בעוד הקהילה הבינלאומית ממשיכה להדק את המצור הכלכלי על נמליה, איראן מצליחה לכופף את כלכלות האזור והופכת את מצרי הורמוז מנתיב שיט חופשי למסדרון שבשליטתה הבלעדית. המהלך האיראני, שמתבצע בשקט הרחק מהרדאר הבינלאומי, כולל חתימה על עסקאות חשאיות מול בגדד ואיסלאמבאד לאישור מעבר מכליות נפט וגז. ההתפתחות הזו יוצרת מציאות גיאופוליטית חדשה שבה חופש השיט במצר האסטרטגי ביותר בעולם הופך לנחלת העבר, ובמקומו מוקם מנגנון אישורים קפדני המנוהל ישירות מטהרן.
על פי חשיפה שהובאה בסוכנות הידיעות רויטרס, מי שנמצאת בעמדה בעייתית במיוחד היא פקיסטן, שאמורה לתווך בעימות בין וושינגטון לטהרן, אך בפועל נאלצה "לסגור דיל" מול משמרות המהפכה כדי להבטיח את אספקת האנרגיה שלה, מה שמעלה סימני שאלה קשים לגבי יכולתה להוביל משא ומתן נטול פניות. הנתונים מראים כיצד טהרן זנחה את האיומים הישנים בחסימה פיזית של המצרים לטובת שליטה בירוקרטית ומודיעינית מוחלטת. קלאודיו שטואר ממרכז אוקספורד ללימודי אנרגיה מסביר את שינוי המגמה: "איראן עברה מחסימת הורמוז לשליטה בגישה אליו. הורמוז אינו עוד נתיב מעבר נייטרלי, הוא מסדרון מבוקר".
המנגנון האיראני פועל בשיטה של "כניעה תמורת אנרגיה", כאשר איראן דורשת מעיראק ופקיסטן להגיש תיעוד מפורט על כל ספינה: יעד, זהות הבעלים ומפרט המטען. כדי שהמכליות יעברו בשלום, צוותים ייעודיים במשרד הנפט העיראקי מעבירים לאיראנים את המידע הרגיש הזה כדי למנוע "תקריות". המציאות הזו דוחקת את עיראק, שכלכלתה נסמכת ב-95% על נפט, לפינה מסוכנת, כפי שניתן היה לראות רק ביום ראשון האחרון עם מעברן של שתי מכליות ענק בחסות ההסכמות עם טהרן. פקיד עיראקי בכיר הבהיר את מערכת היחסים המורכבת שנוצרה מאחורי הקלעים וציין כי "עיראק היא בעלת ברית קרובה של איראן, וכל הידרדרות בכלכלה העיראקית תפגע גם באינטרסים הכלכליים של איראן במדינה".
