בשיחה עם "ישראל היום" העלה יו"ר המפלגה הרפובליקנית בישראל מארק צל, שורת הסתייגויות מהחלטת הממשל האמריקני להסיר את הסנקציות מסוריה. למרות ההבנה הבסיסית לצורך בשיקום המדינה המוכת מלחמה, צל מביע דאגה מההשלכות האפשריות של המהלך על קבוצות מיעוטים במדינה.
"אני מבין את הרצון להקל על הסורים כדי שיבנו את המדינה מחדש", פתח צל את דבריו, אך מיד הוסיף ביקורת על האופן שבו התקבלה ההחלטה: "יש לי קצת ביקורת על ההצהרה החד-צדדית שלו אתמול. אם אמריקה רוצה להסיר את הסנקציות – בסדר, אבל היא צריכה לוודא שהמשטר לא יחסל את המיעוטים. הם צריכים להבהיר שבתמורה, תהיה שמירה על המיעוטים. אני בקשר עם הממשל בנושא הזה".
התבטאויותיו של צל מגיעות על רקע חששות שהובעו בישראל כי המדיניות האמריקנית החדשה עלולה להוביל ללחץ על ישראל להסכים למהלכים שאינם עולים בקנה אחד עם האינטרסים הביטחוניים שלה. צל, המשמש כגשר בין הממשל האמריקני לישראל, ניסה לפזר את החששות הללו.
"הדאגה הזאת לא מוצדקת, למרות שאני מבין אותה. כיהודים אנחנו נלחצים מכל דבר שנשמע לא לטובתנו. אבל כשבוחנים את המציאות – אין מקום לדאגה קיומית, אולי רק כמה פרטים קטנים", הסביר צל, במה שנראה כניסיון להרגיע את הקהל הישראלי.
בהתייחסו למצב בעזה, הבהיר צל את ההבדלים המהותיים בין גישת הנשיא הנוכחי לזו של קודמו. "טראמפ תומך בלחימה ושולח אמל"ח. יחד עם זאת, הוא רוצה גם לסייע לאזרחים בעזה, אך מבין שהסיוע עלול להגיע לחמאס – וזה לא מקובל עליו. אני בספק אם אפשר להעביר סיוע בלי שייפול לידי חמאס, אבל סומך על הצבא שלנו. בשונה מביידן, טראמפ לא דורש מישראל להפסיק את הלחימה, אבל כן שואף לשלום – גם בעזה, גם באוקראינה, בסין ובפקיסטן, אך לא בכל מחיר".
צל הדגיש כי השבת החטופים נמצאת בראש סדר העדיפויות של הנשיא האמריקני, וכי הוא מחפש פתרונות יצירתיים לסוגיה. לדבריו, טראמפ חושב "מחוץ לקופסה" בניסיון למצוא פתרונות לסוגיה המורכבת.
בסוגיית איראן, שנמצאת בלב הדאגות הביטחוניות של ישראל, הציג צל עמדה תקיפה של הנשיא. "מה עוד אנחנו רוצים ממנו? טראמפ חוזר ואומר – לא יהיה נשק גרעיני באיראן. הוא לא מאמין בהבטחות של האיראנים, ודורש פיקוח בינלאומי. הוא אף איים אתמול להטיל סנקציות כדי להביא את איראן לפשיטת רגל אם תסרב להסכם. אני גם קצת מעורב בזה".
הערת הסיום של צל לגבי מעורבותו בסוגיית איראן משקפת את מעמדו כדמות משמעותית בעיצוב מדיניות החוץ האמריקנית כלפי המזרח התיכון, במיוחד בכל הקשור לאינטרסים המשותפים של ארה"ב וישראל באזור.
