מיקום כתבה: חדשות חמות

דרמה של ממש התחוללה בשבועות האחרונים סביב ההיערכות להילולת רבי שמעון בר יוחאי בל"ג בעומר במירון, כאשר מאבק חריג על אחריות, בטיחות ושליטה חשף את המתח המובנה בין הגופים המנהלים את האתר. במוקד הפרשה עמדה דרישתה של "ועדת החמישה", הגוף המופקד על ניהול מתחם קבר הרשב"י לאורך השנה, לקבל ביטוח אישי לחבריה על רקע החשש מאחריות פלילית ואזרחית במקרה של אירוע חירום, בדומה לאסון מירון המזעזע בתשפ"א.

לטענת גורמים המעורים בפרטים, הדרישה לא נגעה רק לביטוח ההילולה עצמה אלא גם לכיסוי אישי לחברי הוועדה. המשבר החריף עד כדי כך שהוועדה החלה למנוע באופן אקטיבי את כניסת גורמי משרד ירושלים ומסורת ישראל, אנשי הפקה וספקים לשטח ההר, מה שהוביל להקפאת עבודות הכנה קריטיות למשך כמעט חודש ימים.

במהלך תקופה זו נעצרו עבודות חיוניות להקמת תשתיות בטיחות, גידור, מעקות, מעברי חירום, שילוט ותאורה, דבר שהוביל להתערבות חריגה של משטרת ישראל. המשטרה שיגרה מכתב התרעה חריף לוועדת החמישה ובו הבהירה כי המצב עלול להוות סכנה ממשית לשלום הציבור. במכתב נכתב כי מניעת העבודות מונעת את השלמת ההיערכות הבטיחותית הנדרשת, וכי ללא השלמתה לא ניתן יהיה לאשר את קיום ההילולה. עוד הודגש כי "האחריות לתוצאות אפשריות תוטל על הגורמים המונעים את ביצוע העבודות", תוך הגדרת ההתרעה כחמורה ומיידית.

מנגד, משרד ירושלים ומסורת ישראל דחה את טענות הוועדה וטען במכתב רשמי כי ביטוח ההילולה כבר מוסדר וממומן על ידי המדינה, וכי הדרישה לביטוח אישי אינה מהווה תנאי רלוונטי להמשך העבודות. המשרד הוסיף כי "נעשה ניסיון להגיע להסכמות, כולל טיוטות של כתב התחייבות ושיפוי, אך הנוסח שהוצע כלל התחייבויות רחבות מדי שלא אושרו על ידי משרד האוצר".

הפריצה המיוחלת הגיעה לאחר התערבות ישירה של משרד האוצר, שהעביר לוועדת החמישה כתב שיפוי רשמי המעניק הגנה משפטית וכלכלית לחבריה. לפי המסמך, המדינה מתחייבת לשאת בתשלומים או פיצויים שיוטלו על הוועדה בגין נזקים שייגרמו כתוצאה מקיום ההילולה או ההכנות לה, אך זאת בכפוף לתנאים מגבילים: השיפוי יחול רק במקרים של "פעילות בתום לב ובהתאם להנחיות המדינה", ולא יכסה מקרים של הפרת הוראות או מצב שבו קיים כיסוי ביטוחי אחר.

בצעד של לחץ נגדי, הובהר לוועדה כי "ככל שייגרם נזק או אירוע חריג כתוצאה מהעיכוב בעבודות ההיערכות שנגרם במהלך התקופה האחרונה, ייתכן ותוטל אחריות על הוועדה בגין השלכות אלו". בעקבות כתב השיפוי הוסרו המכשולים, והושגו הבנות המאפשרות את המשך ההיערכות תחת ניהול המדינה.

עם זאת, גם כעת, כשסוגיית האחריות נפתרה, מרחף ענן כבד מעל האירוע כולו בשל המצב הביטחוני בצפון, כאשר במערכת הביטחון שוקלים להטיל הגבלות משמעותיות על מספר המשתתפים.

לשכת ראש הממשלה פרסמה היום (שישי) את דו"ח הבריאות השנתי של ראש הממשלה בנימין נתניהו ל-2026, החושף סדרת הליכים רפואיים משמעותיים שעבר. מהמסמכים עולה כי ב-29.12.2024 עבר נתניהו ניתוח להגדלה שפירה של הערמונית. בבדיקת MRI שנערכה כחלק ממעקב שגרתי לאחר הניתוח, התגלה מוקד זעיר, פחות מ-1 ס"מ, בעל מאפיינים מחשידים. בדיקה נוספת הוכיחה שאכן מדובר בגילוי מקרי ובשלב מוקדם של סרטן הערמונית.

מדובר היה בנגע זעיר וללא גרורות, כאשר ניתנה לראש הממשלה האפשרות לבחור בין מעקב צמוד לטיפול קרינתי קצר וממוקד. נתניהו בחר באפשרות הטיפול, שעבר בהצלחה מלאה תחת ניהולם של פרופ' אהרון פופובצר, ד"ר מרק ויגודה וד"ר שרגא גרוס מהמרכז הרפואי הדסה. הדו"ח הרפואי מאשר את היעלמותו המלאה של הנגע כפי שהוכיחו בדיקות הדימות והמעבדה.

במקביל לפרסום הדו"ח, שחרר ראש הממשלה הצהרה אישית בה הסביר את העיכוב בפרסום: "היום התפרסם הדו״ח הרפואי השנתי שלי. ביקשתי לעכב את פרסומו בחודשיים כדי שהוא לא יפורסם בשיא המלחמה על מנת שלא לאפשר למשטר הטרור באיראן להפיץ עוד תעמולת כזב נגד ישראל". נתניהו הוסיף: "אני מבקש לשתף אתכם בשלושה דברים: 1 – ברוך השם, אני בריא. 2 – אני בכושר גופני מצויין. 3 – הייתה לי בעיה רפואית קטנה בערמונית שטופלה לחלוטין. תודה לאל, זה מאחוריי".

נתניהו תיאר את השתלשלות האירועים מנקודת מבטו: "לפני שנה וחצי עברתי ניתוח מוצלח בערמונית שפירה מוגדלת ומאז אני במעקב רפואי שגרתי. במעקב האחרון התגלה כתם קטנטן של פחות מסנטימטר בערמונית. בבדיקה התברר שמדובר בשלב מוקדם מאוד של גידול ממאיר, ללא שום התפשטות או גרורות. הרופאים אמרו לי שזה מאוד שכיח אצל בני גילי, ושיש שתי אפשרויות: 1 – לא חייבים לטפל בזה, ניתן להישאר במעקב בלבד. אפשר לחיות עם זה, ורבים עושים זאת. 2 – לעבור טיפול ולהסיר את הבעיה".

לדבריו, הוא בחר בטיפול מיידי: "אתם כבר מכירים אותי. כשמעבירים לי מידע בזמן על סכנה אפשרית, אני רוצה לטפל בה מייד. זה נכון ברמה הלאומית וגם ברמה האישית. זה מה שעשיתי. עברתי טיפול ממוקד שהסיר את הבעיה ולא השאיר לה זכר. הגעתי לכמה טיפולים קצרים, קראתי ספר, והמשכתי לעבוד. הכתם נעלם לחלוטין. ברוך השם ניצחתי גם את זה". הוא סיים את דבריו בהודיה לצוות הרפואי ובפנייה לאזרחים: "אני מבקש להודות לרופאים ולצוותים הרפואיים הנפלאים של בית החולים ״הדסה״ בירושלים. מכם, אזרחי ישראל, יש לי רק בקשה אחת: שימרו על הבריאות שלכם. היבדקו, והישמעו להנחיות הרופאים. ומכאן, ערב שבת, אני מתפלל לשלום פצועינו בגוף ובנפש, ושולח להם חיבוק חם ורפואה שלמה בשמכם".

הדו"ח הרפואי השנתי המשלים, שנחתם על ידי ד"ר צביקה ברקוביץ ופרופ' אלון פיקרסקי, מציין כי מצבו הגופני של ראש הממשלה מצוין. הקוצב הלבבי שהושתל בשנת 2023 לא נדרש לפעולה וקצב הלב סדיר. עוד צוין כי נתניהו עבר מבחן מאמץ תקין ונמצא בעשירון העליון של בני גילו, לצד בדיקות דם תקינות לחלוטין.

קצב הציוצים השבוע של טראמפ ברשת החברתית שלו יכולה להתחרות רק בקצב השיגורים האמריקאיים לעבר איראן מתחילת המלחמה. קשה לדעת מה גובר על מה. זה קורה בדרך כלל בשעות הלילה או הבוקר (לפי שעון ארה"ב), כאשר הוא נמצא לבדו. טראמפ משגר אז סדרות של ציוצים בזה אחר זה, לעיתים כאלה שסותרים זה את זה באופן מוחלט.

התקשורת האמריקאית, ובעקבותיה גם העולמית והישראלית, ממהרת לצטט כל ציוץ ותוך דקות נאלצת לעדכן ולהסביר את ההיפוך שבא מיד אחריו. באותן שעות, אם טראמפ אינו מצייץ לפחות כמה פעמים ברצף, כבר עולה החשש שמא משהו אינו כשורה והוא אולי לא חש בטוב.

טראמפ עצמו נהנה מהמהומה. מבחינתו אין סתירה בין ציוץ לציוץ. לכל אמירה יש הסבר. מי שנדרשת לספק אותו בפועל היא דוברת הבית הלבן, קרוליין לוויט, שמנסה לתווך בין ההודעות ולהסביר כיצד הכול משתלב יחד, גם כשזה נשמע הפוך לגמרי.

בתוך הרעש הזה פרחו גם השבוע תיאוריות קונספירציה. יש מי שטענו כי טראמפ ונתניהו מתואמים עד לפרט האחרון, עד כדי כך שהארכת הפסקת האש והשהיית האולטימטום נועדו לאפשר את קיום הטקסים הממלכתיים בישראל ללא אזעקות, ובנוכחות מלאה של ראה"מ.

לנתניהו אכן היו סיבות טובות להופיע בטקסים הללו. הוא הגיע לחלקם כשהוא עטוי שכפ"ץ תחת מעילו, מראה מגושם אך מחויב המציאות, בהתאם להנחיות האבטחה. לפי אותן תיאוריות, טראמפ אף תכנן להגיע לישראל לקבלת פרס ישראל, אך בסופו של דבר נשאר בוושינגטון וסייע מרחוק באמצעות דחיית המתקפה.

בפועל נוצר מצב מורכב: מי שאיים להמטיר אש על איראן, האריך את הפסקת האש והותיר את הלחץ הכלכלי ככלי המרכזי. מנגד, האיראנים אינם ממהרים להיכנע. משמרות המהפכה החריפו את הצעדים, סגרו את מצר הורמוז ומפעילים לחץ על הכלכלה העולמית: אם אנחנו סובלים, שכולם יסבלו.

במקביל, נמשכת הזרמת הכוחות האמריקאיים לאזור, כולל נושאת מטוסים נוספת. גורמים בממשל מעריכים כי אם המו"מ לא יתקדם, המתקפה עשויה להתחדש בתוך ימים, אולי כבר בסוף השבוע. ישראל, כך נראה, לא תישאר מחוץ למערכה.

לפי אותם גורמים, הפעם מדובר יהיה במכה רחבה ועוצמתית בהרבה, שתימשך מספר ימים ותסתיים בהכרזה אופיינית של טראמפ: "ניצחנו". התרחיש היחיד שיכול למנוע זאת הוא ריכוך משמעותי בעמדת איראן בסוגיית הגרעין.

נכון לשעת כתיבת השורות: באיראן הפסקת אש, בצפון הפרת אש. הכל שזור זה בזה ויכול להשתנות ברגע אחד.

אין הנהגה ואין הסכמה: הביקורת נועדה להסתיר את הקרעים מבפנים

שבוע קשה עבר על האופוזיציה ועל רוב רובה של התקשורת. הטקסים הממלכתיים בהם הופיע נתניהו גרמו להם לסחרחורת. שוב ושוב הוא נאם בטון ממלכתי, כשהוא מבליע את הישגי הממשלה.

"זה קמפיין בחירות על מלא", טענו כלפיו וספרו את מספר הפעמים בהם התמקדה המצלמה על פניו (44 פעמים בטקס המרכזי). "אפילו בצפון קוריאה היו אומרים שנתניהו הגזים", ניסו ב"הארץ" ללעוג לו. גם סידורי הישיבה הפכו לנושא: הרמטכ"ל ומפקד חיה"א תועדו בקהל ולא באזור המכובדים. "זה לא היה טקסים, אלא תכסיסים של תעמולת בחירות סמויה".

"הכול לפי הקריטריונים", השיבה השרה רגב, הממונה על הטקסים. מנגד, נפתלי בנט כבר הבטיח ש"אצלו זה יהיה אחרת" (לקמן בהרחבה), כשהוא עדיין עסוק בהבטחות שלפני הקמפיין.

הקשיים של האופוזיציה לא היו רק על הבמה אלא גם מאחוריה. השבוע נמשכו המריבות הפנימיות, והפעם היה זה יועז הנדל שפתח חזית. בשיחות סגורות האשים את גדי איזנקוט ואנשיו בניסיון "חיסול פוליטי" בזמן שהיה במילואים. לטענתו, הופצו עליו תדרוכים כי הוא "פרוקסי של נתניהו". גם ליברמן לא ניצל מהאש: "משקר במצח נחושה", הטיח הנדל, והוסיף כי מדובר בגוש "שתמיד מביא תוצאה גרועה".

ובתוך כל זה, הציבור כבר מביע את דעתו. במשאל שפורסם השבוע ב"מעריב" בשאלה מי ראוי להוביל את גוש האופוזיציה, מוביל איזנקוט בפער ניכר עם 27%, בעוד בנט משתרך מאחור עם 16%. בהמשך: מנסור עבאס 10%, ליברמן 8%, גנץ 7%, יאיר גולן 6%, ולפיד מתרסק לתחתית עם 3% בלבד. לא פחות מ־19% השיבו: "אף אחד", וזה אולי הנתון המדויק ביותר למצב הגוש: אין הנהגה מוסכמת.

כאילו לא די בכך, צץ גם רעיון נוסף שממחיש את עומק הבלבול: הצעה לבני גנץ לפרוש מהמרוץ בתמורה לתפקיד נשיא המדינה לאחר יצחק הרצוג. בסביבתו מיהרו להגדיר זאת "ספין עלוב", אך עצם קיומו של רעיון כזה מלמד עד כמה רחוק הגוש מהכרעה ועד כמה הכול פתוח.

אגב, בנט, שדואג לשגר מסרונים על כל סקר שבו הוא מופיע לפני איזנקוט, בחר מסיבות מובנות שלא להפיץ את הסקר הזה.

עמית היום, החרדים מחר: מה מלמד התואר שנתניהו מעניק לעמית על כוונותיו הפוליטיות?

אותם שעקבו אחרי נאומיו של נתניהו השבוע בכל הטקסים הממלכתיים הרשמיים, הבחינו היטב, כיצד הוא מקפיד לציין בתחילת נאומו, בעת שהוא מזכיר את הנוכחים הנכבדים גם את השופט יצחק עמית בתואר: "נשיא בית המשפט העליון". נתניהו חזר על כך בכל נאומיו, מבלי להתחשב בחבריו שר המשפטים יריב לוין ויו"ר הכנסת אמיר אוחנה, שנמנעים בכך באופן מופגן. מבחינתם עמית הוא רק שופט ותו לא.

בעבר הסביר נתניהו כי הוא מכבד את עמית בתוארו "נשיא בית המשפט העליון", אך ציפה שגם מבקריו יכבדו במקביל את ראש הממשלה ושרי הממשלה. בפועל, זה לא קורה ולא קרה. הדבר לא מנע ממנו להמשיך בקו ה"ממלכתי" ולהעניק לעמית את התואר השנוי במחלוקת, תואר שהוצמד לו על ידי עצמו, ללא הסכמת שר המשפטים.

מהלך זה עשוי ללמד לא מעט על כוונותיו הפוליטיות של נתניהו. כשם שהוא מתעלם מעמדת מקורביו לוין ואוחנה ונוקט "קו ממלכתי", כך ייתכן שינהג גם לאחר הבחירות. נתניהו יעדיף מהלך רחב של ממשלת אחדות, גם במחיר התרחקות והדרת שותפיו הטבעיים, בדיוק כפי שהיה בממשלת "ברית האחים" ב-2013, כאשר העדיף את לפיד ובנט על פני החרדים. השניים כזכור חתמו על הסכם שלא נכנסים לממשלה זה ללא זה, מה שהשאיר את החרדים באופוזיציה.

בתרחיש כזה, המפלגה הגדולה באופוזיציה תוכל להצטרף לממשלה בראשותו, תוך השמעת הנימוק המוכר: "העיקר שהחרדים ובן גביר בחוץ". תקדים לכך כבר נשמע בעבר, כאשר יאיר לפיד אותת כי היה מוכן להצטרף לממשלה לאחר הטבח בתנאי שבן גביר וסמוטריץ' יודרו ממנה.

האפשרות של ממשלת אחדות ללא חרדים ובן גביר, אינה תרחיש תיאורטי בלבד. פרשנים רבים מדברים עליה, ואחד הבולטים שבהם הוא ח"כ לשעבר איתן כבל, מזכ"ל מפלגת העבודה לשעבר. כבל מעריך כי לאחר הבחירות תתחולל טלטלה פוליטית שתוביל לממשלת אחדות רחבה.

"אם אני מסתכל על המציאות כמו שהיא, זה הולך לממשלת אחדות", אמר. "זה יהיה בשותפות נתניהו ומי שיוביל את גוש האופוזיציה". לדבריו, גם נשיא המדינה עשוי להיכנס לתמונה כדי לחלץ את המערכת מהמבוי הסתום. "בסוף נמצא את עצמנו עם נשיא שאומר שצריך לעשות ריסטארט לחברה הישראלית", הוסיף. "הרצוג ייתן חנינה לנתניהו, תרשמו את זה".

שורה תחתונה: אם התסריט הזה יתממש, החרדים יישארו בחוץ. הנאמנות של נתניהו כבר נבחנת עכשיו, ולא בטוח שהתשובה תהיה שונה מזו שהוא נותן בפרשת "נשיא בית המשפט העליון". עמית היום, החרדים מחר.

אצל נתניהו זה תירוץ נלעג, אצל גלנט הסבר הגיוני

מאז השבעה באוקטובר, הפך המשפט של נתניהו "לא העירו אותי", לנקודת מחלוקת חריפה בין ימין לשמאל ובין תומכיו למתנגדיו, סביב שאלת האחריות למחדל. בשבועות הראשונים לאחר הטבח נרשם כמעט קונצנזוס: נתניהו אחראי מיניסטריאלית, מכוח היותו ראש ממשלה. גם תומכיו הבינו כי בשלב כזה או אחר יידרש לשאת באחריות ואף לפרוש, בהיותו ראש המערכת.

"ייתכן שאינו אשם ישירות, וייתכן שראשי המודיעין הטעו אותו, אך בסופו של דבר יש ראש מערכת שצריך לשלם את המחיר", נאמר אז.

בפועל זה לא קרה, וההיסטוריה עוד תכריע מדוע. אחד ההסברים הוא שדווקא אנשי המחאה והשמאל, שביקשו להטיל על נתניהו את מלוא האשמה, תרמו להישארותו בתפקיד. הם ניסו לנקות את יתר האחראים, הרמטכ"ל, ראש אמ"ן וראש השב"כ ואף קראו להותירם בתפקיד כדי למנוע מינוי "אנשי נתניהו".

המהלך הזה קומם את המחנה שמנגד, שהתלכד סביב נתניהו וקרא לו שלא ליטול אחריות. מכאן צמח גם קו ההגנה המרכזי: "לא העירו אותו". נתניהו עצמו אימץ את הטענה, וטען כי אילו היה מתעורר בזמן, פני הדברים היו שונים לחלוטין.

בעבר כתבנו כאן כי נתניהו נחשב זהיר (ואפילו פחדן) עד כדי חשש מהסלמה, מאז אירועי מנהרות הכותל. לכן, לפי תפיסה זו, אילו היה מתעורר בזמן, היה מפעיל את כל המערכות הנדרשות כדי למנוע את הפשיטה. המושג "לא העירו אותי" הפך אפוא לוויכוח חד בין תומכי נתניהו שצידדו בו, למתנגדיו שממשיכים להשתמש בו עד היום כנקודת לעג.

והנה, השבוע מתברר כי גם יקיר השמאל והאופוזיציה, שר הביטחון לשעבר יואב גלנט, משתמש בדיוק באותו ניסוח. בראיון על אירועי הטבח אמר: "כאשר התהליך מפתיע, זמן ההתארגנות של הדרג הבכיר בעייתי. אני מדבר על הרמטכ"ל ואלוף הפיקוד. אבל כאשר הכוחות לא הוכנו מראש, לא העירו את שר הביטחון. לא חשבו שהמידע חשוב, ולכן לא העירו אותי".

לדבריו, אילו היה מתעורר בזמן, היה פועל אחרת: "הייתי שואל שאלות מאוד ברורות, והראשונה: גם אם ההערכה שגויה, מה הפעולות האקטיביות בשטח".

וכאן מגיע החלק המעניין באמת: איש כמעט לא לעג לגלנט על ה"לא העירו אותי". אין כותרות, אין סאטירה, אין לעג מתמשך.

שורה תחתונה: יש מי שיכול להשתמש באותו משפט ולהישמע אחראי, ויש מי שישתמש בו ויוקע, לא בגלל העובדות, אלא בגלל הפוזיציה.

כשאין קווים אדומים: בנט הופך את הנופלים לכלי במאבק על המנדטים

יש רגעים שבהם הפוליטיקה אמורה לעצור. לא להתעדן אלא לעצור. השבוע, כאשר הציבור הכללי במדינת ישראל ציין בטקסים ממלכתיים את יום הזיכרון לנופלים, זה בדיוק הרגע הזה. אבל נפתלי בנט, האיש שמוכן לעשות הכול כדי להיבחר לתפקיד ראש הממשלה, בחר ללכת בכיוון ההפוך. בריאיון לתקשורת טען כי אי גיוס חרדים "הורג לנו חיילים". לא פחות.

בדבריו אמר כי אי גיוס החרדים גורם לשחיקה בקרב החיילים, לפגיעה בריכוז ובערנות ומכאן הדרך, לדבריו, לאובדן חיי אדם. במילים אחרות: לא חיזבאללה, לא איראן ולא חמאס הורגים את החיילים אלא החרדים ה"משתמטים".

בנט חצה כאן קו אדום. ברגע שבו מייחסים את מותם של לוחמים להכרעה פוליטית פנימית, במקום לאויב שמולו הם נלחמו, זה כבר לא ויכוח. זו הסתה.

בנט עצמו הודה שמדובר ב"משפט קשה", אך בחר לעמוד מאחוריו. בכך הפך את האמירה למחושבת, לא לפליטת פה. הניסיון לייצר קשר ישיר בין סוגיית הגיוס לבין דם הנופלים אינו רק שגוי עובדתית, הוא פגום מוסרית.

בעבר כבר הוכיח בנט שאין גבול למה שהוא מוכן לעשות כדי לחזור לשלטון. הפרת הבטחות, תמרונים פוליטיים והסברים מתחלפים הפכו לשיטה. כעת מגיעה וריאציה חדשה: הסתה חריפה נגד ציבור שלם, בעיתוי הרגיש ביותר.

אם חס וחלילה יעמוד שוב בעמדת הנהגה, יהיה לו קשה מאוד לטעון כי הוא "ראש ממשלה של כולם". אחרי אמירה כזו, הוא הרחיק מעליו ציבור שלם, ולא רק אותו.

גם בציבור הכללי לא נשארו אדישים. ברשתות נשמעה ביקורת חריפה על עצם הניסיון "לגייס" את הנופלים לקמפיין פוליטי. רבים הזכירו כי בתקופת כהונתו לא נרשמה פריצת דרך בסוגיית הגיוס, אך כעת הוא מציב אותה בלב השיח, ובעיתוי הטעון ביותר.

וזה לא נעצר שם. ימים ספורים לאחר מכן, בחר בנט להשתלח גם ב"טקס המשואות" ולקבוע כי "בשנה הבאה הוא יחזור לעם". אמנם אין לנו חלק בטקסים אלו, אולם בציבור הכללי עוררה האמירה הזו תגובות קשות, הפעם מצד מי שראו בכך זלזול באירוע ממלכתי ובדמויות שהדליקו את המשואות.

כך מצטיירת תמונה ברורה: קמפיין בנט אינו מבוסס על מדיניות, אלא על רגשות. לא על פתרונות, אלא על קיטוב. מי שמוכן להשתמש בדם הנופלים כדי לקדם אג’נדה פוליטית, לא רק חוצה קו אדום. הוא מוחק אותו.

מאיחוד בשמאל ועד ריבוי מפלגות בימין: הקרב האמיתי על המנדטים

בזמן שנפתלי בנט מנסה למצב את עצמו מחדש כראש הגוש, מאחורי הקלעים מתרקמת תמונה מורכבת בהרבה. מצד אחד דיבורים מתקדמים על איחוד בין בנט, גדי איזנקוט ויאיר לפיד תחת מסגרת משותפת, אולי בשם "ישראל חדשה". לפי הפרסומים, מתקיים ביניהם "דיבור צפוף", נבחנים מודלים של פריימריז אזוריים, ואפילו האפשרות שלפיד יבחר לוותר על המקום הראשון כדי להבטיח ניצחון לגוש.

מצד שני, המציאות והסקרים מספרים סיפור הרבה פחות נוח לבנט. למרות הצהרותיו התכופות כי הוא מוביל בפער כפול על פני איזנקוט, חלק מהסקרים מציבים דווקא את איזנקוט לפניו, באחרים הפער רחוק מאוד מהתדמית שהוא מנסה לשדר. המשמעות ברורה: הקרב על ההובלה בתוך המחנה עוד פתוח לחלוטין. זה כבר לא קרב מול נתניהו, אלא קודם כל קרב פנימי על הבכורה בתוך גוש האופוזיציה.

במצב כזה, לא מפתיע לראות קמפיין שמכוון פנימה: בנט מושך לכיוון אחד, לפיד תוקף מהצד השני, ואיזנקוט צובר כוח בשקט. כל אחד מהם מנסה לשאוב מנדטים מתוך אותו מאגר מצומצם. השאלה הגדולה היא האם המהלך הזה יסתיים באיחוד, או בהתנגשות שתשאיר משקעים. בשבוע שעבר כתבנו כאן כי המריבות מבוימות ובסופו של דבר יירשם איחוד "מפתיע" בין בנט לאיזנקוט עם רוטציה ביניהם על ראשות הממשלה (אם ייבחרו), כאשר לפיד יהיה הצלע השלישית עם הכסף הגדול שהוא מחזיק.

אבל הסיפור המעניין באמת מתרחש דווקא בצד השני של המפה. בזמן שבשמאל מפנימים את לקחי "שריפת המנדטים" ומתכנסים לאיחוד כדי למנוע בזבוז קולות, בימין מתפתחת תופעה הפוכה: ריבוי שחקנים, ריבוי יוזמות והרבה מאוד אגו.

הדיווחים השבוע על מגעים בין גלעד ארדן למשה כחלון להקמת מפלגה חדשה הם רק קצה הקרחון. מתחת לפני השטח רוחשים תרחישים נוספים, יוזמות, ושחקנים שמחפשים את דרכם חזרה לבמה. כל אחד משוכנע שהוא "הפתרון", אבל לא בטוח שיש מספיק קולות לכולם.

כאן טמון הסיכון האמיתי: לא עצם הריצה אלא אחוז החסימה. מפלגה אחת שלא תעבור, שתיים שיתנדנדו, כמה מנדטים שילכו לאיבוד, וכל המאזן הפוליטי עלול להתהפך.

הפרדוקס: בשמאל מנסים לצמצם סיכונים באמצעות איחוד, ובימין מייצרים סיכון באמצעות פיצול. במקום למקסם כוח מפזרים אותו. במקום לרכז, מתפצלים.

ובינתיים, מעל הכול מרחפת האפשרות של איחוד גדול בצד אחד, מול ריבוי רשימות בצד השני. לא בטוח שזה יקרה, אבל עצם האפשרות כבר משנה את כללי המשחק.  לפעמים לא צריך לנצח את היריב. מספיק לא להפסיד לעצמך. מי שיפנים את זה, יגביר את סיכוייו לנצח את הבחירות.

אהדה לעולם התורה: מאחורי ביקורו של נשיא ארגנטינה השבוע בישיבת חברון  

ביקורו של חבייר מיליי, נשיא ארגנטינה, המדינה השמינית בגודלה בעולם, בישיבת חברון השבוע, עורר תגובות רבות ונשא מסר פנימי חשוב: בזמן שיש המצהירים בגלוי על רצונם רח"ל ב"פירוק עולם התורה", ובזמן שלומדי התורה מותקפים ללא הרף בגזירות ואיומים, מגיע נשיא שאינו יהודי ומצהיר בפומבי על נצחיות עולם התורה ועל הערכתו הגדולה ללומדיה.

זו הייתה גם הסיבה המרכזית לאירוח והכבוד לו זכה. קודם הגעתו נועצו ראשי הישיבה שליט"א בגדולי ישראל שליט"א כיצד לנהוג בבקשת האורח לבקר בישיבה מתוך אהדה לעולם התורה. התשובה הייתה ברורה: לאור המצב, חשוב לקבלו בכבוד הראוי, ויש בכך מסר מהדהד כלפי חוץ וכלפי פנים גם יחד;

כלפי חוץ: להראות כיצד גוי מתייחס בכבוד לעולם התורה, בשעה שגורמים פנימיים, משמאל ומימין כאחד, מבזים ורודפים אותו. כלפי פנים: חיזוק ללומדי התורה, הרואים כיצד נשיא שאינו יהודי, האוהב להתעמק בפילוסופיה היהודית ואף כותב על כך ספר, מחשיב ומעריץ את לימודם. המסר הזה מחלחל גם הלאה, כאשר אנשים הרחוקים מתורה נחשפים לפתע למציאות אחרת מזו המוצגת בתקשורת.

חבייר, שבנאומיו בארגנטינה ובמקומות נוספים נוהג לצטט מפרשת השבוע, מדגיש כי העולם צריך ללמוד מתורת ישראל. בימים אלו הוא עובד על כתיבת ספר פילוסופי, שבו הוא מתאר כיצד היהדות מפיצה אור בעולם וכיצד עולם התורה ניצב במרכז. אך טבעי היה כי בביקורו בישראל לאחר ביקורו בכותל המערבי, יבקש להגיע גם לישיבה ולחוש מקרוב את עולמה.

בפניו עמדו שתי אפשרויות: ישיבת מיר או ישיבת חברון. לאחר התייעצות עם אנשיו, הוחלט לבחור בחברון בשל ההיסטוריה שלה, ששילמה בדמי תלמידיה במאורעות תרפ"ט. חיזוק לכך קיבל גם בבית נשיא המדינה הרצוג, שסיפר לו כי אביו למד בישיבה זו.

ואכן, הביקור היה מרגש במיוחד. חבייר, שהגיע יחד עם נציגים מקרן עולם התורה, התקשה להסתיר את התרגשותו: "אני רוצה להודות לכם מעומק הלב על קבלת הפנים המרגשת. לעמוד כאן, בישיבת חברון, זהו כבוד שאין לתאר במילים".

בנאומו ציין כי על פי מה שלמד, "תלמידי הישיבות מפיצים את האור הגדול של היהדות". הבחורים, שהאזינו לדבריו בספרדית באמצעות תרגום, שמעו אותו מכריז: "הלימוד שלכם והפצת חוכמת התורה הם הדבר החשוב ביותר. אני גאה לעמוד לצדכם".

ראש הישיבה, הגאון רבי יוסף חברוני שליט"א, ברך את הנשיא ואמר: "ייתכן שקיבלת תארים רבים ממדינות וממוסדות חשובים, אך ספק אם קיבלת תואר ממוסד שהוא חוליה בשרשרת הדורות". בדבריו הדגיש כי אין מדובר רק בביקור פוליטי, אלא בהכרה רוחנית עמוקה.

רגע מכונן ומרגש היה כאשר הזכיר את דברי רבי יוחנן בן זכאי: "תנו לי יבנה וחכמיה". חבייר שהבין את המסר האקטואלי, לא הצליח לעצור את דמעותיו ואמר: "בדיוק לזה התכוונתי".

בסיום הוענקה לו תעודת הוקרה ומתנה ייחודית: "יד" לספר תורה מכסף, ששרדה את פרעות תרפ"ט. המעמד נחתם בשירה אדירה של תלמידי הישיבה "כי הם חיינו", כאשר הנשיא יורד נרגש, ולוחץ את ידי הבחורים. לאחר מכן ניגש לקבל את ברכתו של מרן הגרב"ד פוברסקי שליט"א שהגיע במיוחד לכבדו.

ולסיום: חז"ל אומרים "חכמה בגויים תאמין". את החכמה לזהות מה מביא אור לעולם, אפשר ללמוד גם מגוי חכם. במקביל אומרים חז"ל גם "תורה בגויים אל תאמין", ולכן את דברי התורה שלו ואת פרשנותו אנו לוקחים כדברים בלבד.

מתקשים לפרגן ולא מצליחים להבין: ביקור חבייר בישיבה הוציא את השמאל מדעתו

בשמאל התקשו להבין, וכמובן גם לפרגן, מדוע בחר הנשיא הארגנטיני לבקר דווקא בישיבה. כאב להם לראות כיצד נשיא של אחת המדינות הגדולות בעולם מגיע לחזק את עולם התורה דרך ביקורו בישיבת חברון, ביקור ששום פוליטיקאי מהשמאל ומהאופוזיציה לא היה מעז לעשות בימים אלו. יש מי שיודע להוקיר ערכים, ויש מי שנשאר פחים.

"במקום לבקר במטה וייז, באינטל, ברפא"ל או בתעשייה האווירית, לוקחים אותו לישיבת חברון. האם יש דבר מביך מזה", כתב יוסף ישראל מחדשות 13, ובכך המחיש שוב את "מידת האובייקטיביות" של כתבותיו.

התגובות נגדו לא איחרו לבוא והמחישו עד כמה ציבור רחב סולד מהעמדה הזו. להלן מקצת מהן: "בגלל שיש ישיבת חברון יש גם וייז ואינטל ורפא"ל. אם לא תהיה ישיבת חברון, גם הם לא יהיו, במובן הכי מעשי".

"לא לקחו אותו לשום מקום. הוא ביקש להגיע בעצמו לאחת הישיבות. תפסיק לפלוט רעל".

"מטה וייז, אינטל ורפא"ל יש גם בארגנטינה, גם אם בשמות אחרים. אבל אלפי יהודים שיושבים ולומדים תורה מבוקר ועד לילה, אין בשום מקום אחר בעולם. וזה מה שהוא ביקש לראות".

"תמיד הטפתם לנו שצריך להכיל דעות של כל גורם זר. עכשיו מתברר שזה נכון רק כשדעותיו דומות לשלך".

"מה זה 'לוקחים אותו'? הוא בעל חיים? יש לו שיקול דעת, וזה מה שהוא בחר לראות".

"אני דווקא שמח שהוא הגיע לישיבת חברון. אני גר בסמוך למקום, והבחורים שם מדהימים. זו ישיבה מרשימה עם היסטוריה יהודית חשובה וכואבת ממאורעות תרפ"ט".

"הנשיא מבין דברים שבור כמוך אינו מבין: הוא מאמין שלומדי התורה מוסיפים אור למערב כולו, כפי שאמר בנאומו".

"הרבה לפני וייז ואינטל למדו תורה בישיבת חברון וברחבי העולם. ייתכן שיום אחד וייז תיעלם וגם אינטל – אבל יהודים ימשיכו ללמוד תורה על אפך וחמתך. וזה מה שהאורח רצה לראות".

"הוא מבין טוב יותר מכמה שונאי יהדות, שהכוח של העם היהודי נובע מהתורה ולכן ביקש לראות זאת מקרוב".

וכך נמשכו עוד ועוד תגובות, שרובן המכריע דחו את דברי הכתב. אם בכל זאת ירצה למצוא לעצמו חיזוק, יוכל לפנות למדור הדעות של "הארץ", שם פורסם מאמר בלתי נתפס תחת הכותרת: "עם חברים כמו חבייר, עדיף בידוד בינלאומי". שנאת עמי ארצות.

והיו גם מי שהתבדחו בהומור שחור, כואב ואקטואלי: כיצד היועמ"שית עדיין לא הוציאה צו נגד הביקור, בטענה שמדינת ישראל מארחת נשיא זר במקום שבו נמצאים "עריקים המבוקשים לגיוס".

הסרטון המבחיל שהכה השבוע גלים: לא רחמנים, לא ביישנים ולא גומלי חסדים

הסרטון המבחיל של עיתונאית חדשות 12 ענבר טויזר ובעלה, שלעגו לבחורים חסידיים שביקשו תרומה להכנסת כלה, הכה גלים וגרר תגובות נזעמות מכל גווני הקשת. נראה כי המעשה תוכנן מראש: מיד לאחר שהבחינו בבחורים דרך עדשת הדלת, הפעילו מצלמה, לעגו להם, ולבסוף הגיפו את הדלת בפניהם. לאחר מכן אף העלו את הסרטון לרשתות כשהכתבת מתרברבת במעשיה.

בהמשך התברר כי אב הכלה, עבורו נאספה התרומה, הוא תושב הצפון שמקור פרנסתו בהסעות נפגע, לאחר שטיל חיזבאללה השבית את רכבו. הסיפור עורר גל של תרומות מצד אנשים טובים שביקשו לאפשר למשפחה לערוך חתונה מכובדת לבתם.

האירוע עורר גם שאלות על מידת האובייקטיביות של הכתבת, בפרט בסיקור נושאים חרדיים. התבטאויות אישיות מסוג זה הן לעיתים מקור לעוינות שבה נתקלים כתבים בבואם לסקר את המגזר החרדי. מי שמשדר זלזול מחוץ למצלמה, שלא יתפלא כשהוא נתקל בחוסר אמון מול המצלמה.

אבל מעבר לנסיבות, נחשף כאן פער עמוק יותר, פער ערכי. בעולם החרדי, חסד אינו פעולה נקודתית אלא תפיסת חיים. לא רק מעשים טובים, אלא עבודת מידות וחינוך מתמשך לראות את הזולת קודם לעצמך. לכן אין זה מקרי שרבים מראשי ארגוני החסד מגיעים מהציבור החרדי.

מנגד, גם בציבור הרחב יש אנשים טובים ורחבי לב, הפועלים למען הזולת במסירות רבה. אך פעמים רבות מדובר בביטוי של תכונה אישית או יוזמה חברתית, לא בהכרח באידיאולוגיה סדורה של חסד.

ובקצה השני של הסקאלה נחשף השבוע גם סוג אחר של התנהלות: כזה שמבקש לתעד, לצלם, לביים ולהפוך רגע של מצוקה אנושית לאייטם. לא נתינה, אלא הצגה. לא חסד, אלא תיעוד של היעדרו.

מי שמסוגל לטרוק דלת בפני נזקק ולהפוך זאת למופע מצולם, אינו רק חסר רגישות. הוא מנותק מהיסוד היהודי הבסיסי. חז"ל הגדירו את סימניו של עם ישראל: רחמנים, ביישנים וגומלי חסדים. זו לא סיסמה, אלא זהות. מי שאיבד זאת, איבד הרבה יותר מרגע של אנושיות.

לא נותר אלא לסיים בתגובה של ארגון חותם, שפורסמה אתמול בעיתון (י. גולד): "הבה נתאר לעצמנו ששני חילונים מגיעים לביתו של הרב פירר לבקש עזרה רפואית. הוא שואל אותם האם הם שומרי שבת וכשרות והאם הם מתפללים. כשהם מתחילים לגמגם במבוכה, הוא ממשיך: אתם לא יודעים שיש מצוות כאלה? שזה חוק ביהדות? ואז, תוך שהוא לועג להם, הוא מגיף בפניהם את הדלת".

"הדבר לא קרה ולא יקרה, כי אנשי חסד חרדים אוהבים את כל היהודים, גם כאלה שאינם חיים לפי ערכיהם", מציין הארגון. "יש אינספור ארגוני חסד בציבור החרדי, שרבים מכל גווני הציבור נעזרים בהם. הם לעולם לא יעשו מה שענבר טויזר וחבריה עשו למי שאינו חושב כמותם".

בשבת האחרונה זכינו לארח בחיפה איש חסד מיוחד, שנוהג להסעיד מדי שבת אורחים רבים מכל גווני הקשת, המגיעים בעל כורחם לאחד מבתי החולים בירושלים. האיש ורעייתו, יחד עם חבורת בחורים, מגישים להם מדי שבת ארוחות כיד המלך מבלי לביישם, ומתוך כבוד וחסד אמיתי. יחי ההבדל.

פורסם לראשונה במדור 'מקור נאמן' בגליון סופ"ש של עיתון 'יתד נאמן'

בעוד הדרג המדיני בוושינגטון ובבירות האזור מנסה להציל את המאמצים הדיפלומטיים, בשטח התמונה נראית אחרת לגמרי. לראשונה מזה עשרות שנים, ארה"ב מרכזת עוצמה צבאית השמורה למצבי מלחמה כוללת: שלוש נושאות מטוסים – ה"אברהם לינקולן", ה"ג'רלד פורד" וה"ג'ורג' בוש" – פועלות כעת במקביל תחת אחריות פיקוד המרכז.

מדובר במאמץ שנועד לשלוח מסר חד וברור לטהרן על רקע ההכנות המואצות לאפשרות של תקיפה, אם וכאשר יוכרז על כישלון סופי של המשא ומתן. המספרים שמאחורי המהלך האסטרטגי של פיקוד המרכז (CENTCOM) חושפים עוצמה טכנולוגית ולוגיסטית חסרת תקדים; הכוח, המהווה פי 3 כוח אש של קבוצות תקיפה סטנדרטיות, כולל מערך ליווי של 12 ספינות מלחמה מתקדמות, בהן משחתות טילים מסדרת "ארלי ברק" שתפקידן לספק הגנה מפני טילים בליסטיים לצד יכולות תקיפה מדויקות.

בגזרה האווירית, מלבד מטוסי החמקן, הנתונים מדגישים את קיומם של מערכים קריטיים לניהול המערכה: מטוסי ה-EA-18G Growler ללוחמה אלקטרונית ושיבוש מערכות מכ"ם, ומטוסי ה-E-2 Hawkeye המשמשים כ"עיניים בשמיים" לשליטה ובקרה. בנוסף, הכוח מצויד במערך לוגיסטי עצמאי הכולל מטוסי מטען מסוג C-2A Greyhound ו-CMV-22B Osprey, המאפשרים אספקה רציפה ללב ים ללא תלות בנמלים מקומיים. פריסה זו, שלא נראתה כמותה מאז 2003, מעידה כי ארה"ב לא רק מפגינה נוכחות, אלא בנתה תשתית מבצעית מלאה לניהול מלחמה בעצימות גבוהה.

במקביל לעוצמה הצבאית, הקבינט המצומצם כונס אמש כדי לדון בהתפתחויות, כאשר בישראל מתחזקת ההערכה כי "אין קול ואין עונה" מצד טהראן. גורמים בירושלים טוענים כי "טראמפ מושיט יד והאמריקנים רוצים הסכם, אבל אין עם מי לעשות אותו", במיוחד על רקע הקשחת העמדות האיראנית בנושאי הליבה: הוצאת החומר הגרעיני והפסקת ההעשרה על אדמת המדינה.

בתחילת השבוע הבא צפוי להתברר הכיוון הסופי של הנשיא טראמפ, כאשר בישראל ובארצות הברית שואפים למהלך צבאי קצר נגד איראן – "מהלך קצר אבל כואב" – במטרה להימנע מחילופי מהלומות שיימשכו שבועות ארוכים. המטרה שהוגדרה היא הנחתת מכה שתתמקד בתשתיות לאומיות ובאנרגיה, בנקודה שבה הסתיימה התקיפה הקודמת, תוך דגש על פגיעה כלכלית משמעותית. בעוד שבזירה הלבנונית הכריז נשיא ארה"ב על הארכת הפסקת האש בשלושה שבועות, נראה כי בסוגיה האיראנית הרגע לקבלת החלטה גורלית מתקרב, וישראל נמצאת בנקודת המתנה דרוכה לקראת שינוי מהיר במציאות האזורית.

אירוע חמור ומטלטל התרחש בישוב עדי עד שבבנימין, כאשר שוטר בהכשרה ששירת באופן זמני בתחנת בנימין איים באקדח דרוך לעבר ילדים בתוך מועדון הנוער המקומי.

האירוע החל כאשר השוטר הגיע לבדוק בביתו נער השוהה במעצר בית, וטען כי הבחין בחשוד המנסה לפנצ'ר את גלגלי הניידת. על דעת עצמו, החליט השוטר לצאת לחיפושים ופרץ למועדון בו שהו באותה העת שבעה ילדים כבני 13.

לפי העדויות, השוטר שלף את אקדחו הטעון, דרך אותו ואיים על הילדים כי יירה בהם אם יעזו לזוז. כשאחד הילדים ניסה להוציא את מכשיר הסלולרי לטובת תיעוד האירוע, איים השוטר כי אם יעשה זאת – יירה בו ללא היסוס.

האירוע החמיר כאשר השוטר זיהה את אחד הנערים כמי שהשתתף בהפגנת מחאה לאחרונה, הוציא אותו מהמועדון כשקנה האקדח הדרוך מוצמד לגבו וביצע עליו חיפוש אלים, וכל זאת בעוד מצלמת הגוף שענד לא פעלה לאורך כל זמן האירוע.

בעקבות התלונה שהגישו הורי הנערים למפקד מחוז ש"י ולמח"ש, החליט מפקד המחוז ניצב משה פינצ'י על הוצאת השוטר לחופשה כפויה והליך להפסקת עבודתו באופן מיידי.

מדובר בצעד שנחשב לאירוע מכונן במחוז ש"י, המצביע על שינוי ברור במדיניות וברוח המפקד בהתאם להנחיות הדרג המדיני, לפיהן ירי או איום בנשק כלפי מתיישבים ללא הצדקה מבצעית מהווים קו אדום שיוביל להדחה מהירה מהארגון.

ליבו של "אבי האסירים", הצדיק רבי אריה לוין זצ"ל, נחסר פעימה. מולו עמדה אשתו הרבנית, אישה שכל חייה היו חטיבה אחת של מצוקת הזולת, פשטות מופלגת וקדושה עילאית. היא מעולם לא ביקשה דבר לעצמה, מעולם לא נתנה עיניה במותרות העולם הזה, ודלות ביתם הייתה לה לממלכה של רוח. והנה, לפתע, מילים שלא נשמעו מעולם בין כתלי ביתם בקעו מפיה: "אני כל כך מקנאה בשכנה פלונית! אני מרגישה שאני פשוט לא מחזיקה מעמד".

רבי אריה עמד אובד עצות. במה יכולה אישה כה זכה לקנא? האם נפלה רוחה בגלל רהיט חדש או שמלה יקרה? הרי ענייני הגשמיות היו ממנה והלאה כמרחק מזרח ממערב. "אולי תאמרי לי במה את מקנאה?" שאל ברכות, "אולי אוכל להשיג עבורך את מה שיש לה?". אך הרבנית הנידה בראשה בבכי: "לא, אתה לא יכול לתת לי את זה. זה אינו בידיך". רק לאחר שהפציר בה שוב ושוב, פתחה את סגור ליבה וסיפרה את סיפורה של השכנה המושמצת.

"אותה שכנה," פתחה הרבנית, "תמיד הייתה סמל לצניעות, 'כל כבודה בת מלך פנימה'. אך לאחרונה, החלו הרינונים בסימטאות. אנשים הבחינו כי בכל יום, בשעה קבועה, היא יוצאת מביתה כשהיא עוטה את מלבושיה היפים ביותר, מתקשטת בתכשיטים יקרים ומקפידה על מראה מרשים ומנקר עיניים. השמועות פשטו כאש: 'היא התקלקלה', אמרו הבריות, 'היא מחפשת תשומת לב'. איש לא העז להוכיח אותה, פן יפגע בכבודה המפוקפק ממילא."

הרבנית המשיכה בסיפורה, וקולה רועד: "החלטתי שאני לא יכולה לשתוק. לא האמנתי שהיא נפלה כך ברשת היצר, ורציתי להציל את נשמתה. הגעתי לביתה ושאלתי אותה בידידות: 'אנחנו חברות כל כך טובות, אמרי לי את האמת – למה את עושה את זה?'.

השכנה הביטה בי בעיניים טובות וענתה: 'אסביר לך. בעלי היה פעם עשיר גדול, וכולם נהגו בו כבוד מלכים. היום, כשירד מנכסיו, הוא עובד כפועל פשוט ומפרך. חבריו הפנו לו עורף, העולם בז לו, והוא חוזר הביתה שבור ורצוץ, בנפש מרה ועצובה. לכן, החלטתי שבכל יום כשהוא שב מהעבודה, אני אצא לקראתו במיטב בגדיי ותכשיטיי שנשארו לי. אני רוצה שהוא ירגיש בבית כמו מלך, שיראה שאני מכבדת אותו יותר מאי פעם. אני מלווה אותו הביתה ומגישה לו ארוחה חמה בלב אוהב, כדי להשיב את רוחו'."

כאן התפרצה הרבנית בבכי תמרורים: "לכזה דבר, לרמה כזו של אהבה וביטול עצמי למען כבודו של יהודי – עוד לא זכיתי. כמה אני מקנאת בשכנה הזאת!"

הסיפור המטלטל הזה אינו רק מופת של חסד, אלא שיעור עמוק בבסיס המוסר היהודי. התורה מצווה אותנו בפרשת קדושים (ויקרא יט, טו): "בְּצֶדֶק תִּשְׁפֹּט עֲמִיתֶךָ", ומיד לאחר מכן: "לֹא תֵלֵךְ רָכִיל בְּעַמֶּיךָ". שתי מצוות שונות, אך שורשן אחד.

החובה של "בצדק תשפוט" מוטלת ראשית על הדיינים בבית הדין – להשוות בין בעלי הדין, לא להסביר פנים לאחד ולהרע לשני, לא לתת לאחד להאריך ולשני לקצר. אך המצווה הזו רחבה בהרבה: היא מחייבת כל אחד מאיתנו לדון לכף זכות כל אדם שלא הוחזק כרשע. אם מדובר בצדיק – עלינו להתאמץ למצוא לו זכות גם כשהדבר נראה דחוק, כדברי חז"ל: "אם ראית תלמיד חכם שחטא בלילה, אל תהרהר אחריו ביום, שוודאי עשה תשובה". אם מדובר באדם בינוני והמעשה שקול – המצווה היא להכריע לטובתו.

כיצד זה מציל מרכילות? ה"חפץ חיים" הקדוש מסביר יסוד נורא: אדם יכול לקבל רכילות גם אם הסיפור הוא אמת לאמיתה! אם שמעת שפלוני עשה לך מעשה רע, והדבר התברר כאמת, אך בחרת לפרש את כוונתו כרעה במקום למצוא צד זכות – הרי אתה "מקבל רכילות". העוול אינו במציאות, אלא בפרשנות הלב. אם היינו מפעילים את "הראש העקום" כדי לדון לכף זכות, השנאה והמדון היו נעלמים מהעולם.

במדרש (ילקוט שמעוני רמז קלא) מסופר שדוד המלך תמה בפני הקב"ה: לשם מה נבראו המשוגעים? הרי כל מה שברא ה' יפה הוא, ואיזו תועלת יש בטירוף הדעת? ענה לו הקב"ה: "דוד, על שטות אתה קורא תגר? חייך שתצטרך לו". ואכן, דוד ניצל מאכיש מלך גת רק בזכות שהעמיד פני משוגע.

מכאן אנו למדים: אם השיגעון נחוץ לעולם, בוודאי שגם "ראש עקום" נחוץ. ולמה הוא נחוץ? כדי להמציא תירוצים! כשאדם אוהב את בנו, הוא ימציא את התירוצים ה"עקומים" ביותר כדי להגן עליו. הוא ירמה את עצמו, כביכול, רק כדי להישאר באהבה. התורה מבקשת מאיתנו: תהיו "עקומים" לטובה. תפעילו את היצירתיות שלכם כדי למצוא זכות על בניו האהובים של הקב"ה, שגם הריקנים שבהם "מלאים מצוות כרימון".

תלמיד אחד בישיבת סלבודקא ניגש אל ראש הישיבה, הגאון רבי אייזיק שר זצ"ל, ובפיו וידוי כואב: "יש לי תאווה בלתי נשלטת ללשון הרע! זה מתוק כמו סוכר, זה בוער בי כאש. איך אוכל להפסיק?". רבי אייזיק הביט בו בעיניו החכמות ושאל: "אביך היה כאן לפני שבועיים, הוא אדם נפלא. אמור לי, האם גם עליו יש לך תאווה לדבר לשון הרע?".

"חס וחלילה!" נבהל התלמיד.

"והאם אתה מרגיש שאתה עומד בניסיון כשאתה שותק לגביו?".

"כלל לא," ענה התלמיד, "אין לי שום דחף כזה. להפך, אם אשמע מישהו מדבר עליו – לא אוכל לישון בלילה מרוב צער".

"מדוע?" הקשה הרב, "האם לאביך אין חסרונות? הרי אין אדם ללא חסרון".

"בוודאי שיש לו," הסביר התלמיד, "אבל אני לא רוצה לדבר עליו. אני אוהב אותו!".

חייך רבי אייזיק ואמר: "נתת לעצמך את העצה הטובה ביותר. אם תאהב את חברך כמו שאתה אוהב את אביך – לא תרצה לדבר עליו. וכשלא רוצים לדבר – לא מדברים".

זוהי התורה כולה: אהבה שמולידה כף זכות, וכף זכות שמשתיקה את הרכילות. כי במקום שיש בו עין טובה, גם ה"עקמומיות" הופכת לדרך הישרה ביותר אל ליבו של אבינו שבשמיים.

יהיו הדברים לעילוי נשמת מור אבי הרב מאיר חי בן גוליט זצוק"ל

במרוץ נגד הזמן ועם ספירה לאחור של 11 ימים בלבד עד ליומא דהילולא קדישא של התנא האלוקי רבי שמעון בר יוחאי זיע"א, הופך אתרא קדישא מירון בימים אלו לכוורת שוקקת של עשייה. מוקד הפעילות המרכזי ניכר כעת ב"מתחם ההילולא המורחב" (89), שם מוקמת בימים אלו עיר של ממש שתקלוט את רבבות אלפי ישראל שיבואו להשתתף במעמדי ההדלקות והתפילה.

העבודות מתבצעות בהיערכות לוגיסטית חסרת תקדים, הכוללת הקמת אוהלי ענק ממוזגים, הכשרת שטחים נרחבים להדלקות המרכזיות ובניית טריבונות (פרנצ'ס) בטיחותיות ורחבות ידיים, שנועדו לאפשר לקהל העצום לצפות ולשהות במקום בבטחה וברווחה. המטרה היא להעניק פתרון הולם לזרם ההמונים, תוך ניצול מקסימלי של השטח המורחב שהוכשר בחודשים האחרונים.

ההיערכות המורכבת נעשית בהנחיית השר האחראי ד"ר שלמה קרעי, בהיוועצות עם השר לשעבר ח"כ מאיר פרוש, אשר הניח את היסודות למתווה ההילולא המוצלח בסייעתא דשמיא, ומלווה גם השנה את ההיערכות, יחד עם פרויקטור ההילולא יוסי דייטש.

על הצד המקצועי והניהול השוטף של הפרויקט הכביר מופקדים מנכ"ל משרד ירושלים ומסורת ישראל, שמעון אלבום, וסמנכ"ל המשרד וראש אגף מירון, חיים רוזנשטיין, המלווים את העבודות בשטח. אל המערך הלוגיסטי המרשים מצטרף גם השנה המפיק דודי עזריאלי, האמון על מלאכת ההפקה וההקמה המורכבת של כלל המתחמים והתשתיות הזמניות באתר.

במשרד ירושלים ומסורת ישראל ובקרב המארגנים מציינים כי קצב העבודות עומד בלוחות הזמנים המתוכננים, וכי הושקעו משאבים אדירים כדי שמתחם ההילולא המורחב והאזורים הסמוכים לו יעמדו בסטנדרטים הגבוהים ביותר של בטיחות ושירות לציבור.

הציפיות בקרב הציבור להילולא שמחה ובטוחה הולכות וגוברות, כשתפילת הכל היא שזכות התנא האלוקי תביא לקיומה של ההילולא ברוב עם

בעקבות חשיפת "המחדש" שעוררה הדים נרחבים במגזר החרדי ובארגוני ההצלה, ועדת הרבנים לענייני טכנולוגיה של חסידות גור מבקשת להבהיר את עמדתה בנוגע לשימוש במכשירי הקשר של מד"א.

לאחר שבמכתב המקורי נמסר כי מכשירי ה-POC ("המכשיר הצהוב") אינם מאושרים לכוננים מחסידי גור עקב פרצה באפליקציית הווייז, מדגישים כעת בוועדה כי לא מדובר באיסור גורף או בהנחיה להחזרת המכשירים באופן מיידי. לדבריהם, המכתב נועד להציף את הבעייתיות הטכנולוגית ולשמש בסיס להידברות מול הנהלת מד"א, במטרה להגיע לפתרון מוסכם שיבטיח את כשרות המכשירים מבלי לפגוע בפעילות המבצעית.

בוועדה מציינים כי המטרה העליונה היא מציאת מתווה המותאם לצורכי המתנדבים, תוך הקפדה על גדרי הכשרות הנדרשים בחסידות, ולא פסילה גורפת של המכשירים המשמשים להצלת חיים. כעת נראה כי הצדדים צפויים להיכנס להליך של הידברות טכנית כדי להסדיר את הפרצה שהתגלתה, ובכך לאפשר למתנדבים להמשיך בשליחותם תחת פיקוח רוחני מתאים, מבלי שהדבר יוביל לקרע מול הנהלת הארגון.

בעוד תושבי הצפון מנסים לעכל עוד לילה של אזעקות ושיגורים לעבר מרחב שתולה, צה"ל מפרסם הבוקר את ה"תגובה" שלו בשטח לבנון – שמעוררת לא מעט שאלות לגבי עוצמת ההרתעה.

"צה"ל תקף מבנים צבאיים במרחבים ח׳רבת סלם ותולין שבדרום לבנון, ששימשו את ארגון הטרור חיזבאללה לקידום מתווי טרור נגד כוחות צה"ל ומדינת ישראל" נמסר מדובר צה"ל שציין כי "התקיפות בוצעו בתגובה לשיגור הרקטות שביצע ארגון הטרור חיזבאללה לעבר מרחב שתולה אמש (ה׳)".

בתוך כך, לאחר חצות לילה הודיע דו"צ כי צה"ל תקף תוך דקות ספורות את המשגר ממנו נורו מספר רקטות לעבר מרחב שתולה. בנוסף, הותקף משגר נוסף טעון ומוכן לשיגור, שהיווה איום על כוחות צה"ל ומדינת ישראל.

במקביל, ברקע הביקורת הקשה על היעדר תגובה ישראלית, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ הודיע הלילה כי הפסקת האש בלבנון תוארך בשלושה שבועות נוספים. הודעתו נמסרה באמצעות הרשת החברתית שלו, זמן קצר לאחר פגישת שגרירי לבנון וישראל בבית הלבן, בניסיון לקדם הסכם משמעותי בין המדינות.

פרשת שחיתות חמורה מטלטלת את הפנטגון, לאחר שחייל בכוחות המיוחדים של ארה"ב הואשם כי תרגם מידע מסווג על מבצע לכידתו של נשיא ונצואלה לשעבר, ניקולאס מדורו, לרווח אישי של מאות אלפי דולרים.

לפי כתב האישום, רב-סמל גאנון קן ואן דייק ניצל את מעורבותו בתכנון המבצע החשאי כדי להמר על הצלחתו באתר "פולימרקט" – פלטפורמה מבוססת קריפטו המאפשרת הימורים אנונימיים על אירועים עולמיים.

בזמן שהסיכויים להדחת מדורו עמדו על אחוזים בודדים בלבד, ואן דייק הימר על בטוח וגרף לכיסו כמעט חצי מיליון דולר, שעות ספורות לפני שהכוחות פשטו על אדמת ונצואלה.

התופעה המדאיגה הזו אינה עוצרת בגבולות ארה"ב, וחושפת פרצה ביטחונית מסוכנת גם בישראל. בפרשה דומה שנחשפה לאחרונה, נאשם קצין מילואים בחיל האוויר כי הדליף מידע רגיש על תקיפות באיראן ובתימן לאזרח, לצורך הימורים באותה פלטפורמה בדיוק. המידע הועבר בזמן אמת, לעיתים בזמן שהמטוסים היו בדרכם ליעד, והניב זכיות של מאות אלפי שקלים שחולקו בין המעורבים באמצעות מטבעות דיגיטליים.

הצטברות המקרים מעוררת דאגה עמוקה במערכות הביטחון ברחבי העולם, החוששות כי הפיתוי הכלכלי הגלום באתרי ההימורים האנונימיים יהפוך למניע חדש להדלפת סודות מדינה קריטיים.

רגעי האימה על פסגת ההר: קבוצת מטיילים בגואטמלה מצאה את עצמה במרכזו של סיוט מתפרץ, כאשר הר הגעש סנטיאגוויטו החל לפלוט לבה וסלעים לוהטים ללא כל התרעה מוקדמת.

בתיעוד הדרמטי שהופץ ברשתות נראים המטיילים כשהם נסים על נפשם תחת מטר של אפר וסלעי ענק, בזמן שהאדמה רועדת תחת רגליהם והשמיים נצבעים באפור מאיים.

האירוע, שהתרחש באחד מהרי הגעש הפעילים ביותר בעולם, הסתיים בנס ללא אבדות בנפש, אך הותיר את עולם התיירות המקומי בהלם לנוכח הקצב המהיר שבו הטבע יכול להפוך גן עדן למלכודת מוות.

הר הגעש סנטיאגוויטו מוכר בפעילותו התדירה, אך ההתפרצות האחרונה הייתה עוצמתית במיוחד וכללה זרמים פירוקלסטיים – ענני גז ואפר לוהטים הנעים במהירות עצומה במורד ההר.

הרשויות בגואטמלה פתחו בבדיקה האם ננקטו כל אמצעי הזהירות הנדרשים והאם המטיילים חרגו מאזורי הביטחון המותרים, בעוד התיעוד הופך לוויראלי ומעורר מחדש את הדיון על הסיכונים הכרוכים ב"תיירות אקסטרים" בצל הרי געש פעילים.

פרשת קדושים פותחת בציווי העליון שנאמר למשה רבנו להודיע לכל עדת בני ישראל, קדושים תהיו כי קדוש אני השם אלוהיכם. כדי לעמוד על עומקה של מצווה זו, עלינו להתבונן במושג הקדושה המקביל במהותו למושג הקידושין, שבו האדם מקדש את אשתו ואומר לה הרי את מקודשת לי. משמעות המילה מקודשת היא ייחוד והפרשה, שכן מרגע הקידושין האישה מובדלת ומורמת מכל העולם כולו, ואסורה היא להינשא לאחר אלא אם תקבל גט. זוהי בדיוק ההגדרה של לקדש, לעשות הבדלה והפרשה מן השאר. גם כאשר אנו משבחים את הבורא בתפילה ואומרים אתה קדוש ושמך קדוש, כוונתנו היא שהוא יתעלה שמו מובדל ומיוחד מכל נברא אחר, ואין לנו שום יכולת לדמות אותו לשום דבר הקיים בעולמנו, שכן הוא מופרש מכל חומר ומכל צורה.

מתוך הבנה זו נגזרת חובתנו להיות קדושים, כפי שמדריך אותנו השם יתברך להיות מופרשים ומובדלים. רש"י הקדוש מבאר על אתר שהציווי הוו פרושים מן העריות מלמד שבכל מקום שבו התורה מציבה גדר של ערווה, שם אנו מוצאים את הקדושה. הן בפרשת עריות והן בפרשת קדושים, בכל פעם שהתורה מצווה על פרישה מן העבירה היא חותמת בנימוק כי אני השם מקדישכם. מכאן למדנו שכל מהותו של עם ישראל וייחודו כעם הנצח תלויים ביכולתו להיות מובדל ולא להיטמע בין העמים. כבר בלעם הרשע זיהה בנבואתו את המאפיין היסודי הזה ואמר על ישראל שהם עם לבדד ישכון ובגויים לא התחשב, שכן התערבבות עם אלו שאינם מבני עמנו היא המביאה חלילה להתבוללות ולפירוק האומה, כדברי דוד המלך בתהילים ויתערבו בגויים וילמדו מעשיהם.

את התוצאה המרה של אובדן ההבדלה ראינו כבר בגלות מצרים. לאחר פטירת יעקב אבינו והשבטים, החלו בני ישראל להתערבב בקרב המצרים ולא להסתפק עוד בישיבה המובדלת בארץ גושן, ומיד הפך ליבם של המצרים לשנוא עמו והחלה השנאה והשעבוד הנורא. מכאן אנו למדים שעיקר קדושת היהודי מבוססת על הצבת גדרים ברורים, ובמיוחד בתחום הצניעות והעריות. הדבר בא לידי ביטוי מוחשי בחינוך הילדים, שכן אי אפשר לצפות לגדל דור של קדושה אם שולחים את הילדים למקומות שבהם הכל מעורבב ללא שום גדרים, אפילו אם המוסדות מכנים עצמם דתיים. הקדושה מחייבת הפרשה ברורה בין בנים לבנות.

חובה זו מלווה אותנו גם ברגעי השמחה, בחתונה או בבר מצווה, שכן ישיבה מעורבת של גברים ונשים יחדיו במקום שבו ישנה התרוממות רוח ושתיית יין היא בחינת אסון רוחני שאינו מאפשר חיי קדושה. עלינו להתחזק בכך במיוחד בימי הקיץ החמים כאשר רבים מתפתים ללכת למקומות בילוי שאין בהם את גדרי הצניעות הנדרשים. ציווי הקדושה נאמר לגברים ולנשים כאחד, ועל כולם לשמור על עצמם מן התערובת הפסולה. מי שמחנך את בניו ובנותיו בקדושה ובצניעות ונוהג כך בעצמו, זוכה שילדיו גדלים אדוקים בתורה ומקימים בתים של טהרה שאינם זזים מן המסילה. אף על פי שלהיות שונה מן הנורמות החברתיות המקובלות הוא אתגר קשה, זהו בדיוק סוד קיומו של עם ישראל, שבעוד עמים אחרים עולים ונופלים, הוא נותר חי וקיים לנצח בזכות היבדלותו וקדושתו.