שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
ושימו לב טוב!
כולנו הרי יודעים שאם בעל מקשיב לאשתו על דברים שנצרכים לצורכי הבית, או לצרכיה האישיים, זו מצווה גדולה ועצומה.
כולנו מבינים שאם אשה שומעת את בעלה על תקופות קשות שהוא עובר, ועל מישהו שממש הכעיס אותו, הרי שזו מצווה גדולה.
כולנו גם מבינים שזה מאוד תורם לשלום הבית.
כולנו מבינים דבר נוסף, שאם זה משהו טכני: "לך ותקנה לי", או "לכי ותעשי לי", זו לא באמת 'שיחה'.
שיחה זה לשמוע את מצוקותיו של האחר.
מה אנחנו צריכים לדעת וללמוד ביום זה, כחלק מהסדנא התורנית אותה מעביר אותנו הקדוש ברוך הוא בבין אדם לחברו בימי ספירת העומר?
שימו לב טוב!
לפעמים האשה שומעת את בעלה, ומתחילה להפוך להיות היועצת שלו:
"אז למה לא אמרת לו כך?",
"אז מדוע לא הגבת בצורה כזאת?",
"למה שתקת? למה כל החיים שלך אתה צריך רק לסבול ולשתוק?".
ולפעמים הבעל הוא "הפיקח הגדול", שכאשר אשתו מסבירה לו עד כמה הרסו את חייה או עד כמה לא התייחסו נכון לפעילותה,
הוא מסביר לה עד כמה היא שוטה וגסת רוח, "כי אם היה לך טיפ-טיפה יותר שכל וטיפ-טיפה יותר עדינות נפש, היית מוצאת את המילה הנכונה והמתאימה".
וכאן מגיעה הטעות האמיתית!
יושב אותו בן זוג ומשתפך, ובן הזוג שכנגדו מנסה להיות היועץ ולפתור לו את הבעיות.
הוא לא הגיע אליך כי הוא מחפש פתרונות לבעיות,
הוא מחפש, בסך הכל, אוזן קשבת!
כל מה שמוטל עליך להוציא מפיך הוא "צקצוקי הבנה" והתייחסות אמיתית וכנה לכאב ליבו של בן זוגך.
זה לא הזמן להצעות, זה לא הזמן לרעיונות.
וזה הזמן האחרון בו אתה אמור לספר לבן הזוג עד כמה הוא "שווה" בעיניך באמת.
אתה אמור רק לשבח, לפאר ולהלל, להשתתף באותו צער,
ולפי דעות מסוימות, אפילו לשמוע את השמות של האנשים או הנשים שפגעו בבן הזוג, כי אז אתה, כביכול, משתתף יותר.
אסור לך להאמין, אבל אתה אמור לקבל את הצער של בן הזוג כאמיתי ולהיות שותף אמיתי.
לאחר מכן, זו מעין מכונת כביסה, גם בן הזוג יוצא לחיים טובים ולשלום, וגם אתה, ופותחים דף חדש ואמיתי.
בהצלחה רבה לכולנו,
וברוכים תהיו!
"צקצוקי הבנה" שיהיו בהקשבה רצינית .