוליטיקה הישראלית. מנגד, גם בשמאל לא באמת אהבו את בנט. מלכתחילה הם תמכו בו בלית ברירה, משום שסברו שהוא היחיד שמסוגל למשוך קולות ימין ולהביס את נתניהו.

אלא שבשמאל תמיד העדיפו מועמד שצמח מהערוגה שלהם, ולא פוליטיקאי שמציג עצמו כאיש ימין עם עבר של מזכ"ל מועצת יש"ע. מבחינתם בנט היה פתרון זמני, לא מנהיג טבעי. ברגע שהופיעה חלופה אחרת, גדי איזנקוט, המעבר היה בלתי נמנע.

ככל שהוא התקרב לבנט בסקרים, כך החל גם לעקוף אותו ולשאוב ממנו מצביעים. במובן מסוים התהפכו היוצרות: במשך שנים נתניהו היה זה ששותה לבנט את המנדטים ברגע האמת. הפעם איזנקוט מחזיק את הקשית והוא השואב. כל קול שיורד מבנט, עובר כמעט אוטומטית לאיזנקוט.

ההערכה במערכת הפוליטית היא שהתהליך רק ילך ויתעצם. מי שמודאג מכך במיוחד הם אנשי יש עתיד. אם רשימת "ביחד" תמשיך להידרדר לעבר מספר חד ספרתי, רוב מוחלט של חברי הסיעה עלולים למצוא את עצמם מחוץ לכנסת הבאה. מירב בן ארי, שירי נאור, ולדמיר בליאק, רם בן ברק, מירב כהן, וכל החבורה הרועשת, יגיעו לכנסת כמבקרים בלבד.

זו גם הסיבה שבנט ולפיד עושים מאמץ עילאי לצרף אליהם את איזנקוט. השבוע נשמע בנט לראשונה מוכן לדון באפשרות שאיזנקוט יעמוד בראש החיבור. עד לפני זמן קצר הוא הסביר מדוע רק הוא מסוגל לנצח את נתניהו. עצם השינוי במסר מעיד על עומק המצוקה. גם ההתנהלות של בנט מלמדת על הלחץ. במשך חודשים הוא מיעט להתראיין והקפיד על פרופיל תקשורתי נמוך. דווקא כעת, כשהסקרים החלו להידרדר, הוא חזר להתראיין בקצב מוגבר בניסיון לבלום את הסחף.

מאחורי הקלעים ניתן להעריך שלפיד מעביר לבנט מסר פשוט: אני הסכמתי להיות מספר שתיים אצלך, עכשיו תורך לעשות אותו דבר מול איזנקוט. מבחינתו של לפיד, רק חיבור גדול יכול למנוע את התרסקות 'יש עתיד'. גם הקו התקיף שבנט אימץ כלפי החרדים לא הוכיח את עצמו. הניסיון לדבר בשפה שהזכירה לרבים את ימי טומי לפיד ו"שינוי" לא הביא לו קולות חדשים. להפך. הוא נתפס בעיני רבים כמהלך מלאכותי ולא אותנטי. 

שורה תחתונה: התזה של בנט, שלפיה רק מועמד ימין יכול לנצח את נתניהו ("כפי שקרה בהונגריה"), מתרסקת מול הסקרים. אם יש מועמד שנהנה מהמומנטום בגוש, שמו גדי איזנקוט. בקרב שמאחורי הקלעים בין שני האסטרטגים, ליאור חורב מצד אחד ורונן מנליס מצד שני, ניצח האחרון בצורה גורפת.

ממתין בסבלנות

אם בנט ולפיד זקוקים לאיזנקוט, לא בטוח שאיזנקוט זקוק להם. זו אולי התובנה המרכזית שעולה מהסקרים האחרונים. בעוד ראשי מפלגת "ביחד" עסוקים בהכחשות ובהסברים מדוע החיבור ביניהם עדיין עובד, איזנקוט מביט מהצד ורואה כיצד המנדטים זורמים אליו כמעט ללא מאמץ.

לא במקרה הוא אינו ממהר להיענות לקריאות לאיחוד. מבחינתו, כל עוד המגמה הנוכחית נמשכת, הזמן עובד לטובתו. בנט ולפיד מאבדים גובה, והוא צובר כוח. מדוע שימהר להציל אותם? הוא גם אינו שוכח כיצד נפגע כאשר בנט ולפיד ביצעו את האיחוד ביניהם והודיעו לו רק לאחר מעשה. "זה בהחלט העליב ופגע בי", הודה באחד הראיונות.

גם מבחינה פוליטית אין לו סיבה למהר. חיבור עכשיו יהפוך אותו לגלגל ההצלה של בנט. המתנה נוספת עשויה להפוך אותו למנהיג הבלתי מעורער של הגוש כולו. לכן, בניגוד ללחץ שמופעל עליו, איזנקוט משדר רוגע. הוא ממשיך להיפגש, לשוחח ולהתייעץ, אך נמנע מהתחייבויות. מי היה מאמין שהאיש שעד לא מזמן נחשב לגלגל השני של גנץ, הופך למועמד המרכזי של גוש המרכז שמאל לראשות הממשלה.

הדבר בלט במיוחד כאשר נשאל השבוע מדוע אינו מתאחד עם בנט או עם ליברמן. תשובתו הייתה פשוטה: אילו היה משתכנע שחיבור כזה מביא ניצחון, הוא היה עושה זאת. אלא שלדבריו הסקרים אינם מוכיחים זאת.

גם היחס של הליכוד אליו משרת אותו. במשך חודשים התמקדו מתקפות הימין בעיקר בבנט. כעת, כשהליכוד מסמן את איזנקוט כמועמד המרכזי מול נתניהו, הוא מקבל בדיוק את מה שכל פוליטיקאי מבקש: הכרה בכך שהוא היריב העיקרי. בנט מבין זאת היטב. זו כנראה הסיבה שהוא החל להאשים את ערוצי התקשורת ואת הליכוד ב"הרצת איזנקוט". לטענתו, עצם ההתמקדות באיזנקוט הפכה אותו למועמד המוביל. אלא שגם אם יש בכך גרעין של אמת, הטענה הזו בעיקר מלמדת על מצבו שלו.

המציאות הפוליטית מלמדת כלל פשוט: מי שעולה בסקרים אינו ממהר להתאחד, ומי שיורד בסקרים מתחיל לדבר על אחדות. כרגע איזנקוט נמצא בקבוצה הראשונה. מעבר לכך, ייתכן שהוא כבר חושב על היום שאחרי. ככל שבנט ולפיד ייחלשו והוא ימשיך להתחזק, כך יוכל להגיע למו"מ מעמדת כוח ולדרוש שליטה כמעט מלאה ברשימה המאוחדת. במקום חלוקה שוויונית, הוא עשוי לבקש רוב ברור של מועמדים מטעמו, בהתאם לכוח שיצבור בסקרים.

כמובן שהכול עוד עשוי להשתנות. מערכת בחירות היא אירוע דינמי, וארבעה חודשים בפוליטיקה הישראלית הם כמעט נצח. אבל אם המגמה הנוכחית תימשך, ייתכן מאוד שהשאלה לא תהיה האם איזנקוט יסכים להצטרף לבנט, אלא האם בכלל ירצה בכך.

שורה תחתונה: בנט ולפיד רואים באיזנקוט גלגל הצלה. איזנקוט רואה בינתיים עוד ועוד מנדטים זורמים לכיוונו. כל עוד המגמה הזו נמשכת, אין לו סיבה אמיתית למהר. הוא מעדיף להמתין, להתחזק, ורק אז להחליט באילו תנאים, ואם בכלל, יתאחד עם השניים.

המטרה החמקמקה

עד לא מזמן הקפיד הליכוד להתעלם מגדי איזנקוט. בעוד בנט ולפיד (ועוד קודם לכן גנץ) זכו למנות גדושות של ביקורת והתקפות, הרמטכ"ל לשעבר כמעט שלא הוזכר. היו שטענו כי מדובר במהלך מכוון שנועד לחזק אותו על חשבון בנט. אחרים סברו את ההפך: בליכוד פשוט העדיפו שלא להפוך אותו ליריב המרכזי.

אלא שהסקרים האחרונים שינו את התמונה: ככל שאיזנקוט התחזק ובנט נחלש, החלו גם בליכוד להבין שמדובר במועמד רציני לראשות הממשלה. מכונת הקמפיין הופנתה לעברו, אך בשלב זה נראה שהתוצאות רחוקות מלהרשים.

הסיבה לכך נעוצה אולי בדמותו הייחודית. נתניהו כבר התמודד בעבר מול יריבים רבים. לפיד סומן כאיש תקשורת חלול וחסר ניסיון. גנץ הוצג כפוליטיקאי חלש. בנט הותקף על ממשלת השינוי ועל הפרת הבטחותיו. אצל איזנקוט המלאכה מסובכת יותר.

קשה לתקוף אדם שבילה את מרבית חייו בשירות צבאי, זכה להערכה ציבורית רחבה ושילם מחיר אישי כבד במלחמה. גם כאשר הליכוד מנסה לפגוע בו, התגובה הציבורית אינה תמיד זו שאליה כיוונו האסטרטגים.

נקודה נוספת: איזנקוט נהנה כיום מיתרון נדיר בפוליטיקה הישראלית: הוא עדיין לא נאלץ להסביר יותר מדי. הוא כמעט אינו מציג תוכניות מפורטות, נמנע מהצהרות דרמטיות ואינו נכנס לעימותים מיותרים. במילים אחרות, הוא עדיין לא הספיק לאכזב אף אחד.

זו אולי הסיבה שהסקרים ממשיכים להאיר לו פנים. כל אחד רואה בו את מה שהוא רוצה לראות: איש ביטחון, ממלכתי ואחראי. הלעג של הליכוד על האנגלית החלשה שלו לא תפס. גם התמונות שבהן תועד מנמנם ברכבו לא הותירו רושם משמעותי. אצל חלק מהציבור הן אף עוררו אמפתיה.

אלא שכאן מסתתרת גם מגבלת הכוח שלו: הסקרים אמנם מחמיאים לו אישית, אך בינתיים אינם משנים באופן דרמטי את מפת הגושים. איזנקוט מצליח לקחת קולות בעיקר מבנט ומחבריו לאופוזיציה, אך עדיין מתקשה לפרוץ אל תוך מאגר המצביעים של נתניהו.

שורה תחתונה: בנט נחלש כי הציבור כבר מכיר אותו היטב. איזנקוט מתחזק משום שהוא עדיין נהנה מיתרון ההיכרות החלקית. האתגר של נתניהו הוא לגרום לציבור להכיר את איזנקוט טוב יותר ולהציגו כשמאלן, שמתקשה לנהל מערכת גדולה. האתגר של איזנקוט גדול לא פחות: להוכיח שהוא מסוגל לא רק לנצח את בנט, אלא גם לקחת קולות ממחנה נתניהו.

מדד חדש

במשך שנים חיפשה התקשורת את "מדד בליך" החדש, שיחזה מראש את תוצאות הבחירות. מדובר בבחירות הדמה המסורתיות שנערכות בתיכון בליך ברמת גן לקראת הבחירות הכלליות. המפלגות משקיעות מאמץ רב בבחירות הללו ומשגרות נציגים בכירים לשכנע את המצביעים הצעירים, שלרובם אין כלל זכות הצבעה בבחירות האמיתיות.

בעבר הצליחו תלמידי בליך לחזות במדויק כמה מהמהפכים הפוליטיים הגדולים, מה שהפך את המדד לאטרקציה תקשורתית של ממש. אלא שבשנים האחרונות איבד המדד מיוקרתו, לאחר שהתברר כי דעת הקהל של תלמידי התיכון אינה משקפת בהכרח את ציבור הבוחרים בישראל. מאז מחפשים את "מדד בליך" הבא. ייתכן שהתשובה מגיעה הפעם ממקום בלתי צפוי.

קוראים לו "פולימרקט", פלטפורמת חיזוי בינלאומית שבה אלפי משתתפים מעריכים תרחישים פוליטיים, כלכליים וביטחוניים. בניגוד לסקר רגיל, שבו הנשאל רק מביע עמדה, כאן המשתתפים נדרשים לגבות את הערכתם בתשלום עבור התחזית, ממש כמו במרוץ סוסים (וסליחה מהמועמדים על ההשוואה). לכן יש הרואים בפלטפורמה הזו, כלי המשקף לא רק משאלות לב אלא גם הערכות מושכלות של סיכויים.

התוצאות האחרונות מעוררות עניין רב: בעוד חלקים גדולים מהתקשורת בישראל התמקדו בחזרתו של נפתלי בנט ובאיחוד עם יאיר לפיד, מדד החיזוי הבינלאומי מציג תמונה שונה לחלוטין. המועמד שמוביל בו כיום הוא דווקא גדי איזנקוט. נתניהו נמצא אחריו, ובנט הידרדר למקום השלישי.

הסיבה לכך מעניינת לא פחות מהתוצאה עצמה: לפי הערכות המשתתפים בפלטפורמה, איזנקוט נתפס כדמות שמסוגלת לחבר בין מחנות שונים, לשבור את החלוקה המסורתית לגושים ואולי אף להקים קואליציה רחבה יותר מיריביו. במילים אחרות: לא רק השאלה מי ינצח בבחירות מעסיקה אותם, אלא מי מסוגל להרכיב ממשלה ביום שאחרי.

עם זאת, כדאי להיזהר ממסקנות נחפזות: פולימרקט אינו סקר ואינו מדגם מייצג של הציבור הישראלי. הוא משקף את הערכות המשתתפים בו, שחלקם כלל אינם ישראלים. בעבר כבר היו מקרים שבהם בעלי עניין השפיעו על המגמות ועל השיח הציבורי באמצעות השקעות ענק בפלטפורמה ובכל זאת, יש סיבה להתעניין בו. לא משום שהוא יודע לחזות את העתיד, אלא משום שהוא מספק הצצה לאופן שבו העולם מעריך את המערכת הפוליטית בישראל.

שורה תחתונה: הסקרים בודקים מה חושב הציבור הישראלי. פולימרקט בודק מה חושבים המשקיפים והמשקיעים ברחבי העולם. אלה אינם אותם דברים. אבל כאשר שני המדדים מתחילים להצביע לאותו כיוון, בהחלט כדאי לשים לב.

ואם כבר עוסקים בתחזיות, נזכיר גם את ההערכה שלנו שהובאה כאן בשבוע שעבר: ממשלת האחדות הבאה עשויה לקום דווקא סביב נתניהו ואיזנקוט. לפי התרחיש הזה, נתניהו יכהן ראשון כראש ממשלה ואיזנקוט ישמש כשר ביטחון. בהמשך תתבצע רוטציה, שבסיומה יפרוש נתניהו מהחיים הפוליטיים לאחר הסדרת ענייניו המשפטיים. אם אכן כך יקרה, המפלגות החרדיות עלולות למצוא את עצמן מחוץ לקואליציה. אבל זה כבר נושא אחר.

משחק כפול

ח"כ מנסור עבאס ממשיך לעבוד במרץ על המטרה האסטרטגית הגדולה שלו: להחזיר את רע"מ למעמד של שותפה לגיטימית בכל קואליציה עתידית. הדרך לשם מחייבת אותו להלך בין הטיפות. מצד אחד עליו לשמור על בסיס התמיכה הערבי והבדואי שלו, ומצד שני להישאר מקובל על הציבור היהודי ועל מפלגות המרכז והשמאל, שאיתן הוא מקווה לשבת בממשלה הבאה.

לצורך כך פיתחה רע"מ במשך השנים שיטה יעילה במיוחד: שתי שפות, שני קהלים ושני מסרים. בעברית מדברים על תקציבים, תשתיות, מאבק בפשיעה, זכויות אזרח ושותפות יהודית ערבית. מנסור עבאס עצמו מצטייר כפוליטיקאי פרגמטי, שקול ומתון, שמוכן לעבוד עם כל ממשלה למען החברה הערבית. זהו גם הדימוי שאפשר לו בעבר להיכנס לקואליציית בנט לפיד, וזהו הדימוי שהוא מבקש לשמר גם לקראת מערכת הבחירות הבאה.

אלא שבערבית התמונה מורכבת הרבה יותר. מחקר חדש של מכון ריפמן וד"ר שמעון עוז מצביע על שימוש עקבי במונחים טעונים מעולם השיח האסלאמי והלאומי פלשתיני. מושגים כמו "נכבה", "צומוד", "רבאט", "חזית" ו"מאבק מתמשך" מופיעים שוב ושוב בנאומים ובאירועים של אנשי רע"מ והתנועה האסלאמית.

הדוגמאות אינן מעטות. ח"כ ואליד אלהואשלה השווה את המאבק נגד הריסות הבנייה הבלתי חוקית ל"נכבה". בכירים אחרים דיברו על "אדמת רבאט" ועל מאבק שנמשך מדור לדור. גם מנסור עבאס עצמו נשמע לא פעם שונה לחלוטין כאשר הוא פונה לקהל הערבי. באחד מנאומיו אף אמר במפורש: "צריך לדבר אליהם בשפת הערבים כדי לשלהב אותם".

כאן בדיוק נמצאת השאלה הפוליטית: האם מדובר בהתמתנות אמיתית או רק בהתאמת מסרים לקהלים שונים? מבקריו של עבאס טוענים שמדובר במשחק כפול: בעברית הוא משווק דו קיום ושותפות אזרחית, ובערבית משמר שיח לאומי פלשתיני ולעיתים אף דתי אסלאמי. תומכיו ישיבו שמדובר בפוליטיקאי שמכיר את הציבור שלו ויודע לדבר לכל ציבור בשפתו.

כך או כך, מנסור עבאס אינו פועל בחלל ריק. הוא מבין היטב שלאחר הבחירות הקרובות ייתכן שוב מצב שבו רע"מ תהפוך ללשון מאזניים. לשם כך הוא חייב להישאר רלוונטי בשני העולמות גם יחד: מספיק לאומי כדי לשמור על בוחריו, ומספיק מתון כדי להישאר מועמד לגיטימי לקואליציה.

שורה תחתונה: מאחורי השפה הרכה של תקציבים ושותפות מסתתר מאבק פוליטי גדול בהרבה. רע"מ מבקשת לשוב למרכז הבמה, ומנסור עבאס יודע שהדרך לשם עוברת בשתי שפות: אחת לבוחר הערבי ואחת לשותף היהודי העתידי. ההערכה: שום דבר לא ימנע בסופו של דבר מגוש המרכז שמאל (כולל ליברמן) לשתף פעולה עם מנסור עבאס, בדרך להקמת ממשלה, תחת הנימוק "המשכנע": "העיקר להעיף את נתניהו". 

נתפסו ברשת

בהסכם המתגבש בין טראמפ לאיראן לא תופיע כמובן אפילו מילה אחת על אחד האיומים השקטים שממשיכים ללוות את מדינת ישראל: ניסיונות הגיוס של ישראלים בידי גורמי מודיעין איראניים באמצעות הרשתות החברתיות.

בשבוע שעבר זה הגיע אליי מכלי ראשון. "קיבלתי פנייה ישירה ברשת החברתית ממישהו לא מוכר שהציע לי עבודה", סיפר לי צעיר בשנותיו. בתחילה לא חשד בדבר. האיש התעניין במה שהוא עושה והציע שכר גבוה במיוחד. משום מה היה משוכנע שהוא נהג מונית. רק לאחר זמן קצר, כשנשאל ישירות מהיכן הוא, השיב בפשטות: "מאיראן". באותו רגע הבין הצעיר עם מי יש לו עסק, חסם את הפונה ומיהר להתייעץ כיצד עליו לנהוג. הפנינו אותו מיד לגורמי הביטחון, שביקשו ממנו לדווח גם למשטרה כדי שהתלונה תירשם באופן מסודר.

הזהירות הזו חיונית. בשלוש השנים האחרונות חשפו השב"כ והמשטרה כ-50 פרשיות ריגול שונות, והוגשו למעלה מ-70 כתבי אישום נגד ישראלים שפעלו עבור גורמים איראניים. גורמי ביטחון שעימם שוחחנו השבוע בנושא, מספרים כי האיראנים מבצעים "ריסוס ברשת" מול כלל האוכלוסייה ואינם פוסחים על שום מגזר. הם שולחים אלפי פניות אקראיות בתקווה למצוא משתפי פעולה, תאבי בצע או מחפשי הרפתקאות, שאינם מבינים את המחיר הכבד שייאלצו לשלם.

מהחקירות עולה כי ברוב המקרים החשודים ידעו היטב עבור מי הם פועלים. הם מתחילים במשימות שנראות תמימות וחסרות משמעות, אך בהדרגה נשאבים לפעילות ביטחונית חמורה. מי שנעצר בפרשיות כאלה מוחזק כאסיר ביטחוני לכל דבר ועניין, בתנאי כליאה קשים במיוחד. "מדובר במעצרים מכל גווני החברה בישראל", חזרו והדגישו. "אולם כיוון שאתה כותב לקוראים חרדים, ניתן לך שלוש דוגמאות פנימיות להבנת חומרת הדברים".

"צעיר מבית שמש נידון לאחרונה לשלוש שנות מאסר לאחר שביצע משימות עבור מפעיליו האיראנים. בפרשה אחרת נאשם צעיר מבני ברק באיסוף מידע על מדען גרעין ישראלי. במקרה נוסף הועבר מידע על אישי ציבור ישראלים תמורת אלפי דולרים במטבעות דיגיטליים". שלושת השמות שמורים במערכת, אף שכבר התפרסמו בתקשורת הכללית. אותם גורמי הביטחון שבו והדגישו כי העלאת המודעות היא המפתח למניעת המקרה הבא. "כל פנייה חשודה מחייבת דיווח מיידי למשטרה או לשב"כ".

בתחילת השנה, לאחר שנחשפה שורת פרשות דומות, פרסם ישראל גולד מאמר חשוב ב'יתד נאמן' ובו תיאר את מסלול ההידרדרות: מהודעה תמימה ברשת ועד לתא המעצר. כיוון שהתופעה לא נעלמה ואף מתרחבת, כדאי לחזור על הדברים גם כעת.

הכסף והכלא

הפרשות שנחשפו בשנים האחרונות מצטרפות לעשרות תיקי ריגול שנפתחו מאז פרוץ המלחמה, וחושפות תופעה מדאיגה שחודרת לכל שכבות החברה הישראלית. הפיתוי גדול, המחיר עצום, ומי שנופל ברשת מגלה בדרך כלל מאוחר מדי את גודל הטעות.

זה מתחיל כמעט תמיד בהודעה תמימה מאדם המציג עצמו כמי שמחפש "עזרה קטנה". הבקשה נראית שולית לחלוטין: לצלם תמונה, לבדוק כתובת, להעביר חבילה או למסור מידע כללי. התשלום נדיב ביחס למאמץ, והכסף מגיע במהירות, בדרך כלל באמצעות מטבעות דיגיטליים המעניקים תחושת אנונימיות.

גם המשימות הבאות נראות לכאורה חסרות משמעות. צילום של מבנה ציבורי, תיעוד רחוב מסוים או העברת פרטים על אדם כזה או אחר. האדם שבצד השני אדיב, סבלני ומשלם בזמן. "אם זה כל כך תמים", משכנע את עצמו המגויס, "מה כבר הנזק?".

אבל כאן בדיוק טמונה המלכודת: ברגע שהמשימה הראשונה בוצעה, הדלת כבר נפתחה. יש תיעוד של השיחה, יש הוכחה לקבלת תשלום ויש ראיה לשיתוף הפעולה. מכאן המשימות נעשות רגישות יותר ויותר. מי שמנסה לסגת מגלה לפתע כי המפעיל אינו כה ידידותי. לעיתים הוא מאיים בחשיפה ולעיתים מפעיל לחץ בדרכים אחרות.

יש גם מי שממשיכים מתוך תאוות בצע. שני צעירים שנעצרו לאחרונה הודו כי חיפשו "כסף קל". תמורת סכומים לא גבוהים במיוחד הם מכרו את עתידם, ולעיתים גם סיכנו חיי אדם. בתי המשפט אינם מגלים סלחנות כלפי עבירות מסוג זה, במיוחד בתקופת מלחמה.

הטיעון השכיח ביותר של החשודים הוא: "רק צילמתי כמה תמונות". אלא שהם אינם יודעים מה עושה האויב עם המידע שהועבר. גם תמונה שנראית שולית יכולה להפוך בידי גורמי מודיעין מקצועיים לחלק מפאזל גדול יותר. כאשר כל החלקים מתחברים, הם עלולים לשמש לתכנון פיגועים, הכוונת ירי או פגיעה באזרחים.

מי שסבור שלא ייתפס, טועה. מערכות הסייבר והמודיעין של ישראל מצליחות לחשוף פעם אחר פעם את המפעילים ואת מי ששיתפו עמם פעולה. המטבעות הדיגיטליים משאירים עקבות, התקשורת ניתנת למעקב, והתיעוד נשמר.

שורה תחתונה: מי שנתפס בפרשת ריגול הורס במו ידיו את עתידו. מדובר בכתם שאינו נמחק, בעונשי מאסר כבדים ובפגיעה במשפחה כולה. אם קיבלתם פנייה חשודה, חסמו, התעלמו ודווחו. אל תהיו השם הבא בכתב האישום הבא.

פורסם לראשונה בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

אל תסתפקו בעוד עוגה רגילה, פנקו את המשפחה בבצק עשיר שאי אפשר להפסיק ליישר. בואו לגלות את הסוד למאפה הביתי שיגרום לכולם לבקש עוד ועוד פרוסה.

רשימת קניות

• 500 גרם קמח לבן מנופה
• 1 כף שטוחה של שמרים יבשים
• 100 גרם סוכר לבן
• 2 ביצים גדולות
• 120 מ"ל חלב פושר
• 100 גרם חמאה רכה חתוכה לקוביות
• קורט מלח
• למילוי: 100 גרם חמאה מומסת, 3 כפות קקאו, 100 גרם סוכר חום, 100 גרם שוקולד מריר קצוץ

הוראות הכנה

1. מניחים בקערת המיקסר את הקמח, השמרים והסוכר ומערבבים קלות.
2. מוסיפים את הביצים והחלב ומתחילים בלישה איטית.
3. משלבים את קוביות החמאה בהדרגה עד שהן נטמעות בבצק.
4. מוסיפים את המלח וממשיכים ללוש עד לקבלת בצק גמיש ומבריק.
5. מכסים את הבצק ומתפיחים במקום חמים עד להכפלת הנפח.

שלבי הכנה

1. מחלקים את הבצק התפוח לשני חלקים שווים ומרדדים כל חלק לעלה מלבני דק.
2. מורחים על העלה את החמאה המומסת ומפזרים באופן אחיד את הקקאו, הסוכר החום והשוקולד הקצוץ.
3. מגלגלים לרולדה הדוקה, חוצים אותה לאורכה בעזרת סכין וקולעים לצורת בורג מרשימה.
4. מניחים בתבנית אינגליש קייק ומתפיחים שנית כ-20 דקות נוספות.
5. אופים בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות במשך כ-30 דקות עד להזהבה.
6. מוציאים ומברישים מיד בסירופ סוכר חם למראה מבריק ושמירה על העסיסיות.

טיפ של קונדיטור: כדי להבטיח את העסיסיות המושלמת, הקפידו על טמפרטורת החדר של המצרכים והימנעו מלישת יתר לאחר הוספת החמאה, כך תזכו במרקם ענני שנמס בפה.

דיווחים חדשים חושפים מתיחות סביב עסקת ענק פוטנציאלית בין פולקסווגן לחברת הביטחון הישראלית רפאל. לפי התוכנית שנבחנת, רפאל צפויה לרכוש מפעל של פולקסווגן המיועד להיסגר ולהסב אותו לייצור רכיבים למערכות הגנה אווירית, בהן "כיפת ברזל". המהלך נועד למנוע פיטורי עובדים במפעל באוסנברוק, שפעילותו צפויה להיפסק ב-2027 עם סיום ייצור דגם הקבריולה של הטי-קרוס.

סוכנות הידיעות רויטרס פרסמה כי קטאר, המחזיקה ב-17% מזכויות ההצבעה בפולקסווגן ובנתח מניות בשווי של כ-10 מיליארד דולר, פועלת מאחורי הקלעים כדי לעצור את ההסכם. על פי הדיווח, המעורבות הקטארית נובעת מ"מערכת היחסים המורכבת של מדינת המפרץ עם ישראל", כאשר האינטרס של דוחא מסתמן כהעדפה לפיטורי 2,300 עובדי המפעל על פני הסבתו לייצור צבאי עבור חברה ישראלית.

העמדה הקטארית משמעותית בשל כוחה של הנסיכות במועצת הפיקוח של הקונצרן. לקטאר יש שני מושבים במועצה, לצד השפעה רבה על החלטות אסטרטגיות. עם זאת, במועצה יושבים גם נציגי עובדים המחזיקים ב-10 מושבים, ורואים חשיבות בשימור מקומות העבודה בגרמניה, על רקע הקיצוצים הנרחבים שעורכת פולקסווגן בשל צניחה במכירות בסין ובארה"ב.

גורמים רשמיים בפולקסווגן, במועצת הפיקוח ובקרן ההשקעות הקטארית סירבו להגיב לדיווח. מנגד, ראש ממשלת סקסוניה תחתית, אולף ליס, החבר במועצה, נמנע מלהתייחס ישירות ללחץ הקטארי אך קרא להנהלת החברה למצוא פתרון יציב: "אני מצפה שהחברה תעמוד באחריות זו ותציג את ההחלטות שהוכרזו בזמן. המדינה תספק תמיכה בונה בכל מקום שבו זה מתאים ואפשרי," כך לדבריו לרויטרס.