בית משפט השלום בפתח תקווה, פסק כי יש לדחות את הטענות החמורות שהועלו כנגד יו"ר מפלגת ישראל ביתנו. הטענות כללו האשמה כי ליברמן הציע לשלם סכום של מאה אלף דולר עבור פגיעה בקצין משטרה בכיר.
במהלך הדיונים המשפטיים, הכריע השופט ארז נוריאלי באופן חד-משמעי לטובת עמדתו של יו"ר ישראל ביתנו. בהחלטתו, ציין השופט: "מצאתי לתת אמון בגרסתו של הקובל (ליברמן). עדותו היתה אמינה וקוהרנטית. גרסתו של הנאשם (כמיסה) אינה אמינה, אינה סדורה, רצופה סתירות וכבושה בחלקה."
ההליך המשפטי נסב סביב טענות חמורות שהעלה יוסי כמיסה, אשר עבד בעבר עם אביגדור ליברמן. לפי הנטען, לפני כשני עשורים, בשנת 1999, הביע ליברמן נכונות לשלם סכום של מאה אלף דולרים למי שיפגע בניצב במשטרה. טענות אלו נדחו על ידי בית המשפט לאחר בחינה מעמיקה של הראיות והעדויות.
בית המשפט התייחס בחומרה לטענת כמיסה בדבר קיומן של הקלטות אשר לכאורה מוכיחות את דבריו. השופט קבע כי לא הוצגו כל ראיות לתמיכה בטענה לפיה כמיסה החזיק בהקלטות של שיחות מפלילות, וכי אלו נגנבו ממנו במארב בלטרון. הסיפור הזה תואר על ידי בית המשפט כבלתי מבוסס ונעדר תימוכין.
במהלך עדותו בפני בית המשפט, סיפר כמיסה את גרסתו למערכת היחסים עם ליברמן ולאירועים הנטענים: "ליברמן אמר לי לתקוף את המשטרה, הפרקליטות ובג"ץ, בגלל סקרים. הוא לא סבל את המשטרה, את ניצב סנדו מזור ואת ניצב משה מזרחי. שנאה גדולה. הוא טען שמנסים להפיל אותו. בשנת 1999 נפגשנו, ואז הוא אמר שהוא מוכן לשלם 100 אלף דולר כדי לרצוח את ניצב מזור. ההצעה נשמעה לי מאוד רצינית. הייתי בהלם ויצאתי החוצה".
עדות זו, כאמור, נמצאה על ידי בית המשפט כבלתי אמינה ורצופה בסתירות. לאחר ניתוח מעמיק של כלל הטענות והראיות שהוצגו בפניו, העדיף השופט נוריאלי את גרסתו של ליברמן, אשר הכחיש את הטענות החמורות שיוחסו לו.
