לרגל היום הבינלאומי לבעלי צרכים מיוחדים, אמא לילד בן 6 שלומד במוסדות 'עדי' במאמר מרגש:
רפאל המתוק שלנו, הרביעי במשפחה, בא לעולם לפני 6 וחצי שנים.
רפאל הוא הרביעי מבן חמשת הילדים שלנו והמאתגר שבהם.
רפאל נולד בשבוע ה-28, פג קטן שברירי. בימים הראשונים חשבתי שהכול בסדר. חודש אחרי הלידה, עולמינו התהפך! חיידק אלים חדר למוח של רפאל הקטן, והחיים שלנו כמשפחה השתנו מן הקצה אל הקצה. בבית המתינו לנו שלושה קטנטנים, שדרשו טיפול ותשומת לב שהקטנה בהם היא רק בת שנתיים וחצי.
בתקופה המטלטלת והקשה, נאחזנו חזק באמונה. הידיעה שיש בורא לעולם, שיש סיבה לכל דבר, העניקה לנו את היכולת להתמודד עם הטלטלה, עם הקשיים. בעזרתה הצלחנו לשרוד את המעברים בין הבית, לטיפול נמרץ, בין להוציא את הילדים מהגן, לשהייה בפגיה.
והצלחנו. עמדנו במשימה!
רפאל חזר הביתה. ואז גילינו, שהאתגר רק התחיל. לרפאל יש מוגבלות ומוגבלות דורשת עבודה במשרה מלאה. החל ממאבק סיזיפי בבירוקרטיה הישראלית, שכל מי שהתנסה פעם יכול לספר לכם כמה אנרגיה צריך בשביל לעבור את נבכי הבירוקרטיה בשלום. ואחרי שניצחנו את הבירוקרטיה, צריך למצוא לרפאל מסגרת חינוכית מותאמת ליום לימודים ארוך. בקיצור לא משימה קלה בכלל.
על הפרק עמדה השאלה שלי כאימא, האם לעצור את הקריירה, לרדת מהרכבת, להגיד סטופ. ולהשקיע את כול כולי בטיפול ברפאל. או לקבל החלטה לא קלה, שאני יכולה לנהל במקביל שני קריירות מלאות.
קיבלתי את ההחלטה, לא עוצרים את החיים. הילדים שלי יהיו שמחים יותר, אם הם יחשו שיש להם אימא, שממצה את עצמה. ידעתי שזה לא יהיה קל, אבל האמנתי והיום אני רואה שצדקתי, שהילדים שלי יהיו מאושרים לקבל אימא מאושרת, שממשיכה לפתח את עצמה ומצליחה לשלב עבודה במשרה מלאה ואימא במשרה מלאה.
כדי שנצליח כמשפחה להתמודד עם האתגר של רפאל, אנחנו זקוקים לשותפים. והשותף שלנו, הוא מרכז 'עדי ירושלים' ( עלה ירושלים לשעבר) מרכז חינוכי טיפולי ושיקומי לילדים ומבוגרים עם מוגבלות שכלית התפתחותית. שאני נותנת לרפאל בבוקר נשיקה לפני שאני נפרדת ממנו בכניסה לגן, אני יודעת שהוא יהיה בידיים בטוחות. משעות הבוקר עד שעות אחר הצהרים, אני יכולה להיות בעבודה, בזכות המסירות של המטפלות והעובדות של מרכז 'עדי ירושלים'. בזכותם אני ובעלי ומשפחתי יכולים לשמור על שגרת החיים שלנו.
יש אימהות שמגשימות את עצמם דרך טיפוח הבית שלהם וגידול הילדים, אני מצדיעה להם. אבל אימהות שחוששות לעתיד הילד שלהם ובגלל זה זונחות את עצמן, לטעמי הם בסופו של יום גם משלמות מחיר יקר וגם פוגעות בשמחה ובאיכות החיים שלהם. הם משליכות על הילדים את העובדה שמנעו מעצמן את הפיתוח האישי והילדים חשים את זה בתת מודע.
לסיכום: ילד עם מוגבלות, לא אמור להגביל את הקריירה שלך! ילד עם מוגבלות הוא אתגר עבורך אתגר שימלא אותך בשמחה, אם תדעי לשלב בין הצרכים שלך לשלו. כי כל ילד צריך אימא שמחה ומאושרת.
הכתובת :תהילה פרץ, אמא של רפאל פרץ, בן 6 וחצי.
וואאווו מרגש.הרבה הצלחה בעז"ה
לא יודע מה קרה בדור שלנו.
נשים לא רוצות להיות "יהודיה פשוטה".
מחפשות קרירה זה ממש נופל על לשון קרירות.
החמימות הכי גדולה שיש לכל ילד ילדה וגם איש שיש להם בית וביתו זה אישתו יש תמיד אשה/אמא שנמצאת בבית.
אני מאכל לתהילה פרץ אושר ועושר וכל טוב והצלחה עם רפאל שיחיה ויאריך ימים.
ושיבא משיח וירפא אותו בצורה שלמה אמן כן יהיה רצון.
נכנסו אנשי חינוך לרב שטיינמן זצל, וטענו בפניו שהרבה אמהות בוחרות לעבוד מחוץ לבית הרבה שעות (קריירה בלע"ז) וחבל שלא מתנהגות כמו הנשים של פעם שהיו יושבות בבית ומתרכזות בחינוך הילדים…
הגיב הרב שטינמן על זה, היום בדור שלנו בשביל החינוך, טוב יותר שהאמא לא תיהיה בבית…
לא מדוייק בכלל
סליחה מכובדך.אבל אתה חי בדור של היום.לא בדור מלפני 80 שנה.שאמא היתה כל היום בתוך הבית מגדלת את הילדים בנחת.היום המצב הוא שאישה בתוך בית נהיית ברוב המקרים ממורמרת.לא מטפחת את עצמה.מזניחה ת'צמה.משקיעה אך ורק בילדים.לעניות דעתי.זה מצב חמור ביותר.לא שאני פוסלת את אלו הספונות בביתם ומגדלות דור ישרים בשמחה ואהבה….מי שזה לא מתאים לה בנפש ויכולה להכנס
למירמור ודיכאון שיתפוצצו בסופו של יום על הבעל והילדים.זה לא שווה כלום.
נקודה.אישה צריכה להיות שמחה.אישה שמחה =בית בריא וכולם נהנים.
קחו אתזה לתשומת ליבכם❤
זה נכון שהיום נשים יותר זקוקות לעבוד גם לצורך הפרנסה וגם לצורך בריאותם הנפשית. ואין בעיה שאישה תלמד מקצוע שתוכל להרויח הרבה כסף (וכמובן הכל בדרכים כשרות). אבל אשה שעושה לקריירה אידיאל ומטרה בפני עצמה ואינה יודעת שעיקר מטרתה זה לדאוג לצרכי ביתה יש לה בעיה בהשקפה!!!
ואשה שמחה זה אישה שממצית את עצמה. שיש לה סיפוק מקריירה וכדו'…
יותר מדויק יקירתי ,"שאיזהו עשיר השמח בחלקו" לא מעט נשים בעלות קריירה ופניהם נפולות ואת כספם שעמלו בקריירה מחוץ לבית ושעות לא מבוטלות משקיעות בטיפול נפשי רגשי …בדוק !!! והנושא רחב וברור כמובן בלי הכללה חס וחלילה אך לא זה הדבר שמביא שמחה !!!
מה הסיפור בקצרה נב א
הקרירה בשביל שהבעל ישב וילמד. כמובן שגם זה צריך להיות מאוזן כלפי הבית…
כל אחת ודרכה
גם לי יש כזה ילד ב"ה
וצודקת הגב' שזאת עבודה במשרה מלאה
ולא פשוט להתמודד עם הבירוקרטיה
אבל הרגשתי בדבריה נימת זלזול בנשים שהחליטו להשאר בבית ולא לעשות "קריירה" בגלל זה .
גם אני וגם אשתי הורדנו פרופיל בחוץ ומשקיעים הרבה יותר בפנים וזה ממש כיף
כל זה לא מוריד מהעבודה הנפלאה שכל המוסדות לילדים החמודים האלה עושים
ממש עבודת קדש שמיקלה מאד על ההורים ונותן הרבה כח
בסגרים החוזרים ונשנים הרגשנו את זה הרבה יותר חזק
יבורכו כולם
אני מכירה את רפאל המתוק ואת אמו המקסימה
תהילה ובעלה הם אנשים מיוחדים ונדירים ששמחת החיים שלהם מורגשת היטב.
הם משקיעים ברפאל את הכי שאפשר והרבה יותר מזה!
רפאל הוא אחד הילדים השמחים והמתקדמים בעדי בזכות הוריו המקסימים שמקבלים אותו ועובדים איתו והוא חלק בלתי נפרד ממשפחתו!
כמובן שכל אחת תעשה את הבחירה מה מתאים לה יותר להיות אמא עובדת או לא ע"פ האופי שלה ותנאי החיים שלה. ומהכרות עם תהילה אני מצהירה בפה מלא שהעבודה שלה לא פוגעת בכלל בכלל בטיפול ברפאל, להיפך!
מכל תגובה פו אפשר לכתוב ספר מרוב שאתם כותבים הרבה אני מדלג על התגובות הארוכות גם אתם? יוהו איך שלי לייק מהגלידה שלך
פרסומות מה קרה התעיפתם
אשריך אמא של רפאל!!!
תענוג לשמוע את דברייך!!!!!
סוף סוף התגובות פו קמו לתחיה
נומי נומי לתגובות מסכנה הכתבה אף אחד לא מסתכל עליה אני שולח את תנחומיי חה חה חה חה חה חה חה חה ח