שלום וברכה מורי ורבותי!
יום חמישי, היום של שלום הבית שלנו.
ואחד מאתגרי תקופת הקורונה אותה כולנו עוברים לחיים טובים ולשלום הוא: בעל ואשתו שנמצאים יותר מדי הרבה זמן בבית יחד.
ישנם בעלים ונשים שכל כך נהנים מהתקופה הזו, כל כך שמחים בה עד שהם מצטערים לשמוע על סיכוי שיום יבוא והבעל יחזור למקום הלימודים והעבודה והאשה תחזור למקומה.
אולם ישנם כאלה שבעוונותינו הרבים לא מסתדרים ביחד. הבעל מרוב שעמום מתחיל להטיח האשמות על כל הסובבים אותו, להעיר הערות ולחפש אך ורק מה רע, שבור, או לא נכון בבית.
לעומת זאת, בעל שהחליט להשתנות, יכול לעשות זאת. אבל הבעיה היא שאם הוא יעשה זאת במסגרת הבית, הוא עלול עד אז להפוך את הבית למפורק.
כל אחד מאתנו היה אמור להיות אחד כזה שיודע להעסיק את עצמו, לתפוס ספר וללמוד ולהפוך את הבית לברכה ולשלווה, אבל ככל הנראה זה בדרך כלל לא נכון. הגמרא אומרת, שאם זקנה נמצאת בבית הרי שזו ברכה לבית, אולם זקן הנמצא בבית – להיפך (ערכין דף י"ט ע"א).
שימו לב טוב מורי ורבותי!
הזוגות שחשים בדיוק בתקופה זו את המועקה ואת הקושי אמורים קודם כל למצוא מרחב מחייה אחר. אם מדובר בבית גדול, מוטב אפילו למצוא פינה שקטה שלא יפריעו זה לזו וזו לזה, ואם לא, אפילו משהו מחוץ לבית. ורק מאותו מקום משתנים, מתקנים, מעצבים סדר יום, מחליטים מה עושים בכל שעה, ורק לאחר מכן חוזרים ומתאחדים בשעות שבהן היינו רגילים שלא להיות ביחד.
השעות הללו עלולות להיות מסוכנות, הזמנים והמסקנות אליהם מגיעים האנשים בתקופות שכאלה יכולים להיות קשים מנשוא ולכן לא מנסים את בן הזוג או את בת הזוג בניסיון קשה למעלה מכפי כוחותיו. לפעמים דווקא אותה פרידה קלה למשך כמה שעות ביום יכולה לבנות ולנצור את הבית מחדש.
תמיד לעשות זאת בהפניה או בהכוונה של אדם גדול, תמיד לעשות זאת בצורה זהירה מדויקת ומחושבת, אבל תמיד לעשות זאת עם רצון טוב להגיע לבית השלם, לבית המלא באהבה ואחווה שלום ורעות.
ברוכים תהיו!
כמה שזה נכון!!
תודה רבה לרב