כוחות צה״ל, בהכוונת אגף המודיעין, חיסלו באופן ממוקד את המחבל מחמד אלג׳עברי, סגן ראש תשתית ייצור אמצעי לחימה, ואחראי הכספים של תשתית הייצור בארגון הטרור גא״פ.
בצה"ל אומרים כי מחמד היה אמון על ייצור אמצעי לחימה של הארגון בצפון הרצועה, חלוקת משכורות וכספים למחבלי הארגון, ולקח חלק פעיל בנסיון שיקום יכולות הייצור הרקטי ותשתיות הארגון. בתוך כך, הודיע דובר צה"ל כי "טרם התקיפה ננקטו צעדים רבים כדי לצמצם את הסיכוי לפגיעה באזרחים, לרבות שימוש בחימוש, חוזי מדויק ומידע מודיעיני נוסף".
במקביל, כוחות אוגדה 162, בהם צוותי הקרב החטיבתיים של גבעתי והנח"ל ממשיכים בלחימה ברפיח. במהלך היממה האחרונה הכוחות חיסלו כ-30 מחבלים בקרבות פנים אל פנים ובתקיפות של חיל האוויר.
בנוסף, צוות הקרב של חטיבת ירושלים (16) החל להילחם במרכז רצועת עזה תחת פיקוד אוגדה 252. כוחות החטיבה זיהו חוליית מחבלים יוצאים ממנהרת טרור על מנת לפגוע בכוחותינו. בסגירת מעגל, כלי טיס של חיל האוויר חיסל את המחבלים. במהלך פעילות של צוות הקרב של חטיבת הראל (10), מסוק קרב של חיל האוויר השמיד מבנה בו אוחסנו חומרי נפץ ואמצעי לחימה רבים.
במהלך אירוע דרמטי שהתרחש הערב, רוסיה ובלארוס ביצעו עסקת חילופי אסירים חסרת תקדים עם מדינות המערב. במסגרת העסקה, שוחררו 16 אסירים שהיו כלואים בבתי כלא בשתי המדינות, תמורת שחרורם של שמונה אזרחים רוסים שהיו עצורים במדינות מערביות.
בין האסירים ששוחררו על ידי רוסיה בולטים מספר שמות: העיתונאי היהודי אוון גרשקוביץ', שהורשע בריגול ונדון למאסר ממושך; איש חיל הנחתים האמריקני לשעבר פול ווילן, שנעצר בחשד לריגול; ופעיל האופוזיציה הרוסי ולדימיר קארה-מורזה. שחרורם של האסירים הללו מהווה סיום דרמטי לתקופות מאסר קשות, ועורר תקווה לשיפור היחסים בין רוסיה למערב.
מנגד, במסגרת העסקה, שוחרר גם מקסים קרסיקוב, איש הכוחות המיוחדים של רוסיה. קרסיקוב, שהורשע בגרמניה ברצח של פעיל אופוזיציה צ'צ'ני, חזר לארצו. שחרורו מעורר ביקורת רבה במערב, שכן הוא נחשב רוצח שכיר.
בלארוס, מצידה, הצטרפה לעסקה והעניקה חנינה לאזרח הגרמני ריקו קריגר. קריגר, שהורשע בפעילות פרו-אוקראינית ובביצוע מעשי טרור, נידון במקור לעונש מוות. החנינה שהוענקה לו נחשבת להישג דיפלומטי משמעותי עבור גרמניה.
ענקית השבבים Intel מפטרת 15% מכוח האדם שלה, שהם יותר מ-16 אלף עובדים ברחבי העולם. זאת לאחר שענקית השבבים לא עמדה ביעדים, שהביאו לכך שהחברה קיצצה 10 מיליארד דולרים מהתקציב שלה.
עוד לא ידוע עד כמה המהלך של Intel, המעסיקה הגדולה בהייטק הישראלי, ישפיע על כ-12 אלף עובדי החברה בארץ שהקיצוצים האחרונים בחברה, לפני חודשים מספר, פסחו עליהם באופן כללי.
אינטל מתכננת ומייצרת מגוון רחב של מוצרים טכנולוגיים, אבל המוצר המפורסם ביותר שלה הוא מעבדים. מעבדים הם למעשה "המוח" של המחשב, והם אחראים על ביצוע כל הפקודות והחישובים.
אינטל נוסדה בשנת 1968 על ידי גורדון מור ורוברט נויס. החברה התחילה כיצרנית שבבים קטנה, ובמהלך השנים הפכה לאחת החברות הגדולות והמשפיעות בעולם.
עם פרוץ מלחמת העולם השנייה, עוד בתחילת דרכו של הרב מפונביז' בארץ, ולפני שהקים את בנייני הישיבה, רכש הרב מפוניבז בבני ברק גבעה שוממה, כיום נקראת הגבעה גבעת פוניבז, ועליה מתנשאת ברוב פאר ישיבת פוניבז'. בקצה אותה גבעה, עמד צריף רעוע ומוזנח. כזכור בשנת ת"ש, עלו ארצה כ -1000 ילדי טהרן, אשר היו בנים להורים חרדים מפולניה, וניצלו מן הגהנום הנאצי. על אף שלא היה ספק שהוריהם היו מבקשים לחנכם רק בדרך התורה, הכניסה הסוכנות היהודית את רובם למוסדות ולקיבוצים חילוניים. ליהדות הדתית והחרדית היו באותה תקופה מעט מוסדות בלבד, ועוד פחות אמצעים, ובכל זאת נלחמו במסירות נפש כדי להציל לפחות חלק מן הילדים מידי החילוניים ולחנכם לתורה ולמצוות. הרב מפוניבז' הזדרז ושיפץ את הצריף על הגבעה, ולאחר מאמצים מרובים הצליח לקלוט כשלושים ילדים. אמנם בצריף הצפוף לא היה כל כך נוח כמו במוסדות החילוניים, אבל הרב עשה הכל כדי להנעים את חיי הילדים. הוא הקים מטבח ודאג לכל צרכיהם, והילדים היו מאושרים ושמחים, על האפשרות ללמוד תורה וללכת בדרך אבותיהם. באותה עת טרם הייתה לפוניבז' מסגרת חינוכית, והילדים למדו בתלמוד תורה המרכזי בבני ברק. מובן שאנשי הסוכנות חיפשו דרכים כדי למצוא פגם במוסדות החרדיים הצפופים, לעומת המוסדות המפוארים של ההסתדרות ושל הקיבוצים, וערכו מדי פעם ביקורי פתע כדי למצוא תרוץ שיצדיק את סגירת המוסד והוצאת הילדים ממנו ביום בהיר אחד, נודע לעסקן ר' פישל גלרנטר ז"ל, שהיה גר בירושלים, שלמחרת עומדת הגב' הנרייטה סולד נשיאת עליית הנוער של הסוכנות היהודית, אשר במסגרתה נקלטו כל ילדי טהרן , לבקר בבני ברק במוסד של הרב מפוניבז, כדי לבדוק תלונות על המוסד ולהחליט אם להשאיר את הילדים במוסד או לסוגרו. מוקדם בבוקר, ביום בו עמדה הגב' סולד להגיע, שכר ר' פישל גלרנטר ז"ל, מונית, ובשעה שמונה הגיע לבני ברק, כדי להודיע בדחיפות לרב מפוניבז' על הביקור הצפוי. הוא חיפש את הרב ולא מצא אותו בביתו. הוא עלה אל הצריף, והנה חשכו עיניו, הילדים כבר עזבו לבית הספר, המיטות היו הפוכות, ושאריות של אוכל ולכלוך היו מפוזרים בכל מקום . ר' פישל הוסיף לחפש את הרב, ולבסוף מצא אותו באחד מבתי הכנסת. הוא אמר לרב שהגיע במיוחד מירושלים כדי להודיעו על הביקור של גב' סולד, העלולה להגיע בכל רגע, וסיפר לו מה שמצא בצריף, אבל הוסיף, אל לרב לדאוג, כי הנה הוא ירוץ מיד בחזרה, וינקה כמה שאפשר. הרב נדהם ואמר, יש לנו עובדת עולה מתימן שבאה בכל יום מוקדם בבוקר כדי להכין לילדים ארוחת בוקר ולנקות את הצריף. אתמול היא חשה שלא בטוב, וכנראה זו הסיבה שלא הגיעה היום לעבודה. יש לנו גם מדריך שנמצא בבוקר עם הילדים, אך הוא עובד גם בהוראה והלך עם הילדים לבית הספר. רבי , הכול יהיה בסדר, אני אחזור עכשיו אל הצריף ואנקה אותו. ר' פישל רץ בחזרה אל הצריף, סידר את המיטות, מצא מטאטא והחל והחל מטאטא בקדחתנות. הוא אסף את הפסולת ואת שאריות המזון שהיו פזורים בכל פינה, שטף את הרצפה, סידר את המטבח, ושטף את הכלים. כשנכנס בחזרה אל החדרים, היה מרוצה מעבודתו. הכל נראה נקי ומסודר. השעה הייתה כבר קרוב לעשר, והגב' סולד עלולה הייתה להגיע בכל רגע . והנה נדמה היה לו, שהוא כבר שומע רעש של מכונית, אולם ברגע זה נזכר ר' פישל בדבר מה נוסף, וצמרמורת עברה בגופו הרי לא בדק את בתי השימוש, והם ודאי מטונפים מאד, האם יישאר זמן לנקותם לפני שהגברת תגיע. הוא נכנס לתא של בית השימוש הראשון, ולהפתעתו הוא היה נקי ומבריק כזהב. מיהר ונכנס לתא השני, ומה רואות עיניו? הרב הגאון מפוניבז', עומד רכון מעל האסלה, סמרטוט בידו, ומנקה את האסלה מבפנים. ר' פישל הבין שגם את התא הראשון ניקה הרב. נדהם ר' פישל וזעק: רבי רבי, אין זה לפי כבודו לעשות עבודה שכזאת! הרב הרים את ראשו ואמר: עבור הילדים היקרים שלי, שום דבר אינו קשה לי , וכל עבודה בשבילם, עבורי היא מכובדת. הרב ביקש מר' פישל לקנות פרחים, הם סידרו אותם יפה בחדרים, והביקור עבר ב"ה בהצלחה. המשך הסיפור ידוע, מהתחלה צנועה זו, צמחה ישיבת פוניבז' המפוארת". ולא לחינם היא ממשיכה ומתקימת עד היום הזה תפארת עולם התורה . נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ: [ פ' לא ] הקב"ה מצווה את משה רבנו לנקום את נקמת בני ישראל מאת המדיינים, ומיד מורה משה רבנו לעם לאסוף אנשים לצורך העניין "אלף למטה אלף למטה לכל מטות ישראל" [שם, ד] רש"י מבאר שהוא פנה גם לבני לוי, והדבר רמוז בתיבת 'לכל', שבאה לרבות את בני שבט לוי. ונשאלת השאלה, אם הגיעו גם הלוויים למלחמה זו, וכל שבט משבטי ישראל שלח אלף איש – הרי שמניינם הכולל של חלוצי הצבא אמור להיות שלושה עשר אלף. איך זה מסתדר עם הכתוב "וַיִּמָּֽסְרוּ֙ מֵאַלְפֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל אֶ֖לֶף לַמַּטֶּ֑ה שְׁנֵים־עָשָׂ֥ר אֶ֖לֶף חֲלוּצֵ֥י צָבָֽא:" ? מפרש רבנו עובדיה מברטנורא בפירושו על התורה דבר נפלא: רש"י מבאר שהתורה כותבת "וימסרו מאלפי ישראל" ולא "ויבואו", ללמד כי הם לא רצו לבוא עד שנמסרו בעל כורחם. מדוע לא רצו לבוא ? משום ששמעו שלאחר הניצחון על מדין יסתלק משה רבנו מן העולם, והם לא רצו לזרז את מיתתו. לפיכך לא הלכו עד שנמסרו בעל כרחם, להודיעך שבחם של רועי ישראל כמה הם חביבים על ישראל! והנה – אומר הברטנורא – שנים עשר אלף נמסרו בעל כורחם למלחמה, אך אלף אחד הלכו ברצון – בני שבט לוי. מדוע ? האם להם לא היה אכפת ממותו של משה? שבט לוי היו מיוחדים בכך שלכל אורך הדרך הם פעלו ללא חשבונות אישיים. הכיוון שלהם היה, שאם הקב"ה אומר – עושים! בחטא העגל, כאשר משה קרא "מי לה' אלי" – מיד "ויאספו אליו כל בני לוי" שלא חטאו כלל. כיצד לא חטאו ? פשוט מאד. אם משה אמר שהוא יחזור – הם מאמינים שהוא יחזור. נכון שהשטן קיבל כוח לבלבל ולהטעות ולהראות כאילו משה רבנו מת, וגם הטעות במניין הארבעים יום הוסיפה למבוכה, אך הם לא עושים חשבונות. אם משה אמר שיבוא – הוא יבוא. בני שבט לוי היו אלו שמלו את עצמם במדבר, על אף שהיה בכך קצת סיכון מאחר שלא נשבה רוח צפונית. אמנם לא היה כאן פיקוח נפש, אך היה סיכון כלשהו, ובכל זאת – הם מלים. אם הקב"ה אמר אז אפשר, וה' יעזור. אנחנו הולכים אתו ללא פשרות, מבלי לערוך חשבונות. ואפשר שהדברים רמוזים בדברי הרמב"ם בסוף הלכות שמיטה ויובל: "ולא שבט לוי בלבד אלא כל איש מכל באי עולם" יכול להגיע לרמת הקדושה של שבט לוי, כשאחד מן היסודות שהוא מעמיד הוא: "ופרק מעליו עול החשבונות הרבים שביקשו בני אדם". שבט לוי מתנהל ללא חשבונות, אם ה' אמר – עושים, ָ בלי שום אָבל! חז"ל דרשו שכל ערי הלוויים היו ערי מקלט. מה הקשר בין שבט לוי לערי מקלט? החינוך [מצוה תח] מבאר את טעם הדבר: נתאר לעצמנו שהשכונה שלנו משמשת כעיר מקלט. בליל שבת, כשמגיעים להתפלל, רואים פרצוף לא מוכר. אתה מתבונן בו ושואל את ידידך: 'מי זה?' 'אה, הוא? עדיף לא לדבר…' – הוא מגיב – 'סיפור ארוך…' עיניך מתרחבות בסקרנות. 'ככה? מי יודע אם זה בשוגג או במזיד…' ואם ההרוג הוא אחד ממשפחתך, אתה מתקשה להסתכל עליו, על אף שיש מצוה להחיותו! אומר הקב"ה: שים את הרוצחים האלו אצל שבט לוי. הם עושים מה שאני אומר להם בלי חשבונות ! אם אומר לקרב – הם יקרבו, גם אם על פי הרגשות הטבעיים זה לא מסתדר להם. מה לגור עם שכנים כאלו רוצחים ….יהודים כאלו, שעבדו את ה' בלי חשבונות בכל המצבים – הם אלו שהחזיקו מעמד למרות כל הקשיים ! כך הקים הרב מפונביז' את הישיבה. כשצריך, הוא רה"י. וכשצריך הוא עובד בניקיון ….. כל כולו מהות אחת גמורה ושלימה של עשיית רצון ה'. המדרש אומר בפרשתנו דבר נורא מאוד מדרש תנחומא (בובר) פרשת מטות סימן ג נְקֹ֗ם נִקְמַת֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל מֵאֵ֖ת הַמִּדְיָנִ֑ים אַחַ֖ר תֵּאָסֵ֥ף אֶל־עַמֶּֽיךָ [במדבר/ לא ב] אמר ר' יהודה אילו רצה משה לחיות כמה שנים היה חי, שתלה הקדוש ברוך הוא מיתתו אחר נקמת מדין, אמר משה בשביל שאחיה אעכב נקמת ישראל מן המדינים, מיד וידבר משה אל העם לאמר החלצו מאתכם אנשים" [תנחומא, מטות, ג']. לכאורה זה דבר שהוא פלא גדול, למה באמת לא ניסה משה רבינו להאריך את שנות חייו קצת יותר ? ואי אפשר לומר שמשה רבינו רצה לעזוב את העולם, קודם כל כי המדרש עצמו אומר שהמניעים שלו היו הרצון למהר את הנקמה במדין, והתוצאה של זה, שהוא ימות לאחר מכן לא היתה רצויה בעיניו. בהמשך הדברים שואל המדרש למה נאמר "וימסרו" לגבי האנשים שגויסו למלחמה. משמע שזה היה בעל כרחם. במלחמות אחרות לא ראינו שהיו צריכים לגייס אנשים בכח, הם באו להילחם בשמחה, ואילו כאן היתה התנגדות… אלא הסיבה היא שגם הם ידעו שאחרי המלחמה צפוי משה רבינו להסתלק מן העולם, ולכן נמנעו מלהתגייס למלחמה, עד כדי שהיה משה רבינו צריך להטיל גורל ומי שעלה בגורל חויב להשתתף במלחמה בניגוד לרצונו. נשארנו אם כן עם השאלה, מדוע מיהר משה להילחם במדין, אף שהקב"ה לא קבע לו זמן ומועד ולא חייב אותו לעשות את זה במהירות? התשובה היא שזאת כל המהות של משה רבינו. אם הוא לא מזדרז לעשות את רצון ה', זה לא משה רבינו. נכון, הוא רוצה לחיות, וכשיחיה הוא יוכל להימשך לעשות הרבה מאוד מצוות ומעשים טובים, להשפיע קדושה על בני ישראל וללמד אותם תורה עוד כמה שנים, זכויות נפלאות ועצומות. אבל זה מה שהקב"ה רוצה ממנו? לא ! הקב"ה רוצה שינקום נקמת ה' במדין. ממילא אין בכלל מקום לשאלה, הרי הקב"ה קרא לו 'עבד נאמן', הוא בכלל לא חושב על עצמו, הוא לא נמצא כאן בשביל מטרות אישיות, כל כולו מהות אחת גמורה ושלימה של עשיית רצון ה', ואף שיש לו רצון לחיות עוד, זה בכלל לא מה שמהווה שיקול לנגד עיניו אם להזדרז בקיום מצוות ה' או לא.
הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גולי'ט זצוק"ל שבת שלום ומבורך הרב יוסף זאב הישיבה הגדולה תל ציון
בישראל ממשיכים להיערך לתגובת נגד חריפה במיוחד, לאחר חיסולו של רב הטבחים, ראש הלשכה המדינית של חמאס איסמעיל הנייה ורמטכ"ל חיזבאללה, פואד שוכר. עד כה אין ודאות מתי תהיה המתקפה, אך לפי ההערכות היא לא תתרחש לפני ההלוויה של הנייה בקטאר היום, ולא מן הנמנע כי היא תגיע בשבת, או בימים שלאחר מכן.
גורמים אמריקניים מעריכים כי מתקפה איראנית משמעותית צפויה להתבצע נגד ישראל תוך ימים ספורים מכמה חזיתות שונות, באמצעות איראן, חיזבאללה, החות'ים והמליציות העיראקיות. על פי ההערכות, התגובה צפויה להיות משמעותית אף יותר מהמתקפה האיראנית בליל הכטב"מים בהם בחסדי שמים הדפה ישראל מאות מטרות ששוגרו לעבר יעדים שונים בישראל.
בארצות הברית העבירו בימים האחרונים מסרים לטהרן כי הם מצפים לתגובה שלא תוביל להסלמה, אולם באיראן הבטיחו נקמה שתכאיב לישראל. גם בחיזבאללה הצהירו על החובה לנקום את מותו של האיש החזק ביותר בחיזבאללה וזאת מלבד עשרות השיגורים שנורו אמש מלבנון לישראל – שרובם נפלו בשטח לבנון. בתוך כך, כחלק מההגנה המשותפת עם ישראל, ארצות הברית קידמה לאזור נושאת מטוסים, משחתות וספינות מלחמה אחרות, שפעלו במפרץ עומאן בשבועות האחרונים.
אמש אף נערכה שיחה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לנשיא ארה"ב היוצא ג'ו ביידן שהבטיח כי "ארה"ב תתמוך בישראל ותגביר את כוננות ההגנה באזור". בבית הלבן אמרו בתום השיחה כי הנשיא וסגניתו האריס שוחחו עם ראש הממשלה נתניהו. “הנשיא אישר מחדש את מחויבותו לביטחונה של ישראל מפני כל האיומים מצד איראן, לרבות קבוצות הטרור שלה – חמאס, חיזבאללה והחות’ים. הנשיא דן במאמצים לתמוך בהגנה של ישראל מפני איומים, כולל טילים בליסטיים וכטב”מים, ועל פריסות הגנה חדשות של צבא ארה”ב. יחד עם מחויבות זו להגנתה של ישראל, הנשיא הדגיש את חשיבות המאמצים המתמשכים להורדת המתיחות הרחבה יותר באזור”, אמרו.
יצוין כי בשונה מהמתקפה בליל הכטב"מים, בישראל נערכים למתקפה לא רק מבחינה הגנתית, אלא גם מבחינה התקפית. בישראל הבהירו כי הם אינם מתכוונים לעבור לסדר היום על תקיפה משמעותית – וכי צה"ל צפוי להגיב בחריפות. גם בארצות הברית עצמה נערכים למתקפה, הפעם לא רק כהגנה משותפת על ישראל, אלא גם על יעדים אמריקניים במזרח התיכון, זאת לאחר שאיראן הבהירה כי היא רואה בארה"ב שותפה במתקפה שהשפילה את טהרן.
בתוך כך, דובר צה"ל תת-אלוף דניאל הגרי מסר אמש הצהרה לתקשורת, והדגיש כי "אנחנו מקיימים הערכת מצב מתמשכת, תוך בחינת מגוון התרחישים והמענה בעורף. בשלב זה אין הנחיות, ואין שינוי במדיניות ההתגוננות של פיקוד העורף". הוא הבהיר: "יש לנו מערכות הגנה טובות מאוד ושותפים בינלאומיים שתגברו את כוחותיהם באזור כדי לסייע לנו מול האיומים. אך לצד זאת, ההגנה לא הרמטית. לכן, אני מבקש מכם לגלות עירנות ולהמשיך להקפיד על ההנחיות. אנחנו נוקטים בכל הצעדים על מנת לוודא את ביטחונכם, ובמידה שיהיו שינויים נעדכן אתכם באופן מיידי בכל הפלטפורמות והערוצים של צה"ל ופיקוד העורף על מנת לאפשר היערכות מתאימה".
על רקע הדריכות בישראל נוכח איומי איראן, ראש הממשלה בנימין נתניהו שוחח הלילה (שישי) עם נשיא ארצות הברית ג'ו ביידן. לפי הודעת הבית הלבן, השניים דנו בין היתר בהצבת ציוד הגנתי אמריקני נוסף מפני איומים בליסטיים וכטב"מים על ישראל.
עוד נכתב בהודעת הבית הלבן כי הנשיא ביידן חזר בשיחה על מחויבותה של ארצות הברית לביטחון ישראל מול האיומים מצד איראן וארגוני הטרור שפועלים מטעמה – חמאס, חיזבאללה והחות'ים. לצד זאת, ביידן הדגיש את החשיבות של המאמצים למנוע הסלמה באזור. גם סגנית הנשיא קמלה האריס השתתפה בשיחה.
ביום ראשון הקרוב: אם לא יהיו שינויים של הרגע האחרון, בחסות המצב הביטחוני, הממשלה צפויה לאשר את מינויו של יוסי בן דוד לתפקיד ראש הנציגות הישראלית בראבאט שבמרוקו. כך מתפרסם לראשונה ב'המחדש'.
המינוי מגיע לדרישתו של יו"ר ש"ס אריה דרעי שהחליט לאחר הבחירות לרשויות המקומיות, לקדם את מקורבו יוסי בן דוד מי שכיהן בעבר כראש עיריית טבריה, לתפקיד שגריר ישראל במרוקו.
עם הקמת הממשלה ובמסגרת ההסכמים הקואליציוניים, הגיעה ש"ס להסכמה עם הליכוד לפיה תזכה למינוי שגריר ישראל במרוקו ובכך תהיה זו הפעם הראשונה בה ש"ס ממנה שגריר באחת ממדינות העולם.
ההחלטה למנות דווקא את בן דוד לתפקיד, מגיעה לאחר במערכת הבחירות הסוערת בעיר טבריה, בסופה נבחר לתפקיד, ראש העיר יוסי נבעה, שהיה למועמד כלל הציבור החרדי והביס את רון קובי שהיה עד אז למועמד המוביל. התאגדות הציבור החרדי ותמיכת הליכוד וחלקים נוספים, התאפשרה רק לאחר הסרת מועמדותו של יוסי בן דוד, שכיהן בעבר כראש העיר.
על פי הדיווחים, חששו העיקרי של יו"ר ש"ס דרעי היה כי במידה ובן דוד יתמודד, קיים סיכוי סביר להפסד לטובתו של רון קובי, ראש עיריית טבריה לשעבר שהודח לאחר זמן קצר מתפקידו, בשל כישלונו באישור התקציב העירוני. בהתאם לכך, הציעו בש"ס לבן דוד להסיר את מועמדותו ובתמורה ייתמכו בו כמועמד ש"ס לתפקיד השגריר במרוקו.
בעבר אף הוצעה הצעה דומה לראש עיריית אשדוד יחיאל לסרי, בתמורה לפרישתו מהמרוץ, אולם הוא סירב לקבל את ההצעה והביס את שאר המועמדים לתפקיד.
בהתאם לסיכומים, שר החוץ ישראל כ"ץ צפוי להעלות את ההצעה לאישור הממשלה ביום ראשון הקרוב.
מיהו סוכן המוסד הסודי, מדוע חיפשו השבוע את דן חלוץ, כיצד הגיב בן גביר לחיסולים, והאם לפיד יגיע בפגרה לכנסת?
עמית נקש:
לאחר מותו של נשיא איראן ראיסי, "חשפו" כלי התקשורת באיראן כי המתנקש היה סוכן מוסד בשם "אלי-קופטר". בכך נפלו בפח של בדיחה ישראלית. השבוע התברר שלבדיחה הזו יש המשך והפעם בטורקיה. כלי תקשורת מקומיים ציטטו "מקורות ישראלים", לפיהם סוכן המוסד שחיסל את הנייה באיראן, היה "עמית-נקש". הטורקים עמלים עתה למצוא את הקשר המשפחתי בין שני הסוכנים.
בן גביר:
אחרי תגובת ה"דרדל'ה" של בן גביר, לאחר פעולת התגובה הישראלית בזמנו באיראן ולאחר ה"בומבה" בפעולה הישראלית בתימן, המתינו במערכת הפוליטית לראות כיצד יגיב הוא יגיב השבוע לאחר החיסולים. הפעם (שלא כצפוי) בחר השר לבט"פ להיות ממלכתי יותר והגיב עם יותר ממילה אחת: כל כאלב ביג'י יומו".
יאיר לפיד:
השבוע התפרסמו נתוני הנוכחות בכנסת בכנס הקיץ, ושוב התברר כי יאיר לפיד גילה נוכחות דלה ביותר עם 130 שעות בלבד לאורך כל חודשי הקיץ. והנה אותו לפיד, דרש השבוע לכנס את מליאת הכנסת "לדון באירועים בשדה תימן ובבית ליד". והיה מי ששאל את לפיד (ינון מגל), האם הוא מודע לכך שזה יצריך אותו להגיע לכנסת?
רגע של עברית:
השבוע למדנו כמה מושגים חדשים ב"דמוקרטיה". הנה הם לפניכם: אנרכיה פירושה להיכנס לבסיס צבאי כדי למחות נגד מעצרים. מחאה לגיטימית פירושה לגנוב טנק, לעצור את הטיסות, ולחסום כבישים.
אביגדור ליברמן:
חיסולו של איסמעיל הנייה הזכיר את הבטחתו של אביגדור ליברמן בעבר בהיותו שר ביטחון, כי הוא יחסל את הנייה תוך 48 שעות. השבוע ניסה ליברמן לעמעם ולהשכיח את הבטחתו וציין כי "מי שמנע את חיסולו של הנייה בתקופתי כשר ביטחון, הוא אותו אחד שאחראי על המחדל החמור בשבעה באוקטובר". והיה מי שבדק ומצא כי מאז הבטחתו של ליברמן, עברו 3000 ימים, 72 אלף שעות.
דן חלוץ:
המצב הנוכחי השבוע הזכיר את תקופת ההמתנה במלחמת לבנון השנייה בין חטיפת שלושת החיילים לתחילת הפעולה הישראלית. היה מי שכתב, שהעיניים נישאות עתה לעברו של הרמטכ"ל לשעבר, דן חלוץ, כדי לבדוק האם הוא מוכר את המניות שלו. שבת שלום.
בעקבות המצב הביטחוני המתוח בצפון, והחשש מהסלמה משמעותית חלילה. הבוקר מתפרסם בעיתון 'יתד נאמן' מכתבו של מנהיג הציבור החרדי, מרן ראש הישיבה הגר"ד לנדו, ובו דברי חיזוק בעקבות המצב.
במכתבו כותב הגר"ד: "לאחינו בני ישראל עם היושב בציון השם עליהם יחיו עת צרה ליעקב וממנה ניוושע, כי הנה אויביך יהמיון נועצו לב יחדיו על עמך יערימו סוד אמרו לכו ונכחידם, ובטבעו של עולם ישנם רבים שמצב כזה מעורר בליבם חשש ודאגה, חובתנו כעת לעורר רחמי שמים בעיקר ע"י ריבוי לימוד התורה ובשקיעות בעיונה ובעמלה שהיא מגנא ומצלא, בהנהגות טובות בין אדם לחבירו, בוויתור לזולת, ולהיות מעביר על מידותיו, ולהתלכד בתפילה וזעקה לומר תהלים בכוונה בכל יום.
מרן הגר"ד לנדו מוסיף וכותב: "ראוי לקרוא פרקים י"ג, צ"א וקמ"ב. וכן יש להימנע מלהתעדכן יתר על המידה בדבר המתרחש, שאין זה אלא ביטול תורה וגורם לחששות ודאגות מיותרות, מלבד ההישמעות להוראות הנדרשות אשר חובה לציית להם. והשם יגן ברחמיו על עמו ויבטל מחשבות שונאינו יפר עצת אויבינו, ויחיש ישועתנו, ויגאלנו במהרה בימינו גאולת עולמים".
הקצב המסחרר של האירועים השבוע לא זכור זה זמן רב. הכותרות התחלפו בשיא המהירות. ראש הממשלה נתניהו שקיווה להגיע ארצה מארה"ב נישא על גלי נאומו בקונגרס, נאלץ להגיע בטיסה חפוזה לאחר טבח הילדים במג'דל שאמס, האירוע (האזרחי) הקשה ביותר מאז הטבח בעוטף. לכולם היה ברור שהטבח הזה לא יעבור בשקט.
יום למחרת הגיעו אירועי שדה תימן (לקמן בהרחבה) והסיטו את תשומת הלב למחוזות אחרים של הפגנות והשוואות לאירועי המחאה. ואז הגיע יום שלישי הארוך – עם שני חיסולים דרמטיים – אחד בלב ביירות של האיש מס 2 בחיזבאללה, והשני בתוך טהראן של האיש מספר 1 בחמאס. ישראל נטלה אחריות על החיסול הראשון ונמנעת (בשלב זה) להתייחס לחלקה בחיסול השני.
מבצע החיסול (אחד פלוס אחד) הפך לכותרות הראשיות בכל רחבי העולם. בג'ונגל האזורי בו אנו חיים יש חשיבות רבה להחזרת כוח ההרתעה, שנפגם קשות בשמחת תורה. החיסולים המדויקים נועדו לא רק לחסל את שני בני המוות, אלא גם לצורך אותה הרתעה. בלבנון ובאיראן מבטיחים נקמה והכוננות בהתאם, אבל גם שם מבינים ש"בעל הבית השתגע" השבוע ואין לו עכבות.
תגובה קשה שלהם שתפגע באזרחים, תביא לתגובה חריפה עוד יותר מהצד הישראלי עם אפשרות להידרדרות למלחמה אזורית. אין כל וודאות שאיראן מעוניינת בכך, בפרט לא עתה, כאשר היא מנסה להשלים את פרויקט הגרעין שלה ללא הפרעה.
בד בבד לצד כל הכותרות הבומבסטיות, צוינו השבוע 300 ימים מאז תחילת המלחמה. האופטימיים יציינו את ההצלחות בס"ד שהתבטאו בחיסולים של כל בכירי החמאס (מלבד סינואר, שגם זמנו יגיע), הכרעת רוב גדודי החמאס, חיסול אלפי מחבלים (מחצית מכוח החמאס), פיצוץ מאות ק"מ של מנהרות, נטרול מערך הרקטות, ביתור הרצועה וכיבוש ציר פילדלפי.
מאידך הפסימיים יציינו בצדק כי למרות כל ההצלחות, עדיין נותרו 115 חטופים בעזה (רבים מהם אינם בין החיים), 60 אלף תושבי הצפון עדיין לא שבו לבתיהם, כטב"מ חותי חדר לת"א, טבח הילדים במג'דל שאמס והרוגים רבים בשתי החזיתות בדרום ובצפון, וכוננות גבוהה בכל רחבי הארץ מפני תגובה איראנית, חיזבאללה, חות'ים, סוריה ועיראק, עם חשש מפני מלחמה אזורית. אם ד' לא ישמור עיר.
האסטרטגיה והאלרגיה
מתקשים לפרגן: ה"אבל" הקבוע של פרשני התקשורת, שסיקרו השבוע את החיסולים
מעניין היה לעקוב אחר התגובות השבוע של פרשני האולפנים לאחר ההצלחה בס"ד של החיסולים. כמו תמיד לאחר אירועים דומים, קשה היה להם לפרגן למי שאישר את הפעולות – ראש הממשלה נתניהו. לפיכך הרבו לתת קרדיטים לכולם, מבלי להזכיר את שמו. כאשר נאלצו בכל זאת לעשות זאת, שיבחו תחילה את הפעולות עצמם, אך לא שכחו להוסיף את ה"אבל" הקבוע. המשפט הנדוש שחזר על עצמו היה: "אבל אין כאן אסטרטגיה". במילים אחרות: יש כאן הצלחה טקטית ביצועית, אבל אין מחשבה לטווח ארוך.
המגוחך הוא שמיד לאחר הטבח במג'דל שאמס, כאשר עברו יומיים שלושה והתגובה התמהמהה, ציינו אותם פרשנים ממש, כי אי תגובה מהירה תביא לחוסר גיבוי בינלאומי. לפיכך מתחו ביקורת על נתניהו (כמובן) שמתעכב מלקבל החלטה. והנה כאשר קיבל החלטה ובס"ד הצליח, אותם פרשנים מדברים על "היעדר אסטרטגיה", ועל "החיסולים שעלולים לפגוע בעסקת החטופים" ובקיצור – ניסיון לעמעם את החיסולים, ובלבד שנתניהו לא יזקוף לעצמו הישגים פוליטיים מכך.
התקשורת כאמור התקשתה לפרגן, אך גם יריביו ציינו, שכרגע מבחינה ציבורית הוא נמצא במצב הטוב ביותר מאז תחילת הלחימה. בשלושת השבועות האחרונים הוא זוקף הצלחות בחיסול מוחמד דף (יש אישור רשמי), התקיפה בתימן, ההתנקשויות השבוע וכמובן נאומו בקונגרס. השאלה מבחינתם היא, האם הלחץ על החמאס יביא לקידום עסקת החטופים בתנאים שיהיו מקובלים גם על שותפיו מימין.
יש להניח שגם אם בסופו של דבר תתבצע עסקה, הוא לא יקבל את הקרדיט, אבל זה כבר סיפור אחר. בכל מקרה, נתניהו, שנהנה עכשיו באופן נדיר מעדנה ציבורית, אמר שלשום כי "אנו נמצאים בפני ימים מאתגרים". בהקשר זה ראוי לומר שאף שמדור זה אינו מדור השקפתי כפי שנכתב כאן בעבר, בכל זאת לאור כל מה שקורה מסביב ולאור כל הדיווחים, הפרשנויות וההערכות, "הימים המאתגרים" הללו, מחייבים אך ורק ריבוי תפילות. כבר ראינו היטב מה קורה כאשר היו שהסתמכו על כוחות הביטחון גרידא.
במצ"ח נחושה
מחאה בררנית: יש מפגינים אלימים שזוכים לאהדה תקשורתית ויש שמכונים "אספסוף פורע"
לעיתים נדמה שכבר ראינו הכול ושום דבר לא יכול להפתיע אותנו בכל הקשור לצביעותה של התקשורת ולמוסר הכפול שלה. ואז מגיע השבוע הנוכחי ומוכיח לנו שעדיין יש עוד תחתית שטרם הגענו אליה. יש עוד דברים שטרם ראינו. ואכן מופע צביעות כפי שהיה השבוע אינו זכור גם למי שמצוי בפוליטיקה שנים ארוכות.
אפשר לומר בפסקנות, שכאשר יכתבו אי פעם בעתיד את ספר ההיסטוריה של ימינו אלו, יוכלו לציין את פרק "שדה תימן" כעוד הוכחה לשנאה העצמית, שהובילה לפירוק המדינה. הקוראים יקראו ולא יאמינו שאכן זה מה שקרה כאן.
לרגע אפשר היה לחשוב שהתקשורת חזרה לאחור והיא מסקרת את הפגנות המחאה האלימות שהיו כאן לפני המלחמה וגם במהלכה. הכותרות תיארו במדויק את מה שקרה כאן עם הפורעים "הקלפניסטים" ועוד קודם עם "הבלפוריסטים" ואנשי "הדגלים השחורים". הנה הכותרות: "התפרקות", "שלטון אספסוף", "ניסיון מרד", "אנרכיה", "אובדן שליטה", "הפנים של השנאה" ועוד.
אלא שכל הכותרות הללו תיארו את המחאות של אנשי ימין בבסיס "שדה תימן" שם כלואים המחבלים הרוצחים "הנוחבות", ואת ההפגנות לאחר מכן בבית ליד מול הפרקליטות הצבאית. ההפגנות הופנו נגד מעצרם של חיילי מילואים בחשד שהתעללו במחבל נוחבה, על פי עדותו שלו.
מדובר בחקירה שאמורה הייתה להיות לגיטימית לחלוטין. אולם חיילי מצ"ח – "המשטרה הצבאית החוקרת" הגיעו במצ"ח נחושה לבסיס שדה תימן, כשהם רעולי פנים וביצעו את המעצרים באופן לא מכובד, ובהשפלה בלתי נסבלת כאילו מדובר במעצר של אחרוני הפושעים. כל זה הביא להפגנות נגד, שאמנם איננו מזדהים עימן, אבל אי אפשר לשלול מהם את זכות המחאה.
האבסורד: מי שיצאו נגד ההפגנות הללו בשצף קצף היו אנשי התקשורת (ברובם), השמאל, האופוזיציה, אנשי המחאה, "אחים לנשק" וכל הקפלניסטים.
וכך אם עד היום דיברנו על אכיפה בררנית, לטובת צד אחד בלבד, הרי שמהשבוע נוסף מונח חדש מאותה משפחה: מחאה בררנית. יש כאלו שמותר להם למחות, להפגין, לחסום כבישים, לפרוץ לבית ראש הממשלה, לפרוץ למכונים פרטיים (קהלת), לעשות מצור על בתי שרים, לקרוא לסרבנות, לפגוע בכל המערכת השלטונית, ולזכות בכותרות אוהדות. מאידך יש כאלו שזכות זו ניטלת מהם, והם מיד מכונים "פורעים" ו"אספסוף". במופע צביעות שכזה טרם חזינו.
חוסר סימטריה
משוואה בלתי נמנעת: "השמאל שרף את המדינה, ועכשיו מתלונן על ריח העשן"
לשמאל, לתקשורת ולאליטה, היה קשה לשאת את ההשוואה הבלתי נמנעת בין שני סוגי המחאה: הקפלניסטית האלימה מחד, וזו שהייתה השבוע בבית ליד ובשדה תימן מאידך. "אין מקום להשוואה" הם טענו, והתקשו להצביע על ההבדלים. הטענה המרכזית שלהם הייתה: תפסיקו לנהוג ב"וואט-אבאוטיזם" (השוואה לוגית בין שני אירועים דומים, תוך טענה שאם במקרה אחד מותר לנהוג באופן מסוים, הרי שמותר לנהוג כך גם במקרה דומה אחר)
כך בדיוק הם נהגו כאשר המחאה נגד הרפורמה השתוללה והמשטרה לא אכפה את הסדר ולא ביצעה מעצרים. אנשי הימין נזעקו אז והזכירו כיצד המשטרה והצבא נהגו כלפיהם באלימות רבה בתקופת ההתנתקות, עד שמנעו מהם אפשרות להפגין. בתגובה ענו אנשי המחאה: "זה כבר היה מזמן". לפיד הוסיף אז ואמר את המשפט האווילי והבלתי נשכח: "זה לא אותם אנשים". אחרים מהם הנידו ראשם בהבנה, ואמרו: "נכון אמנם שלא נהגו עמכם אז בהגינות, אבל אין מתקנים עוולה בעוולה, ולכן יש לאפשר לנו את הפגנות הללו כולל חסימות כבישים".
הוויכוחים הללו אינם נגמרים, והם תמיד מגיעים גם להסתה האלימה של המחאה והשמאל נגד ראש הממשלה. או אז שולפים אנשי המחאה את "הטיעון המנצח" ומזכירים את רצח רבין, תוך רצון להזכיר מי ירה במי. ובמילים אחרות: גם בוויכוחים מהסוג הזה, יש צד אחד שמותר לו לעשות השוואות – "וואט-אבאוטיזם", ויש מי שאפילו את זה מנסים לקחת לו.
הנה עוד דוגמא: השבוע באחד הראיונות נשאלה אשת שמאל (בתה של שופטת בג"צ), מה ההבדל בין הפריצה של ח"כים מהימין לבסיס שדה תימן, לבין המהומות שעשו הח"כים לזימי וקריב במחאה (לזימי בחסימות כבישים ועימות עם שוטרים). בתשובה ענתה המרואיינת: "אני מתנגדת לעצם השאלה, שמנרמלת את מעשיהם של הח"כים מימין". ובמילים אחרות אין סימטריה בין הח"כים מימין ומשמאל שעוברים על החוק. לאלו מותר, ולאלו אסור. מבחינתם אפילו עצם השאלה היא פסולה.
בראייה לאחור נזכיר, שאותם אנשים שמפנים עתה אצבע מאשימה כלפי הימין על "פירוק הצבא" ו"פגיעה במאמץ המלחמתי" וכדו', שתקו כאשר מנהיגת המחאה (שיקמה ברסלר) צעקה: "לנתניהו לא יהיה צבא בספטמבר". כמו כן שתקו כאשר אהוד ברק דיבר על מלחמת אזרחים ו"גופות שיצופו בירקון", ושתקו כאשר "אחים לנשק" קראו לסרבנות.
אי אפשר גם לשכוח כיצד היועמ"שית, אבירת החוק, תמכה בחסימות כבישים ובניסיונות לפרוץ לבית ראה"מ בטענה של "חופש ביטוי". דבריה הבלתי נשכחים ש"אין מחאה ללא הפרות סדר", אפשרו לפורעים משמאל להרוס מכל הבא ליד, לתקוף שוטרים, לגרום נזק לרכוש, להפריע לסדר הציבורי, לחסום, לפרק ולשרוף. לכל זה הצטרפו ח"כים וגורמי ממשל נוספים. הדבר נמשך ונמשך ללא כתבי אישום. מקסימום מעצרים קצרים והביתה.
על כך בדיוק היה מי שכתב השבוע היטב (יאיר אמר): "השמאל שרף את המדינה, ועכשיו מתלונן על ריח העשן".
התנשאות מזלזלת
כך ניצלה "אליטת השמאל" את החיסולים כדי לסנוט במפגיני הימין, "האספסוף ההזוי"
אירועי הפגנות הימין השבוע והתגובות להן, הבליטו את הפער בין שני הציבורים בישראל: האליטה ו"ישראל הראשונה" מחד ואותם המכונים "ישראל השנייה". הראשונים חשים שהמדינה שייכת להם ולכן מותר להם לעשות הכול. בעוד שהשניים צריכים לומר תודה שהם בכלל כאן. החיסולים, שהגיעו יממה לאחר ההפגנות ב"שדה תימן", הבליטו את הפער הזה.
האליטה ו"ישראל הראשונה" מיהרו ליטול קרדיט על החיסולים הללו, וייחסו אותם לעצמם, בעוד הם מזלזלים במפגינים "ההזויים והמשיחיים". כך לדוגמא כתב בציניות ובהתנשאות ח"כ לשעבר רם שפע: "תגידו. מי שתכנן, התאמן וביצע את שני החיסולים המרהיבים, זה הפלנגות של בן גביר וסוכות, או שאולי זה הטייסים שהלכו לאשפה יחד עם אנשי מודיעין קפלניסטים שמאלנים עוכרי ישראל?" ובמילים אחרות: שבו בשקט: אנשים משלנו הם שביצעו את החיסול, ולא אתם!
תגובה נוספת של עיתונאי (תומר פרסיקו): "ביצוע שני החיסולים דורש תכנון, דיוק, יצירתיות, משמעת, סבלנות, תבונה, תעוזה ופיתוח טכנולוגיה מתקדמת, ההפך הגמור מכל מה שהאספסוף שפרץ לבסיסים… היממה האחרונה מציגה לפנינו שתי אפשרויות לעתיד המדינה: מעצמה מתקדמת, 8200 וחיה"א או אוסף נחשל של פלנגות קנאיות".
הגדיל לעשות העיתונאי בן כספית, הנמנה על אנשי המחאה מ"אוהביו" של נתניהו. שכתב כי מי שחיסל את הבכירים הם "האליטה, האמיצה, הנחושה". את הצד השני כינה בזלזול: "המון משיחי מגדף ומסתער על בסיסי צה"ל", כספית הוסיף כי צה"ל יכול להתמודד עם ארבע חזיתות: עזה, ביירות, טהרן ובית ליד… ההשוואה ברורה: המפגינים מוזכרים בשורה אחת עם אויבי ישראל.
לאחר מכן הסביר כי "הסיפור הוא המאבק בין שני הקצוות האלה: מצד אחד, המעצמה הישראלית הטכנולוגית, המדויקת, המקצועית, קרת הרוח. מעצמה של 8200. ובקצה השני, ישראל של ההמון האלים, משיחי ומגדף שהסתער יום קודם על שני בסיסי צה"ל. מדינת מיליציות פרטיות וכנופיות שוליים אלימות. ערב רב אנושי".
ראוי להזכיר לכספית, לאחר שהוא מדגיש בדבריו את פעילותה של האליטה (הטייסים) בביירות וטהרן, כי רוב רובם של הנהרגים במלחמה נמנים על "ישראל השנייה". האבסורד: כאשר כלי תקשורת (חדשות 14) ניסה לקטלג את ההרוגים לפי ישובים, עדות, ואנשי יו"ש, יצא נגדם כספית, וכמוהו שאר ערוצי התקשורת במחאה נמרצת, כיצד הם לא מתביישים לקטלג ולספור את ההרוגים בדרך הזו. עתה, אין להם שום בעיה לערוך את אותה הפרדה בנטילת קרדיטים על התקיפות והחיסולים. הגמלים לא רואים את הדבשת של עצמם.
שאלון קלון
במענה לטלפונים מהפצ"רית: כיצד דירגו המחבלים מעזה את "רמת השירות" שקיבלו בישראל?
כשוך הסערה וההפגנות, קיימה השבוע ועדת חוץ וביטחון דיון חסוי בנושא התנהלות הפרקליטות הצבאית מול החיילים, שחשודים בהתעללות במחבלי הנוחבה בשדה תימן. התובע הצבאי הראשי שהגיע לדיון, במקומה של הפרקליטה הצבאית הראשית, הודה שהייתה שגיאה באופן מעצר הלוחמים עם חוקרי מצ"ח, שהגיעו למקום כשהם רעולי פנים. "אירועים כאלו לא יישנו שוב", אמר.
במהלך הדיון התברר פרט נוסף, שהימם את כל הנוכחים. מתברר שגורמים צבאיים מהפרקליטות הצבאית, יזמו שיחות למחבלים ששוחררו ממעצר חזרה לעזה, כדי לברר איתם האם חוו התעללות במעצר. בצבא הסבירו שעשו זאת לאחר פניות של גורמים בינ"ל כדי למנוע התערבות של בית הדין בהאג. נקל לתאר, מה ענו המחבלים לאנשי הפרקליטות הצבאית.
השיחות הללו עם המחבלים העלו את חמתן של משפחות חטופים מטעם "פורום התקווה". בהודעה שפרסמו כתבו כי "מעבר להזיה שמחבלים שרצחו, שרפו והתעללו באזרחי מדינת ישראל משתחררים לרצועה, קשה להבין את הטלפונים שקיבלו". בשאלה שהפנו לפצ"רית, תהו, האם היא ניסתה במקביל ליצור קשר גם עם יקיריהן שמוחזקים ברצועה.
לאחר מכן כתבו בציניות: "נשמח אם כבוד הפצ"רית תחשוף בפנינו את התשובות לשאלות "סקר השירות" ששלחה למחבלים: דרוג של המזרונים – האם היה להם נוח וניתנה אפשרות להחליף? דרוג הקפה – כמה סוגים ניתנו? מידת עשייה של החביתה ומה התוספות שניתן לשים עליה, מהי רמת ניקיון השירותים, מה היו מגוון וטריות הפירות שחולקו, האם תמיד היו מים חמים במקלחת ללא הפרעות". בסיום מכתבם ציינו: "נשמח לקבל את התשובות וכמובן נשמח אם הפצ"רית תעסוק בתנאי הכליאה של יקירנו שברצועה ולא באלה שחטפו אותם".
פרט נוסף שעורר סערה היה הדיווח התקשורתי, לפיו הצבא הוציא שתי יחידות מעזה כדי לשמור על הסדר בשדה תימן ובבית ליד מפני המפגינים. מהר מאד התברר שמדובר בפייק מוחלט. לא היה ולא נברא.
שורה תחתונה: ההפגנות בשדה תימן ובבית ליד, בדיוק כמו אירועי המחאה, שודרו בכלי התקשורת באיראן ובלבנון והעניקו לצופים בהם מתנה. אויבי ישראל רואים כיצד הצבא משגר חיילים לעצור את הלוחמים ולבטח מחככים ידיים בהנאה. כך היה גם כאשר מפגיני המחאה איימו בסרבנות. גם אז הבינו אויבי ישראל שמדינת ישראל בהתפרקות ולכן ביצעו את הטבח. מסקנה: אסור לתת לאויב מתנות שכאלו.
רגע של קונספירציה: ואולי כל מה שקרה, נועד להרדים את האויב ולתת לו תחושה שהצבא עסוק בשיכוך המריבות הפנימיות הקשות בתוככי ישראל. לא עברה יממה והתברר שבאותה שעה בה התקיימו ההפגנות, הושלמו הפרטים האחרונים של החיסולים.
בחוץ ולחוץ
גנץ מביט בקצב האירועים בעיניים כלות ומתקשה להכיל את העובדה שהוא נטול השפעה
מיד לאחר החיסול בלבנון, עליו נטלה ישראל אחריות, פרצה מלחמת קרדיטים בין ראש הממשלה לשר הביטחון. כל אחד מהם שיבח את החיסול, ולא הזכיר את השני, אלא רק את עצמו ואת מערכת הביטחון.
השניים, גלנט ונתניהו, הוסמכו עוד קודם על ידי הקבינט, להחליט על דרך התגובה לאחר הטבח במג'דל שאמס. מעניין היה לראות כיצד הם יושבים ומדברים יחד לאור המתיחות הקשה ביניהם, וכיצד קיבלו את ההחלטה המשותפת.
מי שלא היו בהתייעצויות וממילא לא זכו בקרדיטים, הם השרים לשעבר בני גנץ וגדי איזנקוט. מאז פרישת "המחנה הממלכתי" מהקואליציה ומאז פרישתם של גנץ ואיזנקוט מקבינט המלחמה, אירעו שורה ארוכה של דברים, שהשניים לא מעורבים בהם. עיקר ההפסד הוא של גנץ. במקום לעסוק בנושאי הביטחון הקרובים לליבו, הוא מתעסק בשטויות של אופוזיציה, קריאות ביניים, וישיבות עקרות שאין מאחוריהן דבר.
אם רק היה יודע לנטרל את הלחצים שהופעלו עליו, היה נשאר בקואליציה, שומר על מספר מנדטים גבוה, ושותף מלא בהחלטות החשובות שתוצאותיהן נראו השבוע. תחת זאת עזב גנץ את הממשלה ומאז המנדטים רק יורדים ופוחתים. בסקר האחרון הוא עמד על 23 מנדטים, ומגמת הירידה נמשכת.
מתנגדיו של גנץ (אין לדעת האם מהקואליציה או מהאופוזיציה), הפיצו השבוע סיכום ביניים ובו פירוט של הדברים שקרו מאז עזב את הקבינט: שחרור חטופים – 3 חיים ו-5 גופות, חיסול מוחמד דף, תקיפת החותים בתימן, חיסול רמטכ"ל החיזבאללה בביירות וחיסול איסמעיל הנייה בטהראן. "תודה לך בני, כל הכבוד", כתבו בציניות בסיום דף הסיכום.
אותם שהפיצו את הדברים, פגעו לגנץ בנקודה הכואבת ביותר. אם רק היה יכול, היה חוזר כאמור לקבינט ומתעלם מכל רעשי הרקע. אולם במצב הפוליטי שנוצר, לגדעון סער יש יותר סיכוי להיכנס פנימה הרבה לפניו (הרחבה בהמשך). בינתיים מתקשה גנץ להציב אלטרנטיבה שלטונית. בסקרי התאמה על ראשות הממשלה גובר עליו נתניהו עם 32% מול 28% לגנץ.
בסביבת ראש הממשלה מציינים עובדה נוספת: מאז פרישתם של גנץ ואיזנקוט, פחתו ההדלפות מישיבות סגורות. על הנקודה הזו אפשר כמובן להתווכח.
בכל מקרה, גם עיתונאים ופרשנים שתמכו כל העת בגנץ ובאיזנקוט (דוגמת נחום ברנע) ולא הפסיקו להלל אותם, על שהם אלו שמנעו מכת מנע ומלחמה בצפון ב-11 באוקטובר, ימים ספורים לאחר הטבח, כאשר נכנסו לממשלה והצביעו נגד גלנט והמערכת הצבאית, מודים בדיעבד, שיתכן והייתה זו טעות.
"במבט לאחור, לא בטוח שהם פעלו נכון" כתב השבוע ברנע. "בעשרת החודשים מאז, גם ספגנו אבדות בנפש וברכוש, גם רוקנו את הגליל והצפון מתושביו, גם יש עוד ועוד גיוסי מילואים, ועדיין מרחפת עלינו סכנת מלחמה בהיקף מלא, ממש כמו ביום הראשון". ההישג היחיד של גנץ, גם הוא עשוי להתברר ככישלון.
בדיחה מהלכת
לך הביתה: לשמאל נמאס מיו"ר האופוזיציה, שקורא לו ללמוד מביידן ולפרוש מהזירה
יו"ר האופוזיציה יאיר לפיד, הפך את עצמו זה מכבר לבדיחה מהלכת, שחוזרת על עצמה שוב ושוב באופנים שונים. כך היה לאחר חיסולו של מוחמד דף, כאשר מיהר להגיב בשיא הרצינות: "אני ובנט אישרנו בזמנו את החיסול הזה". הבדיחה הלא מוצלחת הזו, הייתה תלושה כל כך מהמציאות, עד שהשבוע לאחר שני החיסולים, המתינו במערכת הפוליטית להודעה דומה מצדו: "אני ובנט אישרנו את החיסולים הללו זה מכבר". ניתן אפוא לומר שהבדיחות הפוליטיות (הלא מוצדקות) שהיו בעבר על דוד לוי ז"ל, מסופרות היום על לפיד והן דווקא מוצדקות ביותר. האיש הפך את עצמו לבדיחה שאינה מצחיקה.
השאלה שנשאלת היא: כיצד יש ללפיד 13-14 מנדטים בסקרים. מי הם האנשים שבוחרים בו? האם הם לא רואים שמדובר באדם חלול וריקני שאין בו כלום? האם הם לא שומעים את נאומיו המגוחכים, רגע כך ורגע כך?
מסתבר שגם בשמאל מתחילים להבין שלפיד אינו מספק עבורם את הסחורה. הדבר מתבטא בירידה בסקרים – מ-24 מנדטים בבחירות ל-13-14 בלבד. חלקם אף יוצאים נגדו בגלוי וקוראים לו לפנות את הזירה הפוליטית ולהתפטר. כזה הוא העיתונאי ואיש השמאל, רוגל אלפר, מ"הארץ", שנתן השבוע פירוש משלו ל"אתה הראש, אתה אשם". לדבריו, קריאה זו שמופנית לנתניהו בעקבות הטבח, צריכה להיות מופנית ללפיד: אתה הראש (של האופוזיציה), אתה אשם (שנתניהו עדיין מוביל בסקרים).
מבקריו של לפיד טוענים כי התמזל מזלו להיות יו"ר האופוזיציה מול "ראש הממשלה הכושל ביותר, לאחר הטבח הנורא ביותר", ולכן היה עליו להוביל בסקרים באופן בולט. והנה בכל הסקרים, נתניהו מוביל על לפיד בפער של 36% מול 28%.
בשמאל נזכרים בכאב, כיצד נתניהו הוביל את האופוזיציה בקדנציה הקודמת עד להפלת הממשלה, בעוד לפיד נכשל בכך בקדנציה הנוכחית, חרף כל התנאים שמשחקים לכאורה לטובתו. "לא יתכן שראש ממשלה שנאשם בפלילים, אשם במחדל מחריד, מפקיר חטופים, ועדיין הוא יותר פופולארי מלפיד", הם טוענים. אז נכון שגם גנץ ובנט לא מצליחים לחלוף על פני נתניהו, בסקרי ההתאמה לראשות הממשלה, אבל הם לא ראשי אופוזיציה. אחד מהם (בנט) אפילו לא מכהן כח"כ.
"לך הביתה", הם קוראים ללפיד, "תלמד מביידן, שהבין שהוא לא יכול לנצח את טראמפ ופינה את מקומו". לטענתם, ללפיד אין שום סיכוי להיבחר אי פעם לראשות הממשלה אולם הוא לא זז הצידה עקב האגו העיוור שלו ובכך מסכן את המדינה.
מי שהבין זאת לא מכבר היה ח"כ רם בן ברק, שהתמודד מול לפיד בפריימריז הפנימים והיה קרוב ב-29 קולות כדי לחולל את המהפך. לפיד ניצח והבדיחה נמשכת.
"פתרון גדעון"
תכנית ג'-ג': האם גדעון סער יתעלם מהלחצים הפוליטיים סביבו ויחליט להצטרף לממשלה?
הדיבורים והשמועות במערכת הפוליטית כאילו גדעון סער יחזור לממשלה לתפקיד שר הביטחון במקומו של יואב גלנט, מדירים שינה מעיני השמאל, התקשורת והמחאה. אפשר לראות זאת בתגובותיהם הבהולות. סער הפך מטרה לחיציהם והם עושים הכול כדי למנוע ממנו כל מחשבה כזו.
השיח סביב האפשרות, שסער ייכנס לממשלה מכונה בליכוד "פתרון גדעון", ונועד בראש ובראשונה לחזק את הקואליציה. צירוף "תקווה חדשה" יגדיל את הקואליציה ל-68, וגם אם גלנט יצא החוצה (ויהפוך ליעלון), עדיין יהיו 67. במקרה כזה בן גביר, כבר לא יוכל לאיים על הממשלה, כפי שהוא עושה חדשות לבקרים.
בליכוד חלוקות הדעות סביב הרעיון הזה. קבוצה גדולה שבעבר הייתה מזוהה עם סער, רוצה לראותו בממשלה ולצורך כך עובדת על "תכנית ג'-ג'" – החלפת גלנט בגדעון. הדבר גם יוכיח לזוג ג'-ג' (גנץ וגדי) שאפשר להסתדר טוב יותר גם בלעדיהם. מאידך יש בליכוד הטוענים כי סער, שמכיר מקרוב את כל חולשותיו של נתניהו, יהיה עצמאי מידי בדעותיו ובעמדותיו במשרד הביטחון. בהיותו פוליטיקאי משופשף הרבה יותר מגלנט, יגרום לנתניהו להתגעגע לשר הביטחון הקודם.
בעבר דחה סער את כל החיזורים אחריו מצד נתניהו, גם כאשר הוצע לו תפקיד ראש ממשלה ברוטציה. היה זה לפני הקמת ממשלת השינוי. נתניהו הציע, סער דחה, ובחר להיות שר משפטים בממשלת בנט ולפיד. אולם עתה סער לא דוחה את ההצעות. נוח לו ששמו יוזכר כמועמד לתפקיד שר הביטחון. הדבר מקנה לו כוח פוליטי מול שותפיו העתידיים במפלגת הימין, אם אכן היא תוקם. בנט שאינו רוצה בו, ימהר להציע לו שותפות, ובלבד שלא ילך עם נתניהו.
במבט לאחור ובהתחשב בסקרים הנוכחיים, ייתכן שסער טעה כאשר פרש מהשותפות שלו עם גנץ. הפרישה נומקה ממניעים אידיאולוגיים של ימין ושמאל. אולם מבחינה פוליטית סער יכול היה לקבל שם מקום שלישי מכובד, ושריון לשאר חבריו עד המקום ה-30. אבל סער לא אהב את ההנהגה של גנץ ואת ההתחמקות שלו מעריכת פריימריז פנימיים. מאז פרישתו הוא מדשדש בסקרים ולא עובר את אחוז החסימה. לפיכך הצטרפות אפשרית שלו לממשלת נתניהו תציל לו את הקריירה.
מכך בדיוק חוששים פרשני השמאל, שמזהירים את סער, שאם ייכנס לממשלת נתניהו, זה יוציא אותו סופית מהמערכת הפוליטית. הימין יזכור לו תמיד את העובדה שהיה בממשלת השינוי, השמאל יסלוד ממנו על החבירה לנתניהו, המרכז מזמן כבר לא תומך בו, והוא יישאר קרח מכל הכיוונים. הבעיה שלהם היא, שסער נחשב לפוליטיקאי חכם, שמכיר את כל האפשרויות, מנטרל את כל הלחצים ויודע לנתח לבד את מהלכיו. מעניין יהיה לראות כיצד יחליט.
הטור נכתב ופורסם במקור במדור מקור נאמן בעיתון יתד נאמן
יחידת אתגר בלהב 433 סיימה את חקירתה בפרשיית גניבות רכבים והשבוע הוגש נגד ראש הכנופיה, תושב חברון, כתב אישום המכיל עשרות אירועי גניבות רכבים ממרכז הארץ, לצד בקשת מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו. כל זאת כחלק מהפעילות המבצעית והמודיעינית הממוקדת של יחידת אתגר בלהב 433, שהובילה השנה לירידה של מעל 21% בגניבות הרכבים בשטחי ישראל ואחוז הגניבות מסך הרכבים שעל הכביש רק הולך ופוחת
כחלק מפעילות מבצעית ומודיעינית ממוקדת, נגד גניבות רכבים משטחי ישראל לשטחי הרשות הפלסטינית, פעלו בחודש האחרון לוחמי יחידת אתגר בלהב 433 נגד כנופיית גנבי רכבים שנגנבו ממרכז הארץ. מהחקירה עולה כי מספר חשודים, תושבי מזרח ירושלים ושוהים בלתי חוקיים בישראל, קשרו קשר לגניבות הרכבים ממרכז הארץ והעברתם לשטחי הרשות הפלסטינית.
עוד עולה מהחקירה, כי החשוד המרכזי שעמד בראש הכנופיה, קשר קשר עם החשודים האחרים כשתפקידו בכנופיה היה להניע את הרכבים הגנובים ולאחר מכן, להעביר אותם לידי החשודים האחרים, שנהגו ברכבים עד הגעתם לשטחים.
במהלך החודש האחרון נעצרו מעת לעת חברי הכנופיה, מעצרם הוארך מעת לעת ויחידת התביעות בלהב 433 הגישה נגדם כתבי אישום ובקשות מעצר.
בטווח הזמן הזה, נעצר גם ראש הכנופיה, תושב חברון. מעצרו הוארך מעת לעת והשבוע יחידת התביעות בלהב 433 הגישה גם נגדו כתב אישום המכיל 19 אישומים בגין גניבות רכבים ממרכז הארץ. זאת לצד בקשת מעצר עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו.
